נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
שאלה ג
הנה הברכי יוסף בסי' עו"ב באה"ע נסתפק וז"ל:
אמרו באגדה בפ"ק דמגלה קם רבה ושחטי' לרב זירא למחר בעי רחמי ואחיי' ויש להסתפק אשת ר' זירא כי נשחט בעלה ומת בודאי פקעי קידושי' והותרה לשוק וכי חי' למחר ר' זירא הי' צריך לקדש לאשתו קידושין חדשים דפנוי' היא ודמי למחזיר גרושתו וכו' או דלמא דאגלאי מלתא דאותו מיתה לא הי' מיתה כמות כל אדם ולפום ריהטא יש להביא ראי' ממאי דאיתא בירושלמי בגיטין מי שאחזו הלכה ג' שאמרו גבי מתנה מעכשיו אם לא באתי ומת בתוך הזמן מהו שמותרת להנשא ר' יוסי אומר אסורה להנשא אני אומר נעשה לו ניסים וחי'. ונקטוה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לחומרא במקום יבום ולא חיישי הפוסקים כלל להירושלמי מ"מ למדנו מהירושלמי דאם אחר שמת נעשה ניסים וחי' אכתי אגודה בי' אשתו זאת ולא מהני לה שמת כיון דלבסוף חי' ועי"ש דבריו בארוכה:
וכוונתו דלפי שיטת הפוסקים דמש"ה אסורה להנשא עד י"ב חודש אף שמת ונדע שלא יבוא ולא יקיים התנאי מ"מ כל זמן שלא נתקיים התנאי בפועל אסורה להנשא ולפי זה לא תהי' אסורה להנשא רק במקום יבום דכל זמן שלא נתקיים התנאי בפועל עדיין הגט אינו מועיל אבל שלא במקום יבום ניהו דהגט אינו מועיל עדיין כיון דלא נתקיים התנאי בפועל בל"ה מותרת משום מיתת בעלה אבל לשיטת הירושלמי דאנו אומרין נעשה לו ניסים וחי' א"כ אף שלא במקום יבום אסורה דהרי חיישינן שחי' הבעל ומש"ה הביא ראי' מירושלמי דהיכא דנעשה לו ניסים וחי' אשתו אסורה וכן הוא שם במפרש הירושלמי במראה הפנים בסוף מי שאחזו במשנה ח' בד"ה מעכשיו כתב וז"ל סוף פירקן אבעי' דלא אפשטא אם מותרת להנשא מיד כששמעו בו שמת או עד לאחר י"ב חודש ופסק הרמב"ם בפ"ט הלכה י"א לחומרא לא תנשא במקום יבום עד אחר י"ב חודש כשנתקיים התנאי דפשיטא דהאי בעי' לענין כה"ג הוא. אבל הכא ועל הלכה ג' דפליגי אמוראי בזה אם מותרת להנשא מיד משמע אפילו שלא במקום יבום כדאמרינן התם אני אומר נעשה לו ניסים וחי' יעו"ש ובירושלמי שם בהלכה ג'.
אך דברי המראה פנים והברכי יוסף תמוהים המה מאוד.
דא"כ דנימא דמההו טעמא שמא נעשה לו ניסים וחי' אסור אף שלא במקום יבום קשה איך אנו מתירין כל אלמנה בעולם שמא נעשה לו ניסים או שמא יעשה לו ניסים ויחי' והרי התורה התירה אלמנה:
ובודאי מדברי הירושלמי אלו מבואר להיפך דהיכא שמת הבעל אף אם יחי' אחר מותו כבר הותרה ולכן בכל אלמנה שבעולם אין אנו חוששין והירושלמי לא אסר ג"כ רק במקום יבום דהמיתה אינה מתרת לחודה דעדיין זקוקה ליבום ואנו באים להתירה מכח הגט ע"ז אנו חיישינן שמא נעשה לו ניסים וחי' ויבטל הגט מטעם שהתנאי נתבטל והוא ברור. אך לפי זה הקשתי קו' עצומה לפי שיטת הבה"ג הובא בהרב המגיד ובהרשב"א ובתשובות ר"ע אייגר הנ"ל האריך מאוד דהיכא שהתנה עמה ע"מ שלא תשת יין כל ימי חיי פלוני ומת הבעל מתחילה אף ששתתה יין ועדיין פלוני קיים לא נתבטל הגט דביטול התנאי וקיומו אינו תלוי רק כל ימי חיי הבעל ולא אחר מותו וכאשר אמרו המפורשים הטעם דלאחר מיתה נפרד האישות ואין עוד מקום לקיום התנאי:
וא"כ קשה מאי קאמר הירושלמי שמא נעשה לו ניסים וחי' הא כיון שמת פעם אחת אף אם יחי' ויבוא שוב לא יבוטל הגט דהוי כנתבטל התנאי לאחר מיתה דע"כ צ"ל שאף שיחי' אח"כ לא נעשה עוד בעלה ונפקעו הקידושין כבר פעם אחת ואף אם יחי' אחר מותו עוד לא אגודה בי' דאל"ה קשה מכל אלמנה שבעולם וא"כ כיון שמת מתחילה ועוד לא אגודה בי' אף אם יעשה לו ניסים ויחי' ויבוא ג"כ לא יתבטל הגט והבאתי מכאן ראי' כאשר אמרתי אנכי מסברא וכן מצאתי באבני מילואים דאף לשיטת בה"ג דביטול התנאי לאחר מיתה אינו מבטל הגט היינו רק במקום שאינה זקוקה ליבום דאז עתה אין נפקא מינה כלל בהגט רק לענין למפרע אז שפיר אמרינן כיון דעתה אינה קשורה בו ואין נפקא מינה כלל בהגט עתה אין ביטול התנאי פועל עתה אבל במקום שזקוקה ליבום ועדיין אגודה גם עתה בהיבום ע"י קידושין הראשונים שפיר עדיין ביטול התנאי פועל שיתבטל הגט:
וא"כ יהי' ניחא דברי הירושלמי כיון דכאן ע"כ מיירי במקום יבום כנ"ל שפיר כשיבוא לאחר מיתה ג"כ יתבטל הגט:
עוד הי' אפשר לומר דלענין ספק הברכי יוסף אפשר לומר דמיתה מתיר כמו גט מ"מ כיון שחי' אח"כ בעת שחזר היא חוזרת ואגודה בו כבראשונה דהתורה לא התירה במיתה רק כל זמן שהוא מת ולא כהברכי יוסף דכשחי' אח"כ אגלאי מלתא למפרע דהמיתה לא הי' מיתה כלל דו״א לפענ"ד דבאמת הי' מתחילה מיתה גמורה אך עתה חי' כענין שהי' בהמסים שהחי' אלישע ואם הרמב"ם אמר במורה דבולד שהחי' אליהו לא נאמר וימת רק כי לא נותרה בו נשמה אך כבר צווחו עליו ככרוכיא כמבואר באגרת הרמב"ם ושם באגרת הרב ר' יהודה הנשיא והקשה עליו דבמעשה דשונמית שהחי' אלישע נאמר וימת והנה בזוהר בפרשת וישלח בפסוק ויהי בצאת נפשה כי מתה וז"ל אמר ר' אבא וכי כיון דאמר ויהי בצאת נפשה לא ידענא כי מתה אלא אצטרך בגין דלא אהדרת לגופא יתיר ומיתת רחל מיתת גופא בגין דאית בני נשא דנפקו נשמתיהו ואהדרן לאתרייהו וכמה דאת אמר שמואל א' ל' ותשב נפשו אליו נפשי יצאה בדברו לא נותרה בו נשמה מלכים א' י"ז אבל האי נפקת נשמתה ולא אתהדרת לאתרה ומיתת רחל ע"כ נראה מבואר בזוהר דאיכא מיתה שאינה מיתה ממש והנפש תשב עוד ודרש ג"כ מפסוק דלא נותרה בו נשמה כדברי המורה אך ברבה דשחטי' לר' זירא בודאי הי' מיתה ממש:
אך נראה כמו שאמרנו לעיל דהתורה לא התירה רק כל זמן שהבעל מת ולא לאחר שחי'. וחוזרת ונאסרת וא"כ שפיר ניחא מכל אלמנות שבעולם דלא חיישינן שמא יחי'. דשמא חי' כבר בודאי לא חיישינן. דאם לא חיישינן שמא מת היכא דאיכא חזקת חיים ומכ"ש דלא חיישינן שמא חי היכא דאיכא חזקת מיתה. אך דניחוש שמא יחי' אח"כ כמו דחיישינן שמא ימות וא"כ עדיין עתה היא מותרת ומש"ה לא חיישינן בכל אלמנה שבעולם דשמא יחי' אח"כ דעכ"פ עתה היא מותרת כדברי ר"ת בתוס' בקידושין בדף מ"ס ע"ב בד"ה בפירוש אמר מר דדעתו דאחד שהלך למדינת הים ונשאר' בת קטנה ונתקדשה דהתירה ר"ת דשמא קידש אבי' אותה לא חיישינן רק שמא יקדש אח"כ ושוב לע"ע מותרת וכל שעה ושעה מותרת ולא דמי למאי דחיישינן שמא ימות דהתם נתן הגט שיחול שעה אחת קודם מותו וחיישינן שימות באותו שעה ואסורה עתה לאכול בתרומה שמא ימות באותו שעה ועי"ש ואסורה לאכול למפרע ועי"ש:
וא"כ שפיר ניחא דברי הירושלמי דהתם בתנאי דאם לא באתי שפיר חיישינן שמא יחי' אח"כ ויבוא ויבטל הגט למפרע כיון דיבטל התנאי ולא קשה לשיטת הבה"ג דלאחר מיתה לא נתבטל הגט בביטול התנאי כיון דאז אינה אגודה בו עוד דהא לאחר שיחי' שוב אגודה בי' ועדיין איכא נ"מ בהגט ושפיר נתבטל הגט בביטול התנאי והיינו הכל במקום יבום דנתבטל הגט למפרע ודו"ק: