אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לה

סימן לג

ב״ה י"ג מנחם אב תרכ"ד לפ"ק קאליש:

אל כבוד הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם אב בחכמה ורך בשנים כש"ת מו"ה אברהם נ"י האבדק"ק פארצוי וכעת אבדק"ק קראשנעויטץ יע"א:

אחד"ש הטוב מאוד שמחתי בשמעי משלומו הטוב ובראותי מכתבו היקר ואברכהו בברכת מז"ע מהרבנות אשר הטה שכמו לסבול והי' כן ה' אלוקיו עמו להרים קרנו בתורה מעלה מעלה ויעשה לגפן אדרת ולמעלה יעשה פארות:

אודות הגט מאיש אחד אשר עולה לתורה ברוך אליעזר וכן חתם א"ע תמיד והכל קורין אותו ברוך ליזר בצירי תחת הלמד אולם מקרוב כמו שנה או יותר שינה את טעמו לחתום א"ע כמו שקורין אותו רק חותם א"ע שם לייזר בשני יודין ומעולם לא חתם א"ע על שטר בשם הכינוי רק על קוויטל או על אגרת או כשחותם א"ע על ספרים שלו ונסתפק מעכ"ת אם להשמיט כלל הכינוי לייזר בשביל שהוא קיצור השם דאם נכתוב הכינוי יהי' לנו מבוכה מה לעשות עם היודין או שנימא כיון שחותם א"ע לייזר בשני יודין לד"ה צריך לכתוב הכינוי ולא הוי קיצור השם ופלפל כבודו בדעת ובתבונה:

ולהלכה נלענ"ד לכתוב ברוך אליעזר לבד ולא לכתוב הכינוי לייזר כלל ולא מטעם הספיקות דיודין לחוד אך יש בזה עוד ספק יותר עצום מחלוקת הפוסקים רבה עד כי נלאו למצוא הפתח במי שיש לו שני שמות ושם האחרון נשתנה בכינוי ולא הראשון דדעת הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"ד באחד ששמו משה יהודא ונקרא משה לייב לכתוב משה יהודה המכונה לייב ואין לחוש שיאמרו לייב הוא הכינוי של שני השמות משה ויהודא ולא נקרא כלל משה רק לייב לבד כי מסתמא קאי אדסמוך לי' ע"כ:

והנו"ב מהדו"ת סי' קי"ט חלק עליו והביא ראי' שהכינוי קאי על האדם ולא על השם עד"מ דכ' כשקורין הגט קורין לאיש המכונה בסגול ולאשה המכונה בקמץ (ויעו"ש בט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ו בשם רש"י דבהמכונה אין חילוק בין זכר לנקבה) וא"כ עדיין איכא חשש הב"ש והחליט לכתוב בכינוי ב' השמות וסיים וז"ל ולפ"ז אמרתי הרי שם בכינוי הזה שם הקודש דהיינו משה ואין לכתוב המכונה רק דמתקרי ולכתוב בגט אנא משה דמתקרי משה לייב ואף ששם לייב הוא לע"ז מ"מ הואיל ושם משה הוא לשון עברי וכיון דנכתוב דמתקרי במקום המכונה בוודאי אין חשש כלל אבל איפכא המכונה במקום דמתקרי יש חשש לכן טוב לכתוב כנזכר משה יהודא דמתקרי משה לייב ע"ד:

אמנם מלתא דפשיטא לי' להנו"ב דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר כבר רעשה העולם בזה דהב"ח זלה"ה סידר גט כזה וכתב על שם הלע"ז דמתקרי וטעמו הי' מתחלה ממאי דמבואר ברמ"א סי' קכ"ט סעיף י' מי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לע"ז עושים שם עברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי וחלקו עליו חכמי הדור ובתוכם הבעל מגלה עמוקות והכריעו דט"ס הוא ברמ"א זצ"ל המכונה כמו שכתב שם בתחלה דעל שם לע"ז כותבין המכונה והכריחו להב"ח ליתן גט אחר כמבואר בט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ד ואם כי הט"ז שם כתב דמצא בתשו' רמ"א בסי' פ"ד דעל שם לע"ז יוכל לכתוב שניהם המכונה ודמתקרי אך אך מי יוכל להכניס א"ע במחלוקת כזה וראיתי אח"כ בישועות יעקב סי' קכ"ט ס"ק ט"ז הוא לא ראה דברי הנו"ב וכתב מדעת עצמו וכ' משה יהודא המכונה משה לייב דעתו ג"כ לכפול השמות אך לכתוב המכונה וכ' טעמו ונמוקו בס"ס קנ"ד ס"ק י"ט מטעם הנ"ל דאם נכתוב דמתקרי איכא חששא לדעת הגאונים הנ"ל דפסלו באם כתב לשון לע"ז דמתקרי ואם נכתוב המכונה אין חשש לומר דכתב על שם הקודש המכונה דע"כ האי המכונה אינו קאי על שם משה מאחר שכ' מתחלה שם משה עכ"ד ולפי דברי הנו"ב דהמכונה לא קאי על השם רק על האדם וא"כ קאי על ב' השמות דהרי הוי הפי' שאדם זה מכונה בזה ועדיין איכא חשש שיכתוב על שם הקודש המכונה וגם בלא זה איכא חשש בנדון זה ולא הונח לנו דהנה במי שנקרא לתורה בב' שמות ובפי כל רק באחד נראה דעת הב"ש בס"ק הנ"ל לכתוב יעקב דמתקרי ישראל ולא יעקב ישראל דמתקרי ישראל היינו על דרך משל שעולה לתורה יעקב ישראל ונקרא בפי כל ישראל לכתוב יעקב דמתקרי ישראל ולא יעקב ישראל דמתקרי ישראל:

ובטוב גיטין פוסל בדיעבד בליקוטי שמות אך לכפול השמות ולכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל והבית מאיר סי' קכ"ט סי' י"ד כתב וז"ל והנה עובדא בק"ק פפד"א נסדר שם גט אחד והי' שם המגרש מלידתו יעקב ישראל ונקרא בפי כל רק ישראל ועלייתו לתורה וחתימתו הי' יעקב ישראל וסידר המורה יעקב ישראל דמתקרי ישראל וכשבא הגט לפני שאר רבנים ולומדים לא הוכשר בעיניהם ולא ניתן הגט כלל וכן נראה אפילו בדיעבד הי' חשש פסול דבלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוא דומיא דשינוי השם יעו"ש דבריו באריכות והנה שם דעת הבית מאיר כיון דרק כפלו ב' טעמים ישראל יאמרו שיש שינוי בקריאתו אף די"ל בפשוט דמתקרי היינו שנקרא כן בשם אחד מאלו מכ"ש במכונה דהוי הפי' דמכונה בשם אחד וכדברי הנו"ב דמכונה קאי על האדם משמע דהכל הוא כינוי אך הישועות יעקב כ' דע"כ אינו קאי הכינוי על שם הראשון דהרי כבר נאמר שם זה בתחלה ולפי הנ"ל אדרבא מזה יהי' ראי' דיש שינוי בקריאתו ממה שנזכר בתחלה ולכן באמת הי' נראה לכתוב יותר דמתקרי ולסמוך על הט"ז דמכשיר בכתב על שם לע"ז דמתקרי כיון דכן מבואר בפ"י בשו"ת הרמ"א וגם כאן עוד קיל יותר דידעו דנכתב דמתקרי בשביל שנכפל שם הקודש:

אך דעת הבית מאיר דגם במתקרי יש חשש דיאמרו שיש שינוי בשם הקודש משה נכפל וגם לחשש הראשון איכא למיחוש קצת שיכתוב דמתקרי על שם לע"ז הכלל דיש בזה מבוכה רבה:

ובקצת מהאחרונים ראיתי דבהאי גונא דמי שיש לו ב' שמות והשם השני יש לו כינוי שלא לכתוב הכינוי כלל מחשש הדעות הב"ש והחולקים עליו וטוב יותר שלא לכתוב המכונה כלל אף בכינוי ממש אך בזה המנהג כהנו"ב לכתוב משה יהודא דמתקרי משה לייב אך זה בכינוי ממש אבל לענין לייזר דלא הוי רק קיצור השם דבאמת א"צ לכתבו כלל רק דהטו"ג כתב דאם כתבו אינו מזיק אבל במי שיש לו ב' שמות בוודאי א"צ לכתבו כלל ובפרט בנ"ד דיש עוד חשש מחמת היודין כאשר נבאר לקמן דגם בזה יש מבוכה רבה בוודאי טוב שלא לכתבו כלל:

ומה שכתב מעכ"ת דדעת הטו"ג דליזר הוי קיצור השם אף שנקרא בצירי תחת הלמד ואליעזר נקרא בחיריק משום דניקוד שניהם באות יוד אבל הכא שחותם א"ע בב' יודין אחר הלמד ויעשה צירי בב' יודין שוב לא הוי קיצור השם אליבא דכ"ע:

ימחול מעכ"ת לעיין דבסדר הגט מבואר דאם קורין הלמד בצירי כותבין הכינוי דשם אליעזר הוא בחיריק והכינוי הוא בצירי ואינו קיצור השם אבל אם קורין גם הכינוי בחיריק ליזר אז אין כותבין הכינוי והטוב גיטין כתב דאף אם קורין הכינוי בצירי ג"כ אין כותבין הכינוי והוי קיצור השם אף דשם אליעזר הוא בחיריק והכינוי הוא בצירי מ"מ היו"ד מורה לפעמים על צירי ולפעמים על חירק ואם כן נוכל לקרות בשם אליעזר גם כן בצירי כמו זה אליעזר ומש"ה גם הכינוי ליזר כולל בשם אליעזר:

וא"כ בשם לייזר בשני יודין כיון דע"כ צ"ל דהשני יודין מורין על צירי דאם על פתח חריף בוודאי אין לכתבו דשמו אינו כן ואם מורה על צירי שוב נוכל לומר דנכלל בשם אליעזר דנוכל ג"כ לקרות בצירי דיו"ד מורה על חיריק ועל צירי ובכאן נלע"ד בוודאי מהראוי לכתוב רק ברוך אליעזר ולא שום כינוי לצאת מחששא דב' שמות כנ"ל מטעמי' הנ"ל:

אך להתלמד במקום אחר אולי הי' נקרא בשם אליעזר לבד ונקרא בכינוי ליזר וחותם את עצמו בשני יודין נראה ג"כ לענ"ד דאין לכתוב לייזר בשני יודין דהוא טעות גמור אף דמנהג שלנו הוא לכתוב על צירי בלשון לע"ז שני יודין מ"מ אין לכתבו בגט מטעם שיתבאר דשני יודין מורין על פתח חריף כמבואר בבית שמואל אות ט' גבי טרייסטעל טרייטעל דאם כותבין הריש נוטה לפתח כותבין ב' יודין והוא פתח חריף וכמבואר בטו"ג בכמה מקומות ובשמות נשים אות ה' ס"ק ז' ובאות מ' ס"ק ח' ובאות פ' בשם טריינא ובאות ו' ס"ק ג' לענין שם פרידא כמו שנקרא לדידן בצירי צריך להיות ביוד אחד ואם כתב בשני יודין יש לחוש אף בדיעבד דנקרא פתח חריף (ומה ששני יודין הוי פתח חריף או שהוא דקדוק לשון לע"ז והלשון כך הוא שיהי' הרגשת היודין חזקה בזא"ז או שנשתרבב מלשון הקודש כאשר יבואר אח"כ) עוד יכול להיות בכתיבת ב' יודין ע"פ דקדוק לשון הקודש דיוכל להיות דהראשונה תהי' לחיריק והשני במבטא כמבואר במו"ג אות ח' ס״ק ז' לענין חייא כי היוד הראשונה לחיריק והשני במבטא כנודע תיבת חייא ויעו"ש עוד במו"ג בשמות נשים אות ב' ס"ק י״ז בשם ביין דבמקומות שמדגישין היוד השני כותבין בשני יודין ובמקום שאין מדגישין כותבין רק חד יוד והביא שם תשו' שער אפרים סי' ק"ח ששלח גט מבולגראדי בעל עדות ביהוסף לעיר בודען ששם הי' בעל שער אפרים והי' כתוב ביין בשני יודין ובבודען במקום הנתינה היתה נקראת בחד יוד ורצה לפסול הגט ובעל עדות ביהוסף רצה להכשיר והאריכו בתשובותיהם והביא שם בשם ע"ג שגם הוא נשאל ע"ז והשיב דלכאורה יש לפסול דבמגילה אמרינן חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מנייהו משום דאין מדקדקין בטעותי' אלמא דטעות מקרי וכן בריש סנהדרין אקרא אני שבעים מדלא כתוב שבועיים יעו"ש:

הכלל דשני יודין מורים הראשונה על חיריק לאות שלפני' והשני נדגשת במבטא ובמקום שאין השני נדגש יש פסול בכתב שני יודין:

ויעו"ש בטו"ג אות א' ס"ק כ"ז באחד שחתם א"ע אהוביי והחזן קרא אותו לתורה אהובי' בשבא והוא ע"כ שינוי שאם נקרא בשבא אינו נכתב בשני יודין והביא שם שגאונים פלפלו בגט זה שלשה ימים:

ונראה מגדולי הפוסקים הנ"ל שבמקום שצריך להיות חד יוד וכתב שני יודין פסול שיקרא היוד השני במבטא עוד יש חשש בשני יודין כפי מה שמבואר בטו"ג בשמות נשים אות ש' ס"ק ז' לענין סאיי שכתב בשני יודין משום שיוד אחת נכרת באות הס' והשני במבטא ואנכי הארכתי בתשו' אחרת דאותיות שהמה מהלשון והחיך ביחד דטלנת וכן מה שהוא עם השניים ביחד אפשר לחבר עליהם אות יוד שיהי' ניכר כגוף האות כנודע בלשון פולניא שיש שני מיני למד ושני מיני זיין ואחת ניכר במבטא כאילו מחובר ביוד וכן איתא בשו"ת בית אפרים סי' ק"ה בשם רוזיא שנראה הברת היוד בזיין ולזה ג"כ צריך שני יודין אחת שתהי' ניכרת במבטא באות שלפני' והשני למבטא בפני עצמה:

וגם לזה יש לחוש באות לייזר בב' יודין שיאמרו שיש שינוי במבטא ע"י היוד כמו שנמצא למד בלשון פלניא עוד יש חשש לומר שהיוד הראשונה היא במבטא בתנועת צירי כמו חיי' גויי' וכדומה וכמבואר בט"ג בשמות נשים אות ז' בשם זוי יעו"ש ועוד כדומה יוכל להיות הרבה מבטות בב' יודין:

ועל מה שכתב מעכ"ת דנוכל לומר דשני היודין מורין על צירי כמו שאנו כותבין בלשון לע"ז וע"ז כתב כ"ת כי אף שמות לשון לע"ז כותבין ע"פ דקדוק הלשון הקודש ובדקדוק לשון הקודש לא מצאנו במקום צירי ב' יודין אבל חד יוד מצינו והטעם שכותבין ע"פ דקדוק לשה"ק שהרי הרמב"ם פוסל גט שנכתב בשני לשונות אך לפ"ז הקשה מדוע כותבין ע' בסגול שהוא ג"כ ע"פ דקדוק לשון לע"ז (וכן קשה מה דכותבין א' בקמץ עכ"ד כ״ת:

והנה בגוף הדין דכ' בשני לשונות פליגי הב"ש והחלקת מחוקק בסי' קכ"א דעת החלקת מחוקק דדוקא בשני לשונות פסול אבל בשני מיני כתבים כשר והב"ש הביא בשם הלבוש דבשני מיני כתבים גם כן יש קפידא יעו"ש. משמע דרק קפידא יש אבל חשש פסול אין בו אך בשני מיני כתבים ובדקדוק הלשון יוכל להיות דכולם מודים דאין קפידא וכן אין חשש בדבר זה דלא אמרו בתוספתא רק כתבו בשני לשונות והיינו שגוף הכתב בשני לשונות כמו לענין החתימה שאחד חתם עצמו עברית ואחד יונית אבל בדקדוק הלשון אינו מזיק היכא שגוף הלשון ותמונות האותיות הכל הוא בלשון עברי אך דקדוק הלשון הוא ע"פ דקדוק לשון לע"ז אין חשש משום שכתבו בב' לשונות ובל"ה נראה היכא שחותם א"ע ע"פ דקדוק לשון לע"ז אין חשש בזה לשתי לשונות כיון דצריך לכתוב כחתימתו כמו היכא דנקרא בכינוי של לע"ז אין בזה חשש דשתי לשונות כיון דצרין לכתוב כמו שקורין אותו ה"ה הכא צריך לכתוב כמו שהוא חותם א"ע ובכתב עין במקום סגול בוודאי אין חשש לכתבו בשתי לשונות דהרי אף בלשון עברי לא הי' עי"ז קריאה אחרת רק דיהי' עין מיותרת וכן א' במקום קמץ ולא הוי ככתבו בב' לשונות רק היכא דבלשון ראשון אינו נקרא כן אבל זה אף בלשון עברי נקרא השם הזה כן אך שיהי' ע' או א' מיותר ויעו"ש בטו"ג בשמות אנשים אות ז' ס"ק ה' דאין קפידא ביתר אות וכאשר כ' הב"ש באות ח' לענין שם חנוכ' שכ' חאנוכ' שאין בזה פסול שהוא רק יתור אות:

אך לפי כל הנ"ל יוקשה קושית כבודו מדוע לא נוכל לכתוב על צירי שני יודין כמו שכותבין בלשון לע"ז ובפוסקים מבואר שיש בזה פסול והא ע"פ דקדוק לשון לע"ז שפיר שני יודין הוי צירי ובגט כותבין גם דקדוק לשון לע"ז כמו שכותבין עין לסגול שהוא ע"פ דקדוק ל' לע"ז ואין בזה חשש דכתבו בב' לשונות כנ"ל ובפרט היכא שחותם א"ע בב' יודין ע"פ דקדוק לשון לע"ז הי' מהראוי לעשות כן וגם אנחנו נקרא השם ע"פ דקדוק לשון לע"ז דמדוע נאמר שיקראו בשינוי בוודאי יקראו כמו ששמו הוא ע"פ דקדוק לשון לע"ז ואפשר לומר דבעת שחברו המחברים ספריהם לא הי' נכתב כלל צירי בלשון לע"ז בב' יודין ומש"ה פסלו בכתב ב' יודין במקום צירי כנ״ל אך ראיתי בטו"ג בעצמו אות מ' ס"ק ג' לענין ווריידא הביא בעצמו שעתה קורין לשמחה פרייד הריש בצירי ושלום פריד הריש בחיריק יעו"ש דכשרצה להגיד איך שיכתוב בלשון לע"ז צירי כתב בב' יודין ואעפ"כ כתב שאין לכתוב פריידא רק בחד יוד שמורה על צירי ועל חיריק יעו"ש שכ' דאם כתב ב' יודין איכא פסול בדיעבד יעו"ש:

אך פתרון הדבר דבוודאי לכתחלה כותבין דקדוק הלשון ג"כ ע"פ דקדוק לה"ק וגם בעיקר השם העיקר הוא כמו שקורין לתורה והוא שם הקודש והיכא שע"פ דקדוק לה"ק יהי' ספק איך יקרא כגון שהלשון הוא סובל שני נקודות ומבטאות ולא נדע אם נקרא בסגול או בקמץ או בפתח וכדומה כותבין לפעמים ומוסיפין אות ע"פ דקדוק לשון לע"ז לברר הדבר יותר ואם כתב ע"פ דקדוק לה"ק באופן דמשתמע בתרי אפי בלה"ק אין חשש כגון יוד שנקרא חיריק וצירי דבוודאי יקראו בהגט כמו שמכירין שמו כיון שסובל ב' הפירושים כמבואר בטו"ג וכן אילו הי' בלשון כתיבה דמשתמע לתרי אפי הי' ג"כ כן אבל אם ע"פ דקדוק לה"ק נקרא בשינוי ע"פ כתיבה זאת וע"פ לשון לע"ז באופן אחר והוא כתב בלשון לע"ז פסול אף בדיעבד שהרי בוודאי יאמרו שכתב ע"פ דקדוק לה"ק וע"פ דקדוק לה"ק ב' יודין נקראים במבטא אחרת כנ"ל ולא יקרא ע"פ דקדוק לה"ק כפי המבטא בלע"ז ואינו זה והוי שינוי השם:

וראיתי אח"כ בטו"ג אות ט' בשמות נשים ס"ק א' שהביא שם דלדידן המנהג כבני רומניא שאין כותבין אלף בפתח אך הספרדים כותבין אלף על פתח ומהריב"ל ח"ג סי' ד' הביא ראי' מרש"י סוף פרק מציאת האשה כאשר אבלים ינחם פירש"י אין לומר פתח בשום אות אלא אם א' או ה' סמוכים לה או ע"פ הנקודה שתחתי' והיא באה במקום האות יעו"ש וראינו שלדעת הספרדים אף א' במקום פתח הוא משורש דקדוק לה"ק ואפשר דלבני רומניא ולדידן דא' במקום קמץ הוא גם כן מדקדוק לה"ק ואפשר שאף ע' בסגול הוא ע"פ איזה טעם מדקדוק לה"ק ואין כותבין שום דקדוק לשון לע"ז בגט כלל אף אם הוא מדקדוק לשון לע"ז אין זה עון לכתבו בב' לשונות כאשר בארנו לעיל:

והנה ראיתי בספר שמות הביא בשם תשו' מהרי"א כת"י שהשיב למוהר"ר יודא ז"ל הובאו דבריו במרג בשמות נשים אות ר' ס"ק ה' (הספר הזה ת"י בכת"י וקשה לי לקרותו) כ' וז"ל שם האשה רייץ נראה דהכא כותבין ולא לשון ריץ דלשון אשכנז מדמינן טפי ללשון ארמית וללשון התלמוד מלשון עברית דלשון עברית סומך על קבלת הניקוד אבל לשון ארמית ולשון התלמוד מפרש טפי בכתב וכן צריך לפרש בלשון אשכנז והברה כזו מצוי בכל התלמוד דייסא בשני יודין מייתי מייתינן איירי איירינן וכתבו רבותינו הגדולים מזה בשם מוהר"ר קליזנר ז"ל בגליון בפ"ק דע"ז דכתב שדילג בהארבעה בא"ז מכשיר בדיעבד הואיל דלא כתב אלפיים בשני יודין הא קמ"ל (ט"ס וצ"ל הא קמן) ואפילו לשון עברית ר"ל דכותבין ני' בשטרות כמו לשון בני אדם בב' יודין והברת אלפיים ממש כהברת רייץ עכ"ד הנה מראשית דבריו דכ' דלשון אשכנז מדמינן טפי ללשון ארמית וללשון תלמוד מלשון עברית דלשון עברית סומך על קבלת הניקוד אבל לשון ארמית ולשון התלמוד מפורש טפי בכתב נראה מלשונו דשם של לע"ז צריך לכתוב ע"פ דקדוק לשון לע"ז כיון דעיקר השם בלשון לע"ז וכיון שאנו רואין שדקדוק לשון אשכנז לכתוב אותיות המורים על הנקודה דומה בזה ללשון התלמוד וללשון הארמית ולא ללה"ק דמורה על דקדוק הלשון רק הנקודה וכיון שלשון אשכנז דומה ללשון תלמוד צריך לכתוב רייץ על משקל דייסא מייתי כמו לשון התלמוד ולפ"ז הי' נראה דה"ה ומכ"ש דהיכא דנודע לנו בלשון לע"ז שאנו מדקדקין ואנו קורין הדקדוק בלשון לע"ז בעצמו הי' צריך לכתוב כן ולפי זה הי' צריך לכתוב על צירי שני יודין שהרי אנו כותבין על צירי שני יודין. ואפשר דדקדוק לשון לע"ז שלנו אינו דקדוק כלל דהוא רק לשון משובש מש"ה אין הולכין אחרי' רק אחר דקדוק לשון התלמוד אך הנכון יותר דמה שאנו כותבין בלשון ארמית ובלשון התלמוד לא הוי משום דלשון אשכנז דמי' לי' דאין כותבין כלל דקדוק לשון לע"ז אך כיון שכל הגט נכתב בלשון ארמית ובלשון התלמוד ומש"ה דקדוק הלשון נכתב ג"כ בלשון התלמוד ובנ' התלמוד שני יודין הוי פתח חריף כמו דייסא מייתי ובכ"מ בהגט כותבין ע"פ דקדוק לשון התלמוד כמו שכל הגט נכתב ארמי' ע"פ דקדוק לשון התלמוד אם לא היכא שבלשון התלמוד אינו מבואר מוסיפין לפעמים איזה דקדוק לשון לע"ז לברר יותר כעין עין בסגול וא' בקמץ אי נימא דאין זה דקדוק מלה"ק:

ונשובה לדינא כאשר בארנו לעיל דלהוסיף דקדוק לשון לע"ז לברר יותר עושין בגט אבל במקום שע"פ דקדוק לשון התלמוד יהי' שינוי מכפי דקדוק לשון לע"ז יש חשש אף בדיעבד שיאמרו שבוודאי נכתב ע"פ דקדוק לשון התלמוד ומש"ה בב' יודין איכא חשש פסול בדיעבד אם כתב במקום שצריך להיות צירי שיאמרו שיקרא ע"פ דקדוק לשון התלמוד פתח חריף כמו דייסא מייתי או הראשונה עם האות שלפני' על משקל חי' די' והשני למבטא בחיריק כמו חיים אלפיים כמבואר שם בטו"ג בשמות נשים אות ר' ס"ק ה':

הדרן לדינא דבשם ליזר שהוא בצירי בלתי אפשר לכתוב בשני יודין דהגט נכתב ע"פ דקדוק לה"ק ולא ע"פ דקדוק לשון לע"ז ובדקדוק לה"ק שני יודין הוא פתח חריף ולא צירי וממילא כיון דצריך לכתוב ליזר ביוד אחת הוי רק קיצור השם מאליעזר ובנ"ד אין לכתבו כלל כנ"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה