נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כח
ב"ה ה' מנחם אב כתר עת פדיון לפ"ק האמער.
אל כבוד ידידי הרב החריף הבקי המפורסים כש"ת מו"ה אליקים געצעל האבדק"ק טאמשוב יע"א:
מכתב כבודו קבלתי וז"ל על דברי המעשה שאירע בקהילתו באחד מליטא חרש ברזל שקורין קאוואל שבא לכאן ועבר שבעה שנים ויותר ונתישב פה וקרא את שמו משה הירש בפי כל ונשא אשה ואחרי אשר לא מתדר להו הוכרחו לבוא לידי כריתות ומחמת שלא הי' מתושבי פה עמדנו על המחקר על שם אביו ואיך קורין אותו לתורה הגם שמבואר בש"ע אה"ע שעל שם אביו נאמן ע"פ עצמו שלחנו את שני האנשים שמשים שלוחי ב"ד לחקור אצל החייטים אשר שם הי' מתפלל אצל המנין שלהם באו ואמרו שעולה לתורה משה צבי בן נטע כאשר אמר וכן נכתב בהגט שמו ושם אביו כנ"ל ואחרי הגט הלך לדרכו וזאת הי' המעשה בשנת תרי"ד העבר ושוב שנית בא לכאן ונשא אחרת וג"כ לא מתדר להו מחמת רגזנות וחוסר פרנסה ואחרי הנשואין מחדש הרחיק נדוד ואח"כ בא לכאן וגירשה ג"כ בשמו ושם אביו הנ"ל אחר הדרישה מחדש אחרי שם אביו בין אנשים החייטים אשר התפלל עמהם ע"י השמשים וזה הי' בשנת תרט"ז העבר והראשונה אשר גירשה מתה והשני נשאת לאיש והולידה וכעת בחורף העבר נשא אחרת והלכה עמו לדרכו בין הבעלי מלאכות חורשי ברזל וחמותו עמהם ובדרכו נתהווה בניהם איזה קטטות ובאתה לחזרה משם לכאן ובאתה לפנינו חמותה ואמרה הלא שמעתם מה שעשה הבליעל הזה כאשר קראה אותו זוגתו הוא בתי בשמו משה הירש בין האנשים היודעים אותו אז חרק עלי' בפיו ואמר לה אח"כ בחשאי אל תקרא אותי משה רק הירש לבד וכשמעה זאת שאלה האנשים מיודעיו ואמרו כי לא שמו משה הירש כי שם אביו משה כזאת דברה חמותו וקראתו אותו והתחיל לדבר קשות ואחרי אשר רצינו לחקור מצאנו בחוב בהכתובה הלזו מאשתו אשר נשא כעת משה צבי בן נחום וגם הוא אמר כי שם אביו נחום ואמר כי גם מתחילה אמר שם אביו נחום ואין אומר ואין דברים עמו וקשות לא נוכל לדבר עמו כי דובר כדברים אשר לא ניתן לכתוב כי הוא גרוע מאוד ומבוהל וחקרנו מחדש בין החייטים האחד אומר בתחילה שקראו אותו לתורה בן נטע ואח"כ אומר שאינו זוכר ושאר החייטים ג"כ אומרים מקצתם שאינם זוכרים ומקצם אומרים שכמדומה שקראו אותו בן נחום והשמשים על משמרתם עומדים שאין כאן פקפוק ח"ו לשנות מדברי החייטים אשר אמרו להם מאז שקוראין אותו לתורה בן נטע ובוודאי כאשר אמרנו מאז כן השיבו לנו ואח"כ אמר השמש כי הודה במקצת ואמר ששינה שמו ושם אביו כי שמו הירש לבד ושם אביו משה נחום עכ"ד השאלה אות באות:
תשובה נלע"ד להתיר האי אתתא. ואם כי לא עמדתי על דעתי להתיר רק שמצאתי שאלה מפורשת ממש כזו בשם הגאון מו"ה חיים מילאזין הובא בת' הגאון האבד"ק לובלין ז"ל בספרו נודע בשערים והתיר ובנדון דידן יש יותר כמה צדדים להתיר ע"כ נלע"ד להתיר בלי שום חשש ופקפוק כלל:
והנה מתחילה נדון על זה ששינה שמו כפי הודאתו שהודה עתה וגם מה ששמעה אשתו מאנשים מיודעיו ששמו רק הירש ולא משה הירש ושם אביו הוא משה ואח"כ נדון על מה ששינה שם אביו כדבריו עתה:
והנה על מה ששינה שמו נלע"ד ברור ופשוט שאין כאן שום חשש כלל דלו יהי' כדבריו דשינה שמו מאחר שהי' כאן שבע שנים והחזיק עצמו בשם זה (ולקמן בסוף התשובה בהגה אביא דברי החתם סופר חלק שני שמסופק ג"כ אם יוכל לשנות שמו שלא ע"י חולי אך באמת ברור ופשוט דיכול לשנות את שמו) וכמבואר בגיטין בדף ל"ד ע"ב דמי שהי' לו שם אחד בגליל ושם אחד ביהודה דהתקין ר"ג הזקן שיכתבו שני השמות כפי פירוש ר"ת בתוס' בד"ה וכל שם שיש לו ובתוס' שם בד"ה והוא דאתחזק בתרי שמא דהא דאמרינן דצריך לכתוב שני השמות ואם לא כתב שני השמות אינה מגורשת היינו דווקא בכותב הגט במקום אחד ונותנו במקום אחר והשני שמות הוא שבמקום הכתיבה יש לו שם אחר ובמקום הנתינה יש לו שם אחר כאשר נראה לשון הגמרא כתב לגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה משמע דהוא בגליל וכתב לגרש אשתו שביהודה דבכה"ג צריך לכתוב שניהן דווקא ואם יכתוב אחד לבד אינו מועיל משום דאם יכתוב שם של הכתיבה ויעקור שם הנתינה לא מהני משום דהוי שינוי השם גמור במקום נתינה דשה קורין לו בשם אחר וכן להיפוך בכותב שם הנתינה הוי שינוי השם במקום כתיבה (ושיטת התוס' כפי הגמרא שלנו דשם הנתינה עיקר ועל הכתיבה כותב כל שום ושיטת התוספתא הוא להיפוך דשם הכתיבה עיקר) אבל באם יש לו שני שמות במקום אחד לכתחילה צריך לכתוב שניהן ובדיעבד סגי' כשכתב אחד אפילו שם הטפל לחוד זאת הוא דעת התוס' ויש בזה מחלוקת הפוסקים כמבואר בטור ובש"ע בריש סי' קכ"ט וכתבו בתוס' דלכתחילה צריך לכתוב שניהם אף שיש לו שני שמות במקום אחד וכן משמע בירושלמי על הך ברייתא דהכא מתניתן כשהי' ביהודה וכתב לגרש את אשתו בגליל או שהי' בגליל וכתב לגרש את אשתו שביהודה אבל אם הי' ביהודה וכתב לגרש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת אמר רב יוסף הדא דתימא בדיעבד אבל לכתחילה צריך לכתוב שניהם והנה ראיות התוס' לא הוי מירושלמי רק דלכתחילה צריך לכתוב שניהם אבל לענין זה דהיכא דיש לו כאן שני שמות ולא כתב רק אחד כשר בדיעבד אין ראי' מירושלמי דדווקא התם מהני משום דהי' הכתיבה ונתינה שניהם ביהודה וביהודה אין לו רק שם אחד ומש"ה אינו מזיק השם שבגליל עכ"פ בדיעבד אבל היכא שבכאן יש לו שני שמות אינו מוכח (וכן ממאי דאיתא שם בירושלמי דאם הי' שרוי במקום אחר מגרש באיזה מהם שירצה ג"כ אין ראי' דהיינו כמו שמפרש שם הפני משה דהיינו דבמקום השלישי לא אתחזק בשום שם כלל אז נוכל לכתוב אחד משני שמות אבל היכא דאתחזק כאן בשני שמות עדיין לא מוכח) אבל עכ"פ היכא דהכתיבה והנתינה במקום אחד ושם אין לו רק שם אחד מגרש בשם זה אף שיש לו שם אחר במקום אחר מבואר בירושלמי בפירוש דמותר בדיעבד ומכ"ש היכא דלא אתחזק כלל במקום זה שיש לו שם במקום אחר דבוודאי מותר כדאיתא בגיטין שם בדף ל"ד ע"ב אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא ופירוש רש"י בד"ה והוא דאתחזק אבל לא אתחזק כאן שיש לו שני שמות אינו צריך לכתוב וכל שום שיש לו ואפילו נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי הגט כשר שאין לנו אלא השם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו ובפירוש מבואר בדבריו בפירוש הגמרא דהיכא דגירש כאן והוחזק עצמו כאן בשם אף שנודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר לית לן בה והנה דעת הרא"ש והר"ן והטור דאף שיש לו שם אחד במקום כתיבה ושם אחר במקום נתינה אפ"ה בלא אתחזק במקום כתיבה משם שיש לו במקום נתינה כשר ושיטת הסמ"ג ומרדכי דהפירוש דלא אתחזק דהיינו במקום כתיבה ובמקום נתינה יש לו שם אחד אע"פ דיש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ונתינה לית לן בה והיינו כנדון דידן הכלל דבנדון דידן שהחזיק עצמו כאן בשם וכאן הי' מקום כתיבה ונתינה אינו מזיק לנו אם הי' לו שם במקום אחר כיון דלא נודע לנו משם זה ולא אתחזק כאן שם זה כלל וכמבואר בירושלמי בכה"ג וגם בש"ס דילן לכל הפירושים:
וכמבואר בש"ע אה"ע בסי' קכ"ט בסי' י"ב דבכה"ג דהכתיבה והנתינה הי' במקום אחד וכתב שמו שיש לו שם כשר אף אם במקום אחר יש לו שם אחר והב"ש שם בס"ק כ"ב כתב דבכה"ג כשר אף אם יודעים באותו מקום שיש לו שם במקום אחר ומכ"ש היכא דלא נודע ולא אתחזק כנ"ל:
וכתב שם עוד הב"ש וכל הנהו שמות היינו שהוא בעצמו מחזיק במדינה זו אותו שם ובמדינה אחרת מחזיק לעצמו שם אחר:
וזה פשוט דמה שמבואר בגמרא ובירושלמי שיש לו שם אחד בגליל ושם אחד ביהודה היינו שהוחזק לעצמו בשם זה וכיון שהחזיק לעצמו גם אחרים קראוהו כן וכאשר מבואר ברש"י הנ"ל בגיטין שכתב שאין לנו אלא השם שקרא עצמו לפנינו והוחזק בו:
וברא"ש יותר מבואר שכתב על האי דהי' משנה שמו כדמפורש בגמרא שהי' לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל שכן דרך בני אדם הגולים ממקום מחמת ממון או מחמת מרדין משנים את שמם פן יחקרו אחרי מקום חנייתן וירדפו אחריהם וכו' ובנדון זה מסיק הרא"ש דהיכא דלא אתחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה כשר ודברי הרא"ש הוי רבותא יותר דאף דלא שינה שמו רק מחמת אונס ממון או נפשות כדי שלא ידעו מקום חניתו איו ויוכל להיות דבהתבטל הסיבה יחזיר לשמו הראשון מ"מ כיון דעתה החזיק עצמו בשם זה הוי הוחזק במקום זה בשם זה ובחתם סופר מהדו"ת ת' י"ב הביא לספק בזה אם מהני החזיק עצמו בשם אחר דלמא דווקא ע"י חולי מהני כיון שנקרע גזר דינו והוי כקטן שנולד ואנכי בעניותי לא אדע מקום לספק בזה:
וכמבואר בהרא"ש אף דשינה שמו רק מחמת איזה סיבה יוכל להיות דדעתו בהתבטל הסיבה שמו ראשון נקרא עליו מ"מ כיון שעתה הוחזק שם זה הוי במקום זה כאילו יש לו שם זה:
והנה הגט פשוט כתב בסי' ק"כ בס"ק י"ז על מה שמבואר שם בש"ע דצריך להכיר המגרש והמתגרשת וכל שהוחזקו בעיר אחת ל' יום אין חיישינן להם יותר והוא מהגמ' ב"ב הנ"ל:
וכתב הגט פשוט וז"ל וכן שהוחזקו בעיר ל' יום ששמותי' ושם אביהם כן אפילו הוחזקו ע"פ עצמן אין חוששין להם שמא ראובן בן יעקב המגרש הזה ודינה אשתו הי' שמו בעיר אחרת שמעון ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני כיון דעברו ל' יום אין חוששין לו יותר דכ"כ לא הוי מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר (רש"י) ועיין בתשובות מבי"ט ח"ב בסי' נ"ב דף כ"ט דבתלתא זמנא שקראוהו בתורה או חתום בשטר בשם זה חשיב הוחזק בשם זה ועי"ש ואם נודע בוודאי שהחליף שמו הי' נראה מלשון רש"י שכתב שהגט פסול אך הרא"ש כתב בפרק השולח וז"ל אפילו נודע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו עכ"ל ודבריו אלו תמוהים בעיני חדא דהרי רש"י בעצמו כתב כן כהרא"ש כנ"ל ועוד מבואר יותר בגיטין שם כמו שהבאתי לעיל דפירוש שם רש"י על מאי דאמר רב אשי והוא דאתחזק כדברי הרא"ש הנ"ל וז"ל אפילו נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי הגט כשר שאין לנו אלא השם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו:
אך באמת מה שהביא הגט פשוט בשם רש"י אינו רק רשב"ם אבל ברש"י מבואר בפירוש כהרא"ש ומה שהביא הגט פשוט בשם הרא"ש הי' יכול להביא בשם רש"י דברש"י מבואר יותר דאין לנו אלא השם שהוחזק כאן. אך כוונת הגט פשוט על הרשב"ם שפירוש כן בבבא בתרא אך בוודאי הרשב"ם לא פליג על רש"י והרא"ש וגם דמדברי הגמרא בעצמם בבבא בתרא שם מורים כדברי הרשב"ם דמתרץ כל שהוחזק בעיר ל' יום אין חוששין לו משמע דאין חוששין שמא שינה שמו אבל באם שינה לא שפיר דמי:
אך באמת הדברים אינם סותרים כלל דלענין שינוי השם לפסול הגט מטעם שינוי השם בוודאי כל שהוחזק שלשים יום בשם אחר כבר הוחזק בשם אחר ובמקום זה הוי כאילו יש לו רק שם זה וזאת הוא הפירוש שם בגיטין לשיטת רש"י והרא"ש מאי דאמר רב אשי והוא דאתחזק כאן בשם אחר אבל לא אתחזק כאן בשם אחר אין לנו אלא השם שקרא לעצמו כאן והוחזק בו אבל שם בבבא בתרא דמקשה וליחוש דלמא אזיל למתא אחרינא ומחזיק לשמו ביוסף בן שמעון וכתב גיטא וממטי לי' לאתתא דהאיך והיינו כאשר פירוש הרשב"ם שהחזיק עצמו בשם אחר כדי לגרש אשת חבירו שנקרא בשם זה ולזה לא מהני מה שהי' כאן שלשים יום וכבר נתחזק בשם זה דמ"מ איכא חשש זה שיגרש אשת חבירו וע"ז מתרץ בגמרא כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו וכאשר פי' רשב"ם דכל כך לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר:
(ובארתי בחידושי דאע"ג דבגיטין איתא דבראשונה הי' משנה שמו וכאשר פי' הרא"ש דהלך למקום אחר ושינה שמו מחמת ממון או מרדין והיינו זמן מרובה וכאשר פירשתי בחידושי דברי הירושלמי דע"כ הפי' דשינה שמו זמן מרובה ועכ"פ שלשים יום דלשינוי פחות משלשים יום ליכא חשש דהא אין כותבין רק כשמכירין שמו כדאיתא בגיטין רק ע"כ דהוי החשש דשפיר מתחזק בשם זה כאן והעדים יכירו אותו דכאן הוי שמו כך ועכ"פ דל' יום נתחזק כאן בשם זה כאשר מתרץ הגמרא בבבא בתרא דכל שהוחזק שלשים יום אין חוששין לו וע"כ הא דחיישינן שמא שינה שמו ותיקון ר"ג שיכתבו וכל שום היינו לבתר שלשים יום וקשה דהא אין חשש דשינה שמו שלשים יום אך זה ניחא דהא דאמרינן דכל כך לא הי' מחליף שמו זמן מרובה היינו לעשות ערמה כזו לגרש אשת חבירו פן יודע ערמימותו בזמן מרובה אבל להחליף שמו מחמת סיבת ממון או מרדין בוודאי עושה ואם יודע אח"כ עכ"פ לא יפסיד לעצמו דאם לא ישנה כלל שמו בוודאי יודע וזה פשוט):
הדרן לדלעיל דאין הדברים סותרים כלל דלענין הפסול דשינוי השם כל שהוחזק שלשים יום אין כאן חשש אך הגמרא קאמר בבבא בתרא לענין החשש דיגרש אשת חבירו אין חשש שישנה שמו יותר מל' יום:
אך בוודאי אף ששינה שמו יותר מל' יום בוודאי אין כאן חשש אם גירש אשתו דלא הוי עוד שינוי השם אך החשש שיגרש אשת חבירו:
ועוד נראה לפענ"ד איפכא דגם מהרשב"ם גופי' מוכח דמטעם שינוי השם אין פסול אף ששינה שמו כל שהוחזק שלשים רק דהחשש הוי שמא יגרש אשת חבירו אבל כל שגירש אשתו אף שנודע ששינה שמו אין כאן חשש:
דהנה על מאי דקאמר הגמרא שם מתחילה בשם רב דרק שם האיש צריך להכיר ולא שם האשה ומקשה שם בגמרא ע"ז וליחוש דלמא כתב גיטא ואתי וממטי לי' לאתתא דהאיך גורס הרשב"ם ומגרש לה ופירוש ומתכוין להתירה שלא כדין והנה רבו בזה הפירושים ושיטת מהרש"א והיא העיקרית לפי שיטת התוס' כאשר בארתי בחידושי בארוכה הוא כך דמתחילה פירוש הרשב"ם דאם ישוו שני השמות שלו ושלה איכא חשש דיכתוב על שם חבירו ואשת חבירו ויתן הגט לאשת חבירו ותקבל הכתובה שלא כדין אבל אם נכיר את שמו אך ששם אשתו משנה ליכא עוד חשש שיתן הגט לאשת חבירו לקבל הכתובה דהרי יראו בהגט שאין זה בעלה של אשה זו שהרי שמו כתב בהגט ולא יגרש אשת חבירו ע"כ פירוש הרשב"ם לפי שיטת מהרש"א דהחשש הוא רק שיקלקל אשתו דיתן שפיר הגט לאשתו אך שישנה שמה ולא יהי' הגט כשר וזו היא השיטה המובחרת בפירוש הרשב"ם לפי שיטת התוס' וכן הסכים הגט פשוט אך לפי זה קשה אמאי אח"כ על מאי דמקשה וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזק לשמו ביוסף בן שמעון פירוש הרשב"ם החשש שמא יגרש אשת חבירו דע"ז יוקשה קו' התוס' דהא האשה יכירו בשמה וצריך לתרץ בתירוצים שונים ואמאי לא פירוש הרשב"ם בפשטות ג"כ החשש דשפיר יגרש אשתו ויקלקל אותה משום ששינה שמו ואפשר משום דהגירסא בגמרא וכתב גיטא וממטי לי' לאתתא דהאיך אף דמעיקרא הוי ג"כ הגירסא בגמרא דילן לענין שם האשה הוי ג"כ הגירסא וכתב גיטא וממטי לי' לאתתא דהאיך התם גורס הרשב"ם גירסא אחרת כמבואר במפורשים אבל כאן אפשר דגרים שפיר כגירסת הגמרא אך על גוף הגמ' קשה:
מדוע לא מקשה כאן כמו בתחילה דשפיר יגרש אשתו ויקלקל אותה ומאי דהרשב"ם פירוש בתחילה בחשש דישנה שם שניהם לענין אשת חבירו אפשר משום דלפי הה"א לא הוי ס"ד עוד לחשש זה דיקלקל אשתו ועוד דהתם בחשש דשינוי שני השמות בוודאי איכא גם האי חשש דאשת חבירו אבל בהך חשש דילך למקום אחר ומחזיק לעצמו בשם אחר דהך חשש דאשת חבירו הוי על צד הדוחק וחשש רחוק כאשר מבואר בפוסקים יותר הוי לי' להקשות כמו בתחילה דיקלקל לאשתו:
אך ע"כ מזה ראי' דלענין שינוי השם בוודאי אין חשש כל שהחזיק עצמו כאן בשם זה שוב אין חשש כלל אף אם לא יהי' כן ששינה שמו וא"כ ע"ז לא הוי מקום לגמ' להקשות ואי משום שיתן הגט במקום אחר וכל שיש לו שם אחר במקום נתינה פסול הא ע"ז באמת הוי תקנות ר' גמליאל שיכתוב וכל שום שיש לו כפשיטת כל המפורשים כל אחד לפי דעתו ומש"ה הוי קו' הגמרא רק משום חשש דיגרש אשת חבירו וע"ז שפיר מתרץ בגמרא כל שהוחזק שלשים יום אין חוששין לו דבוודאי לא ישנה שלשים יום לעשות ערמה כזו דשמא יתודע כנ"ל ומבואר בפירוש מכאן ג"כ עוד להיפך מדברי הגט פשוט דלענין שינוי השם כל שהוחזק עצמו כאן בשם זה אין חשש עוד דוק ותשכח:
אחר כתבי הדברים האלו ראיתי בחתם סופר במהדו״ת בתשו' י"ז שמסופק אם מהני שינה שם עצמו דלמא דוקא ע"י חולי שנקרע גזר דינו והוי כקטן שנולד וכתב דאחד רוצה להביא ראי' מהך דכל שהחזיק בעיר ל' יום אין חוששין וכתב דמשם אין ראי' דשם הוי הפירוש דכל שהוחזק ל' יום אין חוששין דשינה שמו כלל אבל בשינה באמת אין ראי' יעו"ש:
ולדידי אין ספק כלל דהחזיק שמו מהני אף בלא חולי. כאשר הבאנו לעיל עכ"ז לא מלאנו לבי להחליט הדבר כיון דהחתם סופר מסופק בזה אך שראיתי בספר נודע בשערים בהלכות גיטין בדף צ"ז מביא ח' הגאון ר' חיים מלאזין על אודות איש אחד שהי' שמו שמעון בן דוב ובא למקום אחד והחזיק שמו מאיר בן יהודא כתב ע"ז וז"ל והנה במה ששינה המגרש שם עצמו לא דינא ולא דיינא דכיון שהוחזק כאן בשם מאיר והכתיבה והנתינה הי' במקום אחד היינו הך דירושלמי שהביאו כל הראשונים והתוס' בפרק השולח אבל אם הי' ביהודה וגירש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת והובא בש"ע בסי' י"ב להלכה פסוקה ונ"ד עדיפא דהא בנ"ד לא ידעו כלל שיש לו שם אחר וגם המורים הנ"ל לא נסתפקו מחמת שינוי שם עצמו אך במה ששינה שם אביו ע"ז יש לדון אם מהני חזקה לשם אביו ובדבר הזה אינו מפורש בש"ס ולא זכינו לראי' מכרעת כו' יעו"ש דבריו דעל ששינה שם עצמו אין ספק כלל אך הספק משום דשינה שם אביו דיש מחלוקת הפוסקים אי מהני שינה שם אביו ודעת קצת הפוסקים דדוקא לעצמו יכול להעלות שם אחר אבל לאביו אין יכול להעלות שם אחר כמבואר בסי' קכ"ט בס"ק כ' בב"ש:
והנה במשנה שם אביו כבר האריך בזה הגט פשוט כאשר הביא כבודו ונביא בקיצור דבריו בסי' קכ"ט בס"ק מ"ט הביא מחלוקת הפוסקים בזה ומסופק אף לדעת הרא"ש דפוסל בזה אם הוא ס"ל תצא או דמודה בדיעבד היכא דניסת לא תצא אך המהריב"ל פסק דתצא מזה ומזה והקשה על המהריב"ל איך החליט הדבר דתצא בהחזיק שם אביו בשינוי כיון דבעל העיטור פוסק דאף בשינה שם אביו ולא הוחזק ג"כ לא מיפסיל גיטא כיון דא"צ לכתוב שם אביו ולדינא סיים הגט פשוט דאין כח בדיינים לכוף אותו להוציא כיון די"א דלא תצא ויגלו לבעל דנחלקו הפוסקים בזה דאיכא דס"ל דתצא ואם בעל נפש הוא יחוש לעצמו ואם לא ירצה להוציאה וסומך על המכשירין. יראה לי דטוב הדבר שבעל הראשון יכתוב לה גט שני בשם אביו האמיתי ותשב תחת בעלה השני עכ"ד בס"ק מ"ט ובס"ק נ"ב הביא דברי הב"י דהיכא דנשאת לא יתן לה עוד גט כדי שלא תצא מזה ומזה ובנתקדשה בלבד יתן לה גט אחר וכתב עליו ותמיה לי אמאי לא אמרינן אפילו ניסת דהבעל הראשון יכתוב לה גט בשם אביו האמיתי ותשאר תחת בעלה הב' דהרי כתב הרמב"ם פ"י מה' גירושין דכל מקום שאמרנו בחבור שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים לבד ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה ואם א"א לכתוב אחר והי' הבעל ותיק וגירש מעצמו הרי זה משובח אם אין לה בנים עכ"ד וכונתו אף דהטור פסק בשינה שמו אף דלא הוי רק פסול דרבנן תצא כמבואר בדבריו בס"ק כ"ט ובס"ק י"ד מ"ז בכה"ג דנפסיק דלא תצטרך גט כלל טוב יותר ליתן גט ולא תצא:
ובזה הטיב אשר דיבר כבודו דאף לדברי הגט פשוט דאם בעל נפש יחוש הוא לעצמו היינו רק בדלית לי' בנים אבל בדאית לי' בנים אין לגרש כמו בשאר פסולי דרבנן כדאיתא בסי' ק"נ והוא מהרמב"ם כאשר הגט פשוט הביא בעצמו דברי הרמב"ם:
שבתי וראיתי עוד בספר נודע בשערים להגאון מלובלין ז"ל בסי' קכ"ט ס"י הביא תשובת הגאון מו"ה חיים זצ"ל מלאזין בשינה שם אביו והביא מתחילה ראי' דאף בשינה שם אביו מהני הוחזק דהא דתיקון ר"ג הזקן שיהי' כותב וכל שום שיש לו מפני תיקון העולם היינו מפני הרמאים שהי' משנים שמם מחמת איזה טעם ואי נימא דלשם אביו לא מהני חזקה עדיין לא נתקן העולם מפני הרמאים וגם בימי הש"ס הי' כותבים שם אביהם בגט עכ"ד ופירוש דבריו דלאחר תקנות ר"ג הי' כותבין לעיקר שם הזה שהוחזק כאן ושם שיש לו במקום אחר כתבו וכל שום וקשה דעל שם אביו לא מהני הוחזק ואין זה עיקר השם מה שנקרא כאן. והנה בחידושי הבאתי דלשיטת הפוסקים דתקנות ר"ג הי' שלא יכתוב שם הכתיבה לחוד ולא שם הנתינה לחוד שזה הוי שינוי השם אך לכתוב שם הנתינה ועל שם הכתיבה לכתוב דמתקרי וא"כ ע"כ דהב"ד ידעו האמת שיש לו שם במקום אחר וכיון שיודעים הב"ד שמו ושם אביו על שמו יכתבו לעיקר השם שנתחזק במקום נתינה ועל שם אביו יכתבו שם האמיתי מה שפי' לו במקומו אך נ"ל דראיות הגאון הנ"ל הוא לשיטת רש"י והוא שיטה ראשונה שהביאו התוס' דתקנות ר"ג הי' שלא יכתבו רק שמו שידוע כאן וחששו שלא יודע לנו כלל אם יש לו שס במקום אחר ותקנות ר"ג הוא שיכתבו השם שידוע כאן ולכלול בכל שום שמא יש לו שם אחר במקום אחר וע"ז שפיר ראיות הגאון הנ"ל דעדיין איכא חשש שמא שינה שם אביו דלא מהני מה שיכתוב השם שיש לו כאן ולכלול כל שום שכיון דהשם דכאן אינו שם כלל לענין שם אביו:
ובאמת מבואר ראי' זו בב"י בשם תשובת רש"י דזה לשון תשובת רש"י שהביא הב"י דגם לשם אביו מהני הוחזק והביא ראי' מתקנות ר"ג דכתב שם גבי יוסף בן שמואל דכשר מאחר שהוחזק שמו ושם אביו במדינה ומתקנות ר"ג נהגו לכתוב בגיטין פב"פ וכל שום וחניכי דאית לי' ולאבהתי' הגט כשר שלא הצרכו חכמים לחזור אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא ע"פ עצמו ומפני הרמאים שהי' משנים שמם תיקון ר"ג לכתוב כן וכו' יעו"ש דבריו דנראה מדבריו דזאת הי' תקנות ר"ג פן לא יודע שמו האמיתי שלא הוצרכו להחזיק שמו בעדים והחשש הוא שיש לו שם אחר ואנו אין יודעים וע"ז מביא ראי' דמתקנות ר"ג כיון שיכתוב פב"פ וכל שום שיש לו ולאבהתי' כשר ואין חוששין יותר וכמו דמהני הוחזקו לשמו כן מהני לשם אביו:
להלכה העלה הגאון הנ"ל כיון דיש לספק אף לדעת הרא"ש דמחמיר בהוחזק שם אביו אם הוא רק לכתחילה לתת גט אחר היכא שלא נשאת או אף בנשאת ליתן גט אחר ותשב תחת בעלה כשיטת הרמב"ם דכל שפיסולו מד"ס נותנין לה גט אחר והיא תחת בעלה וגם בכל עיקר זה המחלוקת אם מהני שינה בשם אביו לא הוי רק מד"ס שהוא משום לעז בעלמא ובד"ס הלך אחר המיקל והיינו דכל שיש לו שני שמות לא הוי הפסול רק מדרבנן לד"ה אם כתב רק שם אחד ואף דנימא דלשם אביו לא מהני הוחזק א"כ האי שם שיש לו כאן אינו שם כלל מ"מ שם אביו אם לא כתב כלל כשר וגם כאן קוראין אותו כן לא הוי הפסול רק מדרבנן חשש לעז ועוד אמרתי מסברא דנפשאי לשיטת הפוסקים הפירוש דלא אתחזיק בגיטין היינו היכא שלא נודע במקום הכתיבה אם יש לו שם אחר במקום הנתינ' וכותבין רק שם דמקום הכתיבה לחוד כשר אף דשם הנתינה הוא עיקר ואם נודע שם דמקום הנתינה כותבין אותו לעיקר ושם דמקום הכתיבה לטפל מכל מקום כיון דלא נודע לנו במקום הכתיבה אם יש לו עוד שם במקום הנתינה די בשם דמקום הכתיבה לבד וע"כ הפירוש דאף דעיקר השם במקו' הנתינה מ"מ כיון דכאן במקום הכתיבה לא נודע רק שם זה שפיר ניחא אם כותבין שם זה ונדע שזה הוא המגרש וא"כ אף בשם אביו הדין כן ניהו דשם אביו לא יוכל להחזיק מ"מ כיון שכאן לא נודע שם אחר לאביו נדע דזה הוא המגרש ואף שאין זה שמו דהא בל"ה גם מקום הנתינה הוא עיקר מ"מ אם לא נודע כאן משם דנתינה כשר ודי בשם דנתינה לחוד וע"כ אינו משום שזאת עיקר השם אך כיון שלא נודע לנו משם אחר בשעת כתיבה די בזה וא"כ ה"ה בשם אביו אף שאין זה שמו ואח"כ שבתי וראיתי בדברי הגאון מלאוין שכתב כעין סברא זו בסגנון אחר:
והנה כבר הבאתי דברי הגט פשוט דכתב על תשובת הרא"ם כיון דהחכמים חלקו עליו דבמקום עיגון תנשא לכתחילה מכ"ש דאם נשאת לא תצא וכתב דאפשר דאף הרא"ם גופי' לא חלק על החכמים אך מה שהתירו אותה לכתחילה אבל בשנאת לא תצא ואפשר דבנשאת היא אף שלא במקום עיגון לשיטת הב"י דאם יתן לה גט יצטרך בעלה לגרשה יש להקל יותר מקולא דמקום עיגון להתירה לכתחילה אך דעת הגט פשוט דהגט הזה לא יפסיד מאומה ולא תצטרך לצאת:
והנה כל זה היכא דודאי שינה שמו אבל בנדון דידן ששלחו הב"ד להמנין להודע איך שקוראים אותו לתורה ואמרו משה צבי בן נטע ועתה אין עדים להיפך והוא בעצמו בוודאי אינו נאמן לומר עתה שיש לאביו שם אחר וכאשר הביא הגאון מו"ה ר' זלמן מרגליות בתשובה וגוף תשובתו אין אתי כעת אך כן הביא בספרו טוב גיטין בליקוטי שמות ס"כ דכיון שכבר הוחזק אינו נאמן לשנות אף דהגאון בנודע בשערים בתשו' כ"ח סי' י"ד חלק עליו מ"מ לפסול הגט נראה לי דמודה דאינו נאמן (אך התם מיירי אם נאמן לומר מתחילה ששמו אינו כן יעו"ש) וכאשר הביא הגאון הנ"ל בסי' קכ"ט לענין דברי הבית שמואל דע"א נאמן לומר ששינה שמו והקשה בתורת גיטין איך ע"א נאמן להוציא אשה מחזקת היתר ותירץ הגאון הנ"ל דמיירי כשהוא בעצמו החזיק עצמו בשם זה ועתה מערער ואם יש לו עוד ע"א נאמן יעו"ש אלמא דערעור שלו לבד יודה הגאון הנ"ל דלא מהני ואח"כ בסי' ט"ו כתב דאמנם מדברי הרב המגיד שפיר יש ראי' דאינו נאמן נגד החזקה ודחה הגאון הנ"ל גם ראי' זו דמאי שאומר שהי' לו מתחילה שם אחד אינו נגד החזקה כלל דבאמת עיקר שמו הוא מה שיש לו עתה כיון שהוחזק עצמו בשם זה ומה שאומר שהי' לו מתחילה שם אחר אינו נגד החזקה שהוחזק עתה בשם זה דבאמת עתה יש לו שם זה ושפיר נאמן לומר שזה הוא האיש שהי' לו מתחילה שם אחר וזאת הי' אשתו אף שאשתו יודעת שבעלה הי' לו שם אחר הוא נאמן לומר שמתחילה הי' לו שם אחר ואין זה נגד החזקה שעתה שמו אינו כן דהא אף אם מתחילה הי' לו שם אחר ג"כ. עתה שמו הוא כמו שנקרא עתה דהא באמת בשם שהוא מוחזק עתה הוא שמו באמת יעו"ש עכ"ד וא"כ לענין זה שאומר זה ששמו ושם אביו אינו כמו שהחזיק מותרת ממ"נ אם נימא דגם לשם אביו מהני החזיק כדעת הפוסקים האומרים כן אין כאן חשש ואם נימא דלשם אביו לא מהני החזיק ואינו יכול לשנות שם אביו שוב אינו נאמן לומר ששם אביו אינו כמו שהוחזק עתה דשוב הוי נגד החזקה דאם נימא דמתחילה לא הי' לו שם זה א"כ עתה ג"כ לא נשתנה שמו ושוב הוי נגד החזקה שהוחזק בשם זה:
אך בלא זה ברור בנ"ד דאינו נאמן בעצמו להוציא ערעור ומה שאשתו אומרת ששמעה מאנשים האומרים כן בוודאי אינה נאמנת דגם על דברי בית שמואל דכתב בשם מהר"א דע"א נאמן על שינוי שם אביו והגט פסול כמבואר בדבריו בסי' קכ"ט סק"כ גם על זה הקשו המפורשים דהא אין ע"א נאמן להוציא מחזקת היתר ובתורת גיטין הירץ דמיירי קודם נתינת הגט דאין זה דבר שבערוה יעו"ש דלאחר נתינת הגט אין עד אחד נאמן ומכ"ש כאן שהיא אשה והיא רק אומרת בשם אנשים אחרים דודאי אין ממש בדברי' לפסול הגט וגם היא אינה נאמנת לאסור א"ע על בעלה כיון דמשועבדת לו וגם כאשר בארנו בל"ה אף בהחזיק שם אביו לא תצא ומה שמסופק כבודו מה שהבליעל אומר שגם מתחילה החזיק שם אביו בשם נחום ולא נטע בוודאי אין ממש בדבריו ודבריו אין בהם ממש נגד המעשה ב"ד שנעשה מאז וע"פ עדות שמשי הקהל שהעידו אז בבירור וגם עתה אומרים כן ששאלו אנשי המנין ואמרו כי נקרא לתורה בשם בן נטע ובוודאי גם הוא אמר כן אז לפני הבית דין והעדים ע"כ נראה לפענ"ד דאין זה נכנס כלל בגדר שינה שם אביו דאין להאמין לו כלל מהשינוי וכן אשתו מה שאומרת ששמעה מאנשים אינה נאמנת וגם זאת לא שייך לומר דאפשר לחקור במקום מולדתו שם אביו דעדות בצד אסתן ותאסר כדאיתא בקידושין ומכ"ש בנדון דידן שאף אם יתברר שיש לו שם אחר ג"כ הדין דלא תצא וסמכינן על דעת הפוסקים דגם בשם אביו מהני החזיק:
ויעו"ש בטוב גיטין בלקוטי שמות סי' כ"ח הנ"ל באחד שבא והחזיק שמו מכמה שנים משה בן אברהם ואחר הגט העביר קול כי שם אביו לא כן. וא"א לברור שהוא מקום רחוק האשה מותרת וכתב שם בביאורים ס"ק י"ח דאף שבעל אומר שיוכל לברר הדבר במקומו אין משגיחין בו דעדות בצד אסתן ותאסר וסיים שם דהאשה מותרת להנשא בגט זה רק אם רוצה ליתן גט אחר בלא טענות דמים טוב לעשות כן וראיתי אח"כ בשו"ת ב"א בסי' צ"ה האריך בזה:
(ואני מסופק בנ"ד שיש ולד אם טוב לעשות כן אף דמבואר בסי' ק"נ דבנתינת הגט אין פגם לולד מ"מ במקום שאינו צריך כלל בוודאי אין ליתן היכא שיש ולד):
ואם נתברר הדבר שאמת כדבריו דשינה שם אביו פסק ג"כ בטוב גיטין דאם נשאת לא תצא סיומא דהך מלתא לענין להוציאה מבעלה אין שום נדנוד ספק כאשר פסק הגט פשוט והגאון מו"ה חיים מלאזין והרב הגאון מלובלין הביא דבריו וכן פסק בטוב גיטין הגאון מו"ה ר"ז מרגליות וכן פסק הגאון מליסא בתורת גיטין אך לענין ליתן לה גט אם מרוצה הבליעל בלא דמים על דעתי אינו נחוץ וכבוד תורתו יעשה כטוב בעיניו עוד כתב שם בטוב גיטין דניהו דאין הבעל נאמן נגד האשה לאוסרה לאמר ששינה שמו מ"מ לגבי עצמו נאמן ושויא אנפשי' חתיכא דאיסורא ואסור באחרת כ"ז שלא מגרש אותה מחדש אך מעצמי אמרתי דכיון שנשאת אשתו לא שייך זה כמבואר בסי' קי"ט ברמ"א דגירש את אשתו בע"כ ונשאת שוב אין לקרות אותו עבריין וראיתי אח"כ בטוב גיטין שכתב ג"כ כן: