נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרפו
סעיף א'. (א) בחנוכה ופורים וכו'. עיי' מג"א (ס"ק ה') שהביא הך דש"ס (תענית כ"ט א') משנכנס אדר מרבין בשמחה וכו' ונשאלתי להקשות מדוע לא הביא הרמב"ם (וגם המחבר שדרכו בקודש לימשך אחרי הרמב"ם) הך דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, והנה כבר נשאל על ככה הגאון בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' ק"ס) והשיב דרב לטעמיה ס"ל דכל החדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכמ״ש תוס' בסוף מגילה והיינו טעמא דדרש כמ"ד והשבתי חדשה דכל החדש נוהג אבילות א"כ ה"נ דרשינן לענין שמחה באדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהג משנכנס אדר מרבין בשמחה ואולי אסור בהספד ותענית ולכל הפחות מצוה לשמוח אמנם אנן קיי"ל כמ"ד בשבת שחל ט"ב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכמ"ש כ"ז תוס' בסוף מגילה הנ"ל א"כ ה"ה באדר לא דרשי' והחדש אשר נהפך וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אפי' בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפורים ולפי"ז מה דתנן במתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה ומייתי ליה רמב"ם היינו לענין שאין בונין בית חתנות ואבורנקי של מלכים וכמבואר פ"ק דמגילה גבי רבי נטע נטיעה בפורים וזה ל"ש באדר מרבין שבונין ונוטעין. פשיט' כל השנה נמי ורק ביום פורים איתא להאי חידושא שאפילו במקום שנהגו איסור מלאכה מ"מ בונין בנין של שמחה ומשו"ה לא הוי מצי לאתויי הך דרב משנכנס אדר מרבין בשמחה עכ"ל החת"ס ז"ל. ודבריו תמוהין במחכת"ה כי הלא סוף כל סוף מביא הרמב"ם (הל' תענית פ"ה הלכה ו') הך דמשנכנס אב ממעטין בשמחה ובע"כ דס"ל הך לימוד דהשבתי חדשה גבי אב וא"כ למה לא ס"ל גבי אדר דכתיב והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה (כד' החת"ס הנ"ל) דמשנכנס אדר מרבין בשמחה ולא העלה החת"ס בתירוצו מאומה כנז'.
גם מ״ש החת"ס ליישב הך דהשמיטו דלמצי' נפשי' באדר למאן דאית ליה דינא עם נכרי משום דבריא מזלי' משום למ"ד אין מזל לישראל והוא רק ריעא מזליי' דאו"ה היינו עמלק ומצרים ע"כ פי' רש"י שם בתענית דמשנכנס אדר וכו' משום דבפורים ופסח ימי נסים היו לישראל ופסח מאי בעי הכא באדר וע"כ משום דצריך ריעא מזלי' דתרי אומי כנ"ל וכשאחזיל אעפ"י שאין ניחוש יש סימן והוא דאתחזק ב"פ עכ"ד החת"ס. הנה שגגה פלטה קולמסו משום דשם (בחולין דף צ"ה ב') מפורש בגמ' אעפ"י שאין ניחוש יש סימן והוא דאיתחזק ״תלתא״ זימני כמ"ש יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו הרי מפורש דרק בג' זימני איתחזק בזה ולא ב"פ. וכן מפורש בירושלמי (שבת פ"ו הלכ' ט') עיי"ש וא"כ (במחכתהד״ג) נסתר כל בנינו בתשובתו כנ"ל דלא הועיל במ"ש בתרי אומי בפורים ופסח כנז'.
ובביאור ורמז דברי רש"י ז"ל בתענית שם דנקט ימי פורים ופסח כנ"ל כתבנו בעה"י בחי' שער יששכר במאמרינו לחדש אדר ומאמר השקלים ביארנו בזה בעה"י ואין כנ"ל בדברי אגדה ופרד"ס.
אמנם חשבתי בגוף הדבר, למה השמיט הרמב"ם ז"ל הך דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, עפימש"כ בשער יששכר (במאמר חדש אדר) לתמוה ע"ד הש"ס שם דהרי משנכנס אב ממעטין בשמחה מפורש שם בגמ' ופוסקים באיזה דבר ממעטין כגון מו"מ ולא יבנה בנין של שמחה (עיי' או"ח סי' תקנ"א סעי' ב' ועוד שם) אבל משנכנס אדר מרבין בשמחה לא מפרש במה מרבין בשמחה ונקטינן רק בדרך אגב כשם שנכנס אב וכו' והי' לו לפרט במה מרבין בשמחה ואמרתי שם דאדרבה י"ל דזהו מכונת חכז"ל כי משנכנס אב ממעטין בשמחה ומפרש במה ממעטין כדי שלא נסבור ח"ו (כי מצוה לקיים דחז"ל) להיות בעצבות גמור ומרה שחורה ר"ל. ובאמת לא זו הדרך מתלמידי רבינו הבעש"ט ז"ל והבאים אחריהם (ושצריך להיות גם אז באמת בלב נשבר ובכיות על הגלות וחורבן ביהמ"ק אבל לא נעצב לגמרי כמתייאש ח"ו מן הגאולה וכנודע בסה"ק) והשמחה הוא חיוב מה"ת וכתיב תחת אשר לא עבדת ה"א בשמחה וגו' ע"כ בודאי אסור להיות נעצב לגמרי בתכליתו ע"כ נקט רק באיזה דברים ממעטין בשמחה משנכנס אב כדי למעט שבשאר דברים יתחזק בשמחה ובטחון בלבבו הנאמן לה' ומצפה לישועת הגאולה, אבל משנכנס אדר מרבין בשמחה נקט סתם כי מדה טובה מרובה ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא וכל א' ישער בלבבו ונפשו ולא נקט פרטי הדברים לשמחה שאז הי' ממעט אחריני איזו דברים ושהי' משמע רק באלו הדברים ירבה אז בשמחה ובאמת מצוה בכל מה דאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולקיים דברי חכמים ע"כ נקטו סתם כנז' עכ"ד בשער יששכר.
ולפי"ז הי' לכאורה מקום לתרץ דברי רבינו הרמב"ם שלא הביא הך דמשנכנס אדר מרבין בשמחה כיון דדרכו בקודש להביא בס' הי"ד רק דינים והלכות את המעשה אשר יעשון ולא בדברים התלויים בלב שירבה בשמחה כיון שלא אחז"ל בפרטות כדת מה לעשות ברבות השמחה בחדש אדר בזה, אך ז"א דהא הרמב"ם מביא בענין השמחה בסוף הל' יו"ט וכן בסוף הל' איסורי ביאה בענין טהרת המחשבה שידבוק בתורה שהוא אילת אהבים ויעלת חן וכן כיוצא עוד כ"פ במתק לשונו ובפרט בהל' דעות בעניני דיעות בנ"א דברים התלויים בלב א"כ עדיין תיקשי למה לא הביא גם זה בכאן משנכנס אדר מרבין בשמחה ע"כ עדיין צ"ע.