נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ל
בהיותי בווארשא נתיעץ עמי הרב הגאון מו"ה דוב בעריש ז"ל אבדק"ק ווארשא:
על דבר הגט שיש שינוי השם ממקום הכתיבה למקום הנתינה אמרתי בעצמי דיש עצה להחזיק כאן במקום הנתינה שלשים יום השם כמו שהוא במקום הכתיבה ואחר כך ליתן הגט כן השבתי במשקל הראשון ואחר כך חפשתי ומצאתי כן בתשובות ולכאורה רציתי לומר דאף היכא שטעו הב"ד בשם הבעל או בשם האשה באופן דהגט פסול בשינוי זה דיהי' ג"כ לכאורה תקנה זו להחזיק במקום הנתינה השם כמו שנכתב בטעות ולהחזיק כן השם שלשים יום כפי שנכתב בטעות ושפיר דמי:
דהנה פסול הגט בשביל שנשתנה השם או שלא כתב השם כלל יש בזה ג' טעמים א' הרשב"א בגיטין בפרק השולח בדף ל"ד ע"ב בד"ה בראשונה הי' משנה שמו שכתב באמצע דבריו וז"ל דאלו במשנה שמו ממש הא לא אצטרך למימר דפשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל כי אם לשם איש אחר:
וראיתי באחרונים שרצו לומר דאף בלא נכתב השם כלל ג"כ פסול מטעם דהוי שלא לשמה והנה בספר בית מאיר בסי' קכ"ט בהגה"ה בסק"א כתב וז"ל ותו אפשר לפענ"ד דכתיבת השמות בגט הוי כאמירה לגבי קרבן ואי לא נכתב חשיב סתמא ופסול ועיין בזבחים בדף ג' ובתוס' שם עכ"ל ובנודע בשערים בסי' קכ"ט ס"ב כתב ג"כ וז"ל נראה דס"ל להרא"ש טעמא בלא נכתב שמו ושמה פסול אף. לר' אליעזר דלא בעינן מוכח מתוכו משום דאין נראה שכותב לשמה כ"ז שלא הזכיר שמה יעו"ש:
והנה באמת בזה שלא נכתב השמות לומר דפסול משום דלא הוי לשמה קשה מאוד כיון דהוא אמר בפירוש לכתוב גט לאשתו הוי לשמה ניהו דלא נכתב כן בהגט מ"מ הוא אמר בפירוש שהסופר יכתוב הגט לשם אשתו אך בשינה השם וכתב שם אחר דעת הרשב"א דהוי שלא לשמה שהרי כתב בפירוש שהגט הוא לשם אחר ולא לשמו:
טעם ב' התוס' כתבו בגיטין בדף כ' בד"ה הא בעינן כתבו דהיכא דלא כתב השם בגט הוא רק פסול מדרבנן אך לר' מאיר דסובר עדי חתימה כרתי ובעינן מוכח מתוך הגט שהיא מגורשת שיהי' לראי' בידה בלא כתב שם האיש והאשה פסול מדאורייתא אבל לר' אליעזר דסובר עדי מסירה כרתי כשר אף אם לא כתב כלל השמות מדאורייתא דלא בעינן מוכח מתוכו והבית שמואל בסי' קכ"ט סק"ה הביא דלשיטת הרמב"ם אף לר' אליעזר דעדי מסירה כרתי והיכא דלא כתב השם אינו בטל מדאורייתא מ"מ בשינה השם וכתב להיפך בטל מדאורייתא דאף למ"ד עדי מסירה כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו מ"מ היכא שמוכח להיפך פסול מדאורייתא וטעמו נראה דכיון דכתב בגט להיפך לא מהני אף העדי מסירה כיון שהגט כתוב להיפך מעדותו:
טעם ג' שיטת הר"ן והרמב"ן בגיטין בדף כ' דהטעם דפסול הגט בלא כתב שם האיש והאשה משום דבענין ספר כריתות והיינו שיהי' בזה סיפורי דברים של כריתות שזה מגרש זו ואם לא נזכר שמו ושמה ולא נודע מי היא המגורשת אין כאן סיפורי דברים וא"כ מכ"ש בשינה השם דבוודאי לא הוי סיפורי דברים שיגרש את זו:
והנה הגט פשוט בסי' קכ"ח מסיק להלכה דבלא כתב השמות הוי ספק אי בטל מדאורייתא ובשינה השם גרע טפי כנ"ל:
והנה בנ"ד היכא שהבעל אמר להב"ד שמו ממש וכל כינויו אך שהב"ד טעו ושינו בהגט ממה שצריך לכתוב ע"פ הדין נראה דלא שייך בזה פסול דשלא לשמה דלא שייך לומר דלא נכתב לשם איש זה רק לשם אחר דהרי הוא ציוה הסופר לכתוב הגט זה עבור אשתו והוי לשמה ממש והב"ד כתבו ג"כ עבורה אך שטעו בדין איך לכתוב שמה אפשר דהוי לשמה ובפרט כיון דלא הוי רק ע"י טעות מקרי לשמה כיון דבאמת רצה לכתוב עבורה:
ומצאתי כעין זה באור זרוע בהלכות גיטין בס' תש"כ וז"ל על מה שהביא שם מתחלה דמחק יכול לתקנו כתב וז"ל ורבינו דוד בר קלונמס זצ"ל ממינטצבורג פירוש שיש חילוק בין מחק למחק כי וודאי מחק או תלוי כי סבר הסופר לכתוב כראוי וטעה והשמיט תיבה או שתים וכשנזכר תלאו ביני חוטא (שיטה) או שכתב תיבה יתירה ואח"כ מחק וכתב על המחק אפילו מגופו של גט כגון הרי את מותרת לכל אדם וכיוצא בו והחזירו למטה וקיימו כהוגן כשר אבל אם נכתב בגט פסול מדעת אפילו לאחר התורף כרבא בפרק המגרש דקיי"ל כותי' אע"פ שחזר ומחקו פסול שהרי אדעתי' דפסול נכתב ושויא חספא בעלמא ושוב לא יחזור להכשירו ודמי לביטל הגט בהשולח דאינו חוזר ומגרש בו ותדע שכן הוא דכשנכתב אדעתי' דפסול דאין לו תקנה כההוא דמגרש דתנן אם כתבו מתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול ואמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פשיטא דכתבו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל נפני התורף אפילו ע"פ נמי פסול וקי"ל כרבא אלמא אע"ג דכתב כל הגט בהכשר הואיל וכתבו על תנאי דע"פ פסול וכו' ועי"ש מבואר ג"כ סברא זו. דכל פסול שנעשה מדעת נעשה השטר כחספא בעלמא אבל מה שנעשה בטעות אינו פסול שאפשר לתקנו:
והנה הב"ש כתב בסי' קכ"ה בס"ק כ"ו דאם נוגעים ההין או הקופין במקום צורך יש לתקן קודם החתימה אף דהוי פסול גמור ואם הוא בשם האיש והאשה היכא שנכתב מה' ח' וכדומה הוי פסול גמור שנשתנה השם ואלו עשה כן במזיד נפסל כל השטר כדברי הא"ז הנ"ל ונעשה חספא בעלמא אפ"ה היכא דהוי בטעות מותר לתקנו וע"כ בחילוק הא"ז הנ"ל:
וה"ה לפענ"ד ומכ"ש לענין שינוי השם לשיטת הרשב"א דפסול משום דלא הוי לשמה שהרי כתב לכתוב לשם אשה אחרת ולא לשמה וזה הוא היכא דשינה במזיד אבל היכא דהשינוי הי' בטעות ומכ"ש היכא דהוא אמר להב"ד האמת הדברים איך שקורין אותה אך שהוא לא ידע איך לכתוב שם זה והב"ד סדרו לכתוב כך וכך והוא פסול ע"פ הדין. דבוודאי אין כאן פסול משום שלא לשמה דהרי דעתו הי' בוודאי לשם אשה זו אך דהוי טעות ושפיר הוי לשמה:
אך עדיין יהי' פסול משום דאינו מוכח מתוכו או משום דלא הוי ספירת דברים של כריתות אך יש מקום לומר דזה אפשר לתקן קודם הנתינה דמטעם מוכח מתוכו נראה בוודאי דדי שיהי' מוכח מתוכו קודם הנתינה דהרי השטר אינו נפסל דשפיר הוי לשמה אך צריך שיהי' מוכח מתוכו וזה די אם קודם הנתינה הוי מוכח דהנה כבר בארנו דברי התוס' דכתבו דרק לר' מאיר פסול בשינה השם משום דלא הוי מוכח מתוכו אבל לר' אליעזר דסובר עדי מסירה כרתי לא בעינן שיהי' מוכח מתוכו אך הבית שמואל הביא לשיטת הרמב"ם דאף לר' אליעזר דלא בעינן מוכח מתוכו ואף אם לא כתב השם כשר מ"מ היכא דשינה השם וכתב להיפוך פסול אבל עכ"פ היכא שנתקן קודם הנתינה בוודאי מהני דהרי אף בלא כתב השם דכשר לר' אליעזר אף שאינו מוכח מתוכו כיון דעדי מסירה כרתי וניהו דע"י עדי החתימה אינו מוכח מי הוא המגרש ע"י עדי מסירה יהי' מוכח והיינו בשעת הנתינה הרי דדי כשיהי' מוכח בשעת הנתינה ה"ה היכא דכתב בשינוי ונכתב להיפוך דפסול לשיטת הרמב"ם אף לר' אליעזר דהיכא דמוכח מתוך הגט להיפוך לא מהני עדי מסירה מ"מ היכא דנתקן קודם הנתינה בוודאי מהני דבשעת הנתינה שפיר יהי' מוכח ובשעה שינתן לפני העדי מסירה שפיר יהי' כדינו:
והנה הנו"ב במהדו"ת בסי' קי"ג הקשה אמאי לר' מאיר בעינן מוכח מתוכו ולא לר' אליעזר דהרי לענין וכתב לה דנכתב בתורה נחלקו ר' מאיר ור' אליעזר דר' מאיר סובר וכתב היינו החתימה ובעי החתימה לשמה ור' אליעזר דסובר עדי מסירה כרתי וא"צ עדי חתימה והאי וכתב היינו הכתיבה ובעינן הכתיבה לשמה וא"כ ה"ה לענין שיהי' מוכח מתוכו נימא גם כן כמו דלר' מאיר בעינן בשעה שיחתמו העדים יהי' ניכר למי מגרש ה"ה לר' אליעזר יהי' ניכר בשעת כתיבה ותירץ דלר"א הכתיבה הוא על דעת שימסור בפני עדים ובשעה שימסור יהי' מוכח מתוכו יעו"ש:
מבואר ג"כ בדבריו דלמ"ד עדי מסירה כרתי עיקר שיהי' ניכר בשעת המסירה כאן נמי בנ"ד בשעת המסירה יהי' מוכח שהרי אז יהי' הוחזק שם זה אך אפשר דתיכף בשעת הכתיבה צריך שיהי' מוכן שיהי' מוכח בשעת המסירה אך מ"מ נראה כיון דמוכח בשעת המסירה שפיר מהני והנה למחוק ולתקן אחר שכתב כדת משה וישראל אסור או. לכל הפחות אחר החתימה אסור כמבואר בש"ע בסי' קכ"ה בסי' ט"ז והטעם כמ"ש הבית שמואל שם בס"ק כ"ה שלא יהי' מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה:
אבל לשנות שמו שיקרא כך כמו שנכתב בגט הי' אפשר לומר דשפיר דמי דזה אינו מחוסר מעשה וגם לענין טעם דבעינן ספירת דברים הי' נראה ג"כ דהיכא דבשעת כתיבה לא הי' ספירת דברים ונעשה ספירת דברים קודם הנתינה מהני:
דהנה בגיטין בדף כ"א ע"ב איתא אין כותבין במחובר לקרקע והנה הטעם כמו דאיתא שם מתחילה דהיכא דכתב על קרן פרה וקצצו פסול משום דבעינן וכתב ונתן אי מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצ' כתיב' ונתינה והנה בכ' על המחובר שמחוסר קציצה ונתינה אך לפי זה הי' כשר בנתן לה גוף המחובר שתעשה בו חזקה ותקנה אותו שאז לא הי' מחוסר מעשה בשעת כתיבת הגט שאינו מחוסר קציצה והוי כמו כתב על קרן הפרה ונתן לה כל הפרה שהגט כשר וע"ז תירץ הרא"ש דבעינן ונתן בידה פירוש דבריו אף דבהניח גט בחצר ונתן לה החצר מהני כדאיתא גבי תיזיל היא ותפתח מכל מקום בעינן שיהי' הגט דבר הניתן מיד ליד דהיינו תלוש כן פי' הב"י ובב"ש בסי' קכ"ד ס"ק י"ב והרשב"א כתב דמש"ה לא מהני אף שנתן לה המחובר דגט על המחובר אינו גט כדאיתא בירושלמי דמסיק מספר מה ספר מיוחד שהוא בתלוש אף כל שהוא בתלוש ואע"ג דבגמרא אמרינן ספר לספירת דברים בעלמא מ"מ מדאפקי בלשון ספר קמ"ל דספירה בתלוש בעי עכ"ל וטעם זה הובא גם כן בספרי ובתוספתא הובא ברמב"ן והנה איתא שם בדף כ"א ע"ב בסוף העמוד כתבו על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר דשקיל לי' ויהיב ניהל' רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום:
ושם בתוס' בדף כ"א ע"ב בראש העמוד בד"ה יצא זה שמחוסר קציצה כתבו באמצע דבריהם וז"ל אבל במשיכת העציץ לא קנה דאכתי חשיב מחוברין בשעת משיכה והא דמכשיר אביי משום דשקיל לי' ויהיב לה היינו דהניחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ וכו' וקמ"ל נמי אע"פ שצריך לה בפסיקת היניקה לא חשיב בהכי מחוסר קציצה יעו"ש:
וקשה דבשלמא לההוא טעמא דפסול במחובר משום דכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה ניחא דבעציץ נקוב אינו מחוסר קציצה אך שיקח אותו מהקרקע ויניח אותו במקום שפסק הקציצה (וכדאיתא בבית יוסף בסי' קכ"ד דהיינו כגון שהניחו בעלי' שיש דבר מפסיק בין העציץ להקרקע) וכן לההוא טעמא דמחובר פסול משום דכתיב ונתן דבר הניתן מיד ליד ניחא ג"כ דאם בשעת נתינה הוי דבר הניתן מיד ליד כשר וגם בל"ה אף בשעת כתיבה הוי דבר הניתן מיד ליד דאפשר להגביה מקרקע וליתנו אבל לטעם הירושלמי והספרי והתוספתא והרשב"א מקיים לה אף לשיטת הש"ס דידן משום דספר הוי בתלוש א"כ כיון דכתיב וכתב לה ספר ובשעת כתיבה הוי במחובר ופסול מאי מהני דשקלי לעציץ ופסיק לי' ליניקה הא מ"מ בשעת כתיבה פסול הי' דלא הי' ספר ואיך מתכשר אח"כ ויעו"ש בבית שמואל בסי' קכ"ד בס"ק נ"ב כתב בפירוש דאף לטעם דילפינן מספר ג"כ כשר בעציץ נקוב היכא דפסקו ליניקה ונתן לה:
וע"כ אף דכ"ז שהוא מחובר אינו ספר דספר הוא בתלוש מ"מ כיון שקודם הנתינה פסק יניקתו ועשאו ספר כשר ושפיר מקרי בשעת הנתינה וכתב ספר כריתות ונתן לה:
וא"כ ה"ה לענין זה שצריך ספירת דברים דנלמד גם כן מספר ג"כ כשר אף דבשעת הכתיבה לא הי' ספירת דברים כיון דבשעת הנתינה הוי ספירת דברים. אם כן אף מתחילה הוי שינוי השם ולא הוי ספירת דברים מ"מ כיון שקודם הנתינה נשתנה שמו לשם הנכתב בגט שפיר בשעת הנתינה הוי וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אך בשינה השם במזיד הוי שלא לשמה ונעשה כחספא בעלמא אבל בטעות דלא הוי שלא לשמה רק דלא הוי ספירת דברי' שפיר מהראוי שיהי' מהני היכא דנשתנ' שמו לשם הנכתב בגט קודם הנתינה ושינוי השם לא הוי מחוסר מעשה וכן יהי' מוכח מתוכו בשעת מסירה ופלפלתי בזה עם חכמי הדור וגדוליו ולא הודו לי בזה היכא דהוי שינוי השם ממש לא מהני מה שיחזיקו השם קודם מסירה כיון דכבר הוי הגט חספא בעלמא אף ששינוי השם הוי ע"י טעות ולא הסכימו גדולי ישראל אף לצרפו לסניף לשאר התירים ולשנות השם קודם שינתן הגט שלא יבואו להקל בזה בשינוי השם ולסמוך על היתר זה בלבד והסכימו דשינוי השם אף בטעות כל דהוי שינוי השם גמור כבר נעשה חספא בעלמא ואינו חוזר להכשירו אך היכא דיש לו שם אחר במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה וכתבו שם הגט במקום הכתיבה ושם שפיר הי' כשר אך דעתה במקום הנתינה הוי שינוי השם ע"ז בוודאי יש עצה זו לשנות שמו במקום הנתינה ולהחזיק שם השם ל' יום כשם של מקום כתיבה קודם שינתן הגט ואח"כ יתן הגט: