כרך ב · דף כב:
דהא בתרין אתוון כו' עלמא דא בדינא כו': ור"ל בה' וכמ"ש במקדש מלך וכמ"ש ריב"א במנחות , עי"ש. ואיפשר גם כאן האי "דבר אחר בטחו כו'" הוא סיום מלתיה דר' יודא דלקמיה.
כב"נ דפקיד לביתא כו': כד"א להיות כל איש שורר בביתו.
שאר' לאתרעמא כו': דרגא דאלהים שהוא א"ד התחיל לדבר קשות.
דאיהי קיימא לאתשקייא מיניה: לכן נאמר עלי' לה' הארץ כו'.
בקדמייתא ולבתר כו': כמ"ש ארץ ישראל שותה תחלה כו'.