נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ו
אל כבוד הרב המאוה"ג אבד"ק טארנע.
על דבר השאלה אשר כתב כבודו בדבר אשר אחד נסע מקהלתו לפני ששה שנים לסבב על פתחי נדיבים ואחר זה בשנת תרט"ז בא לכאן אגרת מן ברעזין בח"י שני גבאים מחברה איך שהובא לשם עני אחד ביום עש"ק כ"ז טבת ולא יכול עוד לדבר מחמת כובד החולי ובשבת נפטר ומצאו אצלו פאס שכתוב בו שמו משה וואסערמאן מק"ק טארלע וגם ראו סימנים בגופו שערות שחורות וקאלטנוס ובהפאס ניכר ח"י האדון וכתיבתו וגם הסימנים ידועים שהי' לו שערות שחורות וקאלטנוס וגם שהי' נקרא שמו וואסערמאן וכפי מה שמבואר בכמה תשובות בק"ע שמו ושם עירו מהני וגם שאר כינוי מהני זולת שלא דיבר בפיו רק שמצאו אצלו הפאס ואיכא חשש שאלה או אבידה אך הפאס הוי כלים דלא מושלי וכתב לי כת"ר שכבר השיג היתר מהרב הגאון הצדיק אבד"ק דזיקעו ואמר לו שיכתוב ג"כ אלי. והאשה העני' דופקת על פתחי יום יום להתירה מכבלי העיגון ע"כ דבר השאלה וזאת תשובתי:
הנה מה שפלפל כבודו בדבר שמו ושם עירו אם מהני בזה וודאי נראה לפענ"ד דאין לספק כלל בנדון דידן אם כי דאיכא פלוגתא בשמו ושם עירו לחוד אם מהני בלא שם אביו כמבואר בב"ש בסי' י"ז ס"ק נ"ט ובקונטרס עגונות בס"ק ק"א בשם הרב ר"א מזרחי דלא מהני רק שלשתן ביחד שמו ושם אביו ושם עירו ובס"ק קכ"ט דארבעה גדולים הר"י מטראני וריב"ש ומהרי"ק והרא"ם כתבו דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו ובס"ק שי"ד בתקנות עגונות בשם תשובות מהר"ם מלובלין דמהני שמו ושם עירו אע"ג דלא הזכיר שם אביו כשלא הוחזקו שנים בעיר אחת ששמם כך וה"ה דע"י בדיקת בני העיר משתרי':
אך בנדון דידן אין לספק בזה כיון דנכתב שם משפחתו וואסערמאן מהני כמו שם אביו כדאיתא בבית שמואל ס"ק נ"ח בשם מהרשד"ם וכן איתא בקונטרס עגונות בס"ק ק"ה בשם מהר"א מזרחי דכינוי אשכנזי הוי כמו שם אביו והביא שם בשם הריב"ש דאברהם פארות די בשם מקומו בלא שם אביו:
ובל"ה אף המזרחי דהוא מהמחמירים. בשמו ושם עירו לחוד בלא שם אביו התיר בק"ע בסי' ק"ד וז"ל שם א"י חיפוש דאם יחקרו שלא יצא מהעיר איש ששמו פלוני אלא אחד וא"כ זה הוא המת וסגי בשמו ושם עירו בלא שם אביו ואע"ג דבנדון דידן אשתהי טובא י"ז שנה מאותו הזמן שהלך עד עתה ויש לחוש ג"כ שמא יצא תוך זמן זה איש אחד ששמו כשמו. ומרוב הזמן נשתכח הדבר. דא"כ גבי ישראל שאמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת. מי לא עסקינן אף שעבר זמן רב מאותו זמן שיצא עד אותו זמן שבא אלמא לא חיישינן לשכחה יעו"ש והב"ש הקשה עליו דבס"ק ק' לא כתב כן וכוונתו דשם כתב דרק אם אמר פלוני שיצאתי עמו מת מהני. אבל אם אמר פלוני יהודי שממקום פלוני מת במקום פלוני ולא אמר שיצאתי עמו ממקומו יש לחוש שמא יצא משם היום כמה שנים. ומאחר שלא נודע זמן יציאתו אין חיפוש מועיל כלום כי מי יודע מתי היתה יציאתו משם ע"כ אלמא דחיישינן לשכחה:
ואפשר לומר דלא סתרי אהדדי דדווקא עכ"פ דידוע ארוכות הזמן שיצא משם אף דהי' זמן רב י"ז שנים מ"מ אפשר לחפש ולא חיישינן שנשכח ואפשר לברר אבל התם שאינו מגביל שום זמן דכיון שאינו אומר שיצא עמו ואפשר לומר דהי' זה זמן רב מקודם ואי אפשר להגביל שום זמן אין חיפוש מועיל לזמן שאינו ידוע ויש לחלק בזה דעכ"פ בזמן מבורר אף שהוא זמן רב מהני חיפוש ובנדון דידן הוי זמן ידוע שיצא מכאן ששה שנים ועוד דששה שנים לא הוי זמן רב וא"כ בוודאי אפשר לחפש ולדעת אם לא יצא מכאן אחד ששמו ושם משפחתו כן וכאשר כתב כבודו בלשונו וכאן ידוע שלא יצא מכאן שום אדם ששמו כן ובסימנים אלו ולא הי' נמצא עוד איש כזה ובשמו הנ"ל. אך דבריו מטושטשים. אך כן נאמר בהם. וא"כ לא חיישינן עוד וסגי בשמו ושם עירו לחוד אף בלא שם אביו אף לדעת המזרחי כיון דהי' חיפוש בעיר זו ולא יצא אחר.
ואף אם נימא דדיעות הסוברים דלא מהני בשמו ושם עירו לחוד בלא שם אביו הוי הטעם דשמא נמצא עוד עיר אחרת כזו ומשם יצא איש כזה דכיון שלא הוזכר שם אביו בוודאי נמצאים הרבה אנשים ששמם כן גם ע"ז ליכא חשש בנ"ד דכיון דידוע דבמדינות פולין לא נמצא עוד עיר טארלע ובעת הזאת בנקל זאת להוודע על המפה אם נמצא עוד בפולין עיר כזאת ולחוש שמא במדינות אחרות נמצא עיר כזאת דנכתב הפאס בלשון פולניא ובנוסח כתב פוליש לזה בוודאי אין לחוש וגם שנכתב המאגיסטראט והפאוויאט וגם שם הראש מהמאגיסטראט החתום על הפאס דבלתי אפשר לומר דהכל אתרמי כמו שהוא במדינה זו וגם בוודאי נכתב גם שם הגאבערניע וא"כ אין עוד חשש אם רק בגאבערניע הלז או אף רק בפאוויאט הזה לא נמצא עוד עיר כזאת ובעיר הזו אין מוחזק אחר וידענו שלא הי' איש כזה ולא יצא איש כזה אין שום חשש כלל וכלל ומהגם דגם שם האשכנזי והוא הכינוי וואסערמאן נזכר בפאס אין עוד שום חשש:
אך מה שהביא כת"ר דיש לספק שמא האדון לא נתן לו הפאס הלז. אך לפענ"ד דזולת זה דיש לפלפל כאשר הארכתי בתשובתי דעדות ערכאות מהני אך אין צריך לזה דבוודאי אחר לא לקח פאס כזה דלמה לו ליקח פאס על שם אחר בוודאי זה האיש לקח הפאס הזה ומסתמא האדון לא יתן פאס לשום אדם על שם אחר ולמה לו לעשות זאת. ולזה בוודאי אין חשש לומר שמא המאגיסטראט נתנה פאס כזה לאיש אחר דלמה לאחר פאס כזה וגם אפשר להוודע אם קיבל זה האיש פאס בנסעו לדרכו כי כל הפעסיר והמכתבי תעודה שינתנו כולם נכתבים בספר וגם לחוש שהשאיל זה הפאס לאחר ג"כ לא חיישינן דהפאס מקרי כלים דלא מושלי:
והנה בחתום סופר חלק אה"ע חלק ראשון סי' ס"ח כתב באמצע בדבריו וז"ל והנה מה שנמצא בדלוסקמא הנ"ל פאס שלו ושם נאמר שמו ושם עירו וקאמדאט וידענו שלא נמצא במדינת הגר עוד עיר אם הגליל ששמה כשם עירנו וגם חתימת ידי השרים בשמם וחותם השררה הכל מעיד שמזה האיש הוא ולא מאחר ולא עבדי אינשי דמושלי פאס שלהם גם נרשמו בו כל סימני גופו ופרצופו כידוע וכל אדם נזהר במכתב זה גם איננו שוכח אותו ואם ישאיל בגדיו לאחר לא ישאיל בתוכו מכתב זה כידוע וגם נמצא חשבונותיו עם אביו ומשותפיו בכתיבת ידו ממש שנתקיים ע"י כמה אגרות ממנו וגם חתימות כפולות על ר' נטע הירש וכל הני לא מושלי אינשי וכעין זה כתב הנו"ב במהדורא קמא סי' מ"ג ד"ה העשירית ע"ש ואפילו אם השאיל וועסטא שלו אין אדם שוכח הדלוסקמא אם אלו המכתבים בתוכו ואע"ג דכתב בח"מ בס"ק מ"ב וב"ש ס"ק ס"ט דלמאן דס"ל סימנים לאו דאורייתא א"כ חיישינן לשאלה ואף בכלים דלא מושלי וכו' מ"מ בנדון של פלוני נ"ל דליכא למיחוש כלל לשאלה ומכירה בשום אופן בכתבים הנ"ל ומשום אבידה לחוד דלא שכיח כלל כמ"ש לעיל מתוס' לא יחפור. הוי כסימן מובהק ביותר דלא ימצא אפילו אחד מני אלף דלכ"ע הוי דאורייתא והח"מ וב"ש צירפו כל החששות איכא דמושלי ואיכא דמוכרי ויש נמי חשש אבידה ומכל הנהו חששות נעשה כעין סימן אמצעי אבל משום חשש אבידה לחוד ליכא למיחוש כלל ועוד האי חשש שאלה בעצמה פליגי' בי רבוותא וכו' והנה הגאונים מיירי בכלים דמושלי ואנן הא איירינן בדלא מושלי דליכא למיחוש אלא להך לישנא דסימנים לאו דאורייתא והנה כיון שבררנו בתחילת דברינו דאתתא דא דאיירינן בה לית בה שום איסור דאורייתא רק חששא דמשל"ס מדרבנן א"כ פשוט דלא ניחוש לשאלה בהנהו כלים היינו כתביו הנ"ל דלא מושלי דהא בדרבנן סמכינן אסימן דרבנן אך מה יושיעני זה אנחנו לא מצאנו הכתבים במלבושי הנטבע הנמצא עכ"ד החתום סופר:
הנה מתשובה זו נמצא קולא וחומרא קולא דפאס הוי כלים דלא מושלי ועוד כתב דעדיף מכלים דלא מושלי דאפילו אחד מני אלף אינו רוצה למכור ולשאול פאס ועוד נמצא חומרא בדבריו דנראה מדבריו דאחר כל אלה לא הי' מיקל רק משום דבל"ה לא הוי איסור דאורייתא רק מדרבנן משום משאל"ס:
אך אפשר דלא כתב זאת רק לרווחא דמלתא כדרכו לנטות להחמיר תמיד וכל שיש לו לחפש עוד צדדי היתר מחפש אף שכדאי בטעם הראשון ג"כ להתיר:
אך מה שכתב דכאן מהני אף לשיטת הב"ש והחלקת מחוקק דלמ"ד סימנים לאו דאורייתא לא מהני אף כלים דלא מושלי מ"מ הוא רק משום חשש צירוף שאלה מכירה ואבידה וכאן שאלה ומכירה לא שייך אף באחד מאלף ואבידה לא חיישינן אפשר דכוונתו בצירוף החשבונות והוועקסיל שלו על אחד בזה בוודאי לא חיישינן שהשאיל או מכר דמה לו להשאיל וועקסיל שלו לאחר או למוכרו ואף למאן דחושש בכלים דלא מושלי. ואף אם נימא דגם בוועקסיל איכא חשש מכירה מ"מ למכור עם הפאס יחד ועם החשבונות בוודאי לא שכיח וע"ז הוא תקע יסודו היינו על כל הכתבים המבואר שמה אבל ע"י פאס לחוד אפשר למאן דחייש בכלים דלא מושלי שמא השאיל למ"ד סי' לאו דאורייתא אפשר דה"ה בפאס דלמא אתרמי שהשאילו או אולי מכרו לאחר. ואפשר לומר דגם בפאס לא ימצא אחד מני אלף להשאיל או למכור כי ירא לנפשו ללכת בלא פאס ולהשאיל לעשות טובה בלא דמים בוודאי לא שכיח כלל ואף למכור לא שכיח כלל וכלל אך עכ"ז מדברי החתום סופר אין הכרע:
והנה בדבר הקולא השנית שכתב כבודו משום דנמצאו סימנים שהי' לו קליעת שערות הנקראים קאלטנות וגם שערות שחורות על ראשו לעשות מזה שאלה דיחיד כהיתר החכם צבי בתשובה קל"ד דהיכא דיש לו סימן אמצעי בגופו וכלים בט"ע או בסימנים מובהקים מהנך דנצטרך לומר שהשאיל כלים לאחד שיש לו גם סימן אמצעי הזה לא חיישינן וכמו שאמרו בפרק ג"פ דף קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה. לנפילה דיחיד לא חיישינן ופירוש שם רשב"ם דלא חיישינן מיוסף בן שמעון נפל. ויוסף בן שמעון מצאו עכ"ל הרי אע"ג דאמרו בגמרא דחבו בר ינאי וינאי בר חבו במחוזאי שכיחא טובא ואביי בעלמא חייש לנפילה אפ"ה לא חייש בכה"ג אף אנן נימא דאף למאן דחייש בעלמא לשאלה היינו לשאלה דרבים אבל לא לשאלה דיחיד היינו לאיש אשר אלה הסימנים לו כמו שהי' לו וכ"כ התוס' בפרק האשה שלום בדף קט"ז בד"ה למאי ניחוש להאי לנפילה ויש לומר דהתם איירי בנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיוסף בן שמעון וימצאנו יוסף בן שמעון אחר וודאי לא חיישינן עכ"ל וכתב עוד החכם צבי דאף דאיסורא מממונא לא ילפינן הא כתבו רש"י והתוס' שם דילפינן שפיר איסורי דלא הוחזקו מממונא דהוחזק וכוונתו דכאן נמי הוי לא הוחזק איש בסימן זה וכתב עוד החכם צבי דבוודאי אין סברא לומר דאי ס"ד דפצעו במצח לא הוי סימן מובהק ביותר ה"ל כי הוחזק ודחו זאת דאף דלא הוי סימן מובהק ביותר מ"מ מקרי לא הוחזק וכתב עוד הח"צ וא"ת היכא מדמינן שאלה דיחיד שהוא בכוונות שואל ומשאיל לנפילה שהוא בלתי כוונות מאבד והמוצאו נמי בהסח הדעת באה לו (ופירוש דבריו דדווקא בנפילה ומצאה שלא מדעת קשה לו שיתכוין שיאבד יוסף בן שמעון וימצאנה יוסף בן שמעון או איש שיש לו סימן כמותו אבל שאלה דהוא בכוונה יוכל להיות דהשאיל במכוון לאיש כמותו) ותריץ וי"ל כיון דאין דעת וכוונת שואל ומשאיל תלוי כלל במקרה ההוא שהוא רושם במצח הדר הוי לי' כשלא מדעת אלא במקרה ומנא אמינא לה מההוא דאמרינן בפ"ב דבכורות בדף י"ז אפלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבנן במצאו שני זכרים כאחד אמרו לו לר"י הגלילי שמעינן לי' דאפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם ורבנן אמרי בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מהו וקבעי למפשט מנמצא מכוון בין שתי עירות כו' וכתבו בתוס' בד"ה אפשר לצמצם וקשה לר"י היכא פשוט מנמצא מכוון בין שתי עירות הא ע"כ ניהו דיכולין לצמצם כשמכוון למדוד מ"מ לרבנן א"א שיהי' הדבר מצומצם בין שתי עירות דכמו בידי שמים הוא שמעצמו נפל שם בתחילה ובפ"ק דעירובין דף ה' כתבו התוס' בד"ה וספק בדבריהם להקל דהא דאמרינן בהזורק ספק קרוב לו כו' עד התם נמי הואיל ולאו אדעתיהו לבוא בב"א הוי כבידי שמים ועי"ש כלל דבריו כיון דאין הדבר תלוי בכוונת המשאיל והשואל להיות דווקא איש כמותו שוב הוי כמו אבידה ולא חיישינן לנפילה דיחיד:
וא"כ נראה לפי עניות דעתי דבפאס לא הוי שאלה דיחיד להשאיל לאיש אשר אלה הסימנים בו דבפאס בוודאי נרשמים הסימנים אלו היינו שערות שחורות ויוכל להיות שגם הקליעות שערות הנקראים קאלטנוס ג"כ מבוארים בהפאס שבכל פאס נרשמים סימנים אלו וא"כ ע"כ אם ישאיל הפאס ע"כ ישאיל לאיש אשר אלה הסימנים לו וחילוק החכם צבי דרצה לחלק בין אבידה לשאלה דשאלה הוי מדעת יוכל להיות דהשאיל במכוון לאיש כזה ותריץ כיון דאין כוונת שואל ומשאיל תלוי כלל במקרה ההוא הוי כמו נפילה וא"כ בהפאס שאם ישאיל לאיש שאין לו סימנים המבוארים בהפאס לא יצלח לו מאומה וא"כ כוונות השואל והמשאיל שפיר תלוי במקרה זה ושפיר יש לחלק בין שאלה לנפילה. אך אם אלו הקאלטנוס אינם מבוארים בפאס אזלה לה סברותינו הנ"ל ויצא לנו מזה דין חדש דהיכא דנמצא אצל אחד פאס ונכתבים בו סימנים אמצעים ובפאס נכתב שמו לא אמרינן דהוי שאלה דיחיד להשאיל הפאס לאיש אשר אלה הסימנים לו כיון דלא תלוי הדבר במקרה וע"כ צריך להשאיל לאיש אשר יהי' לו אלו הסימנים דאל"ה לא יוצלח לו ועוד יש לספק בזה כיון דקליעות שערות אלו בוודאי לא נחשב אף לסימן אמצעי רק הוי סימן גרוע דשכיחא קליעות שערות ומכ"ש שערות שחורות דלא הוי כלל סימן יש לספק אם מהני סימן גרוע ג"כ לעשותו שאלה דיחיד:
ומה דהביא כבודו בשם מהרח"ש לענין שמו ושם עירו דמהני אף בסימן גרוע דלא נודע שם אביו הנה מזה אין ראי' כ"כ דהתם כיון שנודע שמו ושם עירו סגי' בהצטרפות סימן כל דהו ובל"ה דעת הרבה פוסקים דסגי בשמו ושם עירו וספר מהרח"ש אין אתי כעת וכן מה שהביא בשם המהר"ם לובלין דמהני שמו ושם עירו בהצטרפות סימן גרוע ע"י החיפוש בעירו אם לא נמצא עוד איש אחר כזה הנה ע"י חיפוש אף המזרחי מודה דהוא מהמחמירים שמצריך ג' דווקא שמו ושם עירו ושם אביו מ"מ ע"י חיפוש מתיר בלא שם אביו א"כ אין חידוש מה דמהר"ם מתיר עכ"פ בצירוף סימן גרוע:
ומה שהביא בשם חמדת שלמה דכתב דהוי שאלה דיחיד אף ע"י סימנים גרועים גם זאת הספר אין אתי כעת אך כן הבאתי בתשובה אחרת ג"כ בשם החמדת שלמה:
וכבר הארכתי בזה בתשובה דגם מנו"ב מוכח דשאלה דיחיד הוי אף בסימן גרוע דהרי מסיק בסוף ס' נ"ב דאם מכירין את המת בט"ע אף דהוי אחר ג' ימים מהני דהוי שאלה דיחיד שישאיל לאיש כזה אשר אחרי מותו ישתנה צורתו לצורתו ובסי' מ' הביא בשם הרב מנאחיד דרצה לומר דט"ע אחר ג' ימים הוי כמו סימן וחלק עליו וכתב וז"ל דבר זה אינו דוודאי ט"ע שאחר ג' ימים גרע טפי מסימנים ותדע דאי ס"ד דט"ע לאחר ג' ימים חשיב כסימנים א"כ מאי בעי בגמרא אי סימנים דאורייתא הא ודאי לאו דאורייתא ננהו דאי דאורייתא אמאי אין מעידין לאחר ג' ימים הרי דכתב בפירוש דט"ע לאחר ג' ימים גרע מסימנים אפ"ה מצרף אותו להיות שאלה דיחיד:
אך דברי הנו"ב תמוהים דכתב שם בסוף תשובה נ"ב עוד נראה לפענ"ד דאף שהמתים נשתנים ג' ימים אחר מותם אבל שתשתנה הצורה ותדמה ממש לצורת איש אחר זהו מצד השכל דבר רחוק הוא ומלתא דלא שכיח אלא שחכמים חששו לזה מחמת חומר אשת איש אבל לחוש שתשתנה צורתו ותדמה לזה שהשאיל לו בגדיו זה רחוק מאוד וגרע משאלה דיחיד או נפילה דיחיד ועיין ביבמות בדף קט"ו ע"א בתוס' ד"ה למאי ניחוש עכ"ל:
והנה בסי' ל"ו מסיק הנו"ב דבשאלה חיישינן אף שיש לו סימן בגופו והוי שאלה דיחיד באשר דהוכיח שמה דלרבא ע"כ צריך לחלק בין שאלה לנפילה א"כ אפשר דבשאלה דיחיד חיישינן וכן בסי' נ"א מסיק כן וכבר הבאנו דבסימן מ' כתב דט"ע לאחר ג' ימים גרע מסימן וא"כ איך מתיר בסי' נ"ב משום שאלה דיחיד כיון דבסימן דעדיף מט"ע אחר ג' חיישינן לשאלה ולא הוי שאלה דיחיד:
אך אחרי העיון דבריו נכונים המה דע"כ החולק שמחלק בין נפילה דיחיד לשאלה דיחיד הוא כאשר חילוק החכם צבי שבנפילה שהוא בלתי כוונה קשה לומר שיזדמן שיבוא ליד איש שיש לו סימן כזה אבל שאלה שהוא בכוונה יוכל להיות שכיון להשאיל למי שיש לו סימנים אלו וא"כ זה ניחא בסימנים שהי' לו בשעת שאלה אבל בסימנים שנעשו אחר השאלה א"כ אזלי לה סברא דבכוונה השאיל לאיש שיש לו סימן כזה דבשעה שהשאיל עדיין לא הי' לו סימנים כאלו והוי ממש כנפילה לומר שבמקרה הי' כזאת שלאיש שהשאיל אלו הבגדים נעשה בו סימנים כאלו והוי ממש כעין נפילה דיחיד לחוש שבאו הבגדים ליד איש כזה וא"כ בט"ע לאחר ג' ימים דהוי רק החשש שלאחר מותו נשתנה פרצוף פניו ואז לא השאיל לו הבגדים רק בחייו ושפיר מותר מטעם שאלה דיחיד וזה ברור והשינוי פרצוף פנים לזה שהשאיל לו זה הוי מאליו ובלא כוונה וזה ברור:
אך עכ"פ הי' לנו ללמוד מדברי הנו"ב האלו דבנפילה דיחיד לא חיישינן אף בסימן גרוע שהרי ט"ע לאחר ג' לא הוי ג"כ כמו סימן אמצעי ואעפ"כ מהני ניהו דבארנו דשם הוי שאלה כמו נפילה עכ"פ מוכח דבנפילה דיחיד מהני אף בסימן שאינו אמצעי אך מה שכתב שם הנו"ב בסי' נ"ב דט"ע לאחר ג' ימים עדיף משאלה דיחיד ונפילה דיחיד הרי מבואר בדבריו דאף מנפילה דיחיד עדיף וכאשר בארנו לא הוי המעלה דט"ע לאחר ג' רק דשאלה הוי כמו נפילה אבל אמאי עדיף עוד מנפילה דיחיד ואפשר דכל סימן אף שאינו אמצעי עדיף מנפילה דיחיד ודוחק:
ואפשר כוונת הנו"ב דט"ע לאחר ג' עדיף משאלה דמשאלה בוודאי עדיף שהוא מדעת אך אף מנפילה ג"כ עדיף דניהו דהנפילה הוי שלא מדעת מ"מ המציאה הוי מדעת אבל השינוי צורה הכל הוא שלא מדעת רק במקרה ואף דלהח"צ אין חילוק בין שאלה לנפילה הנו"ב מחלק בזה ומעתה אין שום ראי' מדברי הנו"ב דמהני לענין שאלה דיחיד סימן גרוע ואף לענין נפילה דיחיד אין ראי' דהתם עדיף מנפילה דיחיד כנ"ל:
ובל"ה אין ראי' מדברי הנו"ב דאף אם נימא דט"ע לאחר ג' מהני אף דלא הוי כסימן אמצעי מ"מ סי' גרוע יוכל להיות דלא מהני דדלמא הסימן גרוע גרע עוד יותר מט"ע לאחר ג':
ועוד דאף אם נימא דסימן גרוע מהני ג"כ להיות שאלה דיחיד וכהראי' שהביא כבודו ממהרח"ש וממהר"ם לובלין:
עכ"ז נראה דלא מהני רק סימן אמצעי כדאיתא בחכם צבי כנ"ל דכתב מתחילה דאין ראי' מממונא לאיסורי אך כתב דהא כתבו רש"י ותוס' דילפינן שפיר איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזק וכתב ע"ז ובוודאי אין סברא לומר דאי ס"ד דפצעו במצח לא הוי סימן מובהק ביותר ה"ל כי הוחזק ועי"ש דמסיק דאף דלא הוי סימן מובהק ביותר מ"מ הוי לא הוחזק יעו"ש:
אבל עכ"פ היכא דלא הוי אף סימן אמצעי רק סימן גרוע דהוי הוחזק דלא מבעי' שערות שחורות דהוי בוודאי הוחזק בכל המקומות אך גם הקליעות שערות יוכל להיות דחשיב הוחזק ועוד מדברי החכם צבי ג"כ נראה דחקירתו הוא רק כיון דלא הוי סימן מובהק ביותר אם מקרי הוחזק משמע אבל עכ"פ סימן מובהק צריך להיות וסימן מובהק היינו סימן אמצעי כמבואר בש"ע אבל בלא סי' אמצעי בוודאי הוי הוחזק דסימנים גרועים שכיחים הרבה. ושוב לא נוכל ללמוד ממונא מאיסורא. לענין נפילה דיחיד:
והנה בל"ה עלה בדעתי לומר דבנדון דידן אף אלו הוי סימן אמצעי לא הוי לא הוחזק וכן השיב המופלג ר' יוסף שמואל שלמד אז אצלי. דלא הוחזק שייך לומר כדאיתא שם ביבמות דבאותו מקום לא הוחזק עוד איש כזה דבאותו מקום בנהרדעי או בקורטבא לא הוחזק אחר כזה אבל בכל העולם בוודאי הוחזק אחד כזה וא"כ בנדון דידן שמת במקום אחר ולא ידענא אם הי' באותו מקום ומאי שייך לא הוחזק אחר רק הוא הא גם הוא לא הוחזק באותו מקום דלא ידענא אם הוא הי' באותו מקום ואי משום שידענו שעכ"פ נמצא הוא באיזה מקום חיישינן שמא הוא זה שמת כאן. הא בכל העולם כולו בוודאי נמצא גם אחר שיש לו סימנים כאלו ושמא זה האיש הי' כאן והוי הוחזק:
אך עכ"ז אפשר לומר לענין השאלה דיחיד שאנו מסופקין שמא השאיל כליו לאיש שיש לו סימנים כאלו וזה בוודאי מקרי לא הוחזקו דהיינו במקום שהוא הי' נמצא לא ידענו אם הי' שם עוד איש כזה בסימנים אלו שיוכל להשאיל לו כליו ולא אתחזק שבמקום שהי' שם יהי' באיזה מקום שיהי' ימצא שם איש בסימנים כאלו אף שבוודאי בכל העולם נמצא ובאיזה מקום הי' אדם כזה מ"מ במקום שהי' שם לא אתחזק. ואתחזק היינו שנודע שנתחזק איש כזה:
והדרן לדמעיקרא דבסימנים גרועים לא אדע אם מקרי שאלה דיחיד ועכ"פ אם מקרי הוחזק אך אפשר עכ"פ בצירוף השערות שחורות והקאלטנות מהני יעו"ש בחלקת מחוקק בסי' י"ז בס"ק מ"ג בשם מהרי"ק דכמה סימנים ביחד מצטרפים ובחתם סופר בת' קל"ב במהדו"ב כתב באמצע דבריו וז"ל אך אשת מיכל במה תשתרי שהרי גוף המלובש בכליו לא הי' בו שום סימן ועוד הסימן הנמצא אינו סימן אמצעי דנאמר דמקרי נפילה דיחיד דאלפים אנשים יש להם נחקי הראש למדנו מדבריו דבסימן גרוע לא מקרי נפילה דיחיד ונתקי הראש הוי סימן גרוע ואפשר דשערות קליעות עדיף קצת מנתקי הראש וגם בצירוף דשערות שחורות ואף דשחורות מצינו כמעט אצל כל אדם מ"מ כבר הביא כבודו דברי מהרח"ש דזקנו שחור ובינוני בקומה מצטרף לשמו ושם עירו וכן בחמדת שלמה כתב בפירוש לענין שאלה דיחיד מי שהי' זקנו אדום ושערות ראשו שחורות והנה אם הי' מקום לדמות זאת לשאלה דיחיד אף דדעת הנו"ב והרבה פוסקים דבשאלה שפיר חיישינן לשאלה דיחיד כיון דהוי מדעת מ"מ כיון דהוי כלים דלא מושלי וכבר הבאתי דברי החתם סופר דבפאס אף לשיטת הב"י דלמ"ד דסימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי חיישינן מ"מ היינו הצטרפות ספק דשאלה ומכירה ואבידה ובכתבים כאלו שאלה ומכירה לא שייך אף אחד מני אלף רק נפילה לחודי' ונפילה לחודי הוי לא שכיח כלל.
ולפי הנ"ל ממילא ניחא דנפילה לחודי' לא חיישינן דהוי נפילה דיחיד ולנפיל' דהוי שלא מדעת לא חיישינן לנפיל' דיחיד כנ"ל וכעין זה כתב בשב יעקב בסי' מ"ג ועדיין יש להעיר בזה לפי דברי הנו"ב בסי' ל"ב דגם לגניבה חיישינן וא"כ גם בפאס איכא חשש גניבה ולענין גניבה חיישינן אף דלא הוי החשש רק על יחיד דגניבה הוי ג"כ מדעת דהגנב גנב מדעת ניהו דהוא לא נתן מדעת הגנב עשה מדעת אך ע"ז אפשר שוב לומר לפי סברת החתם סופר הנ"ל דרק בהצטרפות הרבה חששות חשש דשאלה ומכירה ונפילה ביחיד חיישינן בכלים דלא מושלי למ"ד סימנים דרבנן ולא הוי רק כמו סימן אבל על חשש אחד לא חיישינן אך לדברי הנו"ב איכא כאן בפאס ג"כ שני חששות חשש נפילה וחשש גניבה אך לפי הנ"ל על נפילה לא חיישינן כיון דהוי שלא מדעת לא חיישינן לנפילה דיחיד ולא נשאר רק חשש גניבה לבד ולחשש אחד שוב לא חיישינן כדברי החתם סופר ודו"ק:
והנה בהיתר דכלים דלא מושלי לחוד נראה מדברי הנו"ב בכמה מקו מות שיוכל לסמוך דמהני בצירוף עוד איזה היתר וכמבואר בדבריו בארוכה בתשו' סי' ל"ב:
ועוד נוכל לומר כאשר אמרתי במקום אחר בתשובה אודות הרב מרייויטץ הנפטר בפרעמסלא שם בהיתר ח' שאמרתי דלפי אשר אמרתי בעצמי וכן מצאתי בנו"ב סי' נ"א בשם הרב הגאון מהר"מ מפרעשבפרג דהא דכתב הב"י דלמ"ד דסימנים דרבנן לא מהני אף כלים דלא מושלי היינו רק היכא דהכלים אינם נכרים בט"ע רק בסימן מובהק דמ"מ איכא קצת ספק דשמא סימן מובהק ג"כ אינו ודאי גמור ועל דרך רחוק איכא ספק דאיתרמי סימן כזה ומש"ה מצטרפין ג"כ החשש דשאלה אף בכלים דלא מושלי אבל היכא דניכרין הבגדים בט"ע לא חיישינן בכלים דלא מושלי וא"כ הפאס שלנו ניכר בטביעת עין חתימת הבארמישטץ לא חיישינן עוד בכלים דלא מושלי אך כפי אשר בארנו לעיל דגם זאת ספק שמא הבארמישטץ לא נתן אליו הפאס ואמרתי דהוי ספק דלא שכיח שיתן הבארמישטץ הפאס לאדם אחר בשמו דהאי גברא אבל עכ"פ בצירוף דשאלה אף דהוי כלים דלא מושלי שפיר מצטרפין להיות ספק דאף דניכר הפאס בטביעת עין מ"מ אין זה ודאי שהוא לקח פאס זה וגם בזה קצת ספק על דרך הרחוק עוד העיר המופלג מוהר' יוסף שמואל לפי מה שמבואר בהשאלה דאיש זה יצא מכאן לפני ששה שנים וא"כ גם הפאס נלקח לפני ששה שנים ואין לו בו עוד תועלת אחר שכבר עבר זמן רב אשר כלה זמנו שכל פאס ניתן על שנה ודומה למה שכתב הנו"ב בסי' ל"ו וז"ל הנה יש לדחות דהרי לא נזכר בהגביות עדות זמן מהאגרת ומאן יימר שלא הי' זה אגרת ישן שאין בו צורך וכבר השליכו בעליו ומצאו זה אף דלא חיישינן לנפילה מ"מ להשלכה ואבידה חיישינן ועיין ברש"י בגיטין כ"ד ע"ב ד"ה והא אמרינן יעו"ש:
ועוד אני הוספתי בנדון דידן דאף דנימא דלא חיישינן לאבידה מדעת ג"כ מ"מ לא הוי עוד בכלל כלים דלא מושלי כיון דלא נצרך לו עוד אך דא"כ בל"ה לא חיישינן לשאלה דמי ישאל אותו דכמו שאינו ראוי לו כן אינו ראוי עוד לשום אדם כיון דעבר זמנו וליכא חשש רק להשלכה ואבידה ושוב הוי נפילה דיחיד ולא חיישינן ולשיטת הנו"ב רק לשאלה דיחיד חיישינן שהוא מדעת וכאן לא שייך חשש שאלה דלא יוצלח לשום אדם רק חשש נפילה והוי נפילה דיחיד:
אך הנה מרן הגאון הקדוש מסאנדעץ העיר עוד בזה דניהו דלא חיישינן שישאיל הפאס כיון דהוי כלים דלא מושלי מ"מ יש לחוש שהשאיל בגדיו לאחר ושכח בו הפאס כמו דאיתא ברש"י ביבמות בדף ק"ך ע"ב בד"ה מצאו קשור בכיס וז"ל מאי איכא למימר ניחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט יעו"ש אך דיש לחלק דשם מיירי דהגט אינו נצרך לו עוד ושפיר יש חשש שמא שכח אותו בהכיס כיון דאינו נצרך לו אבל הפאס כיון דהוי כלים דלא מושלי משום דנחוץ לו לא ישכחנו בבגד ג"כ כדאיתא בתשובת חתם סופר סי' ס"ח הנ"ל דכתב וז"ל וגם אינו שוכח אותו ואם ישאיל בגדיו לאחר לא ישאיר בתוכו מכתב זה וכו' ואפילו אם ישאיל וועסטי שלו אין אדם שוכח הדלוסקמא עם הכתבים שלו כנ"ל:
אך כל זה אם הפאס נחוץ לו אבל אם נימא דהפאס כבר עבר ואינו נחוץ לו שפיר חיישינן דשכחו בתוך הבגד והבגד השאיל לאחר ושוב הוי שאלה דיחיד דהוא מדעת שפיר חיישינן לשיטת הנו"ב. ניהו דלאחר ג"כ לא יצלח ובוודאי לא ישאל אותו מ"מ שוב איכא חשש דשאל הבגד שהי' בו הפאס:
אך מדברי הנו"ב נראה דלא חיישינן להאי חששא דשכחו בתוך הבגד דא"כ לא הי' צריך לחוש שמא הוי אגרת ישן שאין בו צורך והשליכו מדעת דלאבידה מדעת חיישינן ואך בל"ה הי' אפשר לו לומר דכיון דהוי אגרת ישן שאינו בו צורך חיישינן ששכחו בבגדו והשאיל הבגד לאחר:
וכן נראה יותר מדברי הנו"ב בסי' ל"ו דהתיר מטעם אגרת שנמצא שנשלח לראדזין וא"כ הי' בדעתו ללכת לראדזין והרי זה דומה למה שכתב הרי"ף שהי' מהלך לאנטוכי ואין לחוש שנאבד האגרת מאתו ומצאו אחר דהוי נפילה דיחיד ולא חיישינן וחשש שאלה לא שייך באגרת עכ"ד הנו"ב וקשה עליו לפי דברי רש"י הנ"ל עדיין איכא חשש שמא השאיל בגדיו לאחר והי' בתוכו המכתב אך אפשר מטעם חזקה שליח עושה שליחותו נזהר בו הרבה אך גם מדברי הראשונים נראה דלא חיישינן ששכחו בתוך הבגד וגם אפשר דבפאס אף שעבר זמנו מ"מ נצרך לו עוד כיון שלא הי' לו פאס אחר ועכ"פ עדיף כשיש לו פאס עובר משאין לו פאס כלל וכבר הבאנו ההערות שיש להעיר בענין זה והי' אם יצטרפו גדולים להתיר בצירוף הגאון הקדוש מזיקעו אהי' אנכי בו ג"כ סניף להתיר: