נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יא
אל כבוד הרב המה"ג האבד"ק פיעטרקוב נ"י.
על דבר שאלתו בדבר אשה אחת אשר היתה נשואה לאחד מאנשי החיל ובא מכתב להמאגיסטראט איך שהנאטשעלניק שולח להר"ע דשם הפקודה הבאה לו מהגאבערניע להודיע למי שיש לו תועלת בהודעה זו כי מת אחד מצבא הקיסר בעיר וויטעפסק בתוך ההאספיטאל הנקרא דעניבורסקי האספיטאל והי' שמו בער יודקי הוא שם משפחתו אותו האיש נלקח לצבא לפני תשעה עשר שנים מפה פיעטרקוב שם אשתו חיי' ממשפחת קאפילאו שם בנו הילד קאפיל ובסיום המכתב כתב איך האיש הנ"ל השאיר חריו שמונים קאפיקעס וישלחו לאשתו ע"כ:
והנה מתחילה צריכין אנחנו לדון אם יש לספק באחר ששמו כן זאת בוודאי אין ספק כיון שנזכר שמו ושם משפחתו ושם עירו דמהני לכ"ע ואף שמעלתו לא הזכיר במכתבו אם נזכר שם העיר מ"מ בטח כן הוא שהרי בא לעיר הזאת הודעה זו בוודאי כתבו שהוא מעיר הזאת וגם נוסף לזה כל אלו הסימנים שנלקח לצבא לפני תשעה עשר שנים ושם אשתו ושם בנו ואין לספק בזה כלל:
אך מה שצריכין אנחנו לדון אם סומכים על כתב נכרי או מטעם מסל"ת או מטעם ערכאות והנה אם זה נחשב מסל"ת צ"ע גדול דבמסל"ת יש דעות חלוקות דעת הר"ן דצריך דוקא שיאמר קישור דברים לפניו ולאחריו ובתוך הדברים יזכיר ממיתת המת באופן שאין כוונתו כלל על סיפור זה דבל"ה לא מקרי מסל"ת אם כוונתו לספר רק אותו מעשה שמת המת ודעת הריב"ש דאף בכה"ג מקרי מסל"ת כל שלא נתכוין להתיר ולהעיד רק מספר לפי תומו שמת פלוני וכן דעת רוב הפוסקים וברמ"א בסי' י"ד הביא גם דעת היש מחמירין אך בח"מ בס"ק כ"ו הביא דברי הב"י שכל הבתי דינים מסאלניק נהגו להתיר ונראה דכן דעתו להל':
אך היכא שמכוין הנכרי בסיפור ממיתת המת לשום איזה תועלת אדם בעולם ולא להעיד ולהתיר אשת המת בזה יש לדון אם מקרי מסל"ת אף שהגיד זאת שלא ע"פ שאלת שום אדם מאחר שכוונתו הי' עכ"פ לתועלת איזה אדם:
והנה שם ביבמות דף קכ"א ע"ב איכא פלוגתא בנתכוין להעיד אם מקרי מסל"ת דחד אמר דדוקא בנתכוין להתיר האשה לא מקרי מסל"ת וחד אמר דאף בלא נתכוין להתיר רק בנתכוין להעיד לא מקרי מסיח לפי תומו ונתכוין להתיר היינו שבא לב"ד איש פלוני מת השיאו את אשתו ונתכוין להעיד היינו שבא לב"ד ואמר איש פלוני מת ולא סיים השיאו את אשתו כדאיתא שם אך עכ"ז נראה שדעתו הי' בביאתו לב"ד להעיד לפני ב"ד עדות זה שהב"ד הזה יעשו איזה מעשה על פיו ועדותו ואם לא יתירו האשה יעשו מעשה אחרת על פיו ואפסקא דאף בכהאי גוונא לא מקרי מסל"ת אך זאת אני מסופק היכא דלא נתכוין כלל להעיד שיאמינו אותו בעדות זה אך שאומר דברים שיהי' תועלת לאיזה אדם בדבריו מי שישמע דבריו ולא שיעיד בתורת עדות בזה אני מסופק ומקום הספק:
דהנה איתא שם ביבמות דהיכא משכחת לה שיאמר שלא להתיר ולא להעיד כי ההו דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבא ר' יוסף לדביתהו ופירוש רש"י מאן איכא בי חיואי מאנשי ביתו של בי חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי נראה שחפץ שאנשי ביתו ידעו זאת ששכיב חיואי אפ"ה כל שלא נתכוין להעיד ולהתיר ואמר שלא ע"פ שאלה מקרי מסל"ת אף דנראה דנתכוין לתועלת שלהם שרצה שישמעו ממיתתו לתועלתם:
וביותר לפי מה שהביא הנ"י על שיטת הרמב"ם דנכרי מסל"ת צריך שיאמר וקברתיו והקשה מגמרא יבמות דלא אמר וקברתיו ותירץ בשם הריטב"א ז"ל דכל היכא דעכו"ם מכריז ואמר מאן איכא בבית פלוני בהא סגיא בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשו לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים לו דשכיב לא הוי אמר אבל בנכרי לפי תומו דעלמא צריך שיאמר קברתיו יעו"ש:
הרי דזה דאמר מאן איכא בבית פלוני הכריז כך להיות גלוי וידוע ואי לאו דקים לי' לא הוי מכריז ואם כן בוודאי ההכרזה הי' לתועלת למאן דצריך למידע דבשביל זה אמרינן דלא הי' אומר דבר שאינו ברור אעפ"כ מקרי מסל"ת נראה לכאורה דדמי לנדון דידן שהארזאנד מכריז שמת פלוני להיות לתועלת למי שצריך לדעת אפשר דמקרי זאת מסל"ת:
אך אפשר לומר דהתם אינו מכריז לתועלת אך שידעו מדבר אבל אם מכריז לתועלת אפשר דלא מקרי מסל"ת ובל"ה דעת הר"ן דצריך דוקא קישור הדברים ואך בתוך הדברים יגיד ממיתת המת זה מקרי מסל"ת יעו"ש בב"י בסי' י"ד והר"ן הביא ראי' לשיטתו דצריך שיהי' קישור דברים דוקא:
ממאי דאיתא בגמרא מאן איכא בי חסא או חבל על פלוני יעו"ש בב"י שהביא דבריו נראה מדבריו דהאי דשאל מאן איכא בי חסא אינו שאלה מי שיש שם כדי להודיעו ממיתת חסא כפירוש רש"י דא"כ לא הי' מסל"ת לפי שיטת הר"ן דצריך דוקא שיהי' קישור דברים קודם שיזכיר ממיתת המת ולשיטת הר"ן נראה דהאי דאמר מאן איכא בי חסא לא דיבר עדיין ממיתת המת אך ששאל זה בפני עצמו אם איכא מי בבי' חסא ובתוך כך אמר ששכיב חסא (וראיתי בתשו' הריב"ש שהביא הב"י יעו"ש בסי' י"א שאדרבא הביא ראי' מהך דקאמר מאן איכא בי חסא דאינו צריך קישור דברים דז"ל שם ואף אם לא דיבר דברים אחרים כ"א דבר זה לבד דומיא דהאי גוי דאמר מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי אע"ג דהי' מבקש אנשי ביתו שישמעו דבריו ולא סיפר דברים אחרים מקרי מסל"ת יעו"ש) הכלל דזאת גופא צ"ע גדול אם נחשב זאת למסיח לפי תומו:
וגם במסיח לפי תומו גופי' צ"ע הנה הרמב"ם כתב דהא דמצא כתב בשטר מת פלוני משיאין את אשתו אם נודע שזה כתב ישראל מותר וכתב הרב המגיד הטעם לפי שנכרי אינו נאמן רק במסיח לפי תומו אבל לא בכתבו וכתב עליו הב"י בהגהותיו בד"ה וז"ל ומ"ש שלא הוכשר גוי אלא מסל"ת אבל לא כתבו אין לו טעם שאם כתבו כתיבה בדרך מסל"ת למה יגרע:
וראיתי לחתם סופר דכתב שם על מה דהרמב"ם פסק דוקא בכתב ישראל ולא בכתב עכו"ם הנה ה"ה כתב בטעמו משום מסל"ת אמרו ולא בכתב ע"ש והדבר תמוה מה לי מסיח או כותב אבל האמת הוא משום דבעי מסיח לפי תומו ובכתב אי אפשר להבחין אם כתבו לפי תומו או במתכוין להעיד עכ"ל בסי' מ"ג באה"ע:
והנה קושיתו על הרב המגיד הקשה הב"י בבדק הבית ומה שתירץ אינו מובן דגם בכתב משכחת לפי תומו דבאמת היכא שאינו כותב רק דברים אלו פלוני בן פלוני מת הי' אפשר לומר דבכתב בכה"ג לא מהני דמנין ידעינן שהגיד דברים אלו במסל"ת דלמא כתב זאת להתיר האשה להעיד עליו שמת דבשלמא אם אומר בע"פ רואין אנחנו אם אומר להתיר או להעיד או בסיפור דברים בעלמא אבל בכתב לא נודע על איזה אופן אמר אבל בכתב דרך קישור דברים כנ"ל לדעת הר"ן דצריך דוקא להיות קישור דברים שאמר מתחילה דבר אחד ובאמצע הדברים הזכיר מיתת פלוני באופן שניכר מדבריו שלא רצה כלל לספר ממיתת היהודי וא"כ בכה"ג משכחת לה אף בכתב מסל"ת שכותב קישור דברים ובאמצע כותב ממיתת פלוני וניכר מתוך הדברים דהוי מסל"ת:
אך אפשר דדעת הרמב"ם כדעת רוב הפוסקים דלא בעינן דוקא קישור דברים שאף שהרמב"ם כתב בפ' י"ג ענין מסל"ת שאמר אוי לפלוני שמת כמה הי' נאה וכמה טובה עשה עמי או שמת פתאום ותמהני כיצד מת פתאום שנראה מדבריו שהצריך דוקא קישור דברים כבר הביא הב"י בשם הריב"ש (יעו"ש בב"י בסי' י"א) דלא הביא הרמב"ם דבר זה אלא לרווחא דמלתא שמזה ניכר שהוא מסיח לפי תומו אבל באמת אף אם לא הי' קישור דברים אלא שאמר איש פלוני מת מעצמו כמספר דברים זהו מסיח לפי תומו אף אם לא דיבר דברים אחרים רק זהו לבד יעו"ש:
וא"כ בכה"ג שפיר אפשר לחלק דבכתב לא מהני בכה"ג דבכתב לא נודע אם הי' כמספר דברים או שהשיב זאת על שאלה או להעיד או להתיר היכא שנמצא כתוב דברים אלו שאיש פלוני מת בכתב נכרי אבל היכא שנכתב קישור דברים שהמה מורים דמסל"ת דיבר וכתב ממיתת המת שפיר מהני אף בכתב דהכתב עצמו מוכח שהוא לפי תומו. וזה נראה דלא חיישינן שמא אף שמתוך הכתב נראה שהי' לפי תומו שמא עכ"ז הי' לכוונה אחרת ושמא הי' איזה סיבה בשעת הכתיבה שלא הי' לפי תומו דאם באנו לחוש לחששות כאלה אף באומר בפירוש לפי תומו ניחוש שזו הוא ע"י איזה סיבה כאשר הביא הב"י (שם בסי' י"ב) בשם הריב"ש לענין היכא שהגוי שאל במה אתם מדברים והשיבה הנוצרית ביהודי שהי' עמכם בספינה אם הוא חי ומסופק שם שמא שמע הגוי תחילת דבריהם שמדברים מהיהודי והוי כמו שאלה ותשובה וע"י שאלה לא הוי מסל"ת וכתב ע"ז הריב"ש דאין לנו לומר שהבין דבריהם כדי שנאמר שלא יהי' לו דין מסל"ת שאם באנו לחוש א"כ בכל גוי נחוש כשנראה שגוי מספר ממיתת יהודי מעצמו שמא יהודי דיבר עמו והלך לו אלא שאין לנו אלא מה שעינינו רואות ואזנינו שומעות בעדותו או בסיפורו וכל שהוא מסל"ת לפי דברי העד אין לנו לחוש ולומר אולי הוא שמע דבריהם אא"כ יש בדבר הוכחה שהוא מכוין לאיזה דבר שעבורו משקר עכ"ד הריב"ש שהביא הב"י וא"כ ה"ה בעדות בכתב כל שניכר מגוף הכתב שהוא מסל"ת אין אנו חוששין שמא הי' שם סיבה אחרת וכאילו שמענו דברים אלו מפיו שאין אנו חוששין לשום דבר אבל היכא שמצא כתוב סתם שפלוני מת שאז תלוי אם הוא אמר דברים אלו דרך סיפור לפ"ת דרך עדות או להתיר ובכתב לא נוכל לידע זאת בכה"ג אפשר דהרמב"ם הצריך דוקא שיהי' כתב ישראל ולא כתב עכו"ם ובבית שמואל בס"ק ל' נראה דעתו ג"כ כן דהיכא דניכר מתוך הכתב דהוי מסל"ת מהני וכן הוא בחלקת מחוקק בס"ק כ"א וראיתי בהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקיל בבית מאיר שכתב דאף דהי' קישור דברים מ"מ עדיין אינו ידוע אם הי' במסל"ת דיוכל להיות שהי' תשובה ע"י שאלה וסיבה אחרת אך לפענ"ד כל שניכר שהוא מסל"ת לא חיישינן לסיבה אחרת כנ"ל בארוכה וא"כ אפשר דבנ"ד אם נימא דכתב זה שנכתב להיות ידוע כל מי שיש לו תועלת בהודעה זאת הוי לפי תומו כאשר נסתפקנו לעיל אם זה מקרי לפי תומו שפיר מהני אף בכתב כיון שמוכח מתוך הכתב גופו שהוא לפי תומו ועוד דאף אם נימא דבכתב יש חשש שמא נכתב מאיזה סיבה ולא הוי לפי תומו מ"מ בכאן לא שייך משום סיבה כיון שנשלח הכתב ממרחקים ושם לא יוכל להיות שום סיבה לזה ששם לא נמצא שום אדם שיהי' נוגע לו הדבר ולסיבה רחוקה בודאי לא חיישינן:
ובאמת מהאי טעמא גופי' קרוב הדבר לומר שזה הוי כמו מסל"ת אף אם נימא שהעכו"ם האומר שיהי' לתועלת בשום דבר אמירתו זאת שמת פלוני לא מקרי לפי תומו מ"מ היינו דוקא בעכו"ם המכיר האשה ואולי רוצה להטעותה אבל בכתב הבא ממרחק כזה ושם אין מכירין האשה הזו לא שייך דמשקרי:
והנה בט"ז בסי' י"ז בס"ק ה' כתב על מאי דהקשה הריב"ש על מאי דאיתא בגמרא דשמעו קול שמת פלוני משיאין את אשתו ומקשה בגמרא דלמא שד הוא והקשה הריב"ש אמאי לא מקשה שמא גוי הוא והוכיח מזה דגוי שאמר סתם פלוני מת אף בלא קישור דברים הוי מסל"ת ומש"ה אין כאן חשש דגוי אמר זאת דאף בגוי ג"כ בכה"ג מתירין והקשה עליו הט"ז דגבי גט לקמן ששמעו קול שאומר שיכתבו גט לאשתו ג"כ כותבין ומקשה גם כן בגמרא בכה"ג וקשה שם למה לא מקשה שמא עכו"ם הוא ושם לא שייך תירץ זה וצ"ל דהקושיא של הריב"ש אינו קושיא כלל דהא איתא ביו"ד דכל שאין הגוי נהנה בחליפין לא חיישינן שמא החליף כשר בטריפה כמו שיתבאר בסי' קי"ח הכי נמי לא חיישינן שמא יעשה הגוי דבר זה כיון שאין לו הנאה ממנו ולא פריך בגמרא אלא מי שדעתו לקלקל בכוונה דהיינו שד וצרה ע"כ והוא ממש כעין סברתינו הנ"ל:
דאף דנימא דלענין מסל"ת צריך להיות קישור דברים דוקא אבל בסתמא לא הוי לפי תומו מ"מ לא חיישינן בקול שנשמע סתם פלוני מת דשמא עכו"ם הוא דעכו"ם לא ישקר אף דאמרינן דעכו"ם האומר סתם פלוני מת לא הוי לפי תומו וחיישינן דמשקר וא"כ הכא נמי נחוש דעכו"ם אמר זאת פלוני מת ושקר הוא אך שאמר זאת לאיזה כוונה כמו דחיישינן היכא שאנו שומעין עכו"ם אומר דברים אלו שמשקר כן כאן ניחוש שאומר עכו"ם דברים אלו ומשקר מ"מ בכאן ליכא חשש זה דדוקא היכא שאומר עכו"ם כן לפנינו איכא חשש דמשקר כיון דזאת לא מקרי לפי תומו ואף דהיכא דאין לו הנאה לא חיישינן דמשקר מ"מ בכה"ג שאומר לפנינו אפשר דיהי' לו איזה הנאה דהאשה תחזיק לו טובה בשביל שאמר זאת להתיר' אבל היכא ששמעו קול בשדה ולא ראו מי שאומר וגם העכו"ם אינו רואה שום אדם ועכ"פ שום אדם לא ידע מי האומר כן ולא יחזיקו לו טובה ובוודאי לא יגיע לו שום הנאה לא חיישינן דמשקר ומש"ה לא חיישינן דעכו"ם אמר כן ולא כאן גבי מיתה ולא גבי גט והוא ברור:
וראיתי בב"ש בס"ק ל"ח דכתב וז"ל על הדין דנאמן במסל"ת אף בלא קישור דברים דהביא הריב"ש ראי' לזה ממאי דגמרא לא מקשה שמא כותי הוא וז"ל ובט"ז כתב דלא חיישינן שמא כותי הוא כי כותי אינו מכשיל ישראל בחנם כמ"ש ביו"ד לכן לא חיישינן אלא לצרה או לשד ולק"מ כי אפ"ה שכותי אינו מכשיל מ"מ אי אמרינן כל שלא אמר קישור דברים לא הוי מסל"ת ולא מהני א"כ אע"ג דאינו מכשיל לישראל מ"מ כל שאינו דרך מסל"ת לא מהני א"כ שפיר קשה שמא כותי הוא אלא ש"מ אע"ג שאינו אומר קישור דברים הוי מסל"ת ובזה מיושב נמי קושית הב"ח על הריב"ש ובתשובת שער אפרים הביא קושיא זו בשם מ"ו הגאון מו"ה הערשיל ז"ל איך מיישב הריב"ש הסוגיא בגיטין דאיתא שם ג"כ סוגיא זו ולא הקשה שם דלמא כותי הי' ושם לא שייך תי' של הריב"ש עכ"ל ולק"מ שם שפיר י"ל דלא חיישינן שמא כותי אמר השומע קולי יכתוב גט לאשתו וע"כ אמר זאת להכשיל את ישראל ולא חיישינן שמכשיל בחנם אבל כאן קשה דלמא הכותי אמר פלוני מת דידע לו ואמר אלא שאמר בלא קישור דברים לא מהני אע"ג דלא חיישינן דאומר להכשיל את ישראל עכ"ד הב"ש:
ואנכי אשמע ולא אבין דכיון דלא חיישינן דאמר להכשיל את ישראל א"כ ע"כ אמת הוא שמת פלוני דאם לא מת ואמר שמת ע"כ מכוין להכשילו וכל שאין לו הנאה לא חיישינן דמכוין להכשילו ואינו דומה לאומר סתם בלא קישור דברים דלא מהמנינן לו לדיעה זו משום דאמרינן דלא הוי מסל"ת ושפיר חיישינן דאומר לאיזה הנאה שבדעתו שיקבל אח"כ הנאה מזה אבל היכא שאומר שלא ישמע שום אדם מי הוא האומר לא חיישינן שיכשיל את ישראל וזה פשוט דבעדי מיתה כל שאנו אומרים שאינו משקר סומכין עליו דמש"ה נאמן אף עכו"ם מסל"ת ועד מפי עד ואינו צריך תורת עדות אך כל שידוע שאינו משקר מתירין כדברי הרמב"ם שנביא אח"כ:
ולפענ"ד אפשר ליישב שיטת הריב"ש מהתמי' הגדולה שתמהו עליו דא"כ עדיין קשה גבי גט ניחוש שמא גוי הוא דאפשר לומר דמה שאומר מרחוק מת פלוני סובר שיראהו אדם וידע מי הוא המדבר וכמו שישמע קולו יראה אותו ג"כ וכיון שיודע מי הוא המדבר יחזיקו לו טובה ומש"ה בנשמע מרחוק קול שמת פלוני אינו נאמן כל היכא דלא הוי קישור דברים ונודע שהוא לפי תומו וזה ניחא שם במת פלוני אבל שם בגט ממ"נ אם יראהו אדם שעכו"ם אמר זאת ידע שאין זאת בעל האשה ולא יכתוב גט על פיו ואם ידמה שהוא בעל האשה לא ידע אם העכו"ם אומר זאת ולא יגיע לעכו"ם שום דבר מזה ובלא הנאה אינו מכוין להכשיל לישראל אבל באומר מת פלוני שפיר יוכל להיות חשש דבכה"ג לא הוי מסל"ת דאמרינן דלא כיון לפי תומו אך שהי' כוונתו שישמע שום אדם מאתו וידע מי הוא המדבר ויגיע לו אח"כ איזה הנאה כן אפשר ליישב דברי הריב"ש מהתמי' הגדולה שתמהו עליו הב"ח והט"ז והגאון ר' הערשיל:
ומזה הוכיח הריב"ש דבכה"ג מקרי מסל"ת אף בלא קישור דברים ואולי גם הב"ש כיון לזה אך מסתימת דברי הב"ש קשה לכוין לסברא זו:
ומעתה לפענ"ד במעשה בנ"ד שבא מכתב ממקום רחוק שמת פלוני לענ"ד מותר לדברי הכל כיון שזה הכותב אינו מכיר כאן שום אדם ולא אשת המת ולא שום קרוביו אף שמכיר בהמכתב שם אשת המת היינו כפי שנודע לו מהמת בבירור או כפי שכתוב בספרי ערכאותיהם אשר מוזכר איש החיל עם אשתו ובניו אבל גוף האשה וכל קרוביו אינו מכיר וא"כ לא מיבעי' לשיטת הט"ז בכה"ג ודאי מהני דלא גרע משמע בשדה א' אומר פ' מת דמותר לשי' הט"ז דדעת הט"ז דאף לדעת האומר דפ' מת לא מקרי מסל"ת בלא קישור דברים מ"מ בכה"ג מהני כיון שהעכו"ם אומר כאן באופן שלא ראהו אדם וא"כ ג"כ כיון שאחד כתב ממרחק רב לכאן ואינו מכיר כאן שום אדם ושום אדם אינו מכירו לא גרע מנשמע קול בשדה אף אם נימא דהמכתב הזאת לא מקרי לפי תומו כיון שבא לתועלת איזהו אדם כנ"ל בארוכה מ"מ בכה"ג מהני:
אף לדעת הריב"ש דבכה"ג לא מהני ג"כ היכא שנשמע קול בשדה באופן דלא הוי מסל"ת אף בכה"ג לא מהני מ"מ בארנו דהיינו דוקא התם דיוכל להיות דעכו"ם סבור שיראהו אדם כמו שישמע קולו אבל בנ"ד ממרחק רב כזה שאין שום הכירות בין הכותב ובין האשה ויורשי המת נראה לפענ"ד דמהני אף לדעת הריב"ש דאל"כ תקשי קושית הגאוני' הנ"ל על הריב"ש דאיך יפרש הך דגט אמאי לא מקשה שמא כותי אלא ודאי דבכה"ג לא חיישינן דמשקר כיון שאין לו הנאה ודו"ק:
אך אף אם נימא דזה הוי מסל"ת או כנ"ל דבכה"ג דלא שייך דיכשיל לישראל בוודאי אומר אמת מ"מ עדיין אין לסמוך ע"ז לפי דעת הב"ש בס"ק ל' דהוא מפרש לדעת הריב"ש דלא מהני מסל"ת בכתב אף אם נודע דהוי מסל"ת דלא הקילו במסל"ת רק באומר בפיו ולא בכתבו מטעם דתרי קולא לא מקילין והך סברא דאמרנו כיון דאינו מכיר כלל וכותב ממרחק לא עדיף ממסל"ת וג"כ לא מקילין תרי קולא:
אך בנ"ד יש עוד היתר משום ערכאות דכבר כתב החתם סופר בסי' מ"ג להתיר ע"י ערכאות לכל השיטות ולכל הפירושים כיון דהשטר העולה בערכאות של גוים כשר ועל קושית הראשונים דמאי מהני לא מרעי נפשייהו דמ"מ לאו בני עדות ננהו מן התורה הא ביאר רמב"ם דלא שייכי הכא דין עדות כלל דא"צ בזה עדות גמור דמש"ה מהני עדות אשה ועכו"ם מסל"ת אף שאינו בתורת עדות כל שאנו אומרים דנודע האמת מתוך עדותם שזה מת אף שאינם עדים מן התורה וה"ה בנכתב בערכאות דלא מרעי נפשייהו ומכ"ש בנ"ד שבא ממרחק רב והכותבים לא ידעו האשה כלל לא שייך בזה חשש ואף שהחתם סופר לא רצה לסמוך ע"ז לבד שם בתשו' יען כי הגאון מו"ה מרדכי בנעט לא סמך ע"ז לא כתב שם רק שלא רצה לעשות נגד הרב דמדינה באשר שהמעשה הי' בגליל שלו אבל להתלמד במקום אחר נראה דעתו להקל בערכאות לבד:
ומה שהקשה כבודו מגיטין בדף כ"ח ע"ב שמע מקומנטריסין דאמאי לא מהימני משום ערכאות הנה שם בקומנטריסין אינהו לא הוי ערכאות להעיד רק להרוג מי שנתחייב מיתה אבל לא להעיד ולא שייך בהו ערכאות וזה פשוט וכמדומה לי שראיתי כן באיזה ספר ולא אזכור כעת מקומו איו:
אך עדיין יש לעיין אם מהני בערכאות מפי כתב דאפשר ג"כ דתרי קולא לא מקילין כמו במסל"ת דאמרינן ג"כ דאומר אמת אפ"ה כיון דלא מהני בתורת עדות תרי קולא לא מקילין שיהני אף בכתב כדברי הב"ש הנ"ל וא"כ ה"ה אפשר בערכאות ג"כ כיון דלא מהני בתורת עדות תרי קולא לא מקילין להקל ע"י נכרי וע"י כתב:
אך הנה בחתם סופר בסי' מ"ג הביא דבערכאות מהני אף בכתב והוא משום דהוא פירוש הטעם דלא מהני מסל"ת מפי כתב משום דבכתב אי אפשר לידע אם הי' לפי תומו או לא אבל בערכאות דהטעם דלא מרעי נפשייהו אין לחלק בין בע"פ בין בכתב ואדרבא בכתב שיתנו כתוב וחתום בוודאי לא מרעי נפשייהו ושייך בזה יותר לא מרעי נפשייהו עוד כתב שם בסי' מ"ד דהטעם הרמב"ם דלא מהני בערכאות מפי כתב כדברי הלחם משנה דבכתב שלא בפנינו איכא חשש דמשטה אך בישראל לא חשוד שישטה במקום דאיכא מכשול אבל בעכו"ם איכא חשש דמשטה מש"ה לא מהני מפי כתבם אבל בכתב ערכאות דלא שייך חשש משטה מהני יעו"ש:
וכל זה לפי שיטתו אבל לפי מה שבארנו לעיל וכפי מה שנראה מדברי הב"ש דלאו מההו טעמא אינו מכשיר הרמב"ם כתב נכרי משום דשמא לא הוי לפי תומו או השטאה דגם בכתב נכרי משכחת דנדע דהוי לפי תומו כנ"ל אך משום דתרי קולא לא מקילין כנראה מדברי הב"ש דאף דבמקום דליכא חשש כלל לא מכשירין כתב נכרי לפי תומו וא"כ אפשר לד"ה בערכאות לא מהני מפי כתבם:
אך נוכל לסמוך בזה על הח"ס דמהני בערכאו' אף מפי כתבם וגם הביא ראי' מתשו' הר"ן סי' ג' דמהני עדות ערכאו' אף מפי כתב יעו"ש בסי' מ"ג אך דברי החתם סופר סותרים זה את זה כאשר יבואר אך עדיין צריך לעיין דהנה הב"ש הביא בס"ק כ"ז דכשכותב לזכרון לא מהני עד מפי עד דאף כשכותב לזכרון מה שראה בעצמו מהני אבל עד מפי עד לא מהני וכן הוא בהגהות מרדכי בפ"ב דיבמות דהקשה מאי טעמא מהני עדות מפי כתב כיון דאיכא פלוגתא בירושלמי ר' ירמי' ור' בון ואף ר' ירמי' דמכשיר אפשר דוקא עדות שחתמו מה שראו בעצמם אבל עד מפי עד לא ותירץ דבירושלמי מיירי שלא כתבו להעיד רק לזכרון אבל כשכתבו להעיד כמו שטר ממש מהני ונראה דבזה שפיר מהני אף עד מפי עד ומש"ה הביא הבית שמואל משמו דכשכותב לזכרון לא מהני עד מפי עד:
וא"כ בעדות נכרי מסל"ת בכתב אף דניכר מתוך הכתב דהוי לפי תומו כיון דלפי תומו ע"כ לא נתכוונו להעיד דאל"ה לא הוי לפי תומו ובלא נתכוונו להעיד לא מהני עד מפי עד א"כ בנ"ד אם באנו להכשיר מטעם דהוי מסל"ת לא מהני בכתב בעד מפי עד דהרי כאן הנאטשעלניק מפאויאם כתב בשם הגאבערניע ומהגאבערניע כתבו בשם ראשי החיל:
אך אם באנו להכשיר מטעם ערכאות אפשר דמהני אף עד מפי עד דהוי כמו כתבו להעיד או אפשר דאף בכה"ג לא מהני אם נימא דג"כ טעם המרדכי משום דתרי קולא לא מקילין ומש"ה בכתבו לזכרון לא מהני עד מפי עד כיון דהוי לזכרון הוי קולא ועד מפי עד ג"כ קולא אבל בכתבו להעיד בשטר איכא דעות דמהני מדאורייתא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ואין זה קולא ומש"ה מקילין הקולא השני בעד מפי עד וכן נראה מדברי הח"ס בסי' מ"ד:
וא"כ ה"ה בערכאות דאין זה עדות גמור רק בעדות נשים לא בעינן עדות גמור רק שנדע שאין משקר וא"כ ג"כ לא מקילין תרי קולא להתיר בערכאות בעד מפי עד וגם עוד קולא דהוי בכתב:
וראיתי בחתם סופר בסוף סי' מ"ד כתב וז"ל והשתא בנדון שלפנינו בספר הערכו שנכתב בין המתים אין כאן חשש השטאה ולא זיוף כלל מה לי כתב גוי או ישראל והכתיבה ההוא ביום שנכתבה אינה אלא כמסל"ת ולא כמעיד ע"כ אם ראה ישראל בעצמו באותו הספר שנכתב כך שם אתתא שריא אך אם לא ראה באותו ספר רק שנאמר לו ע"פ שאלה קשה להתיר כי אם ע"י ב' זה שלא בפני זה וע"י טויטין שיין חותם בחותמו של אמת דה"ל כחתימת ערכאות ומדהוי תרי זה שלא בפני זה יש לדמותו כהנהו תרי פרסאי בגיטין י"ט ע"ב אלא דהתם הוי מסל"ת והכא ע"י שאלה אך הכא הוי ערכו עדיף טפי וע"כ אם ישראל אחד שאל בקאנצלייא אף אם אינו מראה לו בפנים רק הם רואים ומשיבים כך ושוב ממקום אחר השיג טויטין שיין כתב באותו ענין ממש וחתום בחותם של ערכו אע"פ ששניהם הוי כמו עד מפי עד כי הכותב בעצמו לא קברו מ"מ יש להקל אף כתב גוי בכה"ג עם צירוף דברי שבתשובה הקודמת המדבר מענין ערכו עכ"ד יעו"ש:
והנה שם בתשובה הקודמת דעתו להקל ע"פ ערכו וכאן הצריך דוקא שנים זה שלא בפני זה ואולי לא רצה לסמוך על ערכו לחוד וגם בתשובה הקודמת לא סמך על ערכו לחוד אך שם כתב שאינו רוצה להורות נגד הרב דמדינה ואפשר גם כאן לא רצה לסמוך או משום דהוי עד מפי עד אך לפי דבריו שם לעולם הוי עד מפי עד כיון דהכותב לא קברו:
ובנ"ד אם נימא להודע בהגאבערניע בעצמה תוכן המכתב שבא מויטעפסק בעצמו להוציא מחשש דעד מפי עד מ"מ לדברי החתם סופר תמיד הוי עד מפי עד דהרי הכותב בעצמו לא קברו:
והנה בסוף סי' צ"ד הביא החתם סופר וז"ל וע"כ התרתי בנדון שבא לפנינו זה תלתא זמנא שהיהודים שאלו משרי קאמידאנט והמה כתבו למקום געניראל קאמידאנט ומשם נשלח תעודת מיתה העתק מפנקס הערכו וחתום בחתי' גדוליהם וחתום בחותם האמבעט מושב השרים והואיל והדבר יוצא מערכו לערכו וחותם גם בחותם האמבעט דהמזייף בו חייב ראשו למלך וחזקה גדולה דתרוייהו לא משקר וגם מדכתבו על הדואר והשיגו תשובתם על הדואר אינו צריך קיום דמי ישוב לשרי קאמידאנט תשובה על שאלתם בבי דואר כ"א למי ששלחו אליו עדיף משטרי פרסאי דמקרי להו לתרי פרסאי עכ"ד נראה משם דהתיר ולא חייש להא דהוי עד מפי עד משום שהכותב לא ראה הקבורה וכיון דכאן התיר במה שבא ע"י שאלה מהקאמידאנט למקום שרי החיים ובנ"ד הוי מכ"ש דבא שלא ע"י שאלה דאיכא צירוף במסל"ת ג"כ כנ"ל ואי משום כיון דבא ע"י שאלה א"צ קיום כנ"ל דבריו דכיון דבא ע"י שאלה ע"כ הנשאלים השיבו נלע"ד דלענין קיום בוודאי אין חשש כל דבר שבא מטעם הממשלה חתום בחותם הערכו דהרי כל דברי המלכות נכתבים ע"פ פקודת הללו ואם הי' מזויף לא הוי קיום לכל הממשלה כנודע שאין בזה שום חשש כלל וכלל וכאשר כתב החתם סופר בעצמו בסי' מ"ג דאין חשש לזיוף בעדות נשים דמי כתב כזאת להכשיל דלא חשידי להכשיל רק חמשה נשים והמה מיעוטי דמיעוטי ולכן לפענ"ד אם יהי' עצה אחרת טובה כגון לכתוב בקשה לויטעפסק לשלוח הסך שמונים קאפיקעס ויוכלו לכתוב כי זה נצרך להתיר האשה ואם יושלח משם הסך שמונים קאפיקעס או איזה תשובה משם מהערכאות טוב יותר כפי הנ"ל אך אם לא יושג משם תשובה אחרת לפענ"ד דאפשר לסמוך ע"ז לבד אם ישלח עוד שאלה הזו לרב אחר כמו להרב הגאון מקוטנא אם הוא יסכים גם אנכי אהי' סניף להתיר:
ובישועות יעקב בפירוש הקצר בסי' י"ז בס"ק ט"ו הביא מעשה באיש אחד מצבא המלחמה שנהרג והותר ע"פ כתב מיענראל קאמאנדע בצירוף עוד אומדנות וטעמים מוכחים שנהרג יעו"ש ואולי כאן יש עוד סניף שנחשב כמסל"ת וגם התם בנהרג במלחמה גרע טפי ומש"ה הצריך סניף עוד דבמת במלחמה צריך להיות קברתיו ובמת על מטתו עדיף טפי:
וכאשר עינתי עתה במכתב ראיתי שלא נזכר בהפקודה הבאה בשם הגאבערניע מאין המה יודעים ממיתת האיש הנ"ל ואם בא אליהם ההודעה הזאת משרי חיל מויטעפסק עכ"פ צריכין להודע זאת בבירור מאין נודע זאת להגאבערניע או שהמאגיסטארט ישאלו זאת מהפאויאכ והפאויאט מגאבערניע או שתסע האשה להגאבערניע ותודע שם תוכן הענין מאין נודע להגאבערניע ממיתת המת והנני סניף להתיר: