נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מט
שוב שנית על התשובה הנ"ל.
מה שנסתפקתי וראיתי בספר כתב חותני הגאון נר ישראל אבד"ק קוטנא בספרו הנחמד ישועות ישראל בס' ל' שנסתפק ג"כ בזה בהלואה אחר הלואה ועד מכחיש עד אחד מאלו כנ"ל אם בטל העדות כיון שאחד מכחיש אחד בטל עדותו ולא נשאר רק עד אחד או שאין עד אחד יוכל לבטל עדות גמור מהתורה וחותני הגאון נ"י הביא שבשו"ת הרא"ש כלל נ"ט נראה מבואר דבכה"ג בטל העדות ששם הי' מעשה שאחד העיד שאיש אחד נתן מתנה לחתנו בית אחד ועוד הי' עד שני שהעיד שדר חתנו שני חזקה בהבית הנ"ל אך הי' עד שהי' מכחיש המתנה ומבואר שם דאף דעדות מהמתנה עם שני חזקה מצטרפים מ"מ כיון דעל המתנה אחד מכחישו והוי עדות מוכחשת לא נשאר רק עד אחד הרי מבואר דאף דאלו השנים מצטרפין ונאמנים ע"פ דין להוציא ממון על פיהם כיון דעד אחד מכחיש בהמתנה נתבטל כל העדות דהוי הכחשה חד נגד חד ולא נשאר רק עד אחד:
והנה לפענ"ד נראה להביא ראיה דבכה"ג כיון דאלו השנים מצטרפין ע"פ דין לעדות גמור לא מהני מה דעד אחד מכחיש אחד משני אלו לבטל העדות:
דאל"כ יוקשה מאי דהגמרא טרח בשבועות העדות למצוא מקום דעד אחד יהי' חייב קרבן שבועה שיהיה נפקא מיני' מעדותו ומצייר בעד סוטה ושכנגדו חשוד על השבועה ובנסכא דרב אבא ובעד מיתה:
ולא קאמר דמשכחת לה בכה"ג בהלואה אחר הלואה ואיכא שני עדים כל אחד על הלואה מיוחדת דדנין על פיהם ורוצה הנתבע להביא עד אחד להכחיש הלואה אחת דבאותו עדות שהעד אחד לחוד יעיד יתבטל העדות דהוי רק חד נגד חד ולא ישאר רק השני דהוא עד אחד וממילא בטל כל העדות והוא לא רצה להעיד דנפקא מינה לענין ממון ושפיר חייב קרבן שבועה ואין לומר דכיון דעכ"פ ישאר עד השני ויתחייב שבועה ויוכל לומר לו מי יימר דמשתבעת כדאמר שם בגמרא בחשוד על השבועה דעדיין משכחת לה בקרקע כהך עובדא דהרא"ש דעד אחד העיד על המתנה שנתן לו בקנין והשני מעיד שאכל שני חזקה והוא הביא עד להכחיש המתנה כהך עובדא דהרא"ש דהעד אמר שהי' באותו מעמד ולא נתן מתנה בכה"ג כיון שאחד יכחיש המתנה לא יתחייב אף שבועה כיון דהוי קרקע ואין נשבעים על כפירת שיעבוד קרקעות ושפיר ישאר הקרקע שלו על ידי העד הזה שיכחיש המתנה ושפיר חייב קרבן שבועה:
עוד נראה לי ראיה אם נימא דהיכא דעד אחד מכחיש אחד מעדי הלואה אחר הלואה בטל כל העדות כיון דאחד נכחש מאחד ולא נשאר רק אחד מ"מ זה בוודאי נראה ברור היכא דכבר פסקו הב"ד על פי אלו שני עדים שהעידו בהלואה אחר הלואה והוציאו ממון על פיהם או היכא שאלו עדים העידו על פרעון השטר בפעם אחר פעם כמבואר בח"מ בסי' ל' בסי' דהיכא דאחד אומר דפרעו מנה בניסן ואחד אומר שפרעו מנה באייר מצטרפים יחד לפטור ממנה אחת היכא שכבר פסקו הב"ד שפטור ממנה אף שבא אח"כ עד אחד והכחיש אח"כ אחד מהעדים בוודאי אינו חוזר הדין כמבואר בנמוקי יוסף בריש בבא מציעא לענין עד אחד דאינו פוטר משבועה אך היכא דהחיוב שבועה היא ע"י עד אחד אם בא עד להכחיש ממילא נסתלק עדות העד הראשון וכאלו אין כאן עדות כלל דהוי עדות מוכחשת ולא אמרינן כיון דהתורה חייבה שבועה לענין עד אחד הוי כשנים ושוב אין השני יכול להכחישו דזה לא אמרינן רק היכא דנעשה מעשה ע"פ הראשון אז אמרינן דהוי כשנים כיון שכבר נעשה מעשה על פיו כגון בעד מיתה דאמרינן כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשניים כיון שהתירו הב"ד להנשא דתיכף שהתירו הב"ד היא זכתה בעצמה והוי כאילו נעשה מעשה וכן בעד טומאה בסוטה צריך לומר כיון שכבר אסרו אותה לבעלה והפסידה כתובתה הוי נעשה מעשה ושוב אין עד השני יוכל לסתור דמה שהאמינה התורה עד אחד הרי היא כשנים אבל לענין שבועה אף שהב"ד פסקו השבועה כל זמן שלא נשבע לא חשיב נעשה מעשה ולא אמרינן בזה כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים וכיון שהשני מכחישו סליק חד לגבי חד וכאלו אין כאן עדות ופטור משבועה אף למ"ד דעד המסייע אינו פוטר משבועה כאן פוטר דהוי עדות מוכחשת ומש"ה בשבועות השומרים אינו פוטר ורק בשבועות ע"א פוטר דסליק חד לגבי חד יעו"ש:
ולפי זה ברור דגם בהלואה אחר הלואה היכא שכבר נעשה מעשה על פיהם והוציאו הב"ד ממון על פיהם או שבאו לפטור כנ"ל הדין בש"ע בס' ל' היכא שאחד אומר שפרע מנה בניסן ואחד אומר שפרע מנה באייר דמצטרפין והב"ד פטרו להבע"ד ממנה אחת ואח"כ בא עד אחד והכחיש פרעון אחת דלא מהדרינן דינא כיון שכבר נעשה מעשה ולא מסלקינן חד לגבי חד ויתבטל העדות כיון דכבר נעשה מעשה ע"פ עד הראשון ומה במקום שהאמינה התורה עד אחד ונעשה מעשה על פיו כיון שכבר נאמן מהתורה דינו כעדות גמור ואין השני נאמן להכחישו לסלק חד לגבי חד כיון דעדות הראשון נאמן מהתורה אף שהוא אינו רק אחד מכ"ש היכא שיש כאן שני עדים ומן התורה נאמנים וכבר נעשה מעשה על פיהם ע"י שנאמנים ע"פ התורה. שלא יוכל עד אחד לבטל:
ודברים האלה איתא בספר חותני הגאון נר ישראל בספרו ישועות ישראל אך היא חילק בין היכא שמעידים על שני מנים מתחלפים דאין אנו מאמינים לשניהם ורק על מנה אחד פוסקין הדין דבכה"ג אין אנו פוסקין ששניהם אומרים אמת יוכל השני להכחישו לבין היכא שמעידים רק על מנה אחת כגון בהודאה אחר הודאה או בעובדא דהרא"ש שאחד העיד על קנין מהמתנה ואחד על שני חזקה דשפיר אנו פוסקין דשניהם אומרים אמת יעו"ש ולדידי צ"ע דאף בשני מנים מתחלפים כיון דכבר נעשה מעשה אין אחד יוכל להכחיש ובמנה אחת בוודאי הדין כן:
וא"כ יוקשה לי על מאי דאיתא בקידושין בדף ע"ד נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שהבעלי דינים עומדים לפניו ומקשה בגמרא ונהדר ולדייני ולמה לי נאמנות שלו ומתרץ בשודא דדינא דתלוי בסברות הדיין למי הי' אוהב יותר הנותן מתנה והקשו בתוס' דא"כ גם הסברא יוכל עתה לומר הדיין:
ולפי הנ"ל משכחת לה היטב בהלואה אחר הלואה והיינו לפטור וכדאיתא בש"ע בסי' ל' היכא שאחד מעיד שפרע מנה בניסן ואחד באייר דמצטרפין לפטור חד מנה (או בהודאה אחר הודאה בכה"ג לפטור והוא לדברי חותני הגאון נ"י דרק בהודאה אחר הודאה מהני דמעידין על מנה אחת והדיין אומר שכבר פסק שמצטרפין אלו העדים כר' יהושע בן קרחא (או בשאר חילוקי דינים המבוארים שם בסי' ל' ובסמ"ע) והבע"ד רוצה להביא עד אחד להכחיש אחד מהעדים אך כיון שהדיין כבר פסק ע"פ אלו שני עדים ונעשה מעשה על פיהם היינו כיון שכבר פטר את הלוה לשלם המנה בשטר הוי כנעשה מעשה כיון שהוא מוחזק כנ"ל דברי הנ"י בעד מיתה דזכתה בעצמה ושוב אין העד השני נאמן נגד שנים אמנם הבע"ד מכחישו דלא פסק הדיין כן שמצטרפים העדים ופטור הבע"ד ואמרינן שנאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי ולא קשה דניהדר ולדייני שאומר הבע"ד שיש לו אחד להכחיש אחד מהעדים ויהיה עדות מוכחשת ולא ישאר רק אחד אין עד אחד נאמן אבל אם כבר נפסק הדין והוי כשנים כיון שכבר נפסק הדין על פיהם אין אחד יוכל להכחיש ושפיר נאמן הדיין לומר שכבר פסק כן הדין ולא קשה דניהדר ולדייני:
ולכן הי' נראה ראי' מכאן דאף שכבר נפסק הדין ע"פ שני עדים עדיין יוכל אחד להכחיש אחד אך כבר הבאנו דאי אפשר לומר כן לשיטת הנ"י דכיון דנפסק הדין בוודאי אין עד נאמן ואינו קם לממון ושוב ע"כ צריך לומר להיפך דאף שעדיין לא נפסק הדין ע"פ שני עדים לא יוכל להכחיש אחד מאתם כיון דאיכא על עדות זה שני עדים ומש"ה אין נ"מ שם בדיין שאמר לזה זכיתי ודו"ק: