אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן מג

סימן מב

ב"ה יום ה' מנחם אב תרי"ח לפ"ק ט"ג:

אל כבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי תפארת ישראל עמוד העולם מופת הדור והדרו חמדת הזמן ופארו רבים יאותו לאורו כש"ת מו"ה דוב בעריש מייזליש נ"י האבדק"ק ווארשא והגליל יע"א:

אחד"ש הטוב כמשפט הנני להודיע כי ת"ל דברינו עשו פרי בעיר בולגריא וזה האיש אשר גירש אשתו בע"כ נתן יד לקבל עליו דברי חברות ולקיים כל אשר יושת עליו לגמור עם אשתו בטוב וכו':

ועל דברי חידושי תורה אשר כתב כ"ת להסתפק לשיטת האומר דצריך שליחות בכתיבת הגט היכא דכתב גט לגרש בע"כ אם שייך בזה אין שליח לדבר עבירה לבטל השליחות כפי דברי הנו"ב בסי' ע"ה וסי' ע"ו או דנימא כיון דעתה בשעת הכתיבה אינו נגמר העבירה עד שעת נתינה והדבר תלוי ועומד לא שייך בזה אין שליח לד"ע והביא ראי' מדברי התוס' בבבא מציעא בדף י' בד"ה דאמר לישראל קדש לי דכתבו דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקידושין כדמוכח בריש תמורה שייך בזה אין שליח לדבר עבירה הרי דאע"ג דלא נגמרה העבירה עדיין אעפ"כ אמרינן בזה אין שליח לד"ע תיכף בהתחלת הדבר וחזר והקשה ע"ז מסוטה בדף מ"ד דקאמר שם מי אשר ארש אשה ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג ומקשה לימא דלא כר"י הגלילי דאי ר"י הגלילי האמר המתירא מעבירות שבידו חוזר ומתרץ אפילו תימא ר"י הגלילי כדרבא דאמר לעולם אינו חייב עד שיבעול הרי דלרבא כיון דקידש אינו לוקה ליכא עבירה כלל בהתחלה ומתמורה לא קשה ממאי דמקשה דאלמנה לכ"ג נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע ל"מ אף דבהתחלת הקידושין אינו עושה איסור דהתם מיירי כשבעל אחר כך דקאי שם על המשנה כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחרי הפגום וכשבעל אח"כ הוי הקידושין למפרע עבירה וחייב מלקות אבל התם בשליחות בשעה שקידש השליח עדיין לא עשה עבירה אך שיוכל לבוא לידי עבירה אעפ"כ חשיב אין שליח לד"ע וא"כ הוא הדין בכתיבת הגט נוכל לומר אין שליח לד"ע ובעירוכין משמע להיפך עכ"ד כ"ת:

והנה שם בבבא מציעא איכא פלוגתא אמאי בחצר לא שייך אין שליח לד"ע או משום שאינו בר חיובא או משום דלא שייך אי בעי עביד אי בעי לא עביד וקאמר בגמרא דנ"מ בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי גרושה דשייך בי אי בעי לא עביד ובר חיובא לא הוי והקשו בתוס' מאי נ"מ כאן הא בל"ה לא לקי על הקידושין דרבא אמר בפרק עשרה יוחסין קידש אינו לוקה בעל לוקה וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקידושין כדמוכח בריש תמורה אי נמי יש לומר דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות לא חלין הקידושין ע"כ ומה שהביא ראי' מתמורה דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקידושין הוא ממאי דהגמרא מקשה שם בכהן גדול שקידש אלמנה נימא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת א"ע לא מהני וקשה דבקידושין לא הוי חיובא כלל וע"כ כשיבעול אח"כ יתחייב מלקות למפרע על הקידושין:

וכ"ת הביא ראי' דגוף הקידושין הוי עבירה דאל"ה ניהו דהוי נ"מ לענין מלקות היכא שבעל אחר כך אם חייב למפרע מלקות על הקידושין מ"מ אין שייך בזה אין שליח לדבר עבירה כלל דבשעת הקידושין עדיין לא הי' עבירה ובשעה שעשה שליחותו לא הי' שליח לדבר עבירה וע"כ דתיכף בשעת התחלת הקידושין הוי עבירה וע"ז הקשה מסוטה:

והנה לכאורה אין מקום לקושיתו דלעולם בשעת התחלת הקידושין לא הוי עבירה כלל ומש"ה שם בסוטה לענין החוזר מעורכי המלחמה הקידושין בלא ביאה לא הוי עבירה כלל אבל כאן בשליח לקדש גרושה כיון שבעל אח"כ וחייב למפרע מלקות על הקידושין ממילא הוי עבירה למפרע ובטל למפרע השליחות למ"ד דגם בזה שייך אין שליח לדבר עבירה אף דבשעת קידושין עדיין לא הוי עבירה מ"מ כשבעל אח"כ חייב מלקות למפרע על הקידושין והוי למפריע עבירה שוב אין שליח לד"ע:

ונראה דעת כ"ת דרק לענין מלקות שייך לומר דהיכא דבעל אח"כ מתחייב למפרע מלקות על הקידושין אבל לענין אין שליח לדבר עבירה לא שייך זאת כיון דבשעת עשיית השליחות לא הי' עבירה לא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה ומש"ה הביא ראי' מכאן דעכ"פ עבירה הוי תיכף בשעת קידושין ויש להביא קצת ראי' לדברי כ"ת מדברי התוס' בבבא קמא בדף ע"ט בד"ה נתנו לבכורות בנו דכתבו דהיכא דהשליח הוי שוגג ולא ידע שהוא עבירה לא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה ואפשר דכאן הוי עוד כ"ש כיון דבשעת הקידושין לא הי' עבירה באמת כלל ועכ"ז יש לדחות דמ"מ שאני הכא דהשליח ידע מזה דכשיבעול אח"כ יהי' עבירה למפרע:

ובפתח הבית בדיני שליחות בסי' כ"א נסתפק בזה בענף ח' בכונות התוס' אם הוי הפי' דמש"ה שייך בזה אין שליח לדבר עבירה כיון שסופו לבוא לידי עבירה הוי תיכף עבירה לענין השליחות:

והנה אף אם נימא דשם בקידושי גרושה הוי תיכף עבירה בשעת הקידושין משום שסופו לבוא לידי עבירה ואמרינן בזה אין שליח לד"ע עדיין אפשר לחלק דאין ראי' מזה לכתיבת הגט לגרש בע"כ דאינו בטל תיכף השליחות בשעת כתיבה ולומר דהכתיבה הוי עבירה דשם בקידושי גרושה היכא שבעל אחר כך חייב מלקות למפרע על הקידושין בצירוף הביאה אם כן הוי הקידושין כמו חצי שיעור דהוי איסורא משום דחזי לאצטרופי ולבוא לידי חיוב מלקות ואם נימא כשיבעול אח"כ יתחייב מלקות על הקידושין גופייהו למפרע בוודאי איסורא איכא דיוכל לבוא לידי חיוב מלקות אבל בכתיבת הגט גוף הכתיבה לא יהי' איסור רק הגירושין שאח"כ וגם שאני קידושין דלצורך ביאה הוא ובוודאי הי' עבירה אבל כאן יכול להיות הנתינה ברצון אח"כ:

אך עכ"ז דברי כ"ת נכונים לפי מאי דאיתא במהר"ם מינטץ בסי' ק"ב הובאו דבריו במהדו"ת בסי' קכ"ט דר"ג החרים על העדים ועל הסופר שיהיו בנידוי וא"כ בפירוש החרים ר"ג על הסופר ג"כ אם כותב גט זה על דעת לגרש בו בע"כ ושפיר הוי עבירה בגוף הכתיבה ושפיר לשיטת האומר דכתיבת הגט הוא מטעם שליחות שייך בזה אין שליח לדבר עבירה ובל"ה הבאנו במקום אחר שבתקנות ר"ג מבואר שיהי' הגט בטל:

ולענין גוף הדבר שפלפל כ"ת אם בקידושי גרושה גופא הוי עבירה אף דהמלקות הוא רק כשיבעול אח"כ מ"מ בשעת התחלת הקידושין הוי עבירה הנה בתוס' ביבמות בדף ע"א בד"ה לר' יהודא כתבו באלמנה לכ"ג דעכ"פ איסור דרבנן איכא בקידושין לחודי' וגם לשיטתם יקשה מהך דסוטה דמתרץ בקידש ולא בעל דהרי הגמרא קאמר שם דאף באיסור דרבנן חוזר עלי' מעורכי המלחמה ובקידש ולא בעל הוי איסורא דרבנן:

ובשער המלך מהלכות מעילה בפרק ז' הרבה לפלפל בזה אם עכ"פ איסורא איכא בקידש ולא בעל והביא דעת הריטב"א דליכא אף איסורא דרבנן כלל והביא שם דע"כ כן הוא שיטת התוס' וע"כ דעתו ג"כ כנ"ל מאי דשייך בזה אין שליח לד"ע היינו כשיבעול אח"כ ויתחייב מלקות למפרע יהי' למפרע אין שליח לד"ע ויתבטל השליחות למפרע:

וכן הוא דעת הנו"ב בסי' ע"ה והנו"ב שם כתב דבזה פליגי שני תירוצי התוס' דלתירץ ראשון לא מסתבר להו לומר דבטל השליחות למפרע אך מלקות חייב למפרע למ"ד דיש בזה שליח לדבר עבירה והוי כמו קידש בעצמו ובעל דחייב מלקות למפרע ולמ"ד אין שליח לדבר עבירה אין לחייבו במעשה השליח ולתירץ השני אמרינן כמו דחייב מלקות למפרע כן נתבטל השליחות למפרע (ואף לתירץ הראשון ניהו דלא נתבטל השליחות למפרע אבל אמרינן אין שליח לד"ע למפרע שיפטור ממלקות דלא נוכל לחייבו מלקות למפרע על מעשה הקידושין כיון דהעבירה הזאת נעשית ע"י שליח):

אך קשה לפי דברי הנו"ב דלתירץ הראשון לא אמרינן דבטל השליחות למפרע א"כ קשה מאי מקשה הגמ' בתמורה באלמנה לכהן גדול דנימא דלא מהני והא בשעת קידושין עדיין לא הוי עבירה והי' חיילים הקידושין שפיר ולא שייך לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע ל"מ וע"כ צ"ל כיון דבעל אח"כ ונתחייב מלקות למפרע נתבטלו הקידושין למפרע דמזה הביא התוס' ראי' דהיכא דבעל אח"כ נתחייב מלקות למפרע על הקידושין הרי מבואר בגמרא דבטלין הקידושין למפרע:

ואפשר לומר דרק לענין ביטול השליחות לא שייך לומר דבטל למפרע כיון דבשעת מעשה הי' חל השליחות פעם אחת ודוחק:

וכל ענין זה אם אמרינן דבטלים הקידושין למפרע אפשר תלוי בסוגיא דפרק החולץ אם אמרינן אגלאי מלתא למפרע:

וכשאני לעצמי נראה לפענ"ד דאינו צריך בכל זה לומר כשיבעול אח"כ יתבטלו הקידושין למפרע משום כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת א"ע לא מהני או משום דאין שליח לד"ע דקשה לומר כן כיון דחלו הקידושין פעם אחת איך יתבטלו אח"כ למפרע אך דלא חלו הקידושין כלל:

אך נרא' לפענ"ד טעם אחר בדבר לפי מאי דאיתא בקידושין בדף נ"א בקידש אחת משתי אחיות דרבא אמר דאינה מקודשת משום דהוי קידושין שאין מסורים לביאה שנאמר כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורים לביאה הוי קידושין קידושין שאין מסורים לביאה לא הוי קידושין ופירוש רש"י משום דכתיב ובעלה בעינן הראוי לביאה והקשו בתוס' על רש"י דהא חייבי לאוין אינם ראוים לביאה ותפסו בהם קידושין לכך נראה לפרש קידושין שאין מסורים לביאה כלומר שאיסור הביאה ע"י קידושין והיינו היכא דקידש אחת משתי אחיות דמעיקרא היו שתיהן מותרות ועכשיו ע"י קידושין נאסרו שתיהן אבל חייבי לאוין איסור הביאה אינו בא ע"י קידושין יעו"ש דבריהם:

ונראה להבין סברתם דהתורה אמרה כי יקח איש אשה ובעלה שתהי' קיחה כזאת שע"י קיחה כזו תהי' ראוי' לביאה אבל היכא שהוי קיחה כזאת שע"י קיחה כזו אינה ראוי' לביאה הוי קיחה גרוע ואינה מקודשת ובקידש אחת משתי אחיות הקידושין גרועים שעשה קידושין כזאת שע"י לא יוכל לבוא לביאה אבל בחייבי לאוין הקידושין מצד עצמם טובים הם ומצד הקידושין ראוי' לביאה אך מצד עצמה אסורה:

וא"כ נראה לפענ"ד דכ"ש בנדון דידן בכהן גדול שקידש אלמנה אם נימא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ ואם יבעול אחר הקידושין ויתחייב מלקות למפרע יתבטלו הקידושין בוודאי הוי קידושין שאין מסורים לביאה דהקידושין הללו לא יוכלו לבוא לידי ביאה דאם יבעול יתבטלו הקידושין ובוודאי לא הוי כי יקח איש אשה ובעלה כיון דע"י הקידושין הללו לא יוכל לבוא לידי ביאה דאם יהי' ביאה לא יהי' קידושין בוודאי אינם חלים הקידושין:

ומכ"ש בקידש גרושה ע"י שליח למ"ד דאין שליח לדבר עבירה ואם יבעול אח"כ ויהי' עבירה למפרע ממילא יתבטל השליחות בוודאי הוי קידושין שאין מסורים לביאה שעשה קידושין גרועים שקדשה ע"י שליח ועל ידי הקידושין הללו לא יוכל לבוא לידי ביאה דאם יבעול יתבטלו הקידושין משום דאין שליח לדבר עבירה ושוב אין הקידושין חלין כלל ולא נצטרך לומר דבשעת קידושין שפיר חלים הקידושין כיון דעל הקידושין גופייהו ליכא איסורא כלל אך כשיבעול אח"כ יתבטלו למפרע אך דתיכף אינם חלים הקידושין כלל ודו"ק:

והנה בשער המלך שם בהלכות מעילה הביא בשם הרב מוצל מאש דאם נימא דקידש ולא בעל אף דאינו לוקה איסורא איכא יקשה מאי מקשו בתוס' דאין נ"מ אם יש שליח לדבר עבירה או אין שליח לד"ע כיון דאינו לוקה הא עכ"פ הוי נ"מ לענין איסורא אם עשה המשלח איסור (היינו דיהי' נ"מ אם יהי' פסול לעדות כמבואר בח"מ בסי' ל"ד ס"ב דאם עבר עבירה שאין בה מלקות עכ"פ מדרבנן פסול) ומזה הוכיח לשיטת התוס' להיפך דאף איסורא ליכא:

ואנכי אשמע ולא אבין דאף דאין שליח לד"ע ג"כ איסורא איכא עכ"פ כדאי' בט"ז ביו"ד בסי' ק"ס סק"א וא"כ אין נ"מ לענין איסור כלל אך עכ"ז אפשר לומר דהוי נ"מ לענין איסור לפי שבארנו לעיל דהטעם דבקידושין לחודייהו איכא איסור כיון דיוכל לבוא לידי חיוב מלקות וכמו חצי שיעור דאסור מההוא טעמא דיוכל לבוא לידי חיוב מלקות וזה הוא היכא שקידש בעצמו אבל היכא שקידש ע"י שליח אם נימא דאין שליח לד"ע ואף כשיבעול אח"כ לא יתחייב מלקות למפרע א"כ היכא דלא הוי רק קידושין אין כאן איסור כלל דלא יוכל לבוא לידי מלקות וכאשר הביא סברא זו במחנה אהרון בפסחים בפרק אלו עוברין בד"ה בצק שבסדקי עריבה דהא דחצי שיעור אסור משום דחזו לאצטרופי ולבוא לידי חיוב מלקות אבל אם כשיצטרף ג"כ לא יבוא לידי חיוב מלקות בחצי שיעור ליכא איסור כלל יעו"ש:

והנה השער המלך הקשה על גוף קושית הגמרא שם דבל"ה חוזר באלמנה לכהן גדול משום עבירות שבידו והקשה מאי קושיא הא משכחת לה דקדשה על ידי שליח כדאמר בבבא מציעא כהן דאמר לישראל קדש לי גרושה ואין שליח לד"ע ולא עשה השליח איסור ואינו מתירא מעבירות שבידו ולשיטת האומר דאם אין שליח לד"ע כל השליחות בטל ניחא דא"כ לא הוי אשתו כלל ולא הי' צריך לממעט פרט לאלמנה לכהן גדול אבל לשיטת האומר דאף דאין שליח לד"ע מ"מ השליחות קיים שפיר משכחת לה דקדשה ע"י ישראל והשליחות קיים ויש לו אשה ועבירה לא עשה ואינו מתירא מעבירות שבידו:

אך באמת לא קשה דאף דאין שליח לד"ע ואינו חייב מלקות מ"מ איסורא עביד ושפיר הוי עבירה בידו כנ"ל דברי הט"ז דעכ"פ איסורא עביד וכן תירץ השער המלך בעצמו:

אך זה ניחא אם חייב מלקות על הקידושין אבל לרבא דאמר אינו חייב עד שיבעול ניהו דנימא דאיסורא הוי בקידושין בכה"ג היכא דקידש ע"י שליח ואין שליח לדבר עבירה ליכא איסורא כלל דבקידושין גופייהו אין כאן חיוב אך דאסור משום שיוכל לבוא לידי מלקות והיכא דקידש ע"י שליח לא יבוא לידי מלקות אף אם יבעול א"כ כשלא בעל ליכא איסורא כלל כאשר הבאתי לעיל בשם המחנה אהרון ויהי' ניחא אף אם נימא דקידושין בלא ביאה איכא איסור עכ"פ מ"מ לא הוי מתירא מעבירות שבידו דשוב משכחת לה ע"י שליח ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה