נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מד
אל כבוד הרב המה"ג החריף ובקי נ"י מו"ה אברהם נ"י:
על דבר שאלתו מי שהיתה אשתו חולנית כפי דבריו אשר לא הי' יכול לדור עמה בשום אופן ולא רצתה לעמוד עמו לדין והתירו לו הב"ד ליתן גט בע"כ וכן עשה ואחר נתינת הגט בע"כ שלח עוד הפעם לאשתו שתעמוד עמו לדין ולא רצתה והתירו לו הב"ד לישא אחרת והאשה אומרת כי הי' הכל שלא כדין ומכחשת הכל ומי הי' הב"ד לא נודע כעת כי הכל הי' בהסתר וכעת הספק אם אשתו הנ"ל תוכל ג"כ להנשא או צריכה גט אחר בשביל שניתן בע"כ ועבר על חרם דר"ג לפי דברי' שעשה שלא כדין וגם יצא ערעור על הגט שלא אמר בשעת נתינת הגט רק הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם ולא אמר ממני עד כאן תורף השאלה:
והנה על זה שלא אמר ממני אין כאן שום שאלה כמבואר בר"ן ריש קידושין שם גבי לי דאיכא פלוגתא בלא כתב בגט הרי את מגורשת ממני אבל באם נכתב בגט אף שהוא לא אמר לית לן בה וגם מבואר בפירוש בש"ע דבאמר הרי זה גיטך מהני וכאן מבואר בהגביות העדו' שאמר בלשון אשכנז דאס איזט דיין גט:
אך על הספק שניתן בע"כ אם הי' שלא כדין ועבר על החרם והתרת ב"ד לא הי' כדין כי על גוף נתינת הגט בע"כ אם עשה כשורה לא אוכל לדון עתה כי בדברים אלו בלתי אפשר לדון רק בשמיעות דברי תרי הצדדים ולא אדע לע"ע מי הי' הב"ד ואם עשו כהוגן כי לא נודע עוד מי הוא הב"ד ואם היו ב"ד ראוים או לא ונראה מה הי' הדין אם הי' נתברר שהמגרש עבר על חדר"ג כפי דברי האשה אם הגט בטל או לא:
ולפום ריהטא קשה הדבר מאד להתיר ליתן גט בע"כ בשביל שהאשה חולנית ומה שמבואר באה"ע בסי' ק"ז בס' י"א והוא מתשובות הרא"ש דבמום גדול כמו בנכפה שבאיש כופין להוציא גם באשה כופין לגרש דלא תיקן רבינו גרשון שתהי' האשה עדיפא מאיש מאד צריך להתיישב בדבר מהו הנקרא מום גדול ועי"ש בנו"ב מהדו"ת בחלק אה"ע סי' ק"ד שהחמיר מאד מאד בזה יעו"ש דבריו באריכות ועוד הוסיף שם מתחלה דאף אם הי' בה מומין כאלה אשר באיש כופין להוציא וגם בה כופין להוציא היינו דוקא כפי' בשוטים ובמניעת שאר וכסות עד שתאמר רוצה אני כמו באיש אבל כל זמן שאינה אומרת רוצה אני לא יוכל לגרשה בע"כ בלי דעתה כמו באיש דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וא"כ נפל כל ההיתר דיוכל לגרש בע"כ אף במום גדול בבירא ואנחנו בסי' מ"ב דחינו דבריו והבאנו ראי' מדברי הרא"ש דלא כדבריו:
ולענין אם נתן הגט בע"כ שלא כדין אם הגט בטל בדיעבד הנה מבואר במהר"ם מרוטנבארג ובמהר"ם מינטץ שהעתיקו התקנו' שאם עבר וגירש בע"כ אין הגט כלום והחלקת מחוקק בסי' קי"ז סק"נ כ' באמצע דבריו וז"ל משמע לי' להרא"ש דלא ברירי' לי' מלתא שיגרש בע"כ ושתהי' מותרת לשוק בגט זה אלמא דהיכא דהגט הוי שלא כדין אף הגט אינו וכן כתב בבית שמואל בסק"א וכל זמן שאינה מקבלת גט ברצון אסור לו לישא אשה על אשתו ובב"ש בסי' קי"ט ס"ק י"ב מסופק בזה אם עבר וגירש בע"כ אם מגורשת אם לא יעו"ש ובשב יעקב בסי' מ"ג והנה הטעם דנימא דהגט בטל הוא משום דעבר על חרם דר"ג ואף בדרבנן אמרינן כל מלתא דא"ר ל"ת א"ע ל"מ כאשר יבואר לקמן אך הנה בתוס' בתמורה בדף ה' בד"ה מיתבי כתבו דבגט באונס שגירש לא אמרינן דלא מהני שיהי' הגט בטל לגמרי כיון דילפינן גירושין ממיתה כמו דמיתה מתיר ה"ה גירושין וא"כ בגט לא שייך לא מהני אך בדבריהם סותרים זה את זה דשם בדף ו' בד"ה והשתא דכתבו וא"ת ונימא דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגירשה דלאביי מהני ולרבא לא מהני וקשה מאי הקשו הא בגט לא שייך לא מהני וכבר האריך בזה הגאון בנו"ב במהדו"ת סי' קכ"ט:
וכשאני לעצמי נראה דלא קשה דודאי בנשבע שלא לגרש בוודאי לא שייך לומר דמהני הגט משום דנליף ממיתה דאף דכל גט כשר מוציא מרשות הבעל אבל בכאן כיון שנשבע שלא לגרש אין בכחו ליתן גט כיון שלא יוכל לעבור על שבועתו וידיו אסורות ליתן גט ע"י השבועה ואם יתירו לו השבועה שפיר יתן גט אך כל זמן שהשבועה עליו אינו יכול לגרש והוי כאלו אינו בר גירושין וכמו נשתטה דאינו יכול לגרש אבל באונס שגירש ונותן גט ככל משפטו והלכתו שנא' שלא יהי' מהני באשה זו גט כלל בזה שפיר כתבו דנלמד ממיתה כמו דמיתה מתרת כן גט מתיר וזה ברור לפענ"ד:
ובחרם דר"ג אפשר יש לדמות לאונס שגירש כיון שמצדו אין עיכוב והוא נותן גט הכתוב בתורה ומה שהחרים ר"ג לא עדיף ממה שהתורה כתבה גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו היינו בפ"כ וניהו דיש עיכוב מצד החרם שלא יוכל לגרשה מ"מ הגט מתיר כמו מיתה ואולי יש לדמותו לשבועה:
והנה קשה לכאורה לפי שיטת הגאונים הנ"ל דבגירש בע"כ אינה מגורשת נימא ג"כ דהמקדש אשה על אשתו ועבר על חרם דר"ג לא תהי' מקודשת ונימא דלא מהני וזה לא מצינו בשום פוסק שלא תהי' מקודשת ועי"ש בב"ש בסי' מ"ד בס"ק י"א שהביא בשם הרמ"א בד"מ דהמקדש אשה ויש לו אשה אחרת דמקודשת ונהירנא דראיתי בריב"ש או במהרי"ק דהשיב לאחד מחכמי דורו שרצה להתיר בתולה שנתקדשה מאיזה טעמים ואח"כ אמר החכם הנ"ל דבל"ה כבר נתן גזירה שלא יקדש אדם רק בפני הממונים מקהל וצעק עליו הריב"ש דאטו דעתו שלא תהי' מקודשת עי"ז דאטו מי עדיף גזירתו מגזירת רבינו גרשון מאור הגולה ולא שמענו שיאמר אדם שלא תהי' מקודשת הדברים האלה המה בזכרוני אך בכתבי כעת בחפזי אין לי פנאי לחפש מקומו:
וקשה מדוע בגירש בע"כ דעת הגאונים הנ"ל דלא הוי גט ובקידש אשה על אשתו בוודאי הוי קידושין אך בבית שמואל נראה שם הטעם דלא גרע מקידש שניות מדברי סופרים דחכמים אסרו אותם אעפ"כ בקידש אותם השניות מקודשת ולא אמרינן דלא מהני למ"ד דבדרבנן ג"כ אמרינן לא מהני והטעם נ"ל כיון דאף בעריות שאסורות מהתורה חייבי לאוין תופסין בהם קידושין ולא החמירו חכמים בגזירתם יותר מחייבי לאוין דאורייתא ובקידש אשה על אשתו דהחרים רבינו גרשון לא גרע משניות דרבנן וכיון שמצינו בקידושי איסור דאורייתא תופסין הקידושין לא החמירו רבנן יותר אך אפשר לומר דגם לענין גירושין בע"כ לא עדיף יותר מגט דאונס דאסור ג"כ מדאורייתא אפילו הכי אינו בטל הגט כנ"ל דילפינן גט ממיתה לשיטת התוס':
והנה בחייבי לאוין גופייהו קשה אמאי תופסין הקידושין בהן נימא דלא מהני:
והנה הנו"ב מהדו"ת בסי' קכ"ט כתב דבכל ענין קידושין לא אמרינן דלא מהני כפי מאי דמקשה בתמורה דנימא באלמנה לכ"ג כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ומשני דכתיב לא יקח ולא יחלל ומזה מוכח דמהני הקידושין באלמנה לכ"ג וה"ה בכל קידושין באיסור והביא ראי' מרשב"א בקידושין בדף ס"ד ע"ב דמקשה מנ"ל דקידושין אינם תופסין בחייבי כריתות וקאמר דאמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים והקשה הרשב"א למה לי קרא בחייבי כריתות דלא תפסו בהן קידושין בל"ה כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ כמו דמקשה על רבא מאלמנה לכ"ג ומשני שאני התם דגלי קרא בלא יקח ולא יחלל דאלמא אי אי לאו קרא ה"א דלא תפסו בה קידושין ותירץ כיון דגלי קרא בלא יקח כה"ג ניליף מיני' בלא יקח דאשת אב אע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני עכ"ל הרשב"א והוכיח מזה הנו"ב דבכל ענין קידושין לא אמרינן דלא מהני דילפינן חדא מחברתה ולא תימא דוקא היכא דכתיב לא יקח קאמר הרשב"א דילפינן מאלמנה לכ"ג דכתיב בי' לשון קיחה לא כן הוא דהרי ביבמות דף ע"ו ע"א קאמר רבא דלא תתחתן בגיורתן כתיב והרי ס"ל בתמורה דלא מהני ואטו לרבא אין קידושין תופסין בנתינה והרי שנינו בפ"ק דקידושין וכל מי שאין לו עליו ולא על אחרים קידושין ואיזה זו שפחה ונכריות הרי דחוץ מאלו ליכא שלא יהי' להם קידושין ואמנם איכא למדחי' דלנתינה יש קידושין לנתין אבל בל"ה פשוט בכל הש"ס דחוץ מחייבי כריתות וביבמה לשוק תפסו בכלהו קידושין אלא ודאי דגם לא תתחתן ילפינן מאלמנה לכ"ג עכ"ד:
אך מלשון הרשב"א נראה דדוקא היכא דכתיב לא יקח וכן במקנה בקידושין בדף ס"ד כתב גם כן להיפך מדברי הנו"ב דתירץ הרשב"א לא הי' רק היכא דכתיב לא יקח לשון קיחה ומה שהקשה מנתינה אפשר דאין ראי' כ"כ דנוכל לומר דבנתינה באמת לא תפסו קידושין רק לנתין:
עוד אפשר לומר דהנה לא הקשו מכל חייבי לאוין דהקידושין תופסין דבכל חייבי לאוין אין האיסור רק על הביאה וכן לא תתחתן אפשר דקאי ג"כ על הביאה אבל בקידושין לא הוי איסור כלל ולא שייך לא מהני רק מאלמנה לכהן גדול מקשה הגמרא דלימא לא מהני דשם הוי האיסור על הקידושין דכתיב לא יקח והנו"ב אפשר הקשה מלא תתחתן דקאי ג"כ על הקידושין אך אפשר לומר כנ"ל דלא תתחתן הוי ג"כ על הביאה וכדמוכח ביבמות בדף ע"ו דהטעם הוא דילמא אוליד בן ואזיל ופלח לע"ז וזה לא שייך רק על הביאה ולא הוי הקושיא רק במקום דכתיב לא יקח דהאיסור על הקידושין ושם גלי קרא וזה ברור:
ובחידושי אמרתי ליישב בזה ביבמות בדף ך' ע"ב מאי דקשה שם על מאי דמקשה שם על מאי דתנן פצוע דכה וכרות שפכה או חולצין או מייבמין ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משו' שנא' לא יבוא פצוע דכה ומקשה שם בגמרא לפי מאי דמסיק דבחייבי לאוין אין מעשה דיבום דוחה ל"ת משום שאפשר בחליצה דאפשר לקיים שניהם א"כ כי בעלו אמאי קנו וקשה מאי קושיא ניהו דאין העשה דוחה ל"ת הא בחייבי לאוין תפסו קידושין ומש"ה כי בעלו קנו והנו"ב בסוף ספרו במהדו"ק בתשובה לחתנו עמד בקושיא זו:
אך לפי אשר אמרנו לעיל דבחייבי לאוין תפסו קידושין ולא אמרינן לא מהני משום דאין האיסור על הקידושין רק על הביאה ובקידושין לא עשה איסור:
אך נסתפקתי מה יהי' בקידש חייבי לאוין בביאה אם אמרינן בזה לא מהני כיון דקידש בביאה ועשה איסור ולשיטת מהרי"ט דכל היכא דלא יתוקן האיסור לא אמרינן לא מהני שפיר תופסין הקידושין אך למאן דלא ס"ל האי סברא לא יהי' קידושין:
אך לשיטת הש"ך בסי' י"ח דכל היכא דאפשר לעשות המעשה בהיתר לא אמרינן דלא מהני רק היכא שהמעשה הזאת בלתי אפשרי לעשות רק באיסור ואם כן בקידש חייבי לאוין בביאה כיון דהי' אפשר לקדש בכסף ובשטר בלא ביאה לא שייך בזה לא מהני ובקידושי כסף ובשטר לא הוי שום איסור ובתשובה להרב הגאון מווארשא בארתי דכפי המבואר בסוטה דף מ"ז נראה דבקידושין לחודי' ליכא שום איסור דהגמרא מקשה שם אלמנה לכ"ג ל"ל קרא הא בלא"ה חוזר מעבירות שבידו ומתרץ כדרבא דאמר קידש ולא בעל אינו לוקה וע"כ דאף איסור ליכא דעל כל איסור חוזר כאשר בארנו שם בארוכה:
אך זה ניחא בקידושין בחייבי לאוין דאפשר לעשות בלא איסור בכסף ובשטר אבל ביבמה דאינה נקנית רק בביאה שפיר בחייבי לאוין לא קנה משום לא מהני דביבמה לא הוי הקנין רק ע"י ביאה ואי אפשר לעשות הקנין בלא איסור אמרינן לא מהני ושפיר מקשה בגמרא כי בעלו אמאי קנו ודו"ק:
ומש"ה ניחא ג"כ מאי דבשניות לא אמרינן דלא מהני למ"ד דאף בדרבנן אמרינן לא מהני משום דלא חמירו יותר מחייבי לאוין דלא אמרינן בהו לא מהני דאלו חייבי לאוין דכתיב בהו לא יקח והאיסור הוא על הקידושין גלי רחמנא בהו דקידושין תופסין דכתיב לא יקח ולא יחל כדברי הרשב"א הנ"ל דכל מקום דכתיב בי' קיחה גלי קרא דלא אמרינן לא מהני ושאר חייבי לאוין דלא נאמר בהו קיחה לא הוי האיסור על הקידושין כלל רק על הביאה ואפשר דגם שניות לא הוי האיסור על הקידושין רק על הביאה ומש"ה הוי מקום לומר בחרם דר"ג דהחרים שלא לישא אשה על אשתו דהוי החרם על הקידושין שפיר הוי מקום לומר דלא מהני ואפשר לומר דרבינו גרשון לא החרים ג"כ רק על הנשואין שהוא החופה והביאה אך מסתבר יותר לומר שרבינו גרשון החרים גם על הקידושין אך מ"מ לא מסתבר שיהי' עדיף תקנתו מחייבי לאוין דקידושין תופסין בהם דלא מסתבר שיהי' תקנתם יותר חמור מדברי תורה ויהי' איך שיהי' לא מצינו בשום פוסק שיאמר היכא דנשא אשה על אשתו שעבר על חרדר"ג שיהי' הקידושין בטלין וכבר הבאתי דברי הב"ש בסי' מ"ד ס"ק י"א דכתב דכיון דשניות ואיסור לאוין ואיסור עשה חיילו קידושין מכל שכן המקדש אשה על אשתו והוא מדרכי משה ובגט בע"כ כתבו דהגט בטל:
ועוד אפשר לחלק בין קידושין לגירושין דבקידושין בקידש אשה על אשתו בוודאי חלים הקידושין כנ"ל ובגירושין איכא דעות דלא חייל הגט בע"כ לפי דברי הרא"ש הובא בט"ז ביו"ד בסי' רכ"ח ס"ק מ"ד דבחרם לא אמרינן כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני כיון דבידם לבטל החרם ובע"ז בדף ל"ה איתא דבכל מקום יכולין ב"ד לבטל דברי בית דין חבירו חוץ מי"ח דבר אמר ר' משרשי' מאי טעם הואיל ופשוט איסורו בכל ישראל ועי"ש והנה בתשובות הר"ן בסי' ל"ח הובאו דבריו בנו"ב מהדו"ק בסי' ע"ז דכתב דאף דחרם רבינו גרשון שלא לישא ב' נשים לא נתפשטה בכל הארצות החרם שלא לגרש בע"כ נתפשטה בכל הארצות:
וא"כ ניחא שפיר החילוק דלענין החרם שלא לישא ב' נשים כיון שלא נתפשטה תקנתו בכל הארצות ויכולין ב"ד אחר לבטלו לא אמרינן בזה לא מהני כיון שבידם לבטל כדברי הרא"ש הנ"ל אבל חרם שלא לגרש בע"כ כיון שנתפשטה תקנתו בכל ישראל ואין יכולין ב"ד אחר לבטלו שפיר אמרינן בזה דלא מהני ודו"ק:
והנה התוס' שם בחמורה בדף ו' הנ"ל תירצו מאי דלא קאמר הגמ' בתמור' דנ"מ בין אביי לרבא בנשבע שלא לגרש וגירש דלרבא לא מהני משום דבאיסור שבדה מלבו לא אמרינן דלא מהני והסמ"ג חלק על דברי התוס' הנ"ל ממאי דאיתא בכתובות בדף פ"א הואיל ואמרו רבנן לא לבין אם עבר הבין לא הוי זבינא זבינא אלמא דאף באיסור שבדה מלבו אמרינן דלא מהני אך הברכת הזבח שם בתמורה כתב דאיסור דרבנן לא הוי כמו איסור שבדה מלבו ואין ראי' מהך דכתובות דמאי דאמרי רבנן לא לזבין דלא הוי כמו איסור שבדה מלבו
ובחרם דרבינו גרשון יש לספק אם מקרי זאת איסור שבדה מלבו ולא אמרינן בזה לא מהני או דלא הוי כאיסור שבדה מלבו דהוי כמו איסור דרבנן:
והנה מהך סוגיא דכתובות דאמרו הואיל ואמרו רבנן דלא לזבין אם עבר וזבין לא הוי זבינא הביאו הפוסקים ראי' דאף בדרבנן אמרינן לא מהני וכן הוא דעת ברכת הזבח הנ"ל בתמורה אך שקשה ע"ז מסוגיא דבטלו מבוטל בגיטין דרבי סובר בטלו מבוטל ורשב"ג סובר א"כ מאי כח ב"ד יפה ומקשה בגמרא וכי משום מאי כח ב"ד פה שרינן לאשת איש לעלמא ומתרץ משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' משום כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין ממנו וקשה למה לי הטעם הזה בל"ה כיון דחכמים תקנו שלא יוכל לבטל לא מהני הביטול דאף בדרבנן אמרינן כל מלחא דאמר רחמנא ל"ת א"ע ל"מ והי' אפשר לומר דרק שם גבי זבינא קאמר בגמרא הואיל ואמרי רבנן דלא לזבין לא הוי זבינא זבינא משום דהפקר ב"ד הפקר אבל לא באיסור לענין בטלו מבוטל אך בירושלמי איתא דאף לענין ביטל הגט כיון דחכמים תקנו שלא יבטל לא מהני הביטול דאיתא שם בירושלמי ר' שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על התנאי וכו' דבר תורה הוא שיבטל והם אומרים שלא יבטל ולדבריהם עוקרין דברי תורה וכי שמן על זיתים וענבים על יין לא תורה שיתרום והם אמרו שלא יתרום משום גזל השבט ולא עוד אלא שאמרו שאם עבר ותרם אין תרומתו תרומה ע"כ ופי' הדברים דחכמים עוקרים דבר מן התורה כמו שם בתרומה שאמרו אין תרומתו תרומה אך בש"ס דילן מבואר דלא מההוא טעמא אין הגט בטל משום דעבר על מימרא דרמנא ומעשיו בטלים רק משום דמקדש על דעתא דרבנן מקדש הא ל"ה אין בכח חכמים לבטל מעשיו והי' נראה דפליגי בזה אם בתקנות רבנן לא מהני או דלא שייך בזה לא מהני וכמו איסור שבדה מלבו ולשיטת הירושלמי נוכל לומר דמש"ה הכא בתרומה לא הוי תרומה והביטול לא הוי ביטול משום דלא מהני ושפיר עוקרין הדברי תורה דכיון דהם אסרו איסור על הדבר שוב לא מהני ודו"ק ותלוי הדבר בפלוגתת ש"ס דילן וירושלמי אך אפשר דלד"ה אמרינן בתקנות רבנן לא מהני וטעמא דש"ס דילן דבביטל לא שייך לא מהני שאינו עושה מעשה כלל אך כיון שאינו חפץ בהשליחות ממילא השליחות בטל ואינו יכול השליח לעשות שליחותו רק כרצונו והסכמתו וכיון שהוא חוזר בו אין מקום לשליחות ומאי שייך בזה לא מהני מעשיו דהוא א"צ לעשות מעשה כלל אך כיון שחוזר מדעתו אין מקום לשליח לעשות שליחותו דהשליח אינו יכול לעשות שליחותו רק ברצון המשלח וכשנסתלק רצונו אין כאן שליחות והנה בש"ס דילן איתא בפני כמה מבטלו ר' נחמן אמר בפני ב' ור' ששת אמר בפני ג' ב"ד קתני ופירש רש"י בפני ב' דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי ופירשו שם בתוס' דאף לרבי בביטל בפחות משנים או בפחות מג' לא מהני מדרבנן משום חשש ממזרות והוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא בוודאי בטל דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר בגמרא מתחלה וכאשר בארתי לעיל כיון שרק חזר בו ממיל' לא יכול שליח לעשו' שליחותו וכאשר פי' רש"י דאודועי בעלמא הוא שחזר בו:
ובירושלמי איתא לית הדא פליגי על ריש לקיש דריש לקיש אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה בב"ד שכחם מרובה ומבואר בירושלמי דלא כש"ס דילן אך שאינו יכול לבטל כלל שליחותו בדברים ואין הדיבור יכול לבטל השליחות כיון שכבר נעשה במקומו ולא אמרינן בזה אסי דיבור ומבטל דיבור אך ב"ד שכחם מרובה יכולים לבטל וכמבואר בפני יהושע דהוי כמו מעשה דמעשה ב"ד עדיף ויכול לבטל ומש"ה כתב הפ"י דלשיטת הירושלמי אף מדאורייתא בביטולו שלא בפני ב"ד לא מהני ואפשר לכוין עוד מחלוקת הדבר הזה כמחלוקת הרמב"ם והטור לענין עשה שליח לכתוב וליתן גט לאשתו ונשחטה אח"כ בשעת כתיבה ונתינה דלדעת הטור הגט בטל מדאוריית' דכיון דנשתטה עתה שוב הוי כל מלתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי ולדעת הרמב"ם הגט מדאורייתא כשר ורק מדרבנן פסול ופירשו הפר"ח והקצות הטעם לשיטת הרמב"ם דמבואר דמדאורייתא כיון שכבר נתפס השליחות לא איכפת לן מה שהוא נשתטה אח"כ ולא מצי עביד שכבר נעשה השליח במקומו אך בשוטה בשעת כתיבה פסול מדרבנן גזירה שמא יאמרו שוטה מגרש ולדעת הטור כיון שאינו עתה בר שליחות בטל הגט וא"כ לדעת הטור כיון שרק אומר עתה שאי אפשר ואינו חפץ בהשליחות ממילא השליח אינו יכול לעשות שליחותו עוד דלא עדיף מנשתטה כיון דנסתלק דעתו אין השליח יכול לגרש מכ"ש היכא שהוא עתה אינו רוצה לגרש ממילא בטל השליחות כאשר פירש רש"י דרק אודועי בעלמא שיהי' מודיע שאינו חפץ עוד בהשליחות זה ממילא הגט בטל כיון שצריך בשעת המעשה להיות המשלח בר שליחות וכאלו עושהו עתה והרי עתה אינו חפץ בשליחותו אבל לדעת הירושלמי דאינו יכול לבטל השליח בדברים ע"כ כדעת הרמב"ם דכיון שכבר נעשה שלוחו כמותו א"צ עתה כלל להמשלח ואף בנשתטה המשלח יוכל הוא לגרש וג"כ אף שאינו רוצה לגרש וחוזר בו ואינו רוצה עתה בהשליחות מ"מ השליח במקומו עומד אך כיון שעושה מעשה ב"ד שמבטלו בב"ד שכחם יפה נתבטל השליחות:
ומעתה ניחא ג"כ לענין אם הב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה דבאמת יכולין לעקור כיון דאמרינן גם בדרבנן לא מהני אך לשיטת הש"ס דידן כאשר בארתי וכשיטת הטור דאף בשעת מעשה השליחות נצרך השליח לכח המשלח ובנפסק אז כח המשלח בטל השליחות ובחוזר בו נפסק כוחו ממילא בטל שליחותו לא שייך בזה לא מהני דהוא אינו עושה מעשה כלל רק שמודיע שאינו רוצה ונפסק כחו ומה לנו לעשות לזה אך לשיטת הירושלמי דחזרתו בדברי' אינו מועיל רק משום מעש' ב"ד דהמעש' מבטל הדיבור כדאיתא בפ"י וע"כ דהשליח א"צ עוד לכח המשלח כיון שכבר נעשה במקומו אך דצריך לעשות מעשה ב"ד לבטל כחו בזה שפיר אמרינן כיון דאמרו רבנן לא תעביד אי עביד לא מהני מעשיו ודו"ק:
והנה הנו"ב במהדו"ת בסי' קכ"ט הביא להתיר הגט במי שנשבע שלא לגרש רק ברצון אבי' ועבר וגירש דהגט קיים והביא ע"ז שבעה טעמים וכלם לא שייכי בחרם דרבינו גרשון:
טעם הא' כדברי התוס' בתמורה הנ"ל בדף ו' דהקשו דנימא נ"מ בין אביי ורבא בנשבע שלא לגרש ותירצו דבאיסור שבדה מלבו לא אמרינן לא מהני וכבר הבאנו לעיל דדברי התוס' סותרים זה את זה דמתחלה כתבו דבגט לא שייך לא מהני שיהי' הגט בטל דאיתקש גירושין למיתה מה מיתה מתרת אף גירושין מתיר אך לא מהני שיצטרך להחזירה וא"כ מאי הקשו בנשבע שלא לגרש שנימא לא מהני ולעיל אמרו לתרץ ועוד אפשר לומר דבאמת גם כוונות התוס' הוא כן בנשבע שלא יגרש דנימא לא מהני לענין שיצטרך להחזירה וכן ראיתי אח"כ בנו"ב שהביא כן בשם הרב המסדר והי' אפשר לפרש בטוב חילוק התוס' בין איסור תורה ובין איסור שבדה מלבו דלענין להחזירה יש חילוק רב בדבר דבאיסור תורה שאמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו דאיסור זה הוא עליו בתמידות ואף אם גרשה מחויב להחזירה ואמרינן לא מהני לענין זה שמחויב להחזירה אבל בנשבע שאין עליו החיוב רק לשמור מוציא שפתיו ושלא לעבור על השבועה ואם כבר עבר השבועה וגרשה מה דעביד עביד והגט אינו בטל דאיתקש למיתה ולא שייך לומר באיסור שבדה מלבו שיצטרך להחזירה ומצאתי אחר כך הדברים האלה בקצות בסי' ק"ה:
וא"כ חרם דרבינו גרשון דהוי איסור עליו שלא לגרשה בע"כ דהוי כמו אונס דלא יוכל לשלחה בע"כ שפיר עכ"פ לא מהני הגט לענין שיצטרך להחזירה וכאשר כתב הב"ש בסי' קי"ז בסק"א שכל זמן שאינה מקבלת גט ברצון אסור לו לישא אשה על אשתו כאשר הבאנו לעיל ולפי הנ"ל יובן היטב דעכ"פ לענין זה לא מהני מעשיו שמחויב להחזירה אך באמת בלא"ה מחויב להחזירה כיון שרבינו גרשון החרים שיהי' הבעל בנידוי בוודאי לא יצא מנידוי עד שישוב לקחתה או שיתן גט ברצון:
היתר ב' משום דאיתקש גירושין למיתה כבר נתבאר לעיל:
היתר ג' דלא שייך לא מהני היכא שאפשר לעשות המעשה בהיתר כדברי הש"ך בסי' ר"ח וא"כ גם בחרם דרבינו גרשון אפשר לעשות בהיתר בהסכמתה אך לפי מה שמבואר שם בנו"ב דבשחוטי חוץ כיון דהתורה אסרה בפי' לשחוט בחוץ אמרינן לא מהני אף שאפשר לעשות בהיתר ואינו דומה לשחט בשבת דהתורה אסרה סתם מלאכות א"כ ה"ה בחרם דר"ג אם נימא דגם מדרבנן אמרינן לא מהני וכשיטת הברכת הזבח הנ"ל וכשיטת מהרי"ט:
היתר ד' מתשובת הרא"ש הנ"ל דכיון שאפשר לבטל החרם לא אמרינן לא מהני ומש"ה בנשבע דאפשר לשאול על שבועתו לא אמרינן לא מהני גם זה לא שייך בחרם דר"ג כיון שנתפשטה תקנתו על כל ישראל ואין יכולים ב"ד אחר לבטל ושאר התרים נכללו בדברינו הנ"ל ואין שייכים לכאן לענין חרם דרבינו גרשון והנה שם בנשבע שלא לגרש תמוה לי מדוע לא הביא דברי הר"ן שהביא הב"י דבנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דמהני אך מזה אין להביא ראי' לחרם דר"ג:
וגם יש חשש בגט שניתן בע"כ לפי מאי דאיתא בתשו' מהר"ם אונטץ דר"ג החרים על העדים והסופר וא"כ עברו העדים על החרם והמה פסולים ויש לפלפל הרבה בזה אם נפסלו עי"ז אך באמת אין חשש על העדים שהמה סברו שכדין עשה:
והחתם סופר באה"ע בסי' ק"נ רוצה לפסול גט בע"כ מטעם דלחד שיטה בתוס' כתובות בדף כ' ע"ב אין עדות בשטר כשר אלא ברצון המתחייב וכן הסכים הש"ך להלכה בסי' ל"ט ס"ק ט' ואם כן פסולין כל גיטי דעלמא למ"ד עדי חתימה כרתי כיון שנכתב שלא מרצון האשה ועל כרחך צ"ל כיון שהאשה בשעת כניסתה לחופה משעבדת א"ע על דעת תורה שיהי' יכול לגרשנה בע"כ ושפיר מקרי רצון המתחייב אבל לאחר תקנות ר"ג שלא יוכל לגרשה בע"כ שוב הוי מפי כתבם:
אך עכ"ז לא מצינו בפוסקים שאם גירשה בע"כ שתהי' האשה אסורה להנשא ולכן נלע"ד דרבינו גרשון לא תיקן רק לטובתה אבל לא לרעתה שהיכא שהוא גירשה בע"כ ותחפוץ להנשא לאחר לא תוכל וכן עיקר התקנה לא הי' רק כ"ז שהיא מעכבת בדבר אבל בעת שהיא מסכמת שהגט יהי' גט ותחפוץ להנשא נתבטלה התקנה והחרם והכל תלוי בדידה ולא שייך בזה לא מהני והיא יכולה להנשא אם תחפוץ וכן איתא בסי' קי"ט באה"ע דאם עבר וגירש בע"כ ונשאת אשתו שוב אין האיש נקרא עבריין אלמא דלדידה אם היא רוצית שפיר מהני לה הגט ותוכל להנשא ע"פ אותו הגט והוא מהכלבו:
והנה על דבר אם עשה האיש כשורה כבר הודעתי בראשית דברי שבלתי אפשר לדון בדבר בלתי בשמוע טענות שני הצדדים אך קשה הדבר להתיר ליתן גט בע"כ כאשר אמרתי בראשית דברי ובפרט כאשר הגיד הבעל שאחר שראה שלא יוכל לגמור עמה עשה שלום עמה כדי שיהי' לו מקום לגרשה בע"כ בעת שתהי' עמו ביחד וא"כ כיון שנתן הגט מתוך השלום לא קדמה התראת ב"ד וסירוב מהב"ד שכל מה שהי' קודם עשיית השלום נתבטל אח"כ בעת עשיית השלום ומה שהוא אמר שעשה שלום כדי שיוכל להוציא מחשבתו אל הפועל אין אנו מאמינים לו על זאת וגם אין אדם עושה עצמו רשע שכפי דבריו היתה גרושת הלב והי' אסור לו לדור עמה:
הנני ידידו הדו"ש