אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לט

סימן לח

על דבר שליחות הגט על הפאסט:

הנה בש"ע בסי' קמ"א בס' ל"ה איתא השולח גט ביד כותי שיתנו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא מיהו יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח להלכה בכתב וגם לא ראיתי נוהגין כן:

ומקור דין זה ברשב"א והר"ן והרא"ש בסוף פ"ב דגיטין הביא בשם בה"ג בשם ר' חנינא גאון דאסור לשלוח גט ע"י גוי והרא"ש תמה דכיון שהישראל מינה בכתבו לישראל אחר להיות שליח והגוי רק מעשה קוף בעלמא עביד מדוע יפסל והנה הרמ"א דכתב דיש חולקין דאין למנות שליח להולכה בכתב נראה דמטעם אחר אתי עלה לפסול לא משום דהגט ביד עכו"ם רק דלא מהני מינוי שליחות בכתב דכתיבה לאו כדיבור דמי וראיתי אח"כ בב"א בסי' ק"י פירוש כן דברי הרמ"א והנה בסי' י"ד איתא בין שליח לקבלה בין שליח להולכה א"צ שישמעו מפיהם שממנים אותו שליח לפיכך בין האיש בין האשה יכולין לעשות בפני העדים שליח העומד במקום אחר והעדים כותבים וחותמים שמינה לפלוני שליח וכתב הרמ"א ועיין לקמן סי' ל"ה והנה נראה לכאורה דשם בסי' י"ד כ"ע מודים דמהני דשם לא מינה השליח בכתב רק שאומר בפיו שממנ' שליח במקו' פלוני ומהני לכ"ע וראיתי אח"כ בפתחי תשובה בסי' קמ"א ס"ק ל"ה שהביא כן בשם המאמר מרדכי וגוף התשובה אין אתי אך לפ"ז קשה מאי שכתב הרמ"א מיהו יש חולקין דאין למנות שליח להולכה בכתב הא איכא עצה לכתוב בכתב שמינה אותו בפה ושפיר אפשר לשלוח הגט ע"י כותי אל שליח ישראל ולכתוב שמינה אותו לשליח בדיבור:

ולכן נראה לפענ"ד דלשיטת הי"א אף למנות השליח כאן בפיו לא מהני אם השליח במקום אחר ומש"ה לדעת החולקין אין עצה לשלוח הגט ע"י כותי לישראל שיהי' שליח ואף דהרמ"א בסי' י"ד לא הביא דעת החולקין על מה שמבואר שם בש"ע דיוכל למנות שליח במקום אחר רמז ע"ז במה שכתב ועיין סי' ל"ה היינו דשם מבואר דעת היש חולקין בזה דאין למנות שליח להולכה בכתב ובכל ענין לא מהני היכא דהשליח אינו כאן:

והטעם נראה לי דהנה במי שאחזו ד' ע"א איתא כ' סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוה וחתמוה ונתנו לה הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתומו וקאמר בגמרא ישמעו לאפוקי ממ"ד מוד' ר' יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו:

וכתב הרא"ש וז"ל קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש וכו' ומדלא קא ממעט אלא חרש משמע דפקח שכתב בכתב ידו מהני דלא גרע מהרכנה דאלם ומיהו אומר ר"ת דבתוספתא קתני בהך ברייתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפילו כתב בכת"י לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"ג דהרכנה מהני אפשר דהרכנה עדיפא טפי משום דמראה בגופו וכתב הרא"ש ע"ז ונראה דדוקא לענין צווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו דגבי תן גט זה לאשתי בפרק קמא אם הי' זכות לאשה כמו לעבד לא הי' יכול לחזור בו הלכך יכולה אשה למנות שליח קבלה במקום אחר והעדים כותבים וחותמים על פיה שהאש' מניתו להיו' שליח לקבל' ונר' לי דאיש ואש' שוין בדבר הזה דגם האיש יוכל למנות שליח במקום אחר לגרש ואינו צריך שישמע קולו ודוקא לענין כתיבת הגט והחתימה הוא דבעינן שישמע קולו עכ"ד הרא"ש:

והנה נסתפקתי לשיטת ר"ת מאי דמחלק בין הרכנה דמהני דעדיפא משום דמראה בגופו אם הפירוש דהרכנה עדיף דהוי ע"י סימני גופו והוי כדיבור ממש אבל כתיבה שאף דהוי ג"כ ע"י סימנים שעשה בגופו מ"מ ע"י רמזי גופו לא נודע דעתו רק מהמכתב שנעשה ע"י גופו או דהחילוק דבהרכנה השליח עומד אצלו ורואה ההרכנה אבל הכתב שכותב אליו מרחוק השליח לא ראה בעת שכתב ונ"מ בין אלו השני טעמים דלטעם ראשון הי' מהני עכ"פ היכא שמינה השליח בפיו ממש אף שהשליח לא הי' אצלו ולא שמע הדברים ולטעם שני דמש"ה לא מהני משום שהשלים לא ראה בעת שכתב ה"ה אף במינה אותו בדיבור ממש כל שלא הי' בפני השליח לא מהני עוד נ"מ היכא דהשליח הי' כאן בשעה שכותב דאם נימא דמש"ה לא מהני משום דהוי שלא בפני השליח כיון דכתב בפני השליח שפיר מהני ואם נימא כטעם ראשון דמש"ה כתב לא מהני דלא הוי כהרכנה וגוף הכתיבה לא מהני אף שכתב בפני השליח לא מהני כיון שלא דיבר בפיו או הרכין בגופו ובאמת נראה מדברי הרא"ש דתרוייהו בעי ר"ת שידבר בפיו ממש ושהשליח ישמע קולו כאשר כתב הרא"ש ונראה דדוקא לענין צווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו אלמא דתרוייהו בעינן דוקא שידבר בפיו וכתיבה לא מהני וגם שישמע קולו שאף שדיבר המשלח והשליח לא שמע לא מהני דבעינן דוקא שידבר בפניו:

ובתורת גיטין בסי' ק"ב ס"ק כ"ד כתב דהא דכתבו הפוסקים מירושלמי דהרכנה עדיף מכת"י היינו דוקא בכת"י שכתב שלא בפני הסופר והעדים אבל בכותב בכת"י לפני הסופר והעדים ודאי דלא רגע מרמיזה דאין לך רמיזה יותר מכתב ובאמת כדבריו מוכח בהגהות מיימוני בפרק ג' מהלכות גירושין אך משיטת כל הפוסקים שהביא הב"י נראה דלא מהני כתב אף בפניו וכן נראה מבית שמואל בסי' ק"ך ס"ק ח' וכבר בארנו שיש לחלק בין הדכנה בגוף ובין כתב דבהרכנה ניכר מסימני גופו דעתו ובכתב אינו ניכר רק מתוך הכתב ועכ"פ זאת מבואר בהרא"ש דאף בדיבור ממש לא מהני שלא בפניו דהרי כתב שידבר בפיו ושישמע קולו הרי אף שמדבר בפיו צריך דוקא שישמע קולו:

והנה גם זאת אינו מבואר בהרא"ש אם דבריו המה פירוש רק על דברי ר"ת שר"ת לא החמיר רק לענין כתיבת הגט וחתימתו אבל לענין שליח להולכה והבאה מודה ר"ת דיכול למנות שליח במקום אחר או הוא כחולק בזה על ר"ת וגם דבריו נראים כסותרים שמתחלה חלק בין איש לאשה שאשה בוודאי יכולה לעשות שליח בכל דבר דבגילוי דעתא סגי כיון דאם היינו יודעין דזכות הוא לה הי' זוכה לה השליח אף בלא דעתה כלל ואח"כ כתב דנראה לי דאיש ואשה שוים ואולי מתחלה כתב כן לשיטת ר"ת לחלק בין איש לאשה ואח"כ שכתב ונראה לי הוא דעת עצמו אך באמת נראה דגם ר"ת מודה דבין שליח להולכה בין שליח לקבלה יוכל למנות במקום אחר אך לכתיבת הגט וחתימתו בעינן שישמע קולו שהרי הרא"ש הביא בסוף פרק ב' דגיטין אחר שהביא דברי בה"ג דאסור לשלוח גט ביד נכרי לישראל שהישראל יהי' שליח וכתב עליו דדברי תימא הוא דלא עשה הנכרי אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו את ישראל שבאותו מקום שליח למה יפסל הגט וסיים וכן נוהגין באשכנז ובצרפת על פי דברי רבינו תם לשלוח גט וקידושין ע"י נכרי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום שליח עכ"ד הרא"ש:

הרי בפירוש שרבינו תם התיר למנות בכתבו שליח במקום אחר אף שאינו שומע קולו וע"כ דר"ת לא החמיר שיצרך דוקא לשמוע קולו רק לענין כתיבת הגט וחתימתו ודברי הרא"ש המה רק פירוש על דברי ר"ת והמשך דבריו כך הוא דמתחלה הביא ראי' דשליח לקבלה בוודאי יכולה למנותו מרחוק משום דכיון דנודע דרק זכות הוא לה מהני ואח"כ הוסיף עוד דנראה לי דאף שליח להולכה יכול למנות במקום אחר ורק לענין כתיבת הגט והחתימה בעינן שישמע קולו:

והנה הרא"ש לא ביאר לנו מהו החילוק בין שליח לכתיבת הגט וחתימתו ובין שליח להולכה דבתרוייהו בעינן שליחות ממש ובשליח לקבלה אפשר לומר דבגילוי דעתא דזכות הי' לה סגי אבל בשליח להולכה צריך לעשותו שליח ממש כמו לענין כתיבה וחתימה:

וצריכין אנחנו לבוא בזה לדברי הרמב"ן בסוף התקבל דכתב וז"ל קשה לי לר' יוסי דאמר אפילו אמר אמרו לא מהני מאי טעמא אי משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הרי לא מסר מילי אלא הרי זה עושה שליח שלא בפניו וא"ת שלא חלק ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתיכם אבל לא בעושה שליח בכל מקום שהוא לא משמע הכי ואיכא למימר שאינו גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב הבעל ואין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בדברים אחרים אדם עושה שליח שלא בפניו לפיכך יכולה לומר אותה אשה פלוני שהיא במדינת הים הריני עושה שליח לקבל גיטי ומסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוי לי' מילי ומילי לא ממסרי לשליח אלא באומרת אמרו ומינתה היא שליח שלא בפניו עכ"ד הרמב"ן:

וא"כ שפיר ניחא החילוק בין שליח לכתיבת הגט ולחתימתו ובין שליח להולכה דהנה איתא בגיטין בדף פ"ו ע"ב במשנה שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר בגמרא אמר ר' ירמי' דלא כרבי אליעזר דאי כרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעה בהאי מינייהו מיגרשה אביי אמר אפילו תימא רבי אליעזר אימור דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה לא בעי וא"כ שפיר ניחא החילוק דרק לענין כתיבת הגט, וחתימתו בעינן דוקא שישמעו קולו ממש משום דבעינן לשמה אבל לענין הולכת הגט ונתינתו דלא בעינן לשמה שפיר יכול למנות שליח שלא בפניו כמו כל שליחות דעלמא וכאשר חילק הרא"ש בין כתיבת הגט וחתימתו ובין שליח להולכה ולקבלה:

אך כד דייקינן בדעת הרמב"ן נראה דגם הוא סובר דשליח להולכה צריך ג"כ שישמע קולו דלאחר שכתב דלענין כתיבת הגט כיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב הבעל אין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו סיים אבל בדברים אחרים אדם עושה שליח בלא בפניו לפיכך יכולה אשה לומר במדינת הים הריני עושה שליח לקבל גיטי משמע מדבריו דרק שליח לקבלה יכולה לעשות שלא בפניו ולא שליח להולכה דאל"כ לא הי' צריך לחלק בין שליחות האיש להאשה אך באיש גופו הי' יכול לחלק בין שליח לכתיבה ולחתימה ובין שליח להולכת הגט:

ולכן נראה לי לשיטת הרמב"ן דאף שליח להולכה בעינן ג"כ דוקא שישמע קולו דגם בנתינת הגט בעינן לשם גירושין וגם כמו דכתיב בכתיבה וכתב דהוא הבעל כאשר כתב הרמב"ן כן כתיב ונתן בידה וכדאיתא בגיטין בדף י"ח דהיכא דנתן לה הגט ואמר כנסי שטר חוב אינו גט עד שיאמר הרי זה גיטך ופירשו בתוס' בד"ה אינו גט שצריך שיאמר לה שלא יהי' משלחה וחוזרת והרשב"א כתב הטעם בשם הרמב"ם שצריך שיתן לה בספר תורת כריתות וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות גירושין הלכה ט' וז"ל מנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות וכן איתא בב"ש בסי' קל"ו סק"א דאף למ"ד דאף היכא דלא אמר כלום אינו בטל מדאורייתא מ"מ צריך ליתן הוא בתורת כריתות:

וצריך לפרש מאי דקאמר בגמרא הנ"ל בדף פ"ו דלא בעי נתינה לשמה דא"צ דוקא שיגרשנה בגט זה לשמה ואינו דומה לכתיבה דבעינן בשעת כתיבה שיהי' נכתב לשמה ונכתב גט זה לשמה אבל בנתינה א"צ דוקא שיתן גט זה לשמה אך כל שבשעת נתינה כונתו שנותן לה לגירושין ושלא תהי' משלחה וחוזרת ושנותן לה ספר כריתות אף שאינו מברר מי זה הגט לכריתות כגון שם בנתערבו הגיטין וא"י באיזה גט מגרשה מ"מ שנותן לה לגירושין מהני וזה הפירוש נתינה לשמה לא בעי שיהי' בגט זה נתינה לשמה כן נראה לי ליישב הדברים אף שראיתי אח"כ בספר אבני מלואים בסי' ל״ה ס"ק ט' שהאריך שא"צ כלל שיתן הגט לשם גירושין אך כיון דכתוב בו הגירושין די בזה ומה שכתב הרמב"ם שיתנו בתורת גירושין היינו שלא יאמר דברים להיפך שאינו לגירושין כגון כנסי שטר זה אבל סתמא ממילא הוי לגירושין יעו"ש אך הרשב"א כתב בפירוש דצריך שיאמר הרי גיטך משום דבעינן שיהי' בתורת כריתות וגם הבית שמואל כתב דאף דגם היכא דלא אמר כלום אינו בטל מ"מ צריך ליתן הוא בתורת כריתות מכל אלה מבואר דלא כהאבני מלואים וכיון דנתינת הגט בעי ג"כ לשם גירושין צריך ג"כ שהשליח ישמע קולו:

ונשובה לדברי הרמב"ן דמדבריו מבואר דרק שליח לקבלה יכולה למנות שלא בפניו ולא שליח להולכה וע"כ כנ"ל דכמו דלענין כתיבת הגט בעינן שישמעו קולו משום דבעינן לשמה וכתיב וכתב דקאי על הבעל ה"ה גבי נתינת הגט דג"כ בעינן לשם גירושין וגם כן כתיב ונתן בידה דקאי ג"כ על הבעל:

ומעתה נראה שדעת הי"א שכתב הרמ"א שאין למנות שליח להולכה בכתב ה"ה שאף בפיו לא יוכל למנות שליח במקום אחר והוא ג"כ דעת הרמב"ן והרא"ש בעצמו ג"כ מסתפק בזה ובתחלה רצה לומר דרק שליח קבלה יכול למנות שלא בפניו ולא שליח להולכה:

ונראה ברור דגם בסי' י"ד שהביא בש"ע סתם דבין שליח להולכה ובין שליח לקבלה יוכלו למנותו במקום והרמ"א לא הביא שם חולק הוא משום דציין ועיין סי' ל"ה ושם הביא החולק כאשר בארנו לעיל דאל"ה הי' עצה אף לדעת החולקין לשלוח הגט ע"י כותי ולכתוב שמינה בפיו שליח להישראל ששלח הגט אליו וזה נראה לענ"ד ברור:

שבתי וראיתי בבית אפרים בסי' ק"י שהוא לא כן פירוש בדברי הרמב"ן אך דלשיטת הרמב"ן אף שליח להולכה יכול להיות שלא בפניו ומאי דכתב הרמב"ן שליח לקבלה הוא רבותא דאף שליח לקבלה מהני ולא הוי מילי מ"מ לפענ"ד קשה לפרש כן דברי הרמב"ן:

וגם ברא"ש מבואר בפירוש דמתחלה לא רצה להכשיר רק שליח לקבלה מטעם זה ולא שליח להולכה ובודאי גם דעת הרמב"ן כן וגם הראה לי הגאון אבדק"ק קויל מו"ה אביגדור יהודא נ"י דהסמ"ג מהלכות גירושין בדף כ"ט ע"ב בדפוס קאפוסט שהביא שם בשם מורי רבינו יהודא בשם רבינו יצחק שרק שליח לקבלה תוכל לעשות שלא בפניו משום זכי' ולא שליח להולכה וכן הוא בבנימין זאב בדיני גיטין וכן הביא במכתב מאליהו בדיני שליחות בסי' י"ג בשם ר"י בעל התוספות ורבינו יהודא והסמ"ג יעו"ש:

והנה בתשב"ץ חלק שלישי רוצה לאסור לשלוח הגט על הפאסט ע"י עכו"ם לשליח אחר שיהי' שליח להולכה מטעם כיון דהגוי מעשה קוף בעלמא עשה וא"כ זה הגט ביד עכו"ם הוי כאלו הי' בקרקע והוי כטלי גיט' מעל גבי קרקע דאינה מגורשת כדאיתא בפ"ב דגיטין ובהזורק וכן נסתפק בזה במכתב מאליהו בסי' י"ג דהוי עלי גיטך מע"ג קרקע וכן בח"ס בסי' קצ"א נסתפק מאוד מזה:

ודברים הללו תמוהים מאוד דטלי גיטך מע"ג קרקע פסול כשהאשה תטול גיטה מע"ג קרקע דלא הוי ונתן בידה כאשר פירש"י דבעינן ונתן כדאיתא בגיטין בדף ע"ח אבל להשליח שפיר יכול לומר טלי מעל גבי קרקע ותנהו לאשתי דשפיר יתקיים ונתן בידה בשעה שהשליח נותן להאשה דלא גרע מאלו אמר להשליח שהוא יכתוב כל הגט ויתן שלא הי' הגט כלל ביד הבעל ומכ"ש היכא שהבעל כותבו וציוה להשליח שהוא יטלנו ויתנו להאשה וראי' זו שמעתי ממרן מהגאון הקדוש דק"ק סאנדעץ שליט"א:

שבתי וראיתי בתיקון עולם מהגאון מוהרש"ק ז"ל שהביא סברא זו בשם הגאון מלבוב דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ותמה עליו כנ"ל:

והנה בחידושי ישבתי בזה קושית הפ"י. בפרק כל הגט בדף כ"ט ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה א"ל זיל יהבי' לי' לאבא בר מניומי לא אשכחי לאבא בר מניומי אשכחי' לר' אבו' ור' חנינא אמרו לי' מסור מילך קמן דידן דכי ייתי אבא בר מניומי נתבינהו נהלי אמר להו ר' ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ופירוש רש"י השליח הזה לא נותן לגירושין אך למסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למסרו לאחר:

והקשה הפ"י דניהו דהשליח לא נותן לגירושין ולא יוכל למסרו ליד האשה אבל אמאי לא יוכל למסרו ליד שליח אחר ליתנו לאבא בר מניומי:

אך הנה הב"ש בסי' ל"ה ס"ק ט"ו הביא בשם השלטי גבורים דשליח עם כסף קידושין אינו יכול לעשות שליח אחר דהוי רק מילי אף שבידו הכסף קידושין כיון שאינו מוכרח ליתן כסף זה דוקא ויוכל ליתן כסף שלו ואין המעשה מוכרח לצורך השליחות הוי מילי ומילי לא ממסרי לשליח:

וא"כ ניחא נמי החילוק בין שליח שלא נותן לגירושין דהיכא דהבעל ממנה שליח ליתן הגט ליד האשה לא הוי מילי כיון שמוסר לו הגט כדברי הב"ש בסי' קמ"א ס"ק נ"ט וזה ניחא בשליח להולכה להוליך הגט לאשתו דע"כ השליח מוכרח לקבל הגט לידו וליתנו ליד האשה דונתן בידה בעינן אף דאינו צריך השליח לקבלו מיד המגרש מ"מ המעשה מקבלת הגט מוכרח להיות שיקבל הגט לידו ויתנו ליד האשה אבל שליח שלא נותן לגירושין רק לעשות שליח אחר אינו צריך כלל להיות הגט בידו דהשליח השני יוכל ללקחו מעל גבי קרקע ואף אם הגיע הגט ליד השליח ע"י כותי דלא הוי בר שליחות כלל ומעשה קוף בעלמא הוא דעביד ג"כ מהני ואין המעשה מה שהגט ת"י השליח מוכרח לצורך השליחות דהוא אינו מוכרח ליתן הגט ליד השליח שציוה הבעל למנות אותו לשליח והוי שליחות שלו רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולא יוכל הוא לעשות שליח אחר במקומו שימנה השליח שעשה הבעל ושפיר ניחא דשליח שלא נותן לגירושין רק לעשות שליח אחר אינו יכול לעשות שליח אחר לזה לעשות אותו השליח דהוי מילי ולא ממסרי לשליח:

והנה עוד איכא חשש בשליחות הגט על הפאסט כיון דצריך העד המביא הגט תמיד לומר בפ"נ ובפ"נ וכאן לא יוכל לומר שלא ראה הכתיבה וכבר נתעורר בזה הבית מאיר בהך דינא דס' קמ"א ס' ל"ה דשליח על ידי עכו"ם הגט לישראל שיהי' שליח וכתב דמיירי בארץ ישראל שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ או בגט מקוים וכן משמעות המרדכי בפרק כל הגט עכ"ד והפתחי תשובה בסי' קמ"א ס"ק ל"ד כתב על דברי הבית מאיר וז"ל ובאמת משכחת לה להאי דינא עוד בשליח שני שהשליח ראשון אומר בפני ב"ד בפני נכתב והב"ד עשאו שליח בכתב לישראל פלוני בן פלוני דיכולים לשלוח לו הגט ע"י כותי והשליח יאמר שליח ב"ד אני ע"פ כתב מהב"ד ואפילו לדעת י"א דלקמן בסי' קמ"ב ס"י בהגה דלא מהני שיאמר שליח ב"ד אני מאחר שלא שמע שהשליח אמר בפ"נ ובפ"נ מ"מ הא מבואר שם דהרשאה מהני וכן מבואר במרדכי ובשה"ג פ"ב דגיטין ובהג"א בפ"ב דגיטין שכתב וז"ל ומצאתי כתוב אומר אני שבמקום שב"ד ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ שיכולין ב"ד לשלחו ע"י כותי ליד שליח ישראל ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ד הפ"ת:

ודבריו לא נתבררו ולברר הדברים הנה בסי' קמ"ב ס"א איתא ברמ"א דאם יש להשליח הרשאה וכתוב בה מי הוא עדי הגט דזה מקרי נתקיים בחותמיו וא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום וכן נוהגין דהשליח אומר בפ"נ ובפ"נ אף כשיש לו הרשאה ואין לשנות ע"כ והיש חולקים הוא הריב"ש בסי' שי"ח וטעמו דהרשאה לא הוי קיום כאשר כתב שם באמצע דבריו וז"ל אבל בנ"ד אע"פ שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מינה אותו לשליח ומסר בידו גט כשר ועדיו פלוני ופלוני מ"מ אין זה קיום על הגט שלפנינו ואף אם עדיו המה אותם הנזכרים בשטר שליחות שהרי אפשר שאותו הגט נאבד הוא וזה מזויף הוא אע"פ שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקיום אלא בקיום הגט ולא בתקנות חכמים ע"כ נראה פירוש דבריו כיון דיש חשש על דרך רחוק שגט זה מזויף הוא והגט נאבד והיכא שהעד אומר בפ"נ ובפ"נ גט זה אין חשש בעולם כלל צריך לקיים תקנות חכמים שיאמר בפ"נ ובפ"נ ממש שלא יהי' שום חשש בעולם דאם לא הי' בשטר הרשאה שום חשש בעולם כלל בוודאי הי' טוב כמו בפ"נ ובפ"נ אבל כיון שיש על כל פנים חשש רחוק עדיין לא נתקיימה תקנות חכמים אף שגוף החשש רחוק הוא ואין חוששין לו ואינו דומה לנתקיים הגט בחותמיו דמהני דאז נתקיימו העדים מגוף הגט הזה ואנו יודעין שכשר הוא:

וא"כ מעתה בנ"ד לענין שליחות הגט על הפאסט אם לא היינו חוששים לשיטת הריב"ש והוא היש חולקין אך דנאמר דהיכא דיש כאן הרשאה מקוימת א"צ לומר העד בפ"נ ובפ"נ לא היינו צריכין ליתן עצה שהבעל יעשה שמה שליח והשליח יאמר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ והב"ד יעשו שליח אחר אך יש עצה בפשיטות שהבעל ימנה תיכף השליח במקום אחר והב"ד יכתבו הרשאה ויכתבו שזה הגט עדיו כך וכך הוא ועדיו כשרים וזה עדיף יותר שהב"ד בעצמם יעידו שהגט נכתב כהוגן לא מפי העד וא"צ העד לומר כאן עוד בפ"נ ובפ"נ ועוד דאף אם הבעל יעשה שם שליח והשליח יאמר לפני הב"ד בפני נכתב ובפ"נ יצטרכו גם כן הב"ד לכתוב הרשאה כמבואר בסי' קמ"ב ס"י דיש אומרים דהיכא דשליח מסר שליחותו לב"ד והב"ד עשו שליח אחר דלא מהני שיאמר שליח ב"ד אני מאחר שלא שמע שהשליח אמר בפ"נ ובפ"נ אלא צריך שיהי' לו הרשאה או שיתקיים הגט בחותמיו וא"כ בל"ה יצטרך הרשאה וכשהב"ד יכתבו הרשאה א"צ לעשות שם שליח והשליח יאמר שם בפ"נ ובפ"נ אך הבעל יעשה תיכף שליח במקום פלוני עם הרשאה דאז אינו צריך לומר בפ"נ ובפ"נ (ואף למ"ד שם דהיכא דנעשה שליח ב"ד אף שלא שמע מהעד בפ"נ ובפ"נ יוכל לומר שליח ב"ד אני ואינו צריך הרשאה זה הוא היכא שהבית דין מסרו לו הגט אבל היכא שנשלח לו ע"י כוסי ע"כ צריך לשלוח לו הרשאה):

ואין חשש רק לדעת החולקים והוא הריב"ש דאף שיש לו כח והרשאה צריך ג"כ לומר בפ"נ ובפ"נ לא יסכן לנו מאומה אף שהבעל יעשה שמה שליח והשליח יאמר בפני הב"ד בפ"נ ובפ"נ וימסור שליחותו לב"ד והב"ד יעשו שליח שני או שהוא יעשה בפני הב"ד שליח שני כדאיתא שם בסי' קמ"ב ס"י דכל זה לא מהני דאף שהוא מכיר כת"י הב"ד ושעשו אותו שליח על גט שעדיו כן וכן מ"מ לא יוכל לדעת בבירור שזה הוא הגט הנשלח ושמא גט הנשלח נאבד וזה מזויף הוא דמה"ט לא מהני לשיט' הריב"ש אף שיש הרשאה כ"ז שלא אמר בפ"נ ובפ"נ כנ"ל דזאת הוא החשש כיון שלא אמר שבפניו נכתב ונחתם גט זה עדיין א"י בבירור אם זה הוא הגט הכשר דשמא לא ראה הוא זה הגט שנכתב ונחתם ומכ"ש היכא שבאמת לא ראה ונשלח לו ע"י כותי ומה שהביא הפ"ת דאף להי"א בסי' קמ"ב ס"י דלא מהני שיאמר שליח ב"ד אני כל שלא שמע מהשליח שאמר בפ"נ ובפ"נ מ"מ מבואר שם דהרשאה מהני זה אינו דשם מיירי דהשליח קיבל הגט מהב"ד והב"ד אמרו שהשליח העיד לפניהם על גט זה שבפ"נ ובפ"נ אך הריב"ש מסופק בסי' י"ג דעכ"ז לא מהני דע"כ לא האמינו להשליח שאומר בפ"נ ובפ"נ אלא להשליח ראשון שבפניו נכתב הגט ולא להשליח שני ששמע מפי הב"ד יעו"ש ומסופק להחמר שיצטרך הרשאה ג"כ לקיים העדות אבל עם הרשאה מהני דאין לספק שמא הי' גט אחר כשר וזה מזויף הוא שהרי השליח בעצמו קיבל גט זה מהב"ד אך הי"א ס"ל דבעינן הרשאה ג"כ אבל היכא שלא קיבל הגט מהב"ד לדעת המחמירים דלא מהני הרשאה שלא יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ אף בזה לא מהני כיון שלא יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ ומה שהעד הראשון אמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני דלא עדיף מאלו יש הרשאה מקוימת מהב"ד שהגט כשר מ"מ לא מהני כיון שגט זה לא נתקיים ומכ"ש שעדות עד אחד לא מהני מה שאמר מתחלה בפ"נ ובפ"נ דמ"מ על גט זה לא העיד ואינו ידוע אם הוא הגט שאמר העד הראשון עליו בפ"נ ובפ"נ וזה ברור:

עוד הביא הריב"ש שם טעם דלא מהני אף שיש הרשאה מקוימת כל שלא אמר בפ"נ ובפ"נ וז"ל שם והרמ"ה שהוא מבעל סברא זו דכל שיש עדים על השליחות הוי כאתו בי תרי אמנם הוסיף להחמיר שיהיו עדי השליחות עצמם עדי מסירת הגט מיד השליח ליד האשה ואז הוי כאלו אמרו בפנינו גרשה כיון שהם מעידים על מסירת הגט מיד הבעל ליד השליח ומיד השליח ליד האשה אבל אם עדי מסירת הגט ליד האשה אינם על השליחות לא מהני סהדותייהו וצריך שיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ משו' דכל כת וכת מעידים על חצי דבר והוי כשנים מעידים אחד בגבה וב' מעידי' א' בכריס' שלא מהני כדאי' בפ' חזק' הבתי' ולא דמי לשליחות לקבלה דלא בעינן שיהי' עדי השליחות עדי מסירת הגט כדתנן בפרק התקבל ולא חשבינן לי' חצי דבר דהתם כיון שהיא עשתה שליח כידה בענין הגירושין זה עדות שלם הוא שא"צ עדים למסירת גט זה דכל שנמצא גט חתום ומקוים ביד השליח הרי הוא כנמצא ביד האשה עצמה והרי היא מגורשת ולא חצי דבר הוא ועדי מסירת הגט נמי לא חצי דבר הוא דכיון שעדי השליחות הוא דבר שלם גם עדי המסירה הוא דבר שלם מידי דהוי אעדי ביאה דחשבינן דבר שלם אע"פ שצריכין לעדי הקידושין לחייב הבועל כיון שעדי הקידושין הוי דבר שלם בלא עדי ביא' כדאי' בפרק מרובה אבל בעדות שליח להולכה אינו שליח אלא על גט זה למסרו ליד האשה ואין מסירתה ליד האשה כלום בלא עדות השליחות כיון שאינו מקוים וגם לא עדות השליחות בלא עדי המסירה כיון שחכמים תקנו בגט שאין עדים כשרים לקיימו לסלק ערעורו של בעל עתה קודם נתינתו או בקיום חותמיו או כשיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ כל שלא נתקיים כן כשיבוא הבעל ויערער אין ערעורו אלא שתביא האשה עדים שהבעל מסרו לשליח והשליח לידה וא"כ הכל עדות אחד לסלק ערעורו של בעל וכל כת וכת הוא חצי דבר כל זה כתב הרמ"ה ז"ל בפרק התקבל עכ"ד הריב"ש:

וכונות דברי הרמ"ה נ"ל דבשליח נקבלה לא הוי חצי דבר דעדי השליחות לא נצרכו לעדי מסירת הגט והמה בפני עצמם עדות מועלת לענין שאם יהי' הגט ביד השליח מגורשת כמו היכא שהגט יוצא מת"י האשה בעצמה ואף שלא יהי' כאן עדי מסירה כל שהגט יהי' אפשר להתקיים בחותמיו והגט יוצא מת"י האשה או מת"י השליח מהני כאשר כתב הרמ"ה שם דכל שנמצא גט חתום ומקוים ביד השליח הרי הוא כנמצא ביד האשה (ולא שייך לומר דעדי השליחות הוי חצי דבר משום דנצרכים לעדי הגט והקיום דעדי הגט בוודאי לא הוי חצי דבר לענין כשיהי' הגט ביד האשה בעצמה תהי' מגורשת וממילא גם עדות השליחות מהני) וכיון דעדות השליחות מהני שוב מהני עדי מסירת הגט ג"כ אף שלא יהי' עדים לקיימו כיון דעדות השליחות לא הוי חצי דבר דיועיל עדותן כשיתקיים הגט עכ"פ שוב מהני גם עדי המסירה כאשר הביא ראי' מעדי ביאה ועדי קידושין דכל שכת אחת לא הוי חצי דבר ומועיל עדותן מועיל עדות הכת השני גם כן אבל בשליח להולכה שפיר הוי חצי דבר עדי הרשאה היינו עדות על השליחות חצי דבר עם עדי מסירת הגט ולא שייך לומר שיועיל עדות מעדי שליחות לבדם כשהי' הגט ביד האשה ויתקיים בחותמיו דהרי כשיתקיים הגט בחותמיו לא נצרך לעדות השליחות ג"כ וכל שיוצא גט חתום ומקיום ביד האשה הרי זו מגורשת ואין נ"מ אם בא לידה מיד הבעל או מיד שלוחו:

ואימתי נצרך עדות משליחות הגט היכא שלא יתקיים הגט בחותמיו כיון דחכמים תקנו דלא אמרינן בהגט עדיה החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכשיבוא הבעל ויערער ולא יהי' קיום על הגט אז יצטרך העדות על השליחות ואז שוב נצטרך שני כתי עדים כת אחת על עדות השליחות מהשליח וכת אחת שהשליח מסרו ליד האשה דכן הי' תקנות חכמים שלא מסתלק ערעור הבעל אלא או במקו' הגט או בעדו' השליח שאומר בפ"נ ובפ"נ לפני הבית דין ובעדות זה כולל השני דברים שהוא נעשה שליח. והגט הוא כהוגן וגם שמסרו ליד האשה שהרי זה השליח בעצמו מסר הגט ליד האשה ומעיד על דבר שלם וכשלא יאמר בפ"נ ובפ"נ תצטרך שני כתי עדים עדות על השליחות ועדות על המסירה והוי כל כת חצי דבר ומש"ה צריך או דעדי השליחות בעצמם יהי' עדי מסירת הגט או שהשליח יאמר בפ"נ ובפ"נ והוא בעצמו עד על הגירושין ובזה שיאמר בפ"נ ובפ"נ נסתלק כל הערעור והחששות:

והנה דין הרמ"ה דהוי חצי דבר נפסק בש"ע בסי' קמ"ב ס' י"ב דאיתא שם אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגירושין כשר כיון שיש עדים אינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ ויהיב לה באנפי הנהו סהדי גופייהו והטעם דאי לא הוי באנפי הנהו סהדי גופייהו הוי חצי דבר כאשר הביא שם בב"ש בס"ק כ"א והביא שם דלשיטת הרי"ף הוי חצי דבר אבל לשיטת התוס' כל שכל כת לא יוכלו לראות יותר לא הוי חצי דבר והביא שם ג"כ הב"ש דבשליח קבלה מהני משום דעדי השליחות א"צ לעדי קבלה כיון דהגט בידו וכבר בארנו זה לעיל ובסימן קמ"ב בס' י"ח איתא דהיכא דאיכא שני שלוחים א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ וי"א שאפילו אם לא עשה שליח אלא אחד והשני מעיד שבפניו נתן הבעל לזה הגט להוליך לאשתו א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עדי שליחות עצמם וכתב הב"ש בס"ק ל"ט הטעם כי היכא דלא להוי חצי דבר והקשה הב"ש דכאן כתב רק יש מי שמצריך ובסי' י"ב גבי סומא פסק בפשיטות כהרמ"א דבעינן דוקא אותן עדים עצמם ותירץ דבסי' י"ב גבי סומא שאני שהשליח אינו ראוי כלל לעדות שהוא סומא בוודאי הוי חצי דבר אבל שליח כשר והשני מעיד שבפניו מסר לידו שמהני שלא יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ אבל השליח ג"כ עד על השליחות בכה"ג סובר דהוי דבר שלם:

וא"כ בנ"ד שנשלח הגט על הפאסט והשליח אינו יודע כלל מהשליחות ומשום דבר אך ששולחים הבית דין הרשאה ושלפניהם העידו עדים בוודאי הוי חצי דבר שזה הוי ממש כמו סומא שהרי השליח לא ידע כלל ולא מהני כיון שעדי הרשאה לא הוי עדי מסירת הגט והוי חצי דבר:

אך לכאורה זה קשה ג"כ אמאי דמהני שליח שני שהשליח ראשון עושה אותו לפני ב"ד ואומר לפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ והשליח השני אומר שליח ב"ד אני דמ"מ שליח השני אינו יודע משליחות הראשון ונצרך לצרף עדות השליח הראשון לעדי מסירת הגט והוי ג"כ חצי דבר דבשליח ראשון הוא רואה הכל שהוא ידע שעשאו הבעל שליח והוא מוסר הגט אבל שליח שני שמוסר הגט הוא אינו יודע ממה שעשה הבעל שליח לשליח ראשון רק ע"פ עדות השליח הראשון והשליח ראשון שוב לא ראה מסירת הגט והוי חצי דבר:

ואפשר לומר לפי המבואר בשו"ת נטע שעשועים בסי' ע"ג הביא דאשכחן במקומות הרבה בדברי המחברים גבי עגונה דמצטרפים עד המעיד על מיתת איש ואינו יודע שמו ומקומו כלל ואחד מעיד שזה האיש שזה מעיד עליו הוא פלוני אלא שאינו יודע מיתתו ולא חשיב חצי דבר והביא טעם לזה בשם התומת ישרים בסי' ע"א דלענין צירוף עדו' בעגונ' כיון דמהני עד מפי עד ישתיקון בדבר דאותו העד המעיד שם הבעל יודיע לעד המעיד על המיתה שזה פב"פ ונמצא שעד המיתה מעיד על דבר שלם כיון דגם על שמו יוכל להעיד דסגי בעד מפי עד עכ"ד:

וא"כ גם בנ"ד דניהו דהשליח שני לא ידע מעדות שליחות מהשליח הראשון מ"מ כיון דהוא אומר שליח ב"ד אני והוא לבדו נאמן ע"ז ששמע מהב"ד שהבעל עשה שליח הראשון שליח או ששמע מפי השליח והוא נאמן ע"ז שפיר והוא רואה נתינת הגט ג"כ שפיר מעיד הוא על עדות שלם:

אך לשיטת היש אומרים בסי' קמ"ב ס"י דכל שהשליח שני לא שמע מהראשון אף ששמע מהב"ד והבית דין מסרו לו הגט לא מהני שיאמר שליח ב"ד אני אלא צריך שיהי' לו הרשאה שוב יוקשה דהוי חצי דבר דעדי הרשאה מעידין על חצי דבר ועדי מסירת הגט על חצי דבר:

אך הנה בשו"ת דרכי נועם בסי' י"א כתב דבעדות אשה מהני אף חצי דבר כיון דמהני עד אחד ואפילו גוי נאמן במסל"ת ולא בעינן עדות גמור רק גילוי מלתא בעלמא מהני אף עדות מחצי דבר ג"כ דמ"מ ידעינן דהדבר אמת ומשפטי עדות לא בעינן בזה וא"כ הי' אפשר לומר כן גבי עדות על השליחות כיון דלא בעינן עדות גמור דמש"ה נאמן עד אחד וכדאיתא בריש גיטין משום דרוב ספרי דדייני מגמר גמירי ולא חיישינן דהוי שלא לשמה וכן על מינוי השליחות נאמן עד אחד שאמר שנשלח שפיר מהני אף חצי דבר אך אפשר לומר דרק להשליח הימנוה אף שאין כאן שנים אבל אם השליח אינו אומר בפ"נ ובפ"נ שוב צריך שני עדים ממש וגם על מינוי השליחות איכא דעות אם דוקא במקום שמעיד על הגט מהימן גם על השליחות או אף שאינו מעיד על הגט מהימן ג"כ על השליחות יעו"ש בב"ש בסי' קמ"א ס"ק ט"ו וכל היכא דלא ידע השליח ואחרים מעידים שפיר בעינן שני עדים ושפיר אף חצי דבר פסול:

ומחמת כל החששות הנ"ל הי' נראה לכאורה דטוב יותר לעשות שליח לקבלה לצאת מידי כל החששו' הנ"ל אך בש"ע בסי' קמ"א ס' כ"ט די"א שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח לקבלה והוא מהטור בשם רבינו פרץ אך הב"ח הביא שלעת הצורך מותר לגרשה על ידי שליח לקבלה וכן הביא הט"ז בס"ק כ"ב שלא עשה רבינו פרץ תקנה שלא לגרש בשום פעם על ידי שליח לקבלה אך הטעם דבשליח לקבלה אינו מותר רק כשמכירים כל השלשה חתימות מהב"ד כמבואר כל זה בב"ש סי' קמ"א ס"ק ל"ח אבל כשמכירים כל שלשה חתימות מהב"ד שפיר דמי ומש"ה התיר הב"ח באחד שהי' עתים חלים לעשות שליח קבלה שיקבל הגט בעת חלימותו יעו"ש וכהנראה מהפוסקים דלכתחלה אין לעשות שליח לקבלה אף אם יהי' עדים להכיר כל ג' חתימות הדינים וכל זאת היכא דאפשר לעשות שליח להולכה כדין אבל בנ"ד שהוא במדינת הים ואי אפשר לעשות שליח להולכה בפניו אך שיעשה שם במקומו שליח להולכה במקום אחר וישלח אלו שלא בפניו וישלח אליו הגט על הפאסט ע"י נכרי דיש כמה חששות הנ"ל ובשליח לקבלה ליכא שום חשש מחששות הנ"ל כמבואר לעיל באורך הי' נראה לכאורה דאם אפשר לעשות שליח לקבלה באופן שיכיר כל ג' החתומים על קיום עדי הרשאה כמבואר בטור דשפיר נכון למעבד הכי וטוב יותר משליח להולכה על אופן הנ"ל כן הי' נראה לכאורה ובל"ה מהראוי אף בשליח להולכה להכיר החתימות מב"ד כאשר נביא אח"כ בשם הח"ס:

וכאשר פלפלתי בזה עם כבוד הרב הגאון אבדק"ק קויל הגיד כי על חשש הריב"ש שמא אינו זה הגט יש עצה שהב"ד יכתבו בו סימן מובהק בהגט וזה נכון. ועל דבר החשש שעושה השליח שלא בפניו הנה המרדכי סוף פרק כל הגט הביא הא דרב חנינא גאון דאסור לשלוח ע"י גוי וכ' עליו ואומר אני שבמקום שב"ד שלהם ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ יכולים ב"ד לשלחם ע"י גוי כה"ג ליד שליח כשר והוא יתנו לה ויאמר שליח ב"ד אני ע"כ ואינו מובן דמאי אולמא דהב"ד מהבעל עצמו והמכתב מאליהו בדיני שליחו' סי' י"ג כתב בטוב טעם לפי מאי דאיתא בפרק כל הגט אמר רבא הא ודאי מיבעי' לי כי משוי ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו הדר פשטא בין בפניו בין שלא בפניו זהו גירסת רש"י ומפרש דהכי קא מיבעי' לי' כי משוי ב"ד שליח מי בעי בפניו דשליח קמא או אפילו שלא בפניו אמנם הרי"ף גריס כי משוי לי' שליח בב"ד בפניו או אפי' שלא בפניו ע"כ ולפי הגירסא זו האיבעי' דבפניו או שלא בפניו אבפניו דשליח שני קאי אם יכול הראשון לעשותו שלא בפניו ופשטינן דבין בפניו בין שלא בפניו ולפי גירסת הרי"ף נראה דש"מ דגם הבעל גופי' יוכל לעשות שליח שלא בפניו ואפשר לומר שאף לגירסת הרי"ף ליכא למשמע מיני' שהבעל יוכל לעשות שליח שלא בפניו דדוקא בשליח ב"ד הוא דאלים כוחייהו לעשות שלא בפניו אבל בעל גופי' לא ודייקא הכא מדקא מיבעי' לי' בשליח ב"ד משמע דגבי בעל גופי' פשיטא לי' דלא מצי למעבד ואח"כ שמח שמחה גדולה בעל מכתב מאליהו שמצא בדברי המרדכי הנ"ל דאף לרב חנינא גאון דאסור לשלוח גט ע"י כותי מ"מ הב"ד יכולים לעשות שליח שלהם ע"י גוי ואין טעם לדבר ולפי הנ"ל ניחא דהטעם דאינו יכול לעשות שליח ע"י גוי משום שאינו יכול לעשות שליח שלא בפניו אבל הב"ד יכולין לעשות שליח שלא בפניו עכ"ד ודברי טעם הן:

וא"כ שפיר ניחא המנהג דידן שהבעל עושה שליח והשליח הראשון עושה שליח שני לפני הב"ד והשליח שני אומר שליח ב"ד אני דבזה נתקן דלא ניחוש מה שנעשה שליח שלא בפני השליח הראשון וגם יהי' סימן בגט וגם שליח לקבלה נוכל לעשות על אופן הנ"ל כשיוכר ג' החתימות:

וגם לענין החשש דחצי דבר שהבאנו לעיל דברי הרמ"ה דבשליח להולכה איכא חשש דחצי דבר ולא בשליח לקבלה שבתי וראיתי בחתם סופר בהשמטות בסי' קצ"ט כ' וז"ל וברם דלמא כל זה דוקא אם העדים במקום הב"ד מכירים את שליח המתמנה במקום אחר שאע"פ שהוא שלא בפניו מ"מ מכירין הם אותו בטביעת עין ונמצא עדותן דבר שלם הוא אך היכא דאין מכירין את האיש בט"ע כי אם מזכירי' להם פלוני בן פלוני מעיר פלוני אנו ממנים שליח הגט וכיון שאינם מכירים אלא בשמו לא עדיף מאית לי' סימנא בגווי' דלא הוי עדות גמור כבש"ס חולין בדף צ"ו ע"א עד שאנו מכירין אותו בטביעת עין והשתא אם יבואו הנהו סהדי לומר פלוני בן פלוני מעיר פלוני נתמנה להיות שליח הגט אין די עד שיבואו שנים אחרים ויכירום בט"ע שזה הוא הנקרא כן נמצא אין עדותן נגמר והוי חצי דבר עכ"ד הח"ס:

ואם כי עדיין יש לדון בדבר עכ"ז כיון דדעת החתם סופר דזה הוי חצי דבר ומי יבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו וא"כ גם בשליח קבלה איכא חשש דחצי דבר:

והנה לענין אם צריכין להכיר החתימות מהב"ד הנה הב"ש בסי' קמ"א ס' קל"ח הביא דבשליח לקבלה צריך שיהי' ניכר כל השלש' חתימות מהב"ד ובשליח להולכה א"צ להכיר החתימות מהב"ד משום שהגט בידו משא"כ בשליח לקבלה והביא בשם הרשב"ץ דבמקום עיגון מקילין אף בשליח לקבלה אם הביא שטר חתום מכ"ש אם יש עליו קיום ב"ד אע"ג דאינו יכול לקיים החתימות דקיי"ל קיום שטרות דרבנן והבית אפרים בסי' ק"י היקל במקום עיגון כהב"ש אף אם אין מכירים חתימת הב"ד אך הח"ס בסי' קצ"ט החמיר וכתב דצריך דהבית דין שיכתבו הרשאה יכתבו מתחלה חתימתן על שני מגילות וישלחו למקום שישלחו אח"כ הגט שיוכלו אח"כ לקיים חתימתן משני מגילות אלו והנה במקום שיש לתת עצה כזו בוודאי טוב אף דבזה יש ג"כ חשש בשליחות המגילות הללו על הפאסט כיון דע"כ מה שאנו חוששים על הגט הנשלח דאין זה קיום ב"ד רק אחר שלח גט כזה וזייף חתימת הב"ד א"כ יוכל להיו' דזה האחר שלח ג"כ מתחלה המגילות חתומים הללו בשם הב"ד כדי שיוכל אח"כ לשלוח הגט עם חתימת הב"ד הללו לקיים מתוך המגילות ואינו דומה לשאר קיום שמקיימים משטרות דעלמא אבל כאן הכל ממקום אחד הולך מ"מ כבר בארנו במקום אחר דהיכא דאנו כותבים על הפאסט אל הבית דין שבמקום פלוני והמה משיבים אמריהם לנו אין לספק באחר דהרי האגרת שאנו שולחים להם על הפאסט בוודאי בא לידיהם והמה השיבו בחזרה וכן מבואר בח"ס בסוף ס' צ"ד דהביא שם לענין עדות שבא ממרחק מערכאות שמת פלוני ולא נודע אם בא מכתב מהם היכא שכותבין להם והמה משיבין בוודאי המכתב מהם הוא דכיון שכתבו להם אם המה לא ישיבו מי השיב וה"ה בעדות הב"ד וא"כ אם אנו נכתוב להב"ד משם שישלחו לנו שני מגילות חתומים בח"י או רק מגילה אחת עם האגרת שישיבו אמריהם לנו דהוי ג"כ כמו מגילה ואח"כ נכתוב להם שישלחו גט והמה ישלחו הגט ע"פ מכתב שלנו אין עוד חשש כלל:

ועתה נשובה לדינא הנה בשליחות הגט על הפאסט יש חמשה חששות. א) חשש האחד שאין מכירים החתימות ולזה יש עצה לכתוב להם שישלחו חתימתם בשני מגילות כנ"ל ואם הוא שעת הדחק ואי אפשר לעשות זאת עכ"פ טוב יותר לגרש ע"י שליח להולכה שבזה קיל יותר שליח להולכה שבשליח קבלה החמיר רבינו פרץ שצריך להכיר כל הג' חתימות:

ואם יוכר הג' חתימות או שיש זמן לכתוב להב"ד דשם שישלחו שני מגילות בח"י לקיים מהם יש עוד ד' חששות הנ"ל. א) חשש הריב"ש שמא אין זאת הגט הנשלח כיון שאין קיום על גוף הגט ולזה יש עצה לעשות סימן מובהק בגט ולכתוב בהרשאה הסימן. ב) שנעשה השליח שלא בפניו ולזה יש עצה שהבעל יעשה שמה שליח. והשליח הראשון יעשה שליח שני בבית דין והב"ד יכולים יותר לעשות שלא בפניו והשליח השני יאמר שליח ב"ד אני. מ"מ מצד זה הי' טוב יותר לעשות שליח לקבלה דשליח לקבלה בוודאי מותר לעשות שלא בפניו.

ג) החשש דישלח הגט ע"י עכו"ם ויהי' באמצע ביד עכו"ם לחוש לדעת הגאון שהביא הבה"ג.

ד) דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע לחוש לדעת התשב"ץ ולדעת מכתב מאליהו דגם בשליח להולכה שקיבל הגט מעל גבי הקרקע ולא נתנו הבעל לידו לא מהני ומצד חשש ג' וד' הי' טוב יותר לעשות שליח לקבלה דבשליח לקבלה לא שייך אלו שני חששות אך באמת מצד הדין נראה דאין מקום לחששות אלו דמה שהי' ביד גוי מעשה קוף בעלמא וגם מצד טלי גיטך מע"ג קרקע לא שייך בשליח דהרי יוכל לומר להשליח שהוא יכתוב ויתן הגט ואף שלא קיבל הגט מיד הבעל מכ"ש שיוכל השליח לקבל הגט מקרקע.

ה) חשש דחצי דבר וזה הוי חשש בין על שליח להונכ' בין על שליח לקבלה ועל שליח קבלה יש עוד חשש שהחמיר רבינו פרץ שלא לגרש כלל ע"י שליח לקבלה:

ולכן נראה לדינא דבמקום עיגון נוכל לעשות בין שליח להולכה בין שליח לקבלה דבכל אחד יש מעל' וחסרון וגם הבית אפרים בסי' ק"ו התיר במקום עיגון לעשות שליח לקבלה ובשליח להולכה יהי' סימן בגט שזה הוא הגט הנשלח ובין בשליח להולכה ובין לשליח לקבלה יכתבו הב"ד דכאן להב"ד דשם שישלחו שני מגילות בח"י שנוכל לקיים מהם ואם אפשר לעשות זאת אין לעשות רק שליח להולכ':

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה