אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תקנט

סימן תקנד

סעיף ד. (א) וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מב"ה אין אומרים תתקבל. יפלא מאד הלשון וכל הקדישים שאומרים וכו' הלא אינו רק קדיש אחד אחר ובא לציון (ואתה קדוש) בשחרית שאין אומרים תתקבל בת"ב (משא"כ בשאר ימות השנה בחול שאומרים אז תתקבל) והרי בליל ת"ב אחר שמ"ע אומרים תתקבל (שהוא קודם איכה) וגם אחרי שמ"ע דמנחה בת"ב פשוט שאומרים תתקבל ואינו רק קדיש אחד דתתקבל בשחרית כנז' ומה זה שכ' נוכל הקדישים בלשון רבים וקיי"ל דמיעוט רבים שנים וזה אינו אפילו שנים רק אחד קדיש תתקבל של שחרית שאין אומרים אז תתקבל.

ב ולא למנצח. עיי' באה"ט (ס"ק ו') דעות שיאמרו מזמור לחודה ועיי' לעיל בדברינו (סי' נ"א) מ"ש ליישב דעת הגה"מ שאין לומר מזמור לתודה בת"ב עיי"ש.

סעיף ט'. (ג) והולכים על הקברות. עיי' מג"א (ס"ק ט"ו) שכ' מכהאר"י ז"ל שאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי ר"ל. ועיי' בדברינו בעה"י בתשו' מנח"א ח"א (סי' חיי"ם) מה שביארנו באורך דלאו דוקא הלוית המת ר"ל אלא כשהולך לביה"ק על קברי הצדיקים הוי מצוה כמבואר שם ושומר מצוה לא ידע דבר רע. עיי"ש באריכות בירור הענין מש"ס ופוסקים תוה"ק וכהאריז"ל והנה יפלא לכאורה מדוע הביא הגאון המג"א זצ"ל דברי רבינו האריז"ל אלו רק בזה (בהל' ת"ב) ולא הביאם להלן בהל' תענית (סי' תקע"ט ס"ק י"א) שדיבר מענין שצריכים לילך על הקברות וכן בהל' ר"ה (סי' תקפ"א ס"ק ט"ז) שכ' שם אדרבא להשתטח על קברי הצדיקים וכ' שם מכהאריז"ל שלא לילך על קבר אחד ב"פ ביום משמע פשוט דפעם אחת ילכו. וי"ל כי בכונה נכונה דייק בזה המג"א עפ"י מש"כ בחיי אדם (כלל קל"ח) הבין שזהו רק למי שטמא קרי (שלא טבל במקוה) עיי"ש וע"כ שפיר נוהגין כשהולכים על קברי הצדיקים לביה"ק שטובלים מקודם מטעם הנז' ולפי"ז ניחא א) מ"ש המג"א זה למנוע שלא לילך לביה"ק מי שהוא טמא קרי רק בהל' ת"ב כיון שלא יוכל אז לילך מקודם למקוה לטבול מפני עינוי ת"ב ופן הוא טמא קרי שראה בלילה או מקודם ולא טבל עודנה וא"כ יתדבקו בו החיצונים ח"ו [ועיי' לקמן בדברינו על הל' יוה"כ סי' תרי"ג סעי' י"א משא"כ בת"ב לכ"ע אסור לטבול] משא"כ להלן בהל' תענית דיוכל לטבול מקודם וכן בהל' ר"ה דיוכל לטבול מקודם וממילא טובלים בער"ה במקוה (וגם קודם הסליחות ער"ה נוהגין לטבול) ע"כ שפיר לא הביא למנוע מזה אדרב' נר' שכ' זה למצוה רק הזהיר שלא לילך ב"פ ביום וכנ"ל ב) י"ל כיון שת"ב הוא זמן שליטת החיצונים ביותר ר"ל וגם בעת הצהרים ביותר כמ"ש לעיל (סי' תקנ"א סעי' י"ח) שלא לילך יחידי מי"ז בתמוז עד ת"ב מד' שעות עד ט' ביום (והוא בזמן קודם צהרים ועד אחרי חצי היום) משום קטב מרירי שאז שולט ר"ל. וכיון שכ' בזה בכאן המג"א (ס"ק ג') דכשיוצאין מביהכ"נ בת"ב הולכים על הקברות היינו קרוב לחצות היום שזהו באותן שעות הנ"ל ע"כ בת"ב בעצמו גם כשאינו הולך יחידי מובן שהמקום (בביה"ק) והזמן (בת"ב) גורם לחוש לסכנת שליטת החיצונים ח"ו בו ע"כ רק בכאן הביא ליזהר שלא לילך על הקברות כנ"ל. ומטעם זה מובן מה שאין נוהגים החסידים ואנשי מעשה והיינו רבותינו ואבותינו זי"ע לילך על הקברות כלל בת"ב מעולם אם כי בזמני ער"ה וער"ח ויא"צ ילכו לשם אלא ודאי מטעם הנז'. ג) וגם כי עיקר הכונה להשתטח על קברי הצדיקים שיסייעו לעלות תפלתינו למעלה בעת רחמים ורצון כמ"ש במהרי"ל (ועיי' בבאה"ט סי' תקפ"א ס"ק י"ז) ואז הוא בחינת גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ולרמז זה אין אומרים אז תתקבל צלותהון כנ"ל [ועיי' בדברינו לעיל סי' נ"א] ע"כ אין הולכים אז על הביה"ק להתפלל, ושמעתי כי בקצת קהלות בפולין מהמחמירים להחזיק במנהג הישן המבואר בש"ע לילך על הקברות נוהגי' קצת לילך אז רק סביב לגדר ביה"ק ולא לתוכה פנימה והיינו מטעמים הנז'.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה