אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן מח

סימן מז

אל כבוד ידידי הרב המה"ג אבדק"ק פ"פ נ"י:

על דבר שאלתו באחד שהי' שמו אברהם יצחק בר' יעקב ונשא אשה ודר עמה כעשר שנים ולא הי' לה בנים וגרשה ואח"כ נשא אחרת ודר עמה י"ב שנים וג"כ לא הי' לו בנים ונפטר בעיר עשיץ בגאליציע ואנשי קהילתו מוכרים כי הי' לו אח ומשה הי' שמו ובערך שלשים שנה עקבותיו לא נודעו ונשארה אשתו זקוקה ליבם ונודע אחר זמן אחר מותו שיש עדים ששמעו ממנו בחיים חיותו כי אחיו משה כבר מת ויש עד אחד בעיר טשיצץ שאמר ששמע ממנו קודם מותו שאמר שאחיו מת כפי אשר יבואר הכל:

בק"ק פ"פ העיד הרבני מו"ה צבי יוסף בן מו"ה יצחק ואנן העיד בתורת עדות איך שזה כחמשה עשר שנים הי' אצל ר' אברהם יצחק הנ"ל אחר פטירת אביו ר' יעקיל באו אליו היורשים לתבוע ירושתם והגיד לו אחר שיתפשר עם אלו היורשים שוב יבוא אחיו ר' משה והשיב הלואי שכבר הי' אחרית גיסו דוד כמו אחיו ר' משה שכבר נצמח עליו חציר כי הוא מת ולא עלתה על דעתו לשאלו מאין יודע שאחיו מת עוד העיד הרבני מו"ה זאב דוד מכפר אבראמאוי שבעת שבא ר' אברהם יצחק הנ"ל מאונגארין שנסע ליקח ירושה מדודו ר' ליב האלמן ושאל אותו מדוע יקראו רק אותך להירושה הלא יש לך עוד אח והשיב לו אחי איננו מיין ברודער איזט שוין ניכט דא כל זה הי' בפ"פ:

ושוב בעיר טשיטץ הוגבה עדות:

ר' דוד בער מוצנעך העיד שבשעה שהי' מונח חילי ר' אברהם יצחק הנ"ל מק"ק פ"פ ממדינת פאלען שאל ר' מיכל לאנג נ"י אותו אם יש לו אחים ואמר כי יש לו אח ואין לו בנים וזה כשבעה עשר שנים אשר עקבותיו לא נודעו לא נדע מקומו איו זאת העיד ר' בער מיצנער הנ"ל:

עוד העיד שם הרבני מו"ה מיכל לאנג נ"י בעצמו איך ששאל את ר' אברהם יצחק הנ"ל בחליו אם יש לו בנים והשיב שאין לו בנים ואח"כ שאל אותו אם יש לו אח והשיב שהי' לו אח אך זמן כביר שאיננו ושאל אותו אם מת והרכין בראשו כאומר הן ושאל אותו אם נפטר בעירו בפ"פ או במקום אחר והשיב לו הנ"ל מה יסכין לך בזה ולעת ערב חזר ושאל אותו שיאמר לו באיזה מקום נפטר אחיו והשיב לו כבר הגדתי לך אין בי עוד כח לדבר:

ואח"כ שוב שלחו הב"ד אחרי ר' בער מיצנער ואחרי ר' מיכל לאנג ביחד יען כי כפי הגביות עדות יש סתירה מעדות ר' בער מיצנער לעדות ר' מיכל לאנג כי ר' בער מוצנער העיד שר' מיכל לאנג שאל החולה אם יש לו אח והשיב כי הי' לו אח וזה כשבעה עשר שנים עקבותיו לא נודעו וא"כ לא ידע אם הוא חי או מת ור' מיכל לאנג העיד כי הרכין בראשו שמת ולכן קראו אותם שנית לפני הב"ד ושאלו את ר' מיכל אם הנפטר הי' אז שפוי בדעתו בשעה שהרכין בראשו שאחיו מת והשיב בתורת עדות שהי' שפוי בדעתו כאחד אדם:

והנה בעדות ר' בעריל הנ"ל הוא ספק מגביות עדות אם ר' מיכל שאל את הנפטר ותשובת הנפטר שמע ר' בעריל בעצמו או שר' מיכל בעצמו שמע תשובת הנפטר והוא שמע רק מפי ר' מיכל והי' נ"מ גדולה בזה שאם ר' בעריל בעצמו לא שמע מהנפטר רק מר' מיכל וכיון שר' מיכל אמר אז חוץ לב"ד יוכל לחזור בעת שיגיד לפני ב"ד ור' מיכל אמר שלא העיד אז לפני הב"ד באשר חשב שהאלמנה תתן לו בעד הגביות עדות שהיא לטובתה וגם הב"ד לא שלחו אחריו אז (וגם זולת זה כיון שאומר בשם ר' מיכל ור' מיכל מכחישו הוא נאמן יותר כאשר הארכתי במקום אחר ולקמן יבואר כמו באשה שאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם והחכם מכחישה) אבל אם יאמר שהוא בעצמו שמע תשובת הנפטר על שאלת ר' מיכל אז הוי שני עדים המכחישים זה את זה וכאשר שאלו עתה את ר' בעריל עוד הפעם בתורת עדות והזהירו אותו שיעיד האמת ומוכרח להגיד בלי שום משכורת ואם יקח שכר העדות בטל והעיד עוד הפעם שהוא בעצמו שמע מהנפטר שאמר שיש לו אח אך שזה כחמשה עשר שנים לא נודע לו ממנו אם הוא חי או מת אך מסתמא מת באשר לא נשמע ממנו אמן כביר זאת השיב על שאלת ר' מיכל הנ"ל ששאל ר' מוכל את הנפטר הנ"ל על כל הנ"ל וזאת העיד עתה. הב"ד במעמד ר' מיכל הנ"ל ור' מיכל הנ"ל הכחישו שבעת ששאל הוא את המנוח הנ"ל לא הי' שום אדם זולת הוא לבד בהחדר עם החולה ושאלו הב"ד את ר' בעריל הנ"ל באיזה יום הי' המעשה הזו ואמר ביום ב' ואמרו לו הב"ד הלא כפי עדותו של ר' מיכל ששאל אותו שני ימים קודם פטירתו א"כ הי' השאלה ביום א' וע"ז השיב ר' בעריל שאינו זוכר בבירור אם הי' ביום א' או ביום ב' ועוד שאלו את ר' בעריל הלא בשנה העברה העדת שזה י"ז שנים לא נודע מאחיו ועתה אתה אומר ט"ו וע"ז השיב שלא דקדק כל כך ועוד שאלו אותו שם הב"ד אתה אומר עתה שהמנוח אמר מסתמא כבר מת אחיו ומדוע לא העדת זה בשנה העברה וע"ז לא השיב מאומה וגם בעת שבא ר' בעריל לפני הב"ד הגיד מה זאת המצוה להעיד להאלמנה ומדוע לא שלמה בעד הטלית מהקהל שקברו בו את בעלה המנוח:

ובשנה העברה כשהעיד ר' בעריל לפני הב"ד העיד סומא אחד שמו ר' שבתי ג"כ כדבריו ועתה שאלו הב"ד שנית את הסומא ר' שבתי הנ"ל ואמר ששמע מפי ר' מיכל והוא בעצמו לא שמע מאומה עכ"ד הגביות עדות:

והנה הרב השואל נסתפק אם יש לסמוך על עדות ר' מיכל מאחר שר' בעריל מכחיש אותו והוי שני עדים המכחישים זו את זו דעדות שניהם בטלה אך אפשר לומר דעדות של ר' בעריל אין בו ממש מאחר שנראה קצת שנאה בדבריו מה שאמר שאין מצוה להעיד לה ושלא שלמה בעד הטלית וגם לאשר אמר ר' בעריל בשנה העברה כי הסומא ר' שבתי הי' ג"כ באותו מעמדה ובשנה העברה שאלו הב"ד את הסומא הנ"ל ואמר שהאמת כדבריו ועתה שלחו הב"ד אחר הסומא ואמר שלא שמע הדברים מפי המנוח בעצמו רק מפי ר' מיכל וא"כ כפי דברי ר' בעריל שאומר עתה מכחישו הסומא ג"כ שהרי הוא אמר שהסומא שמע ג"כ הדברים האלה וכפי דבריו עתה שמעו הדברים מהמנוח בעצמו והסומא אומר עתה שלא שמע מהמנוח בעצמו ושוב הוי הכחשה מהסומא ג"כ (אך סומא פסול להעיד אף אם מכיר הקול ומכוין העדות כמבואר בגמרא ובח"מ בסי' ל"ה מדכתיב או ראה):

עוד העיר הרב הנ"ל לפי שר' בעריל אמר אחרי החקירה והדרישה שאינו יודע באיזה יום הי' ולפי המבואר בש"ך בסי' ל"ג ס"ק פ"ז אף בדיני ממונות שא"צ דרישה וחקירה באם חקרו ואמר א"י בחקירות עדותו בטילה וחולק שם על הריב"ש ע"ש א"כ בנ"ד עדות של ר' בעריל בטילה ואף שהאחרונים חלקו בזה על הש"ך מ"מ כל זה הוא בדיני ממונות אבל בדיני נפשות לד"ה באומר א"י בחקירות עדותו בטילה וכפי המבואר בטור אה"ע בסי' י"א דעות חלוקות בזה באם באו עדים לאסור אשה לבעלה אם צריכין דרישה וחקירה ואף דעת החולקין בזה טעמם כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי ואינו צריך דרישה וחקירה ואף בארוסה דלית לה כתובה כיון דרוב נשים אית להו כתובה דמי לדיני ממונות וא"כ אפשר לומר דזה הוא לאסור אשה לבעלה דהוי נ"מ לענין כתובה להפסידה כתובתה אבל להעיד על אלמנה שנמצא לה יבם אינו נ"מ לענין ממון שפיר צריך דרישה וחקירה כן הוא דברי הרב הנ"ל אך באמת גם ביבם הוי נ"מ לענין ממון ולענין ירושת הנכסים כמבואר בש"ס ובשלחן ערוך אבן העזר בסימן ק"ס:

ועוד יש לומר דניהו דעדות ר' מיכל ור' בעריל הוי עדות מוכחשת ובטילה לגמרי עדיין יש לסמוך על עדות ר' צבי יוסף ואנך שהעיד גם כן ששמע מהמנוח שאחיו כבר נצמח עליו חציר אך על זה שוב על העד גופו יש פקפוק גדול אם להאמינו לעדו' כי כפי מכתבו פסול לעדו':

אך עדיין נוכל לסמוך על העד זאב וואלף הנ"ל שהעיד גם כן שהמנוח השיב לו בזה הלשון מיין ברודער אי״ט שוין ניט דא והוי עד מיתה ואף שבעד אחד ביבמה הוי מחלוקת הפוסקים עכ"ז הסכמות כל הפוסקים דבמקום עיגון נוכל לסמוך על הפוסקים דעד אחד ביבמה מהימן ומהימן העד אחד שאמר בשם הבעל:

והנה לפי המבואר בסי' קנ"ו היכא דליכא עדים שיש לו אחים רק שמוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים אבל היכא דאיכא עדים שיש לו אחים איכא שני דעות אם נאמן לומר דיש לו בנים והיכא דנאמן לומר דיש לו בנים ה"ה דנאמן לומר דמתו האחים דרק שאין לו אחים אינו נאמן דהוא נגד החזקה אבל שמתו האחים שאינו נגד החזקה נאמן כדאיתא ברמב"ן דבאומר סתם אין לו אחים נוכל לתרץ דבריו דמתו האחים כדי שלא יסתור החזקה:

אך עדיין מסופק כ"ת דכאן יש עדים שהי' לו אחים ולדעת האומרים דהיכא דיש עדים אינו נאמן ג"כ בנ"ד אינו נאמן והב"ש בסי' קנ"ו בס"ק כ' שכל הפוסקים מסכימים לזה ורצה לחלק כיון דזה זמן כביר שלא נשמע מאחיו לא הוי כעדים שיש לו אחים רק כחזקה והבית מאיר חולק על הב"ש מה דאמר דכל הפוסקים מודים היכא שיש עדים והביא שהרשב"א חולק על זה והסכים להקל במקום עיגון אלה דברי כ"ת:

עוד העיר כבודו דמה שהבעל נאמן לומר יש לו בנים הוא משום מיגו דבידו לגרשה וכאן שאמר לפי תומו ולא הי' כוונתו להתיר לא שייך מיגו:

והוסיף עוד בכחא דהתירא דהנה הראשונים הקשו לפי שיטת הסוברים דעד אחד נאמן ביבמה ונאמן אף פסול א"כ למה אנו צריכין לומר דהבעל נאמן מטעם מיגו ולא מטעם עדות ותירץ הרמב"ן ז"ל דהבעל לא ירא לשקר דסובר שלא תדקדק אחריו בחייו ולאחר מותו לא איכפת לי' שיתגלה שקרותו והרשב"א תירץ משום דסמכא על הבעל טפי ולא דייקא והראב"ד ז"ל כתב דבאמת באומר מת אחיו מהימן מטעם דהוא עבידא לאיגלויי רק באומר יש לי בנים אינו נאמן רק מטעם מיגו דהוא מלתא דלא עבידא לאיגלויי:

והנה לשיטת הראב"ד בוודאי יש להתיר בנ"ד דלענין זה שאמר שאחיו מת נאמן אף בלא טעם מיגו רק כמו עד דהוי מלתא דעבידא לאיגלויי:

אך אף לשיטת הרמב"ן והרשב"א נראה דכאן מהימן דלשיטת הרשב"א דסומכת על הבעל טפי ולא דייקא זה שייך היכא שאומר הבעל בפירוש להתירה דאז סומכת עליו אבל במסיח לפי תומו אין סומכת עליו וכמו שמביאים בשם מהר"א בן ששון דהיכא דאמר הבעל דיש לו בנים קודם נשואין שפיר נאמן דאז דייקא אחריו כיון שאמר זאת קודם שהי' בעלה וה"ה במסיח לפי תומו ולשיטת הרמב"ן דלא יחוש לשקר זה שייך היכא שמעיד בתורת עדות אפשר לומר דמהני מטעם שירא לשקר מטעם דעבידא לאיגלויי והבעל אינו ירא שלא תדקדק אחריו בחייו אבל מאי דמהני במסיח לפי תומו לא שייך לומר דעהני מטעם דירא לשקר מטעם דעבידא לאיגלויי דהרי במסיח לפי תומו הוא אומר ומאי שייך בזה דירא וע"כ דמסיח לפי תומו מהני כמו היכא דמעיד דנאמן מטעם דעבידא לאיגלויי כן מסיח לפי תומו נאמן וא"כ אף בעל מהימן במסיח לפי תומו דבכל מסיח לפי תומו לא שייך שירא לשקר ואעפ"כ נאמן ה"ה הבעל נאמן ואין חילוק בין בעל לאחר והשואל לא ביאר דבריו אך תוכן כוונתו בוודאי כן הוא:

עוד העיר על מה שאמר קודם מותו אם מהימן לפי דברי התוס' בקידושין דקודם מותו אינו נאמן דלא שייך מיגו דשמא אין בו כח ליתן גט (ובפרט בנדון דידן דכאשר שאל אותו עוד הפעם אמר לו שיניח אותו שאין לו כח להשיב וא"כ לא הי' לו כח ליתן גט ג"כ) ועי"ש בתוס' קידושין בדף ס"ב ע"ב:

עוד נסתפק הרב השואל הנ"ל על דעת סברת הרשב״א דמש"ה הבעל אינו מהימן כעד דעלמא משום דלא דייקא אחריו לפי סברת מהר"א כן ששון דבאם אמר הבעל קודם נשואין לא שייך זאת ואם כן בנדון דידן שבעדות העדים שהעידו הדבר בספק לנו באיזה זמן הי' זאת ואולי עוד קודם נשואין ואז נאמן:

ומה שנראה לדינא הנה אם נסלק עדות אלו השנים ששמעו קודם מותו כיון דהוי עדות מוכחשת לא ישאר רק עדות ר' זאב דוד שאמר ששמע ממנו שאחיו איננו שהראשון פסול לעדות והנה בעדות עד אחד ביבמה במקום עיגון יש להתיר כשיטות הרבה פוסקים אך בעצמי נסתפקתי דברי"ף פסק דעד אחד ביבמה נאמן ולא נזכר הדין בעד מפי עד וגם ברמב"ם נתבאר הדין דעד אחד ביבמה נאמן ולא הוזכר גם כן הדין דעד מפי עד אך הרמב"ם כתב דעד אחד נאמן ביבמה כמו באשת איש אפשר דכלל בזה ג"כ עד מפי עד אך בש"ע מבואר דאף עד מפי עד נאמן:

וראיתי אח"כ בנו"ב מהדו"ת בס' עמד בזה אם עד מפי עד נאמן ביבמה ונסתפק הנו"ב דאפשר דתלוי בזה דאם נימא דעד מיתה נאמן מדאורייתא ה"ה דנאמן ביבמה אבל עד מפי עד דבוודאי לא הוי רק מדרבנן אפשר דאינו נאמן ביבמה ע"כ:

ולי נראה מצד אחר ספק בעד מפי עד:

דהנה ביבמות בדף צ"ג ע"ב מספקי' לי' בגמרא אם עד אחד נאמן ביבמה דלא שייך דייקא דלמא מסני סני לי' ליבם ומספקא בגמרא אי טעמא דעד אחד מהימן משום מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי ומהימן אף ביבמה או הטעם משום דייקא ולא שייך ביבמה:

והנה נראה דבעד מפי עד לא שייך מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי דבשלמא אם מעיד על גוף המעשה שפיר שייך לומר דמלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי שהרי באפשרי להתגלות אם חי או מת הוא אבל היכא שהוא אינו אומר שהוא יודע שמת אך ששמע מעד אחר זה לא עבידא לאיגלויי אם אמר לו האחר אף אם האחר יאמר שלא אמר לו יוכל להכחישו ומכ"ש היכא שעד אומר מפי הבעל שכבר מת כנדון דידן זה בוודאי לא עבידא לאיגלויי שהבעל לא יכחישו עוד שכבר מת ומש"ה רק עד שמעיד ביבמה מפי עצמו מהימן דעבידא לאגלויי ולא משקרי אינשי אבל בעד מפי עד לא שייך זאת:

ומאי דבעדות אשה מהימן עד מפי עד וכיון דהגמרא מסופק הטעם דמהני עד אחד בעדות אשה או משום דדייקא ומנסבא או משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אנשי וקשה אם הוי הטעם משום מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי אמאי מהימן עד מפי עד ובגמרא מסופק זאת בדף צ"ג לענין למשרי יבמה לעלמא ובדף קט"ו לענין עד אחד במלחמה אפשר לומר דהפירוש אם הוי הטעם רק משום דייקא לחוד והיכא דלא שייך דייקא כגון למשרי יבמה לעלמא או בעד אחד במלחמה אינו נאמן או דאיכא ג"כ טעם דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי ומשום הכי אף בכהאי גוונא מהימן ואה"נ הובא דלא שייך עבידא לאגלויי כגון בעד מפי עד שוב מהני מטעם דדייקא או אפשר לומר כאשר כתבו שמה התוס' ביבמות על מאי דמספקא לי' בגמרא אם הוי הטעם משום דדייקא או משום מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי דהא מצינו כמה פעמים דהוי הטעם משום דייקא ופירשו דבאמת הוי הטעם משום דייקא ג"כ אך דהגמרא מספקא לי' אם עיקר הטעם הוי משום מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי וגם משום דייקא אז אף היכא דליכא רק קצת דייקא ג"כ מהני אף היכא דלא שייך דייקא הרבה משום דעיקר הטעם משום מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי ואם הוי עיקר הטעם משום דייקא צריך דייקא רבא יעו"ש וא"כ אפשר לומר ג"ב דחד מהנהו מהני אם איכא דייקא רבא לחוד אף דהך דמלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי לא שייך כל כך כגון בעד מפי עד מכל מקום אפשר דקצת הוי מלתא דעבידא לאיגלויי שהעד שאומר מפיו יאמר ששקר אמר מהני כיון דטעם דדייקא שייך לגמרי וכן להיפך ביבמה דטעמא דדייקא לא שייכא כל כך כדאיתא בגמרא שוב שייך מלתא דעבידא לגלוי לא משקרי אינשי אבל בעד מפי עד ביבמה דתרווייהו טעמא לא שייכים כ"כ דדייקא לא שייך משום דמסני סני לי' וגם מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי ג"כ לא שייך כ"כ בעד מפי עד שפיר לא מהני ומש"ה ניחא מה דהרי"ף לא הביא דעד מפי עד מהני ביבמה:

והנה בש"ע נפסק דעד מפי עד גם כן מהני ביבמה ולכאורה קשה טעמא בעי כנ"ל כיון דביבמה לא הוי הטעם רק משום מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אנשי וזה לא שייך בעד מפי עד ואפשר לומר לשיטת הש"ע דבזה שייך עבידא לאיגלויי דזה שאומר מפיו יאמר כי לא אמר לו אף שהוא יכול להכחישו מ"מ כיון שזה שאומר מפיו יאמר כי לא הגיד לו יחשב כמשקר:

אך עדיין קשה היכא שהעד אומר מפי עד שכבר מת כגוונא דנדון דידן שאומר מפי הבעל והבעל כבר מת בכה"ג בוודאי לא שייך מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי שזה בוודאי אינו עתיד לאיגלויי אם הגיד כן הבעל או לא כיון שהבעל עתה מת ודא בוודאי צריך עיון:

ואפשר לומר דמ"מ כיון שגוף הדבר עומד להתברר אם חי היבם או מת לא משקרי אינשי דלא יועיל בעדותו כיון שגוף הדבר יוכל להתברר אף שהוא לא יתפס בשקרותו וצ"ע:

אך נראה לפענ"ד דבנ"ד שפיר איכא שני עדים ולא עד אחד לחוד ואף למ"ד דעד אחד ביבמה אינו נאמן מכל מקום כאן איכא שני עדים שהבעל אמר כך העד שאומר ששמע בשעת מיתתו שאמר שאחיו איננו והרכין בראשו שכבר מת מצטרף לעד שאומר ששמע כבר מאתו שאחיו איננו אף שזה שאמר בשעת מיתתו מוכחש מאחד והוי עדות מוכחשת מ"מ יוכל העד שאומר ששמע בשעת מיתה שאחיו מת להצטרף עם העד הראשון והוי תרי ושוב העד המכחיש שאומר שאמר להיפך בשעת מיתה לא הוי רק חד כנגד תרי אף שבגוף הדבר ששמע בשעת מיתה ליכא רק חד נגד חד מ"מ בגוף העדות שהבעל אמר שאחיו מת איכא שנים ואין אחד נאמן לבטל עדות כזאת:

וכן נסתפקתי בהלואה אחר הלואה דהדין דמצטרפין אם אחד מכחיש הלואה אחת שמעיד עד אחד אם נימא דהוי עדות מוכחשת בטל עדות עד זה וממילא לא נשאר רק אחד ואין מוציאין ממון על פיו או דנימא כיון דהלואה אחר הלואה מצטרפין שוב איכא שני עדות על הלואה ואין אחד נאמן להכחיש כיון דאנחנו ע"פ הדין נוכל לפסוק ע"פ עדות אלו והוי עדות ברור ואיך יוכל עד אחד לסתור עדות שהאמינה התורה או דנימא כיון דעל כל פנים לא הוי רק חד נגד חד והוי עדות מוכחשת ונסתלק עדות העד ולא נשאר רק עד אחד ואין בעדות אחד מועיל (והארכתי בזה בת' שלאחרי':

וראיתי בספר כתב חותני הגאון מופת הדור ני' נסתפק ג"כ בספרו הנחמד ישועות ישראל בדין זה ואנכי הבאתי ראיות בס' מ"ט דבכה"ג אין עדות ע"א מועיל לבטל עדות שני עדים ואם נימא כן אף בנ"ד אין הכחשת העד שאומר ששמע מפי הבעל שמסופק אם חי אחיו או מת מועיל לבטל עדות שני עדים ואף אם נימא דמועיל שפיר הכחשת העד שאומר ששמע מהבעל שמסופק ונתבטלו העדות לגמרי מה שהכחישו זה את זה ולא נשאר רק עד אחד מ"מ במקום עיגון נוכל לומר דעד מפי עד נאמן ביבמה אף בנ"ד כנ"ל:

אך עדיין יש לספק דאף דעד מפי עד נאמן ביבמה במקום עיגון מ"מ עד מפי הבעל לא יהיה נאמן ביבמה במקום עיגון כמו דכתבו הפוסקים דשני קולות לא מקילין במקום צורך גדול כיון דכל קולא בפני עצמה לא מקילין רק במקום צורך גדול

וכאן איכא הרבה פוסקים דעד אחד אינו נאמן ביבמה ובפרט בעד מפי עד כנ"ל דברי הנו"ב אך במקום עיגון מקילין והרבה פוסקים ס"ל דבעל לא מהימן ביבמה ובבית שמואל מביא דהיכא דאיכ' עדי' שהיה לו אח כ"ע מודים דאין הבעל מהימן יעו"ש בסי' קנ"ו בס"ק י"א אך הבית מאיר פוסק דבמקום עיגון יש להקל וא"כ בעד מפי הבעל תרי קולא מקילין:

אך אפשר לומר כפי מה שהבאתי לעיל. דהרב המגיד הביא בהלכות חליצה ויבום דהקשו אמאי אין הבעל נאמן ביבמה כיון דעד אחד נאמן ואף פסול נאמן וה"ה דהבעל יהי' נאמן כמו עד פסול ותירץ הרשב"א דדוקא בעד אחד דעלמא מהימן משום דשייכא דייקא קצת היכא דאומר עד דעלמא בוודאי דייקא אבל היכא דהבעל אמר לה דמת אחיו לא דייקא אחר הבעל ומש"ה הבעל אינו נאמן יעו"ש:

והנה לפי זה היכא דעד אומר בשם הבעל עדיף טפי ושפיר מהימן אף למ"ד דבעל אינו נאמן דהטעם משום דלא דייקא כיון דהבעל אומר מהמנית לי' אבל כאן דרק העד אומר בשם הבעל שוב ע"כ דייקא כיון דלא שמעה מהבעל רק מהעד ולא עדיף מה שהעד אומר משם הבעל מאלו אומר שהוא בעצמו ראה המיתה אעפ"כ לא מהמנית לי' כ"כ וע"כ דייקא:

אך באמת זה אי אפשר לומר שיהי' עדיף העד שאומר משם הבעל מאלו אומר הבעל עצמו דכיון דהבעל עצמו אומר אינו מהימן מכ"ש העד שאומר מפי הבעל ועוד שמא האשה בעצמה שמעה ג"כ מהבעל דברים אלו ושוב לא דייקא וא"כ שפיר ניחא באומר העד מפי הבעל לא הוי תרי קולא להאמין לעד ולהאמין לבעל דכיון דמהימנינן לעד ממילא אף משם הבעל מהימן משום דכאן שפיר דייקא ולא שייך הך סברא דלבעל גרע טפי משום דלא דייקא דהרי כאן לא שמעה זאת רק מפי כעד ושפיר דייקא ואי משום דלא עדיף מאילו הבעל עצמו אמר דאם הבעל בעצמו אמר היה ג"כ נאמן דלא הי' רק חד קולא וכאן לא שייך לומר שמא שמעה בעצמה מהבעל דלא הוי ג"כ רק חד קולא ומש"ה אף שמעיד בשם הבעל ג"כ לא הוי רק חד קולא מכל הנהו טעמא נראה לענ"ד להיות סניף להמתירים:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה