אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן א

אורח חיים

שאלה אם אנחנו חייבים ע"פ דת תורתינו הקדושה בימי ענינו וגלותינו להחזיק ישוב בארץ ישראל ושיהי' שם ב"ד ואם אנחנו צריכין גם עתה לתורת א"י לקדש חדשים ולעבר שנים כמו שנאמר מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:

תשובה הנה ברמב"ם בפרק ה' מהלכות קידוש החודש בסופו כתב וז"ל זה שאנו מחשבין כל אחד ואחד בעירו ואומר שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין שאין מעברין שנים וקובעים חדשים בחוץ לארץ ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא כיון שאנו יודעים שעל חשבון זה הם סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל איזה יום הוא וקביעת בני א"י אותו היום שיהי' ר"ח או יום טוב, לא מפני חשבון שאנו מחשבין עכ"ד:

והמפרש כתב וז"ל שאנו מחשבין זכר אותו בספר המצות והוסיף עליו ואמר והנני מוסיף לך ביאור ונאמר שאם ח"ו יאבדו בני ישראל מארץ ישראל יתברך השם ע"ז לפי שהבטיחנו בתורה שלא תכלה זאת האומה כלל וכן אם לא נמצא ב"ד בארץ ישראל ולא בח"ל שנסמכו בארץ ישראל הרי זה החשבון שאנו מחשבין אותו בחוץ לארץ לא יועיל לנו כלום שאין מעברין שנים וקובעים חדשים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים עכ"ד:

והנה בנוסח ספר המצות שלנו יש שינוי קצת ממה שהביא המפרש שם כתוב אלו הנחנו שבני ישראל יעדרו מארץ ישראל חלילה וכו' ולא יהי' שם ב"ד ולא בח"ל ב"ד שנסמך בארץ הנה חשבוננו זה לא יועילינו כלום וכו' ויש שינוי כי כפי נוסחת המפרש באחת משני אלה לא יהי' אפשר לקדש חדשים ומועדות או שלא יהי' ישראל בארץ ישראל וכן אם לא יהי' שם ב"ד ולא בח"ל ב"ד שנסמכו בארץ שכן הוא בנוסח שלו שאם ח"ו יאבדו בני ישראל מארץ ישראל וכן אם לא נמצא שם ב"ד ולא בח"ל ב"ד שנסמכו בארץ הרי שזאת שני דברים ולפי הנוסח שלנו רק כשיהי' חלילה אלו השני דברים ביחד לא נוכל לקדש שלא יהיו בני ישראל בארץ ישראל ולא יהי' שם ב"ד וגם בח"ל לא יהי' ב"ד שנסמך בארץ והנה נראה יותר כגרסא שלנו:

דהנה בלא"ה תמוהים דברי הרמב"ם במה שאמר שאם ח"ו יאבדו בני ישראל מארץ ישראל יתברך השם ע"ז לפי שהבטיחנו בתורה שלא תכלה זאת האומה וזה אינו מובן שלא הבטחנו רק שלא נאבד לגמרי אבל שלא נאבד מארץ ישראל לא הבטחנו כלל אדרבא הוזהרנו בתורה שאם לא נשמע לדברי השם נלך בגולה כהד"א והארץ תעזב מהם משמע שתעזב מהם לגמרי וכמו שנאמר אז תרצת הארץ את שבתותי' אשר לא שבתה בשבתכם עלי' ואתם בארץ אויביכם ואמרו ז"ל ביומא בדף נ"ד ר' יהודא אומר חמישים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתה מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו להם בהמה גמטריא חמישים ושתים הוי ותניא ר' יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל וכן הוא בשבת בדף קמ"ה ואם נימא לפרש דברי הרמב"ם דאין כוונתו שהובטחנו שלא נאבד מארץ ישראל אך שזאת הובטחנו שלא נאבד באופן שלא יהי' באפשרי לשמור חדשים ומועדים שזאת הוי כאביד' האומה חלילה שקיומה הוא רק בתורה:

וא"כ לפי הנוסחא שלנו הי' אפשר ליישב דבריו כנ"ל דלפי הנוסח שלנו רק באלו שנים יחד לא יוכלו ישראל לקדש חדשים ומועדו' שלא יהי' ישראל בארץ ישראל ושלא יהי' בח"ל ב"ד הסמיך בארץ וא"כ יוכל להיו' שבעת שהיו בבבל והחמישים ושתים שנה שלא עבר איש ביהודה הי' עדיין בבבל ב"ד שנסמכו בארץ ישראל והיו יכולים לקדש חדשים ומועדו' וזאת אינו מהנמנע ויוכל להיו' שהיו זקנים כאלו ולפי המבואר במגילה בדף י"ו ע"ב מרדכי מעולי גולה הי' עם זרובבל ומרדכי הי' מכגולה אשר הגלתה מירושלים עם יכני' מלך יהודה ויכול להיו' שהי' אז כבר נסמך ולפי המבואר במנחו' בדף ס"ד ע"ב הביאו שם התוס' בד"ה אמר להו מרדכי דפי' בקונט' שהוא מרדכי שהי' בימי אחשורוש והי' אח"כ בבית שני וא"כ עכ"פ חי כל ימי הגלו' ויוכל להיו' שהי' סמוך בארץ והי' יכול לקדש חדשי' ולעבר שנים אך התוס' שם כתבו דלא מסתבר שהאריך ימים כ"כ (ובמכתב נוסע אחד שנסע בפרס ראיתי כי כתב שם שראה קבר מרדכי ואסתר) אך ניהו דלא ניחא להו לתוס' שהאריך ימים עד סוף הבית אבל בתחילת בית שני מבואר בגמרא דהי' קיים וגם לפי המבואר במגילה בדף י"ו ע"ב הי' ברוך בן נרי' קיים עד שעלה עזרה מבבל דאי' שם גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נרי' קיים לא הניחו עזרא ועלה וא"כ ברוך בן נרי' קיים עד שעלה עזרא ובירושלמי שאביא לקמן איתא דברוך בן נרי' עיבר שנים בח"ל ושפיר עיבר שנים כל ימי הגלות שהוא הי' סמיך בארץ:

אך לפי נוסחת המפרש דבאח' משני אלה לא נוכל לקדש חדשים ומועדו' או שלא יהיו בני ישראל בארץ ישראל או שלא יהי' ב"ד בא"י ולא בח"ל ב"ד שנסמך בארץ עדיין יוקשה כיון דנ"ב שנים לא הי' איש בארץ ישראל איך קדשו חדשים ומועדים:

והיה אפשר לפרש בזה דברי הכתובים (בנחמי' ח') וביום השני נאספו ראשי האבו' לכל הכהנים וגו' וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכו' בחג בחודש השביעי וכו' ויצאו העם ויבואו ויעשו להם סוכו' וכו' ויעשו כל הקהל השבים מהשבי סוכו' וישבו בסוכו' כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום הזה ומקש' בגמ' ערכין בדף ל"ב אפשר בא דוד ולא עשה סוכ' עד שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלין וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלין וקדשו ערי חומה ואומר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברי' האלה אף ירושתך בחידוש כל הדברי' הללו ופירוש רש"י והביאך ה' אלקיך בשובם מהגלו' משתעי קרא דכתיב לעיל מיני' ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ואינו מובן תירץ הגמרא דמאי זה ענין לסוכו' והמפרש בעין יעקב וז"ל אלא מקיש ביאתם בימי עזרא דהאי כי לא עשו לאו אסוכו' מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קידוש הארץ מנו שמיטין התחילו למנו' שמיטין יעו"ש וזה דוחק מאוד דא"כ אין לו שייכו' כלל לרישא דקרא וגם יוקשה רישא דקרא מה שנאמר וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכו' בחג בחודש השביעי ותמוה דאטו מתחלה לא ידעו שצריך לישב בסוכו' והלא בכל שנה ישבו בסוכו':

אך לפי הנ"ל אפשר לומר דבאמת באותן הנ"ב שנה שלא היו ישראל בארץ ישראל לא יכלו לקדש חדשים ולמנות מועדים ולא היו להם מועדים כלל וממילא לא ישבו בסוכו' ונשכח מהם כל זה ואח"כ כשעלו בימי עזרא התחילו למנו' ראשי חדשים ושנים שבכל קידוש החודש בכלל ג"כ השנים שע"י מספר החדשים עולה אח"כ השנים וכאשר כ' הרמב"ם בספר המצו' מצוה קנ"ג וז"ל שצונו לקדש החדשים והשנים וזהו קידוש החודש וכיון שהתחילו אז למנו' חודש השביעי ממילא אח"כ עשו סוכו' ושפיר קאמר בגמרא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטות ויובלות אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות דהיינו שהתחילו אז למנו' סדר השנים והשמיטו' וקדשו חדשים ושנים כמו שעשו בימי יהושע וממילא עשו סוכו' אבל מתחילה לא הי' להם קידוש חדשים וממילא לא הי' להם מנין שנים כדברי הרמב"ם הנ"ל שבכלל קידוש החודש הוא למנו' שנים ג"כ:

אך לשיטת הרמב"ם לא נוכל לומר כן דהרי הוא כתב שהש"י הבטיחנו שלא תאבד האומה מארץ ישראל ושלא תכלה זאת האומה ובודאי הפירוש כנ"ל שהקב"ה הבטיחנו שלא תהי' עת אשר תאבד תורתינו שבהעדר מנין החדשים והמועדות יתבטל הרבה מהתורה ולשיטתו בלתי אפשר לומר שבבבל לא מנו חדשים ומועדות שהרי הבטחנו שלא יהי' כן.

ע"כ נ"ל דגם לנוסח המפרש אין הפירוש דבזה לבד בהעדר ישראל מארץ ישראל לא נוכל לקדש החדשים והמועדים אף אם יהי' בח"ל ב"ד הסמיך בארץ ישראל דא"כ יוקשה מאי עשו בבבל בנ"ב שנים שלא הי' שום איש בארץ ישראל אך לנסחת המפרש יהי' הפירוש כך שאם ח"ו יאבדו בני ישראל מארץ ישראל או שלא יהי' שם ב"ד זאת הוא באחת משני אלה ואם לאחת משני אלה יצטרף ג"כ שאין ב"ד בחוץ לארץ הסמיך בארץ ישראל הן אם לא יהי' חלילה כלל ישראל בארצם ולא יהי' בח"ל ב"ד הסמיך בארץ או אף שיהיו ישראל בארץ ישראל אך שלא יהי' שם ב"ד דזאת הוי לענין קידוש החודש כאילו אין שם ישראל כלל ולא יהי' ב"ד בחיל הסמוך בארץ אז לא נוכל לקדש חדשים ומועדו':

ולבאר הדברים וטעמו ונימוקו של הרמב"ם בענינים אלו נעתיק דברי הרמב"ם בספר המצות ודברי הרמב"ן החולק ודברי המגילת אסתר המתרץ וז"ל הרמב"ם שם מצוה נ"ג שציונו לקדש חדשים ושנים וזה הוא מצות קידוש החודש והוא אמרו יתברך החודש הזה לכם ראש חדשים ובא הפירוש עדות זו תהי' מסורה לכם כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל איש ימנה ששת ימים וינוח בשביעי כשיראה כל איש ואיש ג"כ הלבנה שיוקבע היום ר"ח או יעיין איחור האביב וזולתו מה שראוי להסתכל בו ויוסיף חודש אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא ב"ד הגדול לבד ובא"י לבד ולכן בטלה היום הראי' אצלינו בהעדר הב"ד הגדול כמו שבטלו הקרבנו' בהעדר המקדש וכו' ודע שחשבון זה שנמנ' אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד ובעת הצורך ובהעדר החכמים בארץ ישראל אז אפשר לב"ד הסמיך בארץ ישראל שיעברו שנים ויקבעו חדשים בח"ל כמו שעשה ר' עקיבא כמו שהתבאר בתלמוד וכו' והידוע תמיד שב"ד הגדול הי' בא"י והם שקבעו חדשים ועיברו שנים בפנים המקובל אצלם ובקיבוצם ג"כ ובכאן שורש גדול משרשי האמונה וכו' וזה שאנו היום בח"ל מונים במלאכת העיבור בידינו ואומרים שזה היום ר"ח וזה היום יו"ט לא מפני חשבונינו נקבע יו"ט בשום פנים אבל מפני שב"ד הגדול בארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ר"ח או יו"ט ומפני אומרם שזה היום ר"ח או יו"ט יהי' ר"ח או יו"ט כמו שמבואר בר"ה בדף כ"ה אשר תקראו אותם וכו' אפילו מוטעים אפילו שוגגים ואנחנו אמנם נחשוב היום שיקבעו הם ר"ל בני ארץ ישראל בו ראש חודש במלאכה הזאת בעצמה מינים וקובעים בודאי על קביעתם נסמוך לא על חשבוננו אבל חשבונינו הוא גילוי מלתא בעלמא והבן זה ואני אוסיף לך עוד ביאור אלו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל חלילה לה' מעשות זאת כי הוא הבטיחנו שלא ימחה זאת האומה מכל וכל ולא הי' שם ב"ד ולא יהי' בח"ל ב"ד שנסמך בארץ הנה חשבונינו זה לא יועיל לנו כלום בשום פנים לפי שאין לנו לחשוב חדשים ולעבר שנים בח"ל אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:

והרמב"ן שם חלק על הרמב"ם באריכות גדול והיוצא לנו מדבריו שהקשה על הרמב"ם שכתב שקידוש החודש לא יוכל להיות רק בב"ד הגדול והקשה עליו איך הי' הקידוש ע"פ הראי' אחר החורבן זמן רב והא קודם החורבן ארבעים שנה בטל הכח מהב"ד הגדול כדאיתא בסנהדרין בדף נ"ז שגלו סנהדרין וישבו לה בחנות כדי שלא יענשו על שלא יכלו לדון דיני נפשות דהיו נפישי רוצחים וכתיב אשר יגידו לך מהמקום ההוא מלמד שהמקום גורם ע"כ כתב דלא צריך ב"ד הגדול לזה רק מומחים כדאיתא בבבא בתרא בדף קכ"א מועדי ה' צריכי מומחין ומה שמצינו בגמרא שב"ד הגדול היו מקדשין החודש עם הנשיא ואין מעברין השנה אלא א"כ ירצה הנשיא מפני כשהיו הב"ד הגדול הי' הרשות נטולה מכל ב"ד והסכימו שלא יעשו רק הב"ד הגדול והנשיא אבל לעולם הי' מותר במומחים ג"כ

עוד תמה על הרמב"ם שהוא אמר בעצמו בהלכות קידוש החודש שבזמן שאין סנהדרין אין קובעין חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון וזהו הלכה למשה מסיני בזמן שיש סנהדרין קובעים ע"פ ראי' כדאיתא ריש פרק ה' מהלכות קידוש החודש בהלכה א' ב' והוא עצמו אמר שם בהלכה ג' כי בימי חכמי המשנה ובימי חכמי התלמוד עד אביי ורבא לא היו קובעים בחשבון ועל קביעת ארץ ישראל היו סומכין עוד תמה על הרמב"ם מה שכתב דאם חלילה לא יהי' ב"ד בארץ ישראל ולא בח"ל ב"ד הסמוך בארץ ישראל לא נוכל לקדש חדשים והבין הוא מדבריו דגם הב"ד שבארץ ישראל צריכין להיות ג"כ סמוכין ותמה עליו איך מקדשין בזמן הזה כיון שאין סמוכין וקושיא זו הקשה הוא ג"כ לעצמו דהוא מודה דסמוכין בעי ותירץ הוא ז"ל שר' הלל הנשיא בנו של ר' יהודא הנשיא שתיקן חשבון העיבור הוא קידש חדשים ועיבר שנים הראוים להתעבר לפי מנינו עד שיבוא אליהו ז"ל ונחזור לקדש ע"פ הראי' בב"ד בבית הגדול והקדוש במהרה בימינו:

והר"י דילאן במגילת אסתר חלק על הרמב"ן שלא די במומחין בקידוש החודש אך צריך דוקא ב"ד הגדול שאם כדברי הרמב"ן דרק משום זה הי' בב"ד הגדול שמפני כבודם ניטל הרשות מכל בתי דינין וניתן להם לחלוק להם כבוד לפי שהיו ראשי כל העדה אבל כשרים היו לזה גם שאר בתי דינין דיוקשה לדבריו ממה שאמרו בפרק אין מכירין בדף כ"ד במשנה שראש ב"ד אומר מקודש וראש ב"ד פירושו הנשיא והקשה בגמרא מנ"ל שצריך ראש ב"ד לומר מקודש ולשיטת הרמב"ן יוקשה דהא אין המצוה הזאת מסורה כלל לב"ד הגדול רק ב"ד של ג' יכולין לעשותו ושם לא הי' ראש ב"ד ומה שהקשה הרמב"ן מההו דסנה' שכח ב"ד הגדול בטל מארץ ישראל ארבעים שנה קודם החורבן אעפ"כ הי' מקדשים ע"פ הראי' ע"ז תירץ דמאי דקאמר שם דהמקום גורם הוא רק לענין דיני נפשות אבל בשאר דברים אינו תלוי במקום וכוחם הי' קיים כבראשונה ומה שהקשה הרמב"ן על הרמב"ם דא"כ איך אנו מקדשין עתה כיון שאין לנו אף סמוכים ע"ז תירץ דגם הרמב"ם סובר כהרמב"ן שאנחנו סומכים על מה שר' הלל קידש כל שנים הבאים וכו' ועי"ש דבריו:

ומה מאוד נפלאו דבריו ואינם מובנים כלל מה שהוא רוצה לכוין דעת הרמב"ם בשיטת הרמב"ן שמה שאנו מקדשים עתה החדשים בזמן שאין ב"ד הגדול ואין סמוכין הוא לפי שר' הלל קידש כל החדשים א"כ אמאי אמר הרמב"ם דרך משל אם לא יהי' ב"ד ולא בח"ל ב"ד שנסמך בארץ לא יועיל חשבון שלנו כלום וקשה מדוע לא יועיל חשבון שלנו כלום מאחר שר' הלל כבר קידש כל החדשים וכן ממה שאמר בסוף ה' מהלכו' קידוש החודש שמה שאנו מחשבין כל אחד בעירו ואומר שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעים אלא משום שאנו יודעים שבני ארץ ישראל עושים יו"ט ור"ח וסומכין על חשבון זה ולפי דברי הר"י דילאן בשיטת הרמב"ם שר' הלל כבר קידש כל החדשים עד ביאת אליהו אין אנו צריכין לבני ארץ ישראל כלל:

ומה שנראה לענ"ד בזה דבודאי לא הי' יכול להיו' קידוש החודש רק בב"ד הגדול ולא בשאר ב"ד אף שהיו מומחים דבודאי לא יוכל להיות קידוש החודש רק כשיהי' מקודש לכל ישראל וזה אי אפשר רק בב"ד הגדול דאל"ה רק דנימא כשיראו שלשה מומחים את החודש או שיגבו עדות העדים שראו החודש יקדשו המה תיכף את החודש ומה יהי' אם מומחים אחרים לא יקדשו יום ראשון רק יום שני ואין לומר כיון דכבר קדשו הראשונים את החודש אם היו רק ב"ד מומחים מקודש לכל ישראל מה יהי' בעיבור השנה אם ימנו שני בתי דינים בב"א אלו יאמרו לעבר השנה ואלו יאמרו שלא לעבר למי נשמע ואם נימא דבאמת כן הי' לאלו יהי' מעובר החודש ולאלו לא יהי' מעובר וכן לאלו יהי' ר"ח ביום א' ולאלו יהי' ביום ב' מה יעשה ישראל לדעה אימתי יהי' יו"ט אימתי הוא יום כיפור ושביתת עשור ואיזה יום יעבוד הכהן הגדול העבודה ביום כיפורים שהוא מכפר על כל ישראל ועל איזה יום נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ואימתי החיוב ולקחתם לכם ביום הראשון שלב"ד זה הוא תשרי ולהב"ד השני הוא אלול שעיברו השנה ובודאי לא נמסר קידוש החדוש ועיבור השנה רק לב"ד שע"פ קידוש ועיבור שלהם יהי' כן לכל ישראל וזה לא יוכל להיות רק בב"ד הגדול שכל ישראל נמשכים אחריהם וכהד"א כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' ועשית על פי הדברים אשר יורוך לא תסור מכל הדברים אשר יאמרו אליך וכיון שהמה קדשו החודש ועיברו השנה מקודש ומעובר הוא לכל ישראל וזה הוא הפירוש ממכילתא שהביא הרמב"ן בעצמו ר' יאשי' אומר מנין שאין מעברין את השנה אלא בב"ד הגדול שבירושלים תלמוד לומר ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת בני ישראל והפירוש הנ"ל כנ"ל שר' יאשי' מוכיח שאין מעברין השנה אלא בב"ד הגדול מדכתיב ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת בני ישראל שיהי' לכל עדת ישראל ראשון וזה אי אפשר אלא בב"ד הגדול:

והנה הרמב"ן ז"ל אחר שהרבה להוכיח שלענין קידוש החודש ועיבור השנה א"צ ב"ד הגדול אלא ג' והם מומחי' והביא ראי' מסנהדרין בדף ב' עיבור החודש בשלשה וכן בראש השנה בדף כ"ה ראוהו שלשה והן ב"ד וכו' הביא אח"כ וז"ל וזה הדין הנהיג להם מן התורה בין קודם חורבן בין לאחר חורבן אלא בזמן שהי' להם ב"ד הגדול הי' הדבר מסור להם והם הי' המקדשים החודש והמעברים שנים לא ב"ד אחר מפני שרשות כל ישראל ניטלה מכל ב"ד אחר עמהם והי' מסכימין שאין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה הנשיא וכו' ומצוה מהתורה לעבר את השנה ביהודה לא בשאר ארץ ישראל וב"ד שנסמכו בארץ מעברין אותו בח"ל כשלא הניח כמותו כמעשה דחנינא בן אחי ר' יהושע בברכות בדף ס"ג וכמעשה דעקיבא בן יוסף וכו' אבל יראה לי שבזמן שבית המקדש הי' קיים שהיו הב"ד הגדול במקומם ולהם הרשות נתונה מהכתוב שנאמר על פי הדבר אשר יגידו לך מהמקום ההוא אשר יבחר ה' לא הי' רשות לשום אדם לעבר ולקדש אלא להם או ברשותן וכן אמרו במכילתא ר' יאשי' אומר מנין אתה אומר שאין מעברין את השנה אלא בב"ד הגדול שבירושלים ת"ל ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת בני ישראל והוא הענין שפירשנו שהי' להם רשות מכל ישראל והסכמה של כולן לא שיהי' שאר הסמוכין פסולין לזה וכו' יעו"ש דבריו:

והנה מדבריו נראה כנ"ל דכיון שהי' ב"ד הגדול הכח מהב"ד הגדול מעכב שלא יקדשו אחרים שהרי מחוייבים לשמוע בקולם אבל כשאין רשות ב"ד הגדול מעכב יוכלו כל ב"ד לקדש וגם במכילתא פירוש כן דהא דכתיב דברו אל כל עדת בני ישראל קאי בזמן שיש ב"ד הגדול שם מעכב על שאר ב"ד שלא לקדש ומקדשים הם ומש"ה כתב הר"י דילאן לשיטת הרמב"ן דכל זמן שיש ב"ד הגדול לכבודם הוא שנעשה שלא יקדשו ב"ד אחר אך לפי אשר בארנו בלתי אפשר לקדש החודש ולעבר שנים רק ב"ד שיש בהוחם לגזור על כל ישראל ושיהי' בכלל דברו אל כל עדת בני ישראל שמקודש החודש ויעובר השנה לכל ישראל:

והנה אף שבטלה סנהדרין עדיין הי' ראשי הגולה ונשיאים אשר יש להם כח טל כל ישראל וגזירתם נתפשט' על כולם וכל ישראל נכרכים אחריהם עדיין הי' יכולין לקדש חדשים ולעבר שנים. ובזה יתיישב תמיהת הרמב"ן על הרמב"ם דלשיטתו דרק ב"ד הגדול יכולין לקדש ולעבר והוא הביא בעצמו דחכמי המשנה והתלמוד נהגו לקדש ע"פ ראי' ולפי הנ"ל ניחא דכל זמן שהיו נשיאים עד ר' הלל הנשיא והי' בכוחם על כל ישראל עדיין היו יכולין לקדש ולעבר וכן מי שיצא לחוץ לארץ ולא הניח כמותו בארץ דהי' יכול לקדש הוא ג"כ מההוא טעמא דכל ישראל נמשכו אחריו:

וממילא מובן שמאחר שבטל הנשיאות מישראל ואין בכח שים ב"ד לגזור על כל ישראל לא היו יכולין לקדש ולעבר והרמב"ן הקשה שאחר שבטלו סמוכין לא הי' באפשרי לקדש ולעבר ולדידי קשה אף בלא הטעם דסמוכין לא הי' יכולין לקדש ולעבר מפני שאין כאן ב"ד שיכונו לגזור על כל ישראל ושיהי' כל ישראל מסכימים אך כאשר כבר הסכימה דעת ר' הלל הנשיא וסיעתו לקדש ולעבר ע"פ חשבון וכל ישראל ידעו זה החשבון ומסכימים לזה שפיר באפשרי לקדש ולעבר שיהי' שפיר דברו אל כל עדת בני ישראל שהרי כל ישראל מסכימים לזה:

ובזה הי' אפשר ליישב גם קושית הרמב"ן דאיך נוכל נעבר ולקדש בזמן הזה דהרי בעי מומחין כדאיתא בבבא בתרא בדף קכ"א מועדי ה' צריך מומחין ובראש השנה בדף כ"ה ואפשר ג"כ לומר דכיון דכל ישראל מסכימין לזה א"צ מומחים דהטעם דצריך מומחין וסמוכין שיהי' בכוחם לדון אבל כיון שכל ישראל מסכימים לזה א"צ מומחין וסמך לדבר כדאיתא ברש"י בסנהדרין בדף ג' בד"ה אל מעתה טעו ובתוס' בד"ה אלא מעתה דכיון דברשות קא עבדו הוי להו שאינו מומחה כמומחה וגם אפשר לומר כפי מה שכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות סנהדרין הלכה י"א נראין הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להם כח לדון דיני קנסות ויש להם לסמוך לאחרים א"כ למה היו חכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולם ושם בהלכה כ' כתב הרמב"ם וז"ל ויש להם למנות לכל מי שירצו לדברים מיוחדים וכו' יש לב"ד לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או להורות באיסור והיתר ולא נדון ולא דין קנסות או להתיר נדרים או לראות כתמים יעו"ש הכלל דיכולין לסמוך לדבר אחד לבד ונראה דה"ה אם הסכימו כל החכמים שב"ד אחד ידונו דין אחד ה"ל כסמוכין לענין זה וא"כ כיון שהסכימו כל ישראל לקדש חדשים ולעבר שנים ע"פ חשבון ר' הלל הנשיא לענין זה הוי כסמוכין:

והנה הרמב"ם כתב בריש פרק ה' מהלכות קידוש החודש שבזמן שאין סנהדרין בישראל אין קובעין חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון וזה הוא הלכה למשה מסיני בזמן שיש סנהדרין קובעים ע"פ ראי' ובזמן שאין סנהדרין ע"פ חשבון ותמה עליו הרמב"ן שהוא בעצמו אמר שם אח"כ הלכה ג' כי בימי חכמי התלמוד עד אביי ורבא הי' קובעים ע"פ ראי' וגם תמה על מה שאמר הלכה למשה מסיני מה שלא הוזכר בתלמוד ולפי הנ"ל הכל ניחא ומובן מאליו דבזמן שיש סנהדרין וכל ישראל שומעים בקולם יוכלו לקדש ע"פ ראי' וכאשר יקדשו המה כן ישמעו אליהם כל בית ישראל ולאו דוקא בזמן שיש סנהדרין ה"ה בימי הנשיאים עד אביי ורבא אך אחרי שנתבטל ההתמנות על כל ישראל אי אפשר לקדש בראי' שמנין נדע שכל ישראל מסכימים לזה ואי אפשר אלא בחשבון המוסכם לכל ישראל וזה ברור:

והנה מה שכתב הרמב"ם דאנו לא נוכל לסמוך על חשבונינו רק על חשבון ארץ ישראל וכאשר כתב בספר המצות דמצוה זו לא יעשה לעולם אלא ב"ד הגדול לבד ובארץ ישראל לבד וכאשר בארנו כיון שעתה הקידוש ע"פ חשבון המוסכם לכל ישראל א"צ ב"ד הגדול אבל בארץ ישראל צריך להיות:

והטעם כדאיתא בסנהדרין בדף י"א ע"ב תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת העיד חנינא איש אונו אם עברוה בגליל אינה מעוברת אמר ר' יהודא ברי' דר' שמעון בן פזי מאי טעמא דחנינא איש אונו אמר קרא לשכנו תדרשו ובאתה שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהי' אלא בשכונו של מקום ופירוש רש"י שכונו של מקום מירושלים והוא ביהודה (ובברכות בדף ס"ג נלמד מפסוק כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים) והנה הרמב"ם פסק כתנא קמא דעברוה בגליל מעוברת אך נראה שיטתו דרק בעברוה בגליל מעוברת אבל בעברוה בח"ל אינה מעוברת דכן כתב שם הרמב"ם בפרק א' מהלכות קידוש החודש הלכה ח' וז"ל אין מחשבין ומקדשים חדשים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ואם הי' גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוץ לארץ ולא הניח כמותו בארץ הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוץ לארץ ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו וא"צ לומר גדול ממנו אסור לקבוע ולעבר בחוץ לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה ולא כלום ע"כ הרי דעתו דבעיבר בחוץ לארץ אף בדיעבד אינה מעוברת כשיש כמותו בארץ:

וכן ראיתי אח"כ מפורש בירושלמי בפרק א' דסנהדרין אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת העיד חנינא איש אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל ואין מעברין אותה בח"ל ואם עברוה אינה מעוברת וכו' ביכולה לעבר בארץ ישראל אבל בשאינה יכולה לעבר בארץ ישראל מעברין בחוץ לארץ ירמי' עיבר בחוץ לארץ יחזקאל עיבר בחוץ לארץ ברוך בן נרי' עיבר בחוץ לארץ חנינא בן אחי ר' יהושע עיבר בחוץ לארץ שלח לי' רבי ג' אגרין גבי' (היינו ע"י) ר' יצחק ור' נתן בחדא כתיב לקדושת חנינא וכו' ובחדא כתיב אם אין אתה מקבל עליך צא למדבר האטד ותהי' שוחט ונחוני' זורק קם ר' יצחק וקרא באורייתא אלה מועדי חנינא אחי ר' יהושע אמרו אלה הם מועדי ה' אמר להון גבן (שאצלינו הוא מועדי ה' ואצליכם מועדי חנינא) קם ר' נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקיד אמרו לי' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים אמר להון הא גבן אזיל קובל עלייהו קמי' ר' יהודא בן בתירא א"ל אחריהם אחריהם (היינו שילך אחרי בני ארץ ישראל) וכו' קם רכב סוסיא הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגו בקילקול (היינו שרכב על הסוס להודיע לבני הגולה קביעות ארץ ישראל ובמקום שהגיע הודיע ומקום שלא הגיע נהגו בקילקול) כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה חביבה עלי כת קטנה מארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה שבחוץ לארץ עכ"ד הירושלמי ובגמרא ברכות בדף ס"ג איתא ג"כ ההוא מעשה בשינוי לשון קצת וכן איכא שינוי מהירושלמי לגמרא שלנו בסנהדרין דוק ותשכח:

עכ"פ מבואר בירושלמי דאם עברוה בח"ל אינה מעובר' ומאי דקאמר בירושלמי דאם אינה יכולה לעבר בארץ מעברין אותה בח"ל יוכל להיות הפירוש דהיינו כשלא יהי' ישראל בארץ כלל. או כשלא יהי' שם ב"ד וכן מאי דהביא בירושלמי דירמי' עיבר בחוץ לארץ וכן יחזקאל וברוך בן נרי' אפשר דהיו באותו נ"ב שנים שלא הי' איש בארץ ישראל:

והנה בגמרא שלנו מבואר דאם לא הניח כמוהו בארץ יוכל לעבר בחוץ לארץ ובירושלמי מבואר כשלא אפשר כלל לעבר בארץ אז מעברין בחוץ לארץ ולפי פירוש המפרש גם הירושלמי מודה דהיכא דלא הניח כמותו בארץ מעברין בחוץ לארץ ולפי אשר בארנו לעיל אפשר לומר דלא פליג הירושלמי עם הגמרא שלנו דמאי שאיתא בירושלמי דרק כשאינה יכולה לעבר בארץ ישראל מעברין בחוץ לארץ היינו כל שלא הניח כמותו בח"ל דעיבור אינו יכול להיות רק בב"ד הגדול שכל ישראל ישמעו בקולם וכל ישראל כפופים תחתיהם וכיון שלא הניח כמותו בארץ כל ישראל כפופים תחתיו ולא תחת הב"ד שבארץ וא"כ הוי אינה יכולה לעבר בארץ. אך עכ"ז נראה יותר לפרש דברי הירושלמי דאף כשלא הניח כמותו בארץ ג"כ לא יכול לקדש בחוץ לארץ רק כשלא אפשר כלל לקדש בארץ וכ"נ מלשון הירושלמי דקאמר חביבה עלי כח קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה בחוץ לארץ ובההוא מעשה דסוף יבמות דקאמר ר"ע כשירדתי לעבר שנים בנהרדעא אפשר לומר כדברי התוספות בסנהדרין דף י"א ע"ב ד"ה אין מעברין את השנה דנסתפקו לומר דר' עקיבא חושבנא בעלמא עבד וחזרו וישבו ב"ד בארץ ישראל וקבעו או אפשר שגזרו אז בארץ ישראל שלא לעבר כמו שגזרו שלא לסמוך וכדאיתא בסנהדרין דף י"ב מעמוס ירכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד ולא הניחו ארמי הלז. ובחשובה אחרת בארתי בארוכה דברי הירושלמי ולא עת האסף פה:

אך לפי הנ"ל לא יובנו דברי הרמב"ם מה שכפל כמה פעמים דאילו לא היו ישראל בא"י ולא בח"ל ב"ד הסמוך בארץ לא הי' באפשרי לקדש לחודש וחשבונינו זה לא יועיל כלום ואיני מובן הטעם דאי משום דליכא סמוכין הא אף כשישראל בא"י גם כן ליכא סמוכים בזמן הזה ואי משום דאין מקדשין חדשים ומעברין שנים רק בארץ ישראל הא לשיטת הגמר' דילן היכא דלא הניח כמותו בארץ יכול לעבר ולקדש בחו"ל. ועכ"פ היכא דלא אפשר לקדש בחוץ לארץ (צ"ל בארץ ישראל) בודאי מקדשין בחו"ל ואילו לא הי' חלילה ישראל בארץ לא היה אפשר לקדש בארץ:

וצריכין אנו לומר לשיטת הרמב"ם דהא דאמרינן דהיכ' דלא הניח כמותו בארץ יכול לקדש ולעבר בחוץ לארץ היינו עכ"פ כשהוא סמיך בארץ אבל בארץ ישראל יוכלו לקדש בזמן הזה אף כשאין סמוכין כנ"ל הטעם דכיון דכל ישראל מסכימים על החשבון הזה הוי כאילו המה סמוכים לדבר הזה אבל בחו"ל ל"מ דבר זה דאף אם כל ישראל וחכמיהם ירצו לסמוך חכמים בחו"ל ל"מ כדאית' בסנהדרין דף י"ד דאמר ריב"ל דאין סמיכה בחוץ לארץ ואפילו היו הסומכים בארץ והנסמכים בחוץ לארץ ל"מ. ומשום הכי לענין קידוש החודש ועיבור שנים אף שדעת כל ישראל מסכמת ל"מ רק בארץ ולא בחוץ לארץ דמה שדעת כל ישראל מסכמת הוי כאילו סמכו אותם לדבר הזה כנ"ל ובחוץ לארץ ל"מ סמיכה. עוד אפשר לומר בשיטת הרמב"ם דהא דהיכ' דלא הניח כמותו בארץ או היכא שאינם יכולים לעבר כלל בארץ מקדשים ומעברים מ"מ בחו"ל היינו אלו שנסמכו בארץ דעדיין מקיימים בזה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים שהרי נסמכו בארץ ומשם יצאה הסמיכה והתורה אבל באינם סמוכים בארץ ל"מ בכל גוונא הקידוש והעיבור בחו"ל:

מעתה נשובה לדברי הרמב"ם שהבאנו פתח השער שאמר שאם ח"ו לא יהיו ישראל בא"י או שלא יהיה שם בית דין ולא בחו"ל ב"ד הסמיך בארץ היינו בא"י די כשיהיה בית דין אף כשאינו סמיך דעכ"פ יוכלו לקדש על פי חשבון מה שכל ישראל מסכימים על החשבון הזה אבל בחו"ל בעינן דוקא ב"ד הסמיך בארץ ובלא זה לא יוכלו לקדש אפילו על פי חשבון:

והנה הרמב"ם ז"ל לא מסתבר לי' כדברי הרמב"ן שר' הילל הנשיא עיבר וקידש כל החדשים והשנים עד שיבוא אליהו שהרמב"ן בעצמו הקשה מה שאמרו בראש השנה (דף ז') אין מעברין את השנה לפני ראש השנה ואם עברוהו אינו מעוברת. והרמב"ן תירץ שהיה זאת רק מטעם דאם יקדימו העיבור יבוא הדבר לידי שכחה ושיבוש ויוכל לבוא לידי זלזול חמץ בפסח אבל כיון שראה החכם הנזכר ביטול המועדות לגמרי אם לא יעשו הקביעו' ההוא וראה תיקון הכל בחשבון הזה עמד וקידש החדשים ועיבר השנים כולם לפי החשבון בית דין ההוא הסמוך ובארץ הנבחרת עכ"ד:

והרמב"ם לא סביר' ליה האי סברא אך בשום אופן בלחי אפשר לעבר קודם ראש השנה וראיה ברורה לשיטת הרמב"ם מגמ' סנהדרין דף י"ב על מאי דאיתא שם ג"כ אין מעברין את השנה לפני ראש השנה ואית' שם אחר כך בגמ' תנו רבנן אין מעברין את השנה לא משנה לחבירתה ולא שלש שנים זו אחר זו ואמר רבי שמעון מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו אמרו לו משם ראי' בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה ופירש שם רש"י בלישנא בתרא ולא שלש שנים זו אחר זו לא רצופו' אלא כל אחת בזמנה ומקשה מרבי עקיב' דעיבר שלש עיבורים בפעם אחד ומתרץ דב"ד ישבו וקבעו אח' אח' בזמנה ופירש רש"י שרבי עקיב' חכם גדול היה ובקי בעיבור השנה והוא עומד ליהרג באו בית דין וישבו עמו ועיינו בעיבור שלש שנים ולא רצופו' אלא כל אח' בזמנה דהא אמרינן מפני הדחק חשיבי מחשבינן גלויי לא מגליין ואח"כ הב"ד ישבו וקבעו אח' אח' בזמנה:

ולשיטת הרמב"ן קשה מאי מקשה בגמ' כיון דרבי עקיב' חכם גדול הי' ולא היה כמותו יודע לעבר ולחשוב שפיר היה יכול לעבר שלש עיבורים אף שהיה קודם ראש השנה שהרי ר' הילל עיבר כל העיבורים שיהיו עד ביאת הגואל ומדוע לא היה יכול ר"ע לעבר שלש עיבורים וגם בימי ר' הילל היה עדיין סמוכים ודורות שלאחריו היו גם כן סמוכין אך שהוא דאג על ימים הבאים וגם רבי עקיב' יכול להיות שהי' ירא בזמנו שמא לא ידעו לחשוב אחר כך או שמא לא יניחו האומו' לעבר כדאית' שם בגמ' זוג בא מרקם ואמרי עמוס ירכי נחשון בקשו לקבוע נציב אח' בארץ ולא הניחו ארמי הלז. וגם רבי עקיב' היה עומד ליהרג ועיבר קודם מותו שלש עיבורים ובודאי שם מוכח מסוגי' הגמ' שבכל ענין אין לעבר שנים שיבואו אחר כך אך רבי עקיב' עשה חשבון ואחר כך ישבו הבית דין וקבעו כל אח' בזמנה. ולשיט' הרמב"ם כן עשה ר' הילל הוא עשה החשבון ואחר כך הב"ד קובעים כל חודש בזמנו והוא דוקא בית דין בארץ ישראל:

ע"כ נראה לפי עניית דעתי להלכה דגם בזמן הזה צריכין בית דין לקדש חדשים בארץ ישראל ולעבר שנים ומהראוי אשר המה יעשו לוח כל שנה מקביעת החדשים והמועדות ובל"ז מהראוי לעשות כן ולא לסמוך על לוח מקביעת המועדים ור"ח מאנשים אשר לא נבדקו לנו אם המה ראוים לכך ואם המה ראוים להיו' יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. וכבר שמעתי אשר באיזה מקום עושה הלוח מכשול לישראל להטעותם בקביעת המועדות ויום הכיפורים. וכאשר חפץ ה' בידינו יצליח ויהי' נועמו עלינו. ויגמור עלינו לטובה נראה שיושלח בכל שנה ושנה לוח מאה"ק על קידוש החדשים והשנים ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:

והנני להעתיק בחיבורי זה האגרת אשר כתב אלי הרב הגאון הצדיק עיר וקדיש הרב הדומה למלאך ה' צבאות כבוד קדושת שמו תפארתו. מהור"ר אלי' במוהר"ש זצ"ל אבד"ק גריידיטץ יע"א. בארץ פרייסען.

ואלה דברי המכתב.

ב"ה י"ג למב"י תרל"ד.

ישא ה' ברכה ליד"נ הרב וכו' מהו' חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש יע"א.

הנה אם היה בכחי לעשות פעם נסיעה לשעשע עם כבוד גאונו נ"י ובצירוף גדולי רבני פאלען לפקח על עסק הקודש ישוב ארץ ישראל הייתי מדלג על ההרים לבוא שם. אבל תש כוחי לטוב נשמע ולבקש מאת כבוד גאונו למצוא מבוא לבוא לכאן לא רהב לבי על כן אנוח הכל לרצון הבורא יתברך ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שיהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראוים לכך ואין לבאר במכתב רק מעט. נמצא בתהלים ק"ב עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבני' וגו'. ועיין ספורנו שם שנגלו לגלות מחמת מאיסת הארץ ובתיקון זה יבוא הגאולה. כתיב בתהלים פ"ה רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב. ואיתא בילקוט בתיקון המתנות ואז ושבת שבות יעקב באין זכות הרבה. כמו שנאמר כמה קראי אח"ז. ואית' באלשיך ועקדה שניהם אומרים יחד וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. שקשה למה תיבת אזכור פעמים שוב בסוף הא בזה התחיל הקרא. אך אמר הקדוש ברוך הוא וזכרתי הייתי זוכר זכות אבות ולא הגליתי אותם רק הייתי מעניש אותם במקומם. אבל והארץ אזכיר העלובות שעשו לארץ במניעת שמיטות ומתנו' בארץ בלי מציאות למחול לכך צריך פיתוי האדמה. וגם בשכל האנושי הוא לעשות לפדות האדמה התחלה מאתנו ושוב יגמור ה' ויש לראות גודל. התכלית בזה שהקליפה גובר גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה יען שכל כח הקליפה תלוי בגלות ובביטול הגלות יבוטל כמאמר הגמר' סוכה י"ג.

ידידו ואוהבו הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"פ גרידיטץ יע"א.

מסרתי עוד דברים בזה לידיד נפשינו הרבני מהו' גרשון נ"י:

אמר המחבר לעשות רצון צדיק זצוק"ל אחפוץ בכל לב. ומצאתי במדרש רבה בפרשת קדושים בפסוק וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. רבי יהודה ב"ר סימון פתח. אחרי ה' אלהיכם תלכו. וכי אפשר לב"ו להלוך אחר הקב"ה. אותו שכתוב בו בים דרכך ושבילך במים רבים. ואתה אומר אחרי ה' תלכו. ובו תדבקון. וכי אפשר לב"ו לעלות לשמים להדבק בשכינה. אותו שכתוב בו כי ה' אלהיך אש אוכלה וכתיב כורסוון שביבין דינור. וכתיב נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי. ואתה אימר ובו תדבקון. אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה. הה"ד ויטע ה' אלהים גן בעדן אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה. הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם:

והנה בשנה העבר בעז"ה קניתי שלש גנות בכפר חאטין הסמוך לטבריא. ושם נמצא קבר יתרו. ונטעתי שמה ששה מאות עצי אתרוגים. ובשנה זו אקוה אי"ה לנטוע כמה אלפים עצי אתרוגים אצל ים החוילה. ומזה נוכל לקוות לעלות אל המסילה העולה בית ק"ל להושיב משפחות לעבוד את האדמה ולשמרה. וגם יהי' לישראל אתרוגים למצוה כשרים בבירור בלי שום חשש כלל. כאשר נתבאר בהתשובות שלפנינו. ואי"ה כאשר יצא לפועל מחשבתינו לטובה שיושלח לוח בכל שנה מאה"ק על קידוש חדשים ושנים. שמה יבואר כל פרט ופרט הנעשה באה"ק לרוות צמאון שלומי אמוני ישראל המתרפקים על טהרת הקודש הכמהים ותאנים לדעת שלום ירושלים.

ומה נעשה בה. כנאמר שאלו שלום ירושלים. ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. ונזכה לראות הר בית ה' נכון בראש ההרים. וארמון על משפטו ישוב. אכי"ר:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה