אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ט

סימן ח

ב"ה י' שבט תרכ"ה לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב המה"ג חריף ובקי ני' ע"ה כ"ש מוהר"ר משה נ"י האבדק"ק חמעלניק:

מכתבו קבלתי עם השאלה והתשובה מהרב הגאון הקדוש מסאנדעץ הנני גם אנכי סניף להתיר האשה העלובה מכבלי העיגון וזה החלי:

על היתר הראשון כיון שנאבד בכפר זה ונמצא כאן הרוג אמרינן זה שנאבד זה שנמצא כיון שלא נשמע יהודי אחר נאבד בדרך זה ואיסור דאורייתא אין כאן כאשר כתב בתשובות המבי"ט דמי שיצא ממקום פלוני ללכת למקום פלוני ולא הגיע לשם ונאבד זכרו עדיף יותר ממים שאין להם סוף דאפשר שפלטו הים לאיים רחוקים ועדיף יותר מצורבא מרבנן דמתיר רב אשי במים שאין להם סוף ועתה בזמנינו בכל אדם מהני יותר מצורבא דרבנן כיון שמעט יהודים בכל המקומות הי' נשמע יותר מבזמן הגמרא שהי' רבים (ובזמן הזה שכתבי העתים ובי דואר פתוחים מסתבר יותר שאלו הי' חי הי' כותב לביתו ולקמן יבואר בשם חתם סופר בחלק שני בסימן קל"א). והרב הגאון בשבות יעקב נשען להתיר מתשובת המבי"ט והביא ראי' מש"ס דפסחים דאמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא:

וע"ז תמה מאוד הגאון הקדוש הנ"ל דהרי כאן לא נאבד אדם במקום זה רק שהי' כאן חי אבל אם נאבד לא נדע ושמא נייד מכאן והלך לו:

ובאמת דברי השבות יעקב מוקשים בזה ולדעתי צ"ל כיון שלא ראינו אותו במקום אחר רק כאן ומיום ההוא הלאה לא נראה ולא נשמע עוד הוי כאלו ברור לנו שנאבד כאן אך באמת ז"א דאם הי' ברור לנו שנאבד כאן ממילא הי' מותר דוודאי אינו מונח כאן טמון באיזה מקום חי אך ע"כ החשש שהלך מכאן ואינו דומה לקבר הנאבד וגם בל"ה הקשיתי על דברי השבות יעקב בתשובה אחרת בס' ח' אך ראי' יש לזה מיצחק ריש גלותא וכאשר הארכתי אך גם שם לא מהני רק היכא דאיכא סימנים ג"כ ובאמת המבי"ט והשבות יעקב לא התירו רק בצירוף סימנים וכאן אף סימנים אמצעים לא הוי אך עכ"פ יהי' מזה איזה קולא לענין היכא שאשתהי בעליתו מהמים דהוי כמו סימנים כאשר יבואר לקמן (והנה מה שהזכיר המבי"ט בדבר דיצא ללכת למקום פלוני ולא הגיע לשם דמזה ראי' שמת בדרך ה"ה כשיצא ללכת למקום פלוני לשוב תיכף לביתו ולא שב ומאותו המקום שהלך לשם חזר ולא נמצא שם הוא ג"כ אומדנא שמת שבוודאי הי' שב לביתו כמו שהי' דעתו בתחילה לשוב תיכף לביתו):

והנה עיקר ההיתר בזה מאבי הרוצח דכשבאו לחפש את ההרוג ומצאוהו קבור הלך אחד מהמחפשים אל אבי הרוצח והוא שוכב במיטה ושאלו אותו מדוע שוכב כל כך על היום והשיב שלא יוכל לקום מהמיטה מגודל צערו שקרה בביתו שבנו הרג ליהודי לעבע (בלשון פוליש כן שמו והוא ליב) ומתחילה כפר בפניו ואח"כ הודה לו ולבסוף לקחו אותו מהמים וקברו אותו כמבואר הכל בגביות עדות והנה זה בוודאי הוי מסל"ת שלא הוי ע"י שאלה וגם קישור דברים הוי כאן ואף לשיטת הר"ן מותר ואי משום שהעכו"ם ידע שהמה באים לחפש אחר ההרוג הוי כמו שאלה שידע שבא אצלו היהודי לשאול על המת הנה הריב"ש כתב והובאו דבריו בב"י דבפונדקית כשראתה אותם נחוש שחשבה בלבה שלשאול פיה על חבריהם הי' באים שהניחוה אצלה חולה אלא שאין לנו אלא מה שעינינו רואות ועי"ש ושם בפונדקית מסתבר יותר דכשראתה אותם חשבה שלשאול על חבריהם באין שהרי הניחוהו אצלה חולה וכן בת' מהר"ם שהביא הב"י וז"ל ושנסתפקתי מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העירות שמסביב דדמו קצת לאי' חברינו לא דמי דהתם שאלו לה להדיא אבל היכא דלא שאלו להאי גופה מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דדידע שמחפשין אותו:

וכן הוא במהרי"ק שהביא בב"י בשורש קכ"א אשר גמגמתי שלא לחשוב לגוים הרודפים מסל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל הענין ולפענ"ד הדעת מכרעת שלא לחלק בכך דהתם נמי בהא שכתב מהר"ם דדמי למסל"ת ולא דמי לאיה חברינו היו הגוים יודעים שהיו מחפשים אחריהם אותם הקרובים ואפ"ה חשיב מסל"ת כיון דלא שיילי להאי גוי גופי' ואע"ג דהגידו לו שאר גוים שהי' מחפשין אותו וכן משמע קצת בפרק הגוזל בתרא דף קי"ד דשפיר מקרי מסיח לפי תומו אע"ג דידוע הענין ואפילו שמעה מפי הבעלים עצמם כדמשמע התם לכאורה שהרי שנינו שם אומר ר' יוחנן בן בתירא נאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמרא אשה וקטן בני עדות ננהו ומשני אמר ר' יהודא אמר שמואל הב"ע שהי' הבעלים מרדפין אחריהם והי' מסיחין לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג שהי' הבעלים מרדפין אחריהם והי' מסיחין לפי תומן ואומרים מכאן יצא נחיל זה דאע"ג דמחמת שהבעלים מרדפין בפני האשה נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשוב מסל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמן שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם דדחוק הוא להעמידה דווקא בלא שמעו הרדפת הבעלים כולו. ה"נ נראה להתיר אע"פ שנאמר שע"י רדפת היהודי בנקמת דם השפוך נתעורר אותו פיקייט הנוצרי לומר להם הנה נתפס כו' ועי"ש במהרי"ק:

וברמ"א בסי' י"ז בס"ק ט"ו ודווקא ששאלו אותו הכותי עצמו אבל אם שאלו כותי אחר או שחפשו בעיר אחר יהודי ויצא הקול בזה ובא כותי מסל"ת שמת אע"פ שהי' אצל כותי ששאלו מקרי מסל"ת כו':

מהמקובץ מכל הדברים האלה דאע"פ שהעכו"ם או האשה ראו הבעלים מרדפין אחרי ההרוג וידעי מזה ואף שהגידו בפניהם שמרדפין לחפש ההרוג כל שלא שאלו העכו"ם עצמו אם הוא אינו יודע מההרוג אף שדברי בינם לבין עצמם או לכותי אחר שמרדפין אחר יהודי עכ"ז אם אומר עכו"ם שלא שאלו אותו שמת מקרי מסל"ת והנה היכא ששאלו עכו"ם אחר בפני עכו"ם זה דעת הח"מ להחמיר דלא הוי לפי תומו ובשאלו לישראל בפני עכו"ם דעת הב"ש בס"ק מ"ד דהוי לפי תומו אבל היכא שלא שאלו כלל בפני העכו"ם אף דהעכו"ם מסיח לפי תומו ידע מזה שהבעלים מרדפין לחפש אחריו הכל מודים דהוי מסל"ת:

והנה בנ"ד אף שיהודי אחד בא אצל אבי הרוצח ושאל לו מדוע שוכב במטה כ"כ על היום אף שאבי הרוצח ידע שמחפשים אחרי ההרוג ואף אם ידע שזה בעצמו בא לחפש אחר ההרוג מ"מ כיון שלא שאלו ע"ז ואדרבא בבואו לביתו שאל לו שאלה אחרת מדוע שוכב כ"כ על היום ולא דבר עמו מענין המת כלל והוא השיב לו שלא יוכל לקום מהמטה ע"י המעשה הרציחה שקרה בביתו זה בוודאי הוי מסל"ת אף אם קישור דברים שמותר אף לדעת הר"ן וגם מורים הדברים שאומר אמת שחולה מחמת עג"נ ופחד ודעת הרבה פוסקים להתיר אף בהודאות הרוצח היכא שנראין הדברים שאומר אמת ומה שהביא כבוד תורתו ראי' מחתם סופר בחלק שני בס' קל"א דביאת היהודי לעכו"ם הוי שאלה לפענ"ד אין ראי' משם דשם הי' מעשה שנהרג בדרך יהודי באיזה מחוז ואחר זמן שלח פקיד אחד ממחוז הזה אגרת למקום האיש הנהרג שיבוא איש אחד חכם לשם כי תפס גנב אחד והוא מקוה שעל ידו יתגלה כל דבר הרציחה והוא יגיד להיהודי שיבוא לשם כדת מה לעשות ואח"כ כשבא להפקיד הגיד לו מה ששמע מהגנב על דבר הנהרג:

וכתב ע"ז החתם סופר דהמכתב פועל שיהי' מה שהגיד אח"כ הפקיד מסל"ת דהתחלת המכתב הי' מאתו טרם ששאלו מאתו וכתב ע"ז וז"ל דלכאורה בלא הכתב הוי ע"י שאלה חדא דמסתמא כשבא היהודי אצל הפקיד שאל לו מה נעשה בענין הרוצחים ומה שמע מהם דהכא אורחא דמלתא כמ"ש בתשובת הר"ן שהביא הרב בית יוסף (והיינו דשם כתב הר"ן דאשת המומר מסתמא לא הגידה בתחילה להשליח שמת בעלה הראשון טרם שהוא הגיז' לה שהוא שלוחה כיון שלא הכירה אותו מעולם) ועוד דאפילו שתק היהודי עד שהתחיל הוא לדבר עמו מ"מ ביאת היהודי לביתו הוא בעצמו כשואל שהרי ידע הפקיד שע"כ בא בצל קרתו כו':

אין משם ראי' דשם כשהגיד להפקיד שהוא בא על אגרת שלו שכתב שיבוא אליו איש להודיעו ממיתת הנהרג או שהפקיד בעצמו ידע הסיבה שהוא בא ע"י אגרת שלו הוי ממש כשאלה שהרי הוא כתב שיבוא איש להודע ממיתת הנהרג וידע שזה הבא ע"פ האגרת שלו א"כ בא להודע ממיתת הנהרג והוי כשאלה ממש:

אבל בנ"ד אף שידע אבי הרוצח שהמה באו לחקור ולחפש אחר הנהרג מ"מ מה שבא לביתו אינו ראי' כי בא לשאול אותו ובפרט שהתחיל לדבר עמו דברים אחרים ע"כ בוודאי הוי מסל"ת:

אך הנה גוף הדין דאף דבעלים מרדפים אחרי ההרוג ונודע להעכו"ם מזה הוי מסל"ת במחלוקת הוא שנוי' דהנה היש"ש בבבא קמא בדף קי"ד במתניתן וכן נחיל של דבורים כו' וז"ל. ומשני כגון שהבעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחין לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה ופירוש רש"י הבעלים מרדפים אחריהם קודם דיבור הקטן דרגלים לדבר שהוא שלו ואין פירושו קודם דיבור הקטן הן מרדפין והקטן והאשה משיבין על דבריהם או על רדיפתן דא"כ אין מסיח לפי תומן אלא האשה והקטן מדברים בעצמם בלא ידיעת שהבעלים מרדפים אחריהם כלל כו' יעו"ש דבריו בארוכות הרי בפירוש דעתו דהיכא דידע העכו"ם והאשה שהבעלים מרדפין לא הוי לפי תומו והפוסקים האחרונים שהביאו להתיר בידע שמרדפין אחרי המת לא הביא דברי היש"ש ואולי אם ראו דבריו יוכל להיות שלא התירו נגד היש"ש:

אך בשו"ת נטע שעשועים בסי' נ"ז הביא שבשו"ת שער אפרים הביא דברי היש"ש ואפ"ה מיקל כדברי מהר"ם ומהרי"ק דאף בידעו שהבעלים מרדפין אפ"ה הוי מסל"ת אך עכ"ז הנטע שעשועים מסתפק שם בזה אחר שיצא מפי היש"ש:

והנה לפענ"ד אפשר לומר דאף להיש"ש מותר בעגונה דהנה שם ביבמות בדף קכ"א איכא פלוגתא דר"ל דעכו"ם המתכוין להתיר שבא לב"ד ואמר פלוני מת התירו את אשתו אינו נאמן אבל מתכוין להעיד ולא להתיר כגון שבא לב"ד ואמר פלוני מת דכיון שבא לב"ד בודאי מתכוין להעיד אבל אינו מתכוין להתיר נאמן ור' יוחנן אמר דבין נתכוין להעיד בין נתכוין להתיר אינו נאמן וקאמר בגמרא דהיכא משכחת דאינו מתכוין לא להעיד ולא להתיר שהוא כי האי דקאמר ואזיל מאן איכא בי' חיואי שכיב חיואי ופירוש רש"י מאן איכא בי' חיואי מי מאנשי ביתו של חיואי שישמע דברי ששכיב חיואי יעו"ש הרי דדעת רש"י דאף דחפץ להודיע מה שלא ידעו עד עתה אפ"ה כיון שלא נתכוין לא להעיד ולא להתיר רק להגיד חדשות נאמן והיותר לפי מה שהביא הנ"י על שיטת הרמב"ם דעכו"ם מסל"ת צריך שאמר קברתיו והקשה מגמרא יבמות הנ"ל דלא אמר וקברתיו ותירץ בשם הריטב"א ז"ל דכל היכא דעכו"ם מכריז ואמר מאן איכא בבית פלוני בהא סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשו לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים לי' דשכיב לא הוי אמר אבל בעכו"ם מסל"ת דעלמא צריך שיאמר קברתיו יעו"ש:

הרי דזה דמכריז לומר שמת להיות ידוע למאן דבעי למידע אפ"ה כל שאינו מתכוין להעיד ולהתיר שפיר נאמן ועוד עדיף יותר דאינו צריך לומר קברתיו ודעת הר"ן אינו כן אך דצריך קישור דברים והביא ראי' מהך דמאן איכא בי' חיואי נראה דעתו דהך מאן איכא בי' חיואי אינו להודיע לאנשי ביתו שמת אך שהי' קובל ואומר מי נשאר בביתו של חיואי שהרי מת חיואי אך הריב"ש ורש"י אינו כן כנ"ל:

שבתי וראיתי בתומת ישרים בסי' קל"ב שכתב בן בארוכה בשיטת רש"י דאף שרצה להודיע ממיתת המת כל שלא נתכוין להעיד ולהתיר נאמן וכן הוא בחתום סופר בס' קל"א בחלק שני והביאו ראי' מדברי רש"י הנ"ל אך לפי זה צריך להבין מדוע בשאלת עכו"ם לא מהני כדאיתא בירושלמי ונראה דבשאלה בכל מקום לא מהני אף שלא ראינו בו מתכוין להתיר ולא להעיד וקשה מדוע לא מהני היכא דשאלו אותו כיון דאף במתכוין להודיע מה שלא נודע מתחילה ג"כ מהני כל שלא נתכוין להעיד ולהתיר:

ויש. בזה שני טעמים בתומת ישרים סימן הנ"ל איתא הטעם משום דכל ששואלין אותו סובר העכו"ם דודאי יש נפקא מינה בהגדתו להתיר או להעיד בדבר שיש נפקא מינה והוי כמו בא לב"ד להתיר או להעיד והיש״ש ביבמות הובא בנטע שעשועים בסימן הנ"ל כתב לחלוק על תה"ד שמתיר בשאלת נכרי לנכרי וז"ל לא נהירא לי כלל מאחר שהעכו"ם מוחזקין לשקרנים אשר פיהם דבר שוא וכו' א"כ לא מחזקינן להו בחזקת כשרות כל היכא שמשיבין דבר לשואליהם אם לא מעצמם יעו"ש:

הרי דדעתו דאף היכא שגוי שאל לגוי אחר דמה שמשיב הגוי לגוי השואל לא הוי להתיר ולא להעיד שאין תועלת לגוי השני בעדותו זה אך כיון שמשיב לשואל אמרינן דפיהם דבר שוא אף בלא כוונה להעיד ולהתיר אם לא שמעצמם אומרים בכה"ג אמרינן דכל שלא נתכוין להעיד ולהתיר מהימן:

והנה צריך להבין דבריו מאי החילוק בין כששואלין אותו אמרינן דפיהם דבר שוא ואמרתי מעצמי הסברא ואח"כ מצאתי בחתום סופר בסי' קל"א שכתב כן דכשאומר מעצמו אמרינן דאילו לא ידע הדבר לא הי' מתעורר לדבר מה שלא ידע אבל כששואלין אותו והוא מוכרח להשיב הן או לאו אז אמרינן דפיהם דבר שוא ואומר על הן לאו ועל לאו הן אף בלא כונה יעו"ש בחתם סופר שכתב האי סברא שני פעמים שם בתשובה הנ"ל:

וא"כ היכא שלא שאלו אותו אך שהוא יודע שמחפשין למצוא המת לטעם היש"ש דתלוי הדבר אם מוכרח לדבר אז אמרינן דפיהם דבר שוא זה בוודאי לא שייך בזה כיון דלא שאלו אותו ולא שייך בזה הטעם דפיהם דבר שוא שהרי אינו מוכרח לדבר כלל וגם הטעם דמתכוין להתיר או להעיד אפשר לומר דהוא רק כששואלין אותו ידע דיסמכו עליו אבל כשלא שאלו אותו רק לאחר אפשר דעליו לא יסמכו:

ועוד י"ל דאף שמחפשין אחר המת למצוא אותו אפשר דהוא לקברו ואינו מוכח מזה עדיין דמתכונים לידע עדות ממיתת המת כדי להתיר ולהעיד אך גוף המת מחפשים לקברו בקברות ישראל ואינו דומה גבי נחיל של דבורים דהתם כיון דהאשה והקטן יודעים שהבעלים מרדפים אחר הנחיל א"כ יודעים שיש נ"מ בזה שיאמרו שהנחיל יצא מבית זה ויהי' זאת להם לתועלת שהדבורים המה שלהם וא"כ כיון שיודעים שהבעלים מחפשים ורוצים לקבל בחזרה ההדבורים המה יודעים שמה שהם אומרים שמכאן יצא נחיל זה יהי' לתועלת לעדות:

וכל הספיקות שנסתפקו ושנמצאו בתשובות ובנטע שעשועים היינו היכא שהקרובים צוו להכריז מי שיודע להעיד ממיתת המת יבוא ויעיד ושם הי' מעשיות בתשובות שצוו להכריז שבין עכו"ם ובין ישראל מי שיודע להעיד יבוא ויעיד אבל כאן שיצא הקול שנמצא המת ובאו לחפש אחרי גוף המת אין זה ענין כלל לכל הנ"ל ואין ראי' מנחיל של דבורים כלל דאין מוכח מזה שבאו לגבות עדות ממי שיודע ממיתת המת אך שגוף המת באו לחפש להביאו לקבר ישראל:

ובנדון דידן בל"ה מותר כיון שכבר יצא הקול שנמצ' ההרוג והי' מוחזק בעיני הערלים שכבר נודע ממיתתו אחרי שכבר נמצא גופו וא"כ אף בשאלו הי' מקום להתיר מאחר שהזכירוהו בחזקת מת כמבואר בתשו' הגאון הקדוש הנ"ל אך בשאלה הי' עדיין מקום לספק משום פיהם דבר שנא כדברי היש"ש הנ"ל אבל כאן שלא שאלו אך דנימא דהוי שאלה משום שבא אליו לזה מהני בוודאי כיון שלפי דמיון העכו"ם כבר נודע ממיתתו ומותר לשני טעמים הנ"ל דלהטעם כל ששואלים אותו והוא מוכרח להשיב ידבר שוא כאן לא הי' מוכרח להשיב. ולטעם השני כיון ששואלין יודע שיש נ"מ להודע ג"כ לא שייך שהרי הוא סובר שכבר מצאו המת אין נ"מ עוד. וכן בשו"ת תומת ישרים הנ"ל התיר בהזכירו לפניו המת שאף אם הי' מקום להחמיר בהזכירו לפניו שם המת והוא אמר דבריו אח"כ מ"מ בהזכירו לפניו בחזקת מת מותר אף שבתחילת התשובה רצה להתיר אף בשאלה ממש בהי' בחזקת מת מ"מ לבסוף לא התיר רק בהזכירו לפניו לחוד ויעו"ש בנטע שעשועים דבשאלה ממש אף בהי' בחזקת מת דאין מקום לומר דהכונה להכשיל מ"מ ע"י שאלה ממש שייך אשר פיהם דבר שוא אבל בלא שאלה בהי' בחזקת מת מותר וה"ה בנ"ד:

עוד אפשר לומר דהנה לפי המבואר בש"ך בסי' ס"ט ס"ק י' ובסי' צ"ח מהנו מסל"ת אף כששואלין אותו כל שאינו יודע שהאיסור וההיתר תלוי בזה א"כ קשה אמאי לא מהני מסל"ת באשה אף בשאלה ונימא דאף ששואלין אותו מ"מ אינו יודע אם ההיתר תלוי בזה אך באמת מסל"ת אינו נאמן רק בדרבנן רק באשה הקילו כמבואר בבבא קמא בדף קי"ד וחכמים לא התירו רק שלא ע"י שאלה אבל בשאלה לא הקילו:

וא"כ היכא שנאבד במקום הזה והי' בדעתו לחזור תיכף ונמצא במקום הזה דאיתא במבי"ט בסי' רכ"א דעדיף ממים שאין לו סוף ולא הוי רק מדרבנן שפיר מהימן כל מסל"ת בכל גוונא אף שהחתם סופר בחלק שני בסי' קל"א כתב שם באיש שנסע לדרכו ודעתו לחזור תיכף שעדיין האשה בחזקת אשת איש עומדת והביא שמעשה קרה בימיו באחד שנסע ע"מ לחזור ולא חזר שלש שנים והי' הקול שמת ולבסוף חזר הנה גם במים שאין לו סוף איתא בגמרא מעשות שחזרו לביתם ונסים נעשה להם אעפ"כ מדאורייתא מותרת וגם שם בעובדא דח"ס הי' מקום לומר דמחמת כיסופא ערק:

וגם בל"ה איתא במבי"ט חלק שני בסי' רכ"ט הובא בקונטרס עגונות דאף בעכו"ם שאינו מסל"ת הי' מקום להתיר מאחר שיש כאן יהודי המעיד מטביעת פלוני במים שאל"ס וא"כ יצתה אשה זו מחזקת אשת איש דאורייתא ובדרבנן אפשר לסמוך על העכו"ם אף שאינו מסל"ת יעו"ש. וכאן הוי כמים שאל"ס לשיטתו ויש ג"כ סניף להתיר ובפרט באמת בנ"ד הוי מסל"ת ממש:

הדרן לדינא דנוכל לסמוך על אבי הרוצח כמו מסל"ת ממש. אך עדיין יש ספק דהרי אבי הרוצח לא ראה המיתה רק ששמע מבנו והוא שאל לבנו והוי שאלת גוי לגוי ותלוי בפלוגתת הר"ן והת"ה דלהר"ן לא מהני שאלות גוי לגוי אך הב"ש בס"ק מ"ח מיקל בשאלות גוי לגוי וגם בל"ה הוי כאן אומדנת המוכיחות דעי"ז חקר אבי הרוצח אצל הרוצח ובכה"ג מהני אף בשאלה לדעת הרבה פוסקים כמבואר בש"ע וגם כיון שהרוצח הודה שהוא הרגו בעצמו ובכה"ג לא חיישינן דמשקר כיון שמחייב את ראשו כמבואר בכמה תשובות וגם בלאו הכי אביו בעצמו ראה כשהוציא אותו מהמים והכירו ומהני מצד עצמו ואף דבאשתהי בעליתו מהמים לא מהני מ"מ נראה דבריו שראהו תיכף ואף אם הי' ספק אם ראהו תיכף גם כן מותר אף דספק אשתהי בעליתו מהמים אסרינן כמבואר בסי' י"ז בסי' כ"ו מ"מ הא כתב המרח"ש הובא בפ"ת בס"ק ק"ב דהיכא דידוע דנטבע ושהה עליו שיעור שתצא נפשו באינה אסורה רק מדרבנן אם נמצא אחר כך על שפת המים והכירוהו יש להקל בספק אשתהי לכ"ע יעו"ש וא"כ גם בנ"ד לשיטת המבי"ט כיון דיצא ע"מ לחזור לביתו ולא חזר ונאבד דהוי כמים שאין לו סוף ואינו אסור רק מדרבנן ג"כ מותר בספק אשתהי ובל"ה אפשר לומר כפי מה שבארתי בארוכה לתשובה מפרעמסלא סי' ד' בדעת עבודת הגרשוני דט"ע לאחר ג' עם סימנים מהני ובארתי שם הטעם משום דט"ע לאחר ג' הוי כמו סימנים ושני סימנים מצטרפים לסימן מובהק ובארתי שם דה"ה באשתהי לאחר עליתו מהמים הוי ג"כ כן וא"כ גם בנ"ד כיון דהוי כמו סימנים שוב מהני משום כ"נ וכ"ה כנ"ל דבצירוף סימנים אמרינן כ"נ וכ"ה כמבואר בארוכה לעיל מכל הנהו טעמים ומטעם שכתב כמע"ת הנני סניף להתיר:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה