נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרסה
סעיף א'. (א) אתרוג בשביעי אסור שהרי הוקצה לכל שבעה. נסתפקתי להלכה למעשה במי ששכח או שהי' אנוס מליטול הלולב ואתרוג ביום ז' כולו ונזכר (או שהי' לו אפשר) רק ביהשמ"ש אם יטלו אז [ופשוט בבא ברכה דספק ברכות להקל גם אם יטלו בשארי הימים ביהשמ"ש (כששכח או נאנס ביום) ג"כ פשוט דלא יברך כנז'] והנה לכאורה מפורש זה בר"ן סוכה (דף מ"ז) דלכך אינו אסור (בא"י) אתרוג בשמיני משום דלא איתקצאי לביהשמ"ש של שביעי כיון דלולב בזמן הזה דרבנן בר מיום ראשון וספיקא דרבנן לקולא עכ"ד הר"ן וא"כ אין צריך ליטול אז בביהשמ"ש דז' כלל אך זהו לדברי הר"ן אמנם התוס' (בסוכה דף י' ע"ב) דלא תירצו כן כהר"ן על מה דלא אסור האתרוג גם ליום שמיני בא"י משום דמוקצה מחמת יום שלעבר לא אמרינן רק בסוכה נאסר בשמיני גם כן הואיל ואי איתרמי ליה סעודתא עתה ביהשמ"ש הרי צריך לאכול בסוכה גם כשאכל ביום כבר והי' איתקצאי למצותו בביהש"מ גופי' משא"כ בלולב כשנטלו כבר ביום אין צריך ליטול ומוקצה מחמת יום שלעבר לא אמרינן ובע"כ דלא ס"ל להתוס' כתירוץ הר"ן ע"כ י"ל דצריך ליטול מספק ביהשמ"ש כנ״ל וכיון דס"ל כהמוצל מאש למהר"י אלפאנדרי ז"ל דבכל מצוה יש חזקת חיוב וא"כ הוי גם במצוה דרבנן ספק דרבנן במקום חזקת חיוב וא"כ צריך ליטול ביהשמ"ש. וגם י"ל עפי"ד המג"א בהל' שבת (סימן שמ"ב) דשייך חזקת יום בע"ש ביהשמ"ש עם חשיכה [ועיי' בדברינו במנח"א ח"א סי' מ"ז בהג"ה ובמנח"א חלק ד' סי' כ' וא"כ ה"נ בין השמשות דסוף יום ז' שייך חזקת יום לחיוב' דלולב. ואין לומר דזהו קולא כשנוטל ביהש"מ כיון שמטלטל הלולב בספק יו"ט וכתבו התוס' סוכה (מ"ז א') דבח' לא יטול את הלולב כיון דהוא מוקצה ביו"ט. זה אינו דהא ביהשמ"ש ל"ש איסור טלטול מוקצה כנז' שם (בסי' שמ"ב). וגם אם נאמר דמחוייב ליטלו ביהשמ"ש משום ספק וחזקת יום שוב אינו מוקצה אז לטלטל וצריך ליטלו שפיר. [ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ד סי' ל"א עייש"ה.
אמנם מה דפשיט' לן בזה לעיל דלא יברך ביהשמ"ש הנה יש לעורר ממ"ש בשאילת יעב"ץ (חלק א' סי' ל"ה) ומובא בפת"ש יו"ד (סי' רס"ב ס"ק ג') דהיכא שנתעצלו או נאנסו מלימול התינוק עד יום ח' ביהשמ"ש עדיף למול ביהשמ"ש שהוא ספק שמיני ספק תשיעי מלמולו שלא בזמנו בודאי יום עיי"ש שלא ביאר אם מברכין על המילה כשמלין אז ביהשמ"ש ונ"ל דמברכין כיון דביאר שם שפיר בשי"ע כיון דספק יום ח' הוא וגם אם נאמר דהוא ס' לילה כיון דגם במל בלילה בדיעבד מהני ע"כ י"ל דמברכין על המילה וכיון שהוא מ"ע דאו' ובין אם הוא יום אם הוא לילה (היינו כבר ליל ט') מ"מ הוי מילה בדיעבד וא"כ שפיר שייך לברך שם. ואין לומר ראיה מש"ס שבת (דף כ"ג א') דאין לברך דהא שם אמרינן דספיק' דדבריהם אין מברכין עליו והיינו דמאי וכיוצ' ולכאורה קשה אמאי דקאמר שם בגמ' ספיק' דדבריהם הא הוי ספיק' דדאוריית' (של טבל) וכתב במלוא הרועים וגם אנן בעניותן בחיבורינו כמ"פ בעה"י דזהו בע"כ לדעת הרמב"ם דס' דאוריי' להקל מן התורה ורק מדרבנן לחומר' ע"כ קראו ספיק' דדבריהם אבל באמת הוא ספיק' דאו' ואם כן גם התם במילה ביהשמ"ש שהוא ספיק' דאו' מצות עשה דמילה מ"מ הרי אין מברכין בס' דאו' גם כן כנז'. אך זה אינו. דהא גם שם הוא רק לאביי אבל רבא ס"ל רוב ע"ה מעשרין הן וכן פסקינן ואם כן לא מטעם ס' דאוריית' רק משום שרוב ע"ה מעשרין והוא רק מיעוט' דלא מעשרין על כן אין מברכין על הפרשת דמאי אבל על ס' דאו' יש לברך. וגם שאני במילה ביהשמ"ש דהוא ממה נפשך מקיים מצות מילה דגם במל בלילה הוא יוצא ג"כ בדיעבד כנ"ל אמנם יש לדמות זה הך דלולב בביהשמ"ש בסוף יום שביעי אם לברך גם כן. הלא יש לחלק דהכא המצוה בעצמותה רק דרבנן (לולב בשאר הימים) וגם ל"ש הך ממ"נ שכתבנו (מדברי השי"ע) גבי מילה דהכא אם הוא ביהשמ"ש לילה אז כבר בליל שמיני עצרת אין מצותו עוד כלל ביו"ט שמ"ע דאוריית' וכיון דאנן בקיאין בקביע' דירח' וכמו דפסקינן. ממילא יהי' ברכה לבטלה דהא אזדא ליה מצותו אם כבר הוא לילה וספק ברכות להקל והמצוה גם כן הוא דרבנן. והגם שי"ל כד' המג"א הנ"ל לענין חזקת יום (והגם שפלפלנו עוד על זה בחיבורינו מנחת אלעזר ובכמה דוכתי) וגם חזקת חיוב כנז' והי' נוטה להחמיר גם לענין הברכה מ"מ לעומת זה נמצא ממ"ש הר"ן דאינו מחוייב כלל ליטול ביהשמ"ש. ודי לנו אם נאמר שיטול אבל בלא ברכה דס' ברכות הקל.
והנה פשוט דלא תיקשי על דברינו אם נאמר שמחוייב ליטול גם ביהשמ"ש כששכח או נאנס ולא נטל ביום ז' ביום ואם כן נאמר כיון דאיתקצאי לביהשמ"ש (בכה"ג בשלא נטל ביום כנ"ל) יהי' איתקצאי ליום ח' (גם בא"י) כמו סוכה ולא הוי מוקצה מחמת יום שלעבר רק בביהשמ"ש גופיה אם יתרמי ליה כן שלא נטל ביום. זה אינו. דבשלמ' בסוכה אי איתרמי ליה בסעודת' בביהשמ״ש י"ל שייך בכל אדם גם כשאכל ביום אם תאב לאכול אז ביהשמ"ש ע"כ אז איתקצאי עפי"ז גם לכל יום ח' משא״כ בלולב כיון דאם נטל שחרית לולב היום אז שוב אין צריך ליטלו כלל ביהשמ"ש ירק כשאירע אונס או שכחה כזה כשלא נטלו כל היום. זהו מילת' דלא שכיח'. ובשביל זה ל״ש כלל לומר דאיתקצאי לכולי' עלמ' פן יקרה מקרה כזה ואם אחד נאנס כנ"ל ונטלו כדברינו יש לומר דלאותו האיש באמת איתקצאי לכל יום שמיני אגב ביהשמ"ש (גם בא"י) וזה פשוט. (ועיי' בדברינו במנח"א [חלק ד' סי' ל"א בד"ה וראיתי בשו"ת דברי יעקב וכו'] עיי"ש).
שוב ראיתי שהדבר נפתח בגדולים מהאחרונים ז״ל כי הנה בפלתי (יו"ד סי' ק"א) הוכיח מד' הר"ן הנ"ל דספק דרבנן לקולא גם במקום דאיתחזק איסור' דהא אתרוג אינו נוטל בביהשמ"ש דשביעי אפילו דאיתחזק חיוב' עיי"ש אולם החוו"ד (בדיני ס"ס ס"ק כ') כתב דאין ראיה כיון דטלטול לולב הוא איסור דרבנן לא דחינן טלטול דרבנן מקמי ספיק' כמ"ש הרשב"א והר"ן בטעם מה שאין נוטלים לולב בח' מספק מטעם דלא דחינן טלטול דרבנן מקמי ספיק' וכו' עכת"ד החוו"ד [ועיי' בספר חזקה רבה ח"א או"ח הלכה ס"ד]. אולם לא הבנתי כלל דברי הג' חוו"ד דמהו דמיון למ"ש הרשב"א והר"ן ולא דחינן מוקצה טלטול דרבנן ביום ח' ממש אבל לא ביהשמ"ש דהתחלת ח' דיש עליו חזקת יום דהו"ר (וכמ"ש המג"א בסימן שס"ב) ועכ"פ הוא ספק טלטול מוקצה דרבנן כיון דהוא אז ביהשמ"ש ועדיין ספק יום שביעי ועכ"פ עדיף ספק העשה דרבנן שהוא עוד יום ז' וצריך ליטלו מספק הל"ת דרבנן דמוקצה והוי כעין עדל"ת דרבנן כנודע בשל"ה ומובא במג"א. ובפרט בזה שיש ב' חזקות להמ"ע דרבנן ליטול הלולב בשעת ביהשמ"ש חזקת חיוב כנ"ל וגם חזקת יום עדיין כנז' משא"כ האיסור מוקצה הוא ספק בלבד וספק דרבנן לקולא. אבל ביום ח' (ממש) רק בזה כתב הרשב"א והר"ן דאין ליטול הלולב משום מוקצה כיון דהוא ספק דרבנן (דלולב שבעה ימים) וגם הספיק' דיומא אינו כי אנן בקיאין בקביע' דירח' (משא"כ סוכה דאוריית' לכך מיתבי יתבינן כמנהג אבותינו) וגם שם קשה דהא מצינו בכמה דוכתי שהחמירו גם בספק דרבנן כמו מרור בליל שני דפסח ולברך עליו כמ"ש בזה במנחת אלעזר ובכמה דוכתי וא"כ י"ל שוב קשה דלא יהי' מוקצה ואינו מקצהו מדעתו ואכמ"ל. וע"כ ל"ש דברי החוו"ד בביהשמ"ש (דתחלת ח' וסוף ז'). וא"ת דקשה קושית הפלתי (על הש"ך) כנ"ל. אמנם באמת זהו רק לדעת הר"ן אבל לדעת התוס' ל"ק מידי ושפיר י"ל לד' התוס' במקום דאיתחזק איסור' אסור וגם בזה כשלא נטל הלולב ביום צריך ליטלו ביהשמ"ש דסוף ז' כנ"ל.