אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תרע

סימן תרסט

סעיף ב'. (א) שלא קבעום למשתה ושמחה. הנה הט"ז כתב בזה משום דבפורים הי' הנס מפורסם בהצלת נפשות ע"כ נתקן למשתה ושמחה שמחת עולם הזה משא"כ חנוכה דאע"ג דהי' ישועה במלחמה מ"מ לא הי' הנס מפורסם רק בנרות ע"כ קבעו להודות ולהלל כי אין זה שמחת עוה"ז עכד"ה. ובזה י"ל בדברי רש"י (בשבת כ"א ב') מאי חנוכה, על איזו נס קבעוה עכל"ה. דבאמת יפלא לשון הגמ' מאי חנוכה וכי לא ידעו מאי נס דחנוכה ע"כ פירש"י שנסתפקו בזה על איזה נס קבעוה אם העיקר על נס הנרות או על נס הצלת נפשות שנמסרו רבים ביד מעטים וכו' וז"ש על איזו נס קבעוה ועל זה מסיים הגמר' ולא היה בו להדליק אלא יום אחד והדליקו שמונה ימים (והיינו הזכיר רק נס דנרות. ע"כ קאמר) דעשאום יו"ט בהלל והודאה (בלבד. כיון שנתקן רק על נס דנרות) וכנ"ל מהט"ז. ולכאורה יפלא הרואה ביוסיפון ובראשונים ישתומם ויתפעל מאוד על גודל פלאות הנס אשר עשה ה' בהצלת נפשות ישראל מהיונים הרבים לאלפי אלפים ובני חשמונאי היו רק י"ג אנשים (כמ"ש רש"י בפרשת ברכה על הכתוב ברך ה' חילו וגו') ועמם מתי מספר מעט וכמ"ש בהודאה מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' ואין לך נס גדול מזה בהצלת נפשות ישראל משא"כ בפורים שהיה מלובש בטבע יותר כמ"ש בספרים, ואיך שייך לומר כד' הט"ז דבחנוכה לא היה הנס מפורסם בהצלת נפשות רק בנרות אבל בפורים מפורסם הנס בהצלת נפשות:

והלא אדרבה כנ"ל [וגם הלא יותר הי' מפורסם הנס שלא כדרך הטבע בחנוכה י"ג אנשים שנצחו במלחמה נגד כמה מאות אלפים אנשים עד אשר לא יתואר כלל בשכל הטבעיי משא"כ בפורים שהיה מלובש הנס בטבע וכנודע בספרים ואכמ"ל]. ויש לתרץ ולהטעים דברי הט"ז עפי"ד זקיני הלבוש בזה. אם כי הט"ז הקשה עליו וז"ל ובלבוש חילק ואמר כי בפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת דת ואין זה נכון דהא פירש"י בפרשת כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מההורגו עכ"ל הט"ז. אמנם המעיין בלשון זקיני הלבוש יראה דל"ק עליו קו' הט"ז וזיל הלבוש ומפני שלא נמסרו ישראל באותו זמן וכו' להריגה כמו שהיה בימי המן אלא שבאו האויבים עליהם למלחמה ולא בקשו מהם אלא ההכנעה ולהיות ידם תקיפה על ישראל ולהעבירם על דתם כידוע ממעשה דאנטיוכוס וכו' ואם היו ישראל מודים להם וכו' וחוזרים לאמונתם חלילה לא היו מבקשים יותר. אלא שנתן השי"ת וגברה יד ישראל ונצחום על כן נתקן להודות ולהלל עכל"ה והוא כסברת הט"ז כי לעומת הנס שהיה לדת תוה"ק נתקן רק שמחה רוחניות ולק"מ מה שהקשה הט"ז על הלבוש דהמחטיא את חבירו יותר מן ההורגו. דהלבוש אינו חולק כלל על זה משאז"ל בספרי (וברש"י שם) דהמחטיא את חבירו יותר מן ההורגו רק שכתב שהחג לזכר הנס הוא נתקן לעשות בו דוגמת הנס שנעשה בו ובאיזה ענין. כי אם הי' הנס וההצלה בעניני הדת ״והרוחניות״ אז צריכין הלל והודאה שהוא ג"כ זכר רוחניי' להנס שנעשה בבחי' זו. ואם נעשה הנס ובגשמיות' כגון הצלת נפשות בפורים על כן הזכר לנס הוא עשייה גשמיות משתה ושמחה:

ולק"מ מהך דהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו דגם אם הוא יותר מן ההורגו מ"מ זכר הנס הוא מעין בחינת הנס אם ברוחניות או בגשמיות וכיון שהיה בחנוכה הצלת הדת על כן נתקן בהלל והודאה וכמ"ש שם ול"ק קו' הט"ז. ואדרבה על הט"ז קשה במ"ש דבחנוכה היה הנס מפורסם רק בנרות כנ"ל. ויש לתרץ דכונת הט"ז במ"ש בלשונו שם בתחלה לחלק הדברים בין הנס להצלה שהיה לענין רוחניי תורה ומצות או לענין גשמיי כנ"ל ומ"ש שלא היה הנס מפורסם רק בנרות י"ל כונתו כמ"ש הלבוש בזה דגם שהיו מלחמות גדולות ונוראות (בנס דחנוכה) והצלה וישועות עכ"ז אם היו מודים לעבודתם ח"ו לא היו מבקשים יותר מישראל על כן סוף כל סוף עיקרו שמחה רוחניות על ידי שעמדו בנסיון ולא סרו לבבם מה' (שארית הפליטה) ועל כן הוא מפורסם הנס של נרות שזהו לשמחה רוחניות גם כן כמו נצחון המלחמה בעד הדת שהיה ג"כ שמחה רוחניות (כן י"ל בע"כ כדי לתרץ דעת הט"ז דלא תקשי עליו כנ"ל) וכיון שבאמת הי' בחנוכה גם שמחה ונס לגשמיות מהמלחמה שנצולו ישראל כנז' על כן עושים גם סעודות שמחה ג"כ (כד' הרמב"ם והמהרש"ל) רק המה טפל. והעיקר נתקן לנ"ח ולהלל והודאה. ועל כן שפיר כתב הט"ז (נמשך אסברתו דלעיל באיזו ענין היה הנס כנז'. וז"ש) שלא היה הנס מפורסם אז רק בנרות היינו שהפרסום והעיקר הוא שמחה רוחניות כמה שהי' בנרות והיינו כסברתו וכסברת הלבוש כנז' ולפי"ז יש טעם וסמך לסעודות שעושים בחנוכה (דרך טפל) זכר לשמחה ונס של גשמיות שהיה אז ג"כ כנז', (אבל פורים עיקרו נתקן למשתה ושמחה רק מחמת נס הצלת נפשות כנז'). ובחי' שער יששכר (במאמר ימי אורה אות א') כתבנו שם עוד מזה בביאור בזמר מעוז צור עפי"ז ואכמ"ל בדרושים.

ועוד כתבנו שם כי צ"ע מש"ס שבת (כ"ג א') ופסחים (ק"ח ב') בתוס' שם נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס וכ' התוס' בפסחים שעל ידי יהודית נעשה הנס בחנוכה עיי"ש וכן כתבו התוס' במגילה (ד' א') ועיי' (סי' תר"ע סעיף ב') ברמ"א בשם הכל בו והר"ן שנוהגים לאכול מאכלי חלב בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב עכל"ה. ובש"ס שבת שם פירש"י שגזרו יונים על כל בתולות הנשואות להבעל לטפסר תחלה. ועל ידי אשה נעשה הנס עכ"ל רש"י ז"ל (וע"י אשה כונתו בודאי ליהודית). ועיי' בשטמ"ק בגליון הש"ס דפוס ווילנא בערכין (דף ג' א') בד"ה שאף הן היו באותו הנס והוא מהרשב"ם פסחים (דף ק"ח ב') דבחנוכה ע"י יהודית וכן כתבו התוס' שם בפסחים בשם הרשב"ם [אם כי ברשב"ם שלפנינו לא נמצא לשון זה] עכ"פ קשה לדברי הט"ז לשון הש"ס לפי"ז מ"ש דנשים חייבות ״בנר חנוכה״ שאף הן היו באותו הנס הלא אותו הנס חנוכה הוא רק הנס ״דנרות״ ולזה אין שייכות למעשה דיהודית שזהו היה רק מענין המלחמה ולא בנס דנרות ומה זה שייכות לנס דחנוכה הא לזכר המלחמות לא נתקנו רק הסעודות ולא ״נר״ דחנוכה וצ"ע. ובע"כ לומר דשני הנסים הנרות והמלחמות המה משולבות זב"ז וכחד חשיבי (ועיי' שו"ת בית שערים או"ח סי' שנ"ט עיי"ש).

והנה ראיתי במור וקציעה (בסי' זה) שחולק על הט"ז במ"ש טעם לביטול מלאכה בנשים בחנוכה משום דהנס ע"י יהודית והוא (במו"ק) כתב דהך מעשה דיהודית להד"מ במלחמות החשמונאים ולא ראה או לא ידע (במחכת"ה) כי לא לבד על הט"ז הוא חולק בזה אלא מכחיש דברי רבותינו הראשונים ז"ל אשר מפיהן אנו חיים ובאמונת דבריהם אנו קיימים הלא המה המפורש בפי' הרשב"ם ותוס' בפסחים ובמגילה כאשר כתבתי לעיל (וכן נראה מרש"י שבת כנ"ל) דהנס בחנוכה על ידי יהודית. וכן בכל בו וברמ"א כנ"ל. וכן על הפיוט האשכנזי ביוצר לחנוכה שפך חמתו על ככה במו"ק שם. ובאמת אין לנו אלא דברי רבותינו הראשונים והפוסקים ז"ל ובאמונת אומן באורם נראה אור עד נכון היום ב"ב. זי"ע בכל ענינינו.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה