אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תרעא

סימן תרע

סעיף ה'. (א) מניחו על פתח הסמוך לרה״ר מבחוץ וכו'. הנה מעולם ועד עתה תמהתי ולא זכיתי להבין מדוע לא יקיימו עתה המצוה כתיקונה להדליק בפתח ביתו מבחוץ משום פרסומי ניסא וכפי' רש"י בשבת (דף כ"א ב') והלא כתב בפירוש גם במחבר בזה להלכה ״ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה״ משמע דרק משום סכנה מניחו מבפנים והלא בעה"י בזה אין שום סכנה בזמנינו ולמה לא יקיימו המצוה כתיקונה בתחלה וכמצותה להדליק מבחוץ. ורבינו הרמ"א כתב להלן בזה (סעיף ז') בזה"ל ומיהו בזמן הזה שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לרה"ר כלל וכו'. והנה קשי' טובא הא גופא למה כולנו מדליקין מבפנים שאין היכר לר"ה בפרסומי ניסא כלל ולמה לא נעשה כתיקון חכז"ל מעיקר'. ואולי היה אז עוד בקראקא בזמן הרמ"א ז"ל עוד סכנת נפשות מהנכרים הנוצרים הפראים שלא יכו את היהודים בקנאתם על דתם שיראו היהודים שומרים דת בפומבי להדליק נ"ח על השער ברחוב כידוע מצב היהודים בגלותן בימיהם אז (אם כי גם עתה אולי צר ביותר הן בעניני המינות והגזירות וחסרון הפרנסות וכיוצא) מ"מ המצוה הזאת במקומות ומדינות שיוכלו לקיימה באין מפריע למה לא ידליקו נ"ח מבחוץ כנז'. ושמעתי בשם זקיני הגה"ק מהרצ"א ז"ל (בעל בני יששכר) שהיה לו עששית (לאנטערנע) של כסף עם זכוכית מד' צידיה ובתוכה מנורת כסף להדליק נר של חנוכה ואמר כי תהי' לו לצורך בעת ביאג"צ שאז ידליקו מבחוץ (ולאשר יהי' עוד בתחלה כדי הרמב"ם כד' שמואל שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד) ויש חשש שיכבה הניח מחמת הרוח המנשבת בחוץ ע"כ עשה הכלי לאנטערנע הלז עכד"ק (והעששית הלז הי' מורשה לבנו הוא זקיני הרה"ק מהר"א אבד"ק לאנצהוט בע"ס יודעי בינה ואח"כ נגנב ונשבר בימיו) ועכ"פ גם בעל בני יששכר זי"ע (המפורסם בדקדוקי מצות שלו ובפרט במצות נר חנוכה בגודל עבודתו ותורתו זצ"ל) לא הדליק בו מבחוץ אם כי אז ע"י הכלי הלז יוכל להשתמר שלא יכבה מפני הרוח כנ"ל וטעמא בעי וצ"ע. ונחזי אנן גם בזמן רבותינו חכמי הש"ס והראשונים ז"ל שהדליקו מבחוץ (וגם כעת שמעתי כי בארה"ק רבים מדליקין מבחוץ כמצותה מקדם) והנה הרוח מצוי ולא מבעי' למ"ד כבתה זקוק לה אמנם למ"ד אין זקוק לה צריך שיתן בה שמן לכתחלה כדי שיעור שתדלק זמנו כדפסקינן להלן (סי' תרע"ה סעי' ב') וכיון שהרוח מצוי מבחוץ בפרט בימות החורף א"כ מה יועיל השמן כיון דקרוב לודאי שלא תדלק זמן מצותו כיון שהרוח יכבנו וי"ל דהוא דמיא יותר למה דפסקינן בהלכות סוכה (סי' תרנ"ח סעי' ב') דהעושה סוכתו בראש הספינה אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצוי דיבשה פסולה אפי' אם היא מתקיימת וא"כ גם כאן דלא יעמוד ברוח מצוי' דיבשה מבחוץ כנז' וגם יש לדמותו למה שפסק הסמ"ח ותבויש (סי' כ"ח ס"ק י"ח) לענין כיסהו הרוח ונתגלה דא"צ לכסותו דמ"מ אין לכסות במקום התורפה והרוח שולט שיוכל להתגלות ועיי' מזה בדרכי תשובה (סימן כ"ח ס"ק פ"ד) א"כ תימה על מה שלא הזכירו הפוסקים בנ"ח דמצותו בחוץ והרי שם מקום התורפה לענין הרוח שיכבנו כנז' ולא כתב מזה בטוש"ע רק לקמן (סי' תר"פ) לענין שבת שמא יכבה ע"י הרוח בפתיחת הדלת ועיי' לעיל בטוש"ע (סי' רע"ו) אבל לא לענין חנוכה בכל לילה כשידלקנה מבחוץ כנז' וא"ת שבאמת צריכים להדליק בפנס של זכוכית (כנ"ל) מבחוץ כדי שלא יכבה הא הו"ל לרבותינו הפוסקים להזכיר מזה. וא"ת שבאמת צריך להדליק מבחוץ בכלי זכוכית (כדי להשמר מכיבוי) י"ל בדברי הלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל (ועוד מגדולי אחרונים) אם רואים זקן או ת"ח דרך זכוכית וה"נ בנ"ח יש להסתפק כפי זה כיון שנתקן ״לראותן״ בלבד אם הוי זה ראייה דרך הזכוכית או דילמא כיון שרואין האור דרך הזכוכית הוי פרסומי ניסא וצ"ע.

סעיף ו'. (ב) מניחו למעלה מג' טפחים ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא. הנה בסידור האריז"ל שסידר הר"ר שבתי ז"ל כתב (בכונת חנוכה) נר חנוכה סמוך לפתח בג' טפחים וכו' אבל למעלה מי' (טפחים) לא יצא עכ"ל. ותרי תמוהי מידכרי אינשי רבים וגם שלמים תמהו בעולם דהא צ"ל בטפח (א) הסמוך לפתח כמבואר בסמוך (בסעיף ז') וגם מ"ש כי למעלה מי' טפחים לא יצא הרי זה סותר לפסק המבואר בזה בש"ע דרק מצוה להניחו למטה מי' טפחים אבל אם הניחו למעלה מי' טפחים יצא כנ"ל. אולם בסידור שלי הנוגה בכתי"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע הגיה בזה שצ"ל סמוך לפתח למעלה מג' טפחים וכצ"ל וכדלעיל שמניחו למעלה מג' טפחים וכן מ"ש שם דלמעלה מי' לא יצא הגיה שם שפיר כי הוא ט"ס (בודאי בדפוס) דהרי מבואר בפע"ח במקורו ״אבל למעלה מי' אין להניחה״ עכל"ה הרי כנ"ל בש"ע דלמעלה מי' אין להניחה (לכתחלה) אבל בדיעבד יצא גם למעלה מי' וז"פ.

סעיף ז'. (ג) ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי גיסא עיי' בשו"ת חכם צבי (סי' פ"ח) מה שהקשה על מרן המחבר שכתב להדליק בביהכנ"ס. והמעיין יראה שקשה להבין קושייתו דמ"ש כיון שהב"י כ' (בסי' רס"ט) דיותר טוב שלא לקדש בביהכ"נ וכן ממ"ש (בסי' תכ"ב) שלא לברך אהלל ר"ח וא"כ למה פסק בכאן לברך על נרות ביהכ"נ עכתד"ק. והגם שתירץ בעצמו משום דהתם אזדא ליה טעמא דקדושא דבי כנישתא משום דלא שכיחי אורחים כעת הלנים בביהכ"נ משא"כ בנר חנוכה אדרבה נתוסף טעם וצורך משום פרסומי ניסא (שכ' הכל בו) כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ בימינו עכ"ז נראה לו דוחק לתרץ כן ובאמת טעמא רבה כמרחב איכא וגם מרן הב"י אינו סותר את עצמו כיון שבכל הברכות סומכין הנשים במ"ע שהז"ג שמברכין על המנהג שנהגו כן וקבלוהו עליהם כנודע מהתוס' וא"כ בזה הביא הב"י בכל מקום מנהג א"י אשר שם מקום כבודו והוראתו ז"ל, כן הביא בסי' רס"ט דיותר טוב שלא לקדש בביהכ"נ וכן הוא מנהג א"י עכל"ה וכן בהל' ר"ח (סי' תכ"ב) כנ"ל הביא דעות אם לברך על ההלל וכ' שם מנהג א"י שלא לברך אבל בכאן כ' לברך על נ"ח משום שהמנהג בכל העולם גם בא"י כנראה לברך ומשום פרסומי ניסא בימינו כנ"ל ולק"מ. ולדינא באמת הודה גם החכ"צ ז"ל בכבודו ובעצמו שם שאין נ"מ דכיון שאנן פסקינן ונוהגין לברך על הלל בר"ח וא"כ גם בנ"ח בביהכ"נ צריכין לברך ועיי' מ"ש בזה בשערי תשובה (ס"ק י'). (ד) בע"ש קודם מנחה. עיי' מג"א (ס"ק י') כשלא הי' מנין י' בבית הכנסת כשמדליק. ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ב סי' ס"ח) באורך בזה בעה"י.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה