אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נב

סימן נא

אל כבוד הרב החריף הבקי המפורסם לתהלה כבוד שמו מוה' אליקים געציל אב"ד דק"ק טאמשוב ני'

בדבר האשה אשר נפלה לחליצה לפני יבם חרש ויבמה ואח"כ רוצית לקבל גט מאתו אחר היבום דהדין מבואר ביבמות ובגיטין בדף ע"א דחרש כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אך ביבמתו מאחיו פקח דהוי זיקה דאוריית' אינו יכול להוציאה בגט כדאיתא בש"ע אה"ע בסי' כ"א בסי' ו' אך הרב הקדוש דקהלתכם רצה להתיר מחמת שאינו חרש דשומע קול הכאה ויודע להבחין בין הכאה בעץ לצלצול בכלי כסף ונחושת והוי שומע ואינו מדבר דיוכל ליתן גט ע"י בדיקה כדאיתא שם בש"ע סי' ה'. והנה אז בעת באתי לביתי הייתי מוטרד בלמודים אחרים ונשכח מאתי לעיין בזה ועתה בבואי לט"ג נשאלה לפני מעירות הקרובות שאלה בענין חליצה ונזכרתי בזה ג"כ:

וכאשר נתתי לבי לעיין בדבר בחפזי מתוך גודל הטרדות העמוסים עלי פה טארניגראד ראיתי כי לפענ"ד בלתי אפשר לסמוך על היתר זה:

והא דחרש שאינו שומע ואינו מדבר דדינו כשוטה לכל דבר כדאיתא בפ"ק דתרומות ומאי דאיתא בתוספתא דתרומות הובא בגיטין בדף פ"א מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם זה וזה הרי הם כפקחין לכל דבריהם היינו בוודאי שומע שהוא שומע דיבורים וקול דברים הוא שומע אבל שמיעת קול הכאה ומצלתים זה אינו נחשב לשומע שיצא מכלל שוטה דוודאי הטעם דחרש שאינו שומע ואינו מדבר הוי כשוטה משום דמדריגת האדם הוא המדבר שנבדלין ממדריגתן מדומם צומח חי עד מדבר והאדם הוא המדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא. ורש"י פירוש לנפש חיה אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודיבור א"כ עיקר דעת האדם שנבדל משאר בעל חיים הוא בכח הדיבור הניתן בו ואף גם בשאר בעלי חיים נמצא דעה והשכל כמבואר במדרשים על פסוק לך אל נמלה עצל אך עיקר דעת האדם היתר על בעלי החיים הוא הדיבור שיש בו וחרש שאינו שומע ואינו מדבר לשוטה יחשב אבל שומע ואינו מדבר אף שאינו בו כח הדיבור מ"מ כיון דשומע ומבין הדיבור יש בו דעת מדיבור כיון דמבין דיבורים ויש בו כח לשמוע קול דברים אף דהוא אינו מדבר בעצמו אבל מה ששומע קול הכאות עצים וצלצול כלים אין זה בכלל אדם השומע דגם בעלי חיים שומעים קול הברה וכל זה הוא מצד הסברא:

ובל"ה ענין שומע היינו שמבין מה שאומרים לו ולא שמיעת קול הברה בצלצול כדמצינו והם לא ידעו כי שומע יוסף וכן גוי אשר לא תשמע לשונו וכן איתא בחגיגה דף ג' גבי הקהל את האנשים למען ישמעו ולמען ילמדו דקאמר שם למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר וקאמר שם בגמרא מתחילה דכיון דלא משתעי לא גמיר ומקשה אח"כ בגמרא דא"כ למה לי קרא למעט שאינו מדבר מפסוק דלמען ילמדו הא בל"ה נפקא לי' מלמען ישמעו ופירוש שם בתוס' מלמען ישמעו נפקא וז"ל דפשטי' דקרא משמע האזנה והבין שיבין מה שילמדהו הלכך מה לנו שישמע כיון דלא גמיר ממעטינן לי' שפיר יעו"ש דבריהם אלמא דזה ששומע ואינו מבין נקרא אינו שומע וממעט מלמען ישמעו וכמו דהתם בדברי תורה צריך להבין דברי התורה ה"ה בדיבור חול צריך שיבין מה שמדברים ואז הוי שומע ואע"ג דהתם אפשר לומר דע"כ מיירי שמבין מדנאמר בקרא למען ישמעו ולמען ילמדו ליראה את ה' א"כ ע"כ שמבין דאל"ה מאין יבוא לכלל יראה מ"מ מדברי התוס' נראה שאינם מוכיחים זאת מסיפא דקרא מליראה את ה' אך דכתבו דפשטי' דקרא משמע האזנה והבין שיבין מה שילמדהו שזה הי' הפירוש למען ישמעו:

וכן ראיתי בטורי אבן שאמר דלועז שאינו מבין בלה"ק פטור מהקהל דליתא בישמעו דישמעו לשון הבנה הוא כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף וכן גוי אשר לא תשמע לשונו והן הן הדברים הנ"ל:

ונעיין ג"כ מה שנראה מהפוסקים בזה:

הנה הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות מכירה הלכה ב' פסק דחרש שאינו שומע ולא מדבר או מדבר ואינו שומע מוכר ולוקח במטלטלין אבל לא בקרקעות והקשה שם הכסף משנה אמאי השוה הרמב"ם מדבר ואינו שומע לאינו מדבר ואינו שומע והא שם בגמרא איתא דמדבר ואינו שומע ושומע ואינו מדבר אלו ואלו הרי הן כפקחין לכל דבריהם ותירץ הכסף משנה בתירץ שני שסובר הרמב"ם דכי תניא במדבר ואינו שומע דהרי הוא כפקח היינו דווקא ששומע קצת וקרי לי' אינו שומע לפי שאינו שומע כמו הפקחים אבל אם אינו שומע כלל דינו כחרש גמור ולשנא דרבינו הכי דייק דכתב מדבר ואינו שומע כלום יעו"ש דבריו הרי דלפי דעתו במדבר ואינו שומע דהוי כפקח לכל דבריו היינו בשומע במקצת וא"כ באינו מדבר ואינו שומע אף בשומע במקצת הוי כחרש:

אך באמת נ"ל דגם מה שאמר שם שומע במקצת היינו ג"כ שומע קול דברים במקצת אך שכבדו אזניו לשמוע כדאיתא בטור סי' רל"ה שהביא תשובת הרא"ש ששאלו אחד מי שהוא חרש ונושא ונותן יפה ומבין כשמדברים עמו בקול רם אע"פ שדעתו אינה מיושבת כל כך אם יכול להיות מוכר ומקדיש ועל זה השיב דע כי כל מקום שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ולא שומע כלל וכך הי' ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדה אזנו לשמוע יעו"ש וכגון זה מקרי שומע במקצת ויעו"ש בב"י שהביא שם ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל והקשה עליו וכן תירץ לחלק בין שומע במקצת ובוודאי כוונתו שאינו שומע רק בדוחק אבל לא שאינו שומע קול דברים כלל:

וגם מלשון הרא"ש הנ"ל שכתב אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלמא דדוקא כשומע שמדברים עמו בקול רם עכ"פ אבל באינו שומע שום דיבור רק קול צלצול והכאה זה בוודאי אינו בכלל דיבור דאל"ה הוי לי' למימר רבותא יותר דאף שאינו שומע שמדברים בקול רם ואינו מבין כלל בדיבור מ"מ כיון ששומע איזה הברה וצלצול יחשב בכלל שומע אך זה בוודאי הוא דבר שאי אפשר לאמרו כלל:

וזולת כל אלה נלפע"ד ברור דאף בשומע ואינו מדבר דיוכל לגרש ע"י הרכנה כדאיתא בריש מי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים וכו' הרי אלו יכתבו ויתנו נראה דאינו יכול לגרש רק ע"י שאלת פיו ששואלין אותו בפירוש נכתוב גט לאשתך ואח"כ הוא הרכין בראשו ומסכים על שאלה זו אבל בלא שאלת פיו בפירוש לא מהני רמיזתו מה שהוא מרמז ואף שמרמזין אליו שיכתוב גט לאשתו והוא השיב ברמיזה שיכתבו לא מהני:

ומנא אמינא לה דהנה שם בגיטין בדף ע"א על מאי דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אמר ר' יוסף מאי קא משמע לן תנינא נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים וכו' הרי אלו יכתבו ויתנו אמר ר' זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם ופירוש רש"י אבל חרש דרב כהנא אינו שומע ואינו מדבר והקשו בתוס' בד"ה אמר ר' יוסף מאי קמ"ל תימא לר"י אדרבא תקשו לי' מתניתין כיון דאינו מחלק בין אלם לחרש למה לי יכול לדבר מתוך הכתב בהרכנה סגי ואומר ר"י דהא ודאי בחרש לא סגי בהרכנה אע"פ שכותבין לו נכתוב גט לאשתך ומרכין בראשו ובודקין אותו ג"פ לאו והן אלא דמדמי ר' יוסף הרכנה דאלם לכתיבה דחרש כמו שאלם ע"י הרכנה ניכר שמבין ומתרצה ועל ידי זה כותבין גט ה"ה חרש ששאלוהו בכתב והשיב בכתב יש הוכחה שמבין בטוב אע"פ שאם שאלוהו בכתב והרכין בראשו אינו מועיל כלום:

וקשה על דברי התוס' למה להו לצייר גבי חרש הרכנה בראש היכא ששאלו אותו בכתב נכתוב גט לאשתך והוא הרכין בראשו הא משכחת לה פשוט כמו שהוא מרמז שיכתבו גט לאשתו כן שואלין אותו ברמיזה וכדאיתא בגיטין בדף נ"ט חרש רומז ונרמז ויותר קשה על הכסף משנה בפ"ב מהלכות גירושין הלכה י"ו דכתב דבמשנה לא היה יכול למתני חרש רק אלם משום דבחרש לא משכחת הרכין בראשו דהא אינו שומע מה שיאמרו לו נכתוב גט לאשתך והוא ירכין בראשו הן וקשה אמאי לא משכחת לי' שגם המה ירמזו אליו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו אלא ודאי דהיכא דשואלין אותו ברמיזה והוא השיב ברמיזה בוודאי לא מהני גבי גט משום דרמיזה לא הוי בירור גמור אם יודע מה שמרמזין אליו וכדאיתא בתוס' יו"ט בהניזקין בדף נ"ט בסוגיא דחרש רומז ונרמז דכל אחד הוי רבותא יותר רומז הוי רבותא דהוא יכול לעשות ע"י רמיזה ונרמז הוי רבותא יותר אף שהמה ג"כ אין שואלים אותו בפה רק ע"י רמיזה דיוכל להיות דאינו יודע מה המה מרמזים אליו יעו"ש:

אך זה לא מהני רק לענין מטלטלין ולא לענין גיטין דצריך דוקא שהמה ישאלו אותו בפירוש והוא ירמוז על שאלתם דאז יודעין בבירור שמשיב על שאלתם:

וכן מבואר בפירוש בב"ח בסי' ק"ך וז"ל ולא מבעי' חרש שאינו שומע ואינו מדבר דלא אפשר לידע דעתו ע"י הרכנת הראש כשיאמרו לו נכתוב גט לאשתך כיון שאינו שומע מה שאומרים לו ואי אפשר אלא א"כ שיודע לכתוב ואז אפשר לכתוב לו נכתוב גט לאשתך והוא ירמוז בהרכנות ראשו או שיכתוב ג"כ בכתב יעו"ש הרי בפירוש מבואר בדבריו כאשר אמרנו דלא משכחת לה הרכנות הראש רק ע"י שאלה בפה או בכתב אבל שאלה ע"י רמיזה לא מהני:

וכל זה ברור דגם באלם ואינו שומע דיכול לגרש ע"י הרכנות הראש היינו דוקא באמרו לו נכתוב גט לאשתך והוא מרכין בראשו תשובה ובחרש שאינו שומע לא משכחת אמרו לשיטת הכסף משנה כאשר בארתי בחידושי ולשיטת התוס' משכחת לה ע"י שישאלהו בכתב היכא שיודע לכתוב אבל היכא שאינו יודע לכתוב כתב בפירוש הב"ח דלא משכחת לה בחרש הרכנה:

וא"כ בחרש דידן שאינו שומע קול דברים ואינו יודע לכתוב לא משכחת כלל האי דינא שיגרש ברמיזה אף אם אנו אומרים דמה ששומע קול צלצול יחשב בכלל שומע ובל"ה כבר בארנו דאין זה חשיב שומע כלל והרב הקדוש דקהלתכם בטח לא יעשה נגד שיטת הב"ח שהוא נכדו וגם אנכי מזרעי' דב"ח קא אתינא ותמיד תריצנא שמעתתא לשיטתו:

וגם בל"ה מי שנולד חרש ממעי אמו ולא שמע קול דברים מעולם ואף בכתב אינו יכול לדבר איך אפשר לכתוב הגט לשם גירושין שצריך שהבעל יצוה לסופר שיכתוב לשם גירושין או מטעם שליחות או מטעם דלא הוי לשמה עד שיצוה הבעל ואיך נוכל לידע אם כוונתו לגירושין דלמא רק יכתבו שלא תהי' בביתו או שלא תהי' עמו ביחד וגם היכא שהבעל אומר איני אישך איני בעלך לא מהני ודלמא כוונתו שלא יהי' עוד בעלה ורב כהנא דאמר דחרש יוכל לגרש היינו רק בפקח מעקרא ונתחרש אח"כ ויודע מאז ענין דברים וגירושין כדאיתא שם בגמרא דרב כהנא סובר כר' שמעון בן גמליאל דפקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין וגם היכא שיכול לדבר מתוך הכתב הרי יכול לקרות הגט ויודע מה שכותבין בגט וגם הוא יכול לכתוב הכל בכתב אבל בחרש שלא שמע מעולם קול דברים ואינו יכול לכתוב לא משכחת כלל שיגרש דברי ידידו הדוש"ת:

חיים אלעזר וואקס

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה