נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כד
ב"ה כ"ו מרחשון תרכ"ד לפ"ק קאליש.
לכבוד הרב המה"ג מו"ה חיים חייקא האבד"ק שעניצע:
מכתבו קבלתי יום אתמול והייתי טרוד מאוד ולא אוכל להשיב בארוכה והנני משיב בקצרה:
שאלתו ראובן מת והניח אלמנתו. ובתו נשואה לבעל והאלמנה דרה בביתו וניזונות מהנכסים ואח"כ מתה הבת והניחה יתומים והלך הבעל של הבת והחזיק בהבית הנ"ל בחזקת ירושת הבעל והיתומים טוענים קים לי כשיטת הדרכי משה המובא בב"ש ס"ק י"ד וט"ו דלמנהג אנשי גליל דאין יכולים היורשים לסלק הכתובה ולהפטר ממזונות הוי ראוי אף לענין ירושת הבעל כיון דכל הנכסים משועבדים למזונות ואנן קיי"ל להלכה כאנשי גליל ואף שהבית מאיר ועוד אחרונים מביאים דכבר נתפשט המנהג כאנשי יהודה מ"מ במקום כבודו לא נתפשט כן וא"כ אין הבעל יורש ע"כ השאלה:
והנה שורש הדברים דהמרדכי בפרק כל הנשבעין הביא דפסק מהר"ם בראובן שמת והניח שתי בנות ונשאת בת אחת ומתה ופסק מהר"ם דבעל הבת שמתה יורש בנכסי חמיו ומה שהי' לחלק ירושת אשתו ואף שהי' משועבדים לכתובת האלמנה ומזונותי' ואין זה ראוי דא"כ יתבטל ירושת הבכור דאין לך אדם שאין עליו שעבוד כחובה ומזונות ועוד ראי' מהך דנערה שנתפתתה ובסוף יש נוחלין מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונות מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונות מנכסיו מתה הבת אלמנתו ניזונות מנכסיו אלמא דהנכסים בחזקתן קיימי אף לאחר שמתה בתו אלא שצריך לזון את האלמנה וא"כ כי מתה האלמנה אח"כ פקע חיוב מזונותי' וקיימי נכסים בחזקת בעל הבת לגמרי וחתום על התשובה מאיר במו"ה ברוך:
ובפרק נערה שנתפתתה הביא וז"ל פסק הר"ם על אלמנה שמת חמי' קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמי' מחלק ירושת הבעל כיון דחמי' הניח אלמנה וקיי"ל הלכה כאנשי גליל הוי לי' כל נכסי חמי' ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי אפילו יש (עכשיו) יתר על כתובת חמותה ושני אלו התשובות סותרים זה את זה:
והד"מ בסי' ק' מתרץ וז"ל ונ"ל דכאן מיירי במקום שנהגו כאנשי יהודה דמסלקין האלמנות ולכן מקרי מוחזק. והנה עדיין יקשה מגוף חיוב הכתובה דבפרק כל הנשבעין כתב דאף גוף חיוב מהכתובה אינו עושה ראוי והוי מוחזק אף בנכסים שכנגד חיוב הכתובה וצ"ל כמבואר במפורשים ובבית מאיר ובא"מ דרק מזונות שהוא שעבוד שאין לו קצבה מקרי ראוי אבל הכתובה ושאר חוב דהוי דבר קצוב לא מקרי בשביל זה ראוי וכן מזונות לאנשי יהודה דהוי דבר קצוב דאפשר לסלק הכתובה וצריך לומר דזה הוא פלפל מהר"ם אם דבר קצוב מקרי ראוי והביא ראי' מבכור דדבר קצוב לא הוי ראוי וע"ז הביא ראי' מבכור והבגדי כהונה הקשה לשיטת הד"מ דאיך יתרצו אנשי הגליל הך ברייתא דמתה הבת האלמנה נזונות מנכסיו משמע אבל גוף הקרן יורש בעל הבת ולא עוד אלא שהרי"ף והרא"ש מוקי הך ברייתא כאנשי גליל כאשר כתב בסוף פרק כל הנשבעין:
ודברי החלקת מחוקק בס"ק י"ז אינם מובנים דכתב דאף לאנשי יהודה מ"מ מה שכנגד הכתובה הוי ראוי והמהר"ם בפרק כל הנשבעין כתב בפירוש דאף מה שנגד הכתובה לא הוי ראוי:
ונראה שהח"מ מרכיב תירץ הד"מ ותירץ המהרי"ל ביחד דהמהרי"ל תירץ לחלק בין הבעל גופי' דאלים כח ירושתו ולא הוי ראוי אבל אשת היורש לענין הכתובה הוי ראוי ולענין אשת היורש הוי חילוק בין אנשי גליל ליהודה דביהודה אף באשת היורש לא הוי ראוי רק לענין הכתובה אבל נגד הבעל גופי' לעולם לא הוי ראוי:
ובשארית יוסף תירץ לחלק דהיכא דלא נשבעת האלמנה הוי מוחזק והנה בנ"ד לפי תירץ המהרי"ל והחלקת מחוקק והשארית יוסף נגד הבעל הוי תמיד מוחזק ולא ראוי דלא נשבעה האלמנה עדיין:
וכשאני לעצמי הי' נלפע"ד ג"כ ליישב סתירת המרדכי לחלק בין הבעל ובין אשת הבעל היכא שהבעל הוא היורש דהנה הרי"ף כתב בפרק אלמנה ניזונות דלית לה לזביני למזונות אלא עד כדי כתובה וכו' והא דגרסינן בפרק שני דייני גזירות גרשני בעלי מפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ואוקמי שמואל כששמעו בו שמת ומקשינן ומ"ש עד כדי כתובתה ופרקינן איהי דאפסדי אנפשה דאמרה גרשני בעלי ומשמע דאי לא אמרה גרשני בעלי ניזונות והולכת עד לעולם ותירץ הרי"ף דהך מיירי דאפשר לזונה מפירי דקרקע ומאגרי דביתא ומאי דדמי לי' אבל בדלא אפשר לה לאתזוני אלא מזביני דקרקע לית לה לזביני אלא עד כדי כתובתה:
והנה כפי מה שנראה מדברי התוס' בסוף יש נוחלין וכן העלה להלכה הא"מ בר"ס צ' ובסי' צ"א ס"ק ה' הא דאלמנה מוציאה למזונות אף היכא דנשאת הבת וחשבינן לבעל כיורש ולא כלוקח הוא רק בגוף הקרקע מחיים ובהפירות לאחר מיתה אבל בפירות בחיי הבת לא תוכל להוציא דלענין הפירות מחיים בוודאי הבעל לוקח הוי ומאי דקאמר הגמרא נשאת הבת אלמנתו ניזונות מנכסיו היינו שתוכל למכור הגוף מחיים והפירות לאחר מיתה:
וא"כ שפיר ניחא דלענין הבעל הוי הנכסים מוחזקים ולא ראוי משום מזונות האלמנה כיון שבארנו לעיל דהחילוק בין אנשי יהודה דיכולין לסלק הכתובה והוי דבר קצוב לא הוי ראוי אף נגד הכתובה אך לאנשי גליל דאינם יכולים לסלק ולא הוי דבר קצוב הוי ראוי אבל נגד הבעל תמיד הוי דבר קצוב כיון שהבת נשואה לבעל כיון דאינה יכולה האלמנה לגבות למזונות מגוף הקרקע רק כדי שיעור כתובתה והמותר מפירות וכיון שנשאת הבת דאינה יכולה האלמנה לגבות כלל מפירות דלענין הפירות הוי הבעל לוקח ואינה יכולה לגבות רק מגוף הקרקע ובגוף הקרקע שוב הוי דבר קצוב דאינה יכולה לגבות יותר משיעור כתובתה ואף דעתה מתה הבת ויכולה האלמנה לגבות מהפירות ג"כ וזה לא הוי דבר קצוב מ"מ כאשר העלו הבית מאיר והאבני מילואים דכל היכא דבחיי המוריש הוי מוחזק אף דלאחר מיתת היורש נעשה ראוי אין זה ראוי כיון דמחיים הוי מוחזק והאבני מילואים תירץ בזה דמש"ה לענין ירושת הבכור לא הוי ראוי משום חיוב המזונות כיון דבחיי אבי' לא יכלה אשתו למכור למזונות שלא בב"ד יעו"ש:
וא"כ שפיר לענין הבעל הוי מוחזק דכל זמן שלא מתה אשתו שפיר הוי מוחזק דאז לא היתה האלמנה יכולה לגבות ממזונות מפירי דקרקע רק מקרקע גופה ומקרקע הוי דבר קצוב דלא יכולה לגבות יותר משיעור הכתובה ודו"ק:
ומיושב שפיר סתירת המהר"ם דרק לענין הבעל הוי מוחזק ולא ראוי אבל שם באשת הבעל דהבעל הוי יורש שפיר הוי ראוי דחיוב האלמנה הוי בלי קצבה עכ"פ לענין הפירות:
ועל קושית האבני מילואים לשיטת הרי"ף דמהגוף הקרקע אינה גובת רק כנגד כתובתה שוב לא הוי ראוי בשביל הפירות דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי זה אפשר ליישב כיון דגם גוף הקרקע משעבוד רק דהוי דבר קצוב לענין זה מהני שעבוד הפירות דלא הוי קצוב ובחידושי הארכתי:
ונשובה לענין דינא הנה לכל התירוצים הנ"ל בירושת הבעל לא הוי ראוי רק מוחזק רק לתירץ הד"מ לאנשי גליל הוי ראוי והבגדי כהונה הרבה להקשות על שיטת הד"מ:
אך הבגדי כהונה לא ראה דברי המהרי"ט בסי' ע"ג והוא הרבה להביא ראיות לדברי מהר"ם בפרק נערה שנתפתתה דהוי ראוי ותירץ כל הקושית וא"כ לו יהי' הדבר בספק יוכל המוחזק לומר קים לי:
אך גם דברי מהרי"ט תמוהים שהוא הביא שהרא"ש והטור הביאו בסי' ק"ה לספק גבי בכור אם מקרי ראוי בשביל כתובות האלמנה יעו"ש ובאמת הרא"ש מסיק שם בכלל נ' דלא הוי ראוי רק מוחזק וכן הטור בסי' ק"ה ובש"ע ובח"מ ובב"ש העלו להלכה דאף לאחר שנשבעת האלמנה כל זמן שלא גבתה מקרי מוחזק ולא ראוי:
אך ראיתי אח"כ בפתחי תשובה בסי' צ' ס"ג דהביא בשם ת' פרח שושן שהעלה להלכה דהוי ספק אם ירושת הבעל מקרי ראוי או מוחזק והוי ספיקא דדינא ואם המה ביד היורשים יוכלו לומר קים לן כדעת מהר"ם ודעמו דס"ל דהנכסים נקראו ראוים ואין הבעל יורש בראוי ואם המה ביד בעל הבת מוחזק בהם בטענות קים לי כדעת מהרי"ל והיכא שתקנו שהיורשים יכולים לסלקה בוודאי הוי מוחזק ע"כ:
אך אף לפי דבריו לא נוכל כאן לסלק הבעל א) משום דהמנהג בארץ הזאת דיכולים לסלק ומנהג מעיר אחת לא אדע אם יחשב מנהג ב) מה שכתב כבודו דבעל מוחזק בהבית אך שכתב כבודו דבקרקע לא מהני תפיסה דקרקע בחזקת בעלי' עומדת וקי"ל דיורשי האשה הוי מוחזקים נגד הבעל ויכולים לטעון קים לי עכ"ד כבודו:
הנה גם זה מה שפשוט בעיני כבודו אני מסופק טובא דאף דבנפל הבית קי"ל דבנכסי מלוג הוי בחזקת יורשי האשה כדאיתא בבבא בתרא ובש"ע בסי' צ' ס"ק ס"ו מ"מ זה דווקא היכא שאנו מסופקין אם נעשה הבעל יורש כלל דשמא מת קודם אשתו אבל בנדון דידן שבוודאי נעשה יורש אך שאנו מסופקין אם זה ראוי לירושה דהוי מוחזק או הוי ראוי ואינו עומד לירושת הבעל בכה"ג נראה דהוי ספק אם הנכסים בחזקת יורשי האשה וכן נסתפקתי בבכור דהיכא דהוי ספק אם הוא בכור אינו נוטל מספק ירושת הבכור אבל היכא דהוי בכור ואנו מסופקין אם ראוי או מוחזק הוא מה יהי' הדין:
ומצאתי ספק זה בשער משפט והעלה דהוי ספיקא דדינא יעו"ש וגם בבעל יש מקום לספק זה ועוד יותר דהתם בבכור אף שהוי מוחזק מ"מ גם האחים יורשים המה אך לו מגיע שני חלקים ובבעל היכא דהוי מוחזק רק הוא לבדו יורש ולכן לפענ"ד אין אני רואה מקום לדחות הבעל מירושה לגמרי ויעשה כבודו פשר בניהם:
עוד זאת מצאתי בכת"י הנדפס מחדש ממהר"ם מרוטנבורג בסי' רכ"ו הובאו דברי מהר"ם שהביא במרדכי בפרק כל הנשבעין דהבעל יורש מהנכסים אשר הי' משועבדים לכתובות אשה ולא הוי ראוי רק מוחזק ודברי מהר"ם אלו סותרים לדברי מהר"ם אשר הביא במרדכי בפרק נערה והדברים שהובאו פרק נערה אין זכר למו בתשובת מהר"ם וכפי דברי מהרי"ט שנראה לי שהתשובת האלו באמת סותרים זה את זה ופעם אחת הכריע כדיעה זו ופעם כהשני' וא"כ כיון שהדברים מכל הנשבעין הובא בתשובותיו והדברים מפרק נערה לא הובאו נראה שהכריע דהבעל יורש ודו"ק ויעשה כבוד תורתו פשר בניהם: