נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרצז
א ברמ"א.
מ"מ ירכה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים. וכ"כ במהרי"ל (סוף הל' פורים) וז"ל עושין פורים קטן בי"ד יום לאדר הראשון ודינו לעיל דאין שינוי בו רק משתה ושמחה עכ"ל מהרי"ל ז"ל דהיינו שאין שינוי בו משארי ימות החול לא בקריאת המגילה ומתנות לאביונים (כמבואר במתני') רק בסעודה משתה ושמחה שנוהג גם בי"ד לאדר הראשון וז"פ. (היינו בפורים קטן) והנה מעולם תמהתי ודברתי מזה עם כ"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע מדוע לא שמענו מעולם ובפרט מהצדיקים תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע שיעשו סעודות גדולות בפורים קטן (בי"ד) כמו בפורים גדול היינו כמו בשושן פורים (גדול) כיון דהא בהא תליא למ"ד דס"ל דהיכא שנאמר בפורים איסור הספד ותענית היינו הכונה חיוב משתה ושמחה בכלל כמו בשושן פורים (היינו ט"ו) בפורים גדול בכל שנה ושנה כמו שביארתי בחי' מנח"א (ח"ב סי' ה') ובקונטרס שירי מנחה (בסוף מנח"א ח"ג) עיי"ש ובדברינו בזה בנמוקי או"ח (לעיל סי' תרצ"ה) וא"כ הצדיקים שנהגו בסעודות גדולות בשושן פורים (יותר מיום י"ד) ולמה לא נהגו להרבות בסעודה כ"כ בפורים קטן כיון דתלוי זב"ז, אמנם החילוק מובן דבפורים יש עוד דיעה להקל במחבר בזה כ' וי"א דגם דבהספד ותענית מותר באדר ראשון א"כ מכ"ש דמשתה ושמחה אין נוהג כלל באדר ראשון וע"כ הוי יש עוד נוטה יותר ספק להקל וכמ"ש בקונ' שירי מנחה שם כי שפיר כ' בזה זקיני הלבוש (בסי' תרצ"ז) דבפורים קטן א"צ רק משתה ושמחה ״קצת״ ובפורים גדול בט"ו שושן פורים כ' דנוהג השמחה בשני הימים וכן הרמ"א בזה הביא שאין נוהגים כלל בפורים קטן להרבות במשתה ושמחה בשני הימים (אלא שכ' שיש להחמיר להרבות קצת בסעודה כנ"ל) ושם (בסי' תרצ"ה) הביא המנהג להרבות קצת במשתה ושמחה בכל שושן פורים גדול והיינו מטעם חילוק הנז'. ב) ועוד י"ל שנהגו הצדיקים כנ"ל רק בשושן פורים גדול ולא בפורים קטן כיון שבכהאריז"ל לא נמצא רמז רמיזא מהו הענין (בפנימיות הכונה) של פורים קטן באדר ראשון וע"כ לא החמירו כ״כ לעשות סעודה גדולה כמו בפורים ממש (ורק סעודה קטנה לצאת גם דיעות חומרת הפוסקים כנ"ל). וחשבתי בתחלה כי ע"כ לא נזכר כלל ענין פורים קטן בכהאריז"ל יען שאותן שתי שנים שלמד מהרח"ו ז"ל אצל האריז"ל לא חל אז שנת העיבור ולא ראה מנהג רבו בפורים קטן אמנם כפי מ"ש בחזיונות מהרח"ו וחשבתי בלוח העברונות לימות עולם והי' אז חל שנת העיבור ועכ"ז לא נזכר מאומה וכנז'. משא"כ שושן פורים מקורו בתיזוה"ק יותר מיום י"ד כמובא בחי' הנ"ל וכן בשער יששכר ביארנו מזה בעה"י. וכן בכמה דברים עדיף יותר בש"ע יום שושן פורים מיום י"ד פורים קטן כגון לענין אבילות ל"ע שאינו נוהג בפורים בט"ו עפ"י מנהג הרמ"א ז״ל (וכנ"ל בסי' תרצ"ו) וביום פורים ק' לכ"ע נוהג אבילות בו וכמ"ש הפרמ"ג בזה (במשבצות ס"ק א') והכל מטעם הנ"ל דהכא הוי עוד ספק אם נוהג בו כלל איסור הספד ותענית בי"ד באדר א' כנ"ל.
והנה נשאלתי על מה שהבאתי במנח"א (חלק ב' סי' ה') בשם גופי הלכות למהר"ש אלגאזי ז"ל כי ט"ו באדר שני הוי פנים חדשות כמו יו"ט לענין חתן לומר ז' ברכות (גם אם אין אורחים חדשים) אם גם בי"ד באדר ראשון הוי כן כפנים חדשות ונ"ל פשוט דבי"ד באדר ראשון אין לחשוב פנים חדשות לומר ז' ברכות (גם אם אין אורחים חדשים כנז') כיון דהוא ס' ברכות להקל משום חשש לא תשא ושאני שושן פורים ממש באדר ב' מטעם שכתבנו לעיל.
ועוד נשאלתי לענין חתן ביום חופתו ביום י"ד אדר א' (פורים קטן) אם יתענה ובזה נ"ל להכריע שלא יתענה כיון שהרמ"א כ' שנכון להחמיר כהך דיעה דאיסור הספד ותענית נוהג גם באדר ראשון ע"כ יש להחמיר עכ"פ באיסור תענית כפשוטו שלא יתענה החתן ביום י"ד באדר א' כנז'.
ב וטוב לב משתה תמיד. שמעתי שרומזים בזה מה שסיים רבינו הרמ"א ז"ל בש"ע או"ח וטוב לב משתה תמי"ד והתחלת ש"ע או"ח שויתי ה' לנגדי תמי"ד שהוא רמוז שני תמידי"ם. והוא באמת כן הענין כי שויתי הוי' לנגדי תמיד ואין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה כשארז"ל ע"כ צריך לשויתי הוי' לנגדי תמיד (שתהי' השכינה כביכול שורה כנז'. מתוך) לב משתה תמיד (שיהי' בלבו שמחה כאלו שתה תמיד) כמ"ש בשם הצדיקים זי"ע עה"כ וישתו וישכרו עמו (היינו עם יוסף הצדיק נשתכרו ונתבסמו בדעתם בראותם פני זוהר קדשו ונשתוממו אם כי לא ידעו אז עוד אשר הוא אחיהם יוסף) מכ"ש עאכו"כ ברגשת שמחת אהבת הש"י ותורתו שהוא טוב לב משתה תמיד הדבוק באהבתו, כיה"ר.
א"י הך דנעוץ סופו בתחלתו בש"ע או"ח בדברי הרמ"א כנ"ל, דהנה אמרי' בסנהדרין (דף ק"א א') וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחבה ופירש"י ואינו משים ללבו דאגה כל כך עכ"ל רש"י ז"ל, ולכאורה יש להבין מה זה נקרא דעתו רחבה אם הוא מאבירי לב הרחוקים מצדקה ורחמנות עד שגם על דאגותיו לא ישים לב כלל מפני אומץ ואכזריות לבבו א"ו בע"כ מזה דהיינו מי שמקיים שויתי הוי' לנגדי תמיד שיודע באמת ומאמין שהכל מאת הש"י בהשגחתו הפרטיות תמיד ע"כ לא יירא ולא ידאג שיודע שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכמו שפירש"י (בפ' שופטים) עה"כ תמים תהי' עם ה' אלקיך ע"כ לבו מלא רחבה ובטחון בחסדי הש"י (וז"ש דוד מלכנו שויתי (לשון השתוו"ת אצלי גם בעת ראיתי) הוי' (מדת הרחמים) לנגדי תמיד (שנראה ח"ו דינים ורדיפות עכ"ז גם אז אדע) כי מימיני בל אמוט (שהוא ית"ש עומד לימינו ימין מדת החסד) לטובתי]. וזהו י"ל נעוץ סופו בתחלתו באו"ח בזה וטוב לב משתה תמיד (כפירש"י בסנהדרין כנז'. יוכל לקיים רק מי שהוא בבחי') שויתי הוי' לנגדי תמיד (כנז'). הש"י יזכנו ב"ב לעבדו באמת ותמים ושמחת עולם על ראשינו בכ"י בביגצבב״א.