נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
שאלה ב
ב"ה י"ג מנחם אב תרכ"א לפ"ק קאליש:
לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ני' ע"ה פ"ה כ"ש מו"ה שלמה ני' האבד"ק איניאוי יע"א:
יקרת מכתבו קבלתי ואם כי הייתי מוטרד בכל צד בשיעורין תמידן כסדרן וטרדא דמתא ובעת הביאה אלי האשה המכתב לא הייתי מופנה אף לקרות האגרת עתה פניתי מעט לקרות האגרת ולהשיב בחפזי:
ע"ד זונה מינקת שאינה מופקרת קשה להתיר ואם כי נמצא קילות בדברי האחרונים אך באמת באינה מופקרת אין מקום להתיר רק במופקרת לזנות כמסקנות הרמ"א בשם הר"י מינץ כדי שיהי' בעלה משמרה ולא יכשלו בה אחרים ויש להוסיף עוד טעם בדבר דבמופקרת לא שייך התקנה כדי שלא תתעבר ויעכר חלבה דהא בל"ה תתעבר בזנות אבל באינה מופקרת אין מקום להקל:
והנה ראש המתירים בזנות הוא דעת ר' מרדכי טורמשא שהובא בהגהות המרדכי בפרק החולץ וז"ל מניקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפילו ר"ת האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולכן התירה ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו אותה ודברים אלו הובא בב"י:
ולכאורה דברים אלו אינם מובנים דר"ת אוסר אף בגרושה אף שאין אנחנו יכולין לכוף אותה שתניק וע"כ דה"ר מרדכי מטורמשא אזיל כשיטת הרשב"א שהביא הב"י דאף ר"ת לא אסר בגרושה רק באם הילד מכירה ואז על פי הדין כופין אותה ומש"ה מתיר בזונה משום שאין מי לכוף ועיינתי במרדכי בהגהות וראיתי שהאמת כן הוא שמתחילה הביא דעת ר' שמשון שמתיר בגרושה וכתב ע"ז וז"ל ולא הודה לו ר"ת שבמקום שמכירה הולד כופה וכו' ומניקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאף ר"ת האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק ועי"ש:
אך באמת שיטה זו תמוה דאיך אפשר לומר דר"ת לא אסר רק במכירה משום שכופה דהא ראיות ר"ת דאסר אף בגרושה הוא משום דבמעוברת קאמר בגמרא מתחלה הטעם משום דחסה. ואח"כ קאמר הטעם משום דמעוברת למניקה קיימא, ומשום טעם דחסה אף בגרושה אסור וה"ה בשביל הטעם דלמניקה קיימא דלא קאמר הגמרא נפקא מינה לדינא רק מהו הטעם. וזה ראיות ר"ת ואם נימא דר"ת אינו אוסר בגרושה רק במכירה א"כ במעוברת יהי' מותר דהא מעוברת אינו אסור רק משום דלמניקה קיימא ובגרושה אף במניקה תהי' מותרת בהתחלת הנקה כל זמן שאינה מכירה עדיין וא"כ לא גרע מעוברת מאולי ילדה כבר דמותר כל זמן שאינה מכירה א"כ עדיין קשה קושית ר"ת דלטעם דחסה אסור במעוברת אף בגרושה ולטעם דלמניקה קיימא יהי' מותר בגרושה וכעין זה הקשה בב"ש:
ועוד יותר תמוה לי על הלחם משנה בפי"ג מהלכות גירושין דהביא על דברי הרב המגיד שהביא בשם הרשב"א דבגרושה איני אסור רק במכירה וכתב ע"ז דאף דלא דמי למעוברת ור"ת מדמה מניקה למעוברת כמו דבמעוברת אסור אף בגרושה דכמו דלטעם דחסה אסור בגרושה ה"ה לטעם השני כן במניקת אסור אף בגרושה א"כ נימא דכמו דבמעוברת אסור בכל גונא ה"ה בגרושה אסור בכל גונא אף באינה מכירה ותירץ דזה לא שייך לדמות למעוברת דבמעוברת לא שייך מכירה לאינה מכירה ומש"ה אינה מכירה מותר ועי"ש:
והדברים הללו מרפסין אגרא דכיון דבמניקה באינה מכירה מותר אמאי יהי' אסור מעוברת משום דלמניקה קיימא הא אף אם תלד תהי' מותרת להנשא כל זמן שהולד אינה מכירה ומכ"ש מעוברת דעדיין לא ילדה כלל:
וליישב זאת נראה לי כשיטת אא"ז הב"ח ז"ל דדעתו דהא דמותר בגרושה באינה מכירה הוא דוקא באומרת שלא תניק עוד אבל אם אינה אומרת שלא תניק אסור אף באינה מכירה והסברא נותנות כדבריו דכיון שאינה אומרת שלא תניק א"כ תניק אותו עד שיכירה ואח"כ תתעבר ויביא לידי סכנה שלא ירצה להניק מאחרת:
וא"כ הי' ניחא שפיר דברי הלחם משנה דבמעוברת שפיר אסור אף דבמניקת מותר כל זמן שאינה מכירה היינו רק כשפוסקת אז להניק מותר אבל במעוברת שלא ילדה עדיין אסור דשמא בשעה שתלד תניק אותו עד שיכירה ואח"כ תתעבר ויסתכן ואף אם תאמר בשעת העובר שלא תניק לא מהני רק אחר שילדה ואומרת שלא תניק ופוסקת מלהניק:
והט"ז ז"ל כתב בס"ק ח' על דברי הב"ח הנ"ל וז"ל ומו"ח ז"ל מחלק בין גרושה לאלמנה לענין אם אין התינוק מכירה והיא אומרת שאינה רוצה להניק דבגרושה תנשא ואיני מבין חילוק זה כלל דמאי איכפת לן באמירה דידה ודאי כל גרושה תאמר כן ויתבטל תקנות חכמים ועי"ש:
ולדעתי אם לא יהי' חילוק בין אם אומרת בין אם אינה אומרת לא יהי' אפשר לפרש שיטה זו כלל דקשה קושיא הנ"ל דא"כ מעוברת יהי' מותר כיון דכל איסור מעוברת הוא רק משום דלמניקה קיימא ובמניקה עצמה מותר ושוב יהי' נ"מ בין טעם דחסה ובין טעם דמעוברת למניקה קיימא כנ"ל אך הט"ז לשיטתו דמביא דדיעה זו דבגרושה אסורה במכירה דוקא ובאינה מכירה מותר הוא לשיטת הר"ש דמתיר בגרושה עכ"ז אינו מתיר רק באינה מכירה ולא במכירה ומש"ה תמה שם על הש"ע ועי"ש והר"ש לא ס"ל ראי' זו דשוה הדין לשני הטעמים בין לטעם דחסה בין לטעם דמעוברת למניקה קיימא:
ודבריו תמוהים ולא עיין בהגהות מרדכי הנ"ל דהביא בפירוש זאת לשיטת ר"ת דאף ר"ת האוסר אינו אוסר רק במכירה משום שכופין אותה וכיון שכן הוא ששיטה זו הוא אף לר"ת ע"כ אי אפשר לומר רק כשיטת הב"ח דהיינו דוקא באומרת שלא תניק עוד כנ"ל:
כן הי' אפשר להמליץ בעד שיטה זו שסוברת דאף ר"ת האוסר בגרושה הוא רק במכירה משום שכופין אותה אשר מזה נשען מו"ה מרדכי טורמשא דבזונה מותר משום שאין לו אב שיכוף אותה:
אך לפי דברי הרשב"א הובא באבני מילואים. דהא דבגרושה במכירה כופין אותה להניק הוא דוקא היכא שהניקה אותה קודם גירושין עד שהכירה שאז הניקה ע"פ חיוב שהי' לה להניק וכיון שהכיר אותה הילד בעת שהיתה חייבת להניק לא ניתק השיעבוד הראשון אבל היכא שהניקה אותו מרצונה אחר הגירושין עד שהכירה אין כופין אותה להניק כיון שכן עיקר הנקה הי' רק מרצונה ולא ע"י חיוב אף שהניקה אותו עד שהכירה אין כופין אותה להניק ומותרת להנשא:
א"כ אי אפשר לומר כדברי הב"ח דצריכה דוקא לומר באיני מכירה שאינה חפיצה להניק דהא אף אם תניק מותרת להנשא דאף שיהי' אח"כ מכירה תהי' מותרת להנשא ואין כופין אח"כ להניק כיון דהתחלת הנקה הי' בעת שלא היתה משועבדת ומכ"ש במעוברת דתהי' מותר תמיד בגרושה ולא שייך חשש דלמניקה קיימא דאף אם תניק אחר שתלד ג"כ תהי' מותרת להנשא:
וא"כ עדיין קשה שיטת הרשב"א דידי' אדידי' דאיך פסק הוא דבגרושה אינה אסורה במניקת רק במכירה שוב עדיין קשה קושית ר"ת דלטעם דחסה במעוברת אסורה אף בגרושה וה"ה לטעם דלמניקה קיימא:
וע"כ צריכין אנחנו לומר כשיטת הט"ז דהרשב"א לא קאמר זאת רק לשיטת הר"ש דאף הר"ש המתיר בגרושה אינו מתיר רק באיני מכירה דלא כנראה בב"י ובש"ע:
אבל ר"ת האוסר אוסר אף באינה מכירה אף במקום שאין כופין וא"כ בודאי אף במזנה אסור לשיטת ר"ת ואין מקום להקל במזנה:
ולא עוד דמטעם זה בעצמו דאתי עלה הר"ר מרדכי טורמשא להתיר במזנה אף לשיטת ר"ת משום דר"ת אינו אוסר רק משום שהאב יכוף אף בגרושה כיון שמכירה ובמזנה דליכא אב לכוף מותר מטעם זה בעצמו אדרבא נראה לאסור אף לשיטת הר"ש דהרי התו"ס הקשו לשיטת הר"ש דבגרושה מותרת להנשא משום שאין כופין אותה להניק ותמהו בתו"ס דהא אף באלמנה אין כופין אם אמרה איני נזונות ואיני עושה וכן בתבעה להנשא ונתפייסה ותירץ הרא"ש דבאלמנה כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה אף שאינה מחויבת להניק עשו תקנה שלא תנשא ואז תניק ממילא:
וא"כ ה"ה במזנה אדרבא מהאי טעמא שאין לו אב אף לשיטת הר"ש אסור כיון שאין לו אב אסור:
והנה הי' נראה לפענ"ד להכריע כשיטת האומרים דהר"ש המתיר היינו רק באינה מכירה דהא הטעם דהר"ש מתיר בגרושה משום דבגרושה אין כופין להניק אבל במכירה דכופין להניק אין טעם להתיר והי' נלע"ד מזה להוכיח דהר"ש באמת אינו מתיר רק באינה מכירה וממילא דר"ת האוסר הוא אף באינה מכירה אך אחרי העוין היטב יש לדחות דנלע"ד ברור דהא דמינקת אסורה להנשא לא הוי האיסור משום חיוב שלה שמחויבת להניק דכיון דאינה רוצה לפטור א"ע מלהניק רק שעושת מעשה שיוכל להיות גרמא שלא תוכל להניק אין אנו יכולין למחות בידה הנשואין מהאי טעמא שאם שיש לה חיוב להנקה אבל אין עלי' חיוב שלא תנשא. וראי' ברורה לזה דאיתא באה"ע בס' פ"ב ברמ"א דאף לאחרת שמניקה היכא דמכירה כופין וא"כ נאמר דמניקת בן חברתה והבן מכירה תהי' אסורה להנשא כיון שכופין אותה להניק ושמא תתעבר ויעכר חלבה וזה לא מצינו בשום מקום שבתי וראיתי בבאר היטב בס"ק י"ח הביא בשם שו"ת מקור ברוך ופרח מטה אהרן והרא"ש דבבן חברתה לא שייך האי תקנה ועי"ש ושו"ת מקור ברוך ופרח מטה אהרן אינם ת"י ובתשובת הרא"ש לא מצאתי אך טעמא בעי אמאי בבן חברתה לא שייך האי תקנה אך נראה כדברים הנ"ל דניהו דיש עלי' חיוב להניק אבל לא משום זה תהי' אסורה להנשא אך באלמנה דמשועבדת לבנה אסורה להנשא מטעם דאיתא בירושלמי בסוטה מעוברת דלא שותת משום שאינם ראוים לקיימם משום אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבואו וזה הטעם לא שייך רק באלמנה עם בנה שאמה היא שדה יתומים שמשועבדת לו אבל אחרת שלא היתה משועבדת להניק בן חברתה אך כיון שהתחילה להניק ומכירה כופין משום סכנה להניק אבל לא נוכל למחות בידה דלא תנשא מה שיוכל להיות עי"ז גרם עיכוב הנקה וא"כ שפיר ניחא לשיטת הר"ש:
דגרושה דאין עלי' חיוב להניק מותרת להנשא שפיר מותרת אף במכירה דכיון דבגרושה אין עלי' חויב להניק רק משום דמכירה כופין אותה הוי כמו מינקת בן חבירו דאף דמכירה דכופין אותה להניק מ"מ איני אסורה להנשא וזה נראה לפענ"ד ברור מאוד עד שצ"ע לפענ"ד שיטת האומרים לחלק בין מכירה לאינה מכירה לענין איסור הנשואין ויש ליישב:
והנה לענין דינא קשה להקל במזנה ונשלח אלי ת' הרב ה"ג מו"ה שמחה ני' אבד"ק קעמפנא שהתיר אחר כ"א חודש בצירוף דהוי עני' ואינה נזונות והוי כמו היתר אמונת שמואל בעשירה דהוי כמו גרושה והפ"י התיר בק"א אחר ט"ו חודש כשני קולות דשיעור הנקה י"ח חודש ושלשה חדשים קודם מותר כרשב"ג ובכ"א חודש הוי רק קולא אחת כרשב"ג דשלשה חדשים קודם מותר והתם בדין הפ"י הי' צירוף היתר דלא התחילה להניק וכאן הוי ג"כ צירוף היתר עכ"ד ולפי אשר בארתי לעיל דאף הר"ש המתיר בגרושה לא מתיר רק באינו מכירה וכאן הי' המעשה שכבר הניקה ח"י חודש והכירה וכאשר פלפלתי לעיל בארוכה להלכה דגם הר"ש המתיר אינו מתיר רק באינה מכירה א"כ אין היתר אף לשיטת הר"ש אך יש לומר דשוב לאחר ח"י חודש יצא הולד מכלל סכנה ברוב ילדים וכמבואר בח"ס בס' ל' ובזה מודה הר"ש בגרושה וגם כיון שהרופאים אמרו לה שלא להניק יותר והוי סכנה לגבי דידה אינה מחוייבת להניק משום סכנת הולד ולכן יש להתיר לאתר י"ח חודש:
וטרם אכלה לדבר אסיים על דבר אשר כתב כבודו ליישב קושית המפורשים דלמה אצטרך טעמא לצ"א יום משום הבחנה ולא משום מעוברת חבירו ותירץ כיון דעיקר הטעם משום לא תסיג גבול עולם והיכא דספק אם מעוברת היא כלל לא שייך זה. כיון בזה לדברי הגאון בית מאיר בצלעות הבית בס' ה' והוא עשה לזה סמוכין דהוי כמו הרחקת נזקין שפסקינן כר' יוסי דזה נוטע בתוך שלו מפני שעדיין אין ההיזק מעותד לפנינו:
ולפענ"ד נראה ליישב קושיא הנ"ל דלא הוי אפשר לומר דטעם המתנה צ"א יום משום מעוברת לפי מה שכתבו הפוסקים דהיכא דזנתה אחת ואחד הודה שזנה עמה והיא מעוברת אך שספק אולי זנתה עוד עם אחר ג"כ דמותר לישאנה ולא שייך החשש דמעוברת חבירו כיון שעכ"פ להבעל יהי' ספק שמא הוא ולד שלו ומסמס לי' בביצים או בחלב וא"כ ה"ה בצ' יום דהבחנה לא שייך החשש דמעוברת חבירו דאדרבא כיון דאין כאן הבחנה ויהי' ספק שמא הולד של השני וממסמס לי' בבצים וחלב אף דיוכל להיות דנולד באופן שיודע שהוא של ראשון מ"מ איכא כמה ספיקות שמא אינה מעוברת כלל ושמא לא תתעבר אח"כ אתר לידה עוד הפעם ושמא יהי' ספק של מי הוא ועל גוף דברי הירושלמי דמטי' לה מהאי קרא אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא יפה דריש לה בחתם סופר בסי' ל"ג: