אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן מא

סימן מ

אל כבוד הב"ד המופלגים מעיר חדש יע"א:

על דבר הגט הנשלח מאמעריקא והי' נמצא בהרשאה ר"ת וגם מחקים אשר זה בדיעבד אינו פסול כמבואר בהגהות רמ"א ובב"ש סי' קמ"א סעיף כ"ד אך עוד הי' חשש שעדי הרשאה הם עדי הגט וכתבו כ"ת וז"ל עדי הרשאה המה עדי הגט וזה אינו פוסל שבהרשאה השנית לא נצרך לעדים כלל רק קיום ב"ד כפי שמבואר בהנוסח בש"ע וג"כ מבואר בסי' קמ"א בב"ש ס"ק ל"ד בשם תשו' מהר"ם מינטץ בסי' כ"א וז"ל דבדיעבד אין לפסול אם עדי הרשא' קרובים לעדי הגט משום דעדי הגט מעידים על הגט ועדי הרשא' מעידים על שליחות של זה וממילא לפי האי טעמא לא איכפת לן אם הם אותם העדים בעצמם מאחר שכבר עשו שליחותם בח"י הגט ונגמר עדותם למה לא יוכלו להיות שוב מדי הרשא' עכ"ל:

והנה כ"ת תלי תניא בדלא תניא דאם היו עדי הגט קרובים לעדי הרשא' צריכה רבה להמעיין שם בשו"ת מהר"ם מינץ דלא רצה לעשות מעשה בנתינת הגט ההוא אף שכבר נשלח אליו ושלחו בחזרה וכתב אף שנרא להתיר מ"מ לא רצה לעשות מעשה בלא חכמי הדור ולא נתן הגט ומה שהביא הב"ש בשמו דבדיעבד כשר היינו שאי אפשר להשיג גט אחר אבל בעובדא דמהר"ם מינץ שהי' אפשר להשיג גט אחר שלחו בחזרה וצוה לסדר גט אחר ולא עוד אלא דבנ"ד דמיירי בהרשאה שני' שעשה השליח מאמעריקא שליח אחר ממדינתינו והוא ע"פ המנהג שנהגו עתה בשליחו' הגט ממרחקים שעושים שם שליח אחד והשליח עושה שליח ולא שהבעל יעשה תיכף שליח מדינתינו להוליך הגט לאשה כיון שהשליח לא יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ ומשום הכי נהגו שהשליח עושה שליח והשליח השני א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ רק שליח ב"ד אני ובהרשאה זו שעושה שליח הראשון לשליח השני נראה דאם היו קרובים עדי הגט לעדי ההרשא' הוי חשש פסול אף בדיעבד דהנה ההיתר מהר"ם מינץ המה לאחדים עם דברי הר"ן בסוף האשה שנתארמלה מאי דאי' שם דנאמן אדם להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו ונאמן לומר זה כת"י של אבא והביא שם הר"ן בשם הראשונים דהתם לא הוי החשש רק מפני שראה בקוטנו אבל מה שאביו קרוב והוא מקיים כתב אביו אין חשש משום פסול קורבה ומזה מוכח דעדי הקיום יכולים להיות קרובים לעדי השטר אף שמוציאים הממון ע"פ קרובים היינו עדי השטר ועדי הקיום כיון שזאת הוא שני עדיות עדי השטר מעידים על מנה שבשטר ועדי הקיום מעידים על כת"י אף שע"י שניהם מוציאים ממון לית לן בה כמו הא דתנן ג' אחים ואחד מצטרף עמהם יכולים להעיד על שלשה שני חזקה וכל אח יצטרף עם האחר על שנה אחת ואף שע״י כולם מוציאין השדה בצירוף החזקה של ג' שנים שפיר דמי כיון דכל כת אחת עדות בפ"ע וה"ה עדי השטר ועדי הקיום שהמה קרובים כיון שכ"א עדות בפ"ע ודברי מהר"ם מינץ המה לאחדים עם דברי הראשונים הנ"ל דכתב שם וז"ל ולפענ"ד נראה דלית בי' מיחוש דעדי הגט ועדי הרשאה שני עדיות הן ואין תלוי זה בזה דעדי הגט מעידים על הגט ועדי הרשאה מעידים על השליחות שעשה הבעל וההרשאה לא הוי כלל קיום על הגט להעיד דהגט כשר הוא ונכתב ונחתם כדינא דלשליח הימנוה רבנן כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. והנה כוונת מהר"ם מינץ הוא כדברי הר"ן הנ"ל דאף שאלו ב' כתות עדים צריכים ביחד לקיום הגט עדי הגט ועדי הרשאה שנעשה שליח ונמצא קיום הגט ע"י קרובים מ"מ כיון שכל אחת עדות בפ"ע הוא לית לן בה ואמר שעדי הרשאה אינם מעידים על גוף הגט שכשר הוא שע"ז נאמן השליח. והנה כשהגט נשלח ממרחקים ואין השליח אומר בפ"נ ובפ"נ ועיקר הסמיכה על ההרשא' שבהרשא' נאמר שהשליח הראשון בא לפני הב"ד ובידו גט והרשאה מהבעל ואמר בפ"נ ובפ"נ ומינה הוא שליח אחר ואם כן הרשאה זו מעידה שנכתב גוף הגט כהוגן ובאמת שבהרשא' זו א"צ להיות עדים רק ב"ד שכן הוא בנוסח במותב תלתא כחדא הוינא אך כיון שבגט זה הנשלח הי' בהרשא' השנית מהשליח לשליח ג"כ חתומים עדים ואלו עדים מהרשאה מעידים על גוף הגט ג"כ שנכתב ונחתם כהוגן כנ"ל וכיון שב' כתי עדים אלו היינו כת אחת על הגט וכת אחת על הרשאה היו קרובים הי' מקום לפסול אף בדיעבד מפני שקיום הגט בקרובים ולא שייך סברא הנ"ל דכל אחת הוא עדות בפ"ע שהרי עדי ההרשאה מעידים ג"כ על גוף הגט שנכתב בכשרות כמו עדי הגט בעצמם וא"כ הוי על עדות אחת עדים קרובים והוי הדין כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכל זה היכא דעדי הגט קרובים לעדי הרשאה אבל אם אין כאן רק כת אחת שמעידים על שני הדברים על כתיבת הגט ועל מינוי השליחות בוודאי אין שום חשש כלל וכלל דמדוע לא יוכל כת אחת להעיד על שני דברים ויעו"ש בר"ן בהאשה שנתארמלה שהביא דהרשב"א מכשיר אם דייני הקיום קרובים לעדי הקיום והביא ראי' לזה שאם הכשירו בדייני הקיום להיות הם בעצמם עדי הקיום כ"ש שיש להכשיר בהם קרובים והר"ן כ' ע"ז וז"ל נראה בעיני שאין ראיתו ראי' לפי שבכ"מ שאנו צריכין ב' אין ב' קרובים מצטרפין לחייב הקרוב אבל עד שנעשה דיין בקיום שטרות היינו טעמא לפי שאין אנו צריכין לב' דיין וקרוב אלא דבעלמא גזירת הכתוב הוא שלא יהי' עד נעשה דיין וכו' וכיון שהקילו חכמים בקיום שטרות שיהי' עד נעשה דיין אין כאן צירוף קורבה שהדיינים ע"פ עצמם לבד הם מקיימין השפר אבל לקיים ע"פ עדות קרוביהן אין לנו ע"כ:

והנה פלוגתת הרשב"א והר"ן דהרשב"א סובר דזה תלוי בזה דאי נימא בשטר פסול היכא דעדי קיום ודייני קיום המה קרובים לא היו יכולים דייני קיום להיות עדי קיום ג"כ כיון שהקיום הוא מהב"ד הוא על העדות מקויים וכמו שאין יכולין לקיים עדות קרוביהן כן אינם יכולים לקיים עדות עצמן דאדם קרוב אצל עצמו והר"ן תירץ דכיון דהמה בעצמם מקיימים ועד נעשה דיין אין זה שני דברים כלל דאינם מקיימין ע"פ עדות עצמן אך זה הוא העדות וזה הוא הקיום הכל אחד הוא ודבר אחד הוא:

אך כ"ז שם בדייני קיום דעת הרשב"א דאם המה מקיימין עדות עצמן הוי כאלו קיימו עדות קרוביה כיון דהקיום היא על העדות אבל בנ"ד אין שום ספק כלל דעדי הגט יוכלו להיות עדי הרשאה דעדי הגט מעידים על הגט הכתוב כהלכתו ועדי ההרשאה מעידין על מינוי השליחות ומדוע לא יוכלו כת אחת להעיד על ב' דברים. וכן איתא שם בתשו' מהר"ם מינץ הנ"ל שכ' אח"כ להביא ראי' דעדי הרשאה אינם מעידים על קיום הגט וז"ל ועוד דלא הוי משום קיום דהא עדי הגט עצמם יכולים להיות עדים על השליחות יעו"ש אדרבה מסתבר שעדיף יותר שעדי הגט יהיו עדי הרשאה ומינוי השליחות ג"כ שיצא מחשש חצי דבר שאם על כל אחת כת אחרת יש חשש חצי דבר:

שבתי וראיתי בסדר הגט הנדפס עתה מהג' ר' מיכל ר' יוזעפס עם הפי' מבעל המחבר בעצמו שהביא שם בסדר גט שני הניתן מיד הבעל ליד השליח אות ג' וז"ל בגליון ס"ג ממהר"י מרגליות כתב ראיתי גט ע"י שליח שהובא מעיר קאסטאנעטין ועדי הגט הם ג"כ עדי הרשאה והכשרתיו והסכימו כל גדולי הדור. ואדרבה יותר טוב נ"ל וכן נראה ממוהר"ר ארון ומוהר"י מילין ע"ש דף מ"ט בשם מהרז"ק דפסול ומה שכ' ואדרבה נראה לי יותר טוב נראה דטעמו כמו שנוהגין בגט הניתן מיד הבעל ליד האשה ליקח כת אחת על החתימה ועל המסירה מטעם שכתבו הפוס' שלא יהי' נראה כחצי דבר ומה שכתב בשם מהרז"ק דפסול וכו' שלא רצה לשנות נוסח ההרשאה נראה דאם לא הי' אפשר לכתוב גט אחר לא הי' פסול בדיעבד וכן נראה ממה שכתב מו"ה משה מינץ בתשו' בסי' כ"א דעדי חתימות הם עצמם יכולים להיות עדים על השליחות ע"כ דבריו:

הרי שכתב בפי' ככל דברינו הנ"ל דעדיף יותר עוד להיות כת אחת על הגט ועל ההרשאה משום חצי דבר אך לכתחלה שלא לשנות מהנוסח והביא ג"כ ראי' מדברי מו"ה משה מינץ שהבאנו:

עוד כתבו כ"ת שלישית השליח הראשון משם הוא אחיו של דיין אחד ממקיימי ההרשאה וממילא מטעם מהר"מ מינץ הנ"ל אין בזה בית מיחוש כלל בפרט במקום עיגון כזה עכ"ד:

ואין לדברים הללו הבנה דאין זה ענין לדברי מהר"מ מינץ הנ"ל דהוא אמר לענין עדי הגט ועדי הרשאה אינו פוסל אף שהמה קרובים כיון שמעידים שני עדיות אבל בנדון זה שהשליח קרוב לדייני הקיום והרשאה צריך עיון:

והנה אין מבואר מדבריהם איזה דייני קיום מהרשאה או מהרשאה מה שהבעל עשה לשליח ראשון או מהרשאה מה שהשליח ראשון עשה לשליח שני שליח ומסתמא מיירי מהרשאה מה ששליח ראשון עשה להשני שליח דעל מינוי השליחות מבעל הראשון לשליח א"צ קיום על הרשאה שהרי הבעל והשליח המה שמה אך בוודאי הקיום הי' על הרשאה ששליח ראשון עשה שליח שני:

והנה נדבר משני האופנים מה יהי' אם השליח הוא קרוב לדייני קיום מהרשאה שהבעל עשה אותו שליח או שיהי' קרוב לדייני קיום מהרשאה ששליח ראשון עשה שליח שני ועוד בה שלישי' אני מסופק מה יהי' אם השליח יהי' קרוב לעדי הרשאה ממינוי שליחות שלו מה שהבעל מינה אותו לשליח:

ונפתח במה דסיימנו דמה יהי' אם השליח יהי' קרוב לעדי הרשאה לכאורה נראה דאינו פוסל ניהו דהשליח הוי ג"כ עד על הגט שנכתב כהוגן וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ ולהעיד שנכתב כהוגן מ"מ אינו פוסל מה שהוא קרוב לעדי הקיום בשביל שזאת היא שני דברים העד מעיד שנכתב כהוגן ועדי ההרשאה מעידין על מינוי שליחותן והוא בעצמו הדין דעדי הגט יכולין להיות קרובין לעדי הרשאה שהוא שני עדיות אף דהגט נתקיים ע"י שניהם יחד כנ"ל אך לכאורה יהי' הדבר תלוי בהשיטות שהביא הטור בסי' קמ"א אם השליח יכול להעיד בעצמו שנעשה שליח דהרא"ש פסק כהירושלמי דאין השליח יכול להעיד בעצמו שנעשה שליח. והקשו עליו דהא אנן קיילן בגמ' דשליח נעשה עד וחילק הב"י דהשליח רק נאמן שנתן הקידושין או הגט ליד האשה וכ' וז"ל דאין זה ענין לדין החזקת השליח בשליחותו דהוי כנוגע בדבר שהרי הוא מעיד על עצמו ונראה שלזה נתכוין הרא"ש שכ' שהרי הוא בא במקום הבעל כלומר והרי הוא בעל דבר ואינו נאמן על עצמו והבעל העיטור חולק עליו שאף לענין מינוי השליחות נאמן השליח כיון דהלכתא דשליח נעשה עד וכן פסק הטור וא"כ לשיטת הרא"ש אף שהשליח קרוב לעדי הרשאה אינו פוסל דמה שהוא מעיד שבפניו נכתב ובפניו נחתם ועדי הרשאה מעידין על מינוי שליחתו והמה שני עדיות ועל מינוי שליחתו הוא אינו יכול להעיד שהוא בע"ד וממילא אינו פוסל עדי הרשאה בשביל שהוא קרוב כיון שהוא בע"ד כדאיתא בגמרא במכות בדף ו' דמקשה הרוג יציל נרבע יציל ומתרץ יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירוש רש"י יקום דבר כתיב בהאי קרא שעשאן לכולם כשנים דהיינו העדים אבל לא בעושי דבר וא"כ ה"ה השליח לענין העדות על מינוי שליחתו הוא בעל דבר ואינו פוסל שאר העדים משום קורבא דילי' ומה שהוא מעיד שבפניו נכתב ובפניו נחתם הוא עדות אחרת אבל לדעת הטור והבעל עיטור שהשליח בעצמו יוכל להיות עד על מינוי השליחות שלו וא"כ אם הוא קרוב לעדי הרשאה להעדים על מינוי השליחות שוב הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבטל כל העדות וקשה לומר שזה השליח לא נתכוין להעיד וכדאיתא בגמרא דאם בא רק לראות ולא להעיד אינו מבטל העדות דהרי השליח לא בא לראות לבד רק להעיד מה שיצטרך:

אך עכ"ז נראה לפענ"ד דאף לשיטת הבהע"ט והטור דהשליח נאמן על מינוי שליחותו ג"כ מטעם שליח נעשה עד מ"מ אם הוא קרוב לשאר העדים אינו מבטל העדות דהנה התו"ס הקשו שם במכות ובסנהדרין בדף ט' ע"ב על מאי דהגמרא מקשה נרבע יציל הא הנרבע גופא כשר לעדות אם נרבע לאונסו כדאיתא שם בסנהדרין פלוני רבעני לאונסו הוא ואחר מצטרפין להורגו ופירוש שם בתו"ס דמנרבע ורובע כשהם קרובים פריך דיציל וכ"ת ה"נ הא כתיב בו מכה אביו ואמו אע"פ שהוא קרוב ונרבע דכתיב ערות אביך וכו' ועי"ש:

א"כ מבואר בדברי התו"ס דאף דהנרבע מצד עצמו כשר לעדות אם לא הי' קרוב עכ"ז אם הוא קרוב אינו מבטל שאר העדות מטעם נמצא אחד מהם קרוב או פסול כיון דהוא אינו ממקיימי דבר ומעושי דבר הוא שהוא הבע"ד והנה הריב"ש בסי' פ"ג הקשה על מאי דקאמר בגמרא למ"ד דאין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוי לי' כגופו וקשה למ"ד שליח נעשה עד דהא באמת קיי"ל דשלוחו של אדם כמותו ותירץ דאף דהוי כמותו כל זמן שאינו נוגע אף בע"ד גופי' נאמן ובזה פליגי דחד מ"ד סובר כיון שהוא בע"ד אינו נאמן וב"ה סברי דמ"מ כיון שאינו נוגע נאמן אף שבאמת הוא בע"ד ועי"ש ואחריו החזיק האבני מלואים בסי' ל"ה והביא ראי' דאף בע"ד נאמן במקום שאינו נוגע דהרי המוכר נאמן לומר לזה מכרתי ועי"ש:

וא"כ כיון דהשליח הוי בע"ד אף דנאמן בעדותו כיון שאינו נוגע ונאמן על מינוי השליחות מ"מ אם הוא קרוב אינו פוסל שאר העדים שמעידים על מינוי השליחות אם הוא קרוב להם דהוא אינו ממקיימי דבר רק מעושי דבר שהוא בעצמו הבע"ד אף שכשר להעיד משום שאינו נוגע אבל אם הוא קרוב אינו פוסל שאר העדים שהוא אינו ממקיימי דבר רק מעושי דבר כמו נרבע אף שהוא כשר לעדות אם הוא קרוב אינו מבטל שאר העדים וגם השליח הוא בעל דבר מפני ששלוחו של אדם כמותו ומכ"ש לענין מינוי השליחות שהוא הבעל דבר גמור שמעידים שעשה הבעל אותו שליח דמש"ה דעת הב"י בשיטת הרא"ש לחלק דרק לענין שנתן הגט והקידושין הוי שליח עד ולא אמרינן שלוחו כמותו אבל לענין זה שהוא נעשה שליח הוא הבע"ד ממש ולא שלוחו כמותו ומש"ה לא הוי עד ואנן קיי"ל דאף בזה הוי עד אף דהוא הבע"ד ממש אבל לענין לבטל העדות משום קורבה אינו בטל כיון דהוא בע"ד וכל זה נלע"ד ברור:

ומכ"ש אם השליח קרוב לדייני קיום מהרשאה בוודאי אין שום חשש כלל וכלל דאף אם השליח יהי' עד גם על מינוי השליחות אינו מבטל הקיום מדיינים בשביל שהוא קרוב להם שהוא שני עדיות כמו עדי השטר ודייני קיום שהוא שני עדיות לשיטת הר"ן שעדי השטר מעידין על גוף הדבר ועדי הקיום מעידין על עדות העדים וכן השליח מעיד על גוף מינוי השליחות ודייני הקיום מעידים שזהו חתימות העדים וגם בל"ה כיון דאיכא על מינוי השליחות עדים כשרים זולת השליח שהרי יש כאן עדי הרשאה על מינוי השליחות אך נביא לבטל עדות הכשרים משום צירוף הקרובים ואז אינו בטל רק כשנצטרפו כשראו ביחד או כשהעידו ביחד והשליח עם דייני קיום מעדי הרשאה לא נצטרפו מעולם:

הכלל דאם השליח קרוב עם דייני קיום עדי הרשאה ממינוי השליחות שלו מה שהבעל עשאו שליח אין שום חשש כלל:

אך כפי הנראה מדברי התשובה ששליח הי' קרוב לדייני קיום מהרשאה שהשליח ראשון עשה שליח שני כנ"ל דעל הרשאה ראשונה א"צ קיום ב"ד כלל זה הוא צ"ע גדול אם אפשר להכשיר אף בדיעבד כיון דהשליח הראשון עושה השליח השני בפני ב"ד ואומר לפני הב"ד בפני נכתב ובפ"נ והשליח השני אומר שליח ב"ד אני דהשליח השני לא יוכל לומר בפני נכתב ובפ"נ כדאיתא בגיטין בדף כ"ט ע"ב במשנה דהמביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפ"נ ובפ"נ ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני וכן נפסק בש"ע בסי' קמ"ב ס"ט וכן הוא בסדר הגט וכיון שהשליח הראשון שעושה השליח השני צריך להיות בפני הב"ד והשליח אומר לפני הב"ד בפ"נ ובפ"נ וזה הוא הב"ד שקיימו ההרשאה והשליח מעיד לפני הב"ד בפ"נ ובפ"נ ואם השליח קרוב להב"ד הזה הוי כמו היכא דהעדי קיום קרובים לדייני קיום שהביא שם הר"ן בסוף האשה שנתארמלה שני דעות והביא שהרשב"א מתיר באם עדי הקיום קרובים לדייני קיום והר"ן פוסל וכן בסי' מ"ו בח"מ בסי' י"ח איכא שני דעות אם עדי הקיום קרובים לדייני קיום וזה השליח האומר בפ"נ ובפ"נ הוא עדי הקיום שהאמינוהו בזה כשנים ולא יוכל להעיד זאת לפני קרובים:

והנה בסדר הגט שלנו שנדפס באה"ע בסדר גט שלישי מיד שליח של הבעל ליד האשה מבואר שם בס"ח דהב"ד לא יהי' קרובים לעדי מסירה שלוקחים עתה מחודש (למסור הגט לאשה) ולא לעדי הגט ולא להשליח יעו"ש והיינו ג"כ כנ"ל שהשליח שאומר בפ"נ ובפ"נ לא יוכל להיות קרוב לב"ד כמו עדי הקיום שלא יוכלו להיות קרובים לדייני הקיום וכן מה שנאמר שלא יהי' קרובים לעדי הגט אף דעדי קיום וכן דייני קיום יכולים להיות קרובים לעדי השטר שהמה שני דברים ושני עדיות כדאיתא שם בר"ן מ"מ ב"ד שמסדרין הגט הוי כאלו דיין על גוף המלוה דאיתא שם בר"ן דדיינים שדנין על המלוה לא יוכלו להיות קרובים לעדי השטר דכל עד שמעיד לפני הדיין לא יוכל להיות קרוב להדיין ועדי השטר אלו היו מעידים בע"פ לפני דיינים קרוביהם לא מהני ומה שחתמו בשטר לא עדיף מאלו העידו בע"פ וה"ה דיינים המסדרי' הגט והמתירים האשה הוי כאלו דנין על גוף הדבר ולא יוכלו להיות קרובים לעדי השטר הוא עדי הגט:

והנה בסדר הגט הנדפס מחדש מהגאון ר' מיכל ר' יוזפיש עם הפירוש שם בסדר גט רביעי כששליח ראשון עושה שליח שני שם איתא בסי' ה' הב"ד לא יהי' קרובים לעדי הגט ולא לשני השלוחים והנה כבר בארנו שלהשליח הראשון העושה השליח השני ע"פ דינא לא יוכלו הב"ד להיות קרובים כיון שהוא מעיד לפניהם בפ"נ ובפ"נ אבל השני לא אדע מדוע לא יהי' הב"ד קרובים אליו:

ואפשר לומר הטעם כמו שהעיר חותני הגאון נ"י דהבית דין לא יוכלו להיות קרובים להשליח דהשליח הוי כבע"ד והוי כאלו המה קרובים לבע"ד לשיטת הרא"ש דהשליח אינו כשר להעיד דנעשה שליח דהוי כמו בע"ד ולפי טעם זה הי' ניחא מה דהב"ד לא יוכלו להיות קרובים גם להשליח השני אך נראה דבזה גם הרא"ש מודה דאם העדים קרובים או הב"ד קרובים להשליח לא הוי כאלו הם קרובים לבע"ד דהנה לשיטת הרא"ש צריך לומר הטעם דמש"ה לא יוכל השליח להעיד שנעשה שליח משום דע"ז הוי בע"ד ממש ורק להעיד שמסר הגט או הקידושין להאשה בזה אמרינן שליח נעשה עד ולא אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל להעיד על גוף השליחות שהוא הבע"ד ממש אינו נאמן אף שהוא אינו נוגע צריך לומר לדעת הרא"ש דכל שהוא הבע"ד ממש אף שאינו נוגע פסול ואף שהב"י כתב בשיטת הרא"ש דאינו נאמן להעיד על שליחותו דלענין זה הוי הוא בע"ד ממש ונוגע מה שכתב דהוא נוגע הוא לאו דוקא דמאי נוגע הוא דמאי נפקא לן מיני' אם הוא שליח או לא אך ע"כ שיטתו דלענין זה הוא בע"ד ממש ופסול אף שאינו נוגע אבל מה שהעדים קרובים אליו לא מסתבר שיפסל לא מיבעי' למ"ד דקרוב פסול מטעם נוגע כאן בוודאי אינם נוגעים כיון דהוא בעצמו אינו נוגע אך אף אם נימא דקרוב פסול מטעם גזירת הכתוב לא מסתבר לומר שקרוב של השליח יפסול ומה שנזכר בסדר הגט שנדפס עתה שהבית דין לא יהיו קרובים של שני השלוחים מסתבר שהוא רק לכתחלה אבל לענין שליח הראשון שאומר לפני הב"ד בפ"נ ובפ"נ נראה דפסול אף בדיעבד:

ואולי יש להקל בזה מאחר דגוף הדבר מה שצריך השליח לומר בפ"נ ובפ"נ אינו מצד הדין דמצד הדין כיון שחתומים עדים על הגט נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ובפרט היכא שיש לו הרשאה מקויימת ומהאי טעמא היקל בסדר הגט שנדפס באה"ע בסדר הגט מיד השליח ליד האשה היכא שהב"ד קרובים קורבא שאינו פוסל מצד הדין כדאיתא שם בס"ח ובסדר הגט הנדפס מחדש בסעיף י' כתב הטעם וז"ל דהא מה שצריך השליח שיתן לה לפני ב"ד היינו היכא דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ וצריך שיעיד בב"ד והרי מה דצ"ל בפ"נ ובפ"נ אינו רק מדרבנן דקיי"ל מן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שאינו אלא מדרבנן א"צ להחמיר כ"כ לענין קורבה ועוד דהרי כתבו רמ"א וח"מ בסי' קמ"ב ס"א דאם יש להשליח הרשאה מקויימת אצ"ל בפ"נ ובפ"נ אע"ג דמסקי דיש חולקין וכן נוהגין מ"מ אין להחמיר לענין זה עכ"ד בעל סדר הגט בפירושו:

וא"כ בוודאי יש להקל במקום עיגון אף היכא דהב"ד קרובים להשליח קורבה גמור והנה יש לצרף עוד קולא בנ"ד לפי המבואר באה"ע בסי' קמ"ב ס"ט דשליח שעשה שליח יעשנו בפני ב"ד דהיינו שנים והוא מצטרף עמהם אם הוא כשר לדין ואומר בפ"נ ובפ"נ ואם כן אם יצטרף השליח להב"ד יהי' שלשה כשרים חוץ הדיין האחד שהוא קרוב ואח של השליח ויהי' הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם אמרינן בב"ד נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמבואר בריב"ש בס' תי"ג ובנתיבות בס' ל"ו ובאמת בירושלמי מבואר דגם בב"ד אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל כולו והר"ן בסוף האשה שנתארמלה הביאו אך אנכי בתשובה הארכתי על דברי הרמב"ם הסותרים זה את זה דבפרק ט"ז מהלכות עדות כתב דבדיינים קרובים פסולים אבל אלו שמוסיפין לעבר השנה עד שבעה אם היו קרובים אין בכך כלום וקשה דניהו דדי בשלשה מ"מ אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול כולם בטלים והי' אפשר לפרש דברי הרמב"ם דרק בהנוספים אינו פסול קרוב כיון דהמה אינם מעקרי הב"ד והוי כמו למחזי אתינן אך שם בכסף משנה ובלחם משנה מבואר דכל שיש באלו השבעה ג' כשרים בין שהם מהב' בין שהם מהנוספים כשר ונראה דדעתו דבב"ד לא אמרינן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכיון שיש שלשה כשרים אין הדיין נפסל ובפרק י"א מהלכות סנהדרין כתב דבדיני ממונות וכן הטומאות והטהרות האב ובנו הרב ותלמידו מונים אותם כשנים ודיני נפשות ומלקות וקידוש החדש וכו' מונים אותם כאחד זה שאנו מונים האב עם הבן בין כאחד בין כשנים וכו' שאמר יש לי ללמוד זכות או חובה שומעים דבריו ונושאים ונותנים עמו ובשעת גמר הדין אין גומרין את הדין בקרובים שהדייני' הקרובים פסולים לדין כמו שיתבאר ע"כ וקשה דהיכא שמונים להם אחד א"כ נמצא ג' כשרים זולת הפסול אף בגמר דין כשר דעדיין איכא שלשה דיינים כשרים וע"כ דשיטתו דנמצא אחד מהם קרוב או פסול כולם בטלים ודבריו סותרים וכתבתי בתשובה לשיטת הרמב"ם דבשנים קרובים זה לזה שניהם פסולים ממש דאת מי נכשיר ואת מי נפסול וכיון ששניהם ביחד שניהם פסולים ומש"ה באב ובנו אף שמונים להם רק אחד לא יוכלו להיות בשעת גמר דין שניהם דאם היו שניהם בשעת גמר דין שניהם פסולים ולא נשאר אף אחד ואין כאן ב"ד כשר ומש"ה אף אם לא נימא בבית דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל כולו מ"מ שם פסו באב ובנו דלא נשאר ב"ד כשר דהאב ובנו שניהם פסולים ואף אחד לא נוכל למנות להם:

וא"כ ה"ה בנ"ד אף אם יצטרף השליח להב"ד ויהי' ג' זולת אח של השליח מ"מ אין כאן ב"ד כשר דהשליח ואחיו שניהם פסולים אך כפי הנראה מאגרת דהי' ג"כ עדי מסירה וא"כ עדיין הי' שלשה כשרים חוץ הקרובים אך אלו העדים לא נתכוונו להיות ב"ד וגם השליח לא נתכוין להיות מהבית דין וגם בח"מ בסי' מ"ו סק"ל בהגהה נראה דאף בב"ד בדייני קיום כל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ואנכי אמרתי מסברא דנפשאי לחלק דהיכא דהב"ד דנים דין לא אמרינן בהו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אבל מה שהב"ד מקיימים עדות העדים זאת הוי ג"כ בתורת עדות ואמרינן בזה נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומצאתי סברא זו בקצות החושן בסי' ל"ו סק"ז:

אך עכ"ז במקום עיגון יש לצרף גם זאת לקולא והנה טעם שלא יוכלו להיות העדים שמעידים לפני הב"ד קרובים להם הביא שם בשם הר"ן שני טעמים או משום דהוי עדות שאי"ל דלא יענשו ע"י שהעידו לפני קרוביהם והסמ"ע הביא בסי' מ"ו דלא יקבלו הדיינים הזמה על קרוביהם ולפי טעם זה הי' אפשר ג"כ להקל דהרבה שיטות דבגיטין וקידושין א"צ להיות עדות שאי"ל אך הר"ן דחה שם טעם זה אך הטעם כמו דאין העדים הקרובים יכולין להעיד ביחד כן אינו יכול להעיד זה בפני זה היינו שהעד הקרוב יעיד לפני קרובי הדיין וכדאיתא בש"ך בסי' מ"ז ס"ק מ"ט:

והנה בל"ה יש חשש על הגט הזה דשלשה החתימות של הדיינים נראים ככתב אחד כאלו יד אחד כותבם וגם צ"ע גדול בשליחות הגט על הפאסט ואינו ניכר ח"י העדים ולא הדיינים ועכ"ז אנו סומכין ע"ז במקום עיגון כאשר האריך בזה בבית אפרים ועכ"פ היכא שנראה שינוי גדול כזה בוודאי לא נוכל לסמוך ואף שניכר ח"י אחד מהדיינים מ"מ כיון שנראה שינוי גדול כזה בוודאי מהראוי לחזור ולכתוב אליהם שיבארו מה הוא השינוי וגם זה מהני מאד לענין הקיום כיון שכותבים אליהם על האדרעס הזה והמה משיבים נתברר כי זאת הוא חתימתן כאשר הארכנו בזה במקום אחר לענין שליחות הגט על הפאסט וכיון שיחזרו ויכתבו להם טוב לכתוב להם שישלחו הרשא' אחרת היינו שעל הרשאה יחתמו רק שני הדיינים שאינם קרובים להשליח בצירוף השליח ג"כ כנ"ל דהשליח יוכל ג"כ להצטרף להב"ד והמה ראו ושלחו הגט ויוכלו לכתוב הרשאה חדשה והשליח יאמר עוד הפעם בפ"נ ובפ"נ ובזה יצאו מכל החששות ואם לא יהי' באפשרי להשיג הרשאה חדשה הי' מקום לסמוך במקום עיגון אבל על החשש ששלשה החתימו' שוות קשה לסמוך אף במקום עיגון:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה