אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לג

סימן לב

שוב שנית להרב הנ"ל.

יקרת מכתבו קבלתי ועל דבר אשר השיב כ"ת על דברי הראשונים אשר כתבתי בשם הפוסקים דנקודות פתח נכתבת בלא אלף והבאתי לדוגמא דברי הב"ש גבי נחום המכונה מנלי וכן גבי מנחם דמתקרי מן ואם קורין המם בקמץ כותבין אלף מאן:

והשיב כ"ת ע"ז דמצינו הרבה פעמים פתח באלף דבשמות אנשים אות ש' כתב הב"ש בשם פאביל ובאות פ' פאבילי באלף ובשמות נשים בשם גינענדיל כתב הבית שמואל ויש שנקראים גינאנדיל בפתח וכן בשם טשארנע וכתב כ"ת לחלק דרק בשם מן או מנלי נכתב בלא אלף כיון דהפתח תיכף באות הראשון אבל בשם פראדיל אם לא נכתב אלף אף שנקראת בפתח לא נדע אם הפתח הוא באות ראשון באות פא או באות השני והוא הריש ואף דבשם פאביל דהפתח הוא באות הראשון ונכתב ג"כ אלף שם הוא לרפיות הפא (לא ידעתי מנ"ל זה) ובטשארנא כתב הטעם מחמת שני פתחין זה אצל זה צריכין לקרותן בהמשכה ע"כ והנה מה שכתב בשם טשארני שהם שני פתחין זה אצל זה לא ידעתי דא"כ היתה נקראת טאשארנא ובאמת אינה נקראת כך רק טשרנא דאות ט' הוא שוא נח ואפשר דעתו דגם כשאות ראשון הוא שוא נח ואות שאחרי' הוא פתח דהאות הראשון נמשכת אחר השני ג"כ צריך להיות אלף כיון דאות הראשון נמשך ג"כ אחר השני ואולי כוונתו דשם אות הטית והשין נקראים ביתד כמו צדיק שבורה. ופתח אחת לשניהן מ"מ אינו מובן החילוק מדוע ע"ז יכתב אלף אך לא אדע למה הוצרך לחילוקים חדשים הלא הי' די לו בחילוק הראשון דכיון דאין הפתח באות ראשון צריך להיות אלף וגם בשם טשארנע כיון דהפתח הוא באות השני צריך להיות אלף שנדע ששם הוא הפתתח אך באמת יש סתירה להכלל שכלל כ"ת שהרי באות י' כתב הב"ש דראזנע בקמץ דרזנע בפתח הרי אף דהפתח הוא אחר אות השני ג"כ א"צ אלף ולענין קושית כ"ת דא"כ נוכל לטעות דהפתח הוא אחר אות אלף י"ל כיון שנוכל לקרות כן וכן אין חשש ואנחנו נקרא כמו שהוא באמת כאשר יבואר לקמן דכל היכא דאפשר לקרות באחת משני קריאות אין חשש דנקרא כמו שהוא באמת כמבואר בנחלת שבעה וגם אין עצה לזה דאם נכתב אלף אחר אות שני שוב נוכל לטעות דהאלף מורה על קמץ דאלף מורה יותר על קמץ אך ע"כ אנו צריכין לדברי הנחלת שבעה בסי' מ"ה ס"ק ד' שהבאנו בתשובה הקודמת דמ"מ כיון שאלף מורה על פתח ג"כ אין חשש ונקרא כמו שהיא נקראת באמת א"כ ה"ה היכא שלא נכתב אלף כלל נקרא נקודת הפתח במקום שהוא נקרא באמת בשם זה וזה טוב יותר מלכתוב אלף אחר האות ב' דאלף מורה יותר על קמץ אבל אם לא נכתב כלל אלף אינו מורה יותר שהפתח הוא אחר אות הראשון ונקרא השם כמו שהוא באמת:

ולענין גוף הדבר אמאי לפעמים נכתב פתח עם אלף ולפעמים בלא אלף. כלל אחר יש בדבר דהנה הנחלת שבעה בסי' מ"ה אות י"ד כתב דאלף מורה על קמץ ועל פתח ויכול לקרותו כמו שירצה. אך בקמץ תמיד נכתב אלף. ופתח נכתב בלא אלף וגם באלף והקשה דא"כ אם כתוב באלף ע"כ מורה שהוא קמץ דאם הוא פתח למה לו לכתוב כלל האלף בלא זה נקרא בפתח וע"ז תירץ דמ"מ יוכל לכתוב אלף גם על פתח ולא גרע מהא דכתב הגהות מרדכי גבי בנפשיכי דהיוד אינו מורה על רבים רק היוד למילי ה"נ כאן האלף למילי לדבר ברוחב שפתים עכ"ד:

ולמדנו מדבריו דבכל מקום שנכתב האלף להורות לדבר בפתח ברוחב שפתים ובטוב גיטין בשמות נשים באות ג' הביא בשם הגהות ר' משה חריף לענין שם גאלא וז"ל גאלא נ"ל באלף אחר הגימל לפי כתיבת לשון אשכנז שכותבין אלף אחר אות המארכת בתנועת הפתח עכ"ד ונראה שדבריו המה שפה אחת ודברים אחדים עם הנחלת שבעה שאלף מורה לדבר הפתח ברוחב שפתים ולהאריך תנועת הפתח:

ולענ״ד יש כלל בזה היכא שמאריכין תנועת הפתח דהיכא דאות שאחר האות שמנוקד בפתח יש לה תנועה אחרת בפני עצמה אז מאריכין בתנועת הפתח באות שלפניו והיכא שהאות שאחר תנועת הפתח אין לו תנועה אחרת רק מחובר עם האות שלפני' שקורין בפתח אין מאריכין התנועה כמו תיבת מן שהנון מחובר עם המם שאז קורין בלא הארכת התנועה שמחברים אות הראשון עם השני כמו תיבת מן:

ומצאתי כדברים האלה בנו"ב במהדו"ת בסי' קי"ו כתב וז"ל ואמנם בעיקר שם ראדויל הייתי מסתפק אם לכתוב אלף אחר הריש כי אולי נכון לכתוב רדויל בלא אלף כי אין הפתח תנועה גדולה שימשוך אחרי אלף הגם שבקהלתי אשר ישבתי בראשונה כותבים יאמפאלא באמת אם אני הייתי המסדר הראשון לסדר שם גיטין הייתי קובע לכתוב ימפאלא אבל כיון שמצאתי שכבר נהגו כן לא רציתי לשנות ולכן גם שם כיון שכבר התחיל לסדר ולכתוב ראדויל ישאר כן ובפרט כי נהירנא בהיות דירתי בק"ק בראד רגילין לקרו' שם רדוויל בדלית נעה בשוא נע וא"כ מושכין הפתח שתחת האלף כמו תנועה גדולה ושפיר נכון לכתוב ראדוויל עכ"ד:

והנה כולם התנבאו בסגנון אחד הנחלת שבעה והר' משה חריף והנו"ב דאם מושכים הפתח כותבים באלף וגם סברתי אשר אמרתי מבואר בנו"ב דהיכא שאות שאחר הפתח נעה ואין האות שלפני' מחובר לו רק יש לה תנועה בפני עצמה אז מושכין הפתח שלפניו וצריך לכתוב אלף ואם אין האות שאחר הפתח נעה רק מחובר עם האות שלפניו שנקרא בפתח אז אין מושכין הפתח רק מחוברים האות הראשון עם האחרון ואינו צריך לכתוב אלף כנ"ל:

והנה מה שכתב הנו"ב כ' אין הפתח תנועה גדולה שיבוא אחריו אלף הנה רש"י כתב בכתובות בדף ס"ט ע"ב בד"ה ינחם כתב וז"ל אין לומר פתח בשום אות אלא א"כ אלף או הא סמוכים לו או ע"פ הנקודה שתחתיו והיא באה במקום אות כאילו כתוב ונאחם וכיון שלא כתוב כאן אלף ע"כ ע"פ מסורת הכתוב אתה קורא ינחם וזה המנוחם עצמו כלומר כאבל המתנחם ע"ש יעו"ש והוא ג"כ כנ"ל דשם ג"כ אות שאחר הפתח יש לו תנועה שהרי שם החית שאחר הנון יש להם תנועה ודביקה עם המם ובזה מאריך הפתח שלפני' וצריך אלף:

וגם ראיתי בטוב גיטין באות ו' בשם יאליק כתב גם כן סברא זו דכל היכא שהאות שלאחרי הפתח נמשך לאחור ולא לפנים לאות שלפניו אז צריך אלף משום שהפתח לפניו נמשך יעו"ש:

הכלל היכא שתנועת הפתח מארכת צריך אלף ואימתי תנועת הפתח מארכת היכא שהאות שלאחרי' יש לו תנועה בפני עצמו ואינו נמשך עם האות שלפניו:

והנה בשמות נשים אות ג' איתא בבית שמואל גאלא כן יש לכתוב אם קורין הגימל בקמץ ובטוב גיטין שם בסק"א הביא בשם הספר שמות בשם דמשק אליעזר דמשמע מדבריו דאף דהיכא דנקראת בפתח גם כן כותבין באלף והביא בשם הגהות ר' משה חריף ז"ל גאלא באלף אחר הגימל לפי כתיבת לשון אשכנז שכותבין אף אחר אות המארכת בתנועת פתח והמהרי"ל כתב לכאורה שם זנויל סותר זה שהרי שם אין כותבין אלף יעו"ש:

ולפי אשר אמרנו לעיל וכן מצאנו בנו"ב דזה הכלל כל שהאו' אחרי הפתח נעה מאריכין בפתח שלפניו וממילא כותבין אלף וכל שהאות שאחרי הפתח נחה ומחובר לאות שלפניו שתחתיו פתח אז אין מאריכין בפתח ואין כותבין אלף א"כ אין כאן סתירה כלל דבשם גאלא הלמד שאחר הפתח יש לה תנועה בפני עצמה והיא נמשכת עם האלף שלאחריו ומש"ה מאריכין בפתח וכותבין אלף אבל בשם זנוויל שהנון שאחר הפתח נחה ומחוברת עם האות שלפני' והיא הזיין אז אין מאריכין בפתח ואין כותבין אלף:

ומעתה נבוא לבאר הסתירות וניחא מאי דבשם פאביל שהביא הב"ש באות ש' ובשם פאבילי שהביא באות פ' כותבין שפיר באלף משום דשם האות שלאחר הפתח היא נעה ויש לה תנועה בפני עצמה שאחר הבית נכתב י' על תנועה שפיר נכתב הפתח באלף שמאריכין התנועה ושם מן אין כותבין באלף כיון שהאות שאחרי הפתח נחה ואין לה תנועה וכן בשם דרזנא שהריש בפתח והזיין שאחרי' ג"כ נחה ומחובר אל הריש ג"כ אין כותבין אלף:

אך עדיין יוקשה על שם טשארנא מדוע נכתב באלף דשם הריש שאחר הפתח נחה ואינה נעה והסברא שכתב כבודו בשביל שמתחילה יש שני אותיות ומש"ה צריך לכתוב אלף לידע באיזה מקום היא הפתח יש סתירה לזה משם דרזנא:

וכן יוקשה מאות ג' שהביא הבית שמואל גינענדל בלא יוד אחר הדלית ויש נקראים גינאנדל בפתח ויקשה מדוע נכתב גינאנדל באלף כיון שאות שאחר הפתח נחה ואין לה תנועה בפני עצמה שאנו קורין נאן כמו מן:

וכן יוקשה מאות צ' שהביא הב"ש צאריט בקמץ באלף צריט בפתח בלא אלף שם יוקשה להיפך אמאי נאמר בלא אלף כיון שהריש שאחרי' נעה שהרי יש לה נקודת חיריק והיא היוד ושוב מאריכין בפתח וכותבין אלף ואמאי נכתב בלא אלף:

אך בזה צריכין אנחנו עוד לכלל אחר שבכל מקום שיש בשם זה שני שמות אחד נקרא בקמץ ואחד נקרא בפתח כותבין בקמץ אלף ובפתח אין כותבין אלף שלא נטעה לומר שהוא השם הנקרא בקמץ אף שלפי הכלל הי' צריך לכתוב בו אלף כגון שיש תנועה לאות שאחר הפתח שאז מאריכין בפתח וכותבין אלף מ"מ בזה אין כותבין אלף כיון דיש שם כזה בנקודת קמץ אם יכתוב אלף יתדמה שהוא נקרא בקמץ ולפעמים משכחת להיפך שאף לפי הכלל הנ"ל לא נצרך לכתוב אלף כגון שאות שאחר הפתח נחה ואין לה תנועה בפני עצמה ומחובר עם האות שלפניו שאז אין מאריכין בפתח ואינו צריך לכתוב אלף מ"מ כותבין אלף והוא היכא שיש שם כזה בנקודות סגול שאם לא נכתב אלף ולא הי' שום נקודה לשם זה נוכל לטעות ולקרות בסגול מאחר שיש שם כזה נקרא בסגול ע"כ כותבין אלף אף שלפי הכלל לא הי' צריך לכתוב אלף כותבין אלף להוציא מחשש סגול אבל כשכותבין אלף אין עוד שום חשש דלקמץ אין לחוש שלא נמצא שם זה בקמץ והאלף מוציא מחשש סגול בכה"ג כותבין אלף אף שלא הי' צריך לכתוב אלף לפי הכלל:

וא"כ ניחא בטשארנא שכותבין באלף לפי המבואר בבית שמואל אות ט' טשערני אם קורין בסגול ואם קורין בפתח כותבין באלף טשארנא וניחא שפיר כיון דיש שם טשערנא בסגול אלו שנקראים בפתח כותבין באלף להוציא מסגול אף שלא הי' צריך לכתוב אלף מפני שהאות שאחר הפתח נחה

וניחא גם כן בשם גינאנדל כאשר הביא הבית שמואל גינענדל בסגול גינאנדל בפתח והיינו ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דיש שם גינענדל בסגול צריך לכתוב אלו הנקראי' בפתח באלף כנ"ל:

וניחא ג"כ בשם צריט שנקרא בפתח ונכתב בלא אלף אף שהאות שאחרי' יש לה תנועה בפ"ע ששם הוא להיפך כיון שיש צאריט בקמץ כאשר הביא הב"ש צאריט בקמץ צריט בפתח א"כ כיון שיש שם כזה שנקרא בקמץ שהוא נקודת אלף היכא שנקראת בפתח אין לכתוב אלף להוציא מחשש קמץ אף שהנקודה שאחרי' יש לה תנועה בפני עצמה ובזה סרו כל הסתירות:

שבתי וראיתי גם סברא זו בטוב גיטין שכתב על שם טשארנא דצ"ע דהרי בפתח אין כותבין באלף ותירץ ג"כ כיון דאיכא דקורין בסגול כאשר כתב שם הב"ש מש"ה היכא דנקראת בפתח כותבין באלף להוציא מחשש סגול וכתב דלדידן דליכא שם טשערני בסגול אינו צריך לכתוב אלף אך סיים דאם רוצה לכתוב אלף שלא לשנות מדברי הב"ש ולכתוב אלף הרשות בידו דאף במקום שבוודאי אינו צריך כגון חנוכה וחאנוכה בשביל יתר האלוף אינו פסול בדיעבד וכתב בפירוש סברא הנ"ל:

והנה מה שכתב הטוב גיטין דאם רוצה לכתוב אלף הרשות בידו כיון דבדיעבד אין חשש אף אם כתב אלף במקום שבוודאי אינו צריך כדאיתא בבית שמואל גבי שם חנוכה שכתב חאנוכה באלף דבוודאי יתר אלף וג"כ כשר בדיעבד ולכן במקום דנכתב במחברים אות זה בא' אף דלדידן לא שייך טעם זה כגון בטשארנא דלדידן לא ניחוש לסגול מ"מ נוכל לכתבו בא' כמו שנזכר בהמחברי' כיון שבדיעבד אין קפידא:

וכן אנכי כתבתי במכתבי הראשון לכבודו דבשמות העיקר לכתוב כמו שנזכר במחברים דהעיקר בשם שזה הוא שנקרא כן. וכיון שאנו רואין במחברים שנפסק הלכה מהם דשם זה נכתב כן אם לא יכתבו כן יהי' שינוי אף דיש טעם לחלק מהשמות שהי' בימי המחברים לעת שלנו מ"מ לאו כל אדם יודע החילוק ויאמר ששינוי הוא:

והנה מה שהביא ראי' דהיכא דכתב יתר אלף אינו פסול בדיעבד משם חנוכה דכתב חאנוכה דאינו פסול בדיעבד כדאיתא בב"ש אות ח':

אפשר לומר דמשם אין ראי' דשם בחנוכה וחאנוכה אף דבוודאי הוי יתר אלף שהיא נקראת חנוכה על שם חנוכת המזבח שנולדה בחנוכה כדאיתא בטוב גיטין והוא שם הקודש בלא אלף ונכתב באלף בוודאי הוי יתר מ"מ אין שינוי במבטא דאף דאלף מורה על הארכת תנועת הפתח כנ"ל ובלא אלף אין מאריכין בפתח והוי קצת שינוי במבטא מ"מ בחנוכה אף שהיא בלא א' ג"כ מאריכין בפתח כאשר הבאנו לעיל הכלל דכל שהאות שאחר הפתח נעה ויש לה תנועה בפ"ע מאריכין בפתח שלפניו כאשר מצאתי כן בנו"ב ואם כן בחנוכה שהנון שאחר הפתח יש לה תנועה בפ"ע מאריכין בפתח רק כיון שהוי שם הקודש אין כותבין אלף אבל הפתח מאריכין גם בשם הקודש כאשר הבאנו לעיל דברי רש"י בכתובות בדף ס"ט ע"ב בד"ה ינחם דכתב דאין לומר פתח בשום אות אלא א"כ אלף או ה' סמוכים לו או ע"פ הנקודה שתחתיו והיא באה במקום אות כאלו כתב ינאחם וגם בלשון הקודש מאריכין הפתח וא"כ אין שום שינוי במבטא בין אם נכתב אלף או לא נכתב אלף דבין כך ובין כך מאריכין בפתח ואין שום חילוק במבטא אבל מה שצריך להיות בלא אלף שאות שאחרי הפתח נחה ואין לה תנועה בפני עצמה כגון משרנא והוא כתב באלף יוכל להיות דהוא שינוי במבטא שע"י האלף יאריכו בפתח והיא אינה נקראת בהארכת הפתח:

אך נראה דזה לא הוי שינוי אף שעתה יאריכו הפתח ובלא האלף יקצרו בפתח אין זה שינוי דאם הי' זאת שינוי אף היכא שנמצא שם כזה בסגול או בפתח ג"כ היינו צריכים לשנות לכתוב עי"ז באלף או בחסרון אלף במקום שצריכים אלף כיון דהוי שינוי בהקריאה אבל כשנכתבו כמו שצריך להיות או באלף או בחסרון אלף אף שאפשר לטעות בשם אחר מ"מ זה אינו מזיק אף שאפשר לקרות הכי והכי דמ"מ אפשר ג"כ לקרות כמו שבאמת היא שמה וכאשר בארנו במכתבי הראשון מה שכתב הנחלת שבעה בסי' מ"ה אות י"ד אע"ג דפתח נכתב בלא אלף מ"מ אם נכתב באלף אינו מזיק דאלף מורה על קמץ ועל פתח ויהי' נקרא כמו שהוא ואף דנמצא אותו שם במקום הזה בנקודה אחרת כגון בקמץ או בסגול מ"מ אין חשש דהקורא יקרא כמו שהוא באמת:

ובדברי חיים כתב בזה דהקשה על דברי הנחלת שבעה דכתב דאלף נקרא קמץ וגם פתח אינו מזיק אם כתב האלף לפתח דיקרא כמו שהו' והקשה ע"ז מדברי מהר"י בן לב ספר ג' כלל ד' סי' ט"ו וז"ל כיון דכן הוא בנ"ד כיון דלא נכתב אלף אחר הפא מצינו לקרות באחד מה' נקודות יש לנו להקל ולומר דלא טעו אנשי לומר שאין זאת האשה המתגרשת אלא שקראו הנקודה מסכים לשמה כי היכא דכתב הרב הנ"ל בהדרה במקום פלוני דלא טעו אנשי ויקראו הדרה מלעיל מסכים עם המציאות אך אינו דומה להתם דהתה שאני דאף אם נימא דהדרה משמע הכי ומשמע הכי ה"ל כאלו לא נכתב מקום הדירה אין לפסול הגט אבל בנ"ד אם נאמר כיון דנקרא הכי ונקרא הכי ה"ל כאלו לא נכתב השם ופסול עכ"ד מהר"י בן לב:

וא"כ קשה כיון דאלף משמע פתח ומשמע קמץ איך כתב הנחלת שבעה להכשיר הא כיון דמשמע הכי ומשמע הכי פסול בשם.

ותירץ דהנה אם ידוע שיש בעיר ב' שמות שוין הסימן בשם אביהם ואם שם אביהן שוה כותבין שם אבי אביהם או סימן והנה שם אביהם לחוד בוודאי לא מהני בגט אף דלא נמצא אחר שיש לו שם אביו כזה ומכ"ש באבי אביהם ומכ"ש סימן לא מהני לכתוב זה שיש בו סימן כזה מגרש אף דלא נמצא אחר בסימן כזה וטעם הדבר דהטעם שצריך לכתוב השם כאשר כתב הרמב"ן שיהי' ספירת דברים של כריתות וספירת דברים של כריתות לא הוי רק בגוף השם שהוא נקרא בו לא בסימן ולא בשם אביו וא"כ ה"ה היכא שלא כתב שום נקודה כלל שלא כתב שום אות המורה על הנקודה שפיר חשש המריב"ל לפסול כיון שלא נדע איך לקרות אף שיודע שזה הוא על ידי שם אביו מ"מ כיון דהוי כאלו לא נכתב השם כלל לא מהני סימן דאביו אבל היכא שכתב אלף אף שיש לקרות האלף בקמץ או בפתח מ"מ עכ"פ נכתוב השם אך שאין אנו יודעין מה הוא קמץ או פתח אבל בין אם הוא קמץ בין אם הוא פתח נכתב מפורש ועל הספק מה הוא קמץ או פתח יש לסמוך על שם אביהם עכ"ד ודברי טעם הן:

ולפי דבריו אף שיש שם כזה נקרא בנקודה אחרת ג"כ אין חשש ולא עוד אלא אף שיש במקום הזה מוחזק בשם כזה בנקודה אחרת נוכל לסמוך ג"כ על שם אביו דלא גרע מאולי יש שם אחר שנקרא בשם כזה ממש בנקודה זו ממש ג"כ סומכין על שם אביו וה"ה היכא שיש כאן אחד שנקרא בשם כזה בנקודה אחרת מהני ג"כ שם אביו:

אך מה שנראה מדברי מהר"י בן לב וכפי פירוש דברי חיים הנ"ל היכא דלא כתב אלף ונוכל לקרות באיזה נקודה שיהי' לא מהני דהוי כאלו לא כתב השם כלל וא"כ הי' תמיד טוב יותר לכתוב האלף ולא להשמיטה אף שיש שם כזה בנקודת קמץ דהיכא דכתב האלף אף שיש לספק בקמץ מהני הסימן דשם אביו והיכא דהשמיט האלף הוי כלא כתב השם כלל כיון דאין אנו יודעין באיזה נקודה לקרות זה לא משמע מדברי הפוסקים ונראה שיטתם דכיון דגוף השם נכתב אף שלא נכתב הנקודה לא הוי כהשמיט השם דמ"מ השם נכתב ונוכל לקרותו בשמו ממש שפיר הוי נכתב השם ואף שנוכל לקרותו בנקודה אחרת לענין זה מהני ג"כ שם אביו ונדע שזה הוא:

אך מה שנראה מהפוסקים הנ"ל דהיכא דיש שם כזה בנקודה אחרת צריך לברר ע"י הוספת האלף או לחסר האלף הוא הכל לרווחא דמלתא ולא לעכב כלל:

ושוב קשה כנ"ל דכיון דיתר האלף במקום שאינו צריך להיות או חסרון האלף במקום שצריך להיות יהי' שינוי במבטא כנ"ל דע"י האלף מאריכין תנועת הפתח ובחסרון האלף מקצרין וטוב יותר שלא לשנות המבטא ועל החשש משם אחר אין לחוש כלל דכיון דנוכל לקרות השם כאשר הוא באמת אין חשש כלל לטעות דיוכל להתברר ע"י שם אביו וע"כ דשינוי ממה שמאריכין בפתח או שמקצרין בפתח אין שינוי כלל דעכ"ז הוי קריאה אחת ומש"ה טוב יותר לברר השם איך שהוא נקרא בקמץ או בפתח ומה שיאריכו בנקודת הפתח או יקצרו זה לא הוי שינוי כלל:

וכאשר הבאנו לעיל בשם הטוב גיטין דהיכא דנתבאר במחברים לכתוב אלף אף שטעמם הי' משום שהי' נמצא שם כזה בקריאת סגול וכתבו האלף למעט מנקודת סגול ולדידן לא שכיח שם כזה בקריאת סגול מ"מ נכתוב כאשר מבואר במחברים בהוספת האלף אף שיגרום להארכת הפתח ע"פ דקדוק הלשון אין זה שינוי:

והנה מה שהביא הטוב גיטין ראי' מחנוכה שכתב חאנוכ' שאינו פוסל הנה הב"ש באות ח' כתב חנוכה שם האשה ואם כתב חאנוכה אלף אחר החית כשר ולא דמי לשם שבתי דאם כתב שם שבתאי באלף יש חשש אפילו בדיעבד דיאמרו דאין זה המגרש דשאני התם דיש נקראים שבתי ויש נקראים שבתאי הוי כשינוי השם משא"כ בחאנוכה דאין כאן שינוי השם כי אם תוספת אלף ספר שמות יעו"ש:

ומדבריו נראה דאם הי' שני שמות חנוכה בלא אלף ושם חאנוכה באלף הי' פסול כמו שם שבתי ושבתאי ועיקר החילוק בין חנוכה וחאנוכה ושבתי ושבתאי דזה נמצא שני שמות כזה ובחאנוכה לא נמצא שם כזה יהי' נ"מ לספיקא שנסתפקנו אך לפענ"ד לא מהשם הוא זה אך חנוכה וחאנוכה מובטא אחד להם ואין שינוי בקריאה כנ"ל אבל שבתי ושבתאי הוא שינוי בקריאה ושם אחר הוא:

הדרן לדינא דקמץ נכתב תמיד באלף ופתח תלוי באם שאות שאחריו נחה ואין לה תנועה בפני עצמה לא נכתב אלף ואם האות שלאחריו יש לו תנועה בפ"ע נכתב באלף ואם נמצא שם כזה בנקודת קמץ אף אם האות שלאחרי הפתח יש לה נקודה בפני עצמה והיא נעה ג"כ אין לכתוב אלף אחר הפתח כדי שלא יטעו שהיא קמיצה והיכא שיש שם כזה בנקודת סגול אף אם האות שאחר הפתח נחה ואין לה נקודה בפני עצמה ג"כ כותבין אלף להוציא מנקודת סגול ובכללים אלו נלך בטח בכל השמות הללו ויתרצו הסתירות הנני ידידו הדוש"ת באהבה. חיים אליעזר וואקס אבדק"ק קאליש:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה