נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ב
שאלה במקומות שנמצאו אתרוגים מארץ הקדושה אשר המה כשרים ע"פ מסורת שהמה אתרוגים הראוים לברכה ואינם מורכבים אם מותר לצאת לכתחלה באתרוגי קארפו ולברך עליהם:
תשובה הנה הר"י פאדווא הובא בתשובת רמ"א בסי' קכ"ו הביאם המגן אברהם בסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג כתב דאתרוג המורכב מלימין ואתרוג פסול ויש בו ג' סימנים שהמורכב חלק בלא בליטות והעוקץ בולט והמוץ רחב והאתרוג שאינו מורכב בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם והעוקץ שוקע והקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וכימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלינו אבל ממחוז פולייא באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב ממכם הדרך וכו' ע"כ ובע"ש כתב עוד סימן שאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב מושכב לרוחב האתרוג עכ"ד המ"א:
והנה אתרוגי קארפו הרגילים אצלינו קצתם יש להם בליטות וקצתם אין להם בליטות הגרעונים רובא דרובא מונחים לרוחבם כדרך המורכבים העוקץ רובם בולט והקליפה ג"כ אינה רחבה כ"כ ואתרוגי ארץ הקדושה ג"כ מקצתם יש להם בליטות ומקצתם אין להם וגם העוקץ ע"פ רוב אינו שוקע אך הקליפה רחבה הרבה יותר מאתרוגי קארפו והמוץ שלהם מיעוט והגרעונים רובא דרובא מונחים זקופים לאורך האתרוג וגם לאתרוגי ארץ הקדושה יש הכשר מרבנים וגדולים מארץ הקדושה שהמה מוחזקים בכשרות ולאתרוגי קארפו כמעט אין הכשר כלל ועל ההכשר המובא קשה לסמוך מכמה טעמים כנודע לכל. ועתה נעיין לענין דינא:
הנה גוף דברי הר"י פאדווא אינם מובנים דמתחלה נתן סימנים בהם ואמר כי סימנים אלו מובהקים המה ואח"כ כתב שיש אתרוגים אחרים שהמה מסופקים בהם וקשה כיון דר"י פאדווא הי' נותן בהם סימנים א"כ אפשר להכיר בין מורכב ובין אינו מורכב ומדוע הוי ספק:
אך כפי המבואר בשו"ת חתם סופר בא"ח בסי' ר"ז דאין לסמוך מהדין על סימנים מאתרוגים כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא נזכרו בשום מקום בש"ס ומן הדין דינו של אתרוג זה כדין עוף טהור שנאכל במסורת ע"כ אותם הבאים מיענעוי שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז יצאו ידי חובתם באתרוגים הבאים מיענעוי הן המה הכשרים ואינו צריך לשום סימן והגאון מהר"ם פאדווא ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגים ההמה כדי שאם לא ימצאו בהם אותם הסימנים נדע שאינם מאותם שמסורת בידינו אבל הבאים מודאי מאיים אחרים אפילו יש בהם אותם סימנים אין ראי' שאינם מורכבים וסיים דהעולה מזה כל אתרוגים שאינם מיענעוי אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על סימנים עכ"ד החתם סופר:
וא"כ ניחא דברי הר"י פאדווא שאף שהוא נתן סימנים הוא רק לאותם שמוחזקים בכשרות אבל הבאים ממחוז פולייא שמסופקים בהם אם המה כשרים לא מהני שום סימן ונשארו בספיקן ומזה ראי' גדולה לדברי החתם סופר:
אך שעדיין יש לדקדק מאחר שסימנים אלו אינם מובהקים ולא מהני לאלו שאינם מחזקים בכשרות ג"כ לא יועילו לאלו שמוחזקים בכשרות להוציא אותם מחזקת כשרות ואפשר לומר דניהו דמוחזקים בכשרות היינו הגן הזה מוחזק בכשרות אבל עכ"פ כל אילן ואילן אינו מוחזק בכשרות ואטו לא יוכל להיות בגן שמוחזק בכשרות שאיזה ערל הרכיב איזה אילן ומש"ה מועילים הסימנים אלו אף שאינם מובהקים להוציאן מחזקת כשרות:
עוד אפשר לפרש דברי מהר"י פאדווא שבאמת משינוי סימנים אין מקום להכיר אם הוא מין אחר או מורכב רק שבכל מיני פירות נמצא שינוים אף שהכל פרי אחת ומין אחד ואינו מורכב כאשר כתב הרמב"ם ריש פרק ג' דכלאים וז"ל יש מינים בזרעים שיהי' מין אחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות ובעבודה שעובדין בארץ עד שיתראה כשני מינים יעו"ש וא"כ אין משינוי צורה וסימני הפרי ראי' כלל שהוא מורכב רק שמין הזה נפרד לצורות הרבה יוכל להיות שצורת הפרי הזאת ג"כ הוא ממין הזאת ואינו מורכב רק שהוא בעצמותו בשינוי צורה וכן ראיתי סברא זאת נדפסת בשו"ת בית מאיר בשם הב"ד מהאראדנע יעו"ש אך אימתי ראי' מסימנים אלו שהוא מורכב אם ידוע במקום אחד מאתרוגים שהמה כולם מין אחד ומוחזקים במחוז הזה בתואר ידוע ובסימנים ידועים ואין שם במקום הזה מינים שונים זה מזה אך מין אחד וכשיתר אח"כ אתרוגים בשינוי צורה ותמונה כפי הסימני' שמבוארים בהר"י פאדווא הסימנים מוכיחים עליהם שהמה מורכבים אבל במקומות אחרים שאין אנו יודעים צורת האתרוגים שמה אין סימנים ראי' כלל שיוכל להיות שיש באתרוגים גופי' בשינוי צורות ותמונות כנ"ל דברי הרמב"ם:
וניחא ג"כ דברי הר"י פאדווא שכתב וסימנים אלו מובהקי' לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלינו והיינו כנ"ל שבמקומם הי' יודעים כן שאתרוגים מורכבים הי' תמונתם כך והשאר כולם הי' בתמונה אחת אבל ממחוז פולייא באים אתרוגים שמסופקים בהם ושם לא נוכל להבחין ע"י אלו הסימנים אף אם ימצאו בהם שינוים אלו אין ראי' שהוא מורכב שמא מתולדתו שינוי יש בו וכן להיפך אף אם נמצא כל הסימנים טובים אין ראי' שאינו מורכב דשמא במקומות הללו יוכל לפעול ע"י עבודתם אף על מורכב שיהי' בו צורה כזו כמו שכתב הרמב"ם הנ"ל בכלאים שע"י עבודה שעובדים בשדה ישתנה צורת הפרי או דשמא צורת הפרי במקום אחר הוא בשינוי וע"י הרכבה יש לו צורה כמו כאן באינו מורכב:
עוד אפשר לפרש דבמחוז פולייא הי' סימנים אחרים שנסתפקו על הרכבה דנראה דבוודאי יש אתרוגים מורכבים שיהיה בהם סימנים אחרים שמורים על הרכבה על דרך משל דאם האתרוג הורכב בלומין יש אלו סימנים דלומין מוץ שלו רחב והקליפה דקה ואין לו בליטות ועוקצו בולט ואם הורכב האתרוג בלימין נדמה לימין באלו הסימני' אבל אם יורכב האתרוג בעץ פרי אחר אשר גם לו אין מוץ רחב וכדומה אך שיש לו שינוי צורה אחר שוב ישונה האתרוג בשאר סימנים בהתדמות לעץ פרי אשר הורכב בתוכו ויוכל להיות דבמחוז פולייא כך היה שהיה שינוים אחרים באתרוג ואלו הסימנים בהר"י פאדווא שפיר הי' להם אך על שינוים אחרים הי' מסופקים אם גם זה מורה על הרכבה (ולקמן יבואר דגם לאתרוג קארפו יש שינוים אחרים שמורים על הרכבה שאתרוג יענויר נוטה לאודם והקארפו לירוק געל כאשר יבואר אח"כ):
אך השתא דאתינא להכא יהיה הדין כפי שיטת החתם סופר ולא מטעמי' דסימנים אלו אינם רק להחמיר להוציא מחזקת כשרות ולא להחזיקים בכשרות ולא נצרך לטעם החתם סופר משום דסימנים אלו גרועים המה דא"כ לא היו מוציאין מחזקת כשרות ג"כ אך מטעם אחר דסימנים אלו מורים על הרכבה שאם יש סימנים שמורים על הרכבה הוי ראי' שהמה מורכבים אבל אם אין להם סימנים אלו עדיין אינו ראי' שאינם מורכבים דשמא מורכבים על אופן אחר ובעץ אחר דאין בהם סימנים אלו דהרכבה שביאר הר"י פאדווא אך שינוים אחרים והלא לא נתבאר לנו עדיין כל תמונת האתרוג וצורתו בכל פרט ופרט ומראהו שנדע אם יהי' על אופן זה שבבירור אינו מורכב אך הר"י פאדווא ביאר לנו שסימנים אלו מורים על הרכבה במחוז שלו ואה"נ יש במחוזות אחרים שינוים אחרים ע"י הרכבה וכן משמע לשון הר"י פאדוי שכתב שסימנים אלו מובהקים לאתרוגים מורכבים הגדלים אצלינו ולא כתב להיפך דאם הסימנים טובים המה מובהקים לאתרוגים שאינם מורכבים אך באמת להיפך אינו ראי' שאינו מורכב בבירור כנ"ל אך על הרכבה יש סימן כנ"ל:
והנה לפי שיטת החתם סופר לא מהני שום סימן על אתרוג כל שאינו מוחזק בכשרות ובמסורת שהוא אתרוג והנה בסי' ר"ז כתב מטעם דסימנים אלו אין להם שורש בש"ס ועוד אפשר לומר דלא מהני מטעם דסימנים לאו דאורייתא ומש"ה כל שאין להם חזקה לא מהני סימנים לענין מצוה דאורייתא אבל להיפך היכא דאית להם חזקת כשרות הסימנים אלו מוציאין מחזקת כשרות דלהחמיר אזלינן בתר סימנין וניחא ג"כ דברי הר"י פאדווא הנ"ל דאף לאחר שנתן בהם סימנים כתב על האתרוגים הבאים ממחוז פולייא מסופקין בהם דכיון שאין להם חזקה הסימנים אינם מועילים מאומה ואף דהר"י פאדווא כתב דסימנים אלו מובהקים וסימן מובהק לד"ה דאורייתא ונראה שע"ז רמז הר"י פאדווא מ"מ כבר בארנו שהוא כתב רק סימן מובהק על מורכב אבל לא להיפך שיורה שאינו מורכב:
שבתי וראיתי כדברים האלה בחתם סופר סי' קפ"ג דכתב דכיון דסימנים לאו דאורייתא לא סמכינן על סימנין ועוד אפשר לומר וכן הביא שם החתם סופר דבשני סימנים דעת הפוסקים גבי עגונות דחשיב כסימן מובהק ומהני וה"ה באתרוג היכא דהוי שני סימנים הי' מהני אך היכא דהסימנים מכחישים זה את זה שנמצא באתרוג ד' סימנים כנ"ל ואם שנים טובים ושנים מורים על הרכבה הוי כאין סימנים כלל וכן כתב בחתם סופר שם כדאיתא בבבא מציעא סימנים וסימנים יניח ואם איכא שלשה סימנים טובים ואחד המורה על הרכבה סליק אחד כנגד אחד ועדיין נשאר שני סימנים טובים ולהיפך היכא דשלשה לא טובים בוודאי לא מהני והיכא דאיכא סימן אחד טוב וסימן אחד גרוע ועל השאר אנו מסופקים הוי כאין כאן סימן כלל וכן היכא דאיכא שני סימנים טובים ואחד גרוע והרביעי אנו מסופקין ג"כ לא מהני דלא נשאר רק סימן אחד והוא לאו דאורייתא יעו"ש בחתם סופר ודבריו שם צ"ע כאשר יבואר לקמן:
והשבות יעקב בסי' ל"ו הביא דעיקר הוא הסימן מבפנים בהקליפה ומוץ שבתוכו:
ועתה נשיב לענין דינא דעל אתרוג קארפו בוודאי אין ראוי מתחלה עכ"פ לברך היכא שיש אתרוג אחר מוחזק בכשרות מטעם החתם סופר דמסיק להלכה דאין לסמוך על סימנים בלא הכשר כלל, כיון דסימנים אלו אינם מבוארים בש"ס וסימנים אלו לא נאמרו רק להחמיר ולא להקל ב) כיון דסימנים לאו דאורייתא ואין לומר דשני סימנים לד"ה דאורייתא דהא כאשר בארנו אין כאן שני סימנים דאף לאלו מיעוטא דמיעוטא שבהם שיש להם בליטות והעוקץ שוקע יש כנגדן שני סימנים המורים על הרכבה דהמוץ שלהם רחב נגד אתרוגי ארץ ישראל כאשר נתבאר לעיל ויתבאר עוד לקמן באורך וגם הגרעינים מונחים לרוחב האתרוג ואיכא סימנים כנגד סימנים והוי כליכא סימנים כלל ואף דהחתם סופר כתב בסי' קפ"ג דבאתרוגים שיש להם סימן בחוץ שקוע ובליטות הרבה הוי לי' ב' סימנים ושוב אין לחוש שמא ימצא בסימנים הפנימים היפוך מזה ואפילו נמצא איזה אתרוגים בסימן הפנימי היפוך אין לחוש אפילו לאותו אתרוג אם היה אפשר לצאת בו אחר שנחתך כיון ששני סימנים טובים עכ"ל ודבריו הקדושים אינם מובנים דאם ימצא רק אחד מהסימנים לא טוב בוודאי מהני כיון דאיכא גם בפנימי סימן אחד טוב ואיכא שלשה סימנים טובים ניהו דסימן אחד מתנגד לזה ואוקי אחד נגד אחד עדיין נשאר שני סימנים טובים אבל אם שני הסימנים הפנימים לא טובים בוודאי לא מהני דאוקי סימנים נגד סימנים ונשאר בלא סימנים כלל ואם הסימן אחד מהפנימים לא טוב ואחד בספק ג"כ לא מהני דכיון דאחד לא טוב אוקי סימן נגד סימן ולא נשאר רק סימן אחד והוי לאו דאוריי' אך החתם סופר בסי' ר"ז פסק דבל"ה סימני' אינ' מועילי' להקל רק להחמיר לאותו שמוחזק בכשרו' להוציאו מחזקתו וא"כ מיירי בסי' קפ"ג ע"כ באתרוגים המוחזקים בכשרות א"כ כיון ששני סימנים מבחוץ טובים המה אף אם יהי' שני הסימנים היפוך מזה שוב אוקי סימנים נגד סימנים ונשאר על חזקתו אך המעיין שם בדבריו צ"ע:
אך עכ"פ כל זה באתרוגי יענעוי כאשר כתב החתם סופר בסי' ר"ז שהוא לא הכשיר רק אתרוגי יענעוי אבל אתרוגי קארפו שרובא דרובא המה הגרעונים שוכבים וגם המוץ רחב ועכ"פ על המוץ ספק כאשר יבואר לקמן שוב לא מהני הסימנים בחוץ אף אם שניהם כאחד טובים לא מהני דאיכא שני סימנים המתנגדים ואף אם רק אחד מתנגד והשני ספק בפנים עכ"פ הוי סימן נגד סימן ולא נשאר רק סימן אחד והוא בוודאי לאו דאורייתא:
ומכ"ש באלו אתרוגי קארפו שאין להם שום סימן שאין להם בליטות בחוץ וגם העוקץ בולט בוודאי אין שום מקום להתיר לברך עלי' בפרט במקום שנמצא אתרוג שיש לו מסורת:
ועתה נדבר מאתרוגי ארץ ישראל כיון שהוא במסורת כשר ומעידין עליהם גדולי ישראל שהמה כשרים ע"פ הדין בוודאי אין להשגיח על שום סימן אף אם מנגד לזה אף שבתשובת מהר"י פאדווא כתב דסימני' אלו מובהקים לאתרוגים הגדלים אצלם וכפי דברי החתם סופר ע"כ מיירי באתרוגים המוחזקים בכשרות דעל אתרוגים שאין להם חזקה בכשרות לא מהני סימן כלל מ"מ כבר בארנו לעיל שסימני' של הר"י פאדווא קאי רק על מקומות שלהם אבל בשאר מקומות אין ראי' מסימנים אלו להרכבה דשמא המין הוא כך כדברי הרמב"ם בכלאים דיש כמה מינים ששונים זה מזה במין אחד והכל מין אחד וכאשר הבאתי מתשובה הנדפסת בבית מאיר שכתבו כדברים האלה:
ועור מצאתי ראי' לסברא זאת דהנה ראיתי בבגדי ישע בסי' י"ד שהביא ששמע מהגננים שבכל אתרוגים אמיתים יש שני מינים זכרים ונקבות בהזכרים הגרעונים זקופים והנקבות מושכבים הגרעונים לרוחב האתרוג ובוודאי הגננים יודעים דברים כאלה ולמה להו לשקר וגם חזקה אומן לא מרעי אומנתו לומר דברים בדאים שיאמרו עליו שאינו בקי במלאכת הנטיעה וא"כ יש בזה סתירה לדברי הע"ש שבע"ש הי' נותן בזה סימנים להבחין בין מורכב לאינו מורכב אך לפי הנ"ל אין זה סתירה שבמקום הע"ש שפיר היו אתרוגים זכרים שהיו הגרעינים עומדים זקופים אעפ"כ ע"י הרכבה נעשו כמו נקבות ומונחים לרוחבן וזה הי' שם סימן הרכבה אבל במקום אחר אין ראי' כלל מגרעינים שמונחים לרחבן דשמא נקבות הן ומזה נוכל לדון על כל הסימנים שהסימנים הללו המורים על הרכבה הוא רק במקום הזה של הר"י פאדווא ובשאר מקום אין זה סימן דשמא דבר אחר גורם השינוי וכנ"ל דברי הרמב"ם דיש במין אחד ממש שינוים בצורות ותמונות כנ"ל:
וע"כ במקום אחר אין הסימנים הללו מגרעים כלל ובפרט בארץ הקדושה שהיו שם תמיד גדולי ישראל ויצאו באתרוגים הללו אין שום דבר מוציאן מחזקת כשרות:
ובפרט מאחר שקצת סימנים בהם טובים שהגרעינים עומדים זקופים והמוץ מועט והקליפה רחבה מאד ואף אם היו הסימנים מבחוץ מתנגדים לזה אוקי סימנים נגד סימנים ונשארו בחזקת כשרות:
וגם הסימן שעוקץ צריך להיו' שוקע והעוקץ הוא בולט בהרבה אמרתי מעצמי דיוכל להיות שסביבות העוקץ מכסה עובי האתרוג ועי"ז נראה העוקץ בולט ואם יוסר כל סביבות העוקץ המכסה יתראה שוקע וגם אפשר להיות דכיון דלאחר הסרת העוקץ יהי' נשאר גומא במקומו גם עי"ז נקרא העוקץ שוקע:
שבתי וראיתי שבתשובות הרב הגאון אבדק"ק פלאצק בעל המחבר ספר גט מקושר בתשובה הנדפסת בספר בגדי ישע בסי' ט"ז וז"ל שם ובענין עוקץ הבולט אפשר שיש רמז בגמרא להמפרשים פיטמתו ועוקצו במקום אחד משמע שיש גומא אם ינטל העוקץ לפנים משמע קצת שגידול האתרוגים שבזמן הגמרא הי' שקוע העוקץ מיהו גם בבולט ימצא גומא קטנה עכ"פ כשינטל העוקץ אפילו הוא בולט עכ"ד:
וכונתו על מאי דאיתא בסוכה בדף ל"ד במשנה נטלם פטמתו פסול ואח"כ אמר נטל עוקצו כשר ואיתא שם בגמרא בדף ל"ה ע"ב תני ר' יצחק בן אליעזר נטלה בוכנתו ומביא שם רש"י שני פרושים על נטלה פטמתו דפירוש פיטום הוא בראש ועוקץ הוא בזנב וזה הוא פירוש מורי הזקן רבינו יעקב אבל רבינו יצחק הלוי הי' מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שנוטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמותו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק ברבי אליעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסותא יעו"ש וכוונ' הג' הנ"ל דלפי פי' רבינו יצחק אפש' לפרש דהעוקץ שקוע היינו שתחוב בעומק וכשניטל העוקץ נשאר גומא תחתיו אבל במורכב אין העוקץ תחוב בעומק כלל אף אם נוטל העוקץ לא ישאר גומא תחתיו וכן נראה שהוא בלומין:
ולפי פירוש זה בכל אתרוגי ארץ ישראל אין חשש משום העוקץ דנראה כשיוסר רק סביבות העוקץ תיכף ישאר גומא ומכ"ש אם יוסר כל העוקץ בוודאי ישאר גומא:
וגם לפי דברי השבות יעקב שהבאתי לעיל עיקר הסימנים הוא רק מה שבפנים ולא מה שבחוץ ושבפנים כל הסימנים טובים באתרוגי ארץ ישראל כנ"ל והמוץ מעט והקליפה רחבה מאד הרבה יותר מקליפה הנמצא באתרוגי קארפו וגם באתרוגי קארפו אף שהקליפה עבה קצת אין ראי' דיוכל להיות משום שלא נגמר פריו וכל זמן שלא נגמר פריו הקליפה עבה והמוץ מועט אף בלומין וכל שקרוב יותר לגמר בישולו ניתוסיף המוץ ומצאתי כדברים האלה בתשובה מהגאון מפלאצק הנדפסת בספר בגדי ישע כמבואר שם בסי' ט"ז באות כ"ד דכתב וז"ל דגם בהך סימנים שהמוץ רבה לא ברור לי (דהיינו שרצה לפסול מתחלה קארסיקאנער בשביל שהמוץ רבה בהם וכתב אח"כ דזה אינו ברור) דכפי הנראה מה שבאתרוג הקליפה עבה הוא לפי שעדיין לא גמר בישולו ואם נגמר בישולו שראוי לאכילה מסתמא כל שמוסיף להתבשל ירבה המוץ דהקליפה לעולם אינו ראוי לאכילה כמו בלומנע ומראנטץ ואם כן אפשר שהקארסיקאנער שיש בו מוץ יותר הוא משום שקרוב להתבשל יותר ואח"כ חזר ודחה זה וכתב וז"ל אמנם למה שאנו רואים שהקארסיקאנער ירוקים יותר מהיעניוער משמע שאין הקארסיקאנער קרובים יותר לגמר בישולן שהרי הירוקות מורה יותר על שלא גמר פריו כדאיתא בגמרא ובוודאי אינו קרוב לגמר בישולו ואעפ"כ המוץ רבה בוודאי מורה על הרכבה יעו"ש דבריו והמה ברורים מאד:
וא"כ כיון שאתרוגי קארפו המה ירוקים ומורים שלא נגמרו ואתרוגי ארץ ישראל המה מראה געל שמורה שהמה קרובים לגמר בישולם אעפ"כ הקליפה באתרוגי א"י רחבה ועבה יותר הרבה מאתרוגי קארפו הוא ראי' ברורה על הכשר האתרוגי מארץ ישראל שאדרבא הי' צריך להיות באתרוגי ארץ ישראל מוץ יותר מאתרוגי קארפו מאחר שקרובים לגמר בישולם אעפ"כ המוץ מועט בהם יותר מאתרוגי קארפו הוא מורה על הכשירם ובאתרוגי קארפו מורה על גריעתם שאף שהמה עדיין ירוקים עכ"ז הקליפה דקה יותר ממה שהוא באתרוגי א"י:
עוד הראתי לדעת כפי המבואר סימנים מאתרוגי יעניוער שאתרוגי ארץ ישראל שוה ממש לאתרוגי יענעויר בכל פרטיו ואתרוגי יענעויר מבואר בכל הפוסקים שהמה מוחזקים בכשרות וגדולים וצדיקים לא רצו לקיים המצוה רק באתרוגי יעניוער:
דהנה מצינו עוד שינוי באתרוגי ארץ ישראל מאתרוגי קארפו שאתרוגי ארץ ישראל רובא דרובא נוטים לאודם ואתרוגי קארפו נוטה לגעל ממש כמו לימון ומצאתי בתשובה מבית מאיר שאביא לקמן שהובא לו אתרוג מקארפו ולא רצה לברך עליו שנודע לו שיש חשש על אתרוגי קארפו וכתב שאף שקודם שנודע לו שיש חשש על אתרוגי קארפו נכנס בלבו חשש וספק מחמת המראה וכתב שם וז"ל ועיקר מה שהביא אותי לספק בהם מפני השתנות שבמראיהם שכולם כאחד אין להם מראה אתרוג המוחזקים דהיינו קצת טינקעל געל הנוטה קצת למראה אדמימות ואלו כולם היינו הקארפיר מראיהם ליכט געל שהוא מראה לומין בעינא יעו"ש:
וזה בעצמו ההפרש בין אתרוגי קארפו לאתרוגי ארץ הקדושה:
אם אמנם בתשובת הגאון מפלאצק הנ"ל הביא להיפך דכתב וז"ל ולא עוד אלא שהיעניוער יותר קרובים למראה לומין מהקארסיקאנער שהמראה יעניוער קרוב לאדום יותר למראה לומין מהקארסיקאנער שמראיהן דיהה הרבה למראה אתרוג וכל שהוא יותר תדמה ללומין יש חשש הרכבה יותר וכל שתרחק צורתו מלומין וממעט חשש הרכבה עכ"ד אות באות):
ודעתו להיפך דכל שהוא נוטה לאודם נדמה ללומין אמנם החוש מכחיש הדבר שהלומין אינו נוטה לאודם רק למראה געל אבל עכ"פ גם הוא כתב שהיעניוער נוטה לאודם וראינו שאתרוגי ארץ הקדושה דומה להם בכל פרטיהם:
עוד הבדל בין אתרוגי קארפו לאתרוגי ארץ הקדושה שאתרוגי קארפו בליטות קטנות להם ואתרוגי ארץ הקדושה בליטתם גדולים וכן הוא באתרוגי יעניוער כאשר מצאתי בתשובות ולא אזכור עתה מקומם וכן ראיתי עתה בספר בגדי ישע הביא חילוק זה בין אתרוגי קארפו ובין אתרוגי יעניוער שאתרוגי קארפו בליטות קטנות להם ואתרוגי יעניוער בליטות גדולות להם ואף שבתשובות מהר"י פאדוי הובא שבאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם מ"מ הראוני לדעת שבאתרוגי יעניוער בליטות גדולות להם וכן הוא באתרוגי ארץ הקדושה והאתרוגי מיערעוי מוחזקים בכשרות בכל התשובות וכבר הבאנו שהחתם סופר בסי' ר"ז כ' דמעולם לא יצא ידי ברכה רק באתרוגים מיענעוי:
הכלל דאף מצד הסימנים אתרוגי ארץ הקדושה עדיפים יותר מאתרוגי קארפו אך העיקר שאתרוגי ארץ הקדושה מוחזקים בכשרות והמה כשרים אף בלי סימנים ואתרוגי קארפו המה להיפך מוחזקים למורכבים בתשובות:
ובבית מאיר בסוף ספרו הנדפס עתה על או"ח הביא שהובא לו אתרוג הדר ומהודר וגם הי' בו כל סימנים המבוארים במהר"י פאדוי מ"מ מאחר שנודע לו שהוא מקארפו לא רצה לברך עליו ונודע לו שבפורדא שהוא עיר ישנה לא רצו לברך על אתרוג קארפו ובשו"ת בית אפרים הביא ג"כ שאתרוגי קארפו מורכבים המה אך שהוא פלפל שם להכשיר מורכבים ובזה נהוג עלמא דלא כותי' אך להרחיק המורכבים מכל:
ואף אם נימא שם שבגליל קארפו נמצא גן אחד מוחזק בכשרות כאשר כתבו איזה רבנים מ"מ מי יודע אם האתרוגים המובאים המה מגן הזה:
וגם להעיד על אתרוג שהוא מוחזק בכשרות בלתי אפשרי רק על מקום שדרים שם משנים קדמניות גדולים וצדיקים המעידים על זה וכאשר מבואר בתשובת הגאון מפלאצק הנדפסת בספר בגדי ישע כתב וז"ל ובהעתקה מאגרת מרבני פרינצו מבואר שאתרוגים הללו אין להם חזקה וממילא מורכבים המה כי איך אפשר להעיד שאינם מורכבים כי אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם ומיני' נמי מאי חזקה יש ליעניוער אי משום שנהגו אבותינו לצאת בהם אין זה חזקה במקום שרחוק ממקום גידול האתרוגים שידוע לנו שאחינו בני ישראל שומעים לקרב ולא לרחק ומצות חביבות עליהם לברך עליהם באשר ימצאו והראי' בהדסים היבשים אשר כמעט פסולים לגמרי הן מצד היבשות וגם הם שוטים וחתרו רבותינו הקדמונים סברות דחוקות ליתן להם מקילי הכשר שלא ימנעו לברך עליהם וכו' עכ"ד הגאון הנ"ל:
ואם כה דיבר הגאון הנ"ל על אתרוגי יענעוי מה נעשה עוד לאתרוגי קארפו אשר ידוע שמתחלה הגדולים לא רצו לברך עליהם כמבואר לעיל בשם הבית מאיר והאחרון הכביד הגאון חתם סופר ומרגלא בפי כל התשובות שיש עליהם חשש אך ההמון בעצמם ברכו עליהם שמחמת איזה סיבה נחסרו אתרוגי יענעוי והתחילו ליקח אתרוגי קארפו וגם בתשובה הנדפסת בסוף ספר בית מאיר על או"ח מהב"ד מהראדנע כתבו שם וז"ל וגם פה כל ההמון נוטה אחריהם באשר המה נחמד למראה ומהודרים עד למאוד וכמעט שקשה למונעם יעו"ש ראינו שרק נעשה הרגל לקחת אתרוגי קארפו בשביל שההמון נוטה אחריהם וראו שהמה מהודרים ונעשה שלא ברצון חכמים ועכ"פ אי אפשר לומר שהמה מוחזקים במסורת שהוא כשר ואדרבא היו מוחזקים בחשש מורכבים:
ורק אתרוגי ארץ ישראל המה מוחזקים בכשרות ע"פ מסורת משנים קדמוניות ע"פ גדולים וצדיקים:
וגם כפי המבואר מתשובת הגאון מפלאצק הנדפסת בס' בגדי ישע הנ"ל כתב וז"ל דאין לעמוד על בירור הכשר האתרוגים זולת הגדלים ביער מחמת העדר חשיבותן מסתמא לא יטריחו להרכיבם והנה בארץ הקדושה כל זמן שישראל בתוכה המה ראו וידעו שהאתרוגים כשרים המה ויצאו בהם ידי ברכה אך באמצע הי' זמנים שכמעט לא הי' יושב בארץ וטרם בוא הרמב"ן שמה לא מצא רק מנין מצומצם אז לא הי' מקום לספקו על הרכבה כי לא היו האתרוגים בחשיבות כלל כי לא הי' למי למכור האתרוגים ועד היום לא הורגלו למכור אתרוגי ארץ הקדושה לחוץ וגם שם לא הי' חשיבות גדול אבל בארץ קארפו אשר שם הגוים מאספים עושר גדול מזה בוודאי עושים כל מיני ערמימות לרבות המספר מאתרוגים ולהדר אותם וכפי הנשמע ע"י הרכבה גידולו יפה יותר בוודאי יש חשש:
הכלל דלדינא במקום שאפשר להשיג אתרוגים מארץ הקדושה שיבואו ע"פ הכשר מרבנים וגדולים בארץ הקדושה בוודאי אין לברך על אתרוג קארפו:
והנה טרם אכלה לדבר אדבר מעט מענין פסול המורכב הרב הלבוש פסל אתרוג המורכב משום שנעבדה בו עבירה בהרכבה כמו בהמת כלאים שפסול להקרבה והמגן אברהם בסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג הקשה דא"כ עז של כלאים קרניו יהי' פסול לשופר:
אך הנה מדברי הט"ז בסי' תרמ"ט בס"ק ג' נראה דעתו דטעם הלבוש משום דהוי מצוה הבא' בעבירה ויש מקום לזה לפי דברי התוס' בריש לולב הגזול דהקשו דלולב של אשירה יופסל משום מצוה הבא' בעבירה ותירצו דלולב של אשירה אין המצוה בא ע"י עבירה דאם לא הי' האילן נעבד הי' ג"כ האתרוג ראוי לברכה וא"כ אתרוג כלאים שגידולו היה רק ע"י עבירה וע"י הרכבה שהרכיב היחור באילן אחר שפיר הוי מצוה הבא' בעבירה וא"כ אין מקום לקושית המגן אברהם דעז של כלאים יהי' קרנו פסול לשופר דהא בשופר אינו פסול משום מצוה הבא בעבירה דאף בשופר הגזול יוצא כדאיתא בש"ע או"ח בסי' תקפ"ו ס"ק ב' והטעם כמו דאיכא בירושלמי לחלק בין לולב הגזול ובין שופר הגזול דא"ר אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולן הוא יוצא פירוש והקול אינו עבירה וכיון דיוצא אף בשופר הגזול ולא הוי מצוה הבא בעבירה ה"ה ומכ"ש בשופר של כלאים וראיתי כעין זה אח"כ בתשובות:
אך הנה הט"ז חולק על הלבוש דאין לפסלו משום מצוה הבא בעבירה מההוא דאונכרי דאמר להו רבא להנהו אונכרו כי זבינתא אסא מעכו"ם דלא לגזזו אתו אלא לגזזו אינהו ויהבי לכי מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעא מישראל ננהו וקשה מאי מהני דלגזזי אנהו סוף סוף עביד העכו"ם עבירה ואמאס לגבוה דהא ב"נ מצווה על הגזל וכמו שכתב הלבוש דמורכב נמאס לגבוה אף שב"נ הרכיבו דאיכא למ"ד בפרק ד' מיתות דאפילו ב"נ מצווה על הרכבת האילן וע"כ כיון דהוא לא עבר עבירה רק אתר עשה עבירה לא הוי מצוה הבא בעבירה וכן כתב הט"ז בסי' י"א ס"ק ז' על מאי דאיתא שם המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה וכתב הט"ז וז"ל ואין כאן מצוה הבא' בעבירה שהרי הוא לא עשה עבירה:
ודבריו תמוהים לפענ"ד מדברי התוס' בריש לולב הגזול דהקשו דלולב של אשירה יפסול משום מצוה הבא בעבירה ותירצו דאין המצוה בא ע"י עבירה יקשו דקרי עלה מאי קרי עלה הא התם הוא לא עבר עבירה רק אחר עבר עבירה שעבדה כמו שכתב הט"ז גבי המשתחוה לפשתן נטוע וכמו שהביא ראי' מגזל:
וע"כ צריכין אנחנו לחלק דבגזל אין האתרוג גופא בא ע"י עבירה ואין העבירה באתרוג גופא אך שבא אליו באיסור ומה שהוא ברשותו הוא באיסור וא"כ אחר שלא עשה איסורא ולא בא אליו בעבירה אין כאן מצוה הבא' בעבירה כמו גבי אנוכרו הנ"ל. אבל באתרוג של אשירה שהעבירה הוא על גוף האתרוג אף שאחר עשה העבירה הוי מצוה הבא' בעבירה:
וא"כ ה"ה בכלאים שגוף האתרוג בא ע"י עבירה מכלאים שפיר הוי מצוה הבא' בעבירה אף שאחר הרכיבו:
והנה היה אפשר לומר דבכלאים לא הוי מצוה הבא' בעבירה דעבירה הראשונה אין כאן עוד וכמו בגזל לאחר יאוש למ"ד דיאוש לחודי' קני' לא הוי מצוה הבא בעבירה שכבר כלתה העבירה הראשונה וכן היכא דהוי שינוי השם ושינוי מעשה כדאיתא בתוס' ריש לולב הגזול דכל שקנאה קודם עשיות המצוה לא הוי מצוה הבא בעבירה דבשעת עשיות המצוה אין כאן עבירה אך לפי זה יוקשה מאתרוג של אשירה דהקשו בתוס' דשם ג"כ עתה אין עבירה אף דאתרוג של אשירה אסור בהנאה מצות לאו להנות נתנו וע"כ צריך לחלק כנ"ל כיון דעבירה הוי על גוף הדבר אף דעתה בשעת עשיות המצוה אין כאן עבירה הוי ג"כ מצוה הבא בעבירה:
והנה לפי מה שמבואר בפסחים בסוגיא דהואיל דקאמר שם בגמרא אפיק הבערה ועייל עצי אשרה ואזהרתו מהכא ולא ידבק בידך מן החרם ומקשה וללקי נמי משום לא תביא תועבה אל ביתיך מפשטות הגמרא נראה דמי שמביא אשרה אל ביתו עובר באלו לאוין וא"כ מי שלוקח אתרוג של אשירה לצאת בו ובפרט שצריך לקנותו שיהי' שלו עובר באלו לאוין וא"כ שפיר הוי בשעת הלקיחה עבירה וכן פירוש בצל"ח בפסחים שם דבלקיחתו אשירה עובר על אלו לאוין אך לפי זה יוקשה מאי תירצו התוס' דהתם באשירה אין המצוה בא ע"י עבירה הא שפיר המצוה בא ע"י עבירה היינו ע"י עבירה זו של לקיחה מה שהוא לוקח עתה האתרוג שהוא עבירה וזה בוודאי לא ניתן להאמר דמ"מ אין המצוה בא ע"י עבירה דאילו לא עבדו אותו לא היה עבירה דהא מ"מ עתה הלקיחה הוא עבירה דאטו מצה של מעשר לא יהי' מצוה הבא בעבירה משום דאילו לא עשאה מעשר וכדומה אך האמת הוא דמה שלוקח עצי אשירה אינו עושה איסור בהלקיחה. וכל אלו הלאוין אינו עובר רק כשנהנה מהם כאשר כתב הרמב"ם בהלכות עכו"ם דרק בנהנה מע"ז עובר על אלו לאוין וכן הוא בתוס' בשבת בדף ק"ו בד"ה חוץ מחובל ומבעיר וכל אלה לא הי' למראה עיניו של הצל"ח:
ומה שהקשו בתוס' דבאשירה הוי מצוה הבא' בעבירה היינו עבירה ראשונה שעבדו האילן וע"ז תרצו שפיר דאין המצוה בא ע"י העבירה דאטו אם לא עבדו האילן לא היו יכולין לצאת בה וא"כ בכלאים שעיקר הולדת האתרוג בעבירה דאי לאו הכי לא הי' כאן אתרוג כלל דאילו לא הי' תוחב יחור האתרוג בלימין לא הי' כאן במקום הזה אתרוג רק לימין ועל היחור לחודי' ג"כ לא גדלי שפיר נוכל לומר דהוי מצוה הבא בעבירה:
והנה עוד כתב הט"ז טעם דלא הוי מצוה הבא' בעבירה וז"ל ותו איתא בסי' י"א הלכות ציצית המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה הרכבה נתגדל האתרוג נעשה ברי' חדשה ע"כ:
והנה טעם זה דלא הוי מצוה הבא' בעבירה משום שנשתנה ונעשה ברי' חדשה אפשר להביא ראי' מדברי התוס' בבבא קמא בדף ס"ה ע"ב בד"ה הא מני בית שמאי דכתבו וז"ל וא"ת היכא מדמי לה דמאי ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה א"כ ראוי הי' להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן וממאס נמי לא מאיס יעו"ש:
וא"כ ה"ה לענין מצוה הבא' בעבירה וכאשר כתב בלבוש גבי כלאים דנמאס לגבוה היכא דנעשה ברי' חדשה ממאס נמי לא מאיס ובאשרה נראה דלא שייך זה דהאילן עם הפירות המה אשרה והוי הכל עצי אשרה:
אך עכ"ז נראה דבאתרוג של כלאים לא שייך זה כפי מאי דאיתא בתוס' חולין בדף קט"ו בד"ה חורש בשור וחמור דבשר בחלב אסור משום לא תאכל כל תועבה אף דחורש בשור וחמור מותר משום דלא אכל החרישה גופה אבל בבשר בחלב אוכל הבישול בשר בחלב ואף דבמעשה שבת ג"כ מותר אף דאוכל הבישול עצמו משום דשם אינו ניכר אם נתבשל בשבת אבל בשר בחלב ניכר שנתבשל בחלב שיש בו טעם חלב ויעו"ש ברשב"א ומש"ה הוי תועבה:
וא"כ ה"ה לענין אתרוג המורכב שניכר בו ההרכבה ושהוא מעורב מאתרוג ומין אחר שפיר אסור משום מצוה הבא בעבירה שבא ע"י הרכבת איסור ולא שייך לומר דהאתרוג נעשה ברי' חדשה דהרי אדרבא ניכר בו ההרכבה כמו בשר בחלב שהוא תועבה ונמאס ושפיר הוי מצוה הבא בעבירה:
והנה בתשובת רמ"א בסי' קי"ז ובתשובת מהר"ם אלשיך בסי' ק"י פסלו מורכב משום שאינו אתרוג וכ"כ המגן אברהם בס"ק הנ"ל ובתשובת רמ"א בס"ק הנ"ל הביא דהשואל רצה להתיר דאתרוג אפילו מקצת אתרוג משמע כמו שאמרו בפרק אותו ואת בנו דשה אפילו מקצת שה ובשבות יעקב בסי' ל"ו הביא היתר זה בשם השיך והביא דמורו וחמיו ז"ל הי' רב בק"ק פראג והביאו אתרוגים מורכבים ופסק מורו וחמיו ז"ל לפסלם ואיזה תקיפים ואלמים רצו להכשירם והי' שם הרב הש"ך ז"ל כאורח נטה ללין והטו אותו בחלקלקות שפתותיהם להתיר ג"כ מטעם הנ"ל דשה אפילו מקצת שה והביא שבסוף ימיו נתחרט וביקש מחילה מכבוד חותנו הגאון על ששגג בדבר זה והביא שהחזן כאשר לקח האתרוג הזה לברך עליו נפל לארץ ונשברה פטמותו והי' לאות יעו"ש:
אך על גוף ההיתר דשה אפילו מקצת שה אני תמה דהא בשה אפילו מקצת שה קי"ל בחולין בדף קל"ב דאינו חייב רק חצי מתנות ובתוס' בדף ע"ט ע"ב בד"ה בין לרבנן בין לר' אליעזר הקשו על מאי דאיתא שם כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ומקשה בגמרא במאי עסקינן אלימא בפייש כבא על הצבי וילדה בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחוט ולכסי צבי אפילו מקצת צבי וכו' וכתבו שם בתוס' הקשו הרב ר' שמואל מיארדא"ן הא גבי כוי אמרינן שה אפילו מקצת שה לא חשיב משום הכי כולו שה להתחייב בכל המתנות א"כ ה"נ לא חשיב כאלו הוא כולו דם צבי אלא חצי' ובפרק קמא דביצה אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חי' ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט וכו' יעו"ש:
הרי בפירוש מבואר דבשביל שה אפילו מקצת שה לא חשיב כולו רק מקצתו וע"כ באתרוג לא מהני וראיתי אח"כ בבית אפרים שהקשה קושיא זו וכן החתם סופר בסי' ר"ז הנ"ל כתב כן וכתב מדעת עצמו כיון דחייב בחצי מתנות הוא משום דרק מקצת שה חשיב ולא הביא שכן מבואר בפירוש בדברי התוס' בחולין בדף ע"ט ע"ב הנ"ל:
והנה בתשובה ליור"ד הארכתי דשיטת רש"י אינו כשיטת התוס' לומר דחייב בחצי מתנות דחשיב מקצת שה ומקצת צבי דרש"י פירוש שם בחולין בדף ע"ט על מאי דאיתא שם דמותר להרביע פרידה על פרידה מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור בצד סוס קמ"ל וכתב רש"י קמ"ל שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעו ומינא באפי נפשי' הוא דמקרי והוי מין מצד עצמו מעין סוס וחמור ע"כ ומשיטתו נראה דלא כדברי התוס' שיש כאן חצי סוס וחצי חמור דא"כ הי' אסור להרביע זה זה בזה דצד סוס משתמש בחמור וכו' אך דכולו מין אחד מעין סוס וחמור ולשיטת רש"י צ"ל מאי דאינו חייב רק בחצי מתנות הוא משום דהוי כעין שה וכעין צבי לא הוי רק חצי וצריך לימוד ע"ז דשה אפילו מקצת שה דאל"ה היינו אומרים דכל שאינו שה שלם אינו חייב כלל:
וגם לשיטת רש"י נראה דבאתרוג המורכב אינו יוצא דהוי מין בפני עצמו כעין אתרוג ולימון ועכ"פ אינו כולו אתרוג ואינו יוצא בו ועוד נראה לפענ"ד דלשיטת רש"י מגרע גרע עוד דלשיטת התוס' הוי כחצי אתרוג וחצי לימון והאלשיך פוסלו משום דהוי חסר וא"כ אפשר להכשירו ביו"ט שני אבל לשיטת רש"י דהוי מין אחר ואינו אתרוג כלל פסול אף ביו"ט שני וכן מורה לשון המ"א דכתב דפסול משום דאינו אתרוג כלל ולשיטת רש"י ניחא דאינו אתרוג כלל רק מין אחר:
שבתי וראיתי בקונטרס פרי עץ הדר בשם הגאון מו"ה שלמה קלוגר דכתב דמורכב פסול אף ביו"ט שני כדאיתא במ"א שאין זה אתרוג כלל:
ולפי אשר בארנו תלוי הדבר בשיטת רש"י ותוס' הנ"ל דלשיטת התוס' הוי חסר ולשיטת רש"י אין זה אתרוג כלל ואפשר דאף לשיטת התוס' פסול אף ביו"ט שני כדאי' בסי' תרמ"ט דחתיכת אתרוג אף ביו"ט שני פסול ורק כשעיקרו קיים וחסר ממנו קצת כשר ביו"ט שני:
והנה בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ק"ו כתב וז"ל ואם הרכיב יחור לימון באילן אתרוג לא קא מיבעי לי דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימניס כדברי הגננים וכמו שכתב רש"י ז"ל בפרק משוח מלחמה וכו' כי קא מיבעי' לי' איפכא שהרכיב יחור של אתרוג בלומין שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג ואין הפרש אלא שהמוץ שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהמוץ מיעוט והקליפה שעליו עבה מאד וכתב בזה שבטל הילדה בזקנה וכדאיתא בפרק משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה וא"כ בטל יחור האתרוג לגבי עץ הלומין והאריך בזה וסיים שאף אם לא הי' היחור ההוא מתבטל בלומין אלא שהוא כב' מינים מעורבים בשוה אתרוג ולומין לא יצא הא למה זה דומה לחצי עבד וחצי בן חורין שתקע שאינו מוציא את בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין וה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לומין דלא אתי צד לומין שבו ומוציא את החייב באתרוג ועוד דהא קי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול והשתא אי הוי מורכב והוי כביצה היכא לתכשיר והרי אין בו אתרוג אלא חצי ביצה ועוד דהא קי"ל דאי חסר כל שהוא ליום ראשון פסול ובהאי מורכב החצי הוא לומין והרי הוא כחסר מן האתרוג ועוד הביא ראי' משלהי פרק יש נוחלין דהיכא דאתרוג אינו כולו שלו אינו יוצא בו והביא דמה לענין לכם כל שאינו כולו לכם אינו יוצא מכ"ש לענין גוף האתרוג כל שאינו כולו אתרוג אינו יוצא בו יעו"ש דבריו:
והנה מה שהביא דכל שהוא מורכב אין בו אלא חצי ביצה כן רציתי לומר מעצמי אך באמת זה אינו כדאיתא בתוס' ריש לולב הגזול דכתבו על מאי דאיתא בגמרא דאתרוג של אשרה פסול משום כתותי מיכתת שיעורו ורצו מתחלה לומר דהטעם הוא משום דאין בו כביצה ודחו זה דהא דבעי שיעורא כביצה הוא רק משום דכל זמן שלא הגיע לזה השיעור לא הוי גמר פרי וא"כ אין לפסול משום כתותי מיכתת שיעורו דעכ"ז גמר פירי הוא וע"כ כתבו דיש לפסול אותו משום דבעינן מנכרי לקיחתו והיכא דמכתת שיעורו הוי כאין בו שיעור כלל ולא מנכרי לקיחתו יעו"ש:
וא"כ בנ"ד דהוי מורכב חצי אתרוג וחצי לומין לא שייך ג"כ לפסלו משום דאין באתרוג שיעור כביצה דג"כ גמר פירי הוי ושם הוי ג"כ מנכרי לקיחתו:
אך משום דהוי חסר בוודאי יש לפסלו וגם דלא הוי כולו אתרוג אך קצת האחרונים רצו לומר דבטל חלק הלומין ברוב אתרוג אף דאיתא בגמרא דילדה שסבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה היינו רק לענין ערלה דעיקר הכח בא מהזקנה ולא נחשב ערלה אבל לענין גוף הפירי רובא אתרוג הוי כיון דהפירי גדל כמו היחור כנ"ל דעיקר גידולו הוא כמין היחור כדאיתא ברש"י בפ' משוח מלחמה ובטל השאר ברוב:
אך לפענ"ד לא שייך בזה ביטול ברוב כאשר נסתפקתי במקום אם נתערב מועט מדבר שאינו ראוי לצאת בו ידי חובת מצה ברוב שראוי לצאת בו אם בטל ברוב שיצא בכזית ממנו שיש בו תערובות מיעוט שאינו ראוי לצאת בו והעליתי שאינו בטל ברוב לענין שישלים זה שאינו ראוי לשיעורא כאשר נסתפק בעל משנה למלך אם מיעוט היתר נתערב ברוב איסור אם משלים לשיעור לחייב מלקו' וכ' דזה לא שמענו יעו"ש דבריו בפרק ז' מהלכות מעילה סוף הלכה ז' ואנכי מצאתי הדבר בפירוש בתוס' בזבחים בדף ע"ח בד"ה הפיגול מבואר דהיתר מיעוט שנתבטל ברוב איסור אינו משלים השיעור ובמנחת כהן בחלק הראשון מספר התערובות כתב כן מדעת עצמו דהיתר אינו בטל באיסור וכתב הטעם דביטול לא שייך רק באיסור שנתערב בהיתר והוי כאלו אינו בעולם כלל מאחר שנתבטל אבל לא בהיתר שנתערב באיסור להשלים השיעור לאיסור כיון דבאיסור לחודא ליכא שיעורא לא אמרינן שיתבטל בו ההיתר ויתוסיף על שיעורו:
וא"כ ה"ה לענין היכא שנתערב דבר שאינו ראוי לצאת בו ידי חובת מצה בדבר הראוי ג"כ אינו משלים לשיעורו אף דהוי רובו מדבר הראוי:
ובחידושי בדין מצה של טבל סי' ה' בארתי בזה ליישב קושית התוס' דל"ל קרא דאינו יוצא במצה של טבל וקרא דלא תאכל עליו חמץ תיפוק לי' דהוי מצוה הבא' בעבירה ולפי הנ"ל יש נ"מ רבתא היכא שנתערב מיעוט טבל ברוב חולין ואכל כזית מזה דלטעם דהוי מצוה הבא' בעבירה הי' יוצא שפיר דאין כאן עבירה דאיסור בטל ברוב היתר ואין כאן עבירה וממילא יוצא אבל כיון דגלי קרא דאינו יוצא במצה של טבל והוי מצה שאינו ראוי למצוה לא מהני ביטול דבר שאינו ראוי בראוי להשלים השיעור כמו דהיתר אינו בטל באיסור להשלים השיעור ודו"ק:
ומעתה גם לענין אתרוג כיון דאתרוג החסר פסול וחלק הלומין שיש בו אינו ראוי למצוה לא שייך בזה ביטול ברוב להשלים השיעור:
עוד נראה לי כיון דיש סימנים המורים על ההרכבה וההרכבה ניכרת בהפירי לא שייך בזה ביטול דהוי ניכר האיסור והפרי מגדים בסי' ק' סק"א בשפתי דעה ביור"ד האריך הרחיב הדיבור דכל שהוא ניכר בחזותא אינו בטל ומסופק אם מהתורה איני בטל ולפענ"ד אף למ"ד דחזיתא אינו בטל מדאורייתא וחזיתא לאו מלתא היינו רק מראה דהוא דבר שאין בו ממש אמרינן בזה לאו מלתא אבל כאן דממשות הרכבה ניכר שמשונה בגופו בוודאי מלתא ולא שייך בו ביטול וכמו שכתב הרשב"א דמש"ה במין באינו מינו אינו בטל ברוב משום כיון דמרגישין הטעם הוי כניכר האיסור ומכ"ש בניכר להדיא אך לפי זה עכ"פ סימנים מהני דכבר הבאנו דהפוסקים הקשו מאי מהני סימנים הא סימנים לאו דאורייתא ולפי הנ"ל ניחא דכל דיש לו כל הסימנים מאתרוג ואינו ניכר שום שינוי שוב בטל ברוב ורק היכא דיש שינוי בסימנים הוי ניכר האיסור ואינו בטל אך אפשר דבפירי הנרכבת אף בטעם ניכר השינוי:
עוד יש להעיר בזה לפי דברי מהרי"ט באחד שאסר הנאתו על חכם העיר אם החכם מותר להנות מכיס הציבור ואם אמרינן שבטל חלק האיסור ברוב וכתב ע"ז דלא שייך בזה ביטול וז"ל דבשלמא לענין איסור שייך ביטל שאלו היינו מכירין חתיכת האיסור היינו אוסרין אותה והי' השאר מותר אבל במעות לא שייך זה דהא בכל חדא וחדא יד כולם שוה ויד כולם שוה בו ואפילו היינו מכירים שאין זה מטבעו של שמעון וכו' יעו"ש ולפי דבריו נראה דלא שייך ביטול רק היכא שהי' כאן איסור בפני עצמו והיתר בפני עצמו ונתערבו זה בזה:
וגם בלא"ה דעת המרדכי דהיכא דבא לעולם על ידי תערובות לא מהני ביטול בזה והאחרונים הקשו כי דברי המרדכי סותרים זה את זה דגבי גיגית מלאה ענבים פסק כיון דבא לעולם ע"י תערובות עדיף טפי ובטל אף היכא שיש לו מתירין והפרי מגדים והחוות דעת והכרו"פ ובנו"ב מהדו"ת סי' נ"ד ובצל"ח חלקו בין היכא שהי' מתחלה כולו היתר ובין היכא שהי' מתחלה כולו איסור ויותר מסתבר לחלק בין היכא שכל הדבר לא הי' בעולם ותיכף בעת ביאתו לעולם הי' בתערובות דאינו בטל וא"כ גם באתרוג שכל עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות אינו בטל:
והנה כבר הבאתי מה שכתבו האחרונים על דברי האלשיך דהיכא דהיחור הוא אתרוג והעץ הוא לומין דבטל הילדה בזקנה כדאיתא בפרק משוח מלחמה וחלקו האחרונים דזה הוא רק לענין שאנו אומרים שעיקר הגידול הוא מזקנה ולא מהילדה ואינו ערלה אבל לענין גוף הפירי אינו בטל לגבי הזקנה כיון דאדרבא היחור נושא פרי כמותו ואמרתי אנכי דמכל מקום פסול באתרוג דבאתרוג בעינן טעם עץ ופריו שוה והיכא שהרכיב אתרוג כלומין אין טעם עצו ופריו שוה דהרי העץ הוא לומין אך הי' אפשר לומר דמ"מ הוי טעם עצו ופריו שוה דהאתרוג עם היחור שלו שגדל עליו שפיר שוה טעמו אבל כיון שאנו אומרים דילדה שסבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה כדאיתא בפרק משוח מלחמה ועכ"פ לענין הגידול הוי כאלו גדל מהזקנה ולא מהילדה שוב הוי אין עצו ופריו שוה דהעץ שגדל עליו הוא לומין וראיתי אח"כ כעין סברא זו בבית אפרים:
אך הבית אפרים התיר היכא שחתך אח"כ יחור זה מגוף האילן ונטעו בארץ והיינו אף שלא חתך גוף היחור הזה דזה קשה לכוין אך הטבע הוא דמיוחר זה יעשה כמה ענפים כמו אילן ולוקחים ענף מזה האילן ושותלים אותו בארץ ובזה התיר הבית אפרים כיון דאין כח גידולו עוד מעץ לומין ובזה שפיר הוי טעם עצו ופריו שוה:
אך לפי הנ"ל עכ"פ אסור משום דמעורב ביחור זה שני כוחות מאתרוג ולומין ובזה בוודאי אינו בטל ברוב כיון דביאתו לעולם ע"י תערובות ומתחלה הי' כולו איסור דהיחור הזה שנטעו בארץ הי' מתחלה כולו איסור עחב שהי' מחובר באילן:
והנה עוד נראה לפענ"ד להביא ראי' דלא כהבית אפרים דדעתו דאף היכא דהרכיב יחור אתרוג בעץ לומין פסול האתרוג הגדל שמה מ"מ היכא שלקח יתור מזה ונטעו בארץ שוב מותר ולפענ"ד לא נראה כן ויש להביא ראי' לזה ממאי דר' יהודא פאדווא הי' נותן בהם סימנים מבפנים ומבחוץ מבחוץ הסימן דבליטות ועוקץ שקוע ומפנים המוץ מיעוט והקשה בשכ"ג הובא בשבות יעקב בסי' ל"ז דסימנים בפנים אינו נפקא מינה דכל זמן שהוא שלם לא נוכל לדעת מה הוא בפנים ואחר שיצאו בו ופתחו אותו מאי דהוי הוי אך באמת נפקא מינה גדולה לענין שאם נטע גרעון מזה האתרוג בארץ אחר שראו בו הסימנים שהמה טובים אז נדע שהאתרוגים הגדלים בו כשרים המה וכבר הבאתי תשובת הגאון מפלאצק הובא בספר בגדי ישע דכעת בלחי אפשר לידע על שום אחרוג אם אינו מורכב דאף שנדע בבירור שהעץ שגדל בו אינו מורכב מ"מ דלמא הנטיעה גופה הוא מורכב אף אם הנטיעה אינו מורכב שמא אביו או אבי אביו הי' מורכב משנים קדמוניות אך לפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודא פאדווא בפנים ומבחוץ שפיר אפשר אח"כ לנטוע מזה אילנות אחר שראה הסימנים מבפנים ומבחוץ והמה טובים ושפיר הוי נפקא מינא אך לשיטת הבית אפרים דאף שמורכב פסול היינו מה שגדל על יחור אתרוג הנרכב בלימין אבל אם נטע אחר כך פיחחור זה או מגרעון זה בארץ וגדל בארץ מותר שוב אין נפקא מינא בסימנים שבפנים כלל כקושית השכ"ג:
ולדינא כבר נהגו עלמא על אתרוג שנדע שהוא מורכב בוודאי פסול ואחרוגי קארפו לא יצאו מחשש מורכב ובמקום שנמצאו אתרוגי ארץ ישראל שהמה מוחזקים בכשרות ע"פ מסורת בוודאי לכתחלה עכ"פ אין לברך על אתרוגי קארפו וכבר הבאנו שהגאון בעל חתם סופר לא בירך עליו רק על יעניויר וכן הגאון בעל בית מאיר והגדולים שברכו עליהם לא הי' להם אתרוג אחר מוחזק בכשרות וכן איתא בתשובת הב"ח בסי' קל"ד שהסמ"ע פסל שם האתרוגים שיש בהם חשש מורכב והב"ח הכשיר שם בסי' קל"ד ושם בטעות בתשו' השני נחתם הסמ"ע וצ"ל נחתם הב"ח וסיים שם דהיכא דאפשר להשיג אתרוגים שהמה כשרים בבירור אין ליקח אתרוגים שיש בהם חשש מורכבים יעו"ש:
אחרי כתבי הדברים האלה בא לידי קונטרס פרי עץ הדר בו מבואר תשובת כמה גאונים והגאון מו"ה שלמה קלוגר ז"ל וכולם יעידין ויגידין כי רק גן אחד נמצא בקארפו מוחזק בכשרות והשאר מורכבים וכל ארץ איטאליע אינה יכולה לגדל אתרוגים רק מורכבים בלימין ומעתה כל האתרוגים הבאים עתה מאיסאליע והוא מטריעסט אין להם חזקת כשרות.
והגאונים הנ"ל כתבו דאין לסמוך ע"ז רק על ח"ת מפורסם וכתבו דשם במקומות הנ"ל אין דרים יהודים כלל במקום שגדלים האחרוגים ולא יוכלו להעיד עליהם.
וגם כתבו דחשש הרכבה נולד משנת תרי"א שמתחלה הי' שייך כל האדמה לסולסן ושום אדם לא הי' לו רשות לנטוע אצנוח ואם נטע מי אילן הי' שייך להמלך ומי אשר יטע אילן אחרי שנודע שהזרע לא לו יהי' אך גן אחד הי' שייך להמלך ובו לא נעשה זיוף אך משנת תרי"א ניחן סירות אשר הרשות נתונה לנטוע אלנות וליתן מס להמלך ומאז הרבו הנחייפים והמרכיבים:
וממילא מובן כיון שנודע שלפני ששים שנה התחילו ליקח אתרוגי קארפו לברך עליהם אז היו עדיין כשרים ולא הי' עליהם חשש ועתה מעם לעת נתוספו הזיוסים ואני בעצמי ראיתי בשנה שעברה אתרוגים שנראה לעין כל שאין זה אתרוג ונודע אח"כ שהמה ילידי פרייסין ונמכרו בחזקת קארפו ואם בפרייסין מגדלים עתה אתרוגים מה נעשה עוד באיטאליע ובוודאי ירא שמים יחוש לעצמו: