נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרפב
סעיף א. (א) י"א כששכח על הנסים בבהמ"ז כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה קינו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו' עכ"ל הרמ"א ז"ל. והנה נודע מה שהקשה על זה בבכור שור וכ' שלא לומר כן משום דקיי"ל אין מזכירין היינו שאין מתפללי' על מעשה נסים, ובזה תירצתי כבר לרב מובהק וחסיד א' אשר שאל (כפי דבריו) לרבים וכן שלמים ונתקשה מדוע לא יזכירו בחנוכה ופורים בברכת מעין שלש כלל מעין היום ומדוע לא תקנו חז"ל בזה להזכיר כמו בר"ח וזכרנו בזכרון טוב לפניך ביום ר"ח הזה וכיוצא, והשבתי לו הנה מלבד כי כבר קדמו בזה לתרץ זקיני הלבוש (בסי' ר"ח) משום דעל הנסים ראוי להזכירו בהודאה דהיינו בתפלה במודים ובבהמ"ז קודם ועל הכל דשם מזכירין הודאה משא"כ בברכה א' מעין ג' שאין בה הודאה שראוי לסמוך לההודאה כ"א מה שאומר ונודה לך וכו' ושם אין ראוי להפסיק כדי שיהי' לסמוך מעין החתימה לחתימה, והלחם חמודות כ' ע"ז שהוא דוחק ותי' הוא כיון שלא מצינו להזכיר מעין המאורע כ"א בירושלמי ושם לא הוזכר חנוכה ופורים ואפשר הטעם כיון שלא הוזכרו בתורה עכ"ד והובא במחצה"ש (סי' ר"ח ס"ק י"ח) עוד הנה נלע"ד לתרץ כי אנו רואים מדחז"ל שתוקנו במטבע חכמים בלשון תפלה ובקשה מעין היום והמאורע בברכת מעין ג' כגון בשבת (בדרך תפלה) ורצה והחליצנו ביום השבת הזה או ביו"ט ושמחנו וכו' או בר"ה (שנקרא יום הזכרו"ן) או בר"ח וזכרנו בזכרון טוב לפניך ביום ר"ח הזה שהוא המפורש בתורה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם משא"כ בחנוכה ופורים איך יאמרו הלא בע"כ יתכן לומר מעין היום והמאורע בימי הנסים האלו בלשון ותעשה עמנו נסים בימים האלו' וזהו אי אכשר משום שאין מתפללין על מעשה נסים ע"כ לא תיקנו חכז"ל להזכיר בברכת מעין ג' בחנוכה ופורים כנז'. [ועוד י"ל לתרץ קו' הרב הנ"ל לפי"ד התוס' בשבת (דף כ"ד א') בד"ה מהו להזכיר וכו' שכ' דפשיטא לי' להש"ס דבתפלה יזכיר של חנוכה (על הנסים) בהודאה משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי עכ"ל התוס' ודייקו בלשונם הזהב (דליכא פרסומי ניסא) כולי האי' בביהמ"ז היינו שאינו פרסומי ניסא הרבה אבל פרסומי ניסא (מעט, ולא הרבה) שייך ג"כ בביהמ"ז וע"כ פשטינן בגמ' באמת צריך להזכיר גם בביהמ"ז בהודאה משום פרסומי ניסא וזהו שייך רק בסעודה שמזמנים בצבור ובזימון עכ"פ או הבני בית ביחד בסעודה כמו שנהוג שאוכלים ומברכי' ביחד וכמ"ש בש"ע הל' סעודה וע"כ הוי פרסומי ניסא משא"כ בפת הבאה בכיסנין ובפרט בפירות ענבים וכיוצא שאין הדרך כלל לאכול ביחד ואוכלים דרך עראי כ"א ביחוד ע"כ ל״ש פרסומי ניסא בברכתן ע"כ לא תיקנו להזכיר אז בחנוכה ופורים] אמנם בישועת יעקב (בסי' זה) כ' ליישב דעת רבינו הרמ"א נגד הבכור שור ז"ל וחילוק דבנס שהוא מפורסם עד שהכל מכירין כי מאת ה' היתה זאת אז ל״ש לומר שאין מתפללין על מעשה נסים כיון דאמרו במדרש דמנכין לו מזכיותיו שנעשה נס בעבורו וע"כ נתיירא אברהם אבינו עד שאמר לו הקב"ה שכרך הרבה מאוד וע"ב כשנעשה על ידו נס הידוע לרבים אז אין מנכין מזכיותיו כי לעומת זה נתוסף לו זכות שנתקדש על ידו ש"ש להודיע מציאת הש"י ופעולותיו שנתגלה ע"י הנס כי ע"כ י"ל בחנוכה הרחמן הוא יעשה לנו נסים כנז' והאריך בזה בישיע"ק והתפאר בזה שם אמנם עדיין צ"ע והרבה יש להשיב על דבריו דהנה מ"ש בישיע"ק שע"כ י"ל בחנוכה הרחמן יעשה לנו נסים וכו' ובע"כ הכונה שיהי' הנס מפורסם כמו אז יעשה לנו כמו כן בימים אלו ובע"כ לא יתכן לומר שנתפלל שיהי' עת צרה ליעקב כמו שהי אז עד שכמעט לא נשתייר מישראל שריד ופליט ח"ו מהמאמינים ויראים ע"י גזרות ורשעות ותחבולות היונים אשר נקבצו אז כידוע (מדחז״ל והיוסיפון) עד שהקב"ה עמד בעדנו והצילנו ועשה לנו נסים גדולים כאלו, ואין לומר שלא נתפלל על הצרה הגדולה רק על נס הישועה בלבד ז"א כי זולת זה לא יהי' נס גדול מפורסם כשלא יהיה הצלה מאשר נמי כשימסרו רבים (הקמים עלינו) ביד מעטים (מתוכנו) והיינו רבים הקמים עלינו במלחמה כנז' וזולת זה אינו נס מפורסם ושוב אסור להתפלל עליו וכשיהי' הצלה גדולה ונס גדול כמו אז בע"כ להתפלל להכניס ב"י בצרה גדולה כזו וכן רשעים (הקמים עלינו שיקומו וילחמו עמנו וימסרו) ביד צדיקים (המעטים שיהיו בתוכנו) וזהו לא יתכן כלל כנ"ל להתפלל אלא בע"כ יתכן יותר לומר כתי' התב"ש (בבכור שור) בכבודו ובעצמו מה שתי' על קושיותו וחילק בין נס דיחיד לנס דרבים דיחיד אולי איני כדאי לעשות לו נס ע"כ לא יתפלל על זה משא"כ זכותא דרבים עדיף ע"כ יש להתפלל שיעשה לנו (בלשון רבים) כמו שעשה לאבותינו, וכן חילק שם עוד בבכו"ש בין נס של טבע העולם שמלחמות החשמונאים משמע שהי' נסים דרך טבע העולם משא"כ להחליף נקבה שתעשה זכר הוא נס שלא כדרך הטבע העולם כלל (ע"כ אין להתפלל עליו) עכ"ל בבכו"ש הגם שע"ז החילוק יש לפקפק דהא נס דחנוכה לא הי' כלל בדרך הטבע גם המלחמות שיכבשו י"ג אנשים (כמו שפירש"י (בפ' ברכה) עה"כ ברך ה' חילו וגו'] נגד כמה מאות אלפים אויב שנקבצו בפ"א וכמבואר ביוסיפין, ואין לך נס גדול ונורא כזו היפך הטבע כמ"ש בסה"ק וגם בחי' שער יששכר ועיי' לעיל בדברינו (בסי' תר"ע) אבל עכ"פ החילוק הא' של הבכו"ש (בין יחיד לרבים) שפיר נכון, ועכ"פ אינו כמ"ש הישיע"ק שהבכו"ש דחה דין זה (לומר הרחמן יעשה לנו נסים) והלא הבכ"ש לא דחה כלל הלכה זו של הרמ"א רק הקשה עלי' ותי' בעצמו שני תירוצים כנ"ל וממילא נשארו דברי ההלכה בקיומם ועמדם, וגם מ"ש בישיע"ק ז"ל דעיקר הטעם שאין מתפללין על מעשה נסים כדי שלא ינכו מזכיותיו, הנה לא נראה כן בראשונים ז"ל שביארו הטעם משום שאין רצונו ית"ש (מעת בריאת העולם והוטבע ברצונו ית"ש בטבע העולם) לשנות מדרכי הטבע וכדאמרי' מפורש בש"ס שבת (דף נ"ג ב') א"ל אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית שנפתחו לו דדין כאשה זולת כשהוא ברצונו לשנות לעתים הנצרכים אבל לנו אין רשות לבקש על ככה (ורק כשהוא סכנה שבאו במצודה כבר אז בע"כ להתפלל על ככה) ולפי"ז ל"ש כלל חילוקו של הישיע"ק מה שיש לו זכות שיעשה על ידו נס שיתפרסם כנז'. אולם נלע"ד עוד לחלק בזה כיון שבחנוכה לא הי' הנס רק למען הצלת הדת תוה"ק כמו שביאר זקיני הלבוש ובט"ז (סי' תר"ע) ועיי' בדברינו לעיל שם מזה כי אם היו מניחים את הדת ח"ו אז היו כל ההמון יונים הרשעים מניחים את גופם מללחום עמהם וכיון שהוא הצלת הדת לא שייך לומר שאין להתפלל על מעשה נסים שזהו רק לצורך גשמיות אין להתפלל לשנות הטבע אבל לצורך התוה"ק בודאי זהו רצונו ית"ש גם לשנות כל עולמו שנברא רק בשביל התורה שנקראה ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית שישמרו ישראל התורה בעוה"ז וכשאין שמירת התורה בפרט לרבים כ"י אז א"צ לעוה"ז וטבעו כלל ע"כ שפיר מותר להתפלל גם אם הוא שינוי הטבע עולם וגם ל"ש להקשות מ"ש לעיל ע"ד הישיע"ק דוכי נתפלל שיהיו כלל ישראל בסכנה גדולה כזו כמו שהיו בימי החשמונאים מקודם הנס ז"א דלאו דוקא להצלה גדולה ונס מפורסם כזה שנתפלל רק מפני שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וכמעט בכל יום ויום והקב"ה מצילנו מידם ע"כ נתפלל שיצילנו ובפרט דת תורתנו אשר על זה כל מגמתם (בכח שרם הס"ם כמו שפירש"י בפ' וישלח ואשר הוא היצה"ר שרצה להחטיאנו ח"ו) בכח גזרתם לבטל ח"ו התנהגות התורה מאתנו כי על כן נבקש ישועה על ככה גם כשיצטרכו בכ"ע שלא כדרך הטבע כמארז"ל ביומא הן הן גבורותיו והן הן נפלאותיו שה א' בין שבעים זאבים בפרט שנאת הדת תוה"ק שאנו מתרחקי' מהם אשר אנו עי"ז כקוץ בעיניהם וכמבואר במד"ר מגילה בתפלת אסתר להקב"ה ע"כ זהו הצלה וישועה ע"ד נס שנצטרך בכ"ע וע"ז מותר ומצוה להתפלל הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' שצריכי' לזה בכ"ע (ולאו דוקא כ"כ בפרסום ע"י הצלת גזרות נוראות ומלחמות כבדות ח"ו שהיו נגדנו בימי היונים וכיוצא וכנ"ל) ומה שכתבנו בזה החילוק דבעניני הדת מתפללי' גם על מעשה נסים אם חומה הוא נבנה עלי' טירת כסף ויש ליישב בזה מה דכאן בחנוכה הביא הרמ"א זה לומר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' ובפורים (בהל' מגילה סי' תרצ"ג) כ' ועל הנסים אם לא אמר אין מחזירין אותו ולא הזכיר כלל מהך שיאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים (ואף דשם חמיר לענין בביהמ"ז בסעודת פורים ביום י"ד שצריך לחזור אם לא אמר על הנסים כד' הט"ז שם ס"ק ב' ועיי"ש במשבצות) והוא תמוה, הגם כי (בסי' קפ"ז) בהל' בהמ"ז כ' אם שכח לומר על הנסים בחנוכה ופורים שיאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' מ"מ י"ל דפורים אגב גררא דחנוכה נקטי' שם והא ראי' דבהל' מגילה בפורים לא הזכיר כלל מזה רק בחנוכה כנ"ל. ולפי דברינו ניחא דרק בחנוכה שהוא הצלת הדת יש לבקש גם על מעשה נסים משא"כ בפורים שלא היה הצלת הדת רק הצלה גשמיות וגופניות (כנ"ל מלבוש והטו"ז) ע"כ אין להתפלל הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' כנז' והגם שמקורו בכל בו (בהל' בהמ"ז) כ' שכן יעשה גם בפורים משמו דקאי על הרחמן הנ"ל מ"מ הרמ"א שלא הביא זה בפורים י"ל שפיר דס"ל כן ועדיין צ"ע.