כרך ב · דף כז:
ועליו כלא אודן ומברכין ואמרין באו נשתחוה ונכרעה כו': דלעיל מיניה כתיב "אשר לו הים וכו'", ומשום דהתנינים והיאורין הן בסוד נה"י, לכן כתיב ג' לשונות -- נשתחוה נכרעה נברכה. והשתחוייה ביסוד בחינת תנין שהולך על גחון כמו השתחוייה (וז"ש בקדושיו ברב אחא בר יעקב דבכל כריעה נתר חד רישא דנחשא דז' רישין). ולכן מאן דלא כרע במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים. ולכן בא על הכותית קרי עליה "לא תשתחוה לאל אחר" כמש"ל ריש פרשת שמות. ואולי יש לכווין לכך מה שהכלבים עזי נפש אומרים שירה פסוק זה "באו נשתחוה" דהן משרש התנינים.
תוספתא. מה אשכול כו' בכמה זמורות לנטרא לדאכלין ליה: כנ"ל להגי' ור"ל שהעלין ופסיגין הן שומרין להענבים. ועיין עוקצין פרק א'. וכן הנמשל - תכשיטין דכפרה לבנהא.
ובגין דא אוקמוה רבנן לא כהעולם הזה העולם הבא: ר"ל הא דסוף פרק ד' דפסחים שלעולם הבא על כולן הטוב והמטיב. וכמו שפי' בחדושי פרק הרואה בס"ד דר"ל אפילו על בשורות רעות אומר הטוב והמטיב.