אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כ

סימן יט

ב"ה ג' אלול תרכ"ד לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב המה"ג חריף ובקי מו"ה דוד נ"י אבדק"ק פאבניטץ:

על דבר השאלה שרשע אחד מעירו קידש אשה על אשתו אשר לא נשמע כמוהו בכל גבול ישראל ומעשה כך הי' שהבליעל הנ"ל קידש אשה במעמד שני עדים אך שהעדים לא ראו נתינת הטבעת אך ששמעו שאמר להאשה הנ"ל הרי את מקודשת לי ולא שמעו אם אמר ג"כ בטבעת זו ולא ראו אם נתן לה שום דבר. אך אחר ששמעו מהנ"ל את לשון הקידושין הביטו וראו על אצבעה טבעת לבן שהי' נראה ככסף והאשה הנ"ל אמרה שקבלה הטבעת הנ"ל של כסף חדש מהנ"ל בתורת קידושין רק שלא ידעה אם הטבעת הנ"ל הוא של כסף או של מין אחר והבליעל הנ"ל אמר שקידש את האשה הנ"ל בפני העדים הנ"ל ונתן לה את הטבעת של כסף חדש רק שהטבעת אינו שלו כי שאל לו את הטבעת מערל אחד מוכר י"ש ושמו צאזיל והנה מה שהטבעת לא היה שלו רק של נכרי פלפלתי ולא העתקתי פה:

והנה מה שאפשר להתיר בענין הזה כיון שהעדים לא ראו נתינת הטבעת אף שראו אח"כ טבעת על אצבעה שמא שלה הי' מתחילה כדאיתא ברמ"א באה"ע בסי' מ"ב בס"ד דצריכין העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה אע"פ ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מת"י אין קידושין עד שיראו הנתינה ממש ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות והוא מת' הרשב"א בס' תש"פ:

אך הבית שמואל הביא בס"ק י"ב דהמרדכי בפרק האומר כתב אף אם לא ראו הנתינה אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח יכולין להעיד כאילו ראו גוף המעשה דהא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה:

וע"ז כתב כבודו דכאן בנ"ד ליכא שום דבר המוכיח כיון שלא ראו הטבעת בידו מתחילה ודעתו דמאי דכתב המרדכי דמהני אף בלא ראו הנתינה משום דהוי דבר מוכיח היינו משום דראו מתחילה החפץ בידו ואח"כ ראו אותה ביד האשה דזה הוי מוכיח שהוא נתן לה אבל אם לא ראו מתחילה החפץ אצלו לא הוי דבר מוכיח כלל והביא ראי' לזה דהרשב"א בסי' אלף קצ"ג מיירי בפירוש בעובדא דידי' שראו מתחילה האתרוג בידו וע"ז השיב הבית שמואל דדעת המרדכי דמהני עכ"ד:

הנה ע"ז יש לדון הרבה דהנראה לומר יותר דמה שכתב המרדכי דאף שלא ראו נתינת הטבעת מ"מ הוי דבר מוכיח היינו כיון שאמר התקדשי לי בוודאי נתן לה דבר שתהי' מקודשת דבוודאי אין אדם מקדש בדברים בעלמא דאם נימא דהדבר מוכיח הוא בשביל שראו מתחילה הטבעת ביד המקדש ואח"כ ראו אותה על יד המקודשת אף שגוף הנתינה לא ראו מ"מ הוי מוכיח משום שראו מתחילה הטבעת בידו ועתה הוא בידה:

ע"ז יש לדון דמ"מ בשעת נתינה שעדיין לא ראו הטבעת על יד האשה שהרי הנתינה לא ראו שוב הוי כמקדש בלא עדים בשעת הקידושין ואלו הלכו העדים משם ולא ראו אח"כ הטבעת ביד האשה אינה מקודשת ומותרת לשוק אף שהוא ידעה בעצמה שנתן לה הטבעת מ"מ הוי מקדש בלא עדים ואינם חלין כלל וא"כ אף שאח"כ ראו העדים הטבעת בידי האשה דאז הוי דבר מוכיח שנתן לה הוא הטבעת מ"מ לא חיילי הקידושין למפרע כיון דבשעת גוף הקידושין לא היתה מקודשת דאז עדיין לא הוי עדים בדבר. באשר ע"כ נראה יותר דכוונת המרדכי דהוי מוכיח בשביל שאמר לה הרי את מקודשת לי בוודאי נתן לה איזה דבר שבדברים אין אדם מקדש והוי שפיר מוכיח בשעת מעשה הקידושין:

שבתי וראיתי דדברים אלו מבוארים במהרי"ט בסוגיא דשליח נעשה עד כתב וז"ל. וזכורני שראיתי בילדותי בתשובת אבא מארי הוא הרב המבי"ט זלה"ה וז"ל באחד שקידש אשה והי' פני' מכוסות ולא ראו העדים אותה אלא אח"כ כשהלכה לה החזירוה ואמרו לה שתגלה פניה כדי שיוכלו להעיד ואז ראו אותה והאריך לצדד שלא לחוש שם לקידושין הואיל שבאותו שעה שנתקדשה לא ראו אותה ה"ל מקדש בלא עדים ואע"פ שראוה לאחר מכן אין חשש ובתשובות הרשב"א בסי' תש"פ השיב בשנים שהי' עומדים אחורי גדר בית אחד ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש אפילו ראו האתרוג יוצא מת"י אין כאן חשש של כלום ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קידושין יעו"ש דבריו הרי שכתב בפירוש שאף שאח"כ גלתה פני' לא מהני כיון דבשעת הקידושין לא ידעו ואפשר דכוונתו ג"כ בפירוש דברי הרשב"א הנ"ל כנ"ל דאף לאחר כך כשראו האתרוג יוצא מת"י ידעו בבירור שנתן לה האתרוג שהרי האתרוג הי' תחילה ת"י מ"מ כיון שבשעת מעשה לא ראו אינה מקודשת:

אך בכל תפוצות ישראל המנהג שמכסין פני הכלה א"כ נראה דלית דחש לה לההו דמבי"ט לומר כיון דבשעת הקידושין לא ראו מי הוא המקודשת הוי מקדש בלא עדים אך מזה אין ראי' דהרי המנהג שלנו שגם אח"כ אינם מגלים פני' שהעדים יראו אותה ואעפ"כ מקודשת וצריכין אנחנו למהרי"ט דסיים שם וז"ל ומיהו שמא יש לחלק בין היכא דמעשה הקידושין לא ידעו העדים להיכא דידעו מעשה הקידושין אלא שלא הכירו את האשה דבההו אמרינן שיהי' אסור בכל הנשים כההו דמקדש את בתו סתם דאסורות כולן ועי"ש ונראה המנהג שלנו ע"פ מהרי"ט דעל כיסוי פני' אין חשש כנ"ל וא"כ לפי חילוק מהרי"ט נראה דבכה"ג דהוי ספק על גוף הקידושין אם הוי הקידושין כלל כמו בנדון דידן אף שאחר הקידושין נתברר מודה דלא מהני כיון דבשעת הקידושין לא ראו נתינת הקידושין כלל לא מהני מה שאח"כ ראו הטבעת על ידה והנה על גוף ראיות המהרי"ט מהך דבתך מקודשת לי דכולן אסורות יש לדחות כמו שכתב הבית שמואל דקידש בדבר שאין בו שוה פרוטה מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי ולא הוי כמקדש בלא עדים דלעדים הוי ג"כ הספק ועי"ש בסי' ל"א סק"י:

וא"כ ה"ה באומר בתך מקודשת לי לא הוי מקדש בלא עדים דלעדים הוי ג"כ הספק על כל אלו החמשה אבל בכסתה פני' ואין יודעין מי היא לא שייך זה:

והנה הי' מקום לומר דבכל ספק הוי גם להעדים ספק כגון ששמעו הרי את מקודשת ולא ראו הנתינה כיון שיש מוכיח קצת שנתן נולד להעדים ספק ג"כ כמו בספק שמא שוה פרוטה במדי ונראה דאין זה דומה לנדון הבית שמואל דא"כ יוקשה דהבית שמואל בעצמו כתב בסי' ל' בס"ק ט' דבספק קרוב לו ספק לה אין חשש קידושין דהוי כאילו קידש בלא עדים וקשה ג"כ נימא דלהעדים הוי ג"כ ספק וע"כ צ"ל דרק התם במקדש בפחות משוה פרוטה דבגוף הקידושין אין ספק דבוודאי קדשה בזה אף דהספק הוא מצד אחר אם דבר זה שוה פרוטה ואין זה ענין לקידושין והוא ספק לכל העולם אם דבר זה שוה פרוטה או לא וגם להעדים הוא ספק בכה"ג לא הוי מקדש בלא עדים אבל בספק קרוב לו או לה דהוי ספק בגוף הקידושין שפיר הוי מקדש בלא עדים אך גם בזה איכא פלוגתא בין הראשונים בספק קרוב לה אם הוי מקדש בלא עדים ושיטת הרשב"א ביבמות בדף ל"א דהוי ספק לעדים אם הוי קרוב לו אעפ"כ לא הוי מקדש בלא עדים ובחידושי הארכתי וכאן לקצר אני צריך ולמ"ד דלא הוי מקדש בלא עדים יוכל להיות דהוא מהאי טעמא כיון דנולד ספק להעדים:

אפשר דה"ה בכל ספק דהוי מלתא דמוכיח שנתן קידושין לא הוי מקדש בלא עדים או דאפשר דכאן כ"ע מודים כיון דהוי ספק על גוף הנתינה אם הי' נתינה כלל בוודאי הוי מקדש בלא עדים אף שנתברר אחר הקידושין וכן בארתי בתשובה אחרת דהיכא דהספק על גוף הנתינה בוודאי הוי מקדש בלא עדים:

אמנם ראיתי אח"כ באבני מילואים בסי' ל' בס"ק ד' שכתב על דברי המבי"ט הנ"ל שכתב דאם לא ראו אותה תיכף בשעת הקידושין אף שראו אותה אח"כ אינה מקודשת דבשעת הקידושין לא הוי עדים ומהרי"ט מודה לו בזה אך שחלק דכיון דהוי קידושין ודאי אך שספק למי קידש לא הוי קידושין בלא עדים:

והאבני מילואים חלק דאף שנתברר לאחר הקידושין ג"כ מהני ולא הוי מקדש בלא עדים כיון דהי' אפשר להתברר דהי' אפשר להסיר תיכף המכסה לראות אותה. והביא ראי' ממ"ש הר"ן בפרק המגרש דאף דעדי מסירה כרתי מ"מ מהני עדי חתימה דעדי חתימה הוי כעידי מסירה שהרי הגט יוצא מת"י בעדים חתימה הללו ובוודאי שהבעל מוסרה לה וא"כ אם מסר לה הגט בינו לבינה בעדי חתימה ונשרף הגט או נאבד קודם שמראה האשה הגט לפני ב"ד ושניהם מודים בגט ה"ל כאלו מגרשה בשני עדים והלכו להם למדינת הים דכיון דכל זמן שהגט הי' בידה היתה יכולה להראות וכן בתוס' פ"ב דגיטין בדף י"ט והי' רגיל ר"י לקרות הגט קודם הנתינה ואחר הנתינה ומיהו פשיטא דאם לא קראוהו קודם הנתינה וקראוהו לאחר מכן דמגורשת וכ"כ הרא"ש והר"ן ור"י הובא בב"י קל"ה כתב דאם לא קראוהו כלל ונשרף או נאבד צריכה גט אחר כי היא ספק מגורשת ואם לא קראוהו מתחילה וקראוהו לבסוף כתב הב"י דפשיטא דהיא מגורשת וקשה דהא מ"מ בשעת הגט לא הוי עדים דלא ידעי מה שכתוב בגט:

אך ע"כ כיון שהי' באפשר להתברר מגורשת וה"ה בכלה שכסתה פני' יעו"ש דבריו וברורים המה אך האבני מילואים הקשה מדברי הרשב"א הנ"ל דכתב דבקידושין לא מהני ידיעה בלא ראי' וכל שלא ראו הנתינה ממש לא מהני ואולי בגט מהני כשיקראו אח"כ כוונתו דא"כ ה"ה התם כיון שראו אח"כ הטבעת ביד האשה וידעו ממילא שהוא נתן לה הטבעת אעפ"כ לא מהני:

והנה אחד רצה לתרץ דהרשב"א בסי' תש"פ מיירי שלא ראו מתחילה האתרוג או הטבעת ביד המקדש באופן שאי אפשר להתברר כלל אף שיראו אח"כ הטבעת ביד האשה עדיין לא נתברר אם הטבעת שלא ראו מעיקרא אם הבעל נתן לה ורצה לתרץ בזה דלא יסתרו דברי המרדכי עם דברי הרשב"א דהמרדכי האוסר מיירי שראו הטבעת ביד המקדש מתחילה אמנם הרשב"א בסי' אלף קצ"ג כתב בפירוש דמיירי דראו מתחילה האתרוג ביד המקדש ואח"כ הי' בידה וא"כ שפיר נתברר בידיעה דהוא נתן לה אעפ"כ לא מהני ועדיין קשה:

אך המעיין בהרשב"א יראה דלא קשה דז"ל הרשב"א שם ואיני רואה שום חשש בדבר שהמקדש שלא בפני עדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת דילפינן דבר דבר מממון כלומר מדבר של ממון במקום הכחשה והלכך אפילו שמעו שאמר אתרוג זה אני נותן לך לקידושין והוא שותק אין כאן בית מיחוש דאפשר לא קבלתו ולא עוד אלא אפילו ראינו אתרוג יוצא עכשיו מתחת ידה אינו רואה בו חשש קידושין שאין כאן ראיה אלא כעין ידיעה ולגבי קידושין עדות מראי' וידיעה בעינן ותדע לך דאפילו גבי ממון שהעדות מתקיימת בו בידיעה בלא ראי' ובראי' בלא ידיעה ואמרינן ראי' בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבאו ויעידו אפילו הכי קאמר אם הלה טוען במתנה נתנם לי נאמן ופטור וכדאמר ר' המנונא בפרק שבועות העדות אלמא מכחיש בכענין זה פטור וכו' ועי"ש דבריו עוד דכתב א"כ לעולם אינה מקודשת אלא במקום שיש עדים גמורים שאינן יכולין להכחישן ועי"ש וא"כ אין מקום לקושית האבני מילואים הנ"ל:

(והנה בזה תמוה מאוד דברי הב"ש הנ"ל בסי' מ"ב בס"ק י"ב דהוא כתב דכיון דבדיני ממונות מתקיים ידיעה בלא ראי' ה"ה בקידושין ונראה דעתו דהרשב"א בס' תש"פ סובר דבקידושין לא מהני ידיעה בלא ראי' וז"א דבעצמו כתב בסי' אלף תקצ"ג דשוה לדיני ממונות אך היכא דבדיני ממונות הי' יכול לתרץ ולהכחיש אף בקידושין לא מהני אף שמודה דקידושין שוה לדיני ממונות היכא שמתרץ ומכחיש כנ"ל):

דלעולם מודה הרשב"א דהיכא דאפשר להתברר בבירור גמור מהני בקידושין אבל כאן לא הי' אפשר להתברר כלל דאף שיראו הטבעת ביד האשה שמא נתן לה במתנה דכמו בדיני ממונות אף שראו שנתן לו מעות יכול להכחיש ולומר שנתן לשם מתנה ובקידושין בעינן עדים שלא יוכל להכחיש וכאן נמי יכולה להכחיש שנתן למתנה אף ששמעו שאמר ראו אתרוג זה אני נותן לך לשם קידושין אלו באמת לא רצתה לקבלו לשם קדושין ונתן לה אח"כ לשם מתנה ואם תכחיש תהי' נאמנת על זה ולכן אף שאינה מכחשת לא הוי קידושין או אולי נתן מתחילה לשם מתנה ומה שאמר אח"כ ראו אתרוג זה אני נותן לך לשם קידושין הי' אחר הנתינה וזה ברור בדברי הרשב"א ואדרבא מוכח מדבריו דאילו לא הי' שום ספק בדבר כשראו אח"כ האתרוג בידה והי' נודע בבירור שקבלה אותו לשם קידושין אף שלא ראו בשעת הנתינה שפיר היתה מקודשת וע"כ צ״ל דלא הוי כמקדש בלא עדים משום שהי' באפשרי להתברר (והרשב"א מודה דידיעה ברורה מהני בקידושין כמו ראי' אך היכא דהי' יכול להכחיש ולתרץ לא מהני בקידושין דבקידושין אף היכא דמודה הוי כמו בדיני ממונות שמכחיש אך הנה עדיין יש להעיר בסברא זו מהך דספק קרוב לו ספק קרוב לה דדעת הרבה פוסקים דהוי מקדש בלא עדים ולא הוי אף גם ספק כדאיתא בב"ש באה"ע בסי' ל' ס"ק ט' ובהגהות מיימוני בהלכות אישות בתשובה והא התם ג"כ הי' אפשר להתברר דבשעה שנפלו הקידושין באותו רגע הי' אפשר למדוד ולדעת אם הוא קרוב לה אף דאח"כ נאבדו הקידושין או שהלכו ממקומם מ"מ ברגע נפילת הקידושין הי' אפשר למדוד ולדעת אם הוא קרוב לה ובכה"ג שהי' אפשר להתברר תיכף ואף שנאבד אח"כ הוי ספק קידושין כמו היכא שנאבד הגט קודם שהראת אותו לב"ד או קודם שנקרא לפנינו לדעת הכתוב בו והיכא שמכוסה פני הכלה ולא ראו העדים מי היא עד שהלכה מכאן כנ"ל:

ולכן לענ"ד אפשר לומר שבאמת זה דעת הרש"בא ביבמות בדף ל"א דמיירי דהי' ספק לעדים אם קרוב לו או לה ואעפ"כ לא הוי מקדש בלא עדים דאף שמסופקים העדים אם קרוב לו או לה הוי ספק קידושין ולא הוי מקדש בלא עדים כיון שתיכף בשעת הנפילה הי' אפשר להתברר ושפיר מוקי הרשב"א הך דיבמות בדף ל"א בכת אחת היינו שהי' מסופקים בקרוב לו או לה:

ובזה אפשר ליישב קושית התוס' בגיטין ע"ח דאיתא שם קרוב לה בארבע אמות שלה מגורשת בארבע אמות שלו זה קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ומפרש בגמרא מחצה על מחצה שהיו שניהם עומדים בארבע אמות ומקשה בגמרא ולחזי הי מינייהו קדים וכי תימא דאתי תרוייהו בהדי הדדי והא אי אפשר לצמצם והקשה הרמב"ן וכיוצא בזה הקשו בתוס' דאדרבא כיון דאי אפשר לצמצם ולא ידעינן הי מייניהו קדים לכך הוי ספיקא ולפי הנ"ל ניחא. דכיון דאי אפשר לצמצם ובשעת נפילת הקידושין לא הי' אפשר להתברר שוב הוי מקדש בלא עדים ודו"ק:

ועתה נשובה אל הנ"ל כיון דנקטינן דכל היכא דאפשר להתברר לא הוי מקדש בלא עדים שפיר נוכל לומר כשיטת המרדכי דמש"ה מקודשת אף שלא ראו הנתינה דמיירי שראו מתחילה הטבעת בידו ואח"כ ראו אותה בידה דהוי מוכח שהוא נתן לה אף שלא ראו בשעת הנתינה ולהרשב"א אף בכה"ג לא מהני שמא נתן לה אתרוג במתנה ואח"כ או קודם אמר שנתן לשם קידושין כנ"ל ולהמרדכי לא חיישינן לזה כיון ששמעו שאמר שנתן לה לקידושין וגם הוא בידה מה שהי' מתחילה בידו מהני והוי מוכיח שנתן לה לקידושין ואף דבשעת הנתינה לא ראו מ"מ הי' אפשר להתברר אח"כ בראית הטבעת בידה אבל בנ"ד שלא ראו הטבעת כלל בידו מתחילה לא הוי מוכיח כלל אך עכ"ז עדיין אני נבוך וקשה לומר דטעם המרדכי דהוי מוכיח בשביל שראו מתחילה הטבעת בידו ואח"כ ראו אותה בידה דכל כי האי הוי לי' לברורי ולא לסתומי' כיון שעיקר האיסור תלוי בזה יעו"ש במרדכי בפרק האומר דהביא הדבר בשם ספר החכמה ובתחילה הביא בארוכה המעשה:

ונראה יותר כאשר אמרתי בתחילה דדעת המרדכי כיון ששמעו העדים הקידושין בוודאי קדשה בחפץ כדרך המקדשים לא בדיבור בעלמא וגם בנ"ד יש לחוש:

אך עכ"ז יש לומר דדוקא עכ"פ ששמעו העדים כנוסח הרגיל בישראל שאמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו וא"כ אמרינן כיון שאמר בטבעת זו בוודאי קדשה בטבעת כנהוג אבל בנ"ד שלא שמעו כלל שאמר בטבעת זו או שמקדשה באיזה דבר לא הוי זאת מוכיח שנתן לה טבעת כלל או איזה דבר:

ועתה שבתי וראיתי דהגאון בעל המקנה בקונטרס אחרון כתב כן דהמרדכי מיירי דווקא כשראו מתחילה הטבעת בידו ואח"כ הי' בידה ורק בכה"ג הוי מוכיח וכן הוא דעת החתם סופר בסי' ק"א א"כ יש לנו עמודים גדולים להשען עליהם ולהתיר בנ"ד:

אך אם יתברר אח"כ בעדים שהטבעת הי' בידו טרם שהגיע ליד האשה אז יהי' קשה להתיר בנ"ד ויהי' מוכרח ליתן גט ואשר כתב כבודו כי לא יציית הלא גם כפי חוקי הממשלה ענוש יענש בעונש גדול ע"ז ויהי' מוכרח ליתן גט:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה