אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תרסא

סימן תרנח

א בליל יו"ט אומר קידוש וזמן אחריו מיד ואח"כ ברכת הסוכה (זו דעת הרא"ש וכן ראוי' לנהוג). עכ"ל המחבר והרמ"א והנה עיי' בט"ז בשם הטור והמרדכי בשם ראב"י דגם בליל ב' י"ל זמן באחרונה כמו יקנה"ז אעפ"י שהזמן אינו חוזר על הבדלה וכן הביא בשם התרומת הדשן והרש"ל בתשו' והב"ח לנהוג כראב"י דב' הימים שוים בזה דגם בליל ב' זמן באחרונה. וכן הביא המג"א בסם הב"ח וכן מצאתי במהרי"ל (הל' סוכה בד"ה בליל ראשון וכו') שסיים שכן העיקר לברך גם בליל ב' סוכה ואח"כ זמן שלא מצינו חילוק בין שני ימים ראשונים וכ"כ בשו"ת רדב"ז חלק ו' סי' ב' (אלפים ש"כ) עיי"ש ועי' בתשו' נו"ב קמא (חאו"ח סי' ל"ט) העלה ג"כ סיומא דפסקא לברך בליל שני סוכה ואח"כ זמן כמו בליל ראשון, ועיי' בשו"ת חסד לאברהם להגאון מהר"א תאומים ז"ל (קמא חאו"ח סי ס"ג) שהחזיק בפלפולו כשי' המחבר והרמ"א בזה לשנות בליל ב' ולברך זמן מקודם, והנה ראיתי בביאור הגר"א על או"ח בזה שכ' וז"ל בליל יו"ט וכו' דזמן עתה לא קאי אסוכה שכבר יצא מאתמול דלא גרע משעת עשיי' שהרי נתכוין למצוה ול"ד לאחר עשיי', ול"ד ליקנה"ז דהבדלה טעונה כוס וראוי לסמוך לבפה"ג ועיי' ברא"ש וע"כ צריך לומר כן דאל"כ תליא בפלוגתא דאביי ורבא דיקנה"ז בפלוגתא דרב ורבב"ח כאן ועט"ז ועמ"א עכ"ל הגר"א ז"ל והנה מ״ש דמה שבירך אתמול לישב בסוכה לא הוי לאחר עשייה זהו דברי הרא"ש (אך הרא"ש באמת לא כתב זה רק גבי לולב כמו שנבאר להלן בעה"י) וגם מ"ס דביקנה"ז שאני משום דהבדלה טעונה כוס כנז' זהו ג"כ העתיק בקצרה מדברי הרא"ש אך מה שהוסיף הגר"א להקשות על שיטת הראב"י והרש"ל והב"ח כנ"ל דא"כ תלי' פלוגת' דרב ורבב"ח בפלוגת' דאביי ורבא. הנה שותא דמר (הגר"א) לא ידענא ואינו מובן כלל וכפי הנראה בע"כ שלא רשם זה רק להערה בעלמא בלי עיון כלל (במחכת"ה). וקשה על דבריו א) דמה בכך דתלי' פלוגת' דרב ורבב"ח בפלוגת' דאביי ורבא הא יכול להיות כן ואה"נ דכן פסקינן הלכה כרב (בסוכה נ"ו א') דסוכה ואחר זמן היינו זמן באחרונה בליל א' לכ"ע כדפסקינן לעיל (סי' תרמ"ג סעי' א') וכן בפלוגת' דאביי ורבא (בפסחים ק"ג א') פסקינן בגמ' שם כרבא (דזמן באחרונה) יקנה"ז ועיי"ש בתוס'. ולעיל בטוש"ע (סי' תע"ג סעי' א') וא"כ שניהם מכוונות להלכה כפסקא דידן גם שניהם. ב) וא"ת דקשי' ליה להגר"א למה לא אמרינן בפסחים שם בפלוגת' דאביי ורבא לימא כתנאי או ת"ש מהך דרב ורבב"ח. ז"א, דל"ש לומר כן רק בפלוגתת תנאים שיהי' אביי ורבא מחולקים בהם בשיטתייהו אבל רב ורבב"ח אמוראי נינהו (ומה דמתרצים כמה פעמים רב תנא הוא ופליג הוא רק מדוחק כשאין תירוץ אחר וכנודע) וממילא ל"ש להקשות כן דלימא כתנאי כנז'. ג) וגם לפי"ד הגר"א בעצמו והוא מד' הרא"ש דשאני התם ביקנה"ז משום דהבדלה טעונה כוס ע"כ צריך להסמיכה לברכת המבדיל לבפה"ג יותר ועכ"פ טעמ' אחריני אית לכ"א מהם ואין לדמותם ולהקשות ביקנה"ז בדרך תיש מסוכה ואח"כ זמן כנז'. ד) ועוד תמוה גדולה כי הנה בספר שערי רחמים שנדפס בווילנא דיני ומנהגי הגר"א ז"ל (מ"ש מתלמידיו הגדולים ונדפס בהסכמת הבי דינא רבה דשם) במנהגי סוכות כתב בפירוש בזה"ל גם בליל שני מברך סוכה קודם זמן. והני מילי סיתראי נינהו עם מ"ש בביאור הגר"א כנז'.

אמנם באמת נשוב לדברי רבותינו הראשונים הרא"ש ז"ל שממנו המקור הלכה שפסקו רבותינו המחבר ורמ"א. וכדי ליישב מנהגינו ומנהג ת"ח שבעולם ובפרט הצדיקים מתלמידי בעש"ט זי"ע כדעת הפוסקים רבותינו הנ"ל דגם בליל שני סוכה ואח"כ זמן. הנה נראה בעליל בעה"י גם בדברי הרא"ש מפורש שם בסוכה דהנה גבי ברכת שהחיינו על הלולב ביו"ט ב' כתב והרא"ש מאויבר"א כתב בשם ר"י דעכשיו שנהגו לברך זמן בשעת נטילה א"כ צריך לברך גם ביום שני דשמא יום א' חול הוא ולא יצא דזמן לא נתקן לאומרו אלא בשעת נטילה או בשעת עשיי' אפי' בחול ואם לא אמרו בשעת עשיי' ואמרו בחול לאחר עשייה לא יצא וצריך לאומרו בשעת נטילה. מיהו י"ל דשאני הכא דנטלו לשם מצוה לברך עליו ועדיף טפי מנטלו בחול אחר עשייה וכן נוהגין שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני עכ"ל הרא"ש ז"ל ולהלן (לדף מ"ו ע"א) כתב הרא"ש להילכת' סוכה ואח"כ זמן יש מן הגדולים שאמרו דבליל שני אומר זמן תחלה דזמן לא קאי אסוכה דאפילו אם הי' יו"ט ראשון חול יצא בזמן דסוכה ולפי סברת בני אויבר"א שחלקו בין בשעת עשייה בין לאחר עשייה קאי הזמן נמי אסוכה (היינו כיון דבירך ביום ראשון לפי ספק יו"ט שני שהי' אז חול א"כ לא הי' זה ברכה בשעת זמנו שהי' אז יום י"ד וגם לא שעת עשייתו ע"כ צ"ל יו"ט שני זמן גם על הסוכה). וראב"י, כתב שבכל פעם י"ל זמן באחרונה דהא יו"ט שחל להיות אחר השבת מברך יקנה"ז אע"ג דזמן לא קאי אהבדלה. וי"ל דלא דמי דהתם היינו טעמ' משום דהבדלה טעונה כוס הילכך אין להפסיק בזמן בין בפה"ג להבדלה אבל הכא אי סוכה לא בעי זמן בליל שני למה יפסיק בסוכה בין קידוש לזמן דהא איכא אמורא דס"ל דאפילו בליל ראשון דסוכה בעי זמן סמוך לקידוש וקאי נמי אסוכה דבתריה וא"כ בליל שני אי סוכה לא בעי זמן לכ"ע ראוי לסמוך זמן לקידוש עכ"ל הרא"ש. וקשה טובא לכאורה דלמה דחה (הרא"ש) דברי הראב"י (בחילוק הנז' דהבדלה טעונה כוס) ולא דחה דברי הר"ש מאיברא כמו שדחאן לעיל גבי שהחיינו ביום שני בלולב לחלק דכיון דנטלו לשם מצוה אפילו אם לא הוי יו"ט אז יום א' הוי כשעת עשייה וא"כ אין צריך לברך עוד הפעם ביום שני זמן על הסוכה כנז' ולמה הניח הרא"ש זה ולא חלק על הר"ש מאיברא בזה בסוכה וחלק על טעמו של הראב"י, מיקנה"ז וכתב ומשמע מדבריו דזהו תלוי אי סוכה לא בעי זמן לכ"ע ראוי לסמוך זמן לקידוש אבל לדעת הר"ש מאויבר' באמת סוכה בעי זמן עוד הפעם ע"כ י"ל זמן אחר סוכה כיום ראשון (דאל"כ הוי ליה להרא"ש לכתוב וכבר חלקנו על הר"ש מאויבר' לעיל בזה) ומה חילוק שלא חלק בזה על הר"ש מאויבר' גבי סוכה. א״ו החילוק נר' ומוסבר דהתם הוי מעשה מה שנוטל הלולב לשם מצוה גם ביום ראשון ע"כ גם אם אינו זמנו אז הוי שעת עשייתו כמו אגודתו קודם יו"ט משא"כ בישיבתו בסוכה בליל ויום ראשון שאינו עושה שום מעשה (ומה שאוכל ויושב בה דילמא לצל ואויר קבעי אטו לא מיירי כשהזמן חם וזהו שכיח אז בימיהם במדינותיהם) א"כ לא הוי בשעת מעשה ואם תאמר שאינו אז יו"ט (ביום ט"ו לדידן) הוי אז לא בשעת עשייתו ולא בשעת זמנו. ולא בשעת עשייתו. הגע בעצמך. הנה למ"ד מצות ליהנות ניתנו אחד לקח לולב של הקדש בודאי מעל בלקיחתו אבל אם ישב בסוכה של הקדש בודאי דלא מעל כיון דלא עביד מעשה בגופה (ואולי יש לומר גם בסוכה למ"ד מצות ליהנות ניתנו כיון דנתנה בישיבתה ובקיום מצותה י"ל דמעל אך עכ"פ החילוק מובן בין עביד מעשה בלקיחת הלולב לסוכה דלא עביד בגופה מעשה כלל) ע"כ שפיר לא חלק הרא"ש בזה על הר"ש מאויבר' גבי סוכה ואדרבה הביאו בלי פלוגת' על סברתו ורק גבי לולב חלק עליו וכחילוק שכתבנו ואתי שפיר ונכון בעה"י. והנה אל תשיבנו ממ"ד בעירובין וגם בר"ה (כ"ח ב') אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה והיינו ישיבתה כפירש"י שם דהא אנן מיתבי יתבינן שזהו הי' קושי' המקשה והלא נר' מזה דישיבת הסוכה הוי מעשה דזולת זה לא היו לוקין עליו דהא הוי לאו שאין בו מעשה לא נחשב זה בין הך דלוקין אפילו שאין בו מעשה ממש רק הגדת פיו כמו מימר וכיוצא זהו ל"ש דשאני התם כיון דבל תוסיף הוא שייך למ"ע ודוגמתה וכיון דמקיימין מצות סוכה בישיבה כן ה"נ הוי בל תוסיף גבה באופן זה. וזה הי' בקס"ד דמקשה. ועוד כיון דבל תוסיף שייך לזקן ממרא כמ"ש הרמב"ם (בהל' ממרים) דרק מה שתיקנו חכמים להוסיף בשר עוף בחלב וכיוצא זהו לא הוי בל תוסיף אבל בשאר דברים שלא תיקנו חכמים (רובם ככולם) הוי זקן ממרא והיינו בהוראת ובעקימת שפתיו בלא מעשה [ויש לעיין בפרמ"ג או"ח בפתיחה כוללת אות ל"ז] אבל הכא שצ"ל זמן או בשעת עשייה ממש הלולב או הסוכה קודם החג או בשעת מצותו ואם אינו ביום הראשון יו"ט אינו אז לא שעת עשייה ולא שעת מצותו כנ"ל אז י"ל דישיבת הסוכה בלבד לא נחשב עשייה כמובן. וכן נר' מלשון הר"ן נדרים (דף ט"ז ב') שהקשה היכא דאמר ישיבת סוכה עלי מה הוי הא דבר שאין בו ממש הוא ותירץ באמר קונם סוכה וישיבתה עלי עיי"ש. וגם אל תשיבנו מש"ס חולין (דף קל"ב ב') וכתובות (דף פ"ו א') דאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והרי דקרי ישיבתה בלשון מעשה זהו ל"ק. די"ל דמיירי קודם החג או בחוה"מ שיכול לבנות אז הסוכה (וקמיירי דאין לו סוכה אחרת לישיבתה) כדי שיוכל לקיים בו מצותו וזהו עשייה ממש. וביו"ט ממילא לא מיירי דהא אסור לב"ד אז להכותו עד שתצא נפשו (וצ"ע האיך מיירי בלולב דהוא מה"ת רק בביהמ"ק ז' ימים ואיך מכין אותו עד שתצא נפשו ביו"ט א' שלא בביהמ"ק שהוא יו"ט דאו' ואסור כדרז״ל יכול תהא רציחה דוחה שבת וכו' וגם קודם החג ל"ש להכותו דהא יש לו עוד זמן ליטלו בחג ודוחק לומר שמכין אותו מכות מרדות ערב סוכות סמוך לערב כשרואין שלא חפץ לקנות לולב וביו"ט לא ימצא.) א"ו פשוט דמיירי בחוה"מ בשעת זמן מצותו ונמצא מכין אותו עד שתצא נפשו על מצוה דרבנן. ואכמ"ל. ועיי' בזה בכתובות שם (פ״ו א') בתוס' ד״ה פריעת ב"ח וכו' דפליגו בזה רש"י ותוס' אי כופין ומכין על מצוה דרבנן עיי"ש. הדרן לעיל. עכ"פ עלה בעה"י בידינו ליישב מנהגינו ומנהג אבותינו בסוכה ואח"כ זמן גם בליל ב' שיהי' גם כד' הרא"ש כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה