אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

שאלה א

לכבוד הרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם חסיד ועניו נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר משה נפתלי קאצינעלינבויגין נ"י אבד"ק קרעשוב:

מכתב כבודו קבלתי בדבר האיש אשר נכבדות ידובר בו עם חתנו אשר כבר היתה לשני אנשים ומתו ופלפל להתיר האיסור קטלנית משום דאי אפשר לו לישא אחרת שיהי' מחלוקת בין הבנים ולזאת נתרצו הבנים ופלפל להתיר משום דלכאורה קשה על מאי דאיתא ביבמות שם בדף ס"ד ע"ב גוף הדין דקטלנית דאסורה להנשא משום סכנה נימא כיון דעושה מצוה דפריה ורביה שומר מצוה לא ידע דבר רע כדאיתא בש"ע א"ח סי' תנ"ד דאין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה וע"כ צ"ל משום דאפשר לעשות המצוה באחרת ולישא אחרת אבל היכא דלא אפשר שפיר מותר מטעם זה וראיה מיבמות דף י"ח ע"ב ב' אחים ומת אחד מהם וייבם השני ואח"כ נולד להן אח קטן ומת ר"ש אומר מייבם לאיזה מהן שירצה וקשה דהא אסור משום קטלנית אלא ע"כ משום מצות יבום מותר משום דלא אפשר וה"ה בנידן דידן דלא יוכל האיש לישא אחרת שיהיה מחלוקת גדול בין בניו ולאשה הזאת יתרצו הבנים ושפיר אין חשש קטלנית משום המצוה דלא אפשר באחרת עכ"ד הנעימים:

אמנם מאוד קשה עלי להתיר מטעם זה והנה בגוף הדין ביבמה אם שייך בה קטלנית יסודתו בהררי קודש דכן כתב בהרמב"ם בתשובתו דביבמה לא נראה לעולם מי שיחוש לקטלנית הובא דבריו בכסף משנה בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ל"א יעו"ש ואמנם לא הביא טעמא מדוע נשתנה יבמה וכ"ת היטב מאוד אשר דיבר משום שומר מצוה לא ידע דבר רע וכן כתב מהרלנ"ח בתשובתו הובא דבריו בספר ישועות יעקב ס' ט' וכן כתב האי טעמא בנודע ביהודה באה"ע סי' יוד ופירש בזה פירש נחמד מה שאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם היא כאחיו ופירש רש"י דוחה היה אותה בקש כי לא היה בדעתו להשיאנה לו כי אמר מוחזקת היא זו שימותו אנשיה והדבר תמוה אמאי בוש היה יהודה לאמור שאסורה להנשא שהיא קטלנית אך כיון שהיתה יבמה אין בה איסור סכנות קטלנית אך הנה לר"מ אסור לייבם לקטן שמא ימצא סריס דחייש למיעוטא ורבנן לא חיישי למיעוטא אמנם לענין סכנה בוודאי חיישינן למיעוטא כדאיתא בחולין דף ו' דמים מגולים אסור כדמפרש רש"י אף דהוי מיעוטא וא"כ אף לרבנן קטן אסור לייבם קטלנית דלענין זה חיישינן למיעוטא שמא יהיה סריס ולא יהיה מצות יבום והוי סכנה ומש"ה כל זמן שהיה שלה קטן לא היה יכול להשיאה אליו ואמר לה שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם היא כאחיו ומש"ה רצה להמתין עד שיגדל ויקיים בודאי מצות יבום עכ"ד:

ובזה אפשר לומר מה שנאמר בתמר ותשב בפתח עינים וכו' כי ראתה כי גדל שלה ולא נתנה לו לאשה והוא תמוה דכי בשביל זה תכשיל ליהודה באיסור כלתו וכן מה שאמר יהודה צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני וכי בשביל זה צדקה אך לפי הנ"ל ניחא דבאמת קשה מדוע באמת כי גדל שלה לא נתנה לו לאשה דרש"י פירש דדחה אותה אמר מוחזקת היא זו שימותו בעליה והא כיון שגדל שלה איכא מצות יבום ואין לחוש לקטלנית אמנם הפרשת דרכים פירש דמש"ה לא נזהרה תמר מאיסור כלתו משום דער ועונן שמשו שלא כדרכה ובב"נ אינו קונה שלא כדרכה ולא היתה כלל כלתו של יהודה ועי"ש וא"כ לא היה מצות יבום על שלה דלאו אשת אחיו ושוב אסורה משום קטלניות [וא"ל דאם לא קני אותה שלא כדרכה ולא הוי זה לא הוית קטלנית דלא מבעיא למ"ד מזל גורם והב"י הביא בשם הרא"ש היינו שמזלה גרם שימות זה שמפרנסה כדי שתשאר בלא לחם ועי"ש וזה שייך אף בשלא כדרכה וכן למ"ד מעיין גורם איכא לומר כן] וא"כ שפיר ישבה בפתח עינים ולא חששא לאיסור כלתו כי ראתה כי גדל שלה ולא נתנה לו לאשה משום דחשש לאיסור קטלנית אף אחר שגדל דליכא מצות יבום וזה אמר יהודה צדקה ממני ולא עשתה איסור כי על כן לא נתתיה לשלה בני:

אמנם כל זה על דרך הפלפול אך באמת יקשה מדוע לא השיאה יהודה פן ימות גם הוא כאחיו הא במקום יבום ליכא חשש קטלנית וכפי הפשט נראה שיהיה מצות יבום כאשר אמר אל אונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה:

אמנם על גוף סברת מהרלנ"ח ונודע ביהודה אני תמה דאיך נוכל לומר דביבמה לא שייך חשש קטלנית משום שומר מצוה לא ידע דבר רע הא שם ביבמות דף ס"ד ע"ב מדמי הך דאשה שמתו אנשי' דלא תנשא עוד למילה האשה שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול עוד ועי"ש ושם במילה איכא ג"כ מצות מילה ונימא ג"כ דשומר מצוה לא ידע דבר רע וע"כ צ"ל דשאני כאן דשכיחא הזיקא וזה שייך ג"כ בקטלנית דהגמרא מדמי שם הנך תרתי דבמילה איכא משפחה דרפי דמי' ובנשואין מעיין גורם ומאן לימא לן לחלק בניהן אמנם באמת הדבר נכון מאוד דבמילה לא שייך האי סברא דשומר מצוה לא ידע דבר רע דהרי גם לזה הוחזקה אשה זו שימותו בניה מחמת מילה דאף המצוה לא תגין עליו וע"כ משום דשכיחא הזיקא לא הגינה המצוה וא"כ שפיר השלישי לא תמול דלא שייך לומר דהמצוה תגין דהא גם בראשונים עשתה מצוה ומתו וראינו דשכיח הזיקא כזה אף במקום מצוה ובל"ה אמרו בגמרא היכא דשכיח הזיקא שאני וכאן אנו רואים דשכיחא הזיקא זאת אף במקום מצוה אבל ביבמה שפיר ליכא חשש קטלנית משום שומר מצוה לא ידע דבר רע ומה שמתו אנשיה הראשונים לא היה בהם מצות יבום שיגין עליהן:

וא"כ מיושב בטוב טעם ודעת מה שאמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו דהתם גם אונן קיים מצות יבום ומת וכיון דלרבי דקיי"ל כותי' דבתרי זמנא הוי חזקה היכא שמתו שני אנשי' אמרינן דודאי מתו מחמתה וא"כ גם אונן מת מחמתה אף שקיים מצות יבום ושפיר ניחא גם על שלה ובזה אפשר לכוין הפסוק שאמר פן ימות גם היא כאחיו דמאי נפקא מינה אם אלו שמתו הוי אחיו או אנשים דעלמא ולפי הנ"ל ניחא דכיון דאלו שמתו הוי ג"כ אחיו והשני קיים ג"כ מצות יבום ומת ומש"ה ירא גם עליו ובתרגום אנקלוס ובתרגום יונתן נראה שפירש האי כאחיו לשון יחידי במלאפום כאחיהו אפשר לומר דקאי רק על השני שקיים מצות יבום אך בתרגום נפל כמה שבושים ואין להביא ראיה:

ובזה אפשר לומר מה שאמר יהודה צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני וקשה מדוע תחלה לא נתנה אליו ואח"כ אמר שצדקה אך לפי הנ"ל ניחא כאשר הבאתי דאף דביבום לא שייך חשש קטלנית מ"מ כאן דגם אונן קיים מצות יבום ומת היה לו לחוש אבל באמת אונן לא קיים כלל מצות יבום שהיא רק להקם זרע לאחיו אבל הוא שחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ומש"ה וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו אף שהיה יבם אך בספר בית שמואל על התורה הביא שיהודה לא היה יודע והיה סבור שבא עליה אונן ביאה ממש עד שבא עליה יהודה וראה שהיתה בתולה אז ראה והבין שהמה שמשו שלא כדרכה ומש"ה בתחלה יהודה לא נתנה לשלה כי ירא פן ימות גם היא כאחיו שקיים ג"כ מצות יבום אבל תמר ידעה והתרעמה כי ראתה כי גדל שלה ולא נתנה לאשה וזאת היה מתחילה אבל אחר שבא עליה יהודה והכירה ואמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני:

ועתה נשוב לסברא הנ"ל דהיכא שמתחילה היה ג"כ מצוה זו ומתו לא שייך האי סברא דשומר מצוה לא ידע דבר רע דהרי ראינו דשכיחא הזיקא בזה אף במקום מצוה ומבלעדי זאת כי הסברא נכונה ויורה מצד עצמה וראי' ברורה משלה וכן ממה שאמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו:

וא"כ ממילא גם הסברא שכתב כבודו למצוא היתר בכל קטלנית משום מצות פרי' ורבי' ליתא דהא גם הראשונים קיימו מצות פרי' ורבי' והנה אין לומר לפי מה שכתב כבודו דבכל מקום לא שייך סברה זאת משום שאפשר לקיים המצוה באחרת אך האיש המדובר לא אפשר לו באחרת דהרי בכל קטלנית הראשונים לא ידעו כלל שהיא קטלנית ולא הי' יודעים כלל אם יש בזה חשש סכנה ועשו מה שעשו בהיתר ואפ"ה לא הועילה בהו הך דשומר מצוה דלא הי' שייך בהם דאפשר באחרת דהשנים הראשונים עדיין לא ידעו אם היא קטלנית ונשאו בהיתר וקיימו מצות פרי' ורבי' ואעפ"כ לא הועיל ומתו וגם מבלעדי זאת קשה עלי מאוד לומר דזה הוי דבר שאי אפשר בשביל מחלוקת אנשי ביתו והנה סברת כבודו דכיון דאפשר באחרת לא שייך שומר מצוה סברא זו מבואר בגדולי הראשונים מאיר עינינו הרשב"א ז"ל כתב על מאי שהקשה אמאי בקונם תשמישך עלי אסור לשמשה והא מצות לאו להנות נתנו וניחא לי דלא שייך כאן מצות לאו להנות נתנו בשביל שאפשר לקיים מצות פרי' ורבי' מאחרת ואין כאן מקום להאריך:

ועתה נתנה ראש ונשובה על הקודם מה שבארתי לעיל דכל היכא דהוי מעיקרא ג"כ מצוה ומתו ראינו דשכיחא היזיקא אף במקום מצוה ולא שייך להתיר משום שומר מצוה עדיין לא תעלה ארוכה להראי' שהביא כבודו מיבמות דף י"ח ע"ב ב' אחים ויבם אחד מהם ונולד להם אח ומת ר"ש אומר מייבם לאיזה מהן שירצה דהתם הוית ג"כ קטלנית וע"כ צ"ל דמותר מטעם מצות יבום ושומר מצוה והתם ג"כ הבעל השני שמת הי' ג"כ יבם וראינו שהוחזקו אנשי' מתים ולא הועיל להשני מצות יבום וראינו דהוי שכיח היזיקא אף במקום מצוה:

אך באמת כד דייקינן אפשר לומר דניהו דהוחזקה במתו אנשי' לפי שבתרי זמנא הוי הוחזקה מ"מ לזה שימותו אף במקום מצוה לא הוחזקה דהראשון לא הי' במקום מצוה ורק השני לחודי' ובחד זמנא לא הוי חזקה ואפשר דהמצוה לא היתה אז כהוגן ובשלמא גבי מילה שהבאתי לעיל מלה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דהתם גם שנים הראשונים עשו מצוה והוחזקה שימותו אף במקום מצוה דגם לענין זה הוי הוחזקה אך לפי זה יקשה שוב מיהודה מדוע ירא פן ימות גם היא כאחיו כיון שהי' במקום יבום והתם ג"כ הראשון לא עשה מצוה רק השני וע"כ צ"ל כנ"ל כיון שהשני עשה ג"כ מצוה ומת מחמתה ראינו דשכיחא היזיקא עכ"פ:

וגם בל"ה נלע"ד ברור דכל עיקר סברת מהרלנ"ח ונודע ביהודא דלאו דסמכא היא דמה לבדוק חמץ במקום דשכיחי' נחשים או במקום שיש לחוש שגוי יאמר כשפים הוא עושה ואמרינן דאין לסמוך על שלוחי מצוה איני נזיקין משום דבמקום דשכיחא היזיקא שאני אף שאין חזקה לזה שיהי' סכנה אך דשכיח הדבר הזה אף דלא הוי רק מיעוט דשכיחא כאשר הבאתי לעל מרש"י בחולין דנחשים לא הוי רובא רק מיעוטא ומכ"ש בנדון זה אשה שהוחזקה אנשי' מתים אין לך דשכיחא היזיקא יותר מזה כיון דאיכא חזקה לסכנה זה ובוודאי במקום דשכיחא היזיקא אין לסמוך על שומר מצוה ואין להביא ראי' ממה דאין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה שהביא מעלתו דהתם לא הוי כלל אף מיעוט דשכיחא רק לעתים רחוקים שהביאו שאירע פעם אחת שאחד שתה ומת וזה הי' לעתים רחוקים והוי הזיקא דלא שכיחא ואעפ"כ צריך אדם להרחיק עצמו במקום סכנה מכל צד נדנוד ובכה"ג אמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא במקום דשכיחא היזיקא ומכ"ש היכא דאיכא חזקה:

ומעתה עדיין יקשה מדוע ביבמה לא יהי' איסור קטלנית כדאיתא ברמב"ם וכן במשנה ביבמות דף י"ח כנ"ל וגם על כבודו אני תמה לפי הסברא שכתב הוא דבכל אשה לא שייך סברא זאת דשומר מצוה משום דאפשר באחרת אבל ביבמה דמצוה ליבם אותה הוי שומר מצוה אף דאפשר בחליצה עכ"ד והנה זאת אף דאפשר בחליצה יפה כתב כבודו למ"ד דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא וכן כתב בנודע ביהודא אמנם מדוע לא שת לבו למשנה יבמות שהביא הוא עצמו בדף י"ח דשם מיירי דאיכא שני יבמות כדאיתא שם הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו והשני משום צרתה ר"ש אומר מייבם לאיזה מהן שירצה וא"כ שוב אפשר באחרת לייבם השני' ולא הראשונה (וזה דוחק גדול לומר דמיירי דהשני' הוות ג"כ קטלנית שהי' לה ג"כ בעל מתחילה ומת דזה לא נזכר במשנה):

ואפשר לחלק בין אפשר באחרת דעלמא לבין דאפשר לייבם השני' דאפשר דלא חפץ בה כאשר נאמר בתורה לא חפצתי לקחתה אמנם כל זה איננו שוה לי:

והנראה לי דבר ברור ודרך מרווח מדוע ביבמה לא שייך איסור קטלנית דהנה מורינו הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ל"א פסק דאשה שמתו אנשי' אם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס והביא המגיד משנה וכן הב"י ס"ט באה"ע הטעם משום דהרמב"ם ס"ל שהקדושין ככנוסה ומש"ה בנתקדשה יכנוס כמו בנשאת ועי"ש

וא"כ שפיר שם ניחא ביבמות דף י"ח דר"ש אומר מייבם לאיזה מהן שירצה ולא חייש לקטלנית לא מיבעי' למאי דקאמר שם ר' אושעיא אליבא דר"ש דסובר דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמיא ועי"ש וא"כ כיון דהוי זיקה ככנוסה שפיר יכול ליבמה כמו בנתקדשה דיכנוס דדחקי' לשיטת הרמב"ם לומר דקדושין ככנוסה מכ"ש כאן דקאמר בפירוש דזיקה ככנוסה דמותר ליבמה אלא אפילו למאי דמסיק דר"ש לא סבר זיקה ככנוסה ניחא ג"כ דהר"ן כתב בנדרים דף ע"ב דלרב אושעיא דקיי"ל כותי' דיבם אחד יפר נדרו יבמתו משום דסבר יש זיקה וכתב הר"ן אע"ג דלא קיי"ל כאן ביבמות כרב אושעיא דזיקה ככנוסה דמיא מ"מ לזה יש זיקה דתהי' כארוסה ומפר בשותפות וניהו דלא הוי זיקה ככנוסה מ"מ הוי כארוסה ועי"ש:

וא"כ אף דזיקה לאו ככנוסה דמיא מ"מ הוי כארוסה ובארוסה ג"כ פסק הרמב"ם דיכנוס בקטלנית דלענין קטלנית הוי ארוסה ג"כ כמו נשאת דלא תצא ואינו מוכרח לחלוץ לה אך יכול לכונסה וליבמה ועי"ש בהלכות גירושין פרק י' הלכה י"ד במגיד משנה שהביא בשם הרשב"א בשם הירושלמי דבכל הנך דנשאת לא תצא ה"ה בארוסה ועי"ש:

ובזה יתיישב לי מה דקאמר שם הגמרא ביבמות דף י"ט דלמא כי אמר ר"ש זיקה ככנוסה דמיא ביבם אחד בשני יבמין לא נראה דיש זיקה אף בשני יבמין אך דלא הוי ככנוסה ואמאי לא אמר דבשני יבמין אין זיקה כלל לר"ש כדאיתא שם בגמרא דף נ"ז ע"ב לחלק דבתרי אין זיקה ובחד יש זיקה. ולפי הנ"ל ניחא דאם נימא דבתרי אין זיקה כלל ולא הוי אף כארוסה וקשה דבלא"ה אסורה לייבם משום קטלנית:

ובזה שביארתי אפשר ליישב מה שתמהו כל המפורשים על הרמב"ם דס"ל הך סברא דנשאת לא תצא ולא עוד אפילו רק באירס יכנוס והרשב"א כתב עליו חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי לי מקום שיסמוך עליו הובאו דבריו בב"י ס' ט' ועי"ש וכאשר ביארתי דבריו הוא משנה מפורשת דר"ש אמר מייבם לאיזה מהן שירצה וכבר ביארתי דאי אפשר לתרץ רק משום דזיקה הוי כארוסה עכ"פ מותר לכנוס ולייבם וא"כ דברי רבינו משנה מפורשת:

אך דברים אלו כתבתי טרם הי' בידי ספר מהרלנ"ח אך הפוסקים הביאו דבריו עתה בא לידי ספר מהרלנ"ח וראיתי שם דבריו בס' ל"ו שכתב כן בפירוש דכיון דלשיטת הרמב"ם דאף בקידש אינו מוצא אף שקידש באיסור מכ"ש ביבמה שהיא זקוקה לו בהיתר ודמי' לקדושין:

ולדעת הרא"ש והנלוים עמו דבקטלנית אף בנשאת תצא לא ידענא פרוקא להך דיבמות אם לא שנאמר כתירץ הרשב"א בחידושיו על כתובות בדף מ"ג ע"ב במשנה דהמארס את בתו וגרשה על שיטת הפוסקים דס"ל דאין לה כתובה מן השני ממאי דאיתא ביבמות דף פ"ה דאלמנה לכהן גדול יש לה מזונות לאחר מותו ופירש רש"י דמזונות תנאי כתובה הוא וכתובה יש לה וקשה כיון דהיתה אלמנה ועתה מת הכ"ג ומתו שתי אנשיה ואין לה כתובה מן השני ותירץ דיכול לאקמו באירסה ומת או נמי בנפל מדקלא ומת כפי מאי דאיתא ביבמות שם דף ס"ב ע"ב דלמ"ד מעיין גורם מותר וא"כ שפיר אפשר לתרץ גם הך דיבמות דף י"ח דהתם לא מיירי רק מדין אשת אחיו שלא הי' בעולמו אבל לענין קטלנית לא מיירי ומשכחת לה כגון דנפל מדקלא ומת:

אך הנה הרב בישועות יעקב תמה על הרשב"א דתינח למ"ד מעיין גורם אבל למ"ד מזל גורם וכוותי' קיי"ל קשה מאי נעשה בהך דאלמנה לכ"ג שמת דאינה מגיע לה כתובה משום דהוית קטלנית ועי"ש:

אמנם לענ"ד ניחא שפיר דהנה כבר הבאתי דברי הרא"ש הובא ביתה יוסף שם ב"ס ט' דהא דמזל גורם היינו שהאשה נולדה במזל להיות עני' והבעל מפרנסה ונגזר על האשה שימותו בעלי' כדי שתחי' כל ימי' בעוני אבל אין לפרש שנולדה באותו מזל שימותו בעליה דלא מצינו בתלמוד ועי"ש דבריו באריכות וא"כ באלמנה לכהן גדול דאיתא שם בדף פ"ה דאדרבא בחיי בעלה לא מגיע לה מזונות כלל רק לאחר מיתת בעלה א"כ ליכא למימר כלל דלא מגיע לה כתובה דהוי קטלנית למ"ד מזל גורם דכאן לא שייך שנגזר עליה שימותו אנשי' כדי שלא יהי' לה מי שיפרנסה דאדרבא בחיי בעלה אינה מגיע לה מזונות רק לאחר מיתתו:

ובזה יתיישב מאי דקשה שם במשנה דחשיב שם מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כ"ג שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט ועי"ש וקשה דאמאי מותרות ליבמיהן הא כיון דהוית מתחילה אלמנה ועתה מת הכ"ג הוית קטלנית והוא תמוה לכאורה וכבר בארתי דקשה לומר דמשום מצות יבום מותר לישא קטלנית ולפי הנ"ל ניחא דכבר הבאתי דברי הגמרא דקאמר נפקא מינה בין למ"ד מזל גורם ובן למ"ד מעיין גורם היכא שאירסה ומת דלמ"ד מעיין גורם ליכא דהא עדיין לא בא עלי' וא"כ היכא שמיירי בכ"ג שקידש ולא נשא וא"כ למ"ד מעיין גורם ליכא חשש אך למ"ד מזל גורם והיינו שמזלה גורם שתהי' עני' ועתה בעלה מפרנסה ומש"ה מת וזה לא שייך באלמנה לכהן גדול כנ"ל דאדרבא בחיי בעלה אינה מגיע לה מזונות רק לאחר מותו מתנאי כתובה ודו"ק היטב:

ונשובה לדינא הנה מטעם שומר מצוה אין בידו להתיר אך מצינו היתר בנו"ב ב"ס מ' לפי טעם הרא"ש דמזל גורם היינו דמזל גורם שתהי' עני' ועי"ז מתו אנשי' וא"כ באלמנה עשירה לא שייך זה וסיים דמי שירצה לעשות מעשה יוכל לתלות בזה קצת ובנ״ד איכא עוד קצת להיתר שנדמה לבעל השני דמית בחלון והכה בחלון ונפל הסכין שהי' תחוב בחלון ונפל נגד צדו ונגע בצדו ומזה בא לו כאב בצדו עד יום מותו ובימי חליו אמר שאחד עשה לו כישוף זה ועכ"פ מת מאיזה פחד ודומה לנפל מדקלא ומת דאי לתלות במעיין גורם כדאיתא בש"ע אך החשש למ"ד מזל גורם ושוב נוכל לסמוך על היתר הנו"ב כיון דהיא עשירה וממ"נ אפשר למצוא היתר וזה אם נימא שאמת הי' דמיונו שאחד עשה לו כישוף אבל אם הוי רק דמיון. זה בעצמו הוא חליו:

ומה שכתב כ"ת להושיב ב"ד ע"ז להיתר זה קשה עליו דגם הנו"ב כתב דלהתיר בפירוש אי אפשר רק הרוצה יוכל לסמוך ע"ז וכן בנפל מדקלא ומת איתא בש"ע דאין להתיר בפירוש רק מי שרוצה להקל אין למחות בידו והנה בנו"ב העתיק ת' הרמב"ם שהביא גם בכסף משנה שכתב וז"ל ולישא קטלנית אין בו משום איסור אבל הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב השעות שיוזק בהם הגופים החלשים ואין חילוק בזה בין אם אכל מכושא דאסר גונאי ואע"פ שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצא מי שיקדש אותך לא חייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשין בפני שני עדים ואח"כ כותבין לה הב"ד כתובה וכונסין אותה לחופה ומברכים שבעה ברכות הואיל ונתקדשה וכן הוא עושין ב"ד של הריף ז"ל וב"ד של הריב"ן מגאש ז"ל וכן עשינו לעצמינו להתיר עכ"ד הרמב"ם הרי דכתב הוא להיפך לקדש מתחילה שלא ברשות ב"ד והיכא דאיכא סניפים להתיר בודאי מהראוי לעשות כן:

אך על דברי הרמב"ם צ"ע מאוד שיאמר על מה שאסרו בפירוש בגמרא שהוא רק מצד הניחוש ומאן דלא קפיד וכו' ופקחתי עיני וראיתי שכן איתא במדרש רבה ויאמר יהודה לתמר כלתו א"ר אליעזר אע"פ שאין ניחוש יש סימן כי אמר פן ימות גם היא כאחיו וכבר העיד הרמב"ם בשם הרי"ף והריב"ן מגאש מקום שיש סניפין להתיר בוודאי מותר לעשות כן:

הנני ידידו הדרש"ת באהבה.

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה