נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים מכתבי אבא מארי
הנה היה בדעתי לסדר איזה חידושים מכתבי אבא מארי הרב הגאון זצ"ל. ולצרפם לחיבורי זה. אך טרדות רבות מנעוני. ואומר לעת עתה להזכיר דבר אחד משמו. אשר מונח בזכרוני מה ששמעתי מפה קדשו בלמדי לפניו בהיותי עוד עלם קטן:
במסכת חולין (בדף מ') בסוגי' דרבוצה אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה וכו' איתיבי' ר' נחמן לרב הונא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב שלש חטאת ואי אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפר הוא אמר רב פפא הכא בחטאת העוף עסקינן דכולהו בהדי הדדי קא אתיין. מכדי רב הונא כמאן אמרה לשמעתין בעולא ועולא מעשה כל דהו אמר וכו' אלא אמר מר זוטרא משמי' דרב פפא הכא במאי עסקינן כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו דכולהו בהדי הדדי קא אתיין:
והקשה בכו"פ בסימן ד' ס"ק ג' דבע"ז בדף נ"ז אמרינן מנ"ל דאוסר דבר שאינו שלו בקא עביד בה מעשה ואמרינן דילפינן מכלים דאחז דהוצרכו להפריש אחרים תחתיהן אף דהיו קדשים ולאו שלהן היה אלא דקא עביד בהו מעשה ולכך אסרו. ובדף נ"ב ע"ב ד"ה ברוך כתבו בתוס' להדיא דלא אסרו כלים דאחז רק מדרבנן וכן נראה מדברי רש"י שם וא"כ לפי זה ממקום שבאת כיון דכל ילפותא מכלים וכלים גופייהו רק מדרבנן אף בעלמא דאוסר הוא רק מדרבנן וא"כ קשה מאי פריך לר"ה דאמר עשה מעשה אוסר מהך ברייתא דשוחט לע"ז כיון דשחט פורתא אסרה ואיך יתחייב משום שחוטי חוץ ומאי קושיא הא דס"ל לרב הונא אוסר היינו רק מדרבנן כמ"ש שם אבל לענין שחוטי חוץ כיון דמהתורה אינו אסור ראוי לבוא בפנים קרינן בי' וחייב משום שחוטי חוץ ודוחק לומר עכשיו דתקנו חז"ל לאוסרו אין ראוי לבוא בפנים קרינן בי' דזה דוחק ע"כ:
ואדוני אבי הרב הגאון ז"ל בלמדי לפניו עם יתר בחורי תמד בהיותי עלם קטן נהירנא שתירץ עם מה שנסתפק מאי דאמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מהו הדין אם יכול לאסור הפקר והביא ראי' דהפקר שפיר יכול לאסור מדאי' שם בחולין בדף מ"א נכרי שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"א אסרו ר' יהודא בן בתירא ורבי בן בבא מתירין וכו' שיכול לומר לו לאו כל כמינך שתאסר ייני לאנסי. הרי ראינו דהטעם דאינו יכול לאסור דברי' שאינו שלו משום שרשו' אחרים מעכב ולא קאמר הטעם שאינו יכול לאסור בשביל שאינו שלו אך שרשו' אחר מעכב ואומר לו לאו כל כמינך שתאסר ייני לאנסי וא"כ בהפקר שאין רשו' אחרים עליו אף שאינו שלו שפיר יכול לאסור זאת נהירנא מפי א"א הרב הגאון ז"ל:
ועתה מזקנים אתבונן. מה שנמצא בזה בספרים הוא כאשר הבאתי בתשובה להרב הגאון הצדיק בצ"ק אבד"ק נאשעלסק ביו"ד בסי' נ"ז שמה הבאתי דבנו"ב בא"ח בסימן ך' כתב בפשיטו' דבהפקר לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובמקור חיים כתב דאף בהפקר שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ושמה הבאתי דבריסב"א בע"ז בדף נ"ג ע"ב מבואר על הא דאי' בדף נ"ט דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק מים של רבים אינם נאסרים דמיירי דהוא של הפקר וכל אדם יוכל למלאו' בכה"ג לא יוכל לאסור יעו"ש דברי הריטב"א הרי בפירוש מבואר ב דבריו דבהפקר אינו יכול לאסור ובירושלמי בפרק א' דתרומו' מיבעי' לי בעי' בתורם של הפקר מה את עביד לי' אם כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו וכאשר פירש שם המפרש דהאיבעי' הוא אם ר"ל שאינו יכול לאסור את שאינו שלו והפקר נמי אינו שלו או דוקא של חבירו אינו יכול לתרום אבל הפקר יוכל לתרום וראי' זו מירושלמי כמדומה לי ששמעתי מחותני הרב הג' האדיר אבד"ק קוטנא שליט"א:
ולא אזכור אם אבי הרב הג' ז"ל הביא אלו ראיו' אך ראיה הנ"ל שמעתי מאבי הרב הג' הנ"ל והוא ראיה ברורה מדקאמר הטעם לאו כל כמינך שתאסור ייני לאנסי משמע דוקא הואיל ורשו' אחר מעכב אבל בהפקר יוכל לאסור:
ובזה תירץ כבוד אדוני אבי הרב הג' זצ"ל קושי' הכו"פ בטוב טעם לפי מאי דאי' בתוס' בבב' קמ' בדף ע"ב ע"ב בד"ה דאי ס"ד דאוריי' על מאי דאי' שם לימא קסבר ר' יוחנן חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' דאי ס"ד דאוריי' מכי שחט בה פורת' אסרה אידך לאו דמרה קא טבח וכתבו בתוס' וז"ל משמע דאי הוי מדרבנן תשיב דמרה שפיר ומתוך כך היה נראה לדקדק דתקרובו' ע"ז אסורה בהנאה מדאוריי' מדקאמר לעיל ור"מ שוחט לע"ז אמאי חייב כיון דשחט בה פורת' אסרה אידך לאו דמרה קא טבח ואי דרבנן הוי חשיב שפיר דמרי' ומיהו יש לדחו' דתקרובו' ע"ז אפילו לא אסורה בהנאה אלא מדרבנן חשיב לי' שפיר לאו דידי' כיון דאסרו חכמים בכל הנאו' דאפילו קידש בו את האשה אינה מקודש' כדתנן בתוספ' דקדושין המקדש ביין נסך בעורו' לבובי' אע"פ שקידש בדמיהן אינה מקודשת אבל חולין בעזרה אם הוי דרבנן וקידש בו את האשה מקודש' לכך חשיב דמרה וכו' ומיהו איסור אכילה דהוי ודאי דאורייתא (היינו תקרובות ע"ז) יש לדקדק משמעתין דלעיל דפטרו רבנן בשוחט לע"ז משום שחיטה שאינה ראוי' ואי איסור אכילה לא הוי אלא מדרבנן לא הי' נחשב בכך שחיטה שאינה ראוי' כמו מעשה דשבת למ"ד דהוי דרבנן יעו"ש דבריהם:
הכלל היוצא מדבריהם דבתקרובו' ע"ז אף דאינו אסור בהנאה רק מדרבנן מכל מקום חשיב לאו דמריה אף לדאוריית' כיון דאינו יכול להנות ממנו עוד שום הנאה הוי לאו דמרי' אבל לענין איסור אכילה שתהוי שחיטה שאינה ראוי' אם מדאוריי' מותר הוי עדיין שחיטה ראוי' מדאוריי':
ומעתה ניח' קושי' הכרו"פ הנ"ל דאף למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן והוי מדאוריי' ראוי לבוא בפנים:
ולפי הנ"ל ניחא דכיון דמדרבנן עכ"פ אסור הוי לאו דמריה אף לדאוריי' דלענין איסור הנאה חשיב לאו דמריה אף לענין דאוריי' וכיון דהוי לאו דמריה שוב יכול אח"כ לאסור אף מדאוריי' כנ"ל לשיטת הפוסקים וכמבואר בירושלמי וכנראה מהגמרא דבהפקר שפיר יכול לאסור וכיון דהוי לאו דמריה הוי הפקר ושפיר יכול לאסור וא"כ כיון דהתחיל לשחוט עכ"פ אסרה מדרבנן ושוב הוי לאו דמריה אף מדאוריית' וכדאיתא בב"ק כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמריה קא טבח ודו"ק:
ובזה יתיישב מה דהקשו המפרשים לשיטת הר"א והר"ן דאף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו בהנאה אבל באכילה אסור א"כ אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו קשה דהא באכילה אסורה ואינה ראויה לבוא בפנים ולפי הנ"ל ניח' דאם אינו אסור בהנאה רק באכילה שוב אמרינן דמדאוריי' מותר והוי ראוי לבוא בפנים דלענין איסור אכילה כיון דמדאוריית' מותר הוי ראוי לבוא בפנים. אלה הדברים נהירנ' מפי אבא מארי ז"ל:
ובזה יש להעיר עוד דהנה אנכי פלפלתי בסוגי' דהשוחט בשבת דאי' שם השוחט בשבת ויום הכיפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וכתב הרמב"ם בפירוש המשניו' דמיירי דשחט בשוגג בשבת דאם שחט במזיד משהתחיל לשחוט נעשה מומר וכשגמר שחיטתו אסורה ותמהו עליו דהרי הגמ' קאמר שם בדף ט"ו ונוקמי במזיד כר' מאיר:
ואמרתי דהנה הכו"פ הקשה על דברי הרמב"ם דהרי שפיר משכחת לה שוחט בשבת אף במזיד כשר בהיה חצי קנה פגום וכיון שרק התחיל לשחוט תיכף נגמרה השחיטה ולא שייך לומר משהתחיל לשחוט נעשה מומר וכשגמר שחיטתו אסורה דהרי בב"א קאתיין:
ואמרתי לפי דברי התוס' בחולין בדף כ"ח בד"ה לפי שאי אפשר לצמצם דהקשו למ"ד דשחט מחצה כשר והא אי אפשר לצמצם אם הוי מחצה ותירץ רבינו שמעון דפליגי כשדומ' לנו דהוי מחצ' ומאן דשרי בשחט מחצ' משום דאימא דשחט רובא ואפילו הן שוין כשר רק במיעוט אסור ואיכ' שני ספיקו' להתיר ומאן דפוסל בשחט מחצה איכא שני ספיקו' לאיסור דבמיעוט אסור ומחצה אסור ורק רוב כשר יעו"ש ולפי זה גם בחצי קנה פגום דכשר ע"כ גם כן הוא מהאי טעמא אף דאי אפשר לצמצם מכל מקום כשר דהוי שני ספיקו' להתיר דמיעוט כשר ומחצה כשר רק רוב טריפה:
ולפי זה אפשר ליישב קושי' הכרו"פ דשפיר קאמר הרמב"ם דבמזיד לא משכחת לה שתהי' שחיטתו כשרה דמשהתחיל לשחוט נעשה מומר וכשגמר השחיטה אסורה משום שחיטת מומר ולא קשה דמשכחת לה בחצי קנה פגום כקושי' הכרו"פ הנ"ל דתיכף כשהתחיל לשחוט נגמרה השחיטה קודם שנעשה מומר דא"כ שוב קשה דאי אפשר לצמצם ולא שייך לתרץ דהוי שני ספיקו' להתיר דמיעוט נפגם כשר וכן מחצה הנ"ל דהא אם נפגם מיעוט שוב אסור דמשהתחיל לשחוט עד מחצה נעשה מומר וכשגמר השחיטה הוי שחיטת מומר ודו"ק:
ומה דקאמר הגמר' ונוקמי במזיד כר' מאיר שם אזלא הסוגי' אליבא דרב דהוא אמר שם אסורה באכילה ליומא ולפי תירץ התוס' הראשון בחולין בדף כ"ח בד"ה לפי שאי אפשר לצמצם ע"כ רב סובר אפשר לצמצם מדפליגי בשחט מחצה ורבינו שמעון מתרץ דפליגי בשדומה לנו דהוי מחצה אבל פשטו' הסוגי' מיירי דשחט מחצה ממש וע"כ רב סובר דאפשר לצמצם כתירץ התוס' הראשון ושפיר אליבא דרב מקשה בגמ' ונוקמי במזיד כרבי מאיר ושפיר משכחת לה בחצי קנה פגום:
אך לפי זה יוקשה גם בסוגיא דרבוצה דמתרץ בחצי קנה פגום דג"כ קשה דהא אי אפשר לצמצם ולא שייך לומר דאיכ' שני ספיקו' דשמא מיעוט ושמא מחצה דהא אם הוי מיעוט שוב אסרה מתחלה ואינה ראוי לבוא בפנים וכן אם הוי רוב אינה ראוי לבוא בפנים דכבר נעשה נבילה ואינו חייב חטאת רק אם הוי מחצה ממש ואיכא שני ספיקו' לפטור מחטאת וקושיא זו הקשה גם בערבי נחל:
אך לפי הנ"ל דהא דאדם אוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן ומדאוריי' הוי שחיטה ראויה אך תירצו לעיל דכיון דהתחיל לשחוט עכ"פ אסרה מדרבנן ומכי שחט בה פורתא אסרה ואידך לאו דמרה קא טבח ואסור אף מדאוריי' כנ"ל וא"כ אף אם החצי קנה פגום הוי משהו פחות מחצי גם כן חייב חטאת דגם כן בהדי הדדי קא אתיין דהא במשהו הראשון לא אסרה עדיין מדאוריי' אך מכי שחיט בה פורתא אסרה מדרבנן ושוב אחר כך לאו דמרה קא טבח ואסרה מדאוריי' במשהו השני ושוב בהדי הדדי קא אתיין. וזאת לא אזכור אם שמעתי ג"כ מא"א הרב הגאון ז"ל:
אך הנה פשטות הסוגי' דקאמר בחצי קנה פגום נראה דהפירוש דהוי חצי ממש וכמ"ד דאפשר לצמצם. וכתירץ הראשון בתוספו' בחולין בדף כ"ח הנ"ל ולא דדמי לחצי קנה פגום כתירץ השני:
והיה לנו בזה תועלת ליישב שיטת הרמב"ם דפסק דבעוף ליכ' איסור אבר מן החי והקשו עליו ממאי דמקש' בפסחים מהא דתני' השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז מאי תיקון ומתרץ תיקון להוציא מידי אבר מן החי וקשה לפי מאי דמוקי הגמר' בחולין הך ברייתא בחצי קנה פגום. שוב קשה מאי תיקון ואי אפשר לתרץ דתיקון להוציא מידי אבר מן החי דהא חצי קנה פגום מיירי בעוף ובעוף ליכא איסור אבר מן החי:
אך הנה התוס' כתבו שם בד"ה תיקון להוציא מידי אבר מן החי דמשמע מכאן דתקרובו' ע"ז מטמא מדאוריי' דאי תקרובו' ע"ז אינו מטמא רק מדרבנן הוי מצי למימר תיקון להוציא מידי נבילה יעו"ש:
אך כפי אשר נתבאר לעיל אף אם נימא דתקרובו' ע"ז מטמ' מדאוריי' מכל מקום כיון דהוי אינו שלו. אך דאדם אוסר דבר שאינו שלו לא הוי כל האיסור רק מדרבנן מה דיוכל לאסור דבר שאינו שלו ומדאוריית' אין כאן איסור כלל וממילא דאינו מעמא מדאוריי' והוי מצי למימר תיקון להוציא מידי נבילה
אך צ"ל כאשר נתבאר לעיל על קושית הכרו"פ דכיון דאינו אסור רק מדרבנן מדאוריית' הוי שחיטה ראוי' ונתבאר לעיל דכיון דשחט בה פורתא אסרה עכ"פ מדרבנן ושוב לאו דמרה קא טבח ויוכל אח"כ לאסור אף מדאוריי' ומטמא מדאוריית' ולא היה יכול לומר תיקון להוציא מידי נבילה:
אבל למאן דמוקי בחצי קנה פגום לא קשה כלל מאי תיקון דנוכל לומר דתיקון להוציא מידי נבילה אף דתקרובות ע"ז מטמ' מדאוריית' מכל מקום כיון דהוי אינו שלו אינו אוסר רק מדרבנן ולא שייך לומר כיון דשחט בה פורתא אסרה מדרבנן ואידך לאו דמריה קא טבח ואוסרה מדאוריית' דהא בחצי קנה פגום כיון דשחט בה פורתא נגמרה השחיטה ושפיר תיקון להוציא מידי נבילה ודו"ק: