אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן יב

סימן יא

ב"ה יום כ"ו כסליו תרל"ד לפ"ק קאליש.

לכבוד הב"ד המופלגים ד"ק שעדניץ יע"א:

יקרת מכתבם קבלתי בדבר העגונה שהי' ניכר בההרוג כמעט כל בגדיו וסימן מובהק בגופו שהוא שן יתיר אצל הלשון וגם הי' מוחזק בדרך זה וגם הי' ניכר בט"ע אך שהי' ספק אם הוי אחר ג' ימים וגם הי' נשחת קצת פרצוף פנים. יסלחו לי לדבר הזה כי לא השיבותם עד עתה מחמת כמה עיכובים וגם כי כתבו גם להרב הגאון מופת הדור חותני שי' מ"ק קוטנא וכתבתי אליו כי הדבר ברור להתיר והוא השיב לכם לא הי' עוד נחוץ להשיב אך עכ"ז אומר להשיב מפני הכבוד ובפרט כי השגתי היום אגרת מחותני הגאון מופת הדור שהשיב אם כי נוכל לסמוך על ט"ע דכליו בצירוף סימני הגוף מ"מ יען כי הי' חסר דעת חיישינן דאיש כזה לא יחוס על בגדיו וחיישינן לשאלה ואבידה מדעת ועכ"ז סיים להקל מחמת השן דהוי סימן מובהק ולענ"ד ג"כ אין חשש כלל להתיר אשה זו ובכל ענינים אלו הרביתי מלין וכאן באתי רק להשיב מפני הכבוד ויש כאן להתיר מחמת כמה טעמים וצירופי היתר:

א) דעת ר"ת היכא דמכירין אותו בט"ע והגוף שלם אף שלא ניכר החוטם והפרצוף מעידין עליו וכל הפוסקים נבוכו בדבריו ואנכי בהרבה ס' פירשתי דבריו וצירפתי לסניף להרבה התירים:

היתר ב' כיון דהוי ט"ע בכלים וסימנים בגוף דמהני לדעת הח"צ אף דבכלים חיישינן לשאלה מ"מ כיון דהוי סימנים בגופו לא חיישינן דהשאיל לאיש אשר לו ג"כ סימנים כאלה דהוי שאלה דיחיד ומה שהערה כבוד חותני הגאון מופת הדור נ"י דכאן גרע משום שקודם שנאבד הי' חסר דעה נראה דכל כי האי בוודאי חיישינן לשאלה ולאבידה מדעת כיון דעל עצמו לא חייס ורצה לאבד א"ע מכ"ש שלא יחוש על ממונו על דעתי איני מבין דברים אלו דזה הי' באפשר לומר לענין ההיתר כיון דכמעט ניכרים כל בגדיו לא חיישינן לשאלה דלא ישאיל כל בגדיו וישאר ערטלאי ע"ז שייך לומר כיון דהוא חסר דעה יוכל להיות שהשליך כל בגדיו אבל לענין שאלה דיחיד אדרבא כיון דנכרים כל בגדיו ולכל בגדיו לא חיישינן לשאלה אך מטעם כיון דהוא חסר דעה חיישינן שהשליך כל בגדיו ואחר מצאה או שנתן שלא בכונה כמעשה חסר דעה זה בוודאי לא חיישינן לנפילה דיחיד:

דהנה החכם צבי בסי' קל"ד כתב דסימן אמצעי בגופו וט"ע בכליו מהני דאף דבכלים חיישינן לשאלה מ"מ כיון שיש לו סימן אמצעי בגופו ונצטרך לומר שהשאיל בגדיו לאחד שיש לו ג"כ סימן אמצעי כמותו לזה לא חיישינן וכמו שאמרו בפרק ג"פ בדף קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה לנפילה דיחיד לא חייש ופירוש שם רשב"ם דלא חיישינן מיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון אשכח הרי אף דחיישינן לנפילה מ"מ לנפילה דיחיד לא חיישינן ה"ה אף דחיישינן לשאלה היינו לשאלה דרבים אבל לא לשאלה דיחיד היינו שנאמר שהשאיל לאיש אשר אלה סימנים לו וכתב אח"כ הח"צ וא"ת היכא מדמינן שאלה דיחיד שהוא בכוונת שואל ומשאיל לנפילה שהוא בלתי כוונת מאבד והמוצאה נמי בהיסח הדעת באה לו ותירץ וי"ל כיון דאין כוונת שואל ומשאיל תלוי כלל במקרה ההוא שהי' לו רושם במצח הדר הוי לי' כשלא מדעת אלא במקרה אך הפוסקים חלקו על דברי החכם צבי דבשאלה שפיר חיישינן לשאלה דיחיד ובנו"ב בסי' ל"ו חידש מדעת עצמו הך סברא דשאלה דיחיד ומסקנתו דיש חילוק בין שאלה לנפילה דאף לנפילה דיחיד לא חיישינן לשאלה דיחיד חיישינן ועי"ש:

וא"כ בנ"ד כיון שניכרים כמעט כל בגדיו דלא חיישינן דהשאיל כל בגדיו וישאר ערטלאי אך דאמרינן כיון דהוי חסר דעה יוכל להיות שהשליך כל בגדיו או נתנם לאחר והכל מפני שהוא אינו בר דעת ועושה שלא מדעת והוי כנפילה דלא הוי מדעת והוי שלא בכונה שפיר היי ממש כנפילה דיחיד דנא חיישינן:

וגם היכא שהכיר אחר ג' ימים אף דלא מהני הכרה אחר ג' ימים מ"מ היכא דאיכא ט"ע בכליו מהני דהוי שאלה דיחיד ג"כ שהשאיל לאיש כזה אשר ישתנה צורתו לצורה שלו:

וראיתי להנו"ב בסוף תשובה שנו בסי' נ"ב דכתב וז"ל יעוד נראה לפי ענ"ד דאף שהמתים נשתנים ג' ימים אחר מותם אבל שתשתנה הצורה ותדמה ממש לצורת איש אחר זהו מצד השכל דבר רחוק ומלתא דלא שכיחא אלא שחכמים חששו לזה מחמת חומר אשת איש אבל לחוש שתשתנה צורתו ותדמה לזה שהשאיל לו בגדיו זה דחוק מאוד וגרע משאלה דיחיד או נפילה דיחיד ועיין ביבמות בדף קט"ו ע"א בתו"ס ד"ה למאי ניחוש עכ"ל:

והנה בסי' ג"ו מסיק הנו"ב דבשאלה חיישינן אף שיש לו סימן בגופו והוי שאלה דיחיד דהוכיח שם דלרבא ע"כ צריך לחלק בין שאלה לנפילה וא"כ אין ראי' מנפילה לשאלה ואפשר דאף בשאלה דיחיד חיישינן וכן בסי' נ"א מסיק כן ובסי' מ' הביא בשם השואל דרצה לומר דט"ע לאחר ג' הוי כמו סימן וחלק עליו וכתב וז"ל דבר זה אינו דוודאי ט"ע שאחר ג' ימים גרע מסימנים ותדע דאי ס"ד דט"ע לאחר ג' ימים חשיב כסימנים א"כ מאי בעי בגמרא אי סימנים דאורייתא הא ודאי לאו דאורייתא דאי דאורייתא אמאי אין מעידים לאחר ג' ימים ועי"ש:

הרי דעתו דט"ע לאחר ג' ימים גרע מסימנים וא"כ כיון שהוא בעצמו סובר דט"ע דכלים לא מהני עם סימן אמצעי דהגוף מכ"ש דלא מהני עם ט"ע לאחר ג' ימים דגרע מסימן אמצעי והוא סותר דידי' אדידי' אך כד דייקינן נראה דנכון הדבר להלכה:

דחילוק הנו"ב הוא בין נפילה שהוא שלא בכונה לא חיישינן לנפילה דיחיד ובין שאלה שהוא בכונה חיישינן וזה ניחא לענין ט"ע דכלים דלא מהני מאי דהוי שאלה דיחיד להשאיל לאיש אשר יש לו סימן ממש כזה דכיון שהוא בכונה חיישינן אבל לענין היכא שהוכר לאחר ג' ימים שנאמר שנשתנה צורתו ותדמה לזה שהשאיל לו בגדיו הוי כמו נפילה דיחיד זה שפיר הוי שלא בכוונה ניהו דהשאלה הוי בכוונה אבל השינוי צורה אח"כ הוי שלא בכוונה וזה ברור דהשינוי צורה בא אחר השאלה והשינוי צורה הוי שלא בכוונה וא"כ יש ג"כ היתר בנ"ד מאחר שהוכר אף אחר ג' ימים כיון שהוכרו בגדיו:

אמנם עדיין יש לדון בזה אם מהני הוכרו בגדיו בט"ע והכרה שלו לאחר ג' ימים דהנה גוף הדין דאחר ג' ימים לא מהני הכרה רוח אחרת עמי וכאשר כתבתי בתשובה בסי' יוד דקשה לומר דאחר ג' ימים לא מהני הכרה דיוכל להשתנות צ"ע גדול דניהו דיוכל להיות דאחר ג' ימים יוכל להשתנות צורת הפנים אבל להשתנות להתדמות לצורה אחרת קשה מאוד לומר דא"כ ניחוש נמי שמא אדם אחר יש לו ג"כ צורה כזאת שנולד בצורה זאת וע"כ דלזה לא חיישינן שיהי' שני בני אדם דומים בצורה אחת ואנו רואים באלפים וברבבות אנשים שאינם דומים זה לזה ואיך נוכל לומר דבתולדה לא ימצא שני בני אנשים בתמונה אחת ואחר מיתה ישתנה ממש לצורה של אדם אחר כיון דע"י תולדה אינו בנמצא ולא חיישינן שיהי' שני בני אדם דומים זה לזה אך ע"י שינוי יתדמו ממש אדם לחבירו:

אך ע"כ בירורא דהאי מלתא כאשר בארנו בתשובה אחרת דהא דלאחר ג' ימים אין מעידין הוא רק משום ד"ג ימים לאחר מיתה טבע האדם להשתנות ואין לו טב"ע גמור וא"כ אף מה שמכירין אותו אינו טביעת עין גמור שהרי אין זה צורתו הראשונה ממש שהרי צורתו הראשונה נשתנה וע"כ שהוא רק דמיון שנדמה שזה הוא ובדמיון כזה שוב אפשר לטעות בין אחד לחבירו כיון שאין זה טביעת עין גמור ובירושלמי איתא אין מעידין אלא לאחר ג' ימים כל תלתא יומא נפשא טייסא על גופא סברא דהוא חזרה לגוה כיון דהיא חמית לי' דאשתני זיווהדאפוהי שבקת לי' ואזלית לי' וכו' וכיון דלאחר שלשה ימים נשתנה זיו הפנים שוב אי אפשר להכיר בט"ע גמור אך נדמה לו שהוא זה ויוכל להיות בזה טעות כנ"ל וכן הוא ברי"ף אין מעידין אלא עד שלשה ימים אבל אם לא מצאוהו אלא לאחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שהמת נשתנה ואינו ניכר אחר ג' ימים והוא כנ״ל שלא נשאר לו עוד צורתו הראשונה ובלתי אפשר להכירו עוד בט"ע וכן הוא ברמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין הלכה מ"א וז"ל אבל לאחר ג' אין מעידין עליו מפני שפרצוף פנים משתנה והיינו ג"כ כנ"ל שפרצוף פניו משתנה ובלתי אפשר להכיר בט"ע שבתי וראיתי הדברים האלה בשו"ת פ"י בס"ח לענין היכא דראו אותו לאחר ג' ויש לו צורה הראשונה ע"כ דאינו זה דודאי נשתנה ולא מהני אף סימן מובהק שע"כ אין זה ט"ע גמור רק כמו מדמה מלתא למלתא:

ולפי טעם זה לא מהני אף במכירים אותו לאחר ג' ימים ויש ט"ע בכליו ולא אמרינן דהוי כעין שאלה ולנפילה דיחיד לומר שנשתנה צורת השואל לצורת המשאיל דהרי אין אנו אומרים כלל שנשתנה צורה של זה לשל זה אך בלתי אפשר להכיר עוד בט"ע אחר ג' ויש לטעות בכל צורה וצורה שמא הוא זה כיון שאין ט"ע גמור וא"כ אין זה בסוג נפילה דיחיד דכל צורה בעולם שירצה לחפש אחריו יוכל להסתפק שמא זה הוא אך מצד הסימן שהי' לו שן אף אם לא הי' סימן מובהק רק סימן אמצעי שפיר מהני דשפיר הוי נפילה דיחיד וכאן עדיף יותר כנ"ל כיון דניכרו כמעט כל בגדיו וצריך לומר דמחוסר דעת השליך כל בגדיו והוי נפילה דיחיד כנ"ל:

וגם השן הוי סימן מובהק וגם הוחזק באותו מקום כתשובת המבי"ט וש"י דאמרינן זה שנאבד זה שנמצא והארכתי בכל פרט ופרט בענין זה וכעת לקצר אני צריך כי סבבוני גם סבוני טרדות רבות אך בגוף ההיתר אני מסכים עם חותני הגאון נ"י להתיר:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה