אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לו

סימן לה

שאלה באשה ששמה מעריסה בריינא ועתה בעו"ה משני' שמם לשמות נכרים כי בושים בשמות ישראל ונקראה שמה בפי כל בערטא ששמות הערלות כן זולת כשמברכין אותה בבית הכנסת מברכין אותה בשם בריינא וכאשר נחקר היטב הגידה אמה כי אבי' לפעמים קורא אותה בשם בריינא ושם זה קודש הוא להם כי הוא שם ישראל וזה הוא במקום שדרה האשה אבל במקום כתיבה ונתינה הוא פה קאליש לא נקראת האשה רק בשם בערטא ולא נודע לה שם אחר אך בעלה הגיד כי בעת שילדה בן צוה לעשות לה מי שבירך וברכו אותה בשם בריינא וכן בכתובה נכתב שם בריינא ועתה באתה האשה לקבל גט פטורין מבעלה ונסתפקנו איך לכתוב בגט:

והנה אם נחשוב לשם בריינא לשם שנשתקע לגמרי כי בפה מקו' הכתיב' והנתינ' לא נקראת רק בשם בערטא הי' צריך לכתו' בהגט רק שם בערטא ואם נימא דשם בריינא עדיין לא נשתכח לגמרי מחמת שנכתב כן בכתוב' וכשעושין מי שבירך מזכירין שמה בריינא הוי עדיין לא נשתקע לגמרי מ"מ כיון שכל העולם קורין לה בערטא עכ"פ הוי שם בריינא רק כמימוע קורין אותה. וצריך לכתוב בערטא דמתקריא בריינא:

או אולי יש לדמותו למאי דכתבו התוס' בפרק השולח בדף ל"ד ע"ב בד"ה והוא דאתחזק דאיתא שם שאלו לר"ת על מומר שגירש את אשתו ולא נכתב בגט אלא שם יהודית ולא שם של נכרית והשיב ר"ת חלילה להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל והביא ראי' מדאמר בתוספתא גר ששינה שמו לשם נכרים וגירש בו כשר וה"ה במומר דשם יהדות כשר אף לכתחלה וכתב חניכתו וחניכתה אמרינן לקמן דכשר וכו' והא דכתב בברייתא דבסמוך דאינה מגורשת עד שיכתוב שם דיהודה ושם דגליל עמו היינו דוקא דאתחזק בשני שמות בשני המקומות וכו' אבל בהוחזק בשני שמות במקום אחד כשר בדיעבד אף באחד מהם וכו':

וכונות ר"ת דהיכא דמוחזק בשני שמות במקום אחד כשר בדיעבד אף באחד מהם ומש"ה איתא בתוספתא דגר שכתב שם של נכרי כשר בדיעבד דהוי ג"כ כשני שמות שיש לו שם של ישראל ושם של גוי וכשר בכתב באחד מהם ומש"ה פסק ר"ת דבמומר לא יזכור שם של גוי כלל רק שם של ישראל דחלילה להזכיר שם של גוי וטעם זה לבד לא הי' מספיק דניהו דאין מהראוי לכתוב שם דגוית בגט מ"מ מה לעשות כיון דשמו כן הוא מוכרחים אנחנו לכתבו ואם לא נכתוב אותו יהי' הגט פסול ע"ז הביא הר"ת ראי' מתוספתא דגר ששינה וכתב שם נכרי כשר בדיעבד אלמא דשם נכרי ושם של ישראל חשיבי כשני שמות ואם כתב שם אחד כשר אך דשם הוא רק בדיעבד וא"כ להיפך במומר אף לכתחלה יש לכתוב רק שם של ישראל כיון דעכ"פ בדיעבד כשר ע"כ אף לכתחלה יש לעשות כן משום דחלילה לכתוב שם של נכרי בתורת משה וישראל ויעו"ש בב"ש בסי' קכ"ט סק"א שפי' ג"כ כן יעו"ש:

וא"כ אפשר לומר אף בנ"ד כן כיון דשם זה בערטא הוא משמות נכריות ושם ישראל הוא בריינא. הוי ג"כ כיש לה שני שמות שם של ישראל ושם של נכריות וכתבינן שם של ישראל משום דחלילה להזכיר שם של גוית בדת משה וישראל ובדיעבד כשר כנ"ל דברי ר"ת:

אך אפשר לומר דשם בשאלה דר"ת הי' המעשה שהיהודים היו קורין להמומר בשם של ישראל ושפיר הוי כיש לו שני שמות שיהודים קורין לו בשם יהדות והערלים בשם גוית ולא נשתקעה שם הראשון ומש"ה בדיעבד כשר כשכותבים רק שם אחד וכן איתא בריב"ש בסי' מ"ג בפי' דשם במעשה דר"ת היהודים היו קורים להמומר בשם ישראל:

אבל בנ"ד באשה הנ"ל הכל קורין אותה בשם בערטא הוי כנשתקע שם הראשון בריינא ולא נשאר רק שם בערטא לבד ובשביל מה שנכתב בהכתובה וברכו אותה במי שבירך בעת שילדה ומיום אז והלאה לא נקראת עוד בשם זה יש לדון אם בשביל זה מקרי לא נשתקע כאשר יבואר לקמן:

אך במהרי"ק בשורש פ"ו כתב דלשיטת ר"ת אף בנשתקע שם יהדות כותבין במומר שם יהדות וכתב הטעם דאף שנשתקע השם הראשון שלפעמים משתרשים בחטא שאין בני אדם זוכרים שם יהודית שהי' להם אפ"ה מגרשי' בשם דיהדות דודאי כולי עלמא יודעים שבהיותו יהודי לא הי' נקרא בשם זה דגוית ובשביל זה אינו נקרא שינוי השם כשכותבים שם דיהודית שהרי כבר ידענו מקודם שהי' לו שם אחר וכן להיפך דגר שכתב שם דגוית אין זה שינוי השם אף שכבר נשתקע שם דגוית מפני שהכל יודעים שהי' לו שם דגוית יעו"ש:

ולפי דבריו דבמומר אף שנשתקע שם יהדות לא מקרי נשתקע שהרי הכל יודעים שהי' יהודי וכשהי' יהודי לא הי' לו שם זה דגוית רק שם ישראל ומש"ה כשכותבין שם ישראל מהני:

ואפשר דגם כאן שייך זה כיון דשם זה של גוית והכל יודעים דיהודי אינו נקרא מלידה בשם זה וגם עתה המטים עקלקלותם מעריסה נקראי' שם ישראלי אך אח"כ מחליפים עצמם לשמות הגוים אבל הכל יודעים דמעריסה הי' להם שמות ישראלים וא"כ גם כן לא מקרי זאת נשתקע השם בשביל שקוראים אותם שמות הגוים דהכל יודעים דאין זה שמם מתחלה ומעריסה הי' להם שם ישראל:

ועוד אפשר לומר דכאן עדיף עוד דכיון דאף אלו שמחליפים שמותיהם לשמות הגוים מ"מ בישראל שעולה לתורה עולה בשם ישראל ונקיבה בשעה שמברכין אותה בבית הכנסת או בכתובה ובכל דבר שבקדוש' נקראים על שמות ישראל א"כ אלו שנקראים בשמות נכרי' שהחליפו שמותיהן לשמות נכרים אף שנשתקע שם הראשון הישראל מפני הקוראים וכולם קוראים אותם בשם הנכרים מ"מ הכל יודעים שאין זה שם העצם הישראלי והכל יודעי' שיש להם שם ישראל אחר ועדיף עוד ממומר דמומר עתה אין לו שם ישראל כלל ולא יזכר שם ישראל עוד מכל מקום לא מקרי נשתקע כיון דהכל יודעין דבשעה שהי' ישראל הי' נקרא בשם הישראלי מכ"ש אלו שהכל יודעין שגם עתה יש להם שם הישראלי שלא מקרי נשתקע השם:

והנה בט"ז בסי' קכ"ט בס"ק ו' פירוש שיטת מהרי"ק דמש"ה במומר אף שנשתקע שם הישראל כותבים שם הישראל ולא הוי כשם אחר שנשתקע משום דהכל יודעין שאין כותבין שם הנכרים בגט וע"כ דנכתב שם אחר שאין נקרא בו עתה ולפי זה בנ"ד לא שייך זה כיון דאינו שם נכרים שמקבל עליו דת עכו"ם אפשר דנכתבו אותו בגט אך בב"ש בס"ק ט' הביא דברי הט"ז ונראה שהי' פי' דבריו דבמומר שם יהדות לא נשתקע שלא ניתן לו שם אחר של יהדות וא"כ ה"ה בנ"ד והנה שם בב"ש בס"ק הנ"ל פסק במומר אף בנשתקע אין כותבין שם הנכרים ויש שם מ"ס בדבריו ובמהדורא קמא פסק דבנשתקע אין לכתוב שם יהדות אך מהדורא בתרא עיקר ובנ"ד דמי להיכא דשם יהדות לא נשתקע:

אך בזה נראה לי שנשתנה שמות אלו המחליפים שמותיהם ממומר. דבמומר דעת ר"ת כיון דבדיעבד כשר כשכותב שם הישראלי דהוי כיש לו שני שמות אף דלכתחלה כותבין ב' השמות מ"מ במומר כיון דרק בדיעבד כשר כשכותבין שם הישראלי אף לכתחלה אין מזכירין שם נכרים בדת משה וישראל כיון שנוכל לעשות עצות בנפשינו להכשיר הגט בלא שם נכרים ושלא להזכיר שם נכרים בדת משה וישראל כנ"ל סברא זו נראה לי רק במומר ששינה שמו לעכו"ם לומר שגם הוא נכרים וקיבל עליו דת עכו"ם ע"ז שפיר אמרינן חלילה להזכיר שם נכרים בדת משה וישראל כיון ששם זה מורה שגם הוא מנכרים אבל אלו המחליפין שמותיהן לשמות נכרים לא חלילה לקבל דת נכרים אך להשוות להם אין זה בכלל זה שחלילה להזכיר שמות נכרים בדת משה וישראל ושפיר ניהו דאמרינן דלא מקרי עדיין נשתקע שם הישראלי כיון דהכל יודעין שיש לו שם ישראל ובדיעבד כשר באם נכתב שם אחד בכה"ג מ"מ לכתחלה כותבין שניהן וכדאיתא בגמרא דרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות נכרים כדאיתא בגיטין בדף י"א ע"ב ונכתבין שמותיהן בגיטין וקידושין כיון דלית להם שם אחר והנראה דכל שמות לע"ז הם שמות נכרים כיון שאינם שמות הקודש רק לע"ז הוא מלשון אחר נראה דכן הוא שמות עכו"ם באיזה מדינה או בשפניא בספרד או בצרפת ששם היו ישראל ולא שייך על זה לומר שאין כותבין שם עכו"ם בדת משה וישראל וכדאיתא שם בגמרא בגיטין בדף י"א ע"ב הנ"ל בגט שבא ממדינת הים ושמותיהן כשמות נכרים כשר מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות עכו"ם ולא שייך לומר שאין כותבין שם עכו"ם בדת משה וישראל רק מי ששמו עכו"ם בשביל שנעשה עכו"ם ולא מי ששמו כשם עכו"ם אף דיש לחלק דהתם רוב ישראל שבחוץ לארץ שמותם כשם עכו"ם ניתן להם כן מעריסה אבל אלו ששמותיהן כשמות ישראל ומשנים שמם לשם עכו"ם גרע טפי מ"מ נראה דאין זה נכנס בגדר שאין כותבין שם עכו"ם בדת משה וישראל כיון שלא ניתן שם זה שיהי' עכו"ם חלילה ושפיר צריכין לכתוב ב' השמות:

אך זאת צריכין אנחנו לברר איזה שם להקדים אם שם בריינא או שם בערטא דניהו דכבר בארנו דגם שם בריינא מקרי לא נשתקע מ"מ אפשר דצריכין להקדים שם בערטא ולכתוב בערטא דמתקרי בריינא כיון דעכ"פ בפי כל נקראת בערטא הוי שם בערטא עיקר וצריך לכתוב בערטא דמתקרי בריינא או דנימא דשם בריינא עיקר כיון דהיא שם ישראל:

וממומר אין ראי' דשם כותבין רק שם ישראל לחוד משום דאין כותבין שם עכו"ם בדת משה וישראל ואף לפי דעת הרמ"א בסי' קכ"ט בס"ק ה' כותבין על שם העכו"ם וכל שום דאית לי' משום דשם העכו"ם אי אפשר לפרט בפירוש אבל כאן בנ"ד דכבר בארנו דלענין זה אין זה ענין למומר ושפיר כותבים גם שם דגוית כיון דלא ניתן שם זה לעקור דת חלילה א"כ אפשר דכותבין אותו לעיקר כיון שנקראת בפי כל בשם זה אך עכ"ז נראה דכותבים לעיקר שם בריינא כיון דהוא שם ישראל הוא העיקר כדאיתא בריב"ש בסי' מ"ג דכתב וז"ל והי' מהראוי שיכתוב שם יהודית עיקרו שהוא הראשון והמשובח ושם של גוית בלשון דמתקרי וכן כתב שם אח"כ וז"ל אע"ג דלכתחלה הי' לו להזכיר שם יהודית המועילה בפירוש ועי"ש וכ"כ הבית שמואל בסי' קכ"ט בס"ק י"ב דשם של גוית הוא שם טפל כמו שכתב בתשובת הרא"ש סי' מ"ג יעו"ש:

אך אפשר יש לחלק דדוקא בשם גוית דמומר הוא טפל כיון שניתן לו שם זה לעקור דת ישראל אבל שם גוית שלא ליתן לעקור דת ישראל חלילה אפשר דאינו טפל לשם הישראלי דכל השמות הישראל ג"כ לע"ז הם חוץ משמות הקודש וכדאיתא בגמרא הנ"ל דרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהם כשמות עכו"ם או דנוכל לומר כיון דנותנין להם אלו השמות להתדמות לעכו"ם שפיר שם הישראלי הוא העיקר אף שהי' ג"כ שם לע"ז מ"מ ישראל נקרא בו ושם העכו"ם הוא טפל וגם אצל האנשים הללו שם של ישראל קודש הוא לכל דבר שבקדושה ולברך בשם זה שפיר הוי שם זה העיקר:

והנה בש"ע בסי' קכ"ט בס"ק ט"ז מבואר לענין אם השם השני יוצא משם העברי כותבים שם העברי בתחלה ועל שם השני דמתקרי והבית שמואל שם בס"ק ל"א הביא דעת הפוסקים דאם שם אחד שם עברי אף שהרוב קורין אותו בשם השני מקדימים שם העברי ועל השני כותבים דמתקרי והקשה ממ"ש בסדר גיטין בתשובת דמ"א פעסלין אסתר מקדימים שם פעסלין כיון דהכל היו קוראין אותה כך אע"ג דהוא שם לע"ז והניח הדבר בצריך ישוב ואפשר לומר דכמו דשם העברי קודם לשם לע"ז אף דרוב קוראים בשם לע"ז ה"ה שם ישראל אף דהוא לע"ז רק שישראל נקרא בו וקודש נחשב לאלו האנשים. קודם לשם עכו"ם אף דרוב קוראין בשם עכו"ם ובפרט לפי מה שתירץ התורת גיטין על קושית הבית שמואל מפעסלין אסתר וחילק דהיכא דשם הלע"ז יוצא משם העברי מקדימים שם העברי אף אם הרוב קורין בשם לע"ז אבל היכא דשם הלע"ז אינו יוצא משם העברי מקדימים שם הלע"ז היכא דהרוב קורין אותו בו ומש"ה בפעסלין אסתר אם הרוב קורין פעסלין מקדימים שם פעסלין וכן אמרתי אנכי בעצמי בסברא דהנה על מה שאנו כותבים על שם הטפל דמתקרי לכאורה קשה הא לשון דמתקרי משמע דהכל קורין כן לא מקצתן אך ע"כ אנו צריכין לומר כן דהפירוש דמתקרי הוא שמקצתן קורין כן דאי אפשר לומר הפירוש שהכל קוראין כן א"כ מאי זה השם הראשון עד"מ מרים דמתקרי שרה אם נימא הפי' דמתקרי שרה שהכל קוראין שרה א"כ מאי זה השם מרים וע"כ הפי' שעיקר השם מרים וכיון שהוא עיקר השם ע"כ שהכל או עכ"פ רוב קוראין כן אבל בשם עברי עם שם הלע"ז כיון דשם הלע"ז יוצא משם העברי שפיר הפי' משם הראשון דהוא שם העצם שבאמת שמה הוא כן וזה השם ניתן לה אך העולם קוראין אותה בשם הלע"ז ושפיר נוכל לומר הפי' דמתקרי שכל העולם קוראין אותה כן אך שם העצם הוא שם הראשון וא"כ ה"ה בשם בריינא מה שקוראין אותה אח"כ בערטא להתדמות לשם נכרים הוא בשביל שקרוב לשון בערטא ללשון בריינא וכן כל השמות שמשנים שמותם לשמות נכרים אלו המטים עקלקלותם מחפשים שם עכו"ם הדומה לשם יהדות ונותנים לעצמם שם כזה וא"כ הוי גם כן שם עכו"ם יוצא משם יהדות ושפיר הוי שם יהדות עיקר ושם עכו"ם טפל וכותבים מתחלה שם יהודית ועל שם עכו"ם דמתקרי כגון בנ"ד בריינא דמתקרי' בערטא:

והנה באמת בנדון דידן לא היינו צריכים לכל זה דבל"ה לא מקרי בריינא שם שנשתקע ואף שהכל קוראין אותה בערטא אעפ"כ שם בריינא עיקר כאשר הביא בבית שמואל באות ב' בשמות נשים בשם ספר שמות דאם ידוע שם העריסה חנה מרים שרה רחל ואח"כ נקראת קנילין מיריש שערלין שערכין רעכלין יכתוב חנה דמתקרי חנילין מרים דמתקרי מירוש שרה דמתקרי שערלין וכו' ובשמו' אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשון או לא נשתקע ולא דמי לשאר שמות דקי"ל אם נשתקע שם הראשון אין כותבין שם דנשתקע דשאני הכי כיון דבתוך שם השני נכלל גם השם הראשון לא נקרא שם דנשתקע דכינוי מורה על שם הראשון ע"כ יעו"ש דכתב דלא מקרי נשתקע וגם השם הראשון עיקר:

וא"כ במרים דמתקרי מיריש אף דאין הנקודות שוות מ"מ אמרינן דבשם השני נכלל גם שם הראשון כיון דשני אותיות מהראשון נכלל בהשני כגון מרים במיריש או שרה בשערשין ורחל רעכלין וא"כ ה"ה בריינדל בערטא:

מ"מ נפקא מיני הפלפול הנ"ל בענין כזה שמכני' עצמם בשמות עכו"ם ולא נכלל שם הראשון בשני ויודעים שאין זה שם יהודית ושם יהודית אחר הוא אף שנשתקע השם יהודית אך לכל דבר שבקדושה מזכירים שם יהודית באיש כשעולה לתורה ובאשה בכתובה ובמי שבירך כותבין שם יהודית עיקר ועל שם עכו"ם כותבין דמתקרי כן נלענ"ד:

שבתי וראיתי בספר חתם סופר בסי' ל"ח שנשאל על כעין זה באשה ששמה לביאה ושנתה שמה לשם שלגוים ונקראת לעני ונקראת בפי כל לעני וכן חותמת עצמה וכתב דפשיטא דצריך לכתוב שם לעני בהגט כיון דהכל קוראין אותה בשם זה ולא דמי לדר"ת דכ' דחלילה להזכיר שם גוית בדת משה וישראל דהיינו אותו השם שנתנכר בו והמיר דתו בו אבל זו אע"פ שעותה במה ששנתה שמה מ"מ לא הוציאה השם הזה מדת משה וישראל והיינו ממש הדברים הנ"ל שאמרנו:

וסיים דכותבין שפיר השם שהרגילה לעצמה ומ"מ שם יהודית דעריסה לא נעקר אף בנקיבה דאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכין אותה בבית הכנסת במי שבירך או מתפללים בעדה בחולי' רוצית היא להזכיר שם יהודית א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבים שם עברי עיקר לביאה המכונה לעני:

הנה דעתו כנ"ל דשם הראשון לא הוי נשתקע עכ"פ כיון דמזכירין אותה בשם יהודית מזכירין בשם זה אך מה שכתב שם דכותבין שם יהודית לעיקר הוא בשביל דהוא שם עברי ושם עברי כותבין לעיקר כנ"ל כאשר סיים וכותבין שם עברי עיקר לביאה המכונה לעני דלביאה הוא שם הקודש אך באם שני השמו' לע"ז עדיין צ"ע איזה שם להקדים:

אך היכא דשם השני יוצא משם הראשון בוודאי נראה לפענ"ד להקדים שם הראשון כנ"ל אך אף באינו יוצא משם הראשון נראה לפענ"ד ג"כ להקדים שם יהודית דכמו דשם העברי קודם לשם לע"ז כן שם יהודית לשם עכו"ם אף דשניהם שמות לע"ז מ"מ כיון דשם אחד הוא יהודית שנקראים בו יהודים והשם השני אינם נקראים בו יהודים כלל ולכל דבר שבקדושה נקראים בשם יהודית הוי כמו שם עברי לגבי שם לע"ז שהוא הראשון כן נראה לענ"ד אם יסכימו לזה גדולי המורים:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה