נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן טו
ב"ה ט"ו סיון תרל"ה לפ"ק פה קאליש:
לכבוד הב"ד הצדק המופלגים דק"ק עיר חדש יע"א:
על דבר השאלה על איש מחיל הצבא שעבר טל המעברות עם עוד אנשי הצבא ונטבעו במים והצילו אותם מהמים רק זה האיש נטבע שמו ר' אהרן בריימאן ולא מצאו אותו רק אחר שני שבועות רחוק עשרים ויארסט מהעיר והי' נמצא אצלו בהכיס שלו תפילין וגם סידור תפלה וארבעי' קאפיקעס והכפריים הודיעו זאת להממשלה וצוו לקברו וקברוהו שם בהכפר והביאו התפילין והסידור תפלה והכירו אותם היהודים:
וכת"ר כתב דנראה מהמכתב שהיהודים שנצליו שם שהו יותר מכדי שתצא נפשו במשך הזמן שנצילו הם ודעת מהר"ם פאדוי הובא בהגהות רמ"א דבמים שאין להם סוף מהני סימנים מבגדים וכן פסק בשו"ת נו"ב בקונטרס עגונות וכן הובא בק"ע בשם המבי"ט דהלכה כמהר"ם וכן פסק בשו"ת ב"ח וכן פסק בשו"ת ר' עקיבא אייגר וכ"ת הביאו בשם תפארת שלמה דבכגון זה אזלינן בתר קורבא דע"כ לא אמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב היכא דהוי רוב גמור אבל היכא דאין לחוש לרוב כיון דלא נשמע בכל הסביבות שנחסר שם בן אדם והקורבא מוכח כגון זה אמרינן דזה שנאבד זה שנמצא ואנכי מעצמי אמרתי סברא זאת ובארתי בארוכה בתשובות אחרות בסימני' הקודמים:
אך מה שיש להעיר בזה דאף דמה שבאו הכפריים ואמרו שמצאו איש הנטבע ושאלו מה לעשות בו הוא עדיף יותר ממסל"ת ואף שהיהודים לא שמעו זאת מהכפריים רק מפי המושלים מסל"ת מפי מסל"ת ג"כ נאמן ואף אם לא נודע אם המושלים אמרו זאת לפי תומם מ"מ כיון שכתוב בערכאות וגם ששלחו בחזרה הארבעים קאפיקעס עכ"ז נוכל לסמוך כאשר בארנו בסי' י"א מ"מ עדיין יש חשש בזה כיון שיצא הקול שנטבע יוכל להיות שהכתב שמת הוא כיון שנטבע במים שאין לו סוף כמבואר באה"ע בסי' י"ז בס"ק י"א ברמ"א דאם בא כתב ישראל שמת אם י"ל שכתב כן מפני שיצא קול שמת כגון שנטבע במים שאין לו סוף וכדומה אין מתירין על הכתב שחוששין שכתב כן מפני הקול שיצא ושם בחלקת מחוקק בס"ק כ"ב דלאו דוקא בכתב דגם במסל"ת הדין כן דבלשון בני אדם אומרים מת פלוני על מי שנטבע בנהר ויעו"ש בחלקת מחוקק בס"ק נ"ח ובב"ש בס"ק מ' ובק"ע מתשובת הרב ב"י בסי' קמ"ז ובקיצור פסקי מהר"ם פאדוי בסי' ש"ב ע"כ אפשר צריך לשאול עוד הפעם לאלו היהודים הכותבים מאין נודע להם סיפור המעשה הזאת וגם על גוף הכתב שבא משם יש לדון כיון שלא הי' מקיום חתימת יד הכותבים רק במקום עיגון מותר בלא קיום כמבואר בחלקת מחוקק בס"ק כ"א ובבית שמואל בס"ק כ"ט וחותני הגאון השיב דגם על עדות ששהו עד שתצא נפשו יש לספק דעל היהודים שנצילו א"א לסמוך שהמה הי' טרודי' בהצלת נפשם ולא השגיחו אם זה עלה מהנהר ולפענ"ד נראה דאין לספק בזה דכיון שבאו שם אחרי' להציל בוודאי לא זזו משם עד שיעור כדי שתצא נפשם וחפשו אחר הנטבעים וכן הוא חוקי הממשלה ואולי הלכו משם והניחו הנטבע במים כל זמן שיש לספק שעדיין חי הוא. היו נענשים עונש גדול ואם יכתבו בחזרה להיהודים שכתבו להודיע והמה ישיבו כי נכתב כזאת בערכאות שבאו הכפריים להגיד כי נמצא הנטבע וניתן רשות לקברו יש להתיר:
ועל מה שכתבו הפוסקים דנטבע במים שאין להם סוף כיון דהוי רק מדרבנן שוב סמכינן אסימנים דרבנן מאי הערותי ע"ז מחולין בדף ע"ט דאמר לו ר' אבא לשמעי' אי מעיילית לי כודנייתא בריספק עייל לי' הנך דדמיא אהדדי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנים דאורייתא וקשה לשיטת הרמב"ם דמדאורייתא אינו חייב על כלאים רק במין אחד טמא ומין אחד טהור אבל בשניהם טמאים אינו אסור רק מדרבנן והאי כודנייתא הוא מסוס וחמור וא"כ אינו אסור רק מדרבנן ומהני אף למ"ד סימנים דרבנן וכמדומה לי שראיתי לאחד מהמחברים שהערה בזה ולא אזכור מקומו איו: