אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כז

סימן כו

אל כבוד הרב הגאון הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישא רכב ישראל ופרשיו הרב מו"ה שלמה נ"י אבדק"ק ראדאמסק יע"א.

ענות צדקו תרהיבני לשאול חוות דעתי:

על דבר השאלה אשה אחת מנשי עיר חמעלניק יושבת שכולה וגלמודה אשר בעלה הי' שוקד מתחילה על דלתי התורה ובין מופלגי בהמ"ד נחשב וזה ערך ארבעה וחמש שנים הלך בשגעון רח"ל והי' נראה בו סימני שוטה המבוארים בגמרא. לן בחורבות וכו' ומאבד וכו' והלך שפי בלילה. נוסף לזה חילל שבת ולא בירך על שום דבר ולא התפלל וזה כחמשה רבעי שנה הוקל חוליו מעליו ומתנהג במצוות להתפלל ולברך ברכות הנהנין ולכבד את השבת ולא נראה עוד ממנו שום שמץ דבר מכל מעשה שטות הנ"ל רק עוד חליו ניכר כי אינו מעורב בין הבריות כמקדם וכששואלין אותו משיב כהוגן ולפעמים אינו משיב תיכף. יען כי מחשבות לבו נאחזים בסבך הגבהות והגאות התקועה בלבו. ועשתונותיו תמיד סובבים שהוא מופלג כאחד הגאונים. והגאות הזאת נשארה לו כי יתברך בלבבו לאמור שיש לו ידיעה בכל הש"ס והפוסקים ולחדש חידושי תורה כאחד הגדולים. אולם כשהוא משיב משיב על כל דבר בדעה צלולה ובשנה העברה א' שמות בא לכאן אל חמיו ובקש שיעשה שלום בינו לאשתו ובראותו כי לא תאבה האשה לשמוע בא אל הרב המ"ץ פה וביקש מאתו להכניס את עצמו בזה והמ״ץ דיבר אתו ארוכות וקצרות בערך ג' שעות ובחנו אם דעתו צלולה ובמעמד הזה הי' איזה לומדי תורה מפה ודברו ג"כ עמו וראו שדעתו צלולה אז שלח המ"ץ לקרוא לה להאשה ודיבר בעלה עמה ושאל אותה חשבון המעות הנשאר בידה מאז נפל בהשגעון וגם חשבון הסחורות דרוש דרש מאתה והי' כקולע השערה בסכום המעות והסחורה כמה שהשאיר אז ובקש מאתה לשכור דירה שלא תדור בבית אבי' באמרו כי חוליו בא מחמת הדירה שם כי לא הי' לו מנוחה כראוי והשיבה לו אשר אם תם הכסף בהוצאות חליו עד כי אין כל מאומה בידה איך יוכלו לשבת יחדיו ולמצוא טרף לביתם ע"כ טוב טוב שיתפרדו בג"פ השיב בעלה אני לא לרחק באתי אך לקרב. מעולם לא הי' בדעתי לרחק אולם אנכי רואה שאינך רוצית לשכור דירה אחרת ולעזוב בית אביך ואמך ורצונך להפרד מעלי שבתי בדעתי לגרשך אך בהשיבך לי מעותי ודברו עוד אתו לומדי תורה כחצי שעה ושמעו שדבריו טובים ונכוחים כאיש מיושב. ושום עניני שטות לא ראו בו רק התפארות הנשמע ממנו ושלחו אח"כ מחמעלניק אחרי הרב הג' אבדק"ק סטאשעוו גם דיין משם והמה ראו ג"כ את האיש ואת שיחו כי צלול בדעתו ומבין עניני הגט ורוצה בטוב לגרש בג"פ אולם לאשר עודנו נשאר ניכר חליו בקרבו אשר הוא התפאר בנפשו שהוא כאחד מהגאונים ובלילה שלפני הגט נשמע ממנו שהתברך בלבבו לאמר שיש לו הופעת רוה"ק וגלוי אליהו. הסכימו ליתן הגט על אופן שיבוא הדבר לפני גדולי הדור והמה ישפטו בדעתם על הגט הזה ואח"כ כשנתנו הגט הי' הכל שפוי בדעתו וצלול כאחד הפקחים ואף בעניני הגט ודיניו ידע הכל באר היטב ושאל והשיב לכל הדברים הנצרכים ע"פ דין ולא נראה ולא נשמע ממנו שום שמץ דבר בשטות כלל זה תורף השאלה ויותר מבואר בארוכה בכתבים הרצופים פה:

והנה כבר הי' ענין כזה בדורות שלפנינו בימי הגאון נו"ב במעשה שהי' בקליף כפי ספר אור הישר הנדפס בו תשובות כמה גאונים להתיר נדון כעין זה ועיקר הדבר תלוי בפלוגתא הרמב"ם עם הרב רבינו אביגדור. ושורש הדברים מחגיגה דף ג' ע"ב:

ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו אתמר רב הונא אמר עד שיהי' כולן בב"א ר' יוחנן אמר אפילו באחת מהן היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי ואי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא. לעולם דקעביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אומר כדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדרפוס אחידי' והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוי כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל. אמר רב פפא אי שמיעא לי' לרב הונא הא דתניא איזהו שוטה המאבד כל מה שנותנין לו הוה הדר בי'. אבעיא להו כי הוה הדר בי' ממקרע כסותו הוא דהוה הדר בי' דדמיא להא או דילמא מכולהו הוה הדר תיקו:

והנה מפשטות לישנא דגמרא נראה דרק באלו דברים הוי שוטה ולא בשטותים אחרים וכן הוא דעת רבינו אביגדור בהר"ר אלי' הכהן ורבינו שמחה משפירא הובאו דבריהם בב"י בסי' קי"ט וקכ"א הנ"ל:

אמנם ברמב"ם ז"ל בהלכות עדות פ' ט' הלכה ט' כ' וז"ל השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצוות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב ע"כ:

והנה לכאורה דברי הרמב"ם טעמא בעי מאחר שלא הוזכר בגמרא רק אלו מנ"ל לחדש מדעתו ולומר דמאי שתפסו בגמרא הלן בבה"ק והיוצא יחידי בלילה הוא רק לדוגמא וה"ה שאר דברים ומדוע הוזכר בברייתא אלו שלשה דווקא ואם הכוונה הי' רק להציג הדוגמא הי' די באחד או בשנים ואמאי הזכירו בברייתא שלשה לדוגמא. וגם עוד פלאי יותר דזה ניחא לר' יוחנן דאמר דדי באחד מהם אבל לרב הונא דאמר עד שיהי' כולם כל השלשה בו ובמאבד מה שנותנין לו הי' די באחת וכן במקרע כסותו כדאיתא בגמרא אם נימא דמזה לבד ממקרע כסותו הדר בי' ולא מאחריני אם נימא דאלו הוי רק לדוגמא א"כ מה נעשה אם יהי' שוטה בדברים אחרים שאינם מאלו שהוזכרו ממאי נדע מי הוא מאיזה סוג שיצטרך שני דברים ביחד ומי הוא מאיזה סוג שיהי' די באחד כאשר תמה בזה החתם סופר בסי' וכן הקשו בתשו' הגאונים באור הישר וגם תמה הגאון בשאגת ארי' המובא באור הישר דדברי הטור והש"ע סותרים זה את זה דביו"ד הלכות שחיטה פסק דלא הוי שוטה רק באלו הדברים השנוים בברייתא ובח"מ סי' ל"ה פסק כהרמב"ם דכל שנשתטה בדבר אחד הרי שוטה לכל הדברים:

אך לפענ"ד הקל' והקלוש' נכוני' דברי הרמב"ם מאוד ומבוארי' בפי' בגמ' והנה מאי דקאמר בגמ' מאי דמקשי אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי צריך להבין מאי הוא הפירוש אם הפירוש דאנו רואין שעושה דרך שטות ולא לסיבה אחרת מאי מתרץ לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור שתשרה עליו רוח טומאה והיוצא יחידי בלילה אימור גנדרפוס אחזי' והמקרע כסותו אימור בעל מחשבות הוא הרי הכא מיירי שאנו רואין שעשה דרך שטות ואיך נוכל לתלות בסיבה אחרת כיון שראינו שעשה דרך שטות:

וע"כ צ"ל דהפירוש הוא דעשה דרך שטות היינו שלא ראינו שום סיבה למה עושה זאת ולעינינו נראה שהוא דרך שטות כיון שאין במה לתלות ומאי דהגמרא קאמר אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי היינו שראינו שלא עשה דרך שטות רק לאיזה סיבה ידועה ומש"ה מתרץ שפיר בגמרא לעולם דקא עביד להו דרך שטות אעפ"כ אימור היינו אף דאנחנו לא ראינו שום סיבה לעשיות אלו ונראה לעינינו שהוא דרך שטות אעפ"כ יוכל להיות שיש בזה איזה סיבה שתשרה עליו רוח טומאה וכו':

וכן ראיתי אח"כ בתבואות שור בס"א ס"ק מ"ז על מאי שמבואר שם בשמלה חדשה דשוטה היינו שיוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו או לן בבה"ק ודוקא שעשה אחד מאלה דרך שטות כתב ע"ז בתבואות שור וז"ל פי' שנודע בבירור שאין סיבה לעשי' זו כ"א מחמת שטותו ואפילו איכא למתלי במלתא דלא שכיחא לא תלינן כן משמע בגמרא דלא תלינן בגנדרפוס והלן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח הטומאה עכ"ד. הרי מפורש כהדברים אשר כתבנו:

ובזה פליגי ר' יוחנן ורב הונא דרב הונא חייש אף לסיבה דלא שכיחא ומש"ה צריך דוקא שיתחזק באלו השלשה דאז לא חיישינן לסיבה עוד ור' יוחנן סובר דלא חיישינן לסיבה דלא שכיחא כמו אלו ומש"ה די באחת:

אבל עכ"פ מוכח מכאן דאם נדע בבירור שהוא שוטה לדבר אחד הוי כשיטה לכל ולא אמרינן שלדבר זה הוא שוטה ולא לאחר דאל"כ אף אם לא נתלה בשום סיבה ונחזיק שהוא שוטה בדבר זה לא נחזיקנו עוד לשוטה בדברים אחרים ואמאי לר"י בדבר אחד אנו מחזיקין אותו לשוטה:

ולא עוד אלא אף רב הונא מודה דבשוטה לדבר אחד הוי שוטה לכל אך מש"ה צריך כאן שלשה משום דחיישינן לכל אחד לסיבה אחרת אבל אי הוה ברור לן דעושה מחמת שטות לא לסיבה אחרת הי' מוחזק באחת לשוטה לכל הדברים דהגמרא מחזיק זאת לבירור להקשות לרב הונא אי דעביד דרך שטות אפילו בחדא נמי קודם שהגמרא ידע לתרץ דחיישינן בכל אחד לסיבות ולא תירצו בגמרא בפשיטות דטעמא דרב הונא דשוטה בדבר אחד אינו שוטה לכל הדברים ומש"ה צריך שלשה כקושית התוס' אלא ע"כ דזאת הי' ברור להגמרא דשוטה לדבר אחד הוי שוט' לכל הדברי' ואינו דומה לשור חמור גמל אך כיון דהוי שוטה לדבר אחד הוי שוטה לכל וא"כ אם נדע בבירור שהוא שוטה בדבר אחד יהי' באיזה דבר שיהי' אך שיתברר לו שבדבר זה הוא שוטה מוכח בפירוש בגמרא דידן שהוא שוטה לכל ולא אמרינן שרק לדבר זה הוא שוטה ולא לשאר דברים ואינו צריך לזה שום חזקה לומר שיתחזק בשלשה דברים כדי שיוחזק שוטה לכל הדברים אך כיון שהוא שוטה בבירור לדבר אחד אנו מחזיקין אותו לשוטה לכל הדברים כדאיתא בתוס' בד"ה דרך שטות דכתבו ח"ל וכ"ת דלא הי' מועד לשטות רק רק לאותו דבר ובעינן תלתא כדי להחזיקו לשוטה לכל מילי כמו נגח שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל דהכא לא דמי דהכא כיון שהוא שוטה באחת בוודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר יעו"ש (והוא כאשר פי' בת"ש הבאתי לעיל בתשו' לגארי בסי' כ"ו דשלש פעמים הוא רק במקרה שנקרה לחוש שיקרה עוד הפעם צריך ג' פעמים אבל מה שלקה הגוף בחולי א"צ לזה ג' פעמים אך לענין שצריך שיהי' שוטה בג' דברים שפיר מדמי לה הגמרא לשור חמור גמל):

והנה בתשו' הנו"ב הנדפסת בספר אור הישר כ' וז"ל ואף שמבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ה ס"ח שאם נמצא דעתו של אדם משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים הוא נחשב (דברים אלו המה דברי הרמב"ם) הנה זהו בדעתו משובשת תמיד בדבר אחד לגמרי דהיינו שבדבר הזה אינו יודע דבר והיפוכו ואומר בזה הן ולאו ואינו מרגיש הפרש בין הן ללאו ועיין בכה"ג שכתב בפירוש שדוקא שאינו מרגיש ח"ל הכה"ג בהגהה לטור אות א' אבל מי שמכיר הדברים שסותרים אלו את אלו על הן הן ועל לאו לאו אלא שיש בו טפשות בדברים שלבו חפץ כמו פתן חרש יאטם אזנו והוא מכלל הטפשים עקשי לב אינו בכלל הפתאים שהזכיר הרמב"ם עכ"ל ואם אינו בכלל פתי ק"ו שהוא אינו בכלל שוטה יעו"ש דברי הנו"ב וכן ראיתי למהרי"ט בסי' ט"ז וז"ל ומה שכתב הרמב"ם בפ"ט מהל' עדות הפתיים ביותר שאין מכירים דברים שסותרים זא"ז ולא יבינו ענין הדברים כדרך שמכירים שאר עמי הארץ וכו' הרי אלו בכלל השוטים וכן הביא העיטור בשם הרי"ף ז"ל בתשו' הנה זה אע"פ שאפשר שלא יבין עניני הדברים כשאר העם מ"מ מכיר הוא הדברים שסותרים זא"ז על הן הן ועל לאו לאו אלא שיש בו טפשות בדברים שלבו חפץ כמו פתן חרש יאטם אזנו והוא מכלל הטפשים עקשי לב לא מפני זה יהי' בכלל הפתאים שהזכיר הרמב"ם ז"ל עכ"ל מהרי"ט והוא ממש כדברי הכה"ג. וא"כ אם הרמב"ם מיירי שדעתו משובשת בדבר מהדברים היינו שבדבר הזה אינו יודע דבר והיפוכו ואומר בזה הן ולאו ואינו מרגיש הפרש בין הן ללאו עד שנדע בבירור שבדבר זה הוא שוטה ומשובש ואין לתרץ דבריו ולומר שבדבר זה הוא שפוי בדעתו. וא"כ זה שפיר מוכח מגמרא הנ"ל דבכה"ג הוי שוטה לכל דבר דכיון דמשובש בדבר אחד והוי שוטה לדבר זה הוי כשוטה לכל דבר:

וכי בעינן הנהו תלתא דוקא היינו שבאלו השלשה כיון שעושה מעשים אלו מתוך מעשה זו בלבד נודע לנו שהוא שוטה אף שאינו נראה בבירור שטות בענין זה רק כיון שעושה מעשה כמו בלא סיבה לזה ע"י זה הוי שוטה וכעין זה לא נמצא מעשים אחרים אשר מתוך מעשים אלו יודע לנו שהוא שוטה שהמעשה גופו יוכיח שהוא שוטה זה לא נודע רק מאלו השלשה:

אבל הרמב"ם מיירי שנודע לנו בבירור שהוא משובש בדבר אחד כמו שנדע בבירור שהוא משובש בדבר הזה ואומר בזה הן ולאו וכיון שיבוא לדבר הזה ראינו שהוא שוטה בדבר הזה שפיר מוכח מהגמרא הנ"ל דהוי שוטה לכל דבר ויצדקו מאוד דברי הרמב"ם:

ויעו"ש באור הישר ת' שני מאת הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט ז"ל שדקדק מלשון הרמב"ם ממאי דכתב ולא שוטה שזורק אבנים וכו' אלא כל מי שנטרפה דעתו והיתה משובשת בדבר מהדברים דדקדק למה כתב כפל לשון שנטרפה דעתו והיתה משובשת בדבר מהדברים ולא די שיאמר שהי' משובש בדבר מהדברים אלא ודאי דעת הרמב"ם ז"ל דבעינן שנדע בוודאי נטרפה דעתו ובשביל זה דעתו משובשת תמיד וכתב שהוכיח כן מלשון הגמרא דקאמר דוקא דעביד דרך שטות ולדידן מלשון זה לא משמע כן אך הרמב"ם שפיר מיירי דהי' בוודאי על ידי טירוף דעת כנ"ל דהוא בוודאי שוטה לדבר אחד ולפי זה אפשר למעט המחלוקת בישראל ואין שום פלוגתא:

דאף הרמב"ם יכול להיות שמודה שאף שעשה מעשה זרה מ"מ אם אינן יודעים שמשובש בזה והוי שוטה לדבר זה לא אקרי עדיין שוטה בשביל מעשה זרה שמא עקשות יש בו בדבר זה וטפשות בדברים שלבו חפץ וכמו פתן חרש יאטם אזנו ואם תכתוש אויל במכתשת לא תסור אולתו ממנו ועפ"ז אינו בגדר שוטה וכדברי הכה"ג הנ"ל:

וללמוד ממעשה זר שהוא שוטה לא נוכל לדעת באמת רק באלו הדברים השנוים בברייתא:

אך עדיין יקשה על הרמב"ם מדוע לא מנה הך דברי' השנוים בברייתא דאלו דברים בעשותן בלבד הוא שוטה כיון שעשה אותן בלי סיבה מוכרחת אף שאין לו ראי' אחרת וגם הגאון בנו"ב שרצה לתרץ דברי הרמב"ם לחלק בין עדות לשאר דברים לא מצא ג"כ תירץ מדוע לא הביא הרמב"ם לענין שאר דברים דבאלו דברים נקרא שוטה:

אך עכ"פ דברי הטור לא יקשה עלינו ממה שפסק בח"מ סי' ל"ה שהעתיק דברי הרמב"ם וביו"ד בס"א לענין שחיטה דקי"ל שחיטת שוטה פסולה כתבו לסי' שוטה הנהו דפ"ג דחגיגה ומפשט דבריהם משמע דבהנהו דוקא תלי' יעו"ש בתשו' הגאון בעל ש"א הובא בס' אור ישר תמה מאוד על זה:

ולפי הנ"ל אין כאן תמיהא ואין הדברים סותרי' דבמעשה לחוד שיהי' מורה על שטותו לא הוי רק אלו הג' הנזכרים בברייתא וע"ז מורה לשון הטור בסי' ל"ה דכתב וז"ל שוטה פסול להעיד וזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבה"ק והקורע כסותו והמאבד מה שנותנים לו ובאחד מאלה שעשה דרך שטות נקרא שוטה והרמב"ם כתב ולא שוטה שהולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצא דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברי' אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר הדברים הרי זה פסול ובכלל שוטה יחשב יעו"ש נראה גם כן מלשונו שאין מחלוקת בינו לדעה הראשונה ומש"ה אין פסקי הטור והש"ע סותרי' ומה שחסר כאן גילה כאן בהלכות עדות גילה לן דשוטה בדבר אחד היינו שידוע לנו שהוא שוטה בדבר זה הוי שוטה לכל וביו"ד גילה לן דאלו שלשה וארבעה כשעושה אותם בלא סיבה נדע דהוי שוטה לדבר זה וממילא דהוי שוטה לכל אע"ג דבב"י באה"ע סי' קכ"א הביא שהרמב"ם מחולק עם רבינו שמחה ודעתו דאלו דברים לאו דוקא מ"מ בחבורו בש"ע אפשר דעתו דאין ראי' דהרמב"ם פליג רק דמיירי היכא דידוע לן שהוא שוטה בדבר אחד:

הכלל היוצא לנו מדברים האלה דאף לשיטת הרמב"ם אין ראי' דבמעשה שטות אחרת חוץ מאלו השנוים בברייתא הוי שוטה רק כשידוע לנו בבירור דהוי שוטה בדבר זה כגון שבהגיעו לדבר הזה מטורף דעתו לגמרי ואינו יודע בין לאו להן הא לאו הכי אף שעושה מעשה שטות שמא טפשות יש בו בדבר הזה ואף שתמיד הוא בטפשות זה יוכל להיות מהעקשים הטפשים אשר בלתי אפשר להסיר אולתו ממנו ועכ"ז אינו שוטה ומכל שכן מי שאינו עושה מעשה שטות רק מחשב בלבו מחשבת שטות ומתפאר בעצמו בדברי הבל ורעות רוח ובשאר כל דבריו יכלכל דבריו במפט שזהו בוודאי אינו נחשב לשוטה כאשר חילק בזה בתשו' הגאון נו"ב בתשו' המובאה באור הישר בין שעשה מעשה או לא:

והנה עוד מביא באור הישר תשו' הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט אחר שהביא דברי הרמב"ם כתב וכן הוא דעת מהרי"ו בתשובותיו סי' נ"ב הובא גם בד"מ ס"ד וז"ל שם ועוד נסתפק לי אי מקרי חלומה בכה"ג אע"פ שהשיבה כהוגן מה בכך כן דרך השוטים שלפעמים משיבים נכונה ומ"מ שוטים הם דוודאי הא דפליגי ר"י ור"ה וכו' היינו אע"פ שלא ראינו בו שטות אלא מקרע כסותו כו' דאטו אם אינו מקרע כסותו כו' ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה וכו' עכ"ל יעו"ש:

ומזה הוכיח הגאון הנ"ל דגם דעת מהרי"ו דלאו דווקא בהנך דברים השנוים בברייתא אך גם בשאר דברי' מקרי שוטה דהרי כתב דאטו אם אינו מקרע כסותו ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה:

ולדעתי נפלא מה זה תמי' שתמה עכ"פ מהרי"ו הנ"ל שאי אפשר לומר כן כלל דאם אינו מקרע כסותו ובשאר דברים הוא עושה שטות דלא יקרא שוטה:

הרי דעת הרבה גאונים כן דלא מקרי שוטה רק באלו הדברים השנוים במשנה ועכ"פ אינו תמי' שבלתי אפשר לומר כן כלל ובאיזה דברים ידבר המהרי"ו אשר יהי' פשטות יותר עוד מאלו השנוים במשנה שהרי עליהם כתב שאתמהה לומר שלא יהי' שוטה בזה אף אם לא יקרע כסותו והרי גם מקרע כסותו הוצרך לשנות במשנה ואל"ה לא הוי ידעינן ובשאר דברים שאינן שנוין במשנה הוי פשיטות כ"כ עד שאי אפשר לומר כלל שלא יחשב לשוטה בהם:

אך גם שם אפשר לומר הדברים אשר דברנו דמהרי"ו מיירי בדברים שנדע בוודאי שהוא שוטה בהם ודעתו מטורפת בהם לגמרי וניכר ממנו שהוא שוטה ודאי בהם אף שאינו מקרע כסותו בוודאי הוי שוטה כיון שאנו יודעין שבכל דבריו הוא שוטה גמור:

עוד אפשר לפרש דברי מהרי"ו הנ"ל דהנה בגמרא כאן קאמר איזהו שוטה היינו שיעשה מעשה שטות אחד ויתחזק לכל הדברים בשוטה אף לדברים שלא ראינו בו שטות וממעשה שטות שראינו נתחזק לשוטה בכל הדברים שבעולם ודינו כשוטה לכל דבר אבל בוודאי בכל דבר שראינו שבדבר זה אין בו דעה צלולה ודעתו מטורפת באותו דבר בוודאי הוי שוטה לדבר זה כיון שראינו שאין לו דעה צלולה בזה:

עוד אפשר לפרש דברי מהרי"ו הנ"ל דפלוגתא בגמרא הוא רק בשביל שאנו רואין שבדברים אחרים הוא כפיקח ויודע מה להשיב ויש לו דעת ועכ"ז אמרינן כיון שיש בו אלו הדברים השנוים בברייתא דינו כשוטה אבל אם אין אנו רואין בו שום דעת בשום והוא כשוטה לכל דבריו אף אם אינו מקרע כסותו בוודאי חשיב שוטה ואף אם אינו עושה כל הדברים השנוים בברייתא כיון שעכ"פ דעת לא נראה בו בשום דבר אף שאיזה עניני שוטה אינו עושה אטו שוטה מחויב לעשות כל עניני שטות שבעולם ופלוגתא דגמ' הוא רק באדם שראינו בו בשאר דברים שפוי ודעת מיושב' ומהרי"ו מיירי היכא דבשום מעשה אינו נראה בו ישוב הדעת אך בכל דרכיו עושה שטות דזה הוא בוודאי שוטה גמור אבל היכא שראינו בו בשאר דברים דעה מיושבת ושואל ומשיב כענין וכהוגן אך בדברים אחדים עושה מעשה זר לא נשמע כלל דעת מהרי"ו בזה ואפשר דמודה דרק בהני דברים המבוארים בברייתא הוי שוטה:

נחזור להנ"ל דאפשר לומר דאף הרמב"ם לא מיירי אלא היכא שראינו בו בדבר אחד בבירור שבזה מטורפת דעתו ואין לו שום דעה מיושבת בזה וכשנבוא לענין זה אינו יודע להבחין כלל בדבריו מהן ללאו והוא משוגע ממש אז אמרינן דשוטה לדבר אחד הוי שוטה לכל אף שבשאר דברים הוא משיב בדעת וכן הוא אפשר לפרש פסק הש"ע והטור בסי' ל"ה:

אבל אם עושה מעשה שנאמר שכיון שעושה מעשה זו שוטה הוא זה אינו מבואר כלל מפסק הפוסקים הנ"ל ואפשר דווקא במעשים המבוארים בגמרא:

וא"כ בנ"ד שלא עשה מעשה ג"כ של שטות אח"כ אך מה שיש לו גובה וגאון בלבו דמתרמי כמה אנשי' כאלה בהתפארות וטפשות והוא בכלל הטפשים הגאים ומה שאומר שיש לו רוה"ק וגילוי אליהו הוא רק לגאותו ולגדנותו עדיין אין זה מבורר אף לשיטת הרמב"ם והש"ע אם נחשב לשוטה ע"י זה ומספק בוודאי אנו לא נעשה אותו כשוטה עד שנדע דבר ברור שבזה הוא שוטה ומש"ה שנוים בברייתא רק הנהו דברים שבאלו נדע בברור ואין לתלות רק באמתלא רחוקה שבזה לא תלינן ודברים כאלה אינו עושה רק שוטה ממש אבל דבר שאפשר לתלות בטפשות ועקשות לא נחשב בזה לשוטה כיון שבשאר דברים אנו רואין אותו שואל ומשיב כענין ויש לו דעה צלולה בשאר ענינים:

אך עכ"ז עדיין יש לספק בנדון דידן דכבר הי' האיש הזה בחזקת שוטה וכבר הי' שוטה גמור ואפשר לומר דאין להוציאו מחזקת שוטה עד שיתברר לנו בבירור שהוא כפקח גמור:

ע"ז כבר הביאו הרבנים הג' באור הישר דברי הרשב"א הובאו ביתה יוסף באה"ע סי' קנ"א דכתב ומסתברא דאפילו חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי הוא כפקח וסתמא דמלתא דקא אמרי כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו לא בבדיקה כמו שבודקין כשנשתתק אלא כשהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו מקרע כסותו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שנותנין לו שהמה סימני שוטה כדאיתא בירושלמי דגיטין ובתרומות אע"פ שהוא תשש ועדיין סימני חליו נכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק בחליו אפ"ה בשעת חלימותו הרי הוא כפקח לשעתו יעו"ש בנדון הרשב"א. והוא ק"ו לנדון דידן דהוא מיירי דהי' שוטה גמור ועתיד לחזור לשטותו והוא תמיד עתים שוטה ועתים חלים ובשעת חלימתו עדיין ניכר סימני החולי בו ואעפ"כ אמרינן כשהוא חלים שהוא מדבר בענינו ואין בו סימני שוטה המבוארים בגמרא אע"פ שעדיין סימני חליו נכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי מ"מ כיון שבזה הסימן אינו מוחזק בשוטה דינו כבריא ולא מחזיקינן לי' משעת שטותו לחלימותו כיון שעכשיו נשתנה הרבה מבתחילה. מכ"ש בנ"ד שנתרפא הרבה ממה שהי' בתחילה ואינו עתיד לחזור לשטותו ואין לנו לומר שהוא עתים שוטה עתים חלים אך אמרינן שנתרפא מחליו אף שעדיין לא נתרפא לגמרי ועדיין ניכר בו קצת סימני חליו. כיון שלפי המעמד שהוא עכשיו אינו מוחזק בשוטה אין אנו מחזיקין אותו לשוטה בשביל שהי' תחלה שוטה כיון שעכשיו ראינו שנשתנה מאשר הי' בתחלה:

ומה שהביא החתם סופר בסי' ד' בשם הגאון מוהר"ש קלוגר ושכן מצא על הספר מהגאון דק"ק ווארשא דהא דכתב הרשב"א בעתים חלימותו אין לדקדק עליו כ"כ ויגרש כמ"ש הב"י היינו לדעתו דס"ל אין שוטה אלא אם יש לו סימנים האמורים בש"ס חגיגה ובירושלמי ומכיון שחזר בו מאלו שוב מחזיקינן בעתים חלים אף שנראה בו עדיין עניני שטות הא בשאר ענינים לא נחשב לשוטה אלא בסימנים המבוארים בש"ס אבל לדעת הרמב"ם דנעשה שוטה בכל דבר שנשתבש א"כ פשיטא שאין מחזיקין אותו בחלימות עד אחר בדיקה מרובה וניהו דהמוחזק בחזקת בר דעה ובריא מקילין ולא מחזיקין לשוטה עד שיהי' שוטה גמור ועדות חזקת גופו עדיף מחזקת אשת איש שלה מ"מ אחר שכבר הוחזק בשוטה אין להחזיקו בבריא עד שיהי' בריא אולם וחזקת אשת איש עדיף. והחתם סופר קלסה להאי סברא ועכ"ז היקל לסמוך על דברי הנו"ב בתשו' אור הישר דאף הרמב"ם לא אמר אלא בהלכות עדות יעו"ש משמע לדעתו דלשיטת הרמב"ם לא הי' שום תקנה עד שיהי' בריא אולם. והנה מה שאמר הנו"ב שם דהרמב"ם לא אמר רק בהלכות עדות כתב שם בעצמו שהוא דוחק לומר כן בדברי הרמב"ם ולפענ"ד אין זה נכנס בדבר הפלוגתא של הרמב"ם ושאר פוסקים כאשר בארנו לעיל. דבוודאי גם שאר פוסקים והר"ש מודים דהיכא דראינו בוודאי בו שהוא שוטה ואין בו דעת להבין ולגרש ולעשות קנין בוודאי שיהי' שוטה אף שלא יהיו בו דברים השנוים בברייתא רק דדעתם דאין אנו מחזיקין אותו לשוטה שלא יהי' לו דעת צלולה בשום דבר רק באותן השנוין בברייתא דזה מורה שהוא שוטה גמור אף אם מדבר ושואל כענין בשאר דברים מ"מ עדיין אין זה דעה צלולה:

ולפי שבארנו לעיל דעת הרמב"ם לא יהי' מחולק כלל עם הפוסקים הנ"ל רק היכא שברור לן בבירור שהוי שוטה בדבר אחד הוי שוטה גמור ובזה נראה דכל הפוסקים מודים דשוטה בדבר אחד הוי שוטה לכל כמבואר בפירוש בש"ס הנ"ל:

אך אף אי נימא דהרמב"ם מחולק דבעושה מעשה שטות לחוד הוי שוטה לכל וכל מעשה שטות הוי כאותן השנוים בברייתא ולדוגמא נקיט בברייתא. מ"מ באינו עושה מעשה שטות שיתחזק עי"ז לשוטה לא נחשיב אותו לשוטה אף לשיטת הרמב"ם הנ"ל:

וא"כ היכא שהי' מתחלה שוטה גמור לשיטת הרמב"ם ואח"כ נתרפא ואינו עושה מעשה שעות גמור אך שנראו בו עוד סימני חולי קצת מה שעדיין אינו מוחזק בזה לשוטה אף לשיטת הרמב"ם. וא"כ אם נאמר דלשיטת הרמב"ם אף שבזה לחוד עדיין אינו מוחזק בזה לשוטה מ"מ כיון שהי' מתחלה שוטה לא יצא מחזקתו עד שיהי' בריא אולם אף שבאלו הסימנים לחוד אינו מוחזק בשוטה מ"מ חזקתו הראשונה עליו. א"כ אף לדעת שאר הפוסקים נאמר כן דאף דאינהו סברי דלא הוי שוטה רק באותן השנוין בברייתא ועכשיו אין בו סימנין אלו מ"מ המה מודים דכל היכא שיהי' שוטה גמור לכל מילי אף שלא יעשה מעשים המבוארים במשנה בוודאי הוי שוטה דאטו אם נראה שאין בו דעת למכור ולקנות ובשביל שלא יהי' בו דבר מדברים המבוארים בברייתא יהי' מקחו מקח וממכרו ממכר זה בוודאי אינו כנ"ל. דאטו שוטה מחויב לעשות כל דברי שטות שבעולם כנ"ל. אך בוודאי הפירוש לשיטת הפוסקים הנ"ל כנ"ל דדוקא באלו דברים השנוים בברייתא מחזיקין אותו לשוטה אף שבשאר דברים שואל ומשיב כענין אבל אם ראינו בו דברי שטות בשאר ענינים אין מחזיקין אותו לשוטה בשביל זה אם בשאר דברים שואל ומשיב כענין או עכ"פ היכא שבשאר דברים אנו מסופקים מה הוא לא נלמד מדבר שטות אחד שיהי' כשוטה לכל דבר רק מאלו השנוים בברייתא:

וא"כ בהוחזק מתחלה בשוטה גמור ע"י הדברים השנוים בברייתא שעי"ז מוחזק לשוטה אף שעכשיו נתרפא כיון שעוד אינו בריא אולם ונראה בו עוד קצת חולי נאמר שנעמיד אותו על חזקתו הראשונה שהי' שוטה לכל הדברים ואף שבאיזה דברים אנו רואין שנתרפא וסימנים השנוים בברייתא אין בו מ"מ דלמא עדיין נשאר שוטה לשאר דברים דאף לפוסקים אלו מ"מ משכחת לה שוטה בשאר דברים חוץ מאותן השנוין בברייתא אלא ע"כ כיון דראינו שנתרפא מאותן דברים שע"י נחזק לשוטה. ואדרבא באותן ענינים נתחזק ונתרפא כעת ומה שנשאר לו עדיין אין מזה ראי' להחזיקו לשוטה למה נעמיד אותו על חזקת שוטה משום חזקה הראשונה דהרי ראינו שהחזקה הראשונה אזדא לה ונתרפא על דברים אלו שהי' בו מתחלה:

וא"כ כן הוא גם לשיטת הרמב"ם דאף דלדעתו כל שאנו רואין בו שטות גמור בדבר אחד אנו מחזיקין אותו לשוטה לכל דבר כמו באלו השנוין בברייתא מ"מ אם נתרפא מהשטותים שהי' בו בתחלה שע"י נחזק לשוטה ונשארו בו דברים עדיין שמורים שעדיין אינו בבריאות בשלימות מ"מ כיון שע"י סימנים אלו לחוד אין דינו כשוטה חזקה הראשונה אזדא לה שהרי אדרבא אנו רואין שנתרפא מדברים שהי' מוחזק עי"ז לשוטה:

והנה גם בתשו' נו"ב הובא באור הישר דף ס' ע"ב הביא כן בפשיטות ראי' מהרשב"א דכל שלפי מעמד שהוא עתה אין אנו מחזיקין אותו לשוטה אף אם מתחלה הי' שוטה כיון דעכ"פ לפי מעשיו עתה אינו שוטה. אין לנו אלא כמו שהוא עתה. והוא מיירי שם לשיטת הרמב"ם יעו"ש:

והנה גם החתם סופר בסי' ד' היקל בדבר הזה מטעם שהוא סומך על תשו' הגאון בנו"ב המובא באור הישר יעו"ש דהרמב"ם לא אמר זאת רק לענין עדות:

אך צ"ע דבסי' ב' פסק כהרמב"ם להחמיר אף לענין גיטין וקידושין. והנה יהי' מאיזה טעם מסכים ג"כ להקל ועוד דידי עדיפא כיון דהוא מסכים להלכה דלענין גיטין וקידושין אין אנו מחזיקין לשוטה רק אותם השנוים בברייתא א"כ בוודאי אין כאן חשש. וגם לפי דרכנו הנ"ל אף לשיטת הרמב"ם אין בזה חשש. ואף הוא לא אמר אלא אם הי' שוטה בבירור בדבר אחד. ובנדון דידן אינו מוחזק לשוטה בבירור בדבר אחד כפי מעמדו עתה ומה שהי' מתחלה אינו מזיק כיון שראינו שנתרפא ממעמדו הראשון:

ועתה ארשום בקיצור תשו' הגאונים בדבר הזה:

הרב אחרון ז"ל בעל ח"ס סי' ב' כתב לחלק בין שוטה ופתי שפתי אין בו שום דעה צלולה בשום דבר ושוטה שיש בו בשאר דברים דעה צלולה דינו כשוטה כיון שהוא שוטה בדבר אחד והטעם משום שאינו בר מצות כמבואר בהרמב"ם והנה משום טעם זה יש לדון אם לא מהני בגט ג"כ מטעם זה וכפי המבואר בתשובות הגאון בנו"ב דבעומד על גביו יהי' כשר הגט ואמאי לא נפסול משום שאינו בר מצות נראה דאינו פוסל מטעם זה:

והנו"ב בעצמו כתב לחלק זה דרק לעדות פסול משום שאינו בקצת מצות באותו דבר שהוא שוטה אך מה נעשה אם הוא שוטה בדברים שאין בו חיוב מצות. אך לפענ"ד לשיטת הרמב"ם כל שהוא שוטה בדבר אחד אין עליו חיוב שום מצוה אך ליתן גט מאי נ"מ אם גם חייב במצות או לא:

והנה בח"ס שם פסק להחמיר כהרמב"ם לענין גיטין אך מי שאנו רואין בו שהוא חולה מרה שחורה הוא חולי גנדרפוס ואינו מוחזק לשוטה וכן מסיק שם להלכה:

ובב"א בסי' פ"ט פסק לענין איש שהי' לו מרה שחורה ואינו עוסק במו"מ וידמה בלבבו שיש לו שונאי' ורוצי' בקלקלתו ואין לו תקנה. אך כשמדברים עמו משיב כהוגן ומסיק דיוכל לגרש את אשתו אף לשיטת הרמב"ם דאם דעתו משתבשת תמיד שאף בשאר דברים שואל ומשיב כהוגן ה"ל שוטה היינו דוקא לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דאם עשה אחד מאלו דרך שטות לא תלינן בד"א וס"ל להרמב"ם דה"ה בכל דבר שעושה דרך שטות כל שאין לו סיבה רק דרך רחוקה כגון הנך אימור לא תלינן וכיון שהוא מוחזק לשוטה שוב אינו מועיל מה שהוא פקח בעניניו דלפעמים גם השוטים משיבים כהוגן משא"כ בגונא דנ"ד שיש לו פחד ויש כאן ספק שקול אם מחמת שטות או מחמת חולי אז כיון שרואין שהוא פקח בשאר ענינים תלינן ענין זה בחולי כיון שעדיין אין לנו הכרע שהוא שוטה מחמת מעשיו יעו"ש וא"כ ה"ה בנ"ד הגבהות לב והגאון שיש בלבו זה אינו ודאי שהוא שוטה ויוכל להיות שגדלות וגבהות הוא כאשר מצויים הרבה ועי"ז מתפאר לאמור על נפשו דברים שאינו שיש לו רוה"ק וגילוי אליהו הוא ג"כ לפי דעתו במדרגה גדולה כזו או שאומר שקר להתפאר בנפשו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ושוב מהני ממה ששואל ומשיב כהוגן:

ואעתיק בקיצור תשובות הגאונים בספר אור הישר. א) תשו' הגאון אבדק"ק האגנוי דהמדובר שמה לא הי' מוחזק בחזקת שוטה כלל אף לשיטת הרמב"ם ולא נודע בבירור שהי' דעתו משובשת תמיד בדבר אחד כאשר כתב הרמב"ם ועוד כתב דלדעת הטור אפשר לומר דרק לענין עדות פסק כהרמב"ם אך הרמב"ם בוודאי דעתו דלכל דבר הדין כן אך הנדון דהתם אינו דומה לדין הרמב"ם דלא הי' שם שוטה בדבר אחד. והביא שם דברי הכנסת הגדולה שהביא בשם מהרי"ט דהפתאים ביותר שכתב הרמב"ם ז"ל שהמה פסולין לעדות גירושיו גירושין וכן הוא בתשו' מהרי"ט שלפנינו בסי' י"ו ובכה"ג בהגהות בי' אות י"א ואח"כ מובא שם בתשו' הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט:

הביא שם ג"כ דברי מהרי"ט לחלק דבפתאים פסולים לעדות ולגירושין כשרים הוא דוקא לענין פתאים אבל לענין שוטים אין חילוק והביא שם כמה ראיות לזה. ומש"ה כתב דבנ"ד אלו הי' המגרש שוטה בדבר אחד אף שמדבר ושואל בשאר דברים כהוגן ויודע מענין הגט הי' פסול לשיטת הרמב"ם אך כתב דבנ"ד לא הי' שוטה בדבר אחד ואין ראי' מהמעשה שעשה דהוי שוטה לדבר אחד ואיכא למתלי בסיבות אחרות יעו"ש:

ב) ובאגרת שכתב הרב הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט להגאון אבדק"ק פ"פ דמיין כתב שם דף כ' באמצע דבריו וז"ל ואף אם נודע שמפני האולת הקשורה בלבו פחד חנם (היינו ששם הי' המעשה שמחמת פחד ברח מחתונתו אל הכפר) מנ"ל דמחשב לשוטה בהכי בלי שום מעשה זר היוצא חוץ לגדר היקש שכל האנושי שעשה לכל הפחות ג' פעמים ושם בע"ב כתב בזה"ל אלא ודאי הוא דבר שאין לו שחר כלל לומר שוטה על איש פקח אשר העלה בלבו טינא בענין אחד של שטות ובשאר מעשיו ועניניו הוא מתנהג בחכמה ודבריו בהשכל ויכלכלם במשפט יותר משאר המון עם הארץ יעו"ש:

וא"כ ה"ה בנ"ד לא בשביל שהי' בלבו גאון וגבהות לב ולא בשביל טפשות זה יחשב כשוטה:

תשו' הגאון ר' יעקב עמדן ג"כ דבשביל שברח לא נחשב לשוטה:

ג) ובתשו' הגאון מו"ה יצחק אבדק"ק האמבורג באור הישר דף מ"א סמך ג"כ עצמו ומביא באמצע דבריו דברי הכה"ג (בח"מ סי' ל"ה) ותשו' מהרי"ט (בסי' י"ו באה"ע) דמי שיודע דברים שסותרים אלא שיש בו טפשות בדברי' שלבו חפץ כמו פתן חרש והוא מכלל הטפשים עקשי לב אינו בכלל הפתאים יעו"ש:

ומי לנו גדול שבדברים לומר שיש בו טפשות בדברי' שלבו חפץ כמו בנ"ד הגובה והגאון שלבן של טפשים החפצים להיות כאחד מן הגדולים ועי"ז יתטפשו בדברי גאות:

ד) מתשו' שאגת ארי' אין שום ראי' להתיר לנ"ד ששם בדף ת"ח ע"ב שבריחה מהמגרש הוא דבר של שטות שכתב הרמב"ם אך שמתיר בשביל שלא הי' ג' פעמים ועוד טעמי' אחרים יעו"ש:

ה) תשו' הגאון מו"ה שאול ז"ל אבדק"ק אמשטרדם דלא הוי שוטה עד שיעשה ג' פעמים ואי משום דאמר אחר כך בשעת הגט שרוצה לגרש מחמת חשש סכנה ואם הי' לנו ברור דלא הי' סכנה אז הוי מקום לומר דהוי דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים כדברי הרמב"ם אבל ע"ז כתב דהרי הב"י פירוש שיטת הרמב"ם דלאו דוקא הנהו השנוים בברייתא אך ה"ה כדומה להן וא"כ עכ"פ צריך להיות עכ"פ מעשה שטות כעין הנהו ג' דברים ובריחה זו שברח מחמת שדומה בדעתו שיש בו חשש סכנה אף אם לא הי' סכנה אינו דומה להנהו ג' דמצינו כמה אנשים שיוצאים מביתם לפעמים בדעה מיושבת ולפעמים לדרך עקלקלות ואין זה יוצא מגדר אנושי ואף אם מפחד ואינו יודע ממה מפחד ג"כ אינו דומה לדברים השנוים בברייתא יעו"ש:

וגם לפי דבריו אפשר לומר ג"כ בנ"ד שהגאוה והגבהות בוודאי ג"כ אינו דומה לג' דברים הנ"ל והרבה מצוים בעלי גאה וגאון לומר על עצמם דברים שאינם ולפעמים יאמרו דברים אף שהמה בעצמם יודעים שאינו למען החזיק שטותם ולכן מה שאמר על עצמו שיש לו הופעת רוה"ק וגילוי אליהו ועדיין אינו מוחזק בזה לשוטה:

עוד כ' שם וז"ל וגדולה מזו נראה לפענ"ד דאפי' אי עביד חד מהנהו ג' דברים או דבר מהדברי' שכ' הרמב"ם לא חשיב שוטה אא"כ עשאן בשבוש הדעת ובלבול השכל כפי הנראה לעיני בני אדם בשעה שעשאן ואע"פ שהשיב כהוגן על מה ששאלו אותו אפ"ה נראה בו סימני בלבול הדעת והטירוף אבל אם לא נרגש לעיני בני אדם באותו שעה שום בלבול השכל והמעשה שהי' מתוך ישוב הדעת אין בכך כלום והיינו דשקיל וטרי ומייתי לה נמי פ"ב דחולין מעשה בבריא אחד שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רשב"ג אם מעצמו נפל הרי זה גט פירוש רש"י דדעתו מתחילה הי' לכך וסופו הוכיח וה"ל כמפרש ומסוכן והרי אין לך שבוש גדול מזה שיהרוג אדם את עצמו והוא יותר זר מהמאבד מה שנותנים לו כו' אלא ע"כ כיון שראו אותו פקח גמור ומיושב בדעתו בכל הדברים כאחד הפקחים והבריאים לא תלינן להך עובדא כלל בשבוש וטירוף הדעת יעו"ש דבריו:

וא"כ ה"ה בנ"ד שבשעה זו שהתפאר בעצמו הגבהות והגאון שלו הי' מדבר כמו כל פקחים ובישוב הדעת גדול אף אם נימא שהגבהות והגאון הוי ממש כמו הנהו ג' דברים השנוים בברייתא מ"מ אינו מוחזק לשוטה כיון שלא הי' אז דרך שטות ולא נראה בו סימני בלבול הדעת:

אך לפי מה שבארנו לעיל דנראה לפענ"ד דמאי דקאמר בגמרא אי דעביד להו דרך שטות וכן מאי דמסיק לעולם דקא עביד להו דרך שטות אין הפי' שנראה בו בשעת מעשה בלבול וטירוף ושנראה בו בשעת מעשה שהוא עושה דרך שטות דא"כ לא יובן מאי דקאמר בגמרא לעולם דקא עביד דרך שטות ואימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה כו' הא ראינו שעשה דרך שטות אך ע"כ הפירוש דעביד דרך שטות היינו דלא ראינו סבה לזה שנוכל לתלותו באיזו סבה ובוודאי קא עביד דרך שטות וכן מצאתי בתבואות שור בסי' א' בס"ק מ"ז ועוד הבאנו לעיל יותר דאף שראינו שהוא שפוי בדעתו בשאר ענינים מ"מ כיון שהוא עושה ג' דברים אלו מוחזק בשוטה וא"כ שוב יקשה גם מהך דעלה לגג ונפל דאף שהוא שפוי בדעתו בשאר דברים מ"מ כיון שעושה מעשה כזה נחזיקו לשוטה והגאון מו"ה יוסף שטיינהארט שם באור הישר בדף כ"א ע"ב תירץ על קושיא זו כיון דלא עושה ג' פעמים לא אתחזק לזה. והגאון מו"ה שאול הנ"ל רצה ג"כ לתרץ תירץ זה ודחה דע"כ לא בענין ג' פעמים אלא שיהי' לו חזקה ויתחזק מכאן ולהבא תמיד לשוטה אבל באותו מעשה שעשה תיכף ובאותו מעמד ממש בשעה שעושה מעשה זר זה בוודאי הוי שוטה וכיוצא בסברא זו שמעתי מאת הרב הגאון הק' מוהרי"מ לענין שוחט בשבת דאף למ"ד דלא נעשה מומר רק בג' פעמים היינו שצריך ג' פעמים שיתחזק תמיד למומר אבל בשעה ששחט אז הוי מומר. אך י"א שבאותו שחיטה לא נעשה מומר וגם הבאתי לעיל דברי הת"ש דכיון דמעשה השטות אלו מורים שיש חולי בגופו אינו צריך להתחזק ג' פעמים:

אך אפשר לומר דהנה הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט כתב לפי המבואר ברמב"ם בפרק י"ח מהלכות סנהדרין הטעם דאין אדם נהרג ע"פ עצמו שמא נטרפה דעתו בדבר הזה או שמא הוא מהעמלים מרי נפש המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכים עצמם מעל הגגות יעו"ש וא"כ אין ראי' מזה שהשליך עצמו מהגג שנטרפה דעתו שמא הוא מהעמלים מרי נפש המחכים למות אך עדיין הקשה דעכ"פ הי' צריך להיות ספק מגורשת דהוי ספק שמא נטרפה דעתו:

ע"ז אומר אני דשפיר השיב הגאון מו"ה שאול מאמשטרדם הנ"ל דהתם מיירי דבשעה שעלה על הגג. ראינו שהי' בו דעת שלמה ולא ראינו בו טירוף דעת כלל וממילא נודע לנו שלא עשה זאת מחמת טירוף דעת. ואף כי מה שכתב הגאון הנ"ל דאף הנהו ג' השנוים בברייתא כל שאין אנו רואין בו טירוף דעת לא הוי עשה דרך שטות ואינו מוחזק בשוטה בזה לא נראה כן דעת הפוסקים וכאשר כבר הבאתי גם שיטת התבואות שור בסי' א' ס"ק מ"ז דהתם מאי דאמר דעביד דרך שטות אין הפירוש דחזינן בי' טירוף דעת אך הפי' דלא הי' סבה למעשים הללו ולא עוד אלא אפילו להיפוך דלא זו שלא ראינו בו טירוף דעת אך אף אם ראינו בו בשאר דברים שמדבר ושואל כענין וראינו אותו שפוי בשאר דברים מ"מ כיון שעושה מעשה שטותים כאלו שאין סיבה לעשייתם רק דרך שטות בכלל שוטים יחשב אף שמדבר ושואל בשאר דברים כהוגן כאשר כתב הרמב"ם:

אך זה דווקא כשעושה מעשים אשר אין סבה לתלות רק בדרך שטות ובדרך רחוקה לא תלינן כמו דנימא שלן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח הטומאה או גדנרפוס אחדי' וכדומה:

אבל בנ"ד שהפיל עצמו מהגג אם נימא דהוי ספק השקול או שעשה זאת מחמת מרירות כדרך מרי נפש או שמא נטרפה דעתו כיון דהוי ספק השקול בזה בוודאי כיון שאנו רואין שמדבר כהוגן והוא מיושב בדעתו בוודאי אין תולין שעשה זאת מחמת מרירות. וע"כ לא קאמר הרמב"ם דכשהוא משתבש בדבר אחד אף שהוא שואל ומשיב כענין הוי כשוטה היינו רק כשרואין שנשתבש בדבר אחד בבירור או דעכ"פ ליכא למתלי רק בסבה רחוקה דלא תלינן כמו הנהו דשנוין בברייתא אז אפילו חזינן דמדבר ומשיב בשאר דברים כהוגן הוי כשוטה כיון שנשתטה לדבר אחד הוי כשוטה לכל וגם ע"ז הקשו על הרמב"ם מנ"ל הא דלמא הגמרא מיירי רק דבשאר דברים אנו מסופקים אז כיון שראינו דהוי שוטה לדבר אחד אמרינן דבוודאי הוא שוטה לכל אבל כאן שאנו רואין שבשאר דברים שפוי ומיושב נימא דלענין זה דנשתטה דינו כשוטה ולשאר דברים הוי כבריא כאשר הקשה הגאון בנו"ב הובאו דבריו באור הישר:

אך דעת הרמב"ם דכיון דהוי שוטה לדבר אחד הוי שוטה לכל אך זה רק היכא דבדבר אחד הוא שוטה בוודאי אבל היכא דבדבר אחד הוי ספק השקול ובשאר דברים הוא שפוי ומיושב בדעתו בוודאי אין ספק מוציא מידי ודאי שבדבר הזה הוא ספק שקול אם הוא משום שטות או לו ובשאר דברים אנו רואין שהוא שפוי בדעתו בוודאי אין ספק מוציא מידי וודאי:

והנה הגאון מאמשטרדם חשיב זאת שנימא שהרג עצמו מחמת מרירות מיעוטא דמיעוטא הבוחרים מות מחיים ולשיטתו אם הי' מיעוטא דמיעוטא הוי ניחא ראיתו דהוי כמו אלה השנוים בברייתא דלא תלינן בסבה רחוקה אבל כבר הבאנו מדברי הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט דהוי ספק השקול וזה ברור לפענ"ד דניהו דזה הוי מיעוטא דמיעוטא אנשים כאלה הבוחרים מות מחיים מ"מ באלו האנשים המאבדים עצמם לדעת שפיר הוי ספק השקול אם מחמת מרירות או שטות כדברי הרמב"ם ואין לתלות יותר בשטות ממרירות הלב ודו"ק:

ובנ"ד אפשר ג"כ לומר דהאי התפארות והגבהות שאמר על עצמו הוי ג"כ רק כמו ספק השקול אם אמר זאת מחמת גדלות וטפשות או מחמת שטות ובכה"ג בוודאי מהני מה שראו שהוא שפוי בדעתו בשאר ענינים:

ו) תשו' הגאון נו"ב שם באור הישר מתחלה כתב דאף שהרמב"ם כתב ומובא בש"ע ח"מ סי' ל"ה שאם נמצא דעתו של אדם משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר הדברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב:

הנה זה בדעתו משובשת תמיד בדבר אחד לגמרי דהיינו שבדבר הזה אינו יודע דבר והיפוכו ואומר בזה הן ולאו ואינו מרגיש הפרש בין הן ללאו כמבואר בכה"ג (ודברי הכה"ג המה בח"מ סי' ל"ה והמה נובעים מדברי מהרי"ט בסי' י"ו באה"ע) אבל מי שמכיר הדברים הסותרים אלו את אלו על הן הן ועל לאו לאו אלא שיש בו טפשות בדברים שלבו חפץ כמו פתן חרש יאטם אזנו והוא מכלל הטפשים עקשי לב אינו בכלל הפתאים שהזכיר הרמב"ם:

וא"כ בשביל הפחד שהי' מפחד בתום אינו בכלל שוטה יעו"ש ולשיטתו בזה בוודאי ג"כ בשביל הגבהות והגאות ואף שאומר דברים שאינם לא נחשב שוטה וזהו בוודאי יסוד גדול להתיר אשה דידן שהוא ממש כנ"ל שיש בו טופשת לב בדברים שלבו חפץ להיות כאחד הגדולים אשר בארץ ובזה כמו פתן חרש יאטם אזנו ונשאר בעקשותו ובטפשותו ועכ"ז אין זה שוטה אף שאומר דברים שלא נתנו להאמר שיש לו ריח הקודש וגילוי אליהו שהרי כל הטפשים עקשי לב שמביא הנו"ב הכה"ג והמהרי"ט היינו ג"כ בוודאי שאומרים וחושבים דברים אשר בלתי אפשרי כלל ודו"ק:

עוד כתב שם הנו"ב דף ס"ב דאף לשיטת הרמב"ם דאף בשאר דברי שטות כיון שמשובשת דעתו בדבר אחד הוי כמו שוטה לכל דבר היינו דווקא בעושה מעשה בידים ועושה בפועל מעשה אבל בדברים בעלמא שמדבר דבר של שטות בענין אחד ודעתו משובשת בדבר הזה חמיד לדבר דברי שטות ובכל שאר דברים אנו רואין שמדבר ושואל ומשיב דברי טעם ככל שאר ב"א אינו נחשב לשוטה. וחילק בזה בין פתי לשוטה דמש"ה בפתי צריך שיהי' בכל הענינים פתי יעו"ש בח"מ בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק י"א משום דפתי אינו עושה מעשה שטות בפועל ומש"ה צריך שיהי' בכל הענינים פתי יעו"ש:

וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שלא עשה מעשה בפועל אין דינו כשוטה עד שיהי' פתי בכל ענינים. וזה בשאר דברים שואל ומשיב כהוגן:

ו) באור הישר בדף ס"ח מביא תשובת הגאון מו"ה יוסף שטיינהארט שכתב שיש לסמוך דלדעת רבינו שמחה ורבינו אביגדור והר"ם והמרדכי שהביאם הריב"ש בסי' תס"ח והרשב"א בסי' תשס"ה והמהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ז ופשטות משמעות דעת הטור וש"ע יו"ד ס"א ורי"ו דכולהו ס"ל דלא כהרמב"ם אלא דבעינן דווקא לאחזוקי' לשוטה אחת מד' דברים השנוים בחגיגה וכן משמע ממהרי"ק שורש י"ט דס"ל הכי. ע"י כל אלה הדברים הנני סניף להתיר אשה זו:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה