נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מז
שוב שנית להרב הסה"ג הנ"ל:
והנני להעתיק לכבודו תשובה שכתבתי בענין כזה בדבר שהי' עדות מיוחדת על אשה אתת שזנתה שעד אחד העיד שזנתה עם אחד והשני העיד שזנתה עם אחר ומת הבעל וכנסה אחד מאלו שהועד עליהם שזנתה עמם:
ונסתפקתי על מאי דנפסק בש"ע בסי' י"א די"א דעדות מיוחדת מצטרף לאסור אשה לבעלה וכאשר פירשנו לעיל דאף דהוי עדות מיוחדת על זנות משני אנשים ג"כ מצטרפין לאסור אשה לבעלה ויש לספק לשיטה זו אם נאסרה לשני אלו שהועד עליהם שזנתה עמם כיון דעל אלו על כל אחד ליכא רק עד אחד או דנימא דכיון דהטעם דאסורה לבועל משום שנאמר ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וא"כ כיון שלהבעל נאסרה בשביל העדות מיוחדת אף להם נאסרה:
והנה הב"ש שם בסי' י"א בס"ק חקר לשיטת האומרים דבעדי כיעור מוציאין מהנטען ולא מהבעל והא אמרי' כשם שאסור' לבעל כך אסור' לבועל וזו לא נאסרה להבעל ולשונו אינו מדוקדק שם ותירץ שני תירוצים א' דדיעה זו סבירא להו כשיטת הירושלמי בסוטה בפרק כשם הובא בתוס' שם דהיכא דהאשה אנוסה והבועל מזיד דאסורה לבועל אף שמותרת לבעל ואינו תלוי זה בזה מש"ה גם בעדי כיעור אף שמותרת לבעל אסורה לבועל אך לשיטת הש"ס שלנו דאף דהבועל מזיד כיון דהיא אנוסה ואינה אסורה לבעל אף לבועל אינה אסורה כדאיתא בש"ס דילן בסוגיא דפתח פתוח דקאמר וכי תימא מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי אלמא דהיכא דהיא אנוסה אף שהבועל מזיד מותרת והטעם דהבועל תלוי בבעל דכיון שמותרת להבעל מותרת אף להבועל וה"ה בעדי כיעור כיון שאינה אסורה לבעל אף לבועל אינה אסורה ועוד תירץ דאף לשיטת הש"ס שלנו דתלוי זה בזה וכל שלהבעל מותרת אף להבועל מותרת היינו היכא שהיתה אנוסה דמותרת לבעל בוודאי אף להבועל מותרת אבל בעדי כיעור מאי דמותרת להבעל משום דלגבי הבעל אמרינן דלא זנתה כלל שלא להוציאה מבעלה אבל לגבי הבועל שלא לכונסה דמחזיקין הדבר לאמת שזנתה שפיר אסורה עליו דהרי אם אמת הדבר אף לבעל אסורה:
והנה אף לשיטת הירושלמי דאינו תלוי הבעל בבועל הוא רק להיתר דאף דלהבעל מותרת מ"מ להבועל אסורה כנ"ל דהיכא דהיא היתה אנוסה והבועל מזיד לשיטת הירושלמי אסורה לבועל אף שלהבעל מותרת אבל להיפך היכא שלהבעל אסורה אף להבועל אסורה אף לשיטת הירושלמי דהיכא דהיא מזידה והבועל אנוס אסורה להבועל כיון דאסורה להבעל ואף שהבועל הי' אנוס ולקמן ית' דהוא מהטעם כיון שאסורה לבעל אסורה אף לבועל:
ומעתה נ"ד תלוי בשני תרוצי הב"ש דלתירץ הראשון בנ"ד אסורה להבועל כיון דאסורה להבעל דכיון דעדות מיוחדת אוסר אותה על הבעל נאסרה אף להבועל אף דלגבי הבועל ליכא רק עד אחד מכל מקום כיון דאסורה לבעל ע"י הבועל הזה נאסרה אף לבועל דלאסור בין לשיטת הש"ס שלנו בין לשיטת הירושלמי תלוי הבעל בבועל:
אך לתירץ השני מבית שמואל דאף לשיטת הש"ס שלנו דתלוי הבועל בבעל דכיון דהיא אנוסה ומותרת לבעל אף להבועל מותרת מכל מקום הוא דוקא באנוסה שבוודאי מותרת לבעל אבל בעדי כיעור דמה שמתירין לבעל משום שלגבי הבעל אמרינן שהדבר אינו אמת ולא זנתה אין דנין מזה להבועל דנגד הבועל אמרינן שהמעשה אמת ואם המעשה אמת אף להבעל אסורה אם כן ה"ה בנדון דידן להיפך אין ראי' מהבעל לבועל ניהו דלהבעל אסורה משום עדות מיוחדת ואמרינן שהמעשה אמת מ"מ להבועל מותרת דלגבי הבועל ליכא רק עד אחד ואמרינן שהמעשה שקר ולא זנתה עמו ואם המעשה הוא שקר מצדו אף על הבעל לא נאסרה:
ועוד נוכל לומר דאף לתירץ הראשון של הבית שמואל דלענין להאמין הדבר אם הוא אמת או לא גם כן לשיטת הש"ס שלנו דכל שהיא מותרת לבעל מותרת אף לבועל ה"ה היכא שלגבי הבעל אנו אומרים שהדבר הוא שקר אף לבועל מותרת מטעם זה מ"מ בנ"ד לא שייך לומר להיפך כיון דלהבעל אסורה משום עדות מיוחדת ואמרינן שהדבר הוא אמת ה"ה להבועל אסורה ואמרינן שהוא אמת דהא בעדות מיוחדת אף שאסורה להבעל מ"מ לא נודע משום מי היא נאסרה דלמא ע"י האחר נאסרה ולא על ידו דבכל עדות מיוחדת אין אנו מחזיקין ששני העדיות אמת אך שאנו אומרים שעכ"פ אחד מהם אמת דעכ"פ תרוייהו לא משקרי דשני עדים אינם אומרים שקר ומש"ה בעדות מיוחדת שאחד אומר שלוה מנה בניסן ואחד אומר שלוה מנה באייר אין מחייבין אותו מאתים רק מנה אחת ואמרינן שעכ"פ אחד מהן אמת וה"ה כאן בעדות מיוחדת בזנות אף שאנו אוסרים אותה לבעלה מ"מ אין אנו מחזיקין ששני העדות אמת אך שעכ"פ אחד מהם אמת וא"כ לכל בועל אינה אסורה דשמא לא זנתה עמו רק עם האחר:
והנה על גוף הסברא מה שנראה מדברי הבית שמואל דלשיטת הש"ס דילן משום הכי בהיא אנוסה והבועל מזיד מותרת אף כיון שהבועל מזיד היתה מהראוי להאסר עליו מ"מ כיון שלהבעל מותרת אף להבועל מותרת והבועל תלוי בהבעל וכן מה שבארנו לעיל דאף להירושלמי לאסור הבועל תלוי בהבעל דהיכא דהבועל אנוס והיא מזידה אף שלגבי הבועל היתה מהראוי להיות מותרת שהרי הבועל אנוס הוא מ"מ כיון שאסורה לבעל אסורה לבועל:
הנה לפענ"ד הי' אפשר לומר דלא מהשם הוא זה דהבועל תלוי בהבעל אך דכמו דלהבעל עיקר תלוי בה דאם זנתה ברצון נאסרה עליו ובאונס מותרת גם כן לגבי הבועל תלוי בזה דאם זנת' ברצון נאסר' על הבועל אף אם הי' הבועל אנוס מכל מקום כיון שהיא זנתה ברצון נאסרה על הבועל ואם היתה אנוסה לשיטת הש"ס שלנו אף שהבועל הי' מזיד מ"מ כיון שהיא היתה אנוסה מותרת דעיקר האיסור תלוי בה אם היתה מזידה או אנוסה דאם היא היתה מזידה אסורה ואם היא היתה אנוסה מותרת:
שבתי וראיתי כעין סברא זו במשנה למלך בפ"ג מהלכות סוטה ופירש בזה דברי הירושלמי דסיים דבה הדבר תלוי שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה בה הדבר תלוי וכל שהיא אנוסה לא נאסרה אף לבועל:
אך הנה התוס' ביבמות בדף ל"ה ע"א בד"ה אע"פ כתבו דלענין תרומה וכהן אין חילוק בין מזידה לאנוסה דלא כתיב בהו ולא נתפסה דמשמע הא נתפסה מותרת וכתבו דה"ה בבועל הי' אפשר לומר כן דבו ג"כ לא כתיב ולא נתפסה והיתה אסורה אף באונס אך דסברא הוא כמו דשריא לבעל שריא אף לבועל:
ולשיטתם ע"כ צ"ל דהבועל תלוי בהבעל לשיטת הש"ס דילן דהיא אנוסה והוא מזיד מותרת ע"כ הוי רק הטעם משום דהבועל תלוי בהבעל כיון דלהבעל מותרת באנוסה ה"ה דלבועל מותרת אבל מצד הבועל אף בשניהם אנוסים היתה אסורה דלא כתיב בי' ולא נתפסה:
אך לשיטת הירושלמי קשה על התוס' דכיון דהירושלמי סבירא לי' דבהיא אנוסה והוא מזיד אסורה אף דלבעל מותרת ואינו תלוי הבועל בהבעל דאף דלהבעל מותרת מ"מ לבועל אסורה א"כ שוב יוקשה דאף בשניהם אנוסים תהי' אסורה דגבי בועל לא כתיב ולא נתפסה ואף אונס אסור ולא נוכל לומר כתירץ התוס' כיון דלבעל שרי מותרת אף לבועל דהא לירושלמי לא תלוי זה בזה אך ע"כ הירושלמי לא ס"ל כשיטת התוס' ולשיטת הירושלמי ע"כ אמרינן דגם להבועל אינה אסורה רק אם הי' ברצון ולא באונס וא"כ שפיר אפשר לומר לשיטת הירושלמי דאין הבועל תלוי בהבעל כלל אך הירושלמי אפשר דס"ל דכל שהי' ברצון הן שהיא היתה ברצון הן שהוא הי' ברצון נאסרה:
אך הפני משה פירש שם בירושלמי דהטעם דהיא מזידה והבועל שוגג אסורה להבועל הוא רק משום כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכן נראה שם מלשון הירושלמי דאיתא שם הוא שוגג והיא מזידה גירש מה שיהי' מותר בה אפשר יוצאת מת"י ותאמר הכין יעו"ש פירש מאחר שהבעל יגרש ויוצאת מת"י הבעל ע"י הבועל אי אפשר להתירה לבועל משמע דהבועל תלוי בהבעל כל שלבעל אסורה ה"ה לבועל:
ועתה נשובה לענין דינא בעדות מיוחדת שנאסרה על הבעל דאפשר לספק דאסורה אף על הבועל דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אף דלגבי הבועל ליכא רק עד אחד אם נימא דבזה לא שייך כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כאשר הבאנו לעיל מ"מ אפשר לומר דעכ"פ אסורה לכל בועל מספק עכ"פ דהוי ספק איסור ואפשר דהוי כעין אקבע איסורא דעכ"פ לאחד משני אלה הבועלים נאסרה בוודאי דכיון דהוי עדות מיוחדת עכ"פ אנו מחזיקין שאחד מהעדות אמת ואסורה לאחד משני אלו והוי אקבע איסורא ויש כאן אף איסור דאורייתא אף לשיטת הרמב"ם דהוי אקבע איסורא ודו"ק: