נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מו
לכבוד ידידי הרב המה"ג חריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מוה' אליעזר יצחק האבד"ק פר"פ יע"א:
על דבר שאלתו בדבר הלעז שיצא על אשה אחת ולא הי' לי פנאי להשיבו אז בארוכה הנני להקים אמרתו כאשר פניתי ולהשיבו כיד ה' הטובה עלי:
תוכן השאלה בהפועל בנימין איש בליעל שהי' אצל בעה"ב ונראה ממנו דברים מכוערים שעשה עם אשת בעה"ב והעיד שלמה בן אברהם בתו"ע שראה אשר בנימין לקח את אשת בעה"ב בידה ואמר תנה לי לאכול ופעם אחת ראה שהחזיקה בשתי ידיו יד אחת על לבה ויד אחת על גבה ואמר לה תנה לי לאכול ואח"כ אמרה האשה בזה הלשון לשלמה הנ"ל וואס זאל איך טאהן מיט איהם ער איז א גרויסער הילטייא:
עוד העיד ה' שלמה הנ"ל כי פעם אחת נסע הבה"ב לאיזביצע ובקשה אותו אשת בה"ב שילין שם בלילה ההוא כי יראה ללין עם הפועל בנימין וגם ספרה לו אשר פעם אחת נדמה לה בלילה אשר בנימין הנ"ל האט געריסען דיא איבערבעט והקיצה את בעלה (אשר הדברים הנ"ל מורים כי נקי' האשה ממעשים המכוערים שעשה הפועל הרשע הזה ולא מרצונה עשה):
ושוב העיד זכרי' בן יוסף בתו"ע שראה כשהי' פועל ג"כ אצל בה"ב ביחד עם הרשע בנימין הנ"ל בעת שאשת בה"ב נתנה מעות לנכרית אחת בא בנימין לאחורה אין האט איר אגלעט געגעבען על אחורה ועוד ראה פעם שנית בעת אחר אז ער האט איהר א קיצעל גיגעבען בין דדי' ושאל אז לפועל אחר שמו מענדיל שהי' אז ג"כ פועל אצל בעה"ב הנ"ל אם כך היא מנהגו של בנימין בכל עת והשיב לו כן מנהגו ועוד אמר לי כי ביום הברית מילה שעשה הבה"ב אמר לו בנימין הנ"ל הבן הזה יש לי חלק בו:
שוב העיד מרדכי ליב בן הירש אשר איזה ימים אחר הברית הנ"ל אחר שהבעה"ב עשה מריבה עם הפועל הרשע הנ"ל והכה אותו הי' עם בנימין על העלי' ואמר נו יען כי אשת בעה"ב תבזה אותי אז איך טשעפי' זיא אין דער בעה"ב האט שוין יוא מיך געשלאגען אספר לך דבר ולא תספר לשום אדם כי בעת שהי' הבעה"ב באיזביצע זניתי אם אשת בה"ב ובזמן אחר זניתי עמה ב' פעמים ועוד תבעתי אותה ב' פעמים ולא נתרציתי. ועוד העידה אשה ששמעה כן מבנימין הנ"ל מאחורי הכותל שאמר למרדכי ליב כי טימא את אשת בעה"ב. שוב באה אשה אחת והעידה כי אשת בעה"ב נעצרה כמה פעמים בביתה באמרה כי בעלה איננו בביתה ויראה להיות עם הפועל בנימין כי איש בליעל היא:
ושוב בא ר' יצחק בן ר' יהודה דוד והעיד בתו"ע אשר הרשע בנימין הנ"ל אמר לו שהוא שקר הדבר אך שחרה אשת בעה"ב עליו שתבע את בעלה לדין ואמרה עליו כדברים האלה והוא לא אמר:
שוב בא ר' פייבל ששאל את הרשע הנ"ל מה הי' לך להוציא שם רע עליך כזאת והשיב לו כי באמת שקר רק שהסית ואותו בני אדם שיאמר כן:
שוב בא יחזקאל בן אלימלך והעיד בתו"ע שהגיד להבליעל מה הי' לך להגיד דברים כאלה ושום בעה"ב לא יחזיק אותך כי ירא לנפשו והשיב הבליעל מה הי' לו לעשות אחר שהבע"ה אינו רוצה לשלם לי:
זאת היא הגביות עדות ובראשית דברי תשובת כבודו נאמר כי הפועל הבליעל הנ"ל אחרי אשר עמד לד"ת עם בעה"ב ורב עמו אמר לפני כמה אנשים כי ינקום נקמתו ממנו ודיבר כזאת על אשת בה"ב שזנתה עמו ויצא קול הלעז בכל העיר:
ופלפול כבודו אם יש לאסור האשה ע"י עידי כיעור עם קלא דלא פסק כמבואר בש"ס ובש"ע בסי' י"א ולא ביאר כבודו מה הי' משפט הקול ומעשהו אם אם הי' הקול יום ומחצה כמבואר בש"ס ובש"ע וגם מה הי' הקול אם יצא הקול בפירוש שפלוני זינה עם פלונית כמבואר בש"ע בסי' י"א או רק הי' קול שפלוני הבליעל אומר שזינה עם פלונית או שהעדים אומרים שראו דבר מכוער שאם זאת הי' הקול זאת בודאי לא מעלה ולא מוריד דלא עדיף הקול מאשר נשמע בפירוש בב"ד כדברים האלה אך קלא דלא פסק היינו שהי' קול שפלוני זינה עם פלונית. ולקמן יבואר בשם הב"ש דאף אם הי' הקול על זנות ממש כיון דהקול יצא ע"י העדים אין ממש בהקול. וכל זאת לא ביאר כבודו ואדרבה מדברי כבודו נראה שהי' רק הקול שפלוני ופלוני אומרים כך וכך אך בנידון דידן בל"ה אין כאן מקום לאסור ולית כאן שום חשש כלל:
והנה מעלתו כתב דמזה העד שלמה בן אברהם אין חשש לאסור האשה שהרי שוברו בצדו והוא בעצמו העיד שאשה אמרה מה לי לעשות עם בליעל הזה:
אך שיש לחוש לעדות זכרי' בן יוסף שראה דברים מכוערים אז ער האט איהר א גלעט גיגעבען על אחור' וגם בפעם אחר האט ער איהר א קיצעל גיגעבען בין דדי' אך שהוא עד אחד יש לצרף הבליעל שהוא עד טומאה דפלגינן דבורי' ואמרינן שזינתה עם אחר אך ע"ז יש לדון כמבואר באה"ע בש"ע בסימן קט"ו. והנה ע"ז השיב כבודו דהבליעל הנ"ל הוא פסול לעדות מטעם שהעידו עליו עדות שחיבק אשת איש דלדעת הרמב"ם עבר על לאו שיש בו מלקות כמבואר בש"ע בסימן ק' וברמב"ם בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה אמנם ע"ז יש לדון דהרמב"ם לא כתב רק היכא דחיבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה אבל בחיבוק בלא קירוב בשר אינו חייב מלקות והעד לא העיד שחיבק אותה בקירוב בשר רק הניח ידו אחת על לבה וידו אחת על אחורה והיא בוודאי במלבושיה ומה שהחזיק אותה בידה אף שהחזיק יד ביד ולא ינקה רע מדינה של גיהנם כמאמרם ז"ל על פסוק יד ליד לא ינקה רע זה המרצה מעות לאשה מיד ליד ליהנות ממנה מ"מ בוודאי אינו חייב מלקות וכן מה שהעיד האיש השני שמיעך לה בין דדי' שאינו מבואר ג"כ מיעוך על בשרה ממש או על בגדי' ואף אם מיעך לה על בשרה ממש ג"כ אין זה בכלל חיבוק ונישוק דתרווייהו בעינן שיהי' חיבוק ממש וקירוב בשר והרמב"ם לא כתב רק חיבוק ונישוק והרב המגיד הביא לשון הרמב"ם בספר המצות כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מפעולות המעמיקים בזימה וכתב אח"כ הרב המגיד שמפני זה כתב הרמב"ם שאם חיבק או נשק דרך תאוה ה"ז לוקה ומבואר בפירוש בדבריו דבאחד לבד לוקה אבל עכ"פ לא שמענו רק היכא שחיבק בקירוב בשר אבל בחיבוק בלא קירוב בשר או בקירוב בשר בלא חיבוק ממש אינו לוקה ויעו"ש בהרב המגיד שכתב שהמנשק באבר באותו מקום הוי כ"ש מחיבוק ונראה דשאר קירוב בשר בלא חיבוק אינו לוקה כגון מיעוך בין שדיה:
ובל"ה הרמב"ן ז"ל הרבה להשיג על הרמב"ם דאף בחיבוק ונישוק איני חייב מלקות ואינו אסור רק מדרבנן ומעלתו כתב דבל"ה פסול מדרבנן דהוי מהבזוים והאוכלים בשוק שפסולים מדבריהם. וע"ז כתב מעלתו כיון דכל עיקר עדי כיעור היא רק מדרבנן מהני לפסול העד דפסול דרבנן. והנה באמת נראה שיש מחלוקת בזה ולשיטת הרב בשאלתות שהביא הרא"ש הוי עדי כיעור כמו עדי טומאה ממש והיא טמאה מדאורייתא:
עוד כתב מעלתו דאף אם הי' כאן עידי כיעור אינה אסורה אף עם קלא דלא פסיק כיון דיש לה בנים ונסתפק כיון שאין לה רק בן אחד מבעלה שנולד ד' חדשים אחר ביאת הבליעל לביתה דליכא עליו שום חשש אם זה מועיל ולקמן אדבר מזה:
ונראה מתוך דבריו שאם הי' כאן עד טומאה דהיינו דנאמין להבליעל כמו לעד טומאה היתה אסורה אף ביש לה בנים וא"י מנין לו זה הא ע"א בטומאה לאו כלים הוא כל היכא שאין הבעל מאמין דהיכא דליכא קלא דלא פסיק למ"ד דאין מוציאין מהנטען ג"כ באחד מהם בקלא דלא פסיק לחוד או בעדי כיעור לחוד אף ביש עד טומאה ג"כ לא מפקינן:
ועוד כתב מעלתו טעם להתיר:
לפי מה שנסתפק הח"מ אי בעינן עידי כיעור דוקא במקום שיש לספק שכאן הי' טומאה נ"כ והב"ש פשוט מלשון הרמב"ם דבעינן במקום שיש לספק בטומאה וכאן לא כתב להיתר דלא היה כן:
ועוד הוציא הקול אלא הנחשד לאחר המריבה ואז הוי כמו אויבים דאפקוה לקלא וגם לפי מה שכתב הנו"ב מהדו"ת סי' ק' דקול שיוצא ע"י ערבי לאו קלא היא כיון דהערבי גופו אינו נאמן ג"כ הקול שהי' ע"י לאו קלא היא וה"ה כאן הקול שהוא ע"י הנחשד כיון שנתברר לעיל שהוא פסול עכ"פ מדרבנן (וכבר שדותי נרגא לעיל בזה):
ועוד דבל"ה בעינן שיצא הקול מצד אחר ולא ע"י העדים כמבואר בב"ש סי' י"א ס"ק ט' וכאן הקול יצא ע"י העדים:
ועוד הוסיף כבודו לתת טעם דכיון דהקול הי' שזנתה עם הנחשד וע"ז אין מאמינים להנחשד רק דפלגינן דבורי' לומר שזנתה עם אחר וא"כ אין הקול מורה על מה שהעידו עדים דעדות העדים לא הוי שזנתה עם זה והקול הוא שזנתה עם זה ונשען לדברי הנו"ב מהמדו"ת:
אך באמת יש מקום ספק בזה ומתחילה נעיין מה יהיה הדין ביש עידי כיעור שהי' דברים מכוערים עם אחד והקול יצא על אחר שזנתה עם אחר מה יהי' הדין בזה דלכאורה לפי המבואר בש"ע בסי' י"א בס"א ברמ"א דשני עידי כיעור מצטרפין אע"ג דכיעור דחזי האי לא חזי האי ועדות מיוחדת מהני לאסור אשה על בעלה. ובזה בעצמי אני מסופק אם דוקא ששניהם ראו דבר מכוער עם איש אחד דהכיעור מורה שקלקלה עמו או אף ששני העדים ראו שני דברים מכוערים עם שני בני אדם. והנה החלקת מחוקק כתב בס"ק ז' שני עדי כיעור מצטרפין וז"ל נראה דה"ה שני עדי טומאה מצטרפין אע"ג דטומאה דחזי האי לא חזי האי לפי הטעם דכתב הב"י דמילי דאיסורא לממון מדמי להו עכ"ד הרי דהוא מפרש דעדי כיעור שמצטרפין הוא ששנים ראו דבר כיעור עם אחד שראי' שזנתה עמו ומש"ה כמסתפק אם שני עדי טומאה מצטרפין דהמה דברים מפורדים לגמרי דשני עדי כיעור שני עדותן מורה על שהיה טומאה והוי הכל עדות אחת והיינו כאשר יבואר לקמן דלמ"ד דעדי כיעור אינו דווקא שיהי' ראי' שעתה הי' זנות אך שהי' זנות בזמן אחר ושפיר שני העדות מורה על מעשה אחד כמו הודאה אחר הודאה אבל בשני עדי טומאה הוי עדות מפורד לגמרי דאין לומר דעד טומאה הוי עכ"פ כמו דבר מכוער ומורה אף על טומאה בזמן אחר דהא מצד עדי כיעור לא מהני רק עם קלא דלא פסיק ביחד ושם בעדי טומאה לא הוי קלא דלא פסיק ומצד הטומאה גופה הוי עדות מפורדת לגמרי ומש"ה החלקת מחוקק כמסתפק בזה אך באמת בעדי טומאה בוודאי מהני עדות מיוחדת כאשר כתב החלקת מחוקק אך בעדי כיעור משני בני אדם אפשר דיש לספק כיון דעדי כיעור לא הוי כעדי טומאה ממש אפשר דצריך עכ"פ שני העדות על דבר מכוער עם אדם אחד דהכיעור מורה שקלקלה עמו:
ונראה דודאי אף שני דברים מכוערים עם שני בני אדם ג"כ אוסר כיון דעדות מיוחדת מצטרף לענין עד טומאה ה"ה לענין עדי כיעור עם קלא דלא פסיק:
ואפשר לומר דה"ה עדי כיעור עם קלא דלא פסיק ג"כ דאוסרין על פי שני הדברים האלו ג"כ א"צ להיות דוקא על איש אחד אך אף דהוי דברים מיוחדים כמו בגוף העדות אף דהוי עדות מיוחדת ואף אם נימא דהקול עם עדי כיעור צריך להיות על דבר אחד שהקול יחזק העדי כיעור מ"מ עדיין אני מסופק אם הי' עדות מיוחדת באופן הנ"ל שאחד אמר שראה דבר כיעור עם אחד והעד השני אמר שראה דבר מכוער עם אחר והוי קלא דלא פסיק על כיעור שאמר אחד מהעדים אם נאסרת בכה"ג כיון דהקלא דלא פסיק הוי על כיעור שאמר אחד מהעדים וא"כ בנידון דידן שפיר הי' מהני הקול דעכ"פ העד השני עדותו שפיר על הנחשד שעמו הי' הדבר כיעור ושפיר מצטרף הקלא דלא פסיק עם עדות עד השני:
אך אף אם נימא דלא מהני הקלא דלא פסיק אך על עדות שני העדים כדי שיחזק עדות שני העדים מ"מ בנ"ד נראה דודאי מהני הקול כיון דבאמת שני העדים העידו על דבר אחד שזנתה עם הנחשד רק דפלגינן דבוריה של הנחשד בכה"ג בודאי מהני ומנא אמינא לה דהנה לכאורה קשה תמי' עצומה על מאי דאיתא בסנהדרין בדף כ' ע"ב דפלוני רבעני לרצוני דהוא ואחר מצטרפין להרגו משום דפלגינן דיבורי' וכתבו בתוס' בד"ה ואין אדם דאין הפירוש לומר דפלגינן דיבורי' לומר שרבעו לאנסו ולא לרצונו דבחד גופא לא אמרינן פלגינן דיבורי' רק דפלגינן דיבורי' שאמרינן שרבעו לאחר ולא לזה וידוע דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול וא"כ שוב קשה דכיון דפלגינן דיבורי' ועדותו הוי שרבעו לאחר ולא לו ועד השני אומר שרבע אותו שוב הוי עדות מיוחדת ואינו כשר בדיני נפשות
ואף אם נרצה לדחוק לומר דהעד השני מעיד שראה שרבע לאיש וא"י למי דבכה"ג שוב לא הוי עדות מיוחדת דגם העד השני אינו מעיד למי שרבע אך באמת בדיני נפשות צריך שיראו שניהם יחד ועד האחד יראה השני כדאיתא במכות בדף ו' ע"ב היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדות וא"כ היכא שאין כאן רק שני עדים שלא ראו זה את זה שוב הוי עדות מיוחדת ובד"נ פסול וא"כ אי אפשר לומר דהעד השני לא ראה למי רבע דא"כ שוב לא ראה את הנרבע שהוא עד השני ועדיין הוי עדות מיוחדת:
אך לשיטת התוס' במכות שם בד"ה אחד מתרה באמצע דאם רק רואין את המתרה מהני שפיר אפשר לאשכוחי כי האי גוונא שלא יראה העד את הנרבע אפ"ה מצטרפין לעדות כגון שהי' אחד מתרה בהרובע והמה שניהם הנרבע והעד ראו את המתרה:
יע"ש במנחת אהרן שכתב כעין זה לקט הגאון ר' חיים יונה יעו"ש:
אך עדיין אינו מיושב בזה ג"כ:
דעדיין קשה מה דאיתא שם אמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה משום דפלגינן דיבורי' ושם קשה ג"כ כנ"ל דהוי עדות מיוחדת ושם אי אפשר לתרץ דהעד השני הגיד דפלוני בא על אשה ולא ידע על איזה אשה דא"כ מנין יודע דהיא אשת איש ועוד דא"כ מאי רבותא דמצטרפין להורגו ולא להרגה הא עליה ליכא שני עדים כלל כיון דהעד השני לא ידע איזה אשה כלל וע"כ דהעד השני העיד שפלוני בא על אשת פלוני וגם בעלה אומר כך וכיון דעדות הבעל פלגינן דיבורי' והוי כאילו אמר פלוני בא על אשת אחר והעד השני מעיד שפלוני בא על אשתו שוב הוי עדות מיוחדת ואינו מצטרפין בד"נ:
ולשיטת הקדמונים שהובאו גם בתומים דהפירוש דפלגינן דיבורי' אין הפירוש דיאמר דרבעו לאחר אך דלגבי דידי' לא מהימן ולגבי חבירו מהימן ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דמה שנוגע לדידי' לא הוי עד רק בעל דבר וכן גבי אשתו בעל כאשתו ולא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו:
ולשיטה זו ניחא דלא הוי עדות מיוחדת דשניהם מעידים שפיר על דבר אחד אך שאינו נאמן לגבי עצמו:
אבל לשיטת רוב הפוסקים דאמרינן פלגינן דיבורי' דהיינו דרבע אחר ולא לו וכן פלוני בא על אשת איש ולא על אשתו שוב קשה דהוי עדות מיוחדת והיא תמיה עצומה:
וע"כ צ"ל דזה שפלגינן דיבורי' הוי כאומר שרבע ואינו יודע למי והדין היא דבבדיקות היכא שאמר אחד אינו יודע העדות קיים ובדיקות היינו שאין אחד יודע מי היא ההרוג וכל היכא שאחד אמר אינו יודע העדות קיימת כדאיתא במשנה בסנהדרין בדף מ' אף דשם מיירי שאינו מכירין אותו אם הוא עכו"ם או ישראל ובכה"ג היכא שאחד משני עדים אומר אינו יודע אם הוא עכו"ם או ישראל בוודאי אינו חייב מיתה כיון דליכא שני עדים אם ישראל הרג אך ע"כ דעדיין איכא שני עדים שיודעים שישראל הרג אך שהי' עוד אחד בהם שאמר אינו יודע דבכה"ג בחקירות בטל כדאיתא ברש"י כיון שלא יהי' יכולין להזים אחד מהם הוי כולו עדות שאי"ל דאין העדים נעשו זוממין עד שיזימו כולם כדאיתא שם ברש"י אבל אלו הי' שם רק שני עדים ואחד לא הי' יודע אם הי' עכו"ם או ישראל בוודאי לא הוי עדות כלל:
אבל בא"י בבדיקות שא"י איזה הוא אבל ידע שישראל הוא נראה דאף באחד מהשנים אומר א"י גם כן מתקיים העדות דלא הוי כעדות מיוחדת שכל אחד אומר על דבר אחד:
אמנם אחר העיון גם ז"א דניהו דאם אחד אומר א״י בבדיקות שפיר מתקיים העדות כיון דאינו מכחיש להשני ואומר שאינו כן כמו שהוא אומר אבל כאן בפלוני רבעני ע"כ פלגינן דיבורי' לומר שעדותו היא שרבע לאחר ולא לו דאל"ה לא הי' נאמן בעדותו דרשע הוא וצריך לומר כיון דמ"מ כיון שהוא לא העיד על אחר מפורש לא מקרי עדות מיוחדת וע"כ צריכין אנחנו לומר כן לחומר הנושא:
וא"כ ה"ה לנדון דידן היכא שהחשוד מעיד בעצמו שזנתה עמו ואיכא קלא דלא פסיק דמוציאין ע"י עידי כיעור עם קלא דלא פסיק ואף אם נימא דהקול צריך להיות על אותו מעשה דאיכא עידי כיעור ואנן ע"כ אמרינן דפלגינן דיבורי' וזנתה עם אחר ולא עמו והקול הי' שזנתה עמו מ"מ שפיר מצטרף כמו בד"נ דלא מהני עדות מיוחדת ואעפ"כ אף דפלגינן דיבורי' לא מקרי עדות מיוחדת ה"ה לענין עדות אשה בקול ועידי כיעור אף אם נימא דצריך להיות בדבר אחד אף דפלגינן דיבורי' מ"מ מקרי הכל בדבר אחד:
והנה אם עידי כיעור מצטרפין דעל גוף הדין דעדות מיוחדת תמה הכה"ג בח"מ על הרמ"א דכתב בעצמו בתשובה דלעדות אשה לא מצטרף עדות מיוחדת:
אך הנה באה"ע בסי' י"א מבואר דעידי כיעור מצטרפין ולפי דברי הט"ז בח"מ בסי' ל"י בס"ה דנראה מדבריו דאף דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול ובקנס ג"כ דינו כדיני נפשות ועדות מיוחדת פסול מ"מ בהודאה אחר הודאה דהודה לפני שניהם על מעשה אחת שפיר מצטרפין ולא הוי עדות מיוחדת כיון דהודה לפניהם על מעשה אחת יעו"ש ולכן נראה לפענ"ד דהאי דינא אם עדי כיעור מצטרפין תלוי בהספק שנסתפק הב"ש והח"מ בעידי כיעור אם צריך להיות דווקא שנחוש שאז הי' הטומאה או שאף שאי אפשר להיות טומאה אז מ"מ ע"י הכיעור אנו דנין שהי' הטומאה בזמן אחר וא"כ לשיטה זו אם נימא דעל ידי הכיעור אנו דנין שהיה הטומאה בזמן אחר שפיר מצטרפין עידי כיעור לכ"ע דהא ראיה על טומאה בזמן אחר ושני עידי כיעור מורים על מעשה אחת אך לשיטת האומרים דעידי כיעור היינו רק דחיישינן דעתה הי' טומאה שפיר הוי עדות מיוחדת והנה לעיל הבאנו דמדברי החלקת מחוקק בס"ק ז' מבואר דשני עדי כיעור לא הוי עדות מיוחדת דהרי הוא כמסתפק בשני עדי טומאה אם מצטרפים כיון דהוי עדות מיוחדת כנ"ל וע"כ דאין ראיה מעדי כיעור דלא הוי עדות מיוחדת:
והנה בסי' קט"ו גם כן נאמר בש"ע דאחד שאמר אשתך זנתה עמי נאמן כעד אחד ומצתרף עם עוד אחד שהעיד שבפניו הודית שזנתה ואפשר ג"כ לומר דבכה"ג לא מקרי עדות מיוחדת והוי כהודאה אחר הודאה:
ועל מה שכתב כבודו לספק אם זאת מקרי יש לה בנים מהבעל כיון דהפועל הי' רק ד' חדשים אצל בה"ב וילדה אשתו דשוב ליכא על הולד חשש ממזרות ומה שאמרו שיש לה בנים מהנטען לשיטת הרי"ף דלא תצא היינו כתירוץ הרמב"ן דהולד הוי פגום דנולד מעבירה:
והנה בההוא פירושא דיש לה בנים יש לספק אם נימא דהפירוש דיש לה בנים מהבעל והיינו דנולדו הבנים אחר חשש הקול דיהי' ספק שמא נולדו הבנים מהבועל ואיכא עלייהו חשש ממזרות כאשר נראה מרש"י שפירש שם דיש לה בנים לא תצא דכי מפקי לה מחקינן לקלא קאפשר ועבדינן להו ממזרים משמע דהחשש הוא ממזר גמור והיינו דנולדו תשעה חדשים אחר הקול:
אך לפי זה יש לעורר על מאי דקאמר שם הגמרא ביבמות לרבי דרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר דאמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא וזה דווקא בלא בנים כאשר פירש רש"י וקשה כיון דעתה מפקינן אותה מבעלה תיכף אחר הקול איכא למיחש שמא יהי' לה בן עדיין מבעלה כיון דכל עיקר מאי דאמרינן דביש לה בנים אין מוציאין היינו בנולדו הבנים אחר הקול דאז איכא חשש ממזרים א"כ היינו צריכין לחוש שמא יהי' לה בן אתר הקול וצריך לומר דמספק לא חיישינן שמא יהי' לה בן אח"כ ובזה יהי' ניחא מאי דרבי אמר סתם רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר דתצא ולא חילק בין יש לה בנים בין אין לה בנים ולפי הנ"ל ניחא דשם מיירי דתיכף אחר יציאת הקול מוציאין אותה ואז עדיין אין לה בנים אך לענין להוציא מהנטען שפיר משכחת לה דאין מוציאין מהנטען אם כבר הי' לה בנים מהבעל. אך כל זה עדיין צ"ע דעכ"פ היינו צריכין להמתין להוציאה מהבעל עד שלשה חדשים שיתברר אם מעוברת מבעלה וצ"ע:
והנה כל הנ"ל כתבתי להתלמד במקום אחר אך בנ"ד כבר כתבתי לכ"ת במכתב המוקדם אשר כתבתי להשיב בקיצור דבנדון דידן ליכא כלל עדי כיעור דלא נראה מאתה שום דבר מכוער אך מה שהבליעל עשה ואין כאן שום חשש כלל דכל ענייני כיעור שהוזכר ברמב"ם ובש"ע הכל שגם היא עשתה איזה דבר או שעכ"פ נראה שעשה מרצונה ובאם אחד עשה לה מעשה פתאומית בלי ידיעתה כענין שהי' בנ"ד אין זה בכלל עדי כיעור:
דברי ידידו הדוש"ת באהבה.