אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תקעד

סימן תקסו

סעיף ג'. (א) שכח ואכל אל יתראה בפניהם וכו'. עיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (חלק ג' סי' ג') ולעיל בדברינו בזה (סימן תקנ"ו) עיי"ש.

סעיף ד'. (ב) ואסור לשמש בו מטתו. הנה נסתפקו החכמים בזמן שנות המלחמה הארוכה מלחמה העולמית אם יש לשמש מטתו ולפענ"ד פשיטא לפימש"כ המחבר לקמן (בסי' תקע"ז) ועיי' לקמן בדברינו ובתשו' מנח"א דא"צ להתענות בכה"ג כלל כיון דהוא דברים שאין בהם שיעור בשנים ארוכות ורבות וגם עתה לא שקנוה המלחמות ומרודות פעם במדינה זו ופעם באחרת ובפרט במדינת סאוויע"ו (באלשעוועקין) אשר שמה מספר כמה מיליאנען מאחב"י ועליהם גזירת שמד ר"ל לבטל התורה ואמונת אלקי עולם ית"ש, ונמצא יהי' אסור לעולם, ואם להתענות א"צ מכ"ש לבטל פו"ר דהוא קולא גדולה לבטל מצוה רבה כזו דבודאי אסור לעשות כן (ואם כ"ז הוא חבלי משיח כאשר נראו מנבואת הנביאים וחכז"ל בש"ס בתארם את תמונת ותכונת הדור ההיא בעוה"ר וסיבות תחלואיה וצרותיה, הרי יתארך עד ביאת ג״צ בב"א והרי קיי"ל דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ואיך יבטלו פו"ר ויעכבו ביאת בן דוד ויתארכו הצרות בעיכוב הגאולה ח"ו כמובן) ועיי' מ"ש בזה בא"ר (אות ח') והובא במשבצות (ס"ק ב') בשם דברי דוד עה"ת למרן הט"ז דאם כונתו לקיום המין או דיש חשש השחתת זרעו מפני שיצרו תקיף עליו אז מותר לשמש מטתו גם בשנות רעבון (וק"ו בשנות המלחמה הארוכה הלזו דא"צ להתענות מכ"ש שלא לבטל פו"ר וכנ"ל) וגם דיבואו בטוח להשחתת זרעו ח"ו בביטול עונה זה שנים רבות ועון זה שיעשו רוב ישראל ח"ו ממילא מעכב הגאולה בבחינת מקבץ נדחי עמו ישראל ויהי' כמ"ש על מה תכו עוד תוסיפו סרה. ושמעתי בשם זקן ת"ח גדול ומנהיג אחד שהגיד אז בתוקף המלחמה הנ"ל שהוא נזהר ומבטל פו"ר לגמרי הוא ובניו ובני בניו. והביאני לידי צחוק מכאיב, מ"ש שהוא זקן (קרוב לשמונים שנה) נזהר, ומ"ש מבני בניו. הוי לחרפה ולכלימה היינו. גם לשמע אוזן דאבה נפשנו בשמענו מהתנהגותם בזה גם בלי היתר וגנאי להאריך בזה. ואולי נעלם הרבה מעיני הזקן ומידיעתו. שרא ליה מאריה. והזהרו בכבודו עכ"פ להלכה ולמעשה ח"ו לבטל בכזה כנ"ל כי בשנים ובצרות רבות כאלו הי' נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה ח"ו וכמו שאחז"ל בב"ב (דף ס' ע"ב). א"ו דישתקעו הדברים ולא יאמרו בעת ובעונה כזאת. ה' יושיענו ויגאלנו בב"א.

ג חוץ מליל טבילה. עיי' ב"י וט"ז (ס"ק ב') ומג"א (ס"ק ה') דבירושלמי נראה לכאורה כד' המחבר וכר' יוסי דס"ל דליל טבילה מותר לכל לשמש אמנם שפיר ביאר המג"א והעלה להלכה דלגמ' ופוסקים דידן אין שום חילוק בין ליל טבילה לשאר לילות דכחשוכי בנים מותר בכל לילה עד שיתעברו ולשאר כל אדם גם בלילי טבילה אסור. ולא ידעתי מדוע לא העירו זה הפוסקים כלל דהא כל עיקר הלכה זו ילהינן מהכתוב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב (ומה שהקשו דהא אין ראיה די"ל דמשום דחשוכי בנים הי' וגם לד' הפוסקים כשלא קיים פו"ר הא לא הי' לו בת אולם שפיר תי' בט"ז בזה דגילתה תורה בזה דגם לאחר מתן תורה נילף הלכה זו מיוסף דבשנת רעבון אסור לשמש אם כי הי' אז קודם מ"ת) ואם נאמר דבליל טבילה מותר לכל דים חילוק בזה כדברי ר"י א"כ נפל בבירא כל שורש הלכה דילפינן מהכתוב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב האמנם בשנות הרעב היו יכולין להולד מלילי טבילה דאדרבה זהו שכיח יותר וכדברי רז"ל דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילה א״ו כדברי המג"א דאין חילוק כלל מלילי טבילה וז"ב ופשוט דאין לומר דלא הי' נוהג טבילת נשים במצרים גם ליוסף קודם מ"ת כיון שהוא חו"ל וכמו שתי' הראשונים על יעקב שנשא שתי אחיות בחו"ל ולא קיימו התורה רק בא"י ז"א וח"ו לומר כן על יוסף הצדיק שלא טבלה אשתו לנדתה כמ"ש החנוכי הפלאי שהיו סוגה בשושנים גם במצרים (וגם אצל האומות היו אז הנדות מרוחקות כמ"ש הרמב"ן עה"כ לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ועוד בכמה דוכתי מכ"ש אצל קדושת האבות ויוסף הצדיק וכמו שארז"ל עה"כ בני הם אשר נתן לי אלקים בזה שהראה לו שטר אירוסין וקידושין כדת משה וישראל גם טרם שניתנה תורה וז"פ).

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה