נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרלט
סעיף א'. (א) הג"ה ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצות יש אומרים משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן). הנה יפלא לכאורה מה שפסק רבינו הרמ"א כהמרדכי להקל בשינה בסוכה שהוא חמיר יותר מאכילה שגם שינת עראי חייב בסוכה כדלעיל (בסעי' הלז) במחבר בזה (ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ב סי' מ"ו) וכן נר' מפשטות המשנה (ריש פ"ב דסוכה) הישן תחת המטה בסוכה לא יצא י"ח (ועיי"ש ברש"י) דשינה בסוכה אינה רק מצוה רק חובה וא"כ למה פסק להקל בזה כדעת המרדכי כנ"ל ואין לומר כיון דמ"מ מצטער הוא מחמת הצינה וקיי"ל מצטער פטור מן הסוכה א"כ גם אם הוא חובה וה"ז מצטער ופטור. ז"א. דאם כן לא הי' שייך לומר דהמדקדקים במצות מחמירים לישן דהרי אסור להחמיר לכאורה כיון שהוא מצטער ופטור דהוי הדיוט וכמ"ש בלב"ש בזה (על המג"א ס"ק ז') א"ו בע"כ דגם בסברת רבינו הרמ"א הוא אין ולאו ורפיא בידי' ולא ברור ליה מדינא דהוי מצטער גמור דפטור מן הסוכה ע"כ כתב שהמדקדקים במצות יזהרו לישן רק למד זכות על מנהג העם והיינו הע"ה העניים שאין להם סוכות בנויות כראוי ובפרט שאין להם כרים וכסתות ויש צינה וכמ"ש המג"א בזה (ס"ק ז') עיי"ש וזהו מובן דבעת הצינה בלילה וכשאין להם כרים וכסתות וסוכה עביד' רק במחצלות או וילונות והרוח מנשב דהוא כמעט סכנתא לישן שם ואז הוי ברור וממש פטור לגמרי מן השינה משא"כ כשיש לו כרים וכסתות לא ברירא ליה להרמ"א כנ"ל ע"כ כתב דהמדקדקים יחמירו כיון דהוא חיוב' בספיק' דאוריית' דחיוב' דמע"ל וגם נר' גם כן מזה שלא בריר' ליה טעמ' דהמרדכי לפטור לגמרי משינה מטעם צינה (במדינתנו) דהא כ' בזה ולי נראה (היינו הטעם שאין ישנים ההמון בסוכה זולת המדקדקים במצות כנ"ל) משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר לו להיות סוכת מיוחדת עכ"ל הרמ"א ז"ל משמע דלא מיחוור ליה מ"ש בתחלה טעם שהתירו להם ההמון משינה בסוכה משום צנה רק כ' טעם אחר כנ"ל שי"ל משום דצינה לאו בכל עת הוא א"כ למה ישנו עכ"פ בשעה שהעת הוא אינו לא קר ולא חם דאז בודאי אינו בכלל מצטער עוד ולמה יפטרו בכ"ע מהשינה ע"כ כתב טעם אחר משום איש וביתו דזהו נוהג בכל עת וכשאין לו סוכה מיוחדת לזה מקילין להם לפטור כנז'. אך הא קשי' ממ"ש ופסק רבינו הרמ"א להלן (בכבודו ובעצמו) בסי' מר"מ (סעי' ד') בשם התה"ד דמי שלא יוכל לישן בסוכה מחמת שצר לו בפישוט ידיו ורגליו לא מיקרי מצטער וחייב לישן אע"ג דצריך לכפוף ידיו ורגליו עכל"ה והני מילי סיתראי נינהו לכאורה, דבודאי ידיו ורגליו הוא עינוי יותר מצינה קצת (דבודאי לא מיירי בקור לילי טבת דאז לא חיילי ימי הסוכות) א"ו בע"כ לחלק כמ"ש שם הט"ז (בסי' תר"מ ס"ק ז') דמה שהביאו ראיה שיעור סוכה ז' על ז' דשם בודאי לא יוכל לפשוט ידיו ורגליו בשכיבה משום דשם (בסוכה קטנה ז' על ז') הוא עושה כן לכתחלה. ומצטער דפטור מן הסוכה היינו רק כשנולד לו אח"כ בחג דבר המצערו כגון גשמים וכיוצא משא"כ כשקיבל עליו ובנאו לכתחלה כך אז חייב בשינה בסוכה. ולפי"ז ממילא מיושב מה שתמה שם הט"ז על התה"ד והרמ"א שחייבוהו לכפוף ידיו ורגליו דמיירי שאין לו מקום בסוכה בחצירו להיות שם מטה רחבה כראוי שיוכל לפשטן וגם לא לפי אנשי ביתו ובניו החייבים בסוכה וא"כ מעיקר' בנאו לכך ע"כ חייב בשינה בסוכה גם כשצריך לכפוף ידיו ורגליו וא"ש ולא סתרי אהדדי דברי רבינו הרמ"א דכאן י"ל מיירי הרמ"א כשעומד ומצפה קודם החג שיהי' העת חם ויוכל לישן שם וכשאח"כ נתהוה בחג עת צינה וכמ"ש המג"א שגם כרים וכסתות לכסות אין לו אז בודאי יש לו דין מצטער ופטור מן השינה בסוכה, וע"כ למד הרמ"א זכות עליהם בדוחק כזה. ומכאן תוכחת מגולה לאותן המקילים (אשר מקלם יגיד להם) יהיו מי שיהיו (ואם עשאן לדרך צדיקים אשר יקראו בשמותם אז בודאי גרע יותר כי חוטא ומחטיא את הרבים בזה ללמוד בדורנו ממעשיו) שאינם ישנים כלל בסוכה אם כי יש להם סוכות ותנורים בתוכם ובפרט בתים גדולים ובנינים מרווחים ועוסקים כל ימיהם בבנין בתיהם (בבחינת נשמות מדור הפלגה) וגם סוכות כנ"ל ולהשתמש בהם בכל השנה בתים קבועים חדרים נאים, אבל אין ישנים בהם לעולם אם כי יש להם תנורים שם וגם כרים וכסתות לרוב ולאין מספר. וה"ז זדון ופשיעה ואם יחששו מפני רוח המצויי' לפעמים דרך הסכך יכולין ליזהר כשיעשנה מעובה כעין בית אעפ"י שאין הכוכבים נראים בתוכה כשירה כדפסקי' לעיל (סי' תרל"א סעי' ג') ומכ"ש בעת הצינה כשמתיירא מפני הרוח שלא יזיקנו בשעת הצינה ושעהד"ח כדיעבד דמי עכ"פ יוצא מצות סוכה בשינה. ופשוט שאין להשגיח במעשיות הבל שלהם כי זקנו או זקנתו צותה לאביו או זקנו בתורת מצות כיבוד שלא לישן בסוכה כלל כי ממ"נ אם הי' אז אביו או זקנו חולה קצת (דלולא זאת אסור לשמוע בקולם לבטל מ"ע דאו') אין דנין בזה מזמן לזמן. או מגברא לגברא. כי הרי אנו רואין אותם בריאים וחזקים באבריהם. וכחלב כרים מפוטמים בכל מעשיהם. ולמה למצות ה' לא יתנו אזניהם. ה' ישמרנו מתם ומזימותיהם. ולהשומעים ינעם וכאשר הי' עם אבותינו ורבותינו מתלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע מסרו נפשייהו על שינה בסוכה וזקיני הקדוש מהרצ"א זי"ע ותלמידו וחסידיו הזקנים במס"נ על זה. וכן בס' שערי רחמים דיני ומנהגי הגר"א ז"ל מווילנא ששאלוהו אם מותר לישן יחידי בסוכה והשיב שומר מצוה לא ידע דבר רע רק שיישן שם.
שוב ראיתי בשו"ת מן השמים לר"י מקורבול ז"ל חד מבעלי התוס' (אות י"א) וז"ל שאל שאילתא על שאינם מניחים תפילין בכל יום אם הוא עבירה גדולה ועונשה מרובה ודומה למי שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה וכו' או אם יש לו טענה בעבור שצריכים גוף נקי וכו'. והשיבו:
אין אומרים במצות זו דומה לזו. כי יש מצות קלות כגון סוכה וכו' שהמבטל אותם עונשו מרובה ואינו דומה המבטל קצת למבטל כולה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. ונראה שאין עונשו מרובה כמבטל מצות סוכה וכו' עכל"ה עיי"ש ובפי' על שו"ת מן השמים דהשאלה והתשובה יסובו על המבטל מצות תפילין מכל היום אבל על הנחתן לזמן קצת (בשעת ק"ש ותפלה) בכל היום לא הי' מקום ספק וע"ז כתב דאינו דומה המבטל מקצת וכו' כגון בתפילין כשאין מניחן כל היום ועכ"פ אין עונשן כמו המבטל מצות סוכה (גם במקצת) שעונשן מרובה יותר עיי"ש ויתבאר לכל רואה ומבין הרי דבסוכה גם המבטל מקצת גם בשינה (שהוא זמן החיוב ביותר כגון גם בשינת עראי כנ"ל) עונשו גדול ר"ל וגם בשמים יקפידו על ככה וה"ז דומה למה שארז"ל למנחות (מ"א א') דאמר ליה מלאכא לר' קטינא דבעידן רתחא מענשין אפילו על עשה שיוכל לפטור ממנה כגון בציצת כשלובש סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ומכ"ש במצוה חיובית כמו בסוכה כנז'. ה' יפרוס סוכת שלומו עלינו ב"ב בכל עניננו. [ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ב סי' מ"ו].
סעיף ה'. (ב) ירדו גשמים ה"ז נכנס לתוך הבית. עיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (חלק ד' סי' ל"א ד"ה ועוד בזה וכו') טעם לשבח למנהג אבותינו ורבותינו הק' מתלמידי תלמידי הבעש"ט הקדוש זי״ע שלא נכנסו לתוך הבית גם בירדו גשמים עיי"ש הטעם עפ"י ההלכה, וגם עיי' בדברינו בשו"ת מנח"א חלק ה' (סי' פ"ג) עיי"ש.
ג נכנס לתוך הבית. הנה מנהג אבותינו ורבותינו הקדושים כנ"ל באות הקדום וגם כשירדו גשמים בלילה גשם שוטף בלי הרף היו סוגרים (בהכרח) בסוכה בעת השינה הגג העשוי לפתוח ולנעול אבל לא נכנסו לישן לתוך הבית. והנה מעולם עיינתי בזה דבשלמא אם הגג למעלה הוא של נסרים או סינדלע"ן א"כ י"ל דהוי עכ״פ סוכה מדאו' כיון דכיסוי הגג של עץ הוא פוסלת מדרבנן רק משום גזירת תקרה. והגם שי"ל כהאי שכתב רבנו יונה בברכות וכן בסוכה (דף כ"ח א') אם כן עשית לא קיימת מצות סוכה מימיך הגם שהוא רק גזירה שמא ימשוך אחר שלחנו מ"מ לא קיים מצות סוכה כלל אפילו מדאו' דחכמים אפקוהו וכנודע מזה בפ"מ בפתיחה לאו"ח וכן בדרך פקודיך ועוד בדברינו בעניותן בחיבורנו בעה"י כ"פ בכמה דוכתי בזה א"כ י"ל דגם דאו' לא יצא מצות סוכה כיון דאיכ' גזירת תקרה אך מ"מ י"ל דעכ"פ לכמה דעות וכן נראה כמה פעמים בש"ס דאינו ראוי מדרבנן הוי מ"מ ראוי מדאו' עכ"פ (והארכנו בזה במנח"א חלק ד' סי' א' בעה"י) ואם כן יצא עכ"פ סוכה מדאוריית'. משא"כ בגגין של ברזל שעושים כעת בסוכה כשסוגרין הגג וא"כ הרי הוא כבית וא"כ למה להם לטלטל את עצמם לישן שם הלא יוכלו לישן במטתם בחדרם ואם לומר הטעם כדי שיוכלו לפתוח הגג מיד כשיופסק הגשם, הוא טעם דחוק, דהא כ"פ כשהגשם דולף וטורד זמן מרובה לא יפתחו הגג בלילה גם כשפסק הגשם מחמת אונס השינה או גם כשנעורים אז באשמורת הבוקר יחושו שלא יתחיל לשוב ולירד הגשם ויתקלקל הסוכה משטף מי הגשם שלא יוכלו אח"כ לקיים מצות אכילה או שתיי' בסוכה כשיקומו בבוקר וביום כולו) וא"כ למה ישנים בסוכה כשהגג של ברזל סגור. עד שמצאתי ראיה גדולה למנהג זה (של צדיקים וחסידים ות"ח שבדור) מדברי הש"ס מפורש בסוכה (דף כ"ו א') רב שרי לר' אחא ברדלא למיגני בכילתא בסוכה משום בקי פירש"י למיגני בכילתא. ואעפ"י שיש לה גג וגבוה עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה עכ"ל רש"י. וקשה דאם באמת בכילתא הוי כחוץ לסוכה א"כ למה לו לטלטל לישן בסוכה הו"ל לשוב לביתו במנוחה אלא ודאי דעכ"פ המקום הוא חשוב שהוא מקום סוכה כמצותו כשישנים שם בלא הכילתא. וכן ה"נ המקום הוא חיבת הקודש בסוכה כשישנים שם גם כשהגג סגור כיון כשיפתחו הוא מקום קיום מצות סוכה. ושמעתי כעין זה מאאזמו״ר הרה"ק זי"ע אבדפה"ק בשם דו"ז רבינו הקדוש רבי ר' זיסא זי"ע מהאניפאליא שהרגיש ברוח קדשו פעם אחת בעת הליכו בגלות שהוא מקום קדושה ומצוה ושאל ואמרו לו שהוא מקום סוכה פסולה שעשה הבעל הבית ע"ה גמור עד שהיתה פסולה מעיקר' (ואכמ"ל בעובדות) ועכ"פ לפי הנז' מקורו בש"ס שגם בכילתא שהוא כסוכה פסולה מעיקר' אעפי"כ לא יצא מתוך הסוכה שעכ"פ קדושת המצוה יש בו כנז'. ולכאורה יש לסתור זה מד' הירושלמי מובא בתוס' סוכה (דף כ' ע"ב) בטבי עבדו דר' גמליאל דפרכינן דג"כ דהישן תחת המטה לא יצא יד"ח כלל הו"ל לישן חוץ לסוכה ותי' שרצה לשמוע דברי חכמים שדיברו ד"ת בלילה (וכתבנו מזה בדברי תורה מהדור' חמישאה אות א"ח עיי"ש] ולפי הנז' הו"ל לתרץ דעכ"פ בזה הוי מקום סוכה יותר מבחוץ וכמו בכילת' משום בקי כנ"ל. אך יש לחלק קצת דשם גם אם המקום היינו הסוכה אינה כשרה כעת מ"מ הגבר' הוא בר חיוב' ויש לו שייכות עם המצוה אבל עבד דאינו בר חיוב' דסוכה כלל ל"ש זה ע"כ הוכרחו לתרץ משום שרצה לשמוע דברי תורה מהחכמים כנז'.
ד לתוך הבית. עיי' שע"ת (ס"ק י"ג) בשם שבו"י (חלק ג' סי' מ"ה) כשירדו גשמים הרבה בליל ראשון שהרעיש שאין להמתין עד חצות עיי"ש אמנם הלשון תמוה מ"ש אלא העיקר כמ"ש בש"ע והסכמת הפוסקים דלילה ראשונה יקדש בסוכה ויאכל כזית בתוכה ויברך לישב בסוכה וכו' עיי"ש והיתכן לברך לישב בסוכה בעת הגשמים והלא הוי ברכה לבטלה. ואולי טעות סופר שם בדפוס, אבל פשוט דגם להמחמירים וחסידים ואנשי מעשה (עיי' לעיל ס״ק א' וס"ק ב') מ"מ פשוט דלא יברכו בעת הגשמים כנז' ומ"ש שם הוא ט"ס בדפוס כנז'.
סימן תרמ"ט.
סעיף ה'. (א) כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שביארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב הראשון בלבד אבל בשאר ימים הכל כשר. עכ"ל מרן המחבר. וצ"ע וקשה בדברי רבינו הרמ"א שכ' על זה ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים וכו'. ולהלן כתב הרמ"א וז"ל אבל אם הי' יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים אף אם חתך היבשות או הנמור פסול כל ז' הא אזל ובא מכח פסול. ומ"ש שפסול כל ז' משמע לשונו דפשוט ליה דיבש או מנומר פסול לכ"ע גם להמחבר וע"כ לא הביאו בלשון י"א (שחולקים) רק לענין גזול בשאר הימים דפסול כנ"ל. אבל לענין יבש ומנומר וכיוצא לא כתב כלל בלשון י"א והיינו נראה דלכ"ע פסול ובאמת בלשון המחבר (והוא לשון רבינו הרמב"ם (הל' לולב פ"ח הל' ט'] עיי"ש) כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין וכו' בשאר הימים כשר א"כ הו"ל להרמ"א לכתוב זה בלשון י"א דפסול כנז'. וגם להלן בזה שכתב הרמ"א דחזזית פוסלת כל שבעת ימים והרי זה ג"כ דלא כהמחבר (בשם הרמב"ם) כנז' שכ' דכל המומין כשרים בשאר הימים וכבר עמד על זה (במשבצות ס"ק ט') עיי"ש אבל על הך דיבש או מנומר לא העיר בפמ"ג. ועיי' ב"י בזה בשם הראב"ד שם דגם יבש פסול בשאר הימים אמנם במחבר כ' הב"י כלשון הרמב"ם דהכל כשר בשאר הימים ופשוט דגם יבש בכלל. ע"כ דע.
אמנם בגוף ההלכה הנ"ל שפסק הרמ"א בשם הג"א (פרק לולב הגזול) דאף אם חתך היבש או הנמור פסול כל ז' משום כא מכח פסול וקשה דלמה יגרע מהדס בענבים שחורות שפסול בגופן ואם עבר וליקטן כשר (קודם יו"ט או בחוה"מ) עיי' ש"ס סוכה (מ"ג ב') ופסקינן כן (בסי' תרמ"ו סעי' ב') ולא אמרינן שיהי' פסול כמו טריפות החוזר להכשרו או שבא מכח פסול קודם שחתך הענבים ומיעטן כנז' ויוצאין בו בחוה"מ ולמה יגרע זה בשאר הימים כנז'.