נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כג
ב"ה י"א אדר שני תר"ל לפ"ק קאליש.
לכבוד דוד זוגתי הרב הגאון חריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה החסיד המפורסים כ"ש מו"ה משה ליפשיטץ נ"י האבדק"ק לאדז יע"א:
אחד"ש יקרת מכתבו קבלתי. ועל דבר אשר אחד קידש נערה ע"פ שני עדים ועד אחד העיד מתחילה שהראה לה מתחילה אצעדה ונזמים של זהב ושאל לה אם טובים המה בעיני' והשיבה הן ונתן לה החפצים ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ושאלו אותו אם אמר לה קודם או נתן לה קודם והשיב שהי' האמירה בשעת הנתינה ואח"כ העיד עד השני שמתחילה נתן לה ואמר לה שנותן זאת לה למזכרת ואחר הנתינה אמר לה הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל וכששמע העד הראשון עדות עד השני חזר מדבריו ונזכר שאמת הוא כפי דברי העד השני שמתחילה אמר לה שיהי' למזכרת ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל:
וביקש כ"ת מאתי שאהי' גם אנכי סניף להתיר האשה זו והנה גם לפענ"ד נראה ברור שאשה זו מותרת:
שלדברי העד השני אין כאן חשש כלל כיון שנתן מתחילה לשם מתנה וכבר נעשה החפץ שלה איך יכול לקדש אח"כ באותו החפץ ומה שנסתפק קצת כ"ת שמא חזר בו מהמתנה תוך כדי דיבור וקדשה בהחפץ:
והנה במקנה בסי' כ"ז ס"ג כתב על הך דינא דהיכא דנתן לה מתחילה בסתמא ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת לי דלא מהני אך צריך לחזור וליטול הכסף ממנה וחקר מהו הדין אם חזר תוך כדי דיבור ואמר הרי את מקודשת וכתב המקנה דכיון דנתן לשם מתנה אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור כדאיתא בתמורה דאינו יכול לחזור בהקדש בתוך כדי דיבור משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט משמע דלאחר מסירה להדיוט אינו יכול לחזור וכתב דלא מצינו בשום מקום במכר או נתן דבר לחבירו וקנה במשיכה או בקנין שיוכל לחזור בו תוך כדי דיבור ועי"ש:
אמנם האבני מילואים בסי' כ"ז תמה עליו דבח"מ בסי' קצ"ה מבואר דבכל דרכי הקנין אין שום אחד מהם יכול לחזור לאחר כדי דיבור הא תוך כדי דיבור יכול לחזור ובב"י האריך בזה והביא דעות בזה אם יוכל לחזור תוך כדי דיבור או לא ומסיק דיכול לחזור תוך כדי דיבור עי"ש בסי' קכ"ז:
והנה מתחילה רציתי לומר דהיכא דנתן מתחילה בסתמא דאמרינן דהוי מתנה אף שחזר בו תוך כדי דיבור ואמר הרי את מקודשת ניהו דיכול לחזור בתוך כדי דיבור מ"מ אם לא תהי' מקודשת תהי' המעות הלואה כאשר כתב הש"ך בסי' ס"ו בס"ק ח' דכל מקום דהמכר לא נתקיים כגון דהוי מקח טעות מ"מ כיון שמתחילה זוכה לו המעות נעשה המעות מלוה כיון שהי' בתחילה המעות ברשותו וא"כ ה"ה בנתן לחבירו מעות אף שחזר בו תוך כדי דיבור הוי המעות הלואה והוי מקדש במלוה:
אמנם ראיתי אח"כ באבני מילואים הנ"ל בסי' כ"ז בס"ק ט' כתב וז"ל וא"כ כיון שחוזר בתוך כדי דיבור ואומר לשם קידושין תו לא הוי מתנה ואפילו הלואה נמי תו לא הוי כיון שחזר תוך כדי דיבור וכו':
ודבריו נכונים דבשלמא בכל מקח טעות כיון שעכ"פ מתחילה הקנה לו המעות נעשה המעות מלוה אבל כאן שחזר בתוך כדי דיבור הרי חזר מכל מה שהזכה לה מתחילה המעות וממילא לא הוי המעות ברשותה כלל והוי פקדון:
אך עכ"ז אפשר לומר לפי דברי התוס' בבבא מציעא בדף מ"ג דלר' יוחנן דכסף קונה מן התורה אך רבנן אמרו דלא לקני לא הפקיעו רבנן זכותו לענין זה שלא יוכל להשתמש במעות ומותר להשתמש בהמעות כיון דמדאורייתא המעות שלו אבל לריש לקיש דמדאורייתא אין כסף קונה אסור להשתמש במעות ולא הוי מלוה וא"כ לפי מה שחידש הרמב"ן בפרק יש נוחלין הובא בר״ן בנדרים בדף פ"ז דהא דתוך דיבור יכול לחזור הוא רק תקנתא דרבנן ומדאורייתא אינו חוזר:
וא"כ כיון דהא דיכול לחזור תוך כדי דיבור הוא רק תקנתא דרבנן שוב יכול להשתמש במעות והוי מלוה ושוב הוי מקדש במלוה וגם בל"ה אף דנימא דיכול לחזור בו תוך כדי דיבור מ"מ כיון דמתחילה נתן לה המעות בתורת מתנה ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת לי הוי שתיקה לאחר מתן מעות ולאו כלום הוא דלענין שתיקה לאחר מתן מעות אין חילוק בין שהוא תוך כדי דיבור או לאחר כדי דיבור דאף דתוך כדי דיבור אמר לה מ"מ כיון שבשעת הנתינה לא קבלה לשם קידושין אינה מקודשת דלא נודע לנו שהיא מסכמת על הקידושין רק כיון שקבלה לשם קידושין ומש"ה היכא דזרק לה קידושין לרשותה ולא קבלה היא לידה אינה מקודשת רק היכא שאמרה מתחילה רוצה אני כדאיתא באה"ע בסי' ל' בס"ק ו' וכאן כיון בשעה שקבלה קבלה לשם מתנה ניהו דהוא חזר תוך כדי דיבור ונימא דיכול לחזור מ"מ היא לא קבלה הכסף לשם קידושין וכאן לא שייך לומר מאי דאיתא שם בגמרא בקידושין בדף י"ג דאם איתא דלא ניחא לה תשדינהי דהא היא לא רצתה להשליך דהיא סברא שלה הוא כמו שאמר לה מתחילה שנתן לה לשם מתנה:
וראיתי אח"כ במקנה שסיים אח"כ דגם מההוא טעמא לא הוי קידושין אף שחזר תוך כדי דיבור משום דהוי שתיקה לאחר מתן מעות:
וגם לפי דברי כ"ת הוי ספק אם חזר תוך כדי דיבור או לאחר כדי דיבור ולאחר כדי דיבור בוודאי לא מהני חזרה וכבר הי' המעות שלה במתנה וכבר בארנו בתשובה ללענטשני בסי' כ"ב דאם הי' ספק להעדים אימתי הוי האמירה אם קודם נתינת המעות או אח"כ אין חשש דהוי מקדש בלא עדים כאשר הביא הב"ש בסי' ל' בס"ק ט' בשם הגהות אשרי דאם העדים מסופקים אם הוא קרוב לו או לה אין כאן חשש קידושין דהוי מקדש בלא עדים וכתבתי שם דאף לדברי האומר בספק קרוב לו או לה חיישינן לקידושין היינו משום דנעשה מעשה עכ"פ שהי' באפשרי שיחולי הקידושין שהי' קרוב לה או דהוי כספק אם הי' חצרה או לא כאשר כתב הנו"ב אבל בספק אם האמירה הוי קודם הנתינה הוי ספק אם הי' כאן קידושין כלל או לא בוודאי הי' כמקדש בלא עדים וה"ה בנ"ד דהוי ספק אם אמר תוך כדי דיבור או לאחר כדי דיבור דאם הוי לאחר כדי דיבור לא הוי כאן התחלה לקידושין דבשעת הנתינה לא הי' מקום לחול כלל הקידושין דהרי נתן למתנה ומה שאמר אחר תוך כדי דיבור לא מעלה ולא מוריד כלל והוי כמקדש בלא עדים ואין כאן חשש כלל ודו"ק:
עוד יש לצרף קולא לפי מה שכתב הב"ש בסי' כ"ז בס"ק ה' וז"ל ומשמע אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא מבינה לשון הקידושין דלא כל הנשים מבינים לשון הקודש מיהו נראה דהכל לפי הענין אם ידוע דאשה זו מבינה הוי קידושין ועי"ש ובנ"ד נראה דבוודאי לא הבינה שהרי אחר שאמר הרי חת מקודשת לי הלכה תיכף לדרכה ולא נראה מאתה שום התפעלות לכעס או לרצון אך בוודאי לא הבינה כלל:
וגם באמת כפי המבואר בתשובה אמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל וא"כ לא קדשה כלל בהאצעדה והנזמים שנתן לה רק בטבעת והרי טבעת לא נתן לה כלל ויתר דברי כ"ת נכונים המה ואינו מצטרף בהיתרא דההוא אתתא ומגודל הטרדות לא אוכל להרבות באמרים:
דברי ידידו הדוש"ת.