אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נד

סימן נג

ב"ה כ"ב שבט תרי"ג לפ"ק טארניגראד

לכבוד ידידי כרב החריף המופלג היקר ותיק וחסיד מוה' חיים ישראל ני' ד"ץ דק"ק שינאווי

מכתב כבודו עם השאלה אשר שאל מאתי קבלתי ולאשר חלפות טרדות סבבוני לא יכולתי לעיין בהתשובה עד עתה וכאשר עיינתי בדבריו כאשר ראיתי כן תמהתי אשר בדבר הפשוט לאיסור בש"ע הביא כבודו להתיר בשם הרב ה"ג מדאברעמיל:

תוכן שאלתו איש אחד שמו ר' יודיל מלמד מקהילתכם נפטר והניח אשתו מעוברת וילדה ילד ואחר ב' ב' שבועות מת הילד והיא אומרת כי כלו חדשיו. והובא בש"ע סי' קנ"ו ס"ה דהיא אינה נאמנת לומר שכלו חדשיו והיא מתשובת הרא"ש הובא גם בבית יוסף והגאון בספר בית מאיר בס' הנ"ל בסי' ח' כתב דלענין כלו חדשיו אף עד אחד אינו נאמן לד"ה דאף בניתן לה בן מחולקים הרמב"ם והראב"ד דדעת הרמב"ם דנאמן ודעת הראב"ד דדווקא במת יבמה נאמן דעביד לאיגלויי ולא בניתן לה בן מ"מ נוכל לומר דטעם הרמב"ם דאף בניתן לה בן ג"כ עביד לאיגלויי אבל בכלו חדשיו דבוודאי אינו עביד לגלויי לד"ה אינו נאמן ואף במקום עיגון יש להחמיר בע"א המעיד ואם בעד אמרו כן מכ"ש באשה עצמה:

וכמ"ע הביא בשם הרב מדאבראמיל להתיר על פי פיר' זר אשר פירש בדברי הרא"ש דהנה הקשה אמאי לא תהיה אשה נאמנת בכלו חדשיו כמו דנדה מהמנית כמי שנא' וספרה לה ואף דהתם בידה לטבול שמא לא הפסיקה ראיתה וע"כ משום דרוב פעמים פוסקת מלראות וה"ה כאן כיון דרוב פעמים כלו חדשיו מהראוי שתהי' נאמנת וע"כ פי' פירוש זר בהרא"ש מה שלא עלה על דעתי דמיירי דילד חולה דאתרע לה רובא אבל היכא דהילד בריא שפיר מהמנת עכ"ד והנה פירושו מחר ורחוק מה שא"צ להשיב עליו דאינו מבואר כן בהרא"ש:

וקושי' מנדה ליתא דהתם לאו מטעם רוב היא כלל אך דהתם לא הוי אתחזיק איסורא כלל כדאית' בתוס' גיטין דף א' ע"ב בד"ה ע"א נאמן באיסורין משום דעל ראי' הראשונה כשעברה שבעה טהורה היא ממילא ואי משום שמא ראתה עוד הפעם לא הוי חזקה כלל כדאיתא שם בתוס' דאינה בחזקה שתהי' רואה כל פעם ומראיה הראשונה אינו בחזקה שתראה עוד הפעם יעו"ש בחידושי רשב"א ובמהרש"א:

אך מצד עצמו קשה דהיכא דליכא חזקת איסור בוודאי נאמנת וכאן כיון דאיכא רוב דכלו חדשיו ניהו דסמוך מיעוט' לחזקה ואתרע רובא מ"מ לא גרע מפלגא ופלגא ואמאי לא תהיה נאמנת ומה גם באיסור דרבנן אמנם באמת קו' זו לא קשה על דין זה לבד אך על גוף הדין במשנה שם ביבמות דף קי"ח ע"ב דהניחן לה בן אינה נאמנת משום דהיא נגד החזקה שהיתה מוחזקת בלא בן והא הרוב מסייע לה דרוב נשים מתעברות ויולדת אך שם כיון דהיא בעצמה מודית שמת אך שהספק אם מת קודם בעלה או אחריו ליכא רובא ומש"ה כתבו התוס' שם באמת בדף קי"ט בד"ה הלך אחר רוב נשים דבאומרת עדיין הבן קיים נאמנת ומש"ה כתבו דאף במת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת במיגו דעדיין הבן קיים אמנם הפוסקים לא פסקו כן והבית שמואל בס"ק י"ז מתרץ כאשר אמרתי גם אנכי דאפשר לומר דהתוס' לא כתבו זאת רק לפי הס"ד מהמקשן דלא אזלינן בתר המיעוט כלל אבל לפי המתרץ דחיישינן למיעוט אינה נאמנת אף לומר ניתן לי בן ועדיין קיים:

אמנם באמת דבר זה תמוה עדיין דהגמרא לא מסיק דחיישינן למעוטי רק בלא אמירה דידה דכיון דסמוך מיעוטי לחזקה הוי פלגא ופלגא הוי ספק וחיישינן אבל שוב אמירה דידה מהני דלא היי נגד החזקה דרוב עדיף מחזקה ואמאי נאמנת לומר בהלכה בלא בן שעדיין אין לה בן שהיא נגד הרוב משום דהחזקה מסייע לה ואינה נאמנת לומר ניתן לי בן שהיא נגד החזקה והרוב מסייע לה דהא רוב עדיף מחזקה וכאשר באמת מסיק הב"ש בתימא יעו"ש:

אך באמת בענין זה כבר השיב הרמב"ן תשובה נצחת דאף דרוב נשים מתעברת ויולדת היינו דוקא באשה שאינה לפנינו אמרינן שבוודאי נתעברה וילדה אבל אשה זו שחזרה בלא ולד ולא שמענו שהי' לה בן אתרע לה רובא ועדיין חזקתה הראשונה עליה יעו"ש דבריו דנראה מדבריו הא אלו היה הרוב רוב גמור שפיר היה מהימנת אף נגד החזקה דהרוב מסייע לה וא"כ בספק דכלו חדשיו דהוי שפיר רוב דרוב הנולדים המה בני קיימא כאשר כתב הרא"ש בתשובה סימן פ"ב הובא בבית שמואל ס"ק י"ד. א"כ קשה אמאי לא מהמנינן לה מכ"ש עד אחד אך אפשר לומר דאמירה דידה לא מהני משום דסניא לי' ליבם ובשלמא היכא דאית לה חזקת היתר לשוק א"צ אמירה דידה כלל נגד היבם כיון דרק מהימנת שמת בעלה ממילא מותרת לשוק אבל היכא דבלא אמירה אין כאן חזקת היתר לשוק ואדרבא אית כאן חזקת איסור וסמיך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא וצריך אמירה דידה שוב לא מהני אמירה שלה משום דסגיא לי' יעו"ש בתוס' ביבמות בדף צ"ג ע"ב בד"ה כי תבעי' לך דכתבו דאם נימא דהחשש דמרחמת לי' ליבם לא הי' מהני אף היכא שהי' לה חזקת היתר ליבם וה"ה בדסני' לי' אף היכא דאית לה חזקת היתר לשוק ויש לחלק משם ובחידושי הארכתי בדברי התוס' שם (והב"ש שם הביא דהעד אינו נאמן לשיטת הרא"ש אף דמסייע לי' רובא ולא הביאו טעמא ועוד נפלאים שם דבריו בס"ק י"ד דכתב לענין העד היכא דמעיד שניתן לה בן בלא היה לה בן סברא יותר להאמין להעד משום דהרוב מסייע לי' דרוב מתעברות מהיכא דמעיד מת בעלך ואח"כ בנך אף דהיה לה בן מתחילה והחזקה מסייע לי' משום דחזקה לא עדיף מרובא והיא תמי' עצומה דבמשנה מבואר בפירוש להיפוך היכא דהחזקה מסייע לה מהימנית והיכא דהרוב מסייע לה לא מהימנה כאשר כן הקשה הרמב"ן וע"כ צריכין אנחנו לתירץ הרמב"ן דליכא רובא אמנם לולי דבריו מבוכה רבה בזה ודעת הב"ש נעלמה ממני):

והנה אף אם נימא כדברי הבית שמואל בס"ק י"ז הנ"ל דלפי המסקנא דחיישינן למיעוט אף נגד הרוב אף עד אחד אינו נאמן אף דמסייע לי' הרוב מ"מ הא הגמרא קאמר דחיישינן למעוטי במקום הרוב אך משום דהחזקה מסייע להמיעוט חזקה דמעקרא שלא היה לה בנים וסמוך מיעוט' לחזקה ואתרע לה רובא והנה התוס' כתבו בדף קי"ט בריש האשה בד"ה דהיכא דיצתה מלאה והיתה מעוברת שוב ליכא חזקה דלא הי' לה בנים וזקוקה ליבם כיון דנתעברה אתרע החזקה יעו"ש. וא"כ במעוברת וילדה דאיכא רובא דרוב יולדת ולד קיימא וחזקה ליכא כנגדה בוודאי עד אחד נאמן ואף האשה נאמנת דאיך נוכל לומר דלא יהי' נאמנים בדבר דרובא מסייע לה וליכא חזקה כנגדה ואף דכתבו התוספות דאף במקום דליכא חזקה כנגדו חיישינן למיעוט ואף ע"א אינו נאמן בזה לדינא אי אפשר לומר כן דבל"ה אנן לא קיי"ל לחוש למיעוט היכא דליכא חזקה כנגדו אף דבזה חששו להחמיר כל שלא שהה שלשים יום באדם מ"מ עד אחד בוודאי מהימן:

עוד נוכל לומר לפי מה שכתב הרמב"ן בחידושיו כאן הטעם דלא אמרינן דמעוברת היא צרתה ולא אזלינן בתר רוב דמתעברות ויולדת אף דלא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוטי מ"מ כאן שאני דהוי רוב התלוי במעשה שמא לא בא עלי' בעלה וחזר והקשה דאמאי ביצתה מלאה חוששין אף דאיכא רובא דאינה זקוקה ליבם דהיינו מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפלת ע"ז תירץ כאן דאיכא חזקה להיפך דחזקתה ליבום דכיון שעיברה אין אומרין שמא תפיל דהוי לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן יעו"ש דבריו ודעתו דהיכא דנתעברה איכא חזקה להיפך דתוליד ולד קיימא והנה שם בנתעברה קשה לומר דיש לה חזקה ליבום כל זמן שלא יצא היבם עדיין לאויר עולם וכן להיפוך בנתעברה צרתה קשה לומר דיש לה חזקה לשוק דכל זמן שלא ילדה הצרה עדיין לא היתר זיקת היבום ובפרק החולץ בדף ל"ה ע"ב אפליגו ר' יוחנן וריש לקיש בחולץ למעוברת והפילה אם עלתה החליצה ולפי מה דקאמר הגמרא דפליגי בקרא דכתיב ובין אין לה והא לית לה כל זמן שלא יצאו לאויר עולם וחד אמר עיין עליו יעו"ש וגם קשה לומר כל זמן שלא יצאו לאויר העולם דלמיתה לא חיישינן דעדיין אין לו חזקת חיים אבל היכא שכבר ילדה בזה שפיר נוכל לומר דהוי לה חזקה שמותרת לשוק כיון שכבר ילדה בן קיימא וא"כ בספק דכלו חדשיו ליכא רובא וחזקה דרוב נשים יולדת ולד קיימא ולשיטת הרמב"ן איכא חזקה ג"כ במעוברת דתהיה פטורה מהיבום ותלד ולד קיימא כמו שם בנתעברה חמותה איכא חזקה ליבום לשיטת הרמב"ן כן כאן בנתעברה איכא חזקה לפטור וליכא חזקה נגד הרוב אך עוד חזקה מסייע להרוב והיכא דהחזקה מסייע להרוב לד"ה לא חיישינן למיעוט דהוי מפוסי' דמעומי' כדאיתא כאן בהסוגיא בהגמרא ומיהו דעכ"ז גזרו חכמים כל שלא שהה מ"מ עד אחד ואשה בוודאי נאמנין:

ואפשר לומר ניהו דהרמב"ן כתב היכא דנתעברה איכא חזקה שיהי' ולד קיימא היינו דלא ידעינן שמא הולד חי עדיין אבל היכא דעטה הולד מת א"כ אזלא לה חזקת חיים ושפיר נוכל לומר שמא הי' מעקרא נפל ולא היה ולד קיימא וליכא כאן חזקה. אך עכ"פ חזקה להיפך ג"כ לא הוי דעכ"פ אטרע חזקה הראשונה כדברי התוס' הנ"ל דכשיצאה מלאה אתרע החזקה וגם עוד אפשר לומר אף בלעדי שיטת התוס' דביצאתה מלאה אתרע החזקה וליכא כאן חזקה ג"כ נוכל לומר דהעד נאמן לומר שכלו לו חדשיו ולא הוי נגד חזקה דזקוקה ליבם קודם שילדה. לפי מה שחידש לנו הר"ש במקואות בפרק ב' דהיכא דהיה כאן מתחלה איסור דאורייתא ואח"כ האיסור דאורייתא בוודאי חלף הלך לו אך שאנו מסופקין שמא נשאר כאן איסור דרבנן לא שייך לומר העמידנו על חזקתו דהחזקה הראשונה בוודאי ליכא כאן דהא מתחלה הי' כאן איסור דאורייתא וזה בוודאי ליכא עוד יעו"ש שפירוש בזה התוספתא הפליאה

א"כ גם בנדון דידן מאחר דמדאורייתא ולד פוטר אף לא שהה ל' וא"כ איסור דאורייתא בוודאי ליכא כאן רק ספק אם נשאר איסור דרבנן א"כ שוב האשה מהימנית דלא הוי נגד החזקה דליכא כאן חזקה כיון דאיסור הראשון מדאוריי' הלך לו בוודאי ליכא כאן חזקה ודו"ק:

מכל אלה הטעמים נראה פנים מסבירות להלכה להאמין להאשה שכלו חדשיו אמנם חלילה לנו חלילה לעמוד ולסמוך על סברתינו הקלושה נגד דעת רבותינו ז"ל הקדושים אשר בארץ המה אשר מפיהן אנו חיין ולא משום שאנו מדמין נעשה מעשה וכל מה שנראה לנו היפך מדברי הראשונים רק לקושיא יחשב ולא לפסק הלכה ורק אשר קצרה יד שכלנו הבן דברי רבותינו הקדושים ה' יאיר עינינו בתורתו ונוראות נפלאתי על הרב הצדיק מדאברעמיל אשר איך מלאו לבו לעשות כן לכתוב פסק הלכה נגד הרא"ש והב"י וחלילה לנו לסמוך עליו בזה:

אמנם מה שנזכר שם עוד בתשובה כי הוכר עיבורה אחר ג' חדשים ואחר ששה חדשים ילדה לכאורה על זה שפיר נוכל לסמוך לפי המבואר ביבמות דף מ"ב דמקשה ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים ניבדקה ופירוש רש"י ואי מעברא ודאי בר קיימא הוא דאי בתר בתרא היא אכתי לא הוי מינכר דלא מלו ג' חדשים אלמא כיון דמינכר בוודאי מלו ג' חדשים וכי ילדה אח"כ אחר ששה חדשים הוי בוודאי בן ט':

אך באמת קשה על הגמרא הנ"ל ממאי דקאמר שם דף ל"ז דלאו כל היולדת עוברה ניכר לשלש חדשים אך איכא מיעוטי שאינו ניכר וא"כ מאי מועיל הבדיקה דאף שלא יהי' ניכר שמא בר קיימא הוא והיא מהמיעוט שאינו ניכר וע"כ צ"ל דלענין תקנת הולד די כיין דאיכא רובא נעמיד אותו על הרוב כמו לענין רוב בעילות דתולין בבעל וא"כ הי' מקום לומר להיפוך ג"כ דגם זה דהיכא שהוכר היא בוודאי ג' חדשים גם זה לא הוי ודאי רק רוב ומיעוטי איכא דניכר קודם ג' אך לענין תקנת הולד די ברובא וא"כ לענין זה לפטרה מחליצה לא מהני מה שהוכר עוברה ואחר ששה חדשים ילדה דלענין זה חיישינן למיעוטא דבל"ה רובא איכא דרוב הילדים כלו חדשיו רק באמת דז"א דניהו דחיישינן למיעוט דלא כלו חדשיו מ"מ היכא דאיכא תרי רובא דהוי מיעוטא דמיעוטא בוודאי לא חיישינן כדאי' ביבמות דף קי"ט ע"ב וגם ע"ז גופא אנו מסופקין שמא זה והוי ודאי גמור דהיכא דהוכר עוברה בוודאי מלו שלשה חדשים ואף מיעוטי' ליכא דלא מלו אך להיפך איכא מיעוטא דאף דמלו ג' חדשים אינו ניכר. גם יש לעורר ע"ז ממאי דכתבו הפוסקים והב"ש בס"ק קנ"ז ס"ק ד' דלא משכחת לידע שכלו חדשיו רק כשבעל יפריש ואמאי לא אמרו דמשכחת לה כשהוכר אחר ג' ואחר ששה ילדה אלמא דאין לסמוך ע"ז אך לא מפני הוכחה קלה כזו נוכל לדחות דין המבואר בפירוש שבתי וראיתי בבית אפרים סי' קל"ט הביא תשובה בזה בארוכה והעיר בכל מה שכתבתי והפריז על המדה להחמיר ואם כי לענ"ד נראה שחומרות גדולות כתב שם אך איך אוכל בדעתי הקלושה לסתור דברי הגאון הנ"ל ולא אוכל להורות היתר עד אשר יבוא הדבר לפני גדולי המורים גם לפי הנזכר בתשובה נראה שרק נשים מעידים על הכרת העיבור ועדות נשים לא מהני לשיטת הרא"ש הובא בב"ש סי' הנ"ל ס"ק י"ד אך עכ"ז במקור עינון שהיבם אינו רוצה לחלוץ אפשר להתיר. אם יסכימו גדולי הדור:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה