נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ז
ב"ה יא באב תרכ"ו לפ"ק קאליש:
לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי מוהר"ר בנימין וואלף נ"י אבד"ק קלאדאווע:
הנה מאז נפרדתי מאת כבודו הרמה הגיד לי כבודו כי ישלח לי האדרעס שלו ולא השגתי עד עתה ולא ידעתי באיזה מקום להשיב עתה השגנו מכתבו אשר כתב לפני כמה שבועות ולא ידעתי ביד מי נתעכב והנני להשיב על דבר העגונה מקהילתו:
א) על דבר גביות העדות מהערלית מכפר באבסק לא הוי מסל"ת ואין לדון בזה כלל:
ב) בעדות הבחור נטע מביאלע שיש ספק אם הביא ב' שערות כי עדיין לא בדקו אותו היטב ולפי אשר הביטו לא נראה בו עדיין סימני שערות ובזה באנו למחלוקת הט"ז והב"ח בפירוש דברי הטור בסי' י"ז אם בעדות קטן צריך מסל"ת וגם נסתפק מעכ"ת כיון דבשעת ראי' לא הוכר לו שהוא שמעון זה רק נדמה לו שהוא איש אחר רק אחר איזה שבועות שבא לשם המכתב עלה על רעיונו שהוא שמעון זה שאנו מבקשים:
ולפענ"ד דמשום דבר זה אין מהראוי לדחות העדות כיון שהבחור הנ"ל אמר טעם מפני מה בא הטעות שלו כיון שראה אותו בקוטנא לפני המלון נדמה לו שהוא מקוטנא אך עכ"ז יש לדון בדבר מחמת שסיים יען כי כבר הוא שנה מעת שלמד בקלאדאווע ואז לא הי' לו זקן כי גלח אותה במספרים וכעת מכיר אותו שזה הוא ע"י התואר פנים ושערות שחורות בהראש נראה שאינו מכיר אותו היטב בטביעת עין רק קצת בטביעת עין וקצת ע"י סימנים השערות שחורות וגם כיון שלא הי' לו מתחילה זקן ועתה הי' לו זקן קשה לו קצת להכירו וכדאיתא בבבא מציעא בדף ל"ט ע"ב גבי מרי בר איסק מפסוק ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ובעדות הבחור הנ"ל יש לספק בכונתו אם העיקר מה שאמר מתחילה שהוא מקוטנא הי' רק בשביל שראה אותו גם בקוטנא ונדמה לו שהוא מקוטנא ואח"כ נזכר שהוא באמת מקלאדאווע רק שהי' במקרה בקוטנא או שנתן עוד טעם לדבר מדוע לא הכיר היטב שהוא מקלאדאווע יען שאז הי' בלא חתימת זקן ועתה הי' בחתימת זקן לא הכיר אותו אם הוא זה שהי' בקלאדאווע וסבור שהוא זה שראה בקוטנא והוא אחר לא זה מקלאדאווע אך עתה ע"י המכתב שיער בדעתו שזה הוא שהי' בקוטנא הוא מקלאדאווע או שזה שאמר שאז הי' בלא זקן ומגולח זקנו הוא רק סיפור דברים בעלמא ולא שעי"ז לא הכירו ואפשר לשאול עוד הבחור ע"ז מה הי' כוונתו:
ועוד נסתפק כבודו על עדות הבחור הנ"ל כיון שידע ששמעון הנ"ל ירד אל המלחמה לא מהני ט"ע בלא סימן דחיישינן בדדמי ולקמן יתבאר בזה בארוכה:
ג) עדות ר' ליבוש בר' אשר וכהר' יצחק בר"י על שערות ראשו שחורות וזקן געלבליך רינדיק געשארען וכן מלבושיו מראשו ועד רגלו במראיהם ובתבניתם כאשר אשתו נתנה בהם סימנים אחד מהם לא נעדר זה יהי' לתועלת גדול להיתר כאשר יתבאר לקמן וגם העידו המה שהי' לו נקב קטן כקטניות סמוך לפיאה בהתחלת הפדחת ולא ידענו אם הי' מחמת שטאך או בתולדה והאשה לא ידעה מזה ופלפל כבודו מחמת שהי' נקב עגול ועמוק קצת בלי צרורת דם נראה כאילו הוא בתולדה ולפענ"ד נראה שזה נעשה ע"י ירית כדור עופרת קטן שנכנסה במוחו באותו מקום וזה נראה עמוק ועגול בלי צרורת דם יען כי נכנס במהירה רבה כנודע:
ד) מעדות משה אהרן מקראשנוויטץ אין לדבר כאשר כתב כבודו כי הי' מומר:
ה) עדות ר' נתן מאיר כ"ץ ששמע מאיש שהי' בין אנשי חיל מלפנים שסיפר שגם הוא הי' בהמלחמה במקום שר' שמעון זה נהרג מקלאדאווע ואיך שהלך אתו ביחד להמלחמה והוא נהרג והוא ניצל ע"ז העדות יש לדון מחמת שאמר מת בלא קברתיו ובמלחמה יש פלוגתא בזה:
ו) עדות ר' נפתלי מאנדיל בר"י שהעיד ג"כ ככל אשר העיד ר' נתן מאיר כ"ץ והוסיף עוד שסיפר ערל אחד מסל"ת שהכיר את ר' שמעון הנ"ל בטוב והי' עמו באותו מעמד בהמלחמה הנ"ל והי' עומד שלישי ממנו במלחמה וראה איך שנפל החץ בלבו ותיכף נפל מושכב על הארץ וכראות כן ברח הוא והנה בעדות זה בוודאי אינו כדאי כי לא אמר כלל שמת רק שנפל מושכב על הארץ ותיכף ברח:
ועתה כבוא לענין דינא. הנה על מה שיש לסמוך להתיר. הוא על עדות ר' נתן מאיר כ"ץ ששמע מאחד שמת בלא קברתיו והוא עד מפי עד כנזכר באות ה' וגם על עדות הבחור נטע כנזכר באות ב' ועל עדות ר' ליבוש בר' אשר וכהר' יצחק בר"י על סימני כל בגדיו בכלל ופרט ושערות ראשו וזקנו כמבואר באות ג':
והנה מתחילה נדבר מעדות הבחור נטע אשר כתב כ"ת כי לא נבדק אם הי' לו ב' שערות הנה הגאון בית מאיר שם בסי' י"ג דעתו דא"צ כלל בדיקה על ב' שערות ואף אם נדע בוודאי שאין לו ב' שערות כיון שהוא בן י"ג שנה ויום אחד נאמן ודלא כנו"ב דהצריך בדיקות שערות בזה וכן קיימתי אנכי מסברא דנפשאי כיון דכאן עיקר צריך שיהי' בר דעת לא עד גמור שהרי אשה נאמנת וא"צ כאן עד כשר לגמרי רק שיהי' בר דעת וכיון שהוי גדול בשנים הוי בר דעת אף שעדיין לא הוי עד כשר כל זמן שלא הביא ב' שערות וגם בט"ז פסק מההו טעמא דכל שהגיע לעונת הפעוטות נאמן מטעם זה דנחשב לבר דעת אבל בן י"ג בוודאי מהני ובפרט הבחור הנ"ל נראה שהוא בר דעת גמור וכבר הי' מתגורר במקומות אחרים (וגם ראיתי בפ"ת שהביא בשם איזה ספר דרק בקטן שאינו בר דעת שהגיע לכלל שחוק) וגם על מה שנסתפקתי לעיל שאולי ע"י שלא הי' לו חתימת זקן לא הכירו מתחילה ג"כ לא נראה כן מדבריו. רק שזאת הי' סיפור דברים בעלמא ואף אם הי' כונתו שעי"ז הי' לו איזה בלבול כיון שעתה אומר שחזר ונזכר שהוא אותו מקלאדאוע ואמר כל אותות ומופתים באיזה מקום הי' דר מהני:
אך עדיין יש לספק כספק הנ"ל מחמת שאמר אבער יעצט קאן איך איהם דאס ער איז עס איבער דעם שטאטאר פין דעם פנים אין דיא האר שחור אויף דעם קאפ משמע שאינו מכירו רק ע"י סימנים לא בטביעת עין וכיוצא בזה איתא בנו"ב בסי' ל"ט:
דשם הוי עובדא דהעיד העד. דמתחילה אמר דמיד כשראה המת אמר שזהו פלוני ואח"כ אמר שברור לו שהוא כמר פלוני מחמת שהי' בו כמה סימנים באורך וחוטמו הי' עב והפה הי' רחב וגדול ונסתפק שם הנו"ב שאולי מה שאמר בתחילה שזה כמר משהל הי' כונתו על הסימנים שפירש אח"כ והרב השואל רצה לומר שבוודאי לא הכירו בט"ע כיון שאמר אח"כ סימנים ולכן אף שאמר אח"כ שמכירו בט"ע שוב לא מהני דהוי אינו חוזר ומגיד וע"ז חולק הנו"ב דאין ראי' מדבריו דאפשר דהכירו ג"כ בט"ע אך שסובר שסימנים עדיפי ויכול להיות שעיקר כוונתו שמכיר ע"י הסימנים ע"כ פוסק שם שצריך לחזור ולשאול את העד ע"י מה הוי הכרתו או ע"י הסימנים או אם ע"י טביעת עין:
וכל הספק הנ"ל הי' גם בנדון דידן:
אך לפענ"ד נראה דכיון שאומר שמכירו היטב ע"י הסימנים אין זה סתירה כלל ואף שהכרתו ע"י סימנים מהני כאשר בארתילעיל בס' ד' על שיטת ר"ת ביבמו' בדף ק"ך אין מעידין אלא על הפרצוף פנים עם החוטם וכו' אין מעידין אלא עד ג' ימים וכתבו בתוס' בד"ה אין מעידין וז"ל ואור"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ודברים הללו סתומים וחתומים מאי זה דקאמר ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף הא המשנה קאמר אין מעידין וכו' ואף שיש סימנים בגופו וכליו והגמרא קאמר דתלוי בזה אי סימנים דאורייתא או דרבנן ופשיטא דר"ת לא בא כאן להכריע אי סימנים דאורייתא ואין לומר דמיירי בסימן מובהק דהוא פשיטא. ועוד דאם מצד סימנים אתינן עלה מאי הוצרך להיות הגוף שלם אף אם יש סימן מובהק בפרצוף לחוד מהני וכן תמה הנו"ב בסי' נ"א ובארתי בסי' הנ"ל בארוכה פירוש דבריהם:
דכל ט"ע בא ע"י סימני הגוף על דרך משל חוטמו ארוך או רחב וכן ראשו ומראות עיניו וזקנו אדום או שחור וכדומה כל תמונת אברי הפנים אף שכל אחד בפני עצמו אינו אף סימן אמצעי מ"מ המה ביחד מולידים הט"ע והנסיון מעיד שניכר אדם בט"ע אף באחוריו בעוביו ובארכו אף דסימן זה לא הוי סימן כלל כדאיתא בגמרא בגופו דארוך וגוץ אעפ"כ יוכלו הסימנים האלו להוליד הט"ע וכל ט"ע הוא מצד סימני האברים ובאברי הפנים בלתי אפשר להכיר בט"ע רק בפרצוף פנים עם החותם שע"י תמונות אלו האברים וסימניהם אפשר להכיר בט"ע אבל בלא אלו לא נשאר ט"ע הראשון וע"ז כתבו התוס' דדוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל אם כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף היינו כיון שכל גופו עדיין שלם עדיין נשאר סימני הגוף שיוכלו להוליד הט"ע כאשר מבואר בספר הישר דגם מאחוריו ניכר האדם בט"ע אף בלא פרצוף הפנים והוא מצד ט"ע בכל בנין הגוף ע"י סימני הגוף והארכתי שם בס' הנ"ל בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו מתשו' גאוני בתראי ומספר הישר ומדברי התוס' בריש אלו מציאות דע"י הסימנים אפשר להכיר בט"ע:
והבאתי שם דברי הח"צ שכתב בסי' קל"ד וז"ל אף שהעד המעיד הגיד שהכירוהו מחמת הבגדים והפצע שבמוחו י"ל דכוונתו שע"י אלו הסימנים הכירוהו בט"ע:
ומעתה כל עיקר ספק של הנו"ב בהעד שאמר שמכיר שזה הוא פלוני ואמר אח"כ שמכירו מחמת אלו הסימנים ומסופק הנו"ב כנ"ל כיון דהוי סתירה בדבריו על איזה דבר הי' עיקר כונתו אם על הסימנים או על הטביעת עין:
ולפי הנ"ל אין כאן סתירה בדבריו כדברי החכם צבי הנ"ל דע"י הסימנים מכירו בט"ע שזה הוא וכן הוא בעבודת הגרשוני שהבאתי בסי' הנ"ל:
ומעתה גם בנ"ד אף שאמר שמכירו ע"י צורת הפנים וע"י שערות שחורות מהראש אינו מפסיד. דאה"נ שהשערות שחורות הועילו ג"כ להוליד ט"ע אעפ"כ מהני שפיר כנ"ל:
ומה שכתב כ"ת דלא מהני בשביל שמתחילה לא ידע שהוא מקלאדאווע ונדמה לו שהוא מקוטנא עד שבא מכתב מקלאדאווע הנה כבר בארנו שזה אינו מפסיד כלל שגם מתחילה הכיר שהוא זה אך שסבור שזה האיש הוא מקוטנא בשביל שראה אותו פעם אחת בקטנא ואח"כ שבא מכתב מקלאדאווע נזכר שהוא מקלאדאווע אך שעמד בקוטנא לפני המלון ועוד שאפילו אם לא הי' מכיר אותו עד אחר שבא מכתב מקלאדאווע אם זאת סעי' לו להט"ע להכירו שזה האיש שהכירו מכבר מקלאדאווע ג"כ מהני כמבואר בח"צ בסי' הנ"ל דאחר שכתב שכונתו שע"י הסימנים הכירוהו בט"ע כתב כמו שכתב הרמב"ן ז"ל על פסוק ויכר יוסף את אחיו שע"י הגדתם שהם מארץ כנען הכירם שהם אחיו וסברא זו כתבה הת"ה בתשובה:
וה"ה בנ"ד דאף אם לאחר שנודע לו שהוא מקלאדאווע נזכר שראה איש כזה בקלאדאווע וזה הוא האיש הזה ג"כ מהני ודו"ק:
מעתה נבוא לספק שנסתפק כבודו מאחרי שלא הכירו רק בט"ע לחוד ולא ע"י סימנים מובהקים לא מהני כיון דידע דמת במלחמה כמבואר בשה"ג הובא בדרכי משה הובאו דבריהם בספר בית מאיר להלכה:
והנה בש"ע בסי' י"ז בסי' נ' הביא וי"א אפילו אמר מת או נהרג וראיתי אח"כ והכרתיו היטב בט"ע וראיתי שמת נאמן דהוי כאילו אמר קברתיו והב"ש והח"מ נבוכו בפירוש הדברים והב"ש פירוש משום דאמר שמת ודאי והביא כן בשם חבל הפוסקים ואפשר להטעים הדבר עם מאי דאיתא בתוס' בריש האשה בד"ה מי אמרינן מה לי לשקר דכתבו וז"ל מיהו קשה לר"י דאמר בפרק כל הנשבעים וכו' ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם ומאי מיגו הוא זה הלא אין חשוד לשקר אלא בעה"ב טריד בפעליו וכו' ויש לומר דשאני התם דהוי טריד בפעליו מ"מ נחשב קצת שקרן במה שטוען על דרך ודאי שפרעו ולכך יש להאמינו במיגו ועי"ש:
וצריך לומר לפי דבריהם לחלק דבעה"ב עם שכיר שהוא תבעו והוא משיב לו דרך ודאי שמשיב לו שודאי פרעו ומש"ה נאמן במיגו ולא שייך לומר דהוי בדדמי כיון דע"כ טוען שקר מה שטוען דרך ודאי אבל במיתה אף שאומרת שמת אין זה דרך ודאי ומש"ה אינה נאמנת במיגו דמת על מטתו:
וא"כ שפיר ניחא דהיכא דהעד אומר שודאי מת שוב נאמן במיגו דמת על מטתו ולא הוי מיגו בדדמי כנ"ל:
והחלקת מחוקק פירוש דעת הי"א והוא במרדכי דהמה התירו היכא דלא ראה ההריגה רק ראהו אחר מיתתו דאז ליכא חשש בדדמי כיון שלא ראה ההריגה רק מצאו מת ועי"ש והחילוק הפשוט בין ראה ההריגה ללא ראה דבראה ההריגה יוכל להיות בדדמי כיון דחזו דמחי לו ברומחא סברי דמת ועדיין לא מת אבל כיון דלא ראה ההריגה מדוע יסברו שמת וע"כ שבאמת מת:
והנה בשלטי הגבורים הנ"ל מבואר להיפך דאיתא שם בריש הפרק האשה והובא בד"מ בסי' קל"א וז"ל אמרה מת בעלי במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאתיו וקברתיו נראה שאינה נאמנת הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו שמא אחר הוא וסבורה שהוא בעלה עד שתאמר הכרתיו ע"י סימנים וכן אם אומרת טבע בים או בנהר ומת וקברתיו אינה נאמנת עד שתאמר הכרתיו ע"י סימנים עכ"ד:
ופירוש דבריו דאיכא עוד בדדמי שטעתה באחר וסבורה שהוא בעלה ואף דהוא מיירי שראתה אותו בתוך ג' ימים למיתתו דלאחר ג' ימים בלא"ה איכא חשש דנשתנה ותוך ג' ימים עדיין אינו נשתנה מ"מ זה הוא במת דעלמא אבל במת במלחמה חיישינן משום דאף תוך ג' ימים משתנה קצת ובשעת מלחמה כיון דידעה דבעלה הי' במלחמה יוכל להיות דאומרת בדדמי וטעתה בין צורה לצורה אבל היכא שראתה אותו בשעה שנהרג דבחיים חיותו בוודאי לא טעתה לא שייך הך בדדמי שטעתה בט"ע אך דשם איכא חשש דמחי לו ברומחא וסברה שמת ובאמת עדיין לא מת אך לזה מהני קברתיו אבל היכא שלא ראתה אותו בשעת מיתתו אך לאחר מיתתו דאז איכא חשש דטעתה בט"ע ואחר הוא אף קברתיו לא מהני כאשר כתב שם בשלטי הגבורים הנ"ל דאמרה אחר שפסקה המלחמה מצאתיו וקברתיו נראה שאינה נאמנת:
וא"כ לדידי עוד מגרע גרע היכא שנא ראתה אותו בשעת מיתתו בשעת מלחמה דלא מהני קברתיו גם כן ולשיטת החלקת מחוקק הנ"ל בפירוש דברי י"א הללו היכא דלא ראתה אותו בשעת מיתתו לא בעינן וקברתיו כאשר איתא בש"ע דכיון שאמרה ראיתי שמת הוי כאילו אמרה וקברתיו:
ולשיטת החלקת מחוקק נראה דבדדמי לא שייך רק היכא שראה המיתה היינו ההריגה או הטביעה בים דברים הגורמים המיתה אז שייך בדדמי וא"כ לדידי' האי חשש בדדמי שתטעה ע"י ט"ע מצורה לצורה ולומר דאחר הוא לא שייך כלל במת במלחמה דאם ראתה הכנה הרי ראתה אותו עדיין בחיים חיותו דאז בלתי אפשר לטעות ואם לא ראתה ההריגה רק שמצאה אותו מת לא שייך בדדמי כלל ואין חשש בדדמי במלחמה רק כשראתה ההריגה והחשש בדדמי הוא שמא מחו לו ברומחא וסברה שמת ועדיין חי הוא וא"כ היכא שאמרה קברתיו מהני בכל גונא
אך באמרה שנטבע בים משכחת גם לשיטת החלקת מחוקק דלא מהני קברתיו כיון שראתה שנטבע בים ואח"כ הועלה אחד מהמים והכירה אותו דשם שפיר שייך לומר כיון שראתה שנטבע בעלה ואח"כ ראתה שהועלה אחד מהמים מת סברה שבעלה הוא כדאיתא בתוס' בדף קט"ו ע"ב וקאמרי סימנים דכתבו אבל ע"י ט"ע אין להאמינם דאמרו בדדמי ובדבר מועט יאמרו שהן בעליהן של אלו אבל במלחמה לא שייך זאת כנ"ל דאם ראתה ההריגה שנהרג בעלה שוב ראתה אותו עוד בחיים ומהני באמרה מת וקברתיו דאי אפשר לטעות. שתיכף אחר המיתה נקבר ויודעת שהוא זה שראתה אותו בחיים בעת שנהרג דאז לא הי' מקום לטעות אך לכאורה גם במלחמה שייך זאת שראתה מתחילה שבעלה נהרג והלכה ממנו והשאירה אותו באותו מקום ואח"כ באתה בחזרה ומצאה אותו מת וקברה אותו דלכאורה איכא ג"כ חשש דלא מהני קברתיו דמה שראתה אותו מתחילה שנהרג איכא חשש כיון דראתה ההריגה איכא בדדמי דראתה דמחי לו ברומחא וסברה שמת ומה שבאתה אח"כ וראתה אותו שמת וקברה אותו ג"כ לא מהני דדלמא טעתה בט"ע ואחר הוא כיון שהיא ראתה בתחילה שבעלה נהרג סברה שזה בעלה:
אך באמת ע"ז ליכא חשש לא מיבעי' אם מצאה באותו מקום ממש שנהרג דלא חיישינן דאחר הוא דמצטרפין לזה כאן נמצא וכאן הי' כאשר בארנו בארוכה בתשובות אחרות אך אף אם מצאהו אח"כ במקום אחר כגון שבאתה אח"כ לעיר וראתה שקוברין מת והכירה אותו ג"כ אין לחוש כנ"ל שתטעה שני פעמים דמה שראתה אותו במלחמה שנהרג הוא דמחי לו ברומחא וסברה שמת ובאמת לא מת ומה שראתה אח"כ שנקבר שוב טעתה באחר כיון שראתה מתחילה שבעלה נהרג סברה שזה הוא כולי האי לא חיישינן לטעות ב' פעמים:
ואף לשיטת השלטי הגבורים דבשעת מלחמה אף שלא ראתה ההריגה ג"כ שייך בדדמי ולא מהני מה שהכירה וראתה הקבורה בלא סי' דאף שלא ראתה ההריגה כיון דהוי במלחמה איכא חשש בדדמי דכיון שידעה שהוא במלחמה סברה שזה הוא שמת כנ"ל דבריו:
מ"מ בכה"ג היכא שמתחילה ראתה שנהרג דאז ליכא חשש באחר שראתה אותו בחיים ואח"כ הלכה ממנו ושוב אח"כ ראתה שנקבר מת והכירה שזה הוא מהני כנ"ל דלטעות בשני אלו ביחד לא חיישינן ולומר דמה שראתה מתחילה שנהרג מחי לו ברומחא ועדיין לא הי' מת ומה שראתה אח"כ שנקבר הוא אחר כולי האי לא חיישינן דזה כללא בעדות אשה דלא חיישינן שיתרמו הרבה דברים זרים ודלא שכיח ביחד כאשר הארכנו במקום אחר ומה שכתב השלטי גבורים הנ"ל אמרה מת בעלי במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאתיו וקברתיו נראה שאינה נאמנת הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו שמא אחר הוא וכסבורה שהוא בעלה וכו'
אין הפירוש בדבריו שאמרה מת בעלי במלחמה היינו שראתה שמת במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאה אותו וקברה אותו דבכה"ג נראה דמהני אך הפירוש מה דאמרה מת בעלי במלחמה היינו שעי"ז ידעה שמת משום שאחר שפסקה המלחמה מצאה אותו וקברה אותו שהרי מסיים אח"כ הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו הרי שלא ראתהאותו בשעת מיתתו:
ולשיטת החלקת מחוקק בזה אין חשש כלל דכיון שלא ראתה כלל שבעלה נהרג אין כאן חשש בדדמי כלל:
אבל בכה"ג היכא שראתה אותו שנהרג והלכה מאתו ואח"כ מצאה שנקבר והכירה אותו שזה הוא. בזה נלפענ"ד דכולם מודים דאין חשש:
וא"כ בנ"ד דאיכא כאן עדות שני עדים עדות הבחור נטע הוא ראה שמת ונקבר שראהו אחר מיתה ויש לספק שמא טעה בט"ע ואינו זה ועדות ר' נתן מאיר כ"ץ ששמע מאיש שהי' בין אנשי חיל מלפנים שנהרג שהלך אתו ביחד להמלחמה והוא ניצל והוא נהרג שע"ז שוב יש לספק שהוי מת בלא קברתיו ושוב שייך בדדמי שמא מחי לו ברומחא וסבור שנהרג מ"מ בהצטרפות אלו השנים מהני דזה ראה ההריגה וזה ראה הקבורה ולא חיישינן לשני בדדמי אלו דאחד טעה שמחי לי' ברומחא וסבור שנהרג והשני טעה באחר כולי האי לא חיישינן כנ"ל:
וד דבל"ה בשני עדים לא שייך בדדמי ואפילו לא אמרו קברנוהו נאמנים וכאשר נפסק בשם בש"ע בסי' נ':
ולכאורה יש מקום לספק דאפשר דוקא היכא ששני עדים העידו על דבר אחד אז אמרינן דבשני עדים לא שייך בדדמי שיטעו שניהם כאחת אבל בנ"ד שכל אחד העיד על דבר אחד ובכל אחד שייך טעות אחר שבעדות הבחור נטע הי' יכול להיות טעות לטעות באחר ובעדות ר' נתן מאיר כ"ץ הי' יכול להיות טעות שסבור שמת ע"י דמחי לי' ברומחא א"כ שפיר יש חשש על כל אחד שטעה בפני עצמו כיון דאין הטעות בדבר אחד דדוקא בדבר אחד לא חיישינן ששני עדים יטעו כאחת:
מ"מ נראה דאף בכה"ג לא חיישינן ששני עדים יטעו שהטעות יהי' בשני עדים ולזה לא חיישינן:
וראי' דעדות מיוחדת כשר אף דכל אחד מעיד על דבר אחד ונמצא בפוסקים הטעם דעד אחד אינו נאמן מדאורייתא משום דחיישינן בדדמי ואעפ"כ עדות שני עדים אף בעדות מיוחדת ליכא חשש עוד בדיני ממנות ומכ"ש בעדות אשה דהקילו יותר אף בעדות מיוחדת בנ"ד דעל כל אחד איכא חשש טעות אחר לא חיישינן עוד בדדמי כיון דעכ"פ איכא עדות שני עדים להתיר האשה:
אך עדיין יש לספק דהא דאמרינן דבשני עדים לא אמרינן בדדמי הוא רק בשני עדים כשרים אבל פסולין אף מאה כחד דמי כדאיתא בב"ש בס"ק קנ"ג וא"כ עדות ר' נתן מאיר כ"ץ שהוא רק עד מפי עד ולא הוי עד כשר מדאורייתא רק בעדות אשה הקילו ושוב לא הוי כשני עדים כשרים ושוב שייך בדדמי אך הב"ש הביא בס"ק הנ"ל דעד אחד שאמר בשם שני עדים הוי כאלו השני עדים אמרו לפלוני ולא שייך בדדמי והביא שם כן בשם תשובת מהר"ם ובשם תשו' צ"צ והטעם כיון דלא חיישינן דמשקר רק בדדמי וא"כ כיון שאומר כן בשם שני עדים בוודאי הגידו כן העדים ולא שייך בדדמי וא"כ מכ"ש היכא שעד אחד מעיד לפנינו ואחד אומר בשם עד אחר דהוי כאילו גם העד האחר לפנינו ומהני דלא גרע מה שעד אחד אומר בעצמו לפנינו ממה שזה העד שהעיד בשם עד אחר הי' מעיד גם בשם זה העד שמעיד לפנינו דהי' מהני כיון שעד מעיד בשם שני עדים מכ"ש היכא דאחד מעיד לפנינו ואחד מעיד בשם עד אחר:
והנה ראיתי בח"ס בסי' מ"א שנסתפק היכא שמכרת הבגדים בט"ע ולא בסימנים אם שייך בדדמי במלחמה או שראתה הטביעה וכתב דלשיטת רש"י דשם בשני ת"ח דבעינן סימנים ביבמות בדף קט"ו הנ"ל משום דחיישינן דנשתנה במים א"כ בבגדים דלא חיישינן דנשתנה מהני בט"ע ולא חיישינן בדדמי אבל לפי דברי התוס' דמים לא משני כלל צורת הפנים ואפ"ה חיישינן בדדמי כיון שראו הטביעה יש לחוש דיאמרו בדדמי וא"כ גם בבגדים לא מהני מ"ט דאפשר דטעתה בדדמי וכן הוא בנו"ב בסי' כ"ח דאף בבגדים שייך בדדמי והנה לכאורה ראי' מדברי השלטי גבורים הנ"ל דבאומרת דלאחר שפסקה המלחמה מצאה אותו וקברהו ג"כ שייך בדדמי שמא אחר הוא אף דשם לא נשתנה כלל שהי' ביבשה אעפ"כ איכא חשש בדדמי אך באמת לפענ"ד זה אינו ואנכי אשמע ולא אבין דבריהם הקדושים דהרי בכל מקום ט"ע עדיף מסימנים כמבואר בחולין בדף צ"ט גבי ההוא סמיא ובתוס' שם וכיון דבסימנים לא חיישינן דהוי בדדמי מכ"ש בט"ע וע"כ דרק כיון שראו אחר מיתה דאחר מיתה נשתנה קצת ניהו דלא הוי שינוי גמור מ"מ כיון דאיכא עוד חשש בדדמי דראו שנטבע בים אדם זה יש לחוש עדיין אבל באדם חי דלא הוי שום שינוי בודאי אין שום חשש בדדמי כמבואר בש"ג הנ"ל דהוא רק חשש כיון שלא ראתה מיתתו ולא יכלה לראות בשעת מיתתו חיישינן שמא אחר הוא אבל כשראתה אותו בשעת מיתתו בוודאי אין חשש ולא מצינו לשום אחד מהפוסקים שיטיל ספק באומר מת וקברתיו דלא מהני ולומר דשמא טעה באחר אך כיון שהי' בשעת מיתה וראה אותו עוד בחיים בוודאי אין שום ספק כלל אבל לאחר מיתה איכא חשש שינוי קצת אף ביבשה מכ"ש במים וע"כ נראה לפענ"ד ברור דגם היכא שמכרת הבגדים בט"ע דג"כ לא שייך בדדמי כיון דבבגדים לא שייך שינוי כלל והוי כמו אדם חי דאין להסתפק בדדמי וזה ברור דרק באדם מת איכא חשש בדדמי שעכ"פ נשתנה קצת אחר מיתה וגם אולי לפעמים נשתנה לגמרי אחר מיתה אך מ"מ מהני עדות וטב"ע דכיון שהמה אומרים שמכירים אותו בט"ע ע"כ דלא נשתנה ואחר ג' ימים דלא מהני משום דאז בוודאי נשתנה כאשר בארנו בתשובה להרב הג' הצ' מקראשנעוויטץ אודות האיש הנאבד מביאלע או דעכ"פ רוב פעמים משתנה אחר ג' ימים אבל תוך ג' לא שכיח שישתנה וכיון שהמה אומרים שמכירים בט"ע אין חשש שנשתנה אבל היכא דאיכא לחוש בדדמי שראו הטביעה שפיר חיישינן אבל במקום שאין שום חשש שנשתנה בוודאי לא חיישינן בדדמי ושפיר מהני הכרח הבגדים בט"ע והנה דבר זה אין נ"מ לנדון דידן שלא הוזכר בג"ע אם הוכרו הבגדים בט"ע אך להתלמד במקום אחר וגם יהי' לתועלת בנ"ד למצוא כאן עוד היתר:
לפי מה שנסתפקתי בתשובה אחרת בט"ע לאחר ג' ימים אף דלא מהני בתורת ט"ע אם עכ"פ הוי כמו סימן ולכאורה מוכח דלא הוי אף כמו סימן דא"כ יקשה למ"ד סימנים דאורייתא אמאי לא מהני ט"ע לאחר ג' ימים והבאתי שם שראיתי אח"כ בסי' מ' בנו"ב שהביא סברא זו בשם חכם אחד והקשה עליו כנ"ל והבאתי שם דלכאורה עוד ראי' לזה ממאי דאיתא בגמרא לענין שומא דכ"ע סימנין דאורייתא ובשומא עשוי להשתנות קמפלגי אלמא דהיכא דעשוי להשתנות לא הוי אף סימן אמצעי כלל אך באמת משם ראי' להיפך דהטור כתב שומא לא הוי סימן מובהק משום דעשוי להשתנות והוא תמוה דהגמרא קאמר משום דעשוי להשתנות לא הוי אף סימן אמצעי ותירץ הב"ש דלתירץ בתרא מגמרא. דשומא הוי סימן מובהק אמרינן משום דעשוי להשתנות לא הוי סימן מובהק אבל סימן אמצעי הוי אבל למ"ד דשומא הוי סימן אמצעי משום דעשוי להשתנות לא הוי אף סימן אמצעי דבכל דבר נחית חד דרגא משום דעשוי להשתנות והבאתי בס' הנ"ל חבל נביאים המתנבאים בסגנון זה כאחד דע"י מה שיוכל להשתנות נחית חד דרגא ואם הי' סימן מובהק נעשה סימן אמצעי ואם הי' סימן אמצעי כיון דעשוי להשתנות לא הוי אף סימן אמצעי בהצטרף אליו הריעותא דעשוי להשתנות ולא הוי רק כסימן גרוע וא"כ בט"ע דעדיף יותר מסימן מובהק כדאיתא בתוס' בחולין בההוא סמיא בדף צ' אף דעשוי להשתנות הוי כמו סימן ומאי דלא מהני למ"ד סימנים דאורייתא הוא רק חשש דרבנן כדאיתא בבכורות כאשר בארנו לעיל בס' אבל מדאורייתא מהני ט"ע לאחר ג' כמו סימן ושם הארכתי בס' הנ"ל דכיון דט"ע לאחר ג' הוי כמו סימן בהצטרפות עוד איזה סימן דמהני לדעת האומר דשני סימנים אמצעים מצטרפין למובהק ומצאתי אח"כ כדברים האלה בעבודת הגרשוני בסימן ע"ב דכתב כן דט"ע לאחר ג' עם סימן מהני מטעם דהוי כמו שני סימנים ומעתה לפי מה שאמרנו לעיל דהטעם דהיכא דראו הטביעה או במלחמה לא מהני ט"ע משום דחיישינן בדדמי וטעו בט"ע הוא משום דאחר מיתה נשתנה קצת צורת הפנים או לפעמים נשתנה הרבה מש"ה חיישינן דטעו:
נלפע"ד ג"כ דהיכא דאיכא עוד סימן מהני כמו דמהני סימן עם ט"ע אף לאחר ג' ימים דבוודאי איכא חשש דנשתנה ה"ה בתוך ג' דאיכא רק חשש קצת שנשתנה אך בצירוף בשביל שראו הטביעה או דהוי במלחמה והוי בדדמי חיישינן דטעו משום דנשתנה קצת עכ"פ מהני עם עוד סימן דלא גרע מט"ע לאחר ג' דודאי נשתנה ואעפ"כ מהני עם עוד סימן:
ומה שהכירו כל הבגדים בצבען ומראיתן ומהותן בצירוף מכל הבגדים יחד עכ"פ הוי כמו סימן אף דצבע מבגד אחד לא הוי סימן כלל מ"מ בהצטרפות הצבעים והמראות מכל הבגדים עכ"פ הוי סימן כאשר הארכנו בס' ומהני הט"ע עם סימן דהסימן מהני על חשש דנשתנה ושוב לא שייך בדדמי וגם בל"ה הח"ס מתיר בסימנים מכל הבגדים כנ"ל היכא שנטבע במים שאין להם סוף כיון דמדאורייתא מותר יוכל לסמוך על הצטרפות סימני הבגדים:
וא"כ גם בנ"ד כיון שאיכא עד שמעיד מת בלא קברתיו ונסתפק בש"ע דהדין אם נשאת לא תצא ועכ"פ מדאורייתא מותרת שוב אפשר לסמוך על הסימנים מהבגדים כנ"ל:
ומחמת כל הטעמים הנ"ל נראה לי להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון ולהיות סניף להרבנים הגדולים המתירים: