נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תקנג
סעיף ב'. (א) ונוהגים שלא ללמוד בעת"ב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בת"ב וכו'. בביאור הגר"א כ' על זה דחומרא יתירה היא דהא אין נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה וכו' עכ"ל. ובאמת החמירו בזה הפוסקים גם כשחל עט״ב בשבת כיון שיכול ללמוד דברים המותרים ואינו ביטול תורה כמ"ש במג"א (ס"ק ז') בזה. אך נ"ל מקור וסמך קצת לד' רבינו הרמ"א ומנהגו שהביא בזה שלא ללמוד בעט"ב מחצות ואילך רק בדברים המותרים. וגם כיון שנהגו כן בכל התפוצות ומנהגן של ישראל בודאי תורה. דהנה בירושלמי (פרק ט"ז דשבת) דרבי ור' חייא וכו' היו יושבין ופושטין במגילת קינות עט"ב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה ושיירו בה א"ב אחד אמרו למחר אנו באין וגומרין אותה וכו' עיי"ש ואי אמרת דאין שום ענין חומרא ללמוד בעט"ב אחרי חצות דוקא איכה ודברי קינות וכיוצא (דברים המותרים בט"ב) רק מותר אז ללמוד (גם כשחל בחול) כל הלימודים בתורה עד הלילה א"כ מדוע פגעו הני רבנן שהוזכרו בירושלמי שם (ח"ו) בכבוד השבת כעין אבילות שהתחילו מחצות ואילך למיפשט בקינות ושנראה כמכין ללילה פי' הקינות והבנתם. וכיון דעושה אפילו כסעודת שלמה בשעתו אז למה למדו ומיפשט בקינות אז בזמן ההוא אלא ודאי דלענין לימוד שאני דכמו דאסור כשחל בחול עט"ב כן החמירו גם בשבת משמע שהי' נהוג אצלם בעט"ב שחל בחול מחצות ואילך לאסור הלימוד ע"כ גם כשחל בשבת החמיר וכנז'. וטעם האיסור שנהגו כשחל בחול י"ל משום דפקודי ה' ישרים משמחי לב וכשילמדו עד הערב בפרט בגפ"ת ופלפול דברים המרחיבים ומשמחים הלב הלא יכנס מיד לתוך הלילה ת"ב מלא שמחה בלבבו כי ראשו נמלא מד"ת שלמד עתה בעט"ב עד חשיכה (משא"כ בשארי עינויים שלא שייך זהו ע"כ לא החמירו רק בת"ב עצמו) וע"כ לא התירו ללמוד עט"ב מחצות ואילך רק בדברי קינות המשברים את הלב. ומטעם הלז גם בעט״ב בשבת החמירו, וא"ש ד' הרמ"א. ולפלא על הגר"א שראה ד' הירושלמי הנז' וכמ"ש בביאור הגר"א (סי' תקנ"ד ס"ק ב') ולא נתעורר גם בזה שיהי' מקור לדברי הרמ"א הנז'.
אמנם נלע"ד דהבו דלא לוסיף עלה כהמחמירים בענו"ב שחל בחול שאומרים חצות ביום שמחסירי' המזמורים של תיקון לאה כיון שהוא אחר חצות היום. וכמו שהביא לעיל בשע"ת (סי' תקנ"ב סעי' י"ב) על ליל ת"ב אמנם לא יחמירו יותר מדאי גם בעט״ב וכמו שהבי, בשו"ת זרע אמת הספרדי (ח"ג סי' ס"א) דהאומרים אחר צהרים בעת״ב (כמו כל בין המצרים) תיקון חצות לא ידלגו אז המזמורים עיי"ש באורך וכן נראה כדבריו כפי הטעם שאין לומדים בענ"ב שכתבנו לעיל כדי שלא יכנס לת"ב ראשו נמלא מד"ת שלמד בענו"ב משא"כ במזמורים שאומרים על כפרת עונותיו ועל בנין ביהמ"ק וישועת ישראל זהו עיקר התכלית כדי שישוב אל ה' ויתוקן העולם כמ"ש הרמב"ם בענין התעניתים שאינו צועק על שלעבר מהמאורעות שעברו עלינו רק לתקן מעשיו להבא. אם כי דוד מלכנו פעל בתפלתו שהעוסק בתהלים יהי' כאלו עוסק בנגעים ואהלות מ"מ המזמורי תהלים פועלים התרגשות והתעוררות הנפש לא בדרך שמחה כמו לימוד. וכן הביא בבאה"ט להלן (סי' תקנ"ד ס"ק ד') דמזמורי תהלים אומרים לאחר מנחה בת"ב וא"כ כ"ש בעט"ב.