אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן מ

סימן לט

ב"ה י"ט טבת לפ"ק קאליש.

לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה החסיד המפורסם כש"ת מו"ה אביגדור יהורא נ"י האבדק"ק קויל יע"א:

יקרת מכתבו קבלתי ושמחתי בשלומו ואשר שלח לי חידושי תורתו הנחמדים אשר כתב לפני ב' שנים על דברי בה"ג הובא ברא"ש ור"ן דשאלו רבנן קמי' הגאון מהו למכרכי גיטא בחד מנא ולשלוח ע"י כותי לישראל לגרש אשתו. דרבנן דהשתא אמרי דמהני דהכותי רק מעש' קוף בעלמא עביד ואיני מובן מדוע קאמר דלכרכי לגיטא בחד מנא ופי' כ"ת לפי דברי האומרים דגם בשליח להולכה לא מהני עלי גיטך מע"ג קרקע וצריך דוקא ליתן הגט ליד השליח והיכא דהוי ע"י כותי הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דהכותי אינו שליח אך כפי דברי התוס' והמרדכי ריש פרק הזורק דהיכא דהקנה לה חצירו והגט בתוכו דהוי גיטה וידה באין כאחד לא הוי עלי גיטך מעל גבי קרקע וא"כ ה"ה היכא דהניח הגט בתוך כלי והקנה לה הכלי דהכלי הוא ג"כ בתורת חצר לא הוי ג"כ טלי גיטך מעל גבי קרקע ושפיר קאמר הבה"ג למכרך לגיטא בחד מנא ונותן לה גם הכלי ושולח הגט והכלי לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ותמה כבוד תורתו ניהו דהפוסקים לא פירשו כן בדעת בה"ג מ"מ יוקשה לדינא דאיכא עצה לעשות כן ולשלוח הגט לידה ממש בתוך הכלי דלא הוי עלי גיטך מע"ג קרקע ונראה דבזה לא יהי' ג"כ הריעותא דמינוי שליחות שלא בפניו דהיכא דשולח הגט ע"י כותי לשליח שהוא יתן הגט הוי מינוי שליחות שלא בפניו אבל בשולח הגט לידה ממש נסתלק גם החשש הזה והשאיר הדבר בצ"ע עכ"ד תורת כבודו:

והנה בדבר פירושו על הבה"ג כבר זכיתי בה תחלה זה יותר מעשרה שנים בתשובה אשר כתבתי להרב הגאון אבדק"ק קראקע שיחי' אך אין שני נביאים מתנבאי' בסגנון אחד ואעתיק לכ"ת התשובה:

ואלה הדברים אשר כתבתי להרב הגאון אבדק"ק קראקע נ"י:

על מה שתירץ מעכ"ת בגיטין בדף ע"ז בההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבת' כו' למחר תקיף לי' עלמא אתו לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרו לי' לקני' נהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא ה"ז חזקה וכתבו בתוס' בדיבור המתחיל ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח וז"ל ולא הוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה ע"כ ודבריהם הקדושים אינם מובנים דהא גם מה שהיא זכתה בהחצר היא עשתה ולא הבעל ואם נימא דמה שהוא מצוה לה הוי כאלו הוא עשה אם כן גם במצוה ליטול הגט מעל גבי קרקע יהי' מהני ותירץ מעכ"ת דבלקיחת הגט אף בלא דיבור דידי' מה שמצוה הוא אך אף אם תטול מעצמה יהי' ג"כ הגט ברשותה אף אם תטול שלא מדעת כמו דאמרינן בכל גזלן מדאגבהה קניא להיות ברשותו ואם כן אמירה דידי' לא הועיל מאומה אבל בקרקע דאינה נגזלת ובלא דיבור דידי' לא יבוא הקרקע לרשותה כלל ורק ע"פ דיבור דידי' בא לרשותה הקרקע ושפיר הוי ונתן עכ"ד כבוד תורתו:

ולפענ"ד אינו מספיק עדיין דמדאגבהה קניא לא הוי רק לענין אחריות:

ומה שנראה לפענ"ד בזה דהנה זאת בוודאי צריך לומר דמה שהוא חפץ להקנות ואומר קני הוי כנתן הוא והנה הפ"י ז"ל כתב על דברי התוס' דכתבו כיון שהגט בא לרשותה הוי כאלו נתנו לה וכתב וז"ל וקשיא לי מאי שנא מהא דאמרינן לקמן גט בידה ומשיחה בידו וכתבו התוס' אם קפצ' ידה לאחר שנתן הגט ביד' ואף בענין שאינו יכול לנתק המשיח' אצלו אפ"ה אינה מגורשת כיון שזה אינו עושה הבעל וכתבו הפוסקים עוד דאם הי' הגט מונח ביד הבעל ופתחה לו היד ונטלתו מתוכו אינה מגורשת דבעינן שכל הנתינה יהי' ע"י הבעל וא"כ ה"נ מה שהגט בא מרשותו לרשותה נעשה על ידה מה שנועלת הבית ומחזקת בו ולכאורה יש לסיוע מזה שיטת הר"י בעל התוס' שהביא הרא"ש ז"ל דהיכא שתחלת הנתינה נעשה ע"י הבעל הגט כשר אלא דיש לחלק דהכא עיקר המתנה נגמר ע"י שיאמר לה לך חזק וקני והא דבעינן קנין היינו לענין חזרה דקודם קנין יכול לחזור בו מיהו כל כמה דלא חזר בו נגמר הקנין משעת הדיבור ושפיר קרינן בי' ונתן כן נ"ל ועדיין צ"ע עכ"ד הפ"י:

והנה הוא בעצמו כתב שדבריו צריכין עיון ובאמת צ"ע דלא שמענו דהמתנה יהי' נגמר ע"י שיאמר לו לך חזק וקני ולפי דבריו היכא שיאמר חזק וקני והלוקח לא משה חזקה והמוכר מת ולא חזר בו ישאר השדה ביד הלוקח וזה לא שמענו מעולם דהרי אף אם יתן לו הקרקע במתנה מעכשיו לא קנ' חבירו עד שיעשה קנין אך לפענ"ד אין אנו צריכין לזה אך דניהו שהיא קנתה בחזקה מ"מ אם לא הי' הוא אומר לה לך חזק וקני לא היתה יכולה לקנות אך ע"י שאמר לה לך חזק וקני עי"ז היא יכולה לקנות ממילא הוי הוא המקנה דבכל מתנה ומכר הוי דעת אחרת מקנה והוי ונתן הוא שהוא המקנה ועכ"פ הוי מסייעי בנטילתה שהוא הקנה לה דזה מהני כדאיתא בפוסקים ובאה"ע בסי' קל"ח ומה שהפני יהושע מדמה זאת לפלוגתת ר"י ור"ת דלדעת ר"י כל שהוא מתחיל והיא גומרת הוי ונתן וגם כאן הוא מתחיל שאומר לה חזק וקני והיא גומרת שעשתה החזקה מהני ולשיטת ר"ת לא מהני בהיא גומרת לפענ"ד זה מקרי מסייעי לה מתחלה ועד סוף שהוא רוצה להקנות לה בשעה שהיא עושה החזקה ואלמלא הוא לא חפץ להקנות לא הי' מהני חזקה שלה כלום:

אך לפי זה יוקשה דגם באומר לה שתקנה הגט והיא בעצמה נטלה הגט נימא ג"כ דהוי ונתן משום שהוא הקנה לה הגט ומסייע בנטילתה כנ"ל ע"ז נראה לפענ"ד דבגט אינו תלוי כלל בקנין שתקנה. היא הגט ויהי' שלה אך שיביא הגט ברשותה ויוציא הגט מרשותו לרשותה מתגרשת בין שקנתה הגט בין שלא קנתה הגט ואף אם אינה רוצה לקנות הגט דהקנין תלוי בדעתה מ"מ מתגרשת וכן להיפך אף אם יקנה הגט אל האשה ועדיין ישאר הגט ברשותו אינה מתגרשת כגון שהקנה לה הגט בק"ס או אגב קרקע דלא בעינן צבורין בתוכה אף שנעשה הגט שלה והיא רצתה לקנותו בקנין זה מ"מ אינה מתגרשת כדאיתא ברשב"א כאן בהזורק גבי תיזיל היא ותפתח וז"ל פי' רש"י ז"ל דקניא לי' אגב אותו קרקע כדתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ואינו מחוור דאי משום אגב למה לו לאקנוי' אותו מקום שהוא מונח בו והא לא בעינן צבורין אלא משמע שאינה מתגרשת מדין אגב אלא מדין חצירה נגעו בה דחצירה וגיטה באים כאחד וכן הוא בחידושי הרמב"ן:

ובקצות החושן בסי' ר' ס"ב איתא וז"ל דגט שאני דגט אשה ודעבד לא בעי זכיה שיזכה דרך זכיה כיון דאשה ועבד בע"כ ואין זכיה בע"כ אלא ודאי דגבי אשה לא בעי רק ונתן בידה וכן בעבד וליכא תורת זכיה והקנאה בע"כ ומהאי טעמא בהא דקיי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דליכא תורת זכיה כלל באיסורי הנאה כו' אלא ודאי משום דגירושין בע"כ לא מצי זכי כלל אלא ונתן בידה יעו"ש:

וא"כ כיון דנתינת הגט אינו בתורת הקנאה להקנו' לה הגט אך שיתן לרשותה בטלי גיטך מעל גבי קרקע לא הוי נתינה אף דהוא ציוה לה ליטול הגט והקנה אותה מ"מ לא הוי בזה ונתן דכאן לאו מדין קנין גמור נגעו בי' אך שינתן מרשותו לרשותה וזאת היא עשתה ולא מגרמא דילי' בא הגט מרשותו לרשותה אך זה ניחא בהקנה לה גוף הגט דזה הקנין אינו מועיל לענין הגט כלל אבל היכא דהקנה לה מקום שהגט מונח בתוכו וציוה לה לקנות זה המקום ועי"ז הקנין מונח הגט ברשותה שפיר מקרי ונתן בידה שעי"ז שהקנה לה המקום עי"ז מונח המקו' ברשות' וקנין המקום שפיר עשה הוא שהקנין תלוי בו שהוא המקנ' אף שהיא עשתה החזקה מ"מ הכל תלוי בו שהקנ' לה מקום והרשה אותה לקנות ועי"ז מונח הגט ברשותה שפיר מקרי ונתן וזה פירוש דברי התוס' הנ"ל דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה וזה ברור:

והנה יהי' נ"מ בין דברי כ"ת ובין דברי היכא שהגט מונח בכלי והוא ציוה אותה לקנות הכלי וקנתה הכלי דלדברי כ"ת וחילוקו דרק היכא שהקנה לה קרקע מקרי ונתן משום דבלעדי הקנאתו לא תוכל היא להביא הקרקע לרשותה משום דקרקע אינה נגזלת ורק על ידי הקנאתו בא הקרקע לרשותה מקרי ונתן אבל בגט דהוא מטלטלין דאף בלא הקנאתו תוכל להביא הגט לרשותה כמו דאמרינן מדאגבהה קניא מש"ה לא מקרי ונתן א"כ היכא שהגט מונח בכלי והוא ציוה אותה לקנות הכלי דהוא ג"כ מטלטלין לא מקרי ונתן דאף בלא הקנאתו היתה יכולה להביא הכלי לרשותה ולא מקרי ונתן אך לפי שיטתינו דעיקר החילוק בין שציוה לה ליטול גוף הגט דזה אינו תלוי בקנין זה שמקנה לה הגט רק מה שבא הגט לרשותה וזה לא הוי ע"י הקנאתו לא מקרי ונתן אבל אם מקנה לה הרשות שהגט מונח בתוכו שע"י הקנאת המקום מונח הגט ברשותה וזה הוי ע"י הקנאתו שפיר מקרי ונתן א"כ ה"ה היכא שהגט מונח בכלי והוא ציוה לה לקנות הכלי שלכלי ג"כ הוי תורת חצר שפיר הוי ונתן בידה שעל ידי שהקנה לה הכלי וציוה לה לקנות הכלי על ידי זה בא הגט לרשותה:

ובזה יתיישב לנו דברי הבה"ג הובא ברא"ש ובר"ן בהמביא תנינא דכתוב בהלכות גדולות דבעי רבנן קמי' דר' חנינא גאון מהו למכרכי לגיטא בחד מנא ומימר לנכרי אמטוהו האי מנא לישראל פלוני ואמר להו לא. ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל אבל נכרי לא דכי נפיק גיטא מידא דבעל בעינן דימטי ליד אתתי' או ליד שלוחא דישראל במקום בעל כו' ורבנן דהשתא קאמרי אע"ג דאייתי נכרי לגיטא אי יהבי לישראל והאי ישראל יהבי לאנתתא אי אינסבי לא מפקינן לה:

ולשון בה"ג תמוהים מאי דקאמר דבעי רבנן מהו למכרכי לגיטא בחד מנא למה לו למכרך הגט בחד מנא אך הנה בתשב"ץ בחלק שלישי בסימן שכ"ו האריך בפלוגתת הגאונים אם מותר לשלוח הגט ע"י עכו"ם ליתן לשליח ישראל ליתן להאשה וכתב כיון דהעכו"ם לאו בר שליחות הוא ומעשה קוף בעלמא הוא דעביד הוי כאומר טלי גיטך מעל גבי קרקע והגאון בישועות יעקב כ' זאת מסברת עצמו ובאמת דבריהם צ"ע כאשר הבאנו לעיל בס' ל"ט דבשלמא לאמר להאשה טלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני משום דלא הוי ונתן אבל להשליח שפיר יכול לומר טלי הגט מעל גבי קרקע ותן לאשתי והשליח יקיים ונתן וכן הקשה הגאון מו"ה שלמה קלוגר ז"ל אך דעת התשב"ץ דגם בשליח פסול באומר טלי גיטך מעל גבי קרקע וכן ראיתי אח"כ במכתב מאליהו בדיני שליחות בסי' י"ג שנסתפק בזה אם בשליח ג"כ לא מהני באומר לשליח טלי הגט מעל גבי קרקע וכן בח"ס בסי' קצ"ט בהשמטות מסופק הרבה בזה:

אך לפי הנ"ל יש עצה ליתן הגט בתוך הכלי ולשלוח הכלי לשליח שהוא יקנה הכלי וזה לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע כמו היכא שציוה להאשה לזכות בחצר כנ"ל שע"י שמקנה לו הכלי בא הגט לרשותו ושפיר ניחא מאי דמביא בה"ג מהו למכרכי לגיטא בחד מנא:

אך עכ"ז עדיין צריכה רבה דין זה דהנה בבבא בתרא בדף פ"ה ע"ב בעי כלי של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא והספק הוא אם הרשות עיקר והכלי בטל לגבי הרשות או הכלי עיקר וקאמר אח"כ דלהיפך בכליו של מוכר ברשות לוקח יהי' להיפך אם נימא דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה דהכלי עיקר שוב כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח ואם כליו של לוקח ברשות מוכר אינו קונה דהרשות עיקר שוב כליו של מוכר ברשות לוקח קנה ולהלכה יש בזה פלוגתת הפוסקים יעו"ש בח"מ בסי' ר':

מעתה נראה לענין גט היכא שהגט מונח בכליו של בעל ברשות הבעל והקנ' הבעל להאשה הכלי בכסף למ"ד דכסף קונה או בחליפין לדידן למ"ד כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח מגורשת דע"י שהקנה לה הכלי נכנס הגט לרשותה ולא הוי עלי גיטך מע"ג קרקע שע"י שהקנה לה הכלי נכנס הגט לרשותה והיכא דמונח הגט בכליו של בעל ברשות האשה והקנה לה הכלי כנ"ל בכסף או בחליפין למ"ד כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח ג"כ מתגרשת שע"י שהקנה לה הכלי בא הגט לרשותה אבל למ"ד כליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח אינה מגורשת דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע דלא נוכל לומר שעל ידי שהקנה לה הכלי בא הגט לרשותה דהרי גם מתחלה הי' הגט ברשותה למ"ד דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח משום דהכלי בטל אצל הרשות וא"כ אף קודם שהקנה לה הכלי הי' הגט ברשותה ולא הוי ונתן בידה:

אך כל זאת היכא שהקנה הכלי בכסף או בחליפין אבל היכא שהקנה לה הכלי במשיכה או בהגבהה בזה נראה דבכל ענין לא מהני גבי גט והוי טלי גיטך מעל גבי קרקע דכיון דהדין דמשיכה בוודאי קונה בכליו של מוכר אף למ"ד דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קני לוקח היינו בתורת חצר אינו קונה אבל במשיכה בוודאי קונה היכא שמשך הכלי עם החפץ כדאיתא בתוס' בבבא בתרא בדף הנ"ל ובח"מ בסי' ר"ו ס"ו וה"ה בהגבהה ואם כן הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ולא שייך לומר דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דציוה לה לקנות הכלי ועי"ז יבוא הגט ברשותה דהא לענין קנין הגט אינה צריכה כלל לקנין הכלי דאף אם הכלי לא יהי' שלה ג"כ תקנה הגט ויהי' הגט ברשותה:

אך אפשר לומר כיון דהבאנו לעיל דברי הרשב"א והרמב"ן דבגט אף אם מקנה לה הגט בקנין לא מהני עד שיהי' הגט ברשותה א"כ היכא שהכלי של הבעל אף שהיא תמשוך או תגביה החפץ עם הגט ותקנה הגט בתורת קנין עדיין לא תהי' מגורשת דניהו דקנתה הגט מכל מקום אינו ברשותה כיון שמונח בכליו של הבעל ולענין הרשות הכלי עיקר ומש"ה בכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח בתורת חצר דהכלי עיקר והוי כאלו החפץ מונח ברשות המוכר ולא ברשות הלוקח וה"ה בגט אף שתקנה האשה הגט במשיכה או בהגבהה כיון שיהי' הגט בכליו של הבעל עדיין לא תהי' מגורשת דעדיין אין הגט ברשותה ומתגרשת רק ע"י שהקנה לה הכלי ועי"ז בא הגט לרשות' ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שע"י שהבעל הקנה לה הכלי בא הגט לרשות' ושפיר הוי ונתן בידה:

וגם בל"ה משכחת לה אף למ"ד כליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח מ"מ משכחת לה שרק שעל ידי שהקנה לה הכלי בא הגט לרשותה ורק קנין הכלי גורם שיהי' הגט ברשותה כגון היכא דהיא הגבהתה רק קצת הכלי והגט בקצה הכלי השני אשר אין בידה כלל והגט אינו ברשותה כלל רק ע"י שהיא קנתה הכלי עי"ז בא הגט לרשותה ובזה בוודאי לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע:

שבתי וראיתי בתורת גיטין בסי' קל"ט ס"ק ט"ו דכתב דהיכא דהגט מונח בתוך חפץ והיא אינ' אוחזת בידה רק קצת החפץ והוא מקנה לה החפץ במתנה דדמי לכתב גט ונתן בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו כדלעיל בסי' קל"ח וכלי מטעם חצר היא כמו שכתב השיטה מקובצת בבבא מציעא בדף ט' יעו"ש דבריו והוא כדברינו הנ"ל דכמו דהקנה לה החצר שהגט בו מתגרשת ה"ה בהקנה לה הכלי שהגט בו מתגרשת כאלו הקנה לה החצר:

אך הנה התורת גיטין כתב שם וז"ל דיש לעיין אם מועיל שאר קנינים בגט כגון משיכה או אגב קרקע או ק"ס כיון שקונין במטלטלין או דלמא דוקא ידה בעינן ונראה דשאר קנינים שלא נתערבו מיד אינו מועיל בגט כגון ק"ס או אג"ק כדמוכח בבבא בתרא בדף קנ"א דאמר דגט לאו בר קנין הוא וכן מוכח מהרשב"א בדף ע"ז שחולק על רש"י וכתב דלא נתגרשה ע"י אגב אמנם הגבהה או משיכה שלא בידה כגון שהוגבהה מכחה או משיכה שמשכה אותו אג"ק באופן דלא הוי טלי גיטך ע"ג קרקע כגון שקירב לה הגט באופן המבואר בסי' קל"ח דמהני יש לעיין אם מהני דכיון דכתב רחמנא בידה דלמא ידה דוקא ולפענ"ד דמשיכה והגבהה מועיל בגט ובכלל ידה הוא דהא במטלטלין אמרינן בפרק הזהב בבבא מציעא מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד אלמא משיכה והגבהה בכלל יד הוא ויכולין להוציא מקרא דידה וכן מוכח מרשב"ם בבבא בתרא בדף פ"ה בד"ה שקלתה תלוי בה וז"ל דדמי להגבהה שקונה בכל מקום כו' וגוף הדין דהגבהה מהני בגט יש ללמוד מדברי הרשב"ם יעו"ש ואח"כ כתב שם התורת גיטין דאם אין הגט בידה רק מקצתו דאינו קונה בתורת חצר רק בתורת הגבהה לא יוכל לגרשה בע"כ רק כשרוצה לקנות ולפי זה מה שלפעמי' מטעין האשה ונותנים הגט לתוך החפץ והיא אוחזת בראש החפץ ואינו מקנה לה החפץ דזה לא נחשב רק כהגבהה בלא דעת קנין אם לא שיתן לה גם החפץ במתנה דאז דמי לכתב גט ונתן בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו וכלי מטעם חצר הוא כדאיתא בשיטה מקובצת בבבא מציעא בדף ט' יעו"ש עכ"ד התורת גיטין:

והנה מה שדעתו דבהגבהה מכחה או משיכה אף שלא בא הגט לרשותה מגורשת לפענ"ד צריך עיון והראי' שהביא מקלתה שכתב הרשב"ם דדמי להגבהה שקונה בכל מקום לפענ"ד אין משם ראי' דהרי שם קלתה שלה והוי רשותה אך הגמרא מקשה דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר כיון שמונח ברשות הבעל אבל אם תלוי בה והוגבהה למעלה אינו מונח ברשות הבעל רק ברשותה כאשר כתב הרשב"ם בדף פ"ו בד"ה משיכה וז"ל שמשכן לרשותו או לרשות שיש לו חלק בו כגון סומטא וחצר השותפין וכ"ש בהגבהה דהגבה' קונה בכל מקום ובכל דבר דמשהגבי' הונחה ברשותו אפילו בלא משיכה כן נראה לי עכ"ד הרשב"ם הרי דהוא כתב דמש"ה הגבהה מהני דהוי כאלו הניחה ברשותה וא"כ כיון שקלתה שלה היא אך דהגמרא מקשה דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר ושפיר משני שקלתה תלוי בה והוי הגבהה לשיטת הרשב"ם ושוב לא הוי ברשות מוכר:

ולי נראה להביא ראי' דהגבהה לא מהני בגט אף שהוגב' מכחה כל שלא בא הגט לרשותה לא מהני בגט ממאי דאיתא בבבא מציעא בדף ט' ע"ב דמקשה מהיתה מהלכת ברשות הרבים וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת והא הוי חצר מהלכת וקשה מאי קושיא דעדיין קנתה בהגבהה ולא גרע קלתה דהוי חצר מהלכת מאלו הוגבהה מכחה ולא הוי בחצירה כלל אם נימא דגם זה מהני גבי גט כיון דקנת' בהגבהה שהוגבהה מכחה דבאמת הגבהה גופא קונה אף שאינו בחצירה כלל דגוף הגבהה הוי קנין יעו"ש בש"ך בסי' קצ"ח סק"ו בזה באורך (ואפשר לומר דבזה צריך דוקא שתגבי' עוד למעלה אחר שבא לקלתה וצ"ע) אך ע"כ דבגט זה לא מהני ניהו דהגבהה הוי קנין מ"מ בגט לא מהני עד שיגיע הגט לרשותה כמו דלא מהני היכא שהקנה לה הגט באגב או בקנין סידור כדברי הרשב"א הנ"ל ומה שחילק התורת גיטין דקנין אגב או ק"ס דהוי קנינים שלא נתערבו מיד מש"ה לא מהני בגט אינני מבין החילוק ואפשר דעתו לחלק בין היכא שעשתה מעשה בגוף הגט כגון הגבהה או משיכה דהוי מעשה בגוף הגט מהני גבי גט אבל קנין אגב או קנין סודר לא הוי מעשה בגוף הגט אך עכ"ז קשה לחלק בכך וכאשר הבאנו לעיל והעיקר נראה דבגט אינו תלוי בקנין כלל רק שיגיע הגט לרשותה וכל שלא הגיע הגט לרשותה אינה מגורשת והאי ונתן בידה אין הפירוש שיקנה לה הגט רק שיגיע הגט לרשותה.

ומעתה מה שהביא התורת גיטין לענין היכא שהגט מונח בחפץ והיא הגבהתה החפץ בקצה אחד באופן שאין הגט מונח ברשותה רק בהחפץ דאז אינה מגורשת בע"כ משום דבתורת קנין לא מהני כל שהוא בע"כ ואינה רוצית לקנות הגט ותורת חצר אין כאן שהחפץ אינו שלה אם לא שנתן לה החפץ במתנה ולפי דעתו זה הוא רק בע"כ אבל אם נתן לה הגט מדעת' שפיר מגורשת כה"ג אף שלא נתן לה החפץ במתנה כל שהיא אוחזת בראש החפץ והגבהתה הגט מכחה מהני בתורת הגבהה:

ולפי אשר בארנו דגם מדעתה אינה מתגרשת בזה שהוגבה הגט מכחה אף דהגבהה קונה מ"מ לענין גט אינו מועיל קנין עד שיבוא הגט לרשותה ואף מדעתה אינה מגורשת עד שיתן לה החפץ במתנה דאז הוי כאלו הגט הוא בחצרה ושפיר היכא שהקנה לה החפץ שהגט מונח בתוכו שפיר מגורשת ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל דעי"ז שהקנה לה החפץ בא הגט לרשותה ושפיר מקרי ונתן בידה:

ועוד אפשר לומר לפי שיטת התורת גיטין דאם הקנה לה החפץ בהגבהה או במשיכה ג"כ מתגרשת אף שלא בא הגט לרשותה אך שזאת הוא בתורת קנין ומש"ה כתב בתורת גיטין דבזה אינה מתגרשת רק מדעתה ולא בע"כ דאם יתן הגט לרשותה יוכל לגרשה בע"כ אבל אם לא בא הגט לרשותה רק שמתגרשת בשביל שקנת' הגט צריך להיות מדעתה שתכוין לקנות הגט אבל בע"כ אינה קונ' וממילא אינה מתגרשת:

לפי שיטתו נראה לפענ"ד דאם אמר לה הבעל קני הגט בקנין זה כגון בהגבהה מכחה או במשיכה באופן שלא בא הגט לרשותה שפיר מגורשת ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כאשר הבאנו לעיל החילוק דהיכא דאמר לה שתקנה החצר והיא זכתה בהחצר שהגט בתוכו ולא הוי עלי גיטך מע"ג קרקע אף שגם בקרקע היא עשתה הזכי' והחזקה ולא הבעל וחלקנו לעיל דבקנין החצר תלוי רק בהמקנ' דהוי דעת אחרת מקנה והוי שפיר ונתן דתלוי בהמקנה אבל בגט דאינו תלוי בקנין רק שיבוא לרשותה וזה אינו תלוי כלל בהבעל רק שהיא בעצמה לקחה לרשותה ומשום הכי לא מהני כנ"ל:

וא"כ היכא שלא לקחה הגט לרשות' רק שקנת' בהגבה' שהגבהתה מכחה או במשיכה כנ"ל דבזה אינה מתגרשת רק בקנין כנ"ל דמש"ה צריך להיות מדעתה וא״כ היכא שהבעל אמר לה לקנות הגט באופן זה שפיר מתגרשת ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון דאינה מתגרשת בזה רק בקנין הגט והקנין שפיר הוי מצדו שהוא הקנ' לה הגט ושפיר הוי ונתן בידה:

והנה כתב שם התורת גיטין עוד דברים שצ"ע מאוד מה שכתב שם בענין הנ"ל דבמשיכה או בהגבהה מכחה ולא בא הגט לרשותה יש לומר דאינה מתגרשת בע"כ משום דכל הקנינים בעינן שיהי' בתורת קנין דעודר בנכסי הגר וקסבר שלו הוא לא קנ' וכן מבואר בח"מ בסי' ר' וכשהוא בע"כ אין כאן כונות קנין משא"כ חצירה וידה דקונין שלא מדעת עכ"ד ודברים אלו אינם מובנים כלל הנה המהרי"ט כתב בסי' ק"ן דאף דעודר בנכסי הגר לא קנה מ"מ כשבא לידו שפיר קונה דידו לא גרע מחצר וכבר כתבתי במקום אחר דאשתמיט לי' למהרי"ט דברי התוס' בבבא בתרא בדף נ"ד ע"א בד"ה אדעת' דכתב דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם היא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קנה ואף לדעת מהרי"ט הוא דוקא כל שאינו מתכוין לקנות אבל כשמתכוין בפירוש שלא לקנות בוודאי אינו קונה בע"כ ודברי התורת גיטין צ"ע גדול מה שכתב דבנתן לחצירה מהני אף שהוא בע"כ משום דחצר קונה שלא מדעתה וזה לא ניתן להאמר כלל דהיכא דמתכונים בפירוש שלא לקנות בוודאי אינה קונה אך ע"כ צריכין אנחנו לומר כאשר אמרנו בריש דברינו וכן הוא בקצות בסי' ר' ס"ב דגט לאו מתורת זכי' הוא כלל רק כל שנתנו בידה וברשותה מגורשת ולאו בתורת קנין כלל ומש"ה אף שאינה רוצה לקנות כלל ג"כ מתגרשת ודברי התורת גיטין ושיטתו נכונים ולא מטעמי' דהיכא דנתן הגט לרשותה מהני אף בע"כ דזה לא הוי בתורת קנין כלל אבל בהגבהה מכחה שאינו בא הגט לרשותה רק לשיטת התורת גיטין מתגרשת בשביל שקנתה הגט שוב בעי מדעתה:

ולפי אשר בארנו לעיל לפענ"ד אינה מתגרשת כלל רק היכא שהגט בא לרשותה אלה הדברים אשר כתבתי לכבוד הרב הצדיק אבדק"ק קראקע שיחי':

וממוצא הדברים הנ"ל נבוא אל הצ"ע שהשאיר כבודו אחר שפירש דברי בה"ג כדברינו דשם הוי ההיתר בשביל שנשלח הגט בתוך החפץ השאיר בצ"ע מדוע לא נתקן שישלח הבעל הגט לאשתו לידה ממש בכלי ושהיא תזכה בכלי ויתוקן בזה כמה חששות והוי כמו היכא שהגט מונח בחצירו וציוה לה לזכות בהחצר ולפי הנ"ל הדבר תלוי בפלוגתא ובספיקות אם כליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח דאם כליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח עדיין הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ולא מהני מה שהקנה לה החפץ דכיון דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח אף אם לא תקנה היא החפץ ג"כ הגט ברשות' כנ"ל וגם לשיטת התורת גיטין מתגרשת בהגבהה אף אם לא בא הגט לרשות' כנ"ל כל אלה וזה ברור דלא מהני היכא שהקנה לה החצר אך היכא דבלא קנין החצר לא הי' מתגרשת רק קנין החצר מסייע לה מש"ה לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל אבל היכא דבלא קנין הכלי מתגרשת קנין הכלי לא מהני מידי:

וגם לפי תירץ האבני מלואים שהביא כבודו דמשום הכי בהקנ' לה החצר לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דכתב וז"ל דודאי טלי גיטך מע"ג קרקע או אפילו מע"ג ידי לא מהני משום דבעינן ונתן ביד' שיהי' הוא או שלוחו הנותן וכל שהיא בעצמה לוקחת מיד הבעל לא מהני אמנם כאן גבי חצר אין האשה לוקחת כלום אלא שחצירה היא שזוכה לה וחצר זה הוא עד עכשיו שלוחו של הבעל ועכשיו בקנין זה נעשה חצר דידה וזוכה לה והוי כאלו שלוחו נותנו בחציר' דבא הגט המונח בחצירו מרשות הבעל שהוא שלוחו לחצר האשה וכשנעשה מחצר הבעל חצר האשה ה"ל כאלו נותן חצר לחצר ומקבל חצירה שהיא כידה מחצירו שהוא שלוחו עכ"ד והביא ראי' לזה מדברי הרמב"ן:

ולפי שיטה זו הוא ג"כ רק היכא שהאשה לא זכתה בגט ולא בא ברשותה רק ע"י החצר כמו שכתב אמנם כאן גבי חצר אין האשה לוקחת כלום אלא חצירה הוא שזוכה לה כנ"ל אבל היכא ששלח לה הכלי עם הגט וכיון שהכניסה הכלי לרשותה עם הגט או שהגבהתה הכלי עם הגט אם נימא דאף אם לא הי' הכלי שלה ג"כ זכתה בהגט ומתגרשת בו לא שייך זה:

הנני ידידו הדוש"ת חיים אלעזר וואקס אבדק"ק קאליש:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה