נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תקס
סעיף א'. (א) אלא טח ביתו בסיד וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. עיי' מג"א (ס"ק ג') בשם זקיני הלבוש ושל"ה דעכ"פ אותן האמה הזאת צבע שחור בודאי לא יצאו דחז"ל דזהו ג"כ ציור עכד"ה. ומכ"ש העושין בימינו שם צורת הכותל המערבי דזהו אדרבה עוד ציור נוי עוד לבית. וכן לא יצא כלל בונה שצובעים שם באותיות יפות זכר לחורבן' אלא צ"ל שם האמה על אמה בלי צבע כלל. אמנם ראינו לכמה צדיקים ז"ל ובראשם אדומו"ר הרה"ק מוהר"ר יחזקאל שרגא זללה"ה אבדק"ק שינאווע שדקדקו לגרר אונה על אמה זאת גם הטיט או המאלטי"ר עד שנראו ונגלו האבנים או הלבנים של הכותל ונחזי אנן בהלכה זו. עיי' בזה בב"ח ומג"א בריש הסימן (בד"ה מסוייד ומכוייר) ומחצהש"ק (ס"ק א') וגם בלב"ש ותראה החילוק בין הפירושים וגם הפלוגת' בין הרמב"ם והטור עיי"ש. והנה לאשר נהגו כמעט כל בתי חומה (אבנים או לבנים) שלנו לטוח רק במאלטייר (שהוא תערובות חול ומים וגם מעט סיד ונעשה כא' כמו טיט) וכשמניחים האמה על אמה בטיט היינו מאלטוי"ר הרי זה יוצא לכ"ע דלד' הרמב"ם יוצא כשמשייר בטיט אמה על אמה ומכ"ש לד' הרא"ש דגם כשמשייר בציורים לבד אותו האמה ג"כ יוצא. ע"כ שפיר מנהג של תורה אשר הורו אבותי הקדושים זי"ע (אאמו"ר. ואאזמו״ר) בפה"ק בביתם לשייר אמה על אמה זאת לא בהגרונ"ד של הצבע בלבד רק במאלנוי"ר (מעורב בסיד דדינו כמו טיט) כנ"ל ויוצאין לכ"ע זולת למי שבונה כמו השרים הגדולים שהחומות נוחים בפארדלא"ן צעמענ"ו לבד והוי כמו סיד ואלו אינם כמו טיט ע"כ אינו יוצא לד' הרמב"ם זולת כשגורר גם זה אבל זהו אינו שכיח כלל. ומה שהחמירו קצת הג' הצדיקים לגרר עד האבנים או הלבנים כנראה שסברו דהך מאלטיר אינו כמו טיט רק כמו סיד ע"כ החמירו הרבה יותר מדאי לגררו כד' הרמב"ם כנ"ל. אבל באמת אינו כסיד כידוע ומובן רק כמו (תערובות) טיט. ע"כ שפיר עשו רבותינו ואבותינו זי"ע כנ"ל. סימן תקס"ב.
סעיף ו'. (א) אימתי מקבלו בתפלת המנחה אומר בשומע תפלה או אחר שיסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו הריני בתענית יחיד מחר וכו'. נסתפקתי כשמקבל עליו תענית יחיד ליום א' [עיי' בדברינו בדברי תורה מה"ת אות מ"ז שמותר לקבוע תחלה תענית יחיד ביום א' עיי"ש הענין] וא"כ צריך לקבלו בשעת תפלת המנחה מקודם שהוא ס"ק במנחה ואז אין אומרים שומע תפלה שיוכל להוסיף זה הקבלת תענית אלא שגם אחרי התפלה אז בש"ק יש חשש לכאורה דהוי כמכין משבת לחול ממצוא חפצך ודבר דבר אך באמת י"ל דהוי כמו תענית בה"ב שמכריז הש"ץ בשבת במי שבירך ועיי' בזה בט"ז (ס"ק ט"ז) ואין לחלק בין אם אומר הש"ץ או שאומר הוא בעצמו בש"ק קבלת התענית כיון דדרז"ל חפציך אסורים וחפצי שמים מותרים לדבר מצוה כדפסקי' (בסי' ש"ז) וז"פ.