נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן לא
ב"ה כ"ג בחודש מנחם אב תרל"ב לפ"ק קאליש.
לכבוד אהובי חותני מאור הגולה נ"י ע"ה פ"ה צבי חמדת ישראל הגאון המובהק הצדיק מוהר"ר יהושע שליט"א האבדק"ק קוטנא יע"א:
על דבר העגונה מאפט שכתוב בגט בת לוי ואביה לא הי' לוי וכפי המבואר באה"ע בסי' קכ"ט סי' י' במי שהי' שמו יוסף בן שמעון ונכתב בן שמואל פסול וי"א אם נשאת לא תצא. וכתב כבוד גאונו דנראה דמד"ת פסול אף דשם אביו אינו מעכב מ"מ בשינה פסול וכיוצא בזה איתא בב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ה' דהיכא דשינה השם אף למ"ד עדי מסירה כרתי ובלא כתב השם אינו פסול מדאורייתא בשינה גרע טפי. וכבוד גאונו פתח בכוחא דהתירא דבהוחזק כאן בשם זה כתב הרדב"ז בתשובה וכ"כ המבי"ט בסי' ע"ב ח"ב להקל והוסיף הרדב"ז דע"כ לא קאמר הרא"ש דבשם אביו לא מהני הוחזק עתה בשם אחר היינו בהוחזק כאן אביו מתחלה בשם אחר אבל בלא הוחזק אביו מתחלה במקום זה בשם אחר שפיר מהני מה שהחזיקו אותו עתה בשם זה וכן מבואר באחרונים להקל גם בשם האב בהוחזק כאן בשם אחר וכן מבואר בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק מ"ט וכ"כ בת' ח"ס חלק אה"ע בסי' ט"ז בפשיטות ומשום זה התיר כבוד גאונו דכיון דהיא אמרה לפני ב"ד שאבי' הי' לוי והעדים כתבו ע"פ זה הוי כנתחזק באותו מקום אבי' ללוי כיון שלא נודע במקום הזה שאבי' אינו לוי והאריך כבוד גאונו בזה:
ובדבר הזה יש לספק אם מהני מה שהחזיקה עתה לפני ב"ד דהטעם דפסול בשינוי השם משום שצריך להיות מוכח מתוכו ושיהי' ספירת דברים שהיא מתגרשת כדעת הרמב"ן והר"ן שם בגיטין והיינו שיהי' ספירת דברים לכולא עלמא ולא לפני הב"ד והעדים לבד. שהמה רואים בלא זה שהיא המתגרשת. ובפרט כיון שבדעת האשה הי' לשוב תיכף לעירה ממילא מה שנקרא לה כאן בת לוי לא יתחזק שם זה כלל מאחר שתלך תיכף מכאן וכבוד גאונו כתב שבתשובות פני יהושע צידד שאם דעת האשה להשתקע אחר הגירושין במקום אחר שם מקרי מקום הנתינה לא מקום שנותן הגט וכתב כבוד גאונו שדיעה זו אינה מוסכמת להלכה. הנה דיעה זו בוודאי אינה מוסכמת להלכה דאנו דנין רק מה שהוא בעת הגירושין וע"פ המקום שניתן שם הגט אבל בנ"ד שאינה מוחזקת כאן לבת לוי אך שעתה בגט הזה נתחזקה לבת לוי וכיון שאין דעתה להשתקע במקום הזה לא מקרי שם זה מוחזק כאן שמתחלה לא הי' מוחזק כן וגם עתה לא יתחזק שם שדעתה בתיכף אחר הגט לשוב לעירה ואינו דומה לשם מחמת חולי אף שניתן בעת חולי מקרי הוחזק. הוא משום שעתיד להתחזק בשם זה וגם לדעת האומרים דאף בשם אביו מהני שהוחזק כאן בשם אחר אפשר לומר דזה הוא רק בשם. שהשם הוא רק כמו שקוראים אותו וכל אשר יקרא לו כן הוא שמו אבל לוי אי אפשר להחזיק שאם אינו לוי לא נוכל לעשות אותו ללוי:
ועיקר ההיתר בענין זה לפי דברי התוס' בהזורק בדף פ' בד"ה ושם עירו דכתבו דכיון דאינו צריך לכתוב שם העיר שנולד בה אפילו שינה כשר ור"ת הביא ראי' שאין השטר נפסל כשנשתנה דבר שאינו צריך מדאמר בפרק שני דכתובות בדף כ"ד דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולא מלתא קא מסהדי אלא על מנה שבשטר ולא על מה שכתוב שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר וסברא הוא דעדים לא קיימו אלא אעיקר המעשה ע"כ ופירוש דבריהם נראה דאם נימא דאם נכתב בשטר כהן ובאמת אינו כהן השטר פסול א"כ ע"כ צריכין העדים להעיד גם ע"ז שהוא כהן דגם זה נוגע לעיקר השטר דאם אינו כהן פסול השטר וע"כ כיון דאמרינן דהעדים אינם מעידים ע"ז כלל ע"כ אין כשרות השטר ופסולו תלוי בזה או דנוכל לומר דזה תלוי בזה דאם היינו אומרים דהעדים אכולא מלתא קא מסהדי ממילא אם הי' נכתב כהן ואינו כהן הי' השטר פסול שהרי אחר הוא ולא זה. שהרי ע"ז שנכתב בשטר העידו העדים שהוא כהן וזה אינו כהן אבל כיון שהעדים אינם מעידים ע"ז כלל השטר כשר אף שהוא אינו כהן שע"ז לא העידו כלל העדים שהוא כהן ואף שכתב הסופר כהן יוכל להיות שאינו כהן והתוס' בכתובות בדף כ"ד ע"ב בד"ה אמנה שבשטר קא מסהדי כתבו וז"ל וא"ת ואי לאו אכולה מלתא קא מסהדי א"כ עדים חתמו אע"ג דלא ידעו אם הוא כהן הוא אם לא וא"כ הא דתנן בגט פשוט שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אם היו משולשין יכתבו כהן ומה מועיל כיון שהעדים חותמים אע"פ שאין מכירין בו אם הוא כהן והרי הוא יכול להערים ולכתוב שטר אחר בשם חבירו כהן ויוציא ממון מחבירו כהן וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון ודאי אכולה מלתא קא מסהדי כי אז היו צריכין לידע אם כהן הוא עכ"ד והנה אם היינו אומרים שאם נכתב כהן ואינו כהן השטר פסול ג"כ צריכין העדים לדקדק שאם יכתבו כהן ואינו כהן יהי' השטר פסול וע"כ דאף אם נכתב כהן ואינו כהן השטר כשר:
ושם מיירי לענין דיני ממונת וכן הוא לענין גיטי נשים דהטעם דשינה השם פסול יש בזה ג' טעמים א' דעת הרשב"א בגיטין בפרק השולח בדף ל"ד דהוי שלא לשמו או שלא לשמה דכיון דנשתנה השם לא נכתב הגט עבורם. טעם ב' בתוס' בגיטין בדף כ' בד"ה הא בעינן דבעינן השם בגט שיהי' מוכח מתוכו שהיא מגורשת ודעת הר"ן והרמב"ן בגיטין בדף כ' דהטעם דבעינן ספר כריתות שיהי' בזה ספירת דברים של כריתות שזה מגרש זו ואם לא נזכר שמם האמיתי לא נאמר בהגט ספירת דברים של כריתות ולכל אלו הטעמים כשר בשינה וכתב על אביה שהוא לוי דכיון דהעדים אינם מעידים ע"ז שפיר הוי לשמו ולשמה דעדותן על עיקר השמות ולא על שאבי' לוי וגם הוי מוכח מתוכו וגם הוי ספירת דברים ששפיר מבואר בגט זה ע"פ עדות אלו שזו מתגרשת מזה דאף שיש שינוי שאינו כהן. עדיין לא יתבטל העדות בשביל זה:
אך עדיין יהי' לנו מקום ספק לשיטת הרשב"א הובא בח"מ סי' מ"ט סי' ז' דהא דאמרינן דלא מסהדי עדים אכולא מלתא היינו דווקא היכא שהשטר הוא כת"י הלוה שאומר אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה והעדים חותמים למטה אז אמרינן שהעדים אינם חותמים רק על מנה שבשטר אבל אם השטר הוא לשון העדים שהמה כותבים פלוני כהן לוה מפלוני מנה שפיר מעידין גם ע"ז שהוא כהן והוא תירץ בזה קושית התוס' משני יוסף בן שמעון דכותבים כהן דכיון דהעדים כותבים כן שפיר מעידים ג"כ ע"ז:
ומעתה נראה בגט דהוא ג"כ דברי המגרש שכל דברי הגט הוא כאלו המגרש מדבר והעדים חותמים למטה כמבואר בב"ש בסי' קכ"ח ס"ק א' יעו"ש וא"כ אם נכתב בהגט שהוא בת לוי ניהו דהעדים אינם מעידים ע"ז אבל היא שפיר אומרת שהיא בת לוי וכמו שהוא אומר ששמה היא כך כן הוא אומר שהיא בת לוי ורק העדים אינם מעידים רק על גוף הדבר שזה גירש זו אבל על בת לוי אינם צריכים לדעת כלל שגוף לשון הגט אינו שלהם אבל הבעל שהוא אומר כל לשון הגט הוא אומר הכל בדקדוק כמו שגוף השם אומר בדקדוק כן על זה שהוא בת לוי לשיטת הרשב"א הנ"ל שמי שלשון השטר שלו הוא הוא אומר על הכל בדקדוק:
וא"כ יהי' תלוי הדבר בשיטות הנ"ל דלשיטת הרשב"א דטעם דשינה השם פסול משום שאינו לשמו ולשמה אף בזה ששינה וכתב בת לוי ואינה בת לוי ג"כ הוי שלא לשמה שהוא גירש בת לוי וזו אינה בת לוי אף שהעדים לא העידו ע"ז מ"מ כאן תלוי הדבר בו שע"י השינוי לא הוי לשמה והוא שאמר לשון הגט כוונתו על הכל כנ"ל אך לדעת התוס' והר"ן והרמב"ן דשינה השם פסול משום דלא הוי מוכח מתוכו או דלא הוי ספר כריתות ספירת דברים של כריתות שפיר אפשר לומר דהוי מוכח מתוכו דהרי העדים שפיר מעידים שזו נתגרשת אף שאינה בת לוי שהמה לא העידו על בת לוי כלל ומטעם ספירת דברים של כריתות יש לספק ג"כ אם מקרי ספירת דברים של כריתות כיון דלפי עדות העדים יש כאן ספר כריתות:
אך כבר בארתי בתשובה להרב הגאון מווארשא לענין פסול שלא לשמה דזה דווקא היכא דשינה השם במזיד אמרינן דהוי שלא לשמה שלא רצה לגרש אותה כלל רק אחרת אבל היכא דהוי בטעות לא הוי שלא לשמה דכוונתו שפיר הי' על זו אך דהוא טעה בשמה וכאן בת לוי שנכתב הי' ג"כ בטעות אף שהעלתי שם להלכה דגם בטעות הוי פסול גמור שם לא הוי מוכח מתוכו ולא הוי ספירת דברים אבל בנ"ד שפיר הוי מוכח מתוכו וגם ספירת דברים יוכל להיות שעדות העדים מועיל שפיר כנ"ל ולא הוי החשש רק משום שלא לשמה ושפיר נראה כיון דהוי בטעות אין חשש:
עוד יש מקום לספק לפי שיטת הרמב"ן שהביא הש״ך בסי' מ"ט דהא דאמרינן דלאו אכולא מלתא קא מסהדי היינו דהעדים אינם יודעים בבירור שהוא כהן או לוי אבל עכ"פ לא אמרו שקר שידעו שזה הוא מוחזק לכהן או ללוי וכתבו כן אבל הם אינם מעידים ע"ז ותירץ ג"כ בזה קושית התוס' מאי דבשני יוסף בן שמעון יכתבו כהן וא"כ לפי זה היכא דנכתב בגט בת לוי שפיר פסול ניהו דהעדים אינם מעידים ע"ז בבירור אך מ"מ צריך להיות שאבי' הי' מוחזק בלוי והרי אבי' לא הי' מוחזק בלוי כלל. וראיתי בתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל הביא דברים אלו בשם הגאון בית מאיר:
אך לענ"ד היכא דהוחזק שם אבי' כאן ללוי באותו מקום אף ששקר הוא ונימא דלשם אבי' לא מהני הוחזק בשינוי מ"מ שוב כשר מטעם דהעדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי ואינם מעידים כלל שהוא לוי ואי משום דעכ"פ מעידים שהוא מוחזק ללוי זה אמת שהי' מוחזק כאן בשם זה ולא עוד אלא היכא שהאשה באתה מעיר אחרת ולא נודע כאן אם אבי' לוי שוב אמרינן דלאו אכולא מלתא קא מסהדי ולא שייך לומר כסברת הרמב"ן דעכ"פ אינם כותבים שקר שהרי שקר לא אמרו שהמה סברו דהוא כהן ובפרט כפי המבואר בש"ע דשמות אביהם כותבים ע"פ עצמם וא"צ עדות ע"ז ושפיר כמו ששמעו העדים שהוא לוי כתבו ואין זה ראי' שהוא אמת ושפיר אין השינוי פוסל:
והנה הרא"ש כתב בפרק הזורק וז"ל ואם טעו ושינו מקום הלידה מעשה הי' והכשירו ר"ת וכו' דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו וליכא חששא ומשום העדים אין לפוסלו דחתמו אשקרא דכיון דאינו צריך לכתבו לא קיימי סהדי עלה כדאמרינן בכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין דאמנה שבשטר קא מסהדי וכו':
ודבריו הקדושים צ"ע דנראה דאינו צריך לטעמא דהעדים אינם נפסלים משום דלא חתמו על זה ולא קיימי סהדי עלה. דנראה כיון דשינוי הלידה אינו פוסל הגט אף אם העדים העידו ע"ז בשקר לא נפסלו בכך דהעדים אינם פסולים רק אם מעידים בדבר הנוגע לעדות לחוב או לזכות. שבתי וראיתי בפתח הבית בסי' כ"ז דמסופק בדין זה בעד שהעיד בדבר שאין תועלת בעדותו אם נפסל לעדות בעדות זה אם הי' שקר וכתב דהרמב"ם במנין המצות לאוין רפ"ה כתב שלא להעיד עדות שקר בפרשת יתרו ונכפלה אזהרה זו בפרשת ואתחנן לא תענה ברעך עד שוא ואעפ"כ הכל אזהרה אחת אבל הרמב"ן בפרשת ואתחנן כתב על לא תענה בריעך עד שוא דאף שהעיד על דבר שאינו מועיל כלל הוי עד שוא יעו"ש והפתח הבית לא העיר מדברי הרא"ש הללו דנראה ג"כ דעתו דאף בהעיד בדבר שאין בו תועלת ג"כ נפסל אך דברי הרא"ש קשים לי אף לשיטת הרמב"ן דאף שהעיד בדבר שאין בו תועלת ג"כ נפסל מ"מ זה הוא בהעיד בב"ד אבל בלא העיד בב"ד רק חתם א"ע בשטר דקיי"ל עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד וזה דווקא במידי דנפקא מינה בעדות ולא בפטומי מילי וגם בל"ה קשה איך אפשר לפסול העדים כיון דהעדים יכולים לכתוב דבר זה ע"פ הבעלי דברים עצמם וא"צ לזה עדות:
שבתי וראיתי בתשובות הגאון רע"א מסי' קט"ז עד סי' קכ"א פלפול בשאלה כזו עם הגאון בית מאיר והגאון בית מאיר דעתו להקל במקום עיגון והגאון בית מאיר הקשה על הרא"ש ג"כ דאיך אפשר לפסול העדים עי"ז כיון דיכולים לכתוב ע"פ בעלי דברים עצמם ותיחץ דהרא"ש לשיטתו דסובר גבי מוקדם אף דהעדים כשרים מ"מ השטר פסול והי' כוונות הרא"ש לפסול השטר והנה מה שהביא ראי' משטר מוקדם התם הוי הטעם משום גזירה שלא יבוא לגבות מזמן ראשון כדאיתא באיזהו נשך בדף ע"ב וזה לא שייך כאן:
והנה הנו"ב בסי' פ"ט החמיר בזה ובחידושי פלפלתי בדבריו ולא עת האסף פה. והגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל לא החליט להתיר ובנ"ד יש קולא יותר דהגאון ר' עקיבא איגר ז"ל כתב דהוי ספק דאורייתא אף דבשינוי שם דירה ושם אבי' כתב הרא"ש דאינו פסול רק מחשש דיאמרו דאין זה המגרש דאין כאן רק חשש דרבנן כמו שכתב המרח"ש מ"מ י"ל דמכח היסוד דפסול עכ"פ מדרבנן משום לעז א"כ הוי פסול דנוגע להשטר שוב צריכין לדקדק עליו ואכולא מלתא קא מסהדי והוי סהדי שקרא דהיכא שהדין שלא לכותבו מפני פסולו דהשטר בוודאי צריכין העדים לדקדק בו ושוב הוי סהדי שקרא ע"כ:
בנ"ד לא שייך זה דשם במקום הגט באמת לא ידעו אם אבי' הוא לוי כמבואר בגביות עדות וכתבו ע"פ האשה כמבואר בסי' קכ"ו ברמ"א ובב"ש בס"ק ו':
ועוד דסיים שם הגאון הנ"ל דאף אם נימא דהוי סהדי שקרא ג"כ לא הוי רק מדרבנן דהא קיי"ל עדי מסורה כרתי וא"כ מה שעידי חתימה פסולים פסול הגט רק מדרבנן משום מזויף מתוכו מ"מ כ"ז אם הגט נמסר בפנינו מיד הבעל לידה אבל בנ"ד דנמסר ע"י שליח י"ל דלכ"ע אף לדעת העיטור מדאורייתא בטל ובנ"ד נמסר הגט ליד האשה וליכא חשש זה ולכן גם אנכי סניף להתיר האשה הלזו מכבלי העיגון: