אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נא

סימן נ

ב"ה י"א סיון תרל"ד לפ"ק קאליש לב"ד מק"ק פלונית.

על דבר שאלתם בבתולה אחת שאחר התחונה ששה חדשים וארבעה ימים ילדה בן של קימא אם צריך להפריש מטעם מניקת חבירו:

הנה בראשית ההשקפה הי' נראה פשוט להתיר שיולדת לשבעה בוודאי יולדת למקוטעין ואף שצריך לפרוש תיכף אחר ביאה ראשונה ולמנות נקיים ואחר עבור ימי הנקיים שוב לא הוי בן ז' מ"מ נוכל לומר שנתעברה מביאה ראשונה ואף שאמרו אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הוא רק רוב אבל מיעוטא מתעברת מביאה ראשונה ועוד דהרי דעת מהר"י מינטץ הובא בש"ע אה"ע ס"ס ד' סי' י"ד להלכה דכיון דשפירא גרים היכא שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחילת כסליו ואע"פ שאין בניהם רק חמשה חדשים וב' ימים הוי בן ז' כיון דשפירא גרים ויום אחד או מקצת היום בחודש התחלת העבור וכן היום אחד בחודש הלידה או מקצת היום חשובים כשני חדשים וחשיב בן ז' וכבוד תורתם לא ביארו אימת הי' הביאה השני אחר הנקיים ויוכל להיות שהי' בסוף חודש ונמצא שאף שמחשבין הנקיים אחר ביאה ראשונה ג"כ יחשב לבן ז' וראיתי אח"כ בנו"ב בסי' כ"ב שכתב זאת לפשיטות. אך היכא שאירע מעשה כזה ונראה בה דברים מכוערים צ"ע בזה וכמו דמבואר בש"ע בסו' ס' י"ד הנ"ל לענין הא דאמרי' דאשתהי עד י"ב חודש היכא דרואין בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי ומכ"ש לענין שתתעבר מביאה ראשונה דנראה לשון הגמרא דאין מתעברת כלל מביאה ראשונה ואף אם נצדד דמיעוטי דמיעוטי הוי שתתעבר מביאה ראשונה היכא שהי' בה דברים מכוערים לא תלינן במיעוטי דמיעוטי וגם לענין דעת מהר"י מינטץ דשפירא גרים והוי בן קיימא בה' חדשים ואיזה ימים יום א' בסוף החודש מהעיבור ויום א' תחילת החודש מלידה הנה בזה יש מחלוקת גדול והבית מאיר גמגם על פסק זה דמהר"י מינטץ ושם בסוף הספר בקונטרס הנקרא צלעות הבית הביא שם תשובת הגאון מוה' טבלי אבד"ק ליסא בדבר זה וסיים שם וז"ל וכל זה אני כותב לפי השאלה כשנולד לה' חדשים שלמים ושני שפורים שלא לזוז מספק הרמ"א ולהכשירו לכהונה ואמנם כמו שאמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כן אפשר לומר בענינים כאלו אין להורות בזה אלא המורה במקום ההוא אולי בעיניו יראה ובאזנו ישמע ע"י חקירה ודרישה היטב שנשמע איזה דברים מכוערים על אשה זו קודם נשואין והי' אפשר לדמות קצת למ"ש הרמ"א שם בענין שתולין באשתהי יב"ח עכ"ד הגאון הנ"ל. ועתה עת לקצר מרוב הטרדות:

ועל השאלה השנית ששאלו ממני שאיש אחד נלקח לצבא ואשתו מעלה מעל שהעיד הרבני מוה' חיים ללוין שטיין בתורת עדות איך שבעצמו ראה בשנת תרל"ב העבר את האשה הנ"ל איך שדרה עם איש אחד חייט מק"ק זאלישיטץ בק"ק קראקע כאורח איש ואשתו ושמע ג"כ איך שיש להם ילד זנונים יחדיו ובהיותו שנה זו בק"ק קראקע התודע איך שנסו יחדיו למדינת אמעריקע ועוד העיד ר' צבי יעקב חייט אשר עוד בשנת תרל"א בא לפה חייט אחד מזאלשיטץ והשכיר א"ע אצלו למלאכתו של ר' צבי יעקב הנ"ל ועבד עבודתו אצלו שבוע אחת והי' אתו עמו אשה אחת אשר אמר עלי' כי היא אשתו וכאשר הכירו' כמה מבני העיר מפה אשר היא אשת האיש חייל הנ"ל אשר נלקח לצבא באו אליו מדוע מחזיק התועבה הזאת בביתו וגירש אותם ונסעו לקראקע:

ועתה האיש הנ"ל מבקש להתיר לו אשה אחרת זאת תוכן השאלה והנה לפענ"ד נראה להתירו לישא אשה אחרת ע"י שיזכה גט לאשתו הראשונה דהנה בש"ע בסי' א' סי' יוד איתא מי שנשתמדה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת ובס' ק"מ בס"ה איתא ואם אשתו מומרת זוכה לה גט ע"י אחר כמו שנתבאר לעיל בס"א אע"פ שחזרה בה אח"כ אינה צריכה גט אחר וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש מחמירין בזה וכתב הב"ש ע"ז בס"ק ז' וז"ל ויש מחמירים ולעיל בס"א פסק בפשיטות דיוכל לזכות גט לאשתו מומרת וכאן הביא דעת מהרי"ק המחמיר וצ"ל דווקא בנאסרה מחמיר ולא במומרת אע"ג לפי הטעם של מהרי"ק אין לחלק דהא כתב דיש להחמיר כדי לחוש לדעת הרי"ף דס"ל אף כשיש זכות לה מ"מ אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה מ"מ במומרת כבר נתפשט המנהג כמ"ש שם לא בעינ' למשכינו נפשאי ממנהג מקומות לכן מחלק בין מומרת לנאסרת עכ"ד הב"ש:

והנה לפום רהיטא דהיכא שדרה עם בעל אחר כאורח איש ואשתו דדין מומרת יש לה וגם יש לומר החילוק בין מומרת דמזכה לה גט ע"י אחר ולא בנאסרת על בעלה מטעם אחר ולא מטעם הב"ש דרק במומרת זכות היא לה שחוזרת ומזנת בכל שעה והיא זכות לה להצילה מעבירה אבל מה שנאסרת פעם אחת על בעלה ואינה מופקרת לזנות אפשר דלא הוי אצלה זכות אף דבל"ה נאסרה על בעלה מ"מ אם תרצה תוכל בעצמה לבוא ולקבל גט וכן ראיתי בנו"ב בסי' צ"ב שכתב בפירוש חילוק דהיכא דנאסרה על בעלה עדיין לא הוי זכות רק במומרת שמזנה והולכת וזהו החילוק בין מומרת לנאסרה על בעלה יעו"ש וא"כ בצד שדרת עם איש אחר כאורח איש ואשתו ויש לה ילדים ממנו בוודאי זכות היא לה. שבתי וראיתי בחתם סופר בס"ג שכתב ג"כ להתיר היכא שהיא מופקרת תמיד לזנות עי"ש אך הנה הנו"ב בסי' הנ"ל שדי בה נרגא בההוא פסקא שסיים וכל זה אם נתברר שכבר נאסרה על בעלה אבל אני תמה איך נתברר כיון שהיא הרחיקה נדוד אין מקבלין עדים שלא בפני ורוב הפוסקים הסכימו שאף בדיעבד לא מהני ועיין בב"ש בסי' י"א סקט"ז עכ"ד הנו"ב ולפי דבריו נפל גם התירא שלנו בבירא שנתקבל העדות שלא בפני האשה:

אך עדיין יש לדון בדבר ניהו דלאסור האשה על בעלה אין מקבלין עדות שלא בפני' אבל לענין איסור דתר"ו אפשר לומר דהוי כשאר איסורים דאינו נוגע רק לו לבדו אם יוכל לעשות זאת ושפיר אפשר לקבל העדות או דנימא דגם איסור זה לישא אשה על אשתו הוי ג"כ בדבר חיובי איש לאשתו כיון דהנושא אשה על דעת מנהג אותו מקום נושא וממילא הוי החיוב נגדה שלא לישא אשה אחרת וכמו שכתב הנ"י בשם הריטב"א בסוף פרק הבא על יבמתו דהנושא אשה במקום שאין נוהגים לישא ב' נשים דאמרינן כל הנושא על דעת מנהג המדינה הוא נושא ודין גמור הוא שנתחייב לה שלא לצערה ע"י ב' נשים ושוב אין מקבלין עדות שלא בפני' אך עכ"ז נראה כיון דהאשה אינה כאן כלל ונסעה לאמעריקא ואינה מצערה עתה בלקיחת ב' נשים אין שייך כאן החיוב שכנגדה שלא לצערה ואם מצד איסור חרם דר"ג על זה אפשר לגבות עדות ואי משום שתבוא אח"כ ותתבע אותו אז יקום הדין בניהם ואם יתברר ששקר היא יגרש החדשה אשר ישא עתה וגם אפשר לומר לפי המבואר בש"ע בסי' כ"ח ס"ח דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא רק בתובע שמביא עדים להוציא אבל בנתבע שמביא עדים לפטור מקבלים שלא בפני בע"ד והוא מהר"ן בפרק אלמנה ניזונית וכאן הוי לפטור א"ע מהחויב שחייב לה אך לפי דברי מהרי"ט בחלק חו"מ בסי' ל"ב הובאו דבריו במפרשי הש"ע דהא דאמרינן דהנתבע מביא עדים שלא בפני הבע"ד היינו כשבאין להוציא מידו ומהני עדות העדים שלא להוציא מאתו אבל לענין שיפסול השטר ויפטור מהחוב אין גובין שלא לפני בע"ד וגם דעת הרמ"א נראה כן הוא שכתב שם בתשובתו בסי' י"ב דלהעיד על אשה שזנתה לענין אם מותר לגבות עדות שלא בפני' אם שלחו אחרי' ולא באה לענין להפסידה כתובתה וקשה דלענין להפסידה כתובתה הוי לפטור. ובל"ה מקבלין שלא בפני בע"ד. אך ע"כ דלפטור מהחיוב שפיר צריך להיות בפני בע"ד ובל"ה בנ"ד כיון דכל עיקר דיכול לזכות לה גט ולישא אחרת הוא משום דאשתו נאסרה עליו וכיון דלענין שתאסר עליו צריך להיות גביות עדות בפני' ובל"ה אינה אסורה עליו שוב אינו יכול לזכות לה הגט ולישא אשה על אשתו וכמבואר בת' רמ"א סימן י"ב הנ"ל ובספר כתב חותני הגאון ישועות ישראל לענין אם שלחו אחרי' ולא באה אם מותר לגבות עדות שלא בפני' וכתב דאף דבדיני ממונות במקום צורך גדול מותר לגבות עדות שלא בפני' אבל לענין לאסור האשה בעינן דוקא בפני' וממילא כיון דלאסור האשה לא נוכל לקבל העדות שלא בפניה אף אם מסרבת ה"ה להפסידה כתובתה אין מקבלין העדות יעו"ש וה"ה בנ"ד לענין להתיר לו אשה ואפשר לומר שלא לעגן את האיש ולהתיר לו ע"י היתר ממאה רבנים ג"כ קשה לפניו מאוד אפשר דלצורך גדול כזה מותר לגבות עדות שלא בפני האשה אך מדברי הנו"ב לא נראה כן:

אך נראה לי עצה בענין זה לפי המבואר בשאלה שכמה אנשים ראו איך שדרה עם חייט מזאלשיטץ והחייט הנ"ל הי' אתה עמה שבוע אחת אצל ר' צבי יעקב חייט ובאו האנשים האלה וצעקו מרה ע"ז וגירש אותם ר' צבי יעקב מביתו שיוכלו אלו האנשים לדון דין זה שיכול לזכות לה הבעל הגט ע"י אחר מאחר שהמה בעצמם ראו והיכא ששלשה ראו ביום בעת שהוא כשר לדין אזי יוכלו לדון ע"פ אותו ראיה וא"צ קבלת עדות מחדש דלא תהי' שמיעה גדולה מראיה אך כל זאת אם יהי' חד בהו דיודע דינים אבל אי לית חד בהו דידע פסולים לדון מ"מ נראה דבכה"ג יש עצה דהנהו שלשה יוכלו להגיד עדותם לפני ב"ד ושפיר מהני כפי המבואר בח"מ בסי' ג' ס"א דאף דלית בהו חד דידע מ"מ יכולין לקבל הטענות ולשלחם לפני ב"ד דלענין קבלת עדות שפיר יכולין לקבל אף שלשה הדיוטות לגמרי א"כ שייך בהו ג"כ לא תהא שמיעה גדולה מראיה דהרי המה יוכלו לשמוע ג"כ הטענות מפי העדי' דלא גרע הראי' שלהם משמיע' והראי' הי' לפני הבע"ד ואז היו יכולים לגבות העדות לפני הבע"ד ומכ"ש דהראיה שלהם מהני ניהו דהמה לא יוכלו לדון ע"ז מ"מ יוכלו לשלוח הטענות לפני הב"ד ולא הוי עד מפי עד והוי כאלו נתקבל העדות בפני ב"ד מכ"ש היכא שהמה בעצמם ראו שיוכלו לשלוח עדותן לב"ד אחר ואינם צריכים לחזור ולהעיד בפני ב"ד אף שלא ראיתי דין זה מפורש היכא דשלשה ראו המעשה והמה הדיוטות גמורים דליכא חד בהו דידע אם אמרינן לענין זה לא תהי' שמיעה גדולה מראיה לענין שיוכלו לשלוח עדותן לפני ב"ד ולשיטת האומר דכל עד יוכל לשלוח עדותו בכתב אם אינו אלם וראוי להגיד אין נ"מ דבל"ה יוכלו לשלוח עדותן לפני ב"ד אך נ"מ בנ"ד היכא דהבע"ד אינו כאן ולא יוכלו עתה להעיד אבל אם נימא בזה לא תהי' שמיעה גדולה מראי' מהני דבשעת שראו אז הי' בפני הבע"ד והי' אפשר אז לקבל עדות שוב הראי' מהני ואף שאלו השלשה לא יוכלו לדון בדבר מ"מ לקבל עדות יכולים המה ושוב מהני מה שראו כאלו קבלו המה העדות לענין שב"ד אחר ידונו על פיהם וזה נראה לי ברור:

אך הנה בגוף הדין דשלשה הדיוטות דליכא בהו חד דידע שמותרים לקבל עדות אף שאינם ראוים לדון המהרי"ט בחו"מ בסי' מ"ו פסק בפשיטות דהוא מהדין דלענין לקבל עדות אינם צריכים להיות גמירי דינא כלל וכן הוא בת' מהר"ם פאדווא בסי' מ"ג והשער משפט הביאם אך הוא שדי בה נרגא מדברי המרדכי בפרק זה בורר ובספר כתב חותני הגאון בישועות ישראל הביא דרק תקנות חכמים הוא וא"כ אפשר לומר דהוא רק בממון תקנו כן אבל לא לענין לאסור אשה לבעלה לא יוכלו שלשה אלו לגבות עדות מ"מ נראה לי להקל בזה ובל"ה יש להתיר שלא לעגן האיש הנ"ל ולגבות שלא בפני' וימחלו לכתוב גם לכבוד חותני הגאון מופת הדור שיחי' ואם גם הוא יסכים לדבר יעשה מעשה:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה