אור ברסלב

נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ח

סימן ז

התשובה הנשלחה אלי מק"ק רייוויטיץ וז״ל מכבוד הרב המה"ג אבדק"ק הנ"ל:

במותב תלתא כחדא הוינא ב"ד הח"מ ואתא לקדמנא כ"ה יעקב אביו של הנשרף ואמר בזה"ל בתורת עדות איך וואהן דא ערך שבעה שנים איך האלט דא א סמאלארנע אין איך גיי שמה בכל לילה לשמור רכושי' ורוב פעמים איז געגאנגען בני ז"ל שמה ללין כי הוא הי' שותף עמי בהסמאלארנע ובלילה הזו היינו טו"ב מרחשוון איז געגאנגען בני ז"ל נעכטיגען שמה כדרכו ולמחרת בהשכמה מאן האטט עם ניט געזעהען בין איך גיגאנגען זעהען על מה זאת האב איך דער זעהען דוא באעד ברענט האב איך געשריגען על בני יוסל ואין קול האב איך אוועק גיווארפין דוא ערד מיט דיא עצים היינו הגחלת האב איך דער ווישט בני ליגען והנה שורף אין דאס פרצוף פנים איז פאר ברענט גיוועזען רק דיא רגלים מיט דיא שטיוועל זענין גיוועזען גאנטץ אין איך האב דער קענט דיא שטיוועל בט"ע גם איזה טלאים על השטיוועל האב איך דערקענט היטב גם בין השנים העליונים איז געוועזען א מרחק בין ב' שנים כמעט רוחב שן אחד גם א מעט מהבגד של ציצית איז גיוועזען מתחתיו וויא ער איז גילעגען גם הכובע שלו איז נאך גיוועזען בהסוכה הנ"ל והפלאשטץ שלו דאס אלס האב איך דער קענט בט"ע כך אמר לנו ר' יעקב אביו של הנשרף וגם אמרה לנו אשתו העגונה מרת פייגה אז זיא ווייסט אז בעלה הנשרף האט גיהאט א ציוכען על אקסיל אחד היינו ער האטט זיך געשטטלט באנקוס שאהן ערך ג' שנים איז געוועזין א העפט אזויא גרויס וויא א גדול נאר זיא גידענקט ניט על איזה אקסיל גם בא לפנינו גבאי דחברה גדולה כמו"ה אהרן שמואל נ"י ואמר בזה"ל איך האב גיקיקט בשעת טהרת גופו איך זאלל גפינין א סימן האב איך גיפינין א צייכען אזויא וויא א העפט אזויא גרויס וויא א גראשען רק שלא נודע לי ג"כ על איזה מהכתף גם בין השינים האב איך ג"כ געזעהען איז געוועזען א מרחק כמעט רוחב שן נאר איך גידענק ניט על איזה מהשינים בין עליונים או בין תחתונים כל זה אמרו לנו בט"ע כל הנ"ל נעשה לפנינו ב"ד ע"כ דברי הגביות עדות מהבד"ק רייוויטץ:

וזאת אשר השבתי לכבוד הרב הנ"ל:

והנה מה דאפשר לפתוח בהתירא דההו אתתא מה שהעיר גם מעכ"ת במה שפתח בכח דהתירא בשו"ת שבות יעקב סי' י"א באה"ע ונשען לתשובת המבי"ט הובא בק"ע סי' רכ"א דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא אמרינן דזה שנאבד הוא. דאם איתא שהנאבד ניצל הי' נודע מקומו ועי"ש:

והרב הגאון בתשובה הנ"ל כתב ונ"ל להביא ראי' לזה מהש"ס דפסחים שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה טמא נמצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר הוא קבר שנאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי רשב"ג אומר תבדק כל השדה כולה א"כ לרבי אין צריכין לבדוק כל השדה ולא חיישינן שמא אחר הוא רק כיון שנאבד קבר אחד באותו שדה אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא וידוע דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו וה"ה בהרוג שנמצא אמרינן זה שנמצא זה שנאבד עכ"ד הרב הנ"ל וסיים שם הרב הנ"ל וז"ל ועוד דבנדון דידן יש להצטרף לזה סימן הגוף וכליו ודאי יש לסמוך ע"ז ועי"ש דעתו דגם מחמת צירוף היתר הסימנים נוכל להתיר ועי"ש:

ולפענ"ד נראה דלא מחמת צירוף הרבה התרים יש להתיר אך כיון דיש לו סימן ג"כ אף דלא סמכינן אסימנים לחודא מ"מ אמרינן שזה שנאבד זהו שנמצא אבל בלא סימן לא אמרינן זה שנאבד זהו שנמצא וכאשר אבאר ת"ל:

דהנה לענ"ד אין ראי' משדה שאבד בה קבר דאמרינן היינו קבר שנאבד היינו קבר שנמצא דהתם בשדה אם לא הי' ידוע בוודאי שנאבד בה קבר לא היינו מחזיקין שום טומאה בהשדה כמו כל שדות שבעולם וכיון דלא הוחזק טומאה רק מחמת שידעינן שיש כאן קבר אחד וכבר נמצא קבר אחד אין אנחנו צריכין לחוש עוד דלא הוחזק כאן רק קבר אחד ולא שנים וכיון שכבר נמצא קבר אחד מה לנו לחוש עוד וכמו דלא חיישינן לשום שדה אבל בענין אחר כמו בנדון דידן מדוע נימא דזה שנאבד זה הוא שנמצא דלמא איננו זה ומדוע נחזיק כן בבירור דזה שנאבד זה שנמצא ושבתי וראיתי סברא זו בש"ש ש״ז פרק י"ז ועי"ש:

והנה בשו"ת נודע ביהודא סי' מ"ו הביא שם ג"כ לענין מי שראוהו צלוב ולא עמדו עליו עד שמת ואחר כך נטלוהו מצלובה אחר ג' ימים שאז אין מעידין עליו ופלפל ג"כ אם לומר זה שנצלב זה שתלוי עתה והביא דברי השב יעקב הנ"ל דאמרינן זהו שנאבד זה שנמצא. וראיתו מרבי דאמרינן קבר שאבד קבר שנמצא:

וכתב על זה וז"ל אמנם מה שנראה לענ"ד מדפליגי רבי ורשב"ג באדם הנכנס לתוכה ולא פליגי בשדה עצמה שנמצא בה קבר דרבי אומר שאר השדה טהור אלא ודאי דגם רבי אינו סומך על היינו האי דאבד היינו האי שנמצא אלא לטהר אדם הנכנס שיש לו חזקת טהרה אבל השדה עצמה שיש לה חזקת טומאה שמשעה שאבד בה קבר היא בחזקת טומאה וע"י מציאת הקבר הזה הנמצא עתה רוצה להוציאה מחזקת טומאה לא סמכינן לומר היינו הך שנמצא ואם כן כאן באשה שיש לה חזקת איסור אשת איש לא מהני סברא דהיינו האי שאבד היינו האי שנמצא ואמנם גבי עכבר נכנס לבית וככר בפיו ועיל ובדק ואשכח דאמרינן ג"כ דתליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג דלרבי אמרינן היינו הך שאבד היינו הך שנמצא והתם ג"כ הבית בחזקת שהובא לתוכו חמץ וא"כ גם באשה סמכינן ע"ז אף דאית לה חזקת איסור ועי"ש דבריו והסכמתי כן להלכה:

אך כל זה לפי דבריו דהשדה שפיר עומד בחזקת טומאה אך דאדם הנכנס יש לו חזקת טהרה אבל כפי אשר בארתי לעיל וכן מצאתי בש"ס גם השדה יש לה חזקת טהרה דמתחילה עמדה בחזקת טהרה ואך מה דחיישינן לה משום שידענו שנאבד בה קבר וקבר אחד יש כאן. וכיון שכבר נמצא קבר אחד יותר אין לחוש דלא הוחזקה לשני קברים רק לאחד וא"כ גם שם בפסחים לענין עכבר נכנס וככר בפיו הוי ג"כ כן מאחר דהבית הי' מתחילה בחזקת בדוק והוי בחזקה שאין בתוכו שום חמץ אך עתה ראינו שעכבר אחד הביא לתוכו חתיכת חמץ אחד והוי הבית בחזקה שיש כאן חתיכת חמץ אחד וכיון שנמצא חתיכה אחת שוב לא חיישינן שמא הי' שם יותר ונשאר על חזקתו הראשונה דאם נימא דזה שנמצא עתה אינה החתיכה שהכניס העכבר רק חתיכה אחרת חמץ הי' שם א"כ עתה סותר חזקת הבית שהי' בחזקת בדוק שאין בו חמץ ומש"ה ע"כ צריכין אנחנו לומר שהבית שפיר הוא בחזקתו הראשונה שהוא בדוק מחמץ אך דחתיכה הנמצא היא החתיכה שהכניס העכבר שראינו בעינינו וזולת זה הבית בחזקתו הראשונה וכן בשדה שזולת זה שנאבד בה שם קבר אחד היא בחזקת טהרה ומש"ה לא נוכל למר שקבר שנמצא אינו קבר שאבד רק קבר אחר שאינו מוחזק לשום טומאה אחרת זולת זה שנאבד ואמרינן היינו הן וזה ברור מאוד ושפיר הוי בכל אלו כמו חזקת טהרה אבל באשה הוי חזקת איסור. מ"ת נימא זה שאבד זהו שנמצא ומכ"ש דהשב יעקב מיירי שם בשיירות מצויות דהי' מוחזקים הרבה בני אדם בדרך זה:

והנה על גוף סברת הנו"ב דאף שלהשדה יש חזקת טומאה להנכנס יש חזקת טהרה יש לדבר הרבה. הט"ז בריש הלכות שחיטה ס"ק ו' הביא ראי' מרש"י בגיטין בדף ל"א דכיון דהטובל בחזקת טומאה אף הטהרות כמותו ולא מהני חזקת טהרה וכן הוא ברמב"ן בנדה בדף י"ח גבי שליא בבית דלא מהני חזקת הבית אך בתוס' בנדה בדף ח' בד"ה שכל הטומאות הביאו דמהני חזקת הטהרות וכן הוא במהר"ם ריש נדה ובכללי חזקה שלי בארוכה בארתי:

אך כאשר בארנו לעיל אף להשדה איכא חזקת טהרה ושפיר נוכל לומר דשם בהשדה אמרינן קבר שנאבד קבר שנמצא משום דאיכא חזקת טהרה:

והנה הרב הגאון בעל נו"ב הביא שם בתשובה בשם הרב הגאון מלייפניק להקשות דברי רבי אהדדי דכאן בקבר אומר רבי היינו קבר שאבד היינו קבר שנמצא וביבמות בדף קט"ו לענין שני תלמידי חכמים שהיו באין בספינה והתיר רבי נשותיהן ע"פ נשים ומסיק דאסקינהו קמן וקאמרי סימנין אלמא דבלא סימנים הי' אסור לרבי ולא אמרינן היינו הך שנטבעו היינו הך דאסקינהו וכתב ע"ז הנו"ב וז"ל ולדעתי אין זה קו' דשם שני תלמידי חכמים שהי' באים בספינה וטבעה דהיינו כל הספינה טבעה ובספינה הי' הרבה בני אדם וא"כ איך שייך לומר היינו הך שנטבעו עכ"ד:

ונוראות נפלאתי על הרב הגאון הנ"ל על הדברים האלה דהנה שם איתא על הך מימרא דשני ת"ח ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חברא אמר לי' הב לי שומשמי אמר לו שקילתינהו והא כן וכן הויין ובחביתא רמיין אמר לו דידך שקילתינהו והני אחריני ננהו סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים ולא אמרינן הנך אזלו לעלמא והנהו אחרינא ננהו אמר לו רבא מי דמי התם קאמרי סימנין הכי שומשמי מאי סימנין אית להו ודקאמרי כן וכן הויין אימר חושבנא אתרמי ועי"ש:

הרי בפירוש דמתחילה הוי סבר הגמרא דהטעם בשני תלמידי חכמים משום דלא אמרינן הנהו אזלו לעלמא והנהו אחרינא ננהו אך היינו הך שנאבדו היינו הך שנמצאו ואי מיירי דנטבע שמה יותר אנשים בספינה זאת ואנו מסופקים בהנטבעים בספינה אם הנמצאים המה השני ת"ח או אחרים הנטבעים בספינה איך הוי ס"ד להתיר בלא סי' משום דלא אמרינן הנהו אזלו לעלמא והנהו אחרינא ננהו כיון דאנו מסופקין באלו הנטבעים גופא מי המה הנמצאים ועוד על מאי דמתרץ רבא דשאני התם דקאמרי סימנים ובשומשמי מאי סימנא אית להו הא בשומשמי שפיר מהראוי שמהני אף בלא סימנים דנימא היינו הך שומשמין שהי' בתחילה היינו הך שנמצאים עתה דגם בשני ת"ח הי' מהני אף בלא סימנים אלו לא נטבעו בספינה אך אלו השנים וע"כ ברור ופשוט דגם שם בשני ת"ח מיירי דלא נטבע רק אלו השנים (ואולי הי' שם אחרים בלתי נמולים שלא הי' אפשר לספק בהם) ומש"ה הוי ס"ד דגמרא מתחילה דטעם ההיתר הי' שם משום היינו הך שנאבדו היינו הך שנמצאו ורצה לדמות גם שומשמין לזה ומסיק דשאני התם דקאמרי סימנים ובשומשמין דליכא סימנים לא מהני ושפיר קשיא דרבי אדרבי דהתם אמר רבי היינו קבר שנאבד היינו קבר שנמצא והי' ראוי להתיר אף בלא סימנים וגם קשיא הלכתא אהלכתא דהלכה כרבי מחבירו גבי קבר שנמצא כדאיתא בשב יעקב וגבי שומשמין קיי"ל דחיישינן שמא פינן ולא אמרינן היינו הך שהי' מתחילה היינו הם שנמצאים עתה:

ולברר זאת מוכרח אני להאריך דהנה שם בתר ההוא סוגיא דשני ת"ח ודשומשמין וגבי מצא כלי וכתב עליו ט' טבל ת' תרומה דבכל אלה מסיק שם הגמרא חיישינן שמא פינה קאמר שם בגמרא יצחק ריש גלותא הוי קא א"ל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן עד בדף קי"ו מה הוי עלייהו דשומשמי רבינא אמר חיישינן והלכתא דחיישינן ועי"ש:

והנה הרי"ף פסק כרבא דאמר לא חיישינן לתרי יצחק והיינו אפילו בשיירות מצויות וא"כ כיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון לא חיישינן:

ותמה עליו בעל המאור דהא רבא ורב זירא פליגי בזה בגיטין ובבבא מציעא היכא דשכיחא שיירא ולא הוחזקו אם חיישינן לשני יוסף בן שמעון ופסק הרי"ף כרב זירא דחיישינן ואמאי פסק הכא כרבא דלא חיישינן:

והרמב"ן ז"ל במלחמות כתב דטעם הרי"ף משום דפלוגתא דאביי ורבא אינו משום דלא הוחזקו תרי יצחק סובר רבא דלא חיישינן אך כאן הוא דבר הלמד מענינו במאי דמיירי מתחילה אי חיישינן שמא פינה גבי שומשמו או אמרינן דהיינו הך שומשמין שנמצאו עתה היינו הך שהי' מתחילה וכן התם גבי יצחק ריש גלותא כי דהעדים יודעים דזה יצחק הי' בקורטבא והלך משם לאספמיא מש"ה לא חיישינן שמא זה יצחק ריש גלותא שהי' מתחילה בקורטבא הלך לעלמא ויצחק ריש גלותא אחר בא לקורטבא וזה הוא שהלך לאספמיא אלא אמרינן כאן נמצא זה יצחק כאן הי' מתחילה והוא יצחק ריש גלותא שהי' כאן מאז ולא חיישינן שמא פנה זה והלך לו ואחר בא לכאן ועי"ש דבריו באריכות גדול וסיים לבסוף וז"ל וכיון דסלקא שמעתתא כרבא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' בעינן מאי הוי עלה דשומשמי ואפסקא הלכתא חיישינן שמא פינה דמלתא דשכיחא הוא ואפוקי ממונא באומדן דעתי' דכדי לא מפקינן ועי"ש דבריו:

ובנ"י הקשה על דברי הרמב"ן וז"ל וא"ת היכא פסקינן כרבא מטעם כאן נמצאו וכאן הי' והא בפרק המדיר שהוא עיקר טעמא דרבא לא פסקינן כוותי' אלא כרב אשי דלית לי' דרבא כלל וי"ל דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי דלהוציא ממון מחזקה לא אמרינן כאן נמצא כאן הי' הא לגבי אשה משום עגונא אמרינן ועי"ש ובנו"ב סי' ל"ו הקשה ע"ז דהרי בב"ש דף כ"ז איתא דממון קיל יותר מאיסור אשת איש לענין סימנין ועי"ש:

אך אני תמה על הרב הנמוקי ז"ל למה לו להביא ממרחק לחמו מכתובות דשם לא פסקינן כרבא לענין כאן נמצא כאן הי' הא מסוגיא דילן קשה ג"כ כן דהא הרמב"ן פירוש הטעם דיצחק ריש גלותא הוא הסברא עצמה דשומשמין אם חיישינן שמא פינן דגם שם שייך לומר כאן נמצא וכאן הי' והרי שם בשומשמין אפסק הלכה דחיישינן שמא פינן ולא אמרינן כנכ"ה והרמב"ן בעצמו תירץ זאת כאשר הבאתי לעיל דכתב וכיון דסלקי' שמעתתא כרבא דאמרינן כ"נ וכאן הי' בעינן מאי הוי עלה דשומשמי ואפסקא הלכתא חיישינן שמא פינן דמלתא דשכיחא הוא ואפוקי ממונא באומדן דעתי' דכדי לא מפקינן ועי"ש:

והנה נצרך להבין טעמו ודבריו אם עיקר תירוצו דבשומשמין חיישינן שמא פינן משום דהוי להוציא ממון וכחילוק הנ"י מה יענה ביום שידובר בו ממאי דמדמה שם הגמרא האי מעשה דשומשמין ומצא כלי וכתב ט' טבל וכו' ועי"ש דשם הוי מלתא דאיסורי וגם שם מסיק בגמרא דחיישינן שמא פינן:

אך לפענ"ד עיקר סברת הרמב"ן דבשומשמי חיישינן שמא פינן דמלתא דשכיחא הוא והיינו דווקא בההו דיצחק ריש גלותא לא חיישינן שמא פנה והלך לו ואחר בא לכאן דבל"ה הוי מלתא דלא שכיחא לחוש לתרי יצחק ריש גלותא כיון דלא הוחזקו שני יצחק ריש גלותא ובאמת מהאי טעמא סובר רבא בגיטין דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון היכא דלא הוחזקו אך על הרי"ף ז"ל קשה כיון דהוא פסק כרב זירא דחיישינן לשני יוסף בן שמעון אף דלא הוחזקו אמאי פוסק כאן כרבא וע"ז תירץ הרמב"ן דכאן הוי בדבר הלמד מענינו ממעשה דשומשמי דגם כאן ראו העדים יצחק זה בקורטבא ואיכא ג"כ סברא דשומשמי דוודאי זה הוא יצחק ריש גלותא שהי' כאן מעולם ולא לחוש שפנה זה ואחר בא לכאן שהי' ג"כ שמו יצחק ריש גלותא והי' בר אחתי' דרב ביבי אחר ואפסקא הלכתא כרבא ואף דבשומשמי איפסק דחיישינן שמא פינן משום דשם הוי מלתא דשכיחא לחוש לשומשמין אחר רובא שומשמין דעלמא אבל כאן בל"ה הוי מלתא דלא שכיחא לחוש לאיש אחר אשר שמו כשמו עם כל אלה לו שהי' ריש גלותא ובר אחתי' דרב ביבי כיון דלא הוחזקו עוד איש אחר כמוהו ועכ"פ בהצטרפות סברא דכאן נמצא וכאן הי' סמכינן על זה ומאי דמסיק הרמב"ן ואפוקי ממונא באומדן דעתי' לא מפקינן הוא רק לסניף עוד ויוכל להיות דאה"נ גבי איסור באומדן דעתי' לא נוכל להתיר:

ועוד אמינא להאי מלתא סברא ברורה וישרה ומלתא דמתקבל דדווקא לענין לחוש לשני יצחק ריש גלותא הוא דמהני האי סברא כאן נמצא וכאן הי' ואמרינן דזה הוא יצחק מקורטבא ולא חיישינן שמא פנה זה ואחר בא לכאן מעלמא

וכעין זה מצאתי בספר שב שמעתתא שהתחיל לדבר בענין זה לפי מאי דאיתא בבבא בתרא בדף כ"ג ע"ב לענין רוב וקרוב אם הולכין בתר רוב או בתר קרוב וכתב שם הרמב"ן בסוף הסוגיא לענין חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסי דערלה דמסיק שם דענבי' עבידי דמצנעי וכתב עלה הרמב"ן ז"ל פי' עבידי דמצנעי דאפילו לרב חנינא דס"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב הכא אסור דכי הא לאו קרוב בלחודי' הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא כאן הי' ועי"ש וה"נ בזה שאנו מסופקין ביצחק זה אם הוא מקורטבא ואם מעלמא אתא לקורטבא אמרינן כיון שהוא במקומו ממש ה"ל קרוב שהוא במקומו ועדיף מרובא וכאן נמצא וכאן הי' ואין זה דומה לכ"נ וכ"ה דכתובות דשם אינו בחזקת קרוב שהוא במקומו אך מזמן לזמן ועי"ש דברי הש"ש אך לפי דבריו עדיין לא העלה ארוכה מדוע בשומשמין חיישינן שמא פינן דשם ג"כ הוי קרוב שהוא במקומו ממש שהיו באותו המקום אלו השומשמין מכבר וכן במצא כלי שהי' כתוב עליו ט' טבל שג"כ הי' באותו מקום ממש וע"כ צריך אתה לחלק מזה ליצחק ריש גלותא ואותו החילוק יהי' ג"כ על פרק המדיר:

ומה שנראה לי דהנה התוס' כתבו בבבא בתרא שם דף כ"ג בד"ה רוב וקרוב דרוב וקרוב שאינו מוכח מבואר בפירוש במתניתן דט' חניות אך רב חנינא אתי לאשמעינן דאפילו היכא דאיכא קרוב דמוכח אזלינן בתר רובא וכתבו שם בתוך דבריהם וז"ל ולהכי לא מייתי בכולה גמרא הך דרב חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאשתכח בפרדיסי של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופי' ועי"ש דבריהם דהיכא דנמצא באותו מקום ממש הוי קורבא דמוכח וראיתי להגאון בעל תורת חיים שם בבא בתרא דף כ"ג בד"ה רוב וקרוב וז"ל שם באמצע דבריו ונראה כי היכא דשאני לן בין קורבא דמוכח דאם הוא קרוב מאוד הוי קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כ"כ הוי קורבא שאינו מוכח הכי נמי שאני לן בין רובא לרובא שאם אין קרוב יותר על המיעוט רק אחד או שנים הוי רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יותר עליו אלף או מאה הוי רובא דמוכח ורב חנינא בשוין איירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחים או שניהם אינם מוכחים סבירא לי' דרובא עדיף אבל היכא דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד ורובא שאינו מוכח שאין קרוב יותר על המיעוט רק אחד או שנים כו' אזלינן בתר מלתא דמוכח ועי"ש:

וא"כ מעתה דברי רבינו הגדול הרי"ף ז"ל נהורין וברורין בטוב טעם ושפיר קאמר הרמב"ן ז"ל דאף דכל מקום פוסק הרי"ף כרב זירא דחיישינן לשני יוסף בן שמעון אף דלא הוחזקו מ"מ בכאן לא חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא כסברת הרמב"ן משום דהאי יצחק הי' בקורטבא ואמרינן שהוא יצחק מקורטבא ולא יצחק מעלמא שבא לכאן דכ"נ וכ"ה משום דכיון שהוא במקומו ממש הוי קורבא דמוכח וליכא כנגדו רוב כלל כאשר בארנו במקום אחר מאי דאיתא בפרק גט פשוט דלנפילה דרבים חיישינן לנפילה דיחיד לא חיישינן ופי' רשב"ם שם דליחוש שנפל מיוסף בן שמעון ויוסף בן שמעון אשכח הוי רק נפילה דיחיד ולא רוב ואף אם נימא דהיכא דהוי שיירות מצויות לא הוי כמו יחיד וחיישינן דאתרמי עו:

איזה אנשים כאלו עכ"פ רובא דמוכח לא הוי וכיון דנמצא במקומו ממש הוי קורבא דמוכח ולחוש ליצחק ריש גלותא בר אחתי' דרב ביבי אף דחיישינן לאנשים כאלה באמת לא הוי רוב כלל כדברי הרשב"ם הנ"ל וליכא רובא נגד הקורבא ועכ"פ לא הוי רובא דמוכח דאטו נמצאים אנשים למאות אשר כל אלה להם שיהי' שמם יצחק ויהי' ריש גלותא ובר אחתי' דרב ביבי ולדעת רבא לא חיישינן כלל כיון דלא הוחזקו אך אנן קיי"ל כרב זירא דעכ"ז חיישינן אף דלא הוחזקו ועכ"פ רוב לא הוי ורובא דמוכח בוודאי לא הוי אזלינן בתר קורבא דמוכח ושפיר מחלק הרמב"ן אף דחיישינן לשני יוסף בן שמעון אף דלא הוחזקו מ"מ היכא דהוי באותו מקום לא חיישינן ואמרינן כאן נמצא וכ"ה ומש"ה ניחא כל הסוגיא דגבי שומשמין וכלי שכתוב עליו ט' או תרומה שפיר חיישינן שמא פינן כיון דשם שכיחי שפיר להחליף שפיר חיישינן אף דהוי באותו מקום ממש מ"מ איכא רובא דעלמא ושפיר הוי רובא דמוכח ג"כ ודו"ק:

ואף דבחידושי הרמב"ן שם גבי ענבא דמצנעי נראה דעתו דהיכא דהוי באותו מקום ממש אזלינן בתר קורבא אף נגד רובא דמוכח מ"מ נראה דהיינו דווקא להחמיר חיישינן לקרוב ממש אף נגד הרוב ולא להקל:

ובזה אשיחה וירווח לי מאי דקשיא לי ביבמות שם מאי דקאמר על האי מעשה דשומשמי סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים ולא אמרינן הנך אזל לעלמא והנהו אחריני נינהו אמר לו רבא מי דמי התם קאמרי סימנין הכא שומשמי מאי סימנא אית להו ודקאמרי כן וכן הויין אימא חושבנא דשומשמי אתרמי אלמא דבסימן גמור ומובהק בוודאי מוציאין ממון וכן בש"ך סי' רצ"ז האריך בענין סימנין להוציא ע"י והעלה בפשיטות דסימן מובהק וודאי מהני ואף במיגו אינו נאמן דה"ל מיגו במקום עדים ע"ש:

והקשיתי וכן מצאתי לקצות החושן ממאי דאיתא בחולין דף צ"ו אמר ר' יצחק ברי' דרב משרשיא תדע דטביעת עינא עדיף מסימנא דאילו אתי בי תרי ואמרי פלוני דהאי סימנא קטיל נפשא לא קטלינן לי' ובט"ע קטלינן לי' וכתבו בתוס' וז"ל וא"ת ואיך מחזירין שטר ע"פ סימנין והא אי אתו סהדי ואמרי פלוני דהאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן וי"ל דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא אבל ממון שביד הבעלים אין להוציא מחזקה ע"י סימנין דה"נ לא הי' מפקינן חפץ מיד בעלים אי אתו סהדי ואמרי האי חפץ דהאי סימנא דפלניא הוא עכ"ל ומבואר דאין להוציא כלל ע"י סימנין וקשה לשיטתם מסוגיא דיבמות הנ"ל דמבואר בפירוש דמוציאין ע"י סימנים אם הי' סימן גמור ומובהק ומה שתירץ הקצות החושן שם תרצתי גם אנכי אך עדיין אין זה תירץ מספיק:

ועוד אני תמה יותר דעל עיקר פלוגתת הפוסקים אי מוציאין בסימן מובהק אבל בסימן שאינו מובהק בוודאי איני מוציאין מחזקה כדאיתא בתוס' הנ"ל ואף למ"ד סימנין דאורייתא ובחידושי הארכתי בזה ובתוס' בד"ה אתרמויי אתרמי כתבו דבאלו מציאות דף כ"ג איתא דמשקל ומדה הוי סימן ותירצו דהכא דרך בני אדם להצניע במדה זו משמע דלא הוי אף סימן אמצעי דהתם לענין אבידה מיירי בסימן אמצעי והכא לא הוי אף סימן אמצעי אבל אי הוי סימן אמצעי הוי מהני להאי ולהוציא מחזקה סימן אמצעי בוודאי לא מהני:

אך כאשר הבאנו לעיל בסי' ד' דברי החכם צבי בסי' קל"ד דכתב דסימנים אף אמצעים הוי כמו יוסף בן שמעון היכא דלא הוחזק אחר כאשר אביא לקמן ודעתו נראה דכיון דלא הוחזק עוד עם סימן כזה הוי כיב"ש בלא הוחזק והוי רק יחיד ואף כפי הנראה מח"ס בסי' נ"ז דבסימן למ"ד סימנים לאו דאורייתא הוי רובא מ"מ רובא דמוכח לא הוי ואזלינן בתר קורבא דמוכח אך באמת החתם סופר סותר דברי עצמו דמסיק להלכה דהיכא דאיכא סימן אף דסימנים לאו דאורייתא מ"מ רוב לא הוי כלל ושפיר אזלינן בתר קורבא ודעתו דהוי רק כמו שאלה דיחיד וכאשר כבר בארתי דאף דאנן קיי"ל דחיישינן לשני יוסף בן שמעון אף דלא הוחזקו מ"מ היכא דאחד הוי באותו מקום ממש שוב לא חיישינן דהוי קורבא דמוכח ועכ"פ ליכא כנגדו רובא דמוכח דניהו דחיישינן אף בלא הוחזק רובא דמוכח בוודאי לא הוי וא"כ ה"ה בסימנים הוי כן:

וא"כ שפיר קאמר בגמרא התם קאמרי סימנין הכא מאי סימנין אית להו אבל אי הי' סימנין שפיר הוי מהני ואף דאין להוציא ממון מחזקה בסימנין שוב לא הי' חיישינן שמא פינן ואמרינן בוודאי היינו הך שהי' מתחילה כמו דאפסקא הלכתא גבי יצחק ריש גלותא דלא חיישינן שמא פנה ואחר בא לכאן ודו"ק דסימנין הוי כמו שני יצחק ויוסף ב"ש בלא הוחזק ודו"ק:

ומיושב ג"כ בזה קושית התוס' בד"ה וקאמרו סימנין דלמ"ד סימנין דרבנן לא מהני סימן רק מובהק ועי"ש ולפי הנ"ל ניחא דבשני ת"ח שפיר מהני אף סימן אמצעי דכיון דאיכא סימן שוב לא חיישינן דהנהו אזלי לעלמא והנהו אחרינא ננהו ודו"ק:

ובזה ניחא ההוא דיבמות דף קנ"ב דאיתא שם בשני בני אדם שהיו מהלכים בדרך ביחד ומתו והתירו נשותיהם דסימן מנין וסימן מקום יחדיו מהני כדאיתא בפוסקים ולא נתפרש טעמא ולפי הנ"ל ניחא דניהו דאין מתירין ע"פ סימנים מ"מ היכא דהוי סימן מקום שוב אזלינן בתר קורבא דמוכח וכן פסק בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ב דמנין ומקום הוי סימן מובהק ועי"ש נראה שכן נוטה דעתו להלכה דבצירוף המקום מהני ובס"ק נ"ה צידד דלא מהני אף מנין ומקום אך אם מכוין מקום ממש הוי כמו נקב בצד אות פלוני יעו"ש שהביא כן בשם ט"ז והוא דחוק מאוד לדמות אדם שעמד במקום פלוני לנקב בצד אות פלוני דאדם נייד ממקומו ויוכל להיות שמתחילה עמד הוא באותו מקום ואח"כ הלך הוא משם ואחר בא לכאן אך לפי אשר בארנו ניחא הדבר ולא מטעמי' דאם עמד באותו מקום ממש הוי קורבא דמוכח לא חיישינן לאחר אם יש סימנים דשוב לא הוי רובא דמוכח כנגדו ומעתה נתברר היטב דברינו אשר התחלנו לדבר דהיכא דאיכא סימנים ג"כ אז נוכל לסמוך ולומר זה הוא שנאבד כאן וזה הוא שנמצא כהיתר הש"י אך בגונא דש"י שלא הי' נודע רק שהי' על דרך זה לא הוי באותו מקום ממש ולא הוי קורבא דמוכח אך בנדון דידן דהי' באותו מקום ממש ששמר שם הסמאלארניע בתוך הבאעד בוודאי נוכל לסמוך ע"ז בצירוף סימנים כאשר אבאר לקמן דרושם שהי' על כתיפו הוי סימן אמצעי כדאיתא בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ד יע"ש:

והנה לדעת הח"צ שם בסי' קל"ה הבאנו לעיל דהיכא דהי' באותו מקום ואית בי' סימן ולא שכיחא שיירות מהני להתיר דסימן אף שאינו מובהק הוי כמו יוסף בן שמעון דמהני לד"ה היכא דלא הוחזק עוד יב"ש ודעת הח"צ דסימן אמצעי הוי כיוסף בן שמעון ולא הוחזק דלא הוחזק עוד אחד עם סימן כזה (והש"ש ש"ז פ"ו חולק על החכם צבי) ולא שכיחא שיירא וגם בנדון דידן בתוך הבאעד בוודאי לא שכיחא אנשים אחרים והוי כמו לא שכיחא שיירתא ובל"ה הובא בתשובה דבכל הדרך ההוא סמוך להבאעד הוי לא שכיחא שיירתא שהוא סמוך ליער ואין הולכים אנשים שם:

אך כל זה הי' אם הי' נודע לנו בבירור שהי' בלילה זו בהבאעד אך כאן לא ראינוהו בלילה הזו בהבאעד רק שידוע שהלך ללין שמה ומי יודע אם שמה:

אך הנה מבואר בש"י בסי' י"א בסופו ובסי' י"ז בדף נ"ט ע"ב שאחר שהביא דברי המבי"ט הנ"ל כתב עליו וז"ל וגם בתשובת מהרי"ק שורש קכ"א כתב וז"ל ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שנמצא חלל באותו דרך שאמר ללכת בהפרדו מאתו ועי"ש במהרי"ק ג"כ אלמא דכיון דאמר ללכת באותו דרך זה אמרינן דודאי הלך ומכ"ש כאן שהלך לשמור רכושו בוודאי הלך לשם ולא נשתנה דעתו שלא להפסיד רכושו ובאמת גם זה מטעם זה בעצמו נוכל להתיר ולומר דזה הוא שנמצא דודאי הוא לא הלך לעלמא והניח רכושו בלא שמירה וחזקה לא שדי אינש זוזא בכדי. והנה אשר כתבתי לעיל דכאן מהני מה שהי' באותו מקום בצירוף סימנים היינו הרושם שעל כתיפו דהוי סימן אמצעי כדאיתא בב"ש ס"ק ע"ד דרושם אינו עשוי להשתנות הוי סימן אמצעי ואף אם אינו מצמצם המקום שלא ידעה על איזה מהכתף הי' הרושם וגם זאת שנזכר בגביות עדות שהי' מרחק בין השנים כמעט רוחב שן אחד הוי ג"כ סימן אמצעי כנראה שם בש"ע סי' י"ז סי' כ"ה ולא עוד אלא שאם הי' שן אחד מרוחק מחבירו מתולדה לא בהסרת שן אחד נ"ל דהוי סימן מובהק ובל"ה דעת המבי"ט בשם מהרא"י הובא בבית שמואל סי' י"ז ס"ק ע"ג דשני סימנים אמצעים מצטרפים למובהק והכא ג"כ הי' שני סימנים אמצעים הרושם שבכתף ומהשנים וא"כ נ"ל לסמוך עכ"פ על כל זה מאחר שידענו שהי' ממש באותו המקום שהלך ללין שמה להבאעד ככל הנ"ל:

ויע"ש בש"ש שכתב לחזק דין המבי"ט דכשהי' בדרך זה אמרינן זה שנאבד זה שנמצא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי דזה בודאי הי' כאן ואחר ספק אם הי' כאן יעו"ש דנשען לתשובת מהרי"ו סברא זו מצאתי מפורש בט"ז סי' י"ד ס"ק כ"ב יעו"ש דכתב בפירוש סברא זו דאין ספק מוציא מידי ודחי לענין שני יוסף בן שמעון מעיר אחד ואחד בודאי הלך למקום פלוני והשני אנו מסופקין אם הלך לשם אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי יעו"ש:

אמנם באמת מט"ז אין ראי' דעל סברת מהרי"ו שם בש"ש ונשען ג"כ על תשובת הב"י יעו"ש עדיין יש לפקפק דאף שזה הי' בודאי בדרך זה ואחר ספק אם הי' מ"מ לא אמרינן דזה הוא בודאי שהי' כיון דאיכא כנגדו רובא דעלמא וכאשר נתבאר לעיל מתוך דברינו ומסוגיא דשומשמי מוכח ג"כ כן דאף דהשומשמים שלא הי' בודאי באותו מקום חיישינן שמא פינן ולא אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי אך בממון י"ל דשפיר ספק מוציא מידי ודאי כדקי"ל לענין א"י אם נתחייבתי אך גם מכלי שמצא כתוב עליו ט' ת' קשה כזאת כיון דהתרומה והטבל בודאי הי' באותו מקום בכלי זה ותבואה אחר ספק ואפ"ה חיישינן שמא פינן וע"כ דכיון דאיכא רובא דעלמא אף דזה הי' בודאי כאן ואחר ספק וגם זה נכלל בסברא דרב חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אבל בדין הט"ז שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר ואין אנו מסופקין רק על אלו השנים שפיר אמרינן כיון דאחד בודאי הי' והשני ספק אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דליכא רובא כנגדו וגם בנדון דידן כיון דאיכא ג"כ סימן עכ"פ ליכא רובא דמוכח כנגדו שפיר אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק והנני גם אנכי סניף להתיר האשה הלזו:

תוכן העניינים

נפש חיה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה