נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרכג
סעיף ב'. (א) קודם שקיעת החמה. עיי' במג"א (ס"ק א') דהיינו סוף השקיעה שהוא צאת הכוכבים ומ"ש בשם הב"ח דנוהגין להמשיך עד הלילה. וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' נ"א) שיש לסמוך לכתחלה על מ"ד דתפלת נעילה בלילה עיי"ש. וכ"כ במטה אפרים שהמנהג כן להמשיך נעילה עד הלילה גם שמתחילין מבעוד יום. אמנם חזות קשה ראיתי שם במטה אפרים (סי' זה סעי' ח') שכתב בזה"ל אם סיים ש"ץ התפלה בעוד יום קצת יש למהר באמירת שמע ישראל כדי שיוכל לומר גם קדיש תתקבל קודם צאת הכוכבים אבל אם סיים הש"ץ התפלה בלילה אין קפידא בזה ורשאי לומר קדיש תתקבל בלילה וכו' עכ"ל והוא דבר זר ומוזר (במחילת כתהד"ג) ונגד המנהג דכשסיים הש"ץ התפלה מבעוד יום קצת המנהג שמאריכין באמירת אבינו מלכנו הש"ץ והצבור כל חרוז (חו"ק) כדי שיגמרו כבר התפלה כשיהי' לילה ודאי וכשיצאו מספק שיעור ביהמ״ש ועיי' בדברינו במנח"א (ח"א סי' כ"ג) לענין כל שיעורי ביהשמ"ש בכל שבת שצריכין להחמיר לכל הדעות בספק דאוריית' איסור כרת וסקילה. ואין לסמוך במה שמתפללין אח"כ מעריב במוצאי יוהכ"פ ועד שיבואו לביתם יהי' ודאי לילה ז"ח דהגע בעצמך דנתת דבריך לשיעורין אם אחד דר בחצר ביהכנ"ס ממש סמוך לו ובפרט הנשים כששומעין קול תק"ש (והדרים שם סמוך ממש לכותל) מיד רוצים לטעום אוכל ועושי' בעצמם הבדלה (ולא יחמירו אז ברעבונם וצמאונם לשום דעה וחומרי) ואיך יעשו מכשול גדול כזה כשיעשו כדברי הג' מטה אפרים. שימהרו לומר קדיש תתקבל קודם צאה"כ ויגמרו התפלה ויבואו לאכול מיד בפרט הנשים הדרים סמוך לבית התפלה כנז'. וגם ימהרו ויחטפו באמירת אבינו מלכנו שהוא עיקר התפלה בגמר החותם וכמו שעורר בכבודו ובעצמו הג' במטה אפרים בזה (סי' תרכ"ג סעי' ב') מ"ש החכם לעורר הצבור בדברי כבושין לפעמים קודם תפלת נעילה לשום לבם להתפלה בגמר החותם עיי"ש בנועם לשונו ומתקו ואיך יחטופו עתה באבינו מלכנו ובשמע ישראל וה' הוא האלקים (שהוא העיקר הכונה והעליי' בתפלת נעילה כמבואר בסידור האריז"ל) כדי שיאמרו קדיש תתקבל קודם צה"כ אשר באמת מותר לכתחלה לאומרו אחרי צה"כ כמ"ש בעצמו שם במטה אפרים כנ"ל עיי"ש ולא עדיף להחמיר בזה יותר ממה דפסקינן לעיל בסימן נ"ה (סעי' ב') דאם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן דגומר עכ"ז וכן כשיצאו בעת תפלת י"ח של ש"ץ דגומר עכ"ז הקדיש תתקבל ומכ"ש בזה דגם אחר צה"כ הוא עוד זמן תפלת נעילה בלילה לכמה דעות בראשונים ז"ל הרי"ף והרא"ש ודעימי' ע"כ מה ירויחו במה שימהרו לומר קדיש תתקבל קודם צה"כ. וגם יצטרכו לבלבל ולבטל כונת התפלה וגם בתפלת אבינו מלכנו במה שיעמידו בע"כ שלוחים ההולכים ובאים הרצים יצאו דחופים לראות בחוץ בכוכבי שמים אם לא יצאו עדיין באשר מהרו כבר התפלה לגמור ואז ימהרו יותר ויחטפו באמירת אבינו מלכנו ושמע ישראל כדי לומר קדיש תתקבל קודם צה"כ. ואדרבה איפכ' מסתבר'. ומנהג של ישראל תורה להאריך בכה"ג (וכדי להציל ממכשול כנ"ל) עד הלילה כנ"ל. [ועיי' בדברינו בדברי תורה מהדורא ב' (אות ס') לענין תפלת נעילה של רב. ועיי' במהרי"ל [שהוא ראש רבותינו הקדמונים בהלכות ומנהגי אשכנז] (הל' עיוה"כ) וז"ל ולהכי נמי במוצאי יוה"כ יוסיף להמשיך תעניתו תוך הלילה. לכן שגגה ביד ההמון שטורח עליהם כשסיץ מושך בתפלת מוצאי יו"כ עד הלילה דהא צריך להוסיף ג"כ ביציאתו עכ"ל מהרי"ל ז"ל.
ב שקיעת החמה. עיי' בשע"ת בזה בשם הנו"ב אודות הדלקת נרות ע"י נכרי בעת תפלת נעילה ועיי' בדברינו במנח"א (ח"א סי' מ"ז) בהג"ה שם מ"ש ליישב מנהגן של ישראל כיון שמדליק הנכרי זה שהוא כבר ביהשמ"ש עיי"ש וכן מצאתי עתה באשל אברהם (להגה"צ מבוטשאטש ז"ל) בזה שכתב ג"כ להתיר מטעם זה שהוא ס"ס מטעם ביהשמ"ש עיי"ש. ועתה ע"י נרות העלעקטרי מהעיר שדולקים כל היום עוד מעיו"כ וכמו שנהגנו בבית מדרשינו בעה"י מה טוב שלא יצטרכו לבא לידי היתרים האלו להדליק ע"י נכרי שלא יהי' בגמר החותם ביוה"כ ראשון לחשבון עונות אפילו חשש קטרוג. ה' ישמרנו ויצילנו.
סעיף ד'. (ג) אומר כתר כמו במוסף, היינו למנהג הספרדיים (שהיו בקהלות מרן המחבר) שאומרים כתר. והאשככזים אומרים אז נעריצך וכו' כמו בשארי מוספי שבת ויו"ט כמנהגם ומשמע מהפיוט שהוא של האשכנזים ג"כ שקודם כתר בנעילה שהוא ד"ה שערי ארמון וכו' עד שערי כת"ר המיומן וכו' משמע (קצת בהשערה) שנוסח הקדמונים הי' לומר כת"ר ולא נעריצך ע"כ אומרים עד שערי כת"ר המיומן קודם קדושת כת"ר כמ"ש במחזורים של הרוו"ה ז"ל כי הי' מיוסד על א"ב אלא שהקהלות קצרוהו עד שערי כתר (ועד בכלל) א״ו כנ"ל] עכ"פ במנחה ובשחרית אין שום ענין לומר כת"ר בין להאשכנזים בין להספרדיים (החסידים) כמנהגינו וכמו שביארתי בעה"י בחמשה מאמרות מאמר נוסח התפלה (אות ל"ו) עי"ש וכן בסידורי דייקנא כמו סידור הרב בעל התני"א זצ"ל וכיוצא כ' לומר כתר ביוה"כ רק במוסף ובנעילה.
סעיף ה'. (ד) נושאין כפים בנעילה. עיי' בשע"ת (ס"ק ה') בשם שאילת יעב"ץ ועיי"ש (בשאילת יעב"ץ סי' כ"א) שכ' דגם אם הוא לילה ישאו כפיהם ויסמכו על מ"ד תפלת נעילה בלילה. והנה נדפס (בוויניציאה שנת תע"ה) שו"ת ראשית ביכורי קציר תשו' חכמי איטאליא ז"ל שלא לישא כפיו בנעילה כשהוא כבר לילה אז עי"ש ולעומתם יש לנו בתוך העקד ספרים ס' כתי"ק (מכת בכורות) מהגה"ק בעל משנת חסידים ז"ל שמשיג עלי' על הס' ראשית ביכורי קציר. ולאשר אנחנו בימינו אלו אין לישא כפים בנעילה כיון שהוא כבר לילה אז (עיי' לעיל סי' זה ס"ק א') וכמו שהכריע בסוף המג"א בזה (ס"ק ג') בשם הב"ש. וכ"כ בשו"ת זרע אמת הספרדי (ח"ג סי' ס"ה) דאפילו היכא שהי' מנהג קבוע לברך נ"כ בשעת נעילה מ"מ כשאז כבר לילה יש לבטל המנהג ולא לברך נ"כ אז רק לומר או"א ברכנו וכו' עיי"ש. ומנהגינו עפ"י זקנינו הגה"ק מהרצ"א מדינוב ז"ל בעל בני יששכר שהגם שהי' מחבב מאוד ביותר מצות נ"כ ועפ"י מנהגו זי"ע נהגנו לשאת כפים גם ביו"ט שחל בשבת (עיי' לעיל סי' קכ"ח ס"ק ה') וכן בהו״ר במוסף וביוה"כ ב"פ היינו בשחרית ובמוסף עכ"ז בנעילה לא נשאו כפים רק אמר או"א ברכנו וכו' וכבר הוא לילה אז וכן נהגנו אחריו ע"כ לא אאריך בזה.
סעיף ו'. (ה) בסוף הסליחות וכו'. עיי' מ"ש לעיל (סי' רצ"ג ס"ק א') בענין נוסח הסליחות ופזמון המבדיל שכ' במהרי"ל ומחזורים הישנים לומר בנעילה עיי"ש.